Talmud Builders

    Sukkah 54a

    Back to index

    English translation — Sukkah 54a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: It is not obvious that Rav Kahana’s statement was stated in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Lest you say that Rav Kahana’s statement is even in accordance with the opinion of the Rabbis, and that he is coming to exclude the opinion of Rabbi Yoḥanan who said: If one heard nine blasts in nine different hours on the day of Rosh HaShana, despite the considerable gap between them, he fulfilled his obligation. Therefore, the Gemara teaches us that Rav Kahana holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda alone and he does not allow even a brief pause between the sounds of the shofar .

    2The Gemara asks: And say it is indeed so that Rav Kahana holds in accordance with the opinion of the Rabbis and he merely comes to exclude the view of Rabbi Yoḥanan. The Gemara answers: If so, what is the meaning of the phrase: At all, in Rav Kahana’s statement: There is no pause between a tekia and a terua at all? This indicates that Rav Kahana does not allow even a slight pause between blasts, and that could be only in accordance with Rabbi Yehuda.

    3§ The mishna enumerates the number of blasts sounded on Shabbat eve during the festival of Sukkot . Among those blasts were three sounded when pouring the water libation upon the altar. The Gemara infers: However, the mishna is not teaching that the trumpet blasts were sounded when the person carrying the water reached the tenth stair. According to whose opinion is the mishna? It is according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita : Three blasts were sounded when arriving at the tenth stair. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Three blasts were sounded when pouring the water libation upon the altar.

    4The Gemara explains: The one who says that the trumpets were sounded upon arriving at the tenth stair does not say that they sounded the trumpets when pouring the water libation upon the altar; and the one who says that they sounded the trumpets when pouring the water libation upon the altar does not say that the trumpets were sounded upon arriving at the tenth stair.

    5The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? The Gemara answers: Since he sounded the trumpet for the opening of the gates, for what do I need to sound it again when arriving at the tenth stair? That is not a gate. Therefore, it is preferable to sound the trumpets when pouring the water libation upon the altar. And the Rabbis hold that since he sounded the trumpets for the filling of the vessel with the water, why do I need an additional trumpet blast when pouring the water libation upon the altar? Therefore, it is preferable to sound the trumpets when arriving at the tenth stair.

    6§ When Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the south of Eretz Yisrael, from Judea, he brought a baraita with him that he received from the Sages there. It is written: “And the children of Aaron, the priests, will sound the trumpets” (Numbers 10:8). There is no need for the verse to state: “Shall sound,” as it is already stated: “And you shall sound the trumpets for your burnt-offerings and your peace-offerings” (Numbers 10:10). And what then is the meaning when the verse states: “Shall sound”? It appears to be teaching a new halakha ; it is all according to the additional offerings that one sounds trumpet blasts. The Gemara notes: Rabbi Aḥa bar Ḥanina teaches the baraita , and he said its explanation: The verse comes to say that one sounds trumpet blasts for each and every additional offering in and of itself.

    7The Gemara asks: We learned in the mishna: On Shabbat eve during the festival of Sukkot there were forty-eight blasts, and that was the highest number of blasts sounded on any day in the Temple. And if it is so, Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: Let the mishna teach the case of Shabbat during the Festival, when you find that there are fifty-one blasts, including additional blasts for the additional offerings of Shabbat. Rabbi Zeira said: Although based on the baraita taught by Rabbi Aḥa bar Ḥanina there would indeed be additional blasts for the additional offerings of Shabbat, they would total forty-eight blasts, because one does not sound the three blasts for the opening of the gates on Shabbat; those blasts were merely a signal.

    8Rava said: Who is this who is not concerned about the flour that his mill is producing, i.e., who is making unconsidered statements? First, the mishna contradicts the explanation of Rabbi Zeira, as, with regard to the order of the blasts, including those for the opening of the gates, we learned that this was the practice each day, including Shabbat. And furthermore, even if they are equal to each other, i.e., the same number of blasts were sounded on Shabbat during the Festival and on Friday during the Festival, let the mishna teach: On Shabbat during the Festival there are forty-eight blasts. You would learn two matters from that case: You would learn from it that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov that the trumpets are not sounded at the tenth step but when pouring the water libation upon the altar. And you would learn from it that halakha of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, that the trumpet is sounded for each and every additional offering.

    9Rather, Rava said: The reason that the number of offerings on Shabbat during the Festival does not exceed forty-eight is because one does not sound the trumpet for filling the vessels with water on Shabbat, as the mishna stated that they did not draw water from the Siloam pool on Shabbat. Therefore, the blasts sounded on Shabbat during the Festival were considerably fewer than those sounded on Friday. The Gemara asks: And let the mishna also teach the case of Rosh HaShana that occurs on Shabbat, as in that case there are three additional offerings: The additional offering of Rosh HaShana, the additional offering of the New Moon, and the additional offering of Shabbat. The total would be forty-eight blasts. The fact that the mishna did not cite this case indicates that it is contrary to the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina.

    10The Gemara rejects that conclusion. The reason that the mishna did not cite the case of Rosh HaShana is that the tanna held that the case of Shabbat eve during the Festival is necessary in order to teach that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov that one does not sound the trumpet at the tenth stair. The Gemara asks: Is anyone saying: Let the tanna teach this case and let him not teach that case? Let him teach this case and let him teach that case, as there is a novel element in each. The Gemara answers: The tanna did not list all the possible cases; he taught one case and omitted others. The Gemara asks: What other case did he omit, that he omitted this case of Rosh HaShana as well? While the tanna does not typically list all relevant cases, if there are only two that are relevant, he typically cites them in the mishna.

    11The Gemara answers: He omitted the case of Passover eve. The Paschal lamb was sacrificed in three shifts. When the Paschal lamb was sacrificed they would recite hallel , and the recitation of hallel was accompanied by three blasts. Due to the great number of Paschal lambs sacrificed, they would often recite hallel three times during each shift. Consequently, there could be as many as twenty-seven additional blasts sounded on that day. Added to the twenty-one blasts sounded each day, the total is forty-eight blasts.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מהו דתימא רבנן היאויכול להפסיק בינתים הפסקה מועטת ומאי אין בין דקאמר שלא ימתין המתנה מרובה לאפוקי מדרבי יוחנן:

    תשע תקיעותהאמורות בראש השנה מן התורה שלש למלכיות תקיעה תרועה תקיעה ושלש לזכרונות ושלש לשופרות כדאמרינן בראש השנה (דף לד.) והאי דעבדינן טפי משום ספיקא דתרועה הוא דלא ידעינן אי גנוחי הוא אי ילולי הוא:

    ולא כלוםמשמע דאפילו הפסקה מועטת ליתא:

    אינו אומר על גבי מזבחשהיו תוקעין לגבי המזבח:

    ה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע ליה למילוי המיםכל תקיעות הללו של שער העליון והתחתון ושער המים משום מילוי המים הוא הלכך לערבה למה לי תקיעה הא כל הני תקיעות דמוספין בחג אינן אלא משום ושאבתם מים בששון הלכך הואיל וגמירי חשבון התקיעות בחג שנים עשר למעלה העשירית עדיף למיעבד דמוכחא מילתא שהן משום מילוי המים שתוקע לכולן על דבר המילוי כסדר ומעלה עשירית משום דמקום מסוים בעלמא הוא לידע היכן תוקעין אותם ואני שמעתי שלש לגבי מזבח כשמוליכין את המים למזבח וה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע ליה בשעת נסוך המים ט' לתמיד של שחר בשעת נסכים היו שאין אומרים שיר אלא על היין וקשיא לי א"כ נפישן להו תקיעות דהא איכא הנך דתנן גבי זקיפת ערבה או שמא זקיפת ערבה בעת שמוליכין המים למזבח היא:

    שאין ת"ל יתקעואלא ובני אהרן בחצוצרות:

    הכל לפי המוספין תוקעיןמפרש ואזיל לה:

    הוא תני להרבי אחא דתני לה הוא אמר לה:

    לומר שתוקעין כו'הוא היה מפרש לה דמאי הכל לפי המוספין דקאמרינן שתוקעין על כל מוסף ומוסף יום שיש בו שתי קדושות כגון שבת ויום טוב וצריך שני מוספין תוקעין לכל מוסף שאומרים למוסף שבת שיר של שבת ותוקעין תשע תקיעות לשלשה פרקים ולמוסף יו"ט שיר של יום טוב ותוקעין ט' תקיעות:

    ואם איתאדתוקעין על כל מוסף ליתני שבת שבתוך החג:

    שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבתשאינה למצוה כתקיעות של קרבן דכתיבי בקרא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אבל הנך לסימנא נינהו שישמעו ויבאו למעמדם ולדוכנם ולא דחו שבת הלכך הדר הוי להו מ"ח:

    מאן האדתריץ הכי:

    דלא חש לקימחאטוחן ומוציא סובין ואינו חושש כלומר מרבה דברים שאינם:

    חדא דמתני' תנן בכל יוםהיו שם אחת ועשרים ומני פתיחת שערים בהדייהו ואם אינם בשבת נמצא שפוחתין מאחת ועשרים:

    ועוד אי נמי כי הדדי נינהוכלומר אפי' לדבריו שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת והוו להו נמי בשבת שבתוך החג מ"ח כדהוו ארבעים ושמונה בע"ש שבתוך החג ליתני שבת שבתוך החג דהא הוה ליה למיתני ולמישבק ע"ש:

    דהא שמעינן מינה תרתי שמעת מינה דרבי אליעזר בן יעקבדאין תוקעין למעלה העשירית אלא על גבי המזבח כדקאמר להו ואזיל ושמעינן מיניה דרבי אחא דתוקעין על כל מוסף דאילו שלשה להבדיל וג' להבטיל אשמעינן ברישא ואמאי שבקה ותנא ע"ש ולא אשמעינן מילתא חדתא אלא דרבי אליעזר בן יעקב לחודא:

    לפי שאין תוקעין למילוי המים בשבתשכבר נתמלאו מערב שבת כדתנן בפרק לולב וערבה (לעיל סוכה דף מח:) אלא שהיה ממלא מערב שבת:

    ובצרי להו טובאכל הנוספות בחג דשער עליון ותחתון ושער המים ולגבי מזבח ובצרי להו נמי דלהבטיל ולהבדיל דערב שבת ואיכא טובא:

    וליתני ר"ה כו'לרבי אחא מותבינן אם איתא דתוקעין לכל מוסף ליתני ר"ה שחל להיות בשבת היו שם מ"ח כ"א שבכל יום וכ"ז של שלשה מוספין:

    כדרבי אליעזר בן יעקבדמני להו ולא חשיב דלמעלה העשירית:

    ערב הפסחשיש בשחיטת פסח כ"ז תקיעות שהפסח נשחט בג' כתות כת אחר כת כדאמר בתמיד נשחט (פסחים דף סד.) וכל כת קוראה את ההלל ג' פעמים שהיו פסחיהם מרובין והיו טעונין הלל בשחיטתם ולא היו מספיקין לשחוט פסחם כל כת וכת עד שיקראוהו שלש פעמים ואף על גב דתנן התם אע"פ שלא שילשו מימיהן היינו לא גמרו פעם שלישית כולו אבל מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי פעמים ומתחלת בו פעם שלישית ואין חסר מן התקיעות כלום שבתחילת קריאתו תוקעין וכל קריאה ג' תקיעות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 54 עמוד א

    1מהו דתימא: אפילו כרבנן, ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, קמ"ל׃

    2ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ״ולא כלום״?

    3ע"ש שבתוך החג כו'. ואילו למעלה עשירית לא קתני. מתניתין מני? רבי אליעזר בן יעקב היא. דתניא: שלש למעלה עשירית, ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלש על גבי המזבח.

    4האומר למעלה עשירית אינו אומר ע"ג המזבח, והאומר ע"ג המזבח אינו אומר למעלה עשירית.

    5מ"ט דר' אליעזר בן יעקב? כיון דתקע לפתיחת שערים, למעלה עשירית למה לי דתקע? האי לאו שער הוא! הלכך, ע"ג המזבח עדיף. ורבנן סברי: כיון דתקע למילוי המים, ע"ג המזבח למה לי? הלכך, למעלה העשירית עדיף.

    6כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא, אייתי מתניתא בידיה: (במדבר י, ח) ״ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות״, שאין ת"ל ״יתקעו״, שכבר נאמר (במדבר י, י) ״ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם״. ומה ת"ל ״יתקעו״ הכל לפי המוספין תוקעין. הוא תני לה, והוא אמר לה: לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף.

    7תנן: ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח ואם איתא, ליתני: שבת שבתוך החג משכחת לה חמשין וחד! א"ר זירא: לפי שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת.

    8אמר רבא: מאן הא דלא חש לקימחא חדא דבכל יום תנן ועוד אי נמי כהדדי נינהו ליתני שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה דשמעת מינה תרתי שמעת מינה דרבי אליעזר בן יעקב ושמעת מינה דר' אחא בר חנינא׃

    9אלא אמר רבא לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת דבצרי טובא וליתני נמי ר"ה שחל להיות בשבת דהא איכא תלתא מוספין מוסף דר"ה מוסף דר"ח מוסף דשבת׃

    10ע"ש שבתוך החג אצטריך ליה לאשמעינן כדרבי אליעזר בן יעקב אטו מי קאמר ליתני הא! ולא ליתני הא ליתני הא וליתני הא תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר?

    11שייר ערב הפסח.

    Tosafot

    מהו דתימא אפילו כרבנןואין בין דקאמר שלא יפסיק בין זה לזה הפסקה מרובה כדי לגמור שלשתן כדרבי אבהו דאמר בשילהי ראש השנה (דף לד: ושם) שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא דשהה כדי לגמור את כולן אינו חוזר לראש קמ"ל דוקא לרבי יהודה קאמר רב כהנא משום דתקיעה ותרועה ותקיעה כולה אחת היא ואפילו הפסקה מועטת פחות מכדי לגמור שלשתן לא יפסיק אלא כדי נשימה דהפסקה צריך כדאמר בשילהי ר"ה (שם) ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפ"ע אבל לרבנן לא חיישינן אי מפסיק טובא והשתא לענין תקיעות לא נפקא לן מיניה מידי לרבי יהודה בפלוגתא דר' אבהו ור' יוחנן וכי פליגי אליבא דרבנן ולענין מילי טובא בהלל ובמגילה ובק"ש ובתפלה:

    שייר ערב הפסחשיש בשחיטת הפסח עשרים ושבע תקיעות שהפסח נשחט בשלש כתות כת אחר כת כדתנן בתמיד נשחט (פסחים דף סד.) וכל כת קוראה את הלל שלש פעמים שהיו פסחיהן מרובין והם טעונים הלל בשחיטתן ולא היו מספיקין לשחוט פסחיהם כל כת וכת עד שיקראוהו ג' פעמים ואף על גב דתנן ואף על פי שלא שלשו מימיהן היינו לא גמרו פעם שלישית אבל מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי פעמים ומתחלת בו פעם שלישית ואין חסר מן התקיעות כלום שבתחלת קריאה תוקעין ובכל קריאה שלש תקיעות כך פירש בקונטרס ואין הלשון משמע כן דתנן התם קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו אף על פי שלא שלשו מימיהן משמע שאפילו כת ראשונה לא התחילה פעם שלישית מעולם ועוד משמע שבראשי פרקים היו תוקעין כדאשכחן בסוף מסכת תמיד גבי שיר של תמיד דברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחואה ושני פרקים יש בהלל מדר' יהודה דאמר מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי משמע דאהבתי הוא תחילת הפרק והודו נמי תחילת הפרק כדאמרינן פרק לולב הגזול (לעיל סוכה דף לח: ושם) מכאן שמצוה לענות בראשי פרקים והם היו תוקעין בתחלת ההלל שלש תקיעות כדתנן פרק תמיד נשחט (פסחים דף סד.) ננעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו וכן לכל פרק ופרק נמצא להלל אחד תשע תקיעות וכן לכל כת וכת ואין לך כת שלא היתה גומרת הלל אחד לרבנן נמצא לשלשה כתות שלשה הללות ובהן כ"ז תקיעות אפילו כשלא היו שונות את ההלל כלל וכשהיו שונות נפישי תקיעות טובא אלא הני דפסיקי ליה קאמר דשייר והא דתנן אין מוסיפין על מ"ח הוה מצי לאקשויי זימנין דמוסיפין כגון היכא דשונות את ההלל אבל בלאו הכי פרכינן עלה מערב הפסח שחל להיות בשבת דנפישי לרבי יהודה ולרבנן ומשני כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ומה שפירש בקונטרס שהכת קוראה את הלל לא היתה הכת קוראה אלא הלוים קוראים וכן איתא בתוספתא דפסחים הלוים היו עומדים על דוכנן ואומרים את ההלל בשיר אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואע"פ שלא שלשו מימיהם א"ר יהודה מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי כלומר לא הגיעו הלוים לומר אהבתי בשחיטת פסחיהן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' ע"ש שבתוך החג היו כו'ואמרי' מתני' ר' אליעזר בן יעקב היא מדלא אמר למעלה העשירית [דתניא] ר"א בן יעקב אומר ג' לגבי מזבח כו' פי' המצריך ג' למעלה העשירית אינו מצריך כלום לגבי מזבח והמצריך ג' לגבי מזבח והוא רבי אליעזר בן יעקב אינו מצריך כלום למעלה העשירית.

    כי אתא רב אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה דקתני בה הכל לפי המוספין [תוקעין]. ופירשה הוא בעצמו שתוקעין על כל מוסף ומוסף [תשע תקיעות] בפני עצמן ומקשינן עליה והא שבת שבתוך החג דאיכא מוסף דחג ומוסף דשבת ואע"ג מדלית מן מ"ח ג' להבטיל העם מן המלאכה כו' [ג'] להבדיל בין קדש לחול שאין תוקעין בהן בשבת ונשתיירו מ"ב וט' למוסף של שבת הרי נ"א ליתני במתני' שבת שבתוך החג היו שם נ"א תקיעות ופריק ר' זירא אין תוקעין על פתיחת שערים בשבת הרי ט' פי' ג' להבטיל ג' להבדיל ג' לפתיחת שערים אפיק הללו ועייל ט' של מוסף של שבת מ"מ מ"ח הויין. ובא רבא ואמר מאן האי דלא חייש לקמחיה שלא שימש כל צרכו ולא ידע שמועה זו ואתי לפרוקי לן לא חזי דמתני' בכל יום תנן ואפי' בשבת. ועוד סוף סוף כי מדלית ג' להבטיל את העם וג' להבדיל ג' לפתיחת שערים ועיילת ט' למוסף של שבת הוויין להו מ"ח ואי איתא לדר' אחא בר חנינא ליתני (ע"ש) [שבת] שבתוך החג היו שם מ"ח ואשמעינן מתני' ר"א בן יעקב ואשמעינן נמי דר' אחא בר חנינא. ונדחו דברי רבי זירא ופירק רבא אליבא דרבי אחא ואמר לפי שאין תוקעין על מילוי המים בשבת. פי' שאין מילוי המים בשבת. דתנן כמעשהו בחול כו'. אלא שהיה ממלא מע"ש הבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח בשבת ואין שם תקיעה על מילוי המים ולא על שער [העליון] ולא על שער התחתון כו'. ושית אחריני להבטיל ולהבדיל בין קדש לחול וכיון דמדלית הני ט"ו נשתיירו כ"א דבכל יום וג' דלגבי מזבח. וט' למוספי שבת וט' למוספי יו"ט הרי מ"ב ובצרי להו טובא לפיכך לא תני [שבת] שבתוך החג דהא לא משתכח בה מ"ח. ומקשינן תוב וליתני ר"ה שחל להיות בשבת דאיכא ג' מוספי של ר"ה ושל שבת ושל ר"ח דאינון כ"ז תקיעות.

    ג' לפתיחת שערים וט' לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים מ"ח ואי איתא לדר' אחא ליתני ר"ה שחל בשבת היו שם מ"ח. ופרקינן איצטריך ליה למיתני ע"ש שבתוך החג לאשמעי' ג' לגבי מזבח ומתניתין ר' אליעזר בן יעקב היא.

    וליתני ר"ה שחל להיות בשבת לאשמעי' הא דר' אחא בר חנינאודחינן אין הכי נמי מיהו תנא חדא ושייר אחריתי.

    מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח נמי אית ביה מ"ח תקיעות כ"א שבכל יום ושלש תקיעות בכל הלל. ושנינן כי הפסח נשחט בשלש כתות וכל כת ששוחטין פסחים קורין את הלל. ותוקעין ומריעין ותוקעין.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 54a

    Sukkah 54a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 277 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מהו דתימא רבנן היא ויכול להפסיק בינתים הפסקה מועטת ומאי אין בין דקאמר שלא ימתין המתנה מרובה לאפוקי מדרבי יוחנן:

    תשע תקיעות האמורות בראש השנה מן התורה שלש למלכיות תקיעה תרועה תקיעה ושלש לזכרונות ושלש לשופרות כדאמרינן בראש השנה (דף לד.) והאי דעבדינן טפי משום ספיקא דתרועה הוא דלא ידעינן אי גנוחי הוא אי ילולי הוא:

    ולא כלום משמע דאפילו הפסקה מועטת ליתא:

    אינו אומר על גבי מזבח שהיו תוקעין לגבי המזבח:

    ה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע ליה למילוי המים כל תקיעות הללו של שער העליון והתחתון ושער המים משום מילוי המים הוא הלכך לערבה למה לי תקיעה הא כל הני תקיעות דמוספין בחג אינן אלא משום ושאבתם מים בששון הלכך הואיל וגמירי חשבון התקיעות בחג שנים עשר למעלה העשירית עדיף למיעבד דמוכחא מילתא שהן משום מילוי המים שתוקע לכולן על דבר המילוי כסדר ומעלה עשירית משום דמקום מסוים בעלמא הוא לידע היכן תוקעין אותם ואני שמעתי שלש לגבי מזבח כשמוליכין את המים למזבח וה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע ליה בשעת נסוך המים ט' לתמיד של שחר בשעת נסכים היו שאין אומרים שיר אלא על היין וקשיא לי א"כ נפישן להו תקיעות דהא איכא הנך דתנן גבי זקיפת ערבה או שמא זקיפת ערבה בעת שמוליכין המים למזבח היא:

    שאין ת"ל יתקעו אלא ובני אהרן בחצוצרות:

    הכל לפי המוספין תוקעין מפרש ואזיל לה:

    הוא תני לה רבי אחא דתני לה הוא אמר לה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מהו דתימא אפילו כרבנן ואין בין דקאמר שלא יפסיק בין זה לזה הפסקה מרובה כדי לגמור שלשתן כדרבי אבהו דאמר בשילהי ראש השנה (דף לד: ושם) שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא דשהה כדי לגמור את כולן אינו חוזר לראש קמ"ל דוקא לרבי יהודה קאמר רב כהנא משום דתקיעה ותרועה ותקיעה כולה אחת היא ואפילו הפסקה מועטת פחות מכדי לגמור שלשתן לא יפסיק אלא כדי נשימה דהפסקה צריך כדאמר בשילהי ר"ה (שם) ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפ"ע אבל לרבנן לא חיישינן אי מפסיק טובא והשתא לענין תקיעות לא נפקא לן מיניה מידי לרבי יהודה בפלוגתא דר' אבהו ור' יוחנן וכי פליגי אליבא דרבנן ולענין מילי טובא בהלל ובמגילה ובק"ש ובתפלה:

    שייר ערב הפסח שיש בשחיטת הפסח עשרים ושבע תקיעות שהפסח נשחט בשלש כתות כת אחר כת כדתנן בתמיד נשחט (פסחים דף סד.) וכל כת קוראה את הלל שלש פעמים שהיו פסחיהן מרובין והם טעונים הלל בשחיטתן ולא היו מספיקין לשחוט פסחיהם כל כת וכת עד שיקראוהו ג' פעמים ואף על גב דתנן ואף על פי שלא שלשו מימיהן היינו לא גמרו פעם שלישית אבל מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי פעמים ומתחלת בו פעם שלישית ואין חסר מן התקיעות כלום שבתחלת קריאה תוקעין ובכל קריאה שלש תקיעות כך פירש בקונטרס ואין הלשון משמע כן דתנן התם קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו אף על פי שלא שלשו מימיהן משמע שאפילו כת ראשונה לא התחילה פעם שלישית מעולם ועוד משמע שבראשי פרקים היו תוקעין כדאשכחן בסוף מסכת תמיד גבי שיר של תמיד דברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחואה ושני פרקים יש בהלל מדר' יהודה דאמר מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי משמע דאהבתי הוא תחילת הפרק והודו נמי תחילת הפרק כדאמרינן פרק לולב הגזול (לעיל סוכה דף לח: ושם) מכאן שמצוה לענות בראשי פרקים והם היו תוקעין בתחלת ההלל שלש תקיעות כדתנן פרק תמיד נשחט (פסחים דף סד.) ננעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו וכן לכל פרק ופרק נמצא להלל אחד תשע תקיעות וכן לכל כת וכת ואין לך כת שלא היתה גומרת הלל אחד לרבנן נמצא לשלשה כתות שלשה הללות ובהן כ"ז תקיעות אפילו כשלא היו שונות את ההלל כלל וכשהיו שונות נפישי תקיעות טובא אלא הני דפסיקי ליה קאמר דשייר והא דתנן אין מוסיפין על מ"ח הוה מצי לאקשויי זימנין דמוסיפין כגון היכא דשונות את ההלל אבל בלאו הכי פרכינן עלה מערב הפסח שחל להיות בשבת דנפישי לרבי יהודה ולרבנן ומשני כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ומה שפירש בקונטרס שהכת קוראה את הלל לא היתה הכת קוראה אלא הלוים קוראים וכן איתא בתוספתא דפסחים הלוים היו עומדים על דוכנן ואומרים את ההלל בשיר אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואע"פ שלא שלשו מימיהם א"ר יהודה מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי כלומר לא הגיעו הלוים לומר אהבתי בשחיטת פסחיהן:

    Tosafot on Sukkah 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    מתני' ע"ש שבתוך החג היו כו' ואמרי' מתני' ר' אליעזר בן יעקב היא מדלא אמר למעלה העשירית [דתניא] ר"א בן יעקב אומר ג' לגבי מזבח כו' פי' המצריך ג' למעלה העשירית אינו מצריך כלום לגבי מזבח והמצריך ג' לגבי מזבח והוא רבי אליעזר בן יעקב אינו מצריך כלום למעלה העשירית.

    כי אתא רב אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה דקתני בה הכל לפי המוספין [תוקעין]. ופירשה הוא בעצמו שתוקעין על כל מוסף ומוסף [תשע תקיעות] בפני עצמן ומקשינן עליה והא שבת שבתוך החג דאיכא מוסף דחג ומוסף דשבת ואע"ג מדלית מן מ"ח ג' להבטיל העם מן המלאכה כו' [ג'] להבדיל בין קדש לחול שאין תוקעין בהן בשבת ונשתיירו מ"ב וט' למוסף של שבת הרי נ"א ליתני במתני' שבת שבתוך החג היו שם נ"א תקיעות ופריק ר' זירא אין תוקעין על פתיחת שערים בשבת הרי ט' פי' ג' להבטיל ג' להבדיל ג' לפתיחת שערים אפיק הללו ועייל ט' של מוסף של שבת מ"מ מ"ח הויין. ובא רבא ואמר מאן האי דלא חייש לקמחיה שלא שימש כל צרכו ולא ידע שמועה זו ואתי לפרוקי לן לא חזי דמתני' בכל יום תנן ואפי' בשבת. ועוד סוף סוף כי מדלית ג' להבטיל את העם וג' להבדיל ג' לפתיחת שערים ועיילת ט' למוסף של שבת הוויין להו מ"ח ואי איתא לדר' אחא בר חנינא ליתני (ע"ש) [שבת] שבתוך החג היו שם מ"ח ואשמעינן מתני' ר"א בן יעקב ואשמעינן נמי דר' אחא בר חנינא. ונדחו דברי רבי זירא ופירק רבא אליבא דרבי אחא ואמר לפי שאין תוקעין על מילוי המים בשבת. פי' שאין מילוי המים בשבת. דתנן כמעשהו בחול כו'. אלא שהיה ממלא מע"ש הבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח בשבת ואין שם תקיעה על מילוי המים ולא על שער [העליון] ולא על שער התחתון כו'. ושית אחריני להבטיל ולהבדיל בין קדש לחול וכיון דמדלית הני ט"ו נשתיירו כ"א דבכל יום וג' דלגבי מזבח. וט' למוספי שבת וט' למוספי יו"ט הרי מ"ב ובצרי להו טובא לפיכך לא תני [שבת] שבתוך החג דהא לא משתכח בה מ"ח. ומקשינן תוב וליתני ר"ה שחל להיות בשבת דאיכא ג' מוספי של ר"ה ושל שבת ושל ר"ח דאינון כ"ז תקיעות.

    ג' לפתיחת שערים וט' לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים מ"ח ואי איתא לדר' אחא ליתני ר"ה שחל בשבת היו שם מ"ח. ופרקינן איצטריך ליה למיתני ע"ש שבתוך החג לאשמעי' ג' לגבי מזבח ומתניתין ר' אליעזר בן יעקב היא.

    וליתני ר"ה שחל להיות בשבת לאשמעי' הא דר' אחא בר חנינא ודחינן אין הכי נמי מיהו תנא חדא ושייר אחריתי.

    מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח נמי אית ביה מ"ח תקיעות כ"א שבכל יום ושלש תקיעות בכל הלל. ושנינן כי הפסח נשחט בשלש כתות וכל כת ששוחטין פסחים קורין את הלל. ותוקעין ומריעין ותוקעין.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    רבי אליעזר בן יעקב אומר ג׳‎ לגבי מזבח.‎ פי׳‎ ‎לזקיפת ערבה ורבנן לגבי מזבח למה לי דיתקע הא קא תקע בשעת מילוי המים הלכך למעלה עשירית עדיף פי׳‎ כיון שתקיעות של זקיפת ערבה כדי להרבות בשמחה היה עושין כן ועיקר שמחה במילוי המים דמעלה עשירית עדיף כשהולכין למלאות המים ומתנית׳‎ דפרק לולב וערבה דחשיב תקיעות דזקיפת ערבה ר״א היא דאוקימנא מתניתין כותיה:

    שאין ת״ל יתקעו.‎ פי׳‎ ‎דהא כתיב ותרועה הלכך יתקעו מיותר הוא לדרשא שהכל לפי מוספין תוקעין לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף כדמפרש ואזיל:

    תנן ערב שבת שבתוך החג היו שם מ״ח ואם איתא לדרבי אחא בר חנינא ליתני שבת שבתוך החג היו שם נ״א כיצד ט׳‎ לתמיד של שחר ט׳‎ לתמיד של בין הערבי׳‎ ט׳‎ למוסף יו״ט הרי כ״ז ט׳‎ למוסף שבת הרי ל״ו ג׳‎ לפתיחת שערים ג׳‎ לשער העליון שלש לשער התחתון הרי מ״ה ג׳‎ למילוי מזבח ג׳‎ למזבח הרי נ״א ואלו אנן תנן שאין מוסיפין על מ״ח א״ר זירא לפי שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת הלכך לא הוי אלא מ״ח:

    וליתני שבת שבתוך החג לאשמועינן תרתי חדא דר״א ב״י שאין תוקעין למעלה עשירית ואידך דרבי אחא בר חנינא דתוקעין לכל מוסף ומוסף אלא אמר רבא לפי שאין תוקעין למילוי המים ודשער העליון והתחתון:

    ולתני ר״ה שחל להיות בשבת דאיכא תלת מוספין.‎ פי׳‎ ‎דאית בהו כ״ז וכ״א דבכל יום הרי מ״ח ושמעינן מהכא שמקריבין בר״ה מוסף דר״ח ומוסף דר״ה ואומרים בו בסדר תפלת היום את מוספי יום הזכרון וכן הכתוב אומר מלבד עולת החדש ומנחתה ובמקומו פי׳‎ בארוכה:

    תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר.‎ פי׳‎ ‎דלעולם לא מחזקינן תנא בשיירנא עד דחזינן דמשייר תרתי שאין התנא משייר חדא מלתא דמחזי דלא ס״ל ההיא מילתא וכדפירשנא בכמה דוכתי וכן פי׳‎ בתוס':

    שייר ערב הפסח.‎ פי׳‎ ‎שהיו שוחטין הפסח לג׳‎ כתות והיו אומרים הלוים הלל בשעת שחיטה כדאיתא בתוס׳‎ בהדיא וההלל ג׳‎ פרקי׳‎ עד אהבתי פ״א ועד הודו פ״ב ואודך פ״ג ולכל פרק תר״ת הרי ט׳‎ תקיעות לכל כת שהם כ״ז לכלן וכ״א שבכל יום הרי מ״ח וכ״ת והא פשו להו תקיעות דאמרינן התם שאם לא גמרו לשחוט את הפסחים שלהם שנו את ההלל פעם אחרת ואם עדיין לא נגמרה השחיטה שלשו את ההלל ונמצא שיש כאן כמה תקיעות. וי״ל דלא חשיב אלא עיקר תקיעות שהם כ״ז דלא סגיא דלא מיקרי הלל פעם אחת לרבנן אבל אידך דלא שכיחי ולא קביעי אלא באם לא גמרו לא חשיבו ואפשר נמי שלא היו תוקעין אלא בהלל ראשון ולא כששונין ומשלשין וזה נכון:

    Ritva on Sukkah 54a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' מ"ט דראב"י כיון דתקע לפתיחת שערים כו' לאו היינו פתיחת שערים דמתני' דלא שייך הכא אלא לפתיחת ב' שערים דהיינו שער עליון ושער התחתון דקתני שהיו תוקעין בהן לשמחת שואבה וק"ל:

    תוס' בד"ה מ"ד אפילו כרבנן כו' ולענין מילי טובא כו' עכ"ל פירוש דהוה נפקותא בפלוגתייהו אף לרבי יהודה וכן צריך להגיה במהרש"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה מהו דתימא וכו' כדי לגמור שלשתן כר' אבהו ולענין מילי טובא וכו' ואפי' לר' יהודה נפקא מיניה לענין שאר מילין כמו להלל במגילה וק"ל:

    Maharam on Sukkah 54a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 54, Amud Aleph, about 277 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מהו דתימא: אפילו כרבנן, ולאפוקי מדרבי יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 28 words

      Opens “ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ״ולא…”

    3. Segment 329 words

      Opens “ע"ש שבתוך החג כו'. ואילו למעלה עשירית…”

      Named: רבי אליעזר.

    4. Segment 414 words

      Opens “האומר למעלה עשירית אינו אומר ע"ג המזבח,…”

    5. Segment 536 words

      Opens “מ"ט דר' אליעזר בן יעקב? כיון דתקע…”

    6. Segment 652 words

      Opens “כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא,…”

    7. Segment 725 words

      Opens “תנן: ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח…”

    8. Segment 839 words

      Opens “אמר רבא: מאן הא דלא חש לקימחא…”

      Named: רבי אליעזר, רבא.

    9. Segment 927 words

      Opens “אלא אמר רבא לפי שאין תוקעין למילוי…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1028 words

      Opens “ע"ש שבתוך החג אצטריך ליה לאשמעינן כדרבי…”

      Named: רבי אליעזר.

    11. Segment 113 words

      Opens “שייר ערב הפסח.…”

      Named: רב הפסח.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Sukkah 54a · Segment 3 — “…קתני. מתניתין מני? רבי אליעזר בן יעקב היא. דתניא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 54a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026