Talmud Builders

    Sukkah 35b

    Back to index

    English translation — Sukkah 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And it shall be when you eat of the bread of the land you shall offer up a gift unto the Lord” (Numbers 15:19). Just as there, with regard to ḥalla , one is obligated only if the dough is from yours and not from second tithe, here too, with regard to matza , one fulfills his obligation only if it is from yours and not from second tithe.

    2The Gemara suggests: Let us say that this baraita supports the statement of Rabbi Asi: Dough of the second tithe is exempt from ḥalla ; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is subject to the obligation of separating ḥalla . The Gemara wonders about the tentative nature of the Gemara’s suggestion. Let us say it supports his opinion. The baraita is not similar to the statement of Rav Asi; it is precisely the statement itself.

    3Rather, this is what the Gemara is suggesting: Do we say that from the fact that they disagree with regard to this case of ḥalla , they disagree with regard to that case of matza as well? Or perhaps, dough is different because the verse states: “Your dough…your dough” (Numbers 15:20–21) twice. Perhaps this duplication indicates that ownership is required in order for dough to be obligated in the mitzva of ḥalla ; however, with regard to matza , where there is no such duplication, perhaps one fulfills his obligation, even in the case of second tithe in Jerusalem, according to Rabbi Meir. Therefore, no proof can be cited from here in support of Rav Asi’s statement.

    4§ The mishna continues: An etrog of impure teruma is unfit. The reason is, as explained above, that there is no permission to eat it.

    5The mishna stated: And with regard to an etrog of pure teruma , one should not take it ab initio . However, if he did, it is fit for use in fulfilling the mitzva. Rabbi Ami and Rabbi Asi disagreed about this. Why may one not take it ab initio ? One of them said: It is because one renders it susceptible to impurity. All vegetation cannot become ritually impure, even if it came into contact with a source of impurity, unless it was moistened by one of seven liquids (see Leviticus 11:37–38). However, once one touches the etrog with wet hands, which are wet because he removed the other three species from the water in which they were kept to preserve their freshness, he renders the etrog susceptible to impurity. The Sages prohibited taking an etrog of teruma , lest it become impure, as it is prohibited to impurify teruma . And one said: It is because he damages it. By handling the etrog , the peel is rendered disgusting, and it is prohibited to damage teruma .

    6The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: The difference would be in a case where one accorded the entire etrog the status of teruma , to the exclusion of the peel, whose status remains non-sacred. According to the one who said: Because one renders it susceptible to impurity, there is a prohibition, as failure to sanctify the peel as teruma does not prevent the fruit from becoming susceptible to impurity. However, according to the one who said: Because he damages the teruma , there is no prohibition, as the peel that might be damaged was never teruma .

    7The mishna continues: And if he took an etrog of teruma , it is fit, and he fulfilled his obligation after the fact. The Gemara explains: According to the one who said that one does not fulfill his obligation because there is no permission to eat the etrog , there is permission to eat it. According to the one who said that one does not fulfill his obligation because it has no monetary value, it has monetary value.

    8§ The mishna cites a dispute between Beit Hillel and Beit Shammai with regard to an etrog of demai . The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Beit Hillel, who deem it fit? It is prohibited to eat demai , due to the concern that it is actually untithed produce. The Gemara answers: Because, if one wants, he could declare all of his property ownerless, and he would be a pauper, in which case the demai would be fit for his consumption. Now too, even though he did not declare it ownerless, it is considered to meet the criterion of “and you shall take for yourselves.” As we learned in a mishna: One may feed the impoverished demai , and one may feed soldiers [ akhsanya ] whose support is imposed upon the residents of the city, demai .

    9The Gemara asks: And why, then, do Beit Shammai deem it unfit? The Gemara answers: A pauper may not eat demai , as we learned in a mishna: One may not feed the impoverished demai and one may not feed soldiers demai . And Rav Huna said: It was taught in a baraita that Beit Shammai say: One may not feed the impoverished demai and one may not feed soldiers whose support is imposed upon the residents of the city, demai . And Beit Hillel say: One may feed the impoverished demai and one may feed soldiers whose support is imposed upon the residents of the city, demai . On that basis, the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to an etrog of demai is clear.

    10§ The mishna continues: With regard to an etrog of second tithe in Jerusalem, one may not take it, ab initio . The Gemara explains: According to the one who says that an etrog of pure teruma is unfit because one renders it susceptible to ritual impurity, here too, he renders it susceptible. According to the one who says it is unfit because one damages the peel, here too, he damages the peel.

    11The mishna continues: And if one took an etrog of second tithe in Jerusalem, it is fit. The Gemara explains: According to the one who said that one does not fulfill his obligation with an etrog of orla because there is no permission to eat the etrog , everyone, i.e., Rabbi Meir and the Rabbis, agrees that one fulfills his obligation, because in Jerusalem one may eat second tithe. However, according to the one who said that one does not fulfill his obligation with an etrog of orla because it has no monetary value, in accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who do not consider second tithe the property of God; it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    12§ The mishna continues: If boil-like blemishes arose on the majority of the etrog , it is unfit. Rav Ḥisda said: This statement was stated by our great rabbi, Rav, and may the Omnipresent come to his assistance. The Sages taught this halakha only in a case where the blemishes are concentrated in one place; however, if they are distributed in two or three places throughout the etrog , it is fit. Rava said to Rav Ḥisda: If the blemishes are distributed in two or three places, it is as if the etrog were speckled with different colors in different places; it lacks beauty and is certainly unfit.

    13Rather, emend the text: If this statement was stated, it was stated concerning the latter clause of the mishna: If boil-like blemishes arose only on its minority, it is fit. Rav Ḥisda said: This statement was stated by our great rabbi, Rav, and may the Omnipresent come to his assistance. The Sages taught this halakha only if the blemishes are concentrated in one place. However, if they are distributed in two or three places throughout the etrog , even if their total remains a minority, it is as if the etrog were speckled, and it is unfit. Rava said: If there is a blemish on its upper, blossom end, which is clearly visible and comprises the essence of the beauty of the etrog , even if the blemish is of any size, the etrog is unfit.

    14§ The mishna continues: If its pitam was removed, it is unfit. Rabbi Yitzḥak ben Elazar taught a baraita : This means if its pestle -like protuberance at its upper end was removed.

    15The mishna continues: An etrog that was peeled is unfit. Rava said: This etrog that was peeled like a red date so that only its thin, outer peel is removed but the rest remains intact, is fit. The Gemara objects: But didn’t we learn explicitly in the mishna: If the etrog was peeled it is unfit? The Gemara answers: This is not difficult;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והיה באכלכםגבי חלה כתיב:

    היא היאודאי מסייע ליה ומאי לימא:

    אלא ודאיבהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא דאתרוג ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו דמדבהא פליגי באתרוג ומצה נמי פליגי דהא חד טעמא הוא דהתם נמי לכם כתיב ומצה נמי מחלה ילפא:

    או דלמא שאני עיסהבהא הוא דקאמר ר"מ פטורה דכתיב מיעוטא יתירא אבל בחד מיעוטא לא נפקא לן דכיון דמשתרי לאכילה אע"ג דלית בה דין ממון לכם קרינא ביה:

    שמכשירהלקבל טומאה דאמרינן במתני' (דף מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת שהיו שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו וכשנוגעים באתרוג הוכשר לטומאה דכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יתן מים על זרע ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור:

    שמפסידהקליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה כדפרישית:

    הרי יש בה היתר אכילהלכהן וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל והאומר כן רשע הוא:

    הרי יש בה דין ממוןכהן מקדש בה את האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן מקדש בה את האשה ומוכרה לכהנים והדמים שלו:

    של דמאילקחם מעם הארץ וסתם פירותיהן ספק אינן מעושרין:

    מאי טעמייהו דבית הללהא לית בה היתר אכילה:

    וחזי ליהדרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל וגבי עניים ואכסניא לא העמידו דבריהם:

    אכסניאחיילותיו של מלך ומטיל מזונותיהן על בני המדינה:

    הרי מכשירהומעשר שני בעי שימור דקודש איקרי דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) וכל מעשר הארץ וגו':

    למ"דבערלה לפי שאין בה היתר אכילה אבל אי הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא ואפילו לית בה דין ממון הא יש בו נמי היתר אכילה ומתני' דתני כשר דברי הכל היא ואפילו לר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מיתוקמא דהא בהא דין ממון לא בעינן דכיון דאכיל לה לכם קרינא ביה:

    ומ"דבערלה לפי שאין בה דין ממון דאי נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל לה משום דליתיה ממון לשאר הנאות כגון מעשר שני בירושלים לר"מ:

    מתניתין רבנן היאדאמרי מעשר ממון הדיוט הוא ולא ר"מ דאילו לר"מ פסול:

    ה"ג אלא אי אתמר אסיפא אתמר:

    ובחוטמובעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו:

    אפילו כל שהוא פסולשנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו עובי אדם נותן עיניו:

    תני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתובמתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא ולשון רבינו יעקב נראה לי שלא מצינו בכל מקום פטמא עוקץ:

    האי אתרוג דאגלידנקלף:

    כאהינא סומקאתמרה אדומה ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 35 עמוד ב

    1(במדבר טו, יט) ״והיה באכלכם מלחם הארץ״. מה להלן משלכם ולא משל מעשר, אף כאן משלכם ולא משל מעשר.

    2לימא מסייע ליה: עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה, דברי ר"מ וחכמים אומרים: חייבת בחלה. לימא מסייע ליה? היא היא!

    3אלא: מדבהא פליגי בהא נמי פליגי, או דלמא: שאני עיסה, דאמר קרא ״(במדבר טו״, כ) ״עריסותיכם״ ״עריסותיכם״ תרי זימני.

    4של תרומה טמאה פסולה. דלית בה היתר אכילה.

    5ושל תרומה טהורה לא יטול. פליגי בה ר' אמי ור' אסי, חד אמר: מפני שמכשירה, וחד אמר: מפני שמפסידה.

    6מאי בינייהו? כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה חיצונה. למ"ד מפני שמכשירה איכא. למ"ד מפני שמפסידה ליכא.

    7ואם נטל כשרה. למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה, למ"ד לפי שאין בה דין ממון הרי יש בה דין ממון.

    8ושל דמאי. מ"ט דבית הלל כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה, השתא נמי ״לכם״ קרינא ביה. דתנן: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי.

    9וב"ש עני לא אכיל דמאי, דתנן: (אין) מאכילין העניים דמאי ואת האכסנאי' דמאי, ואמר רב הונא: תנא, ב"ש אומרים: אין מאכילין את העניים ואת האכסנאים דמאי, וב"ה אומרים: מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי.

    10של מעשר שני שבירושלים. למ"ד מפני שמכשירה הרי מכשירה, למ"ד מפני שמפסידה הרי מפסידה.

    11ואם נטל כשרה. למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה דברי הכל. למ"ד לפי שאין בה דין ממון הא מני רבנן היא.

    12עלתה חזזית. אמר רב חסדא: דבר זה רבינו הגדול אמרו, המקום יהיה בעזרו: לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות כשר. אמר ליה רבא: אדרבה, בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר, ופסול.

    13אלא: אי אתמר אסיפא אתמר. על מיעוטו כשר. אמר רב חסדא: דבר זה רבינו הגדול אמרו, והמקום יהיה בעזרו: ל"ש אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר, ופסול. אמר רבא: ועל חוטמו ואפילו במשהו נמי פסול.

    14נטלה פטמתו. תנא ר' יצחק בן אלעזר: נטלה בוכנתו.

    15נקלף. אמר רבא: האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. והא אנן תנן: נקלף פסול! לא קשיא,׃

    Tosafot

    דכתיב עריסותיכם תרי זימניאע"ג דתרוייהו דרשינן במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סז.) למעוטי עיסת נכרי ועיסת הקדש ועוד דריש ליה בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עריסותיכם כשיעור עיסת מדבר הכא דחוי בעלמא הוא:

    מפני שמכשירהשהלולב כמו שהוא אגוד נותנין אותו במים כדי שלא יכמוש כדתנן בפירקין (דף מב.) ומחזירו למים וכשנוטלו נוטפין מימיו על האתרוג והוה מצי למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר:

    דאי בעי מפקר נכסיהלא הוה צריך להאי טעמא אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני כמו לישראל דנפיק בשל תרומה דחזי לכהן ודכוותה בפרק מפנין (שבת דף קכז: ושם) תרומה ודמאי פריך בגמ' דמאי הא לא חזי ליה ומשני כיון דאי בעי מפקר לנכסיה והוה מצי למימר הואיל וחזי לעני כי היכי דשרי התם תרומה ביד ישראל הואיל וחזיא לכהן ובההיא דפרק בכל מערבין (עירובין דף לא.) דתנן מערבין בדמאי ומפרש בגמרא משום דאי בעי מפקר נכסיה התם ניחא דאיצטריך לההוא טעמא לישבה אפילו כסומכוס דפליג על ישראל בתרומה ואהא לא פליג:

    מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאימשנה בפרק ג' דדמאי ופליגי בגמ' דירושלמי דרבי יונה אמר בעניים חברים ובאכסניא כרבי יהושע כדמפרש התם שהם ישראל ור' יוסי אמר בעניים עמי הארץ היא ובאכסניא נכרי:

    ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכיליןוסתם מתני' במס' דמאי דמאכילין ותימה מאי קמ"ל רב הונא במאי דב"ש פליגי ואיכא לשנויי הכא כדמשני פ' בתרא דיבמות (דף קכב.) דתנן ומשיאין על פי בת קול אמר רבה בר שמואל בגמרא ב"ש אומרים אין משיאין וב"ה אומרים משיאין ופריך מאי קמ"ל ומשני דהא קמ"ל דאי משכחת סתמא דתניא אין משיאין ב"ש היא ולא סמכינן עלה:

    עלתה חזזית על רובובירושל' משמע קצת דבי"ט [ראשון] דווקא מיפסל כדפרישית בריש פירקין:

    נטלה בוכנתובמתני' פי' בקונטרס בשם ר' יעקב הזקן ניטלה פטמתו ראש האתרוג ודוגמתו הפיטמא של רמון וכאן פי' בקונטרס דר' יצחק בן אלעזר קרי במתני' להאי פטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמו בוכנא ובשם רבו רבינו יצחק הלוי פירש דפטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא והקשה בקונטרס על זה שלא מצינו בכל מקום פיטמא עוקץ ור"ת מפרש שמצינו עוקץ ופיטמא במקום אחד בסוף פ' יוצא דופן (נדה דף מז. ושם) גבי סימני בוגרת דתנן בן עזאי אומר משתשחיר פטמתו רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור דעוקץ הוא חודו של דד שהתינוק מכניס לתוך פיו ופיטמא הוא הבשר שתחת העוקץ שמשחיר סביב וקצת היה נראה מדמזכיר כאן גבי אתרוג פטמתו ועוקצו וחוטמו וכן נמי התם גבי דדי אשה משמע ששלשה במקום אחד לצד ראשו של אתרוג דעוקץ פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטמתו דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג ובפרק יוצא דופן (ג"ז שם) פירש בקונטרס חוטמו ספק וכאן פירש בחוטמו אפילו במשהו הנראה בעובי גובהו שמשפע ויורד לצד ראשו ובירושלמי אמר נטלה פטמתו תמן אמרי שושנתו משמע שהוא לצד ראשו כעין פרח שושן ובערוך פירש בשם ר"ח נטלה פטמתו נראין הדברים שהוא דד של חוטם כמין פיטמא של דד כדתנן (עוקצין פ"ב מ"ג) פיטמא של רימון אבל [הא] דאמר רבי יצחק נטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג כאותו דשחיטת חולין (דף מב:) האי (בוכנא) דאטמא דשף מדוכתיה טריפה מתוך פירושו משמע דפטמתו ובוכנתו תרי מיני נינהו זה בעוקץ וזה בראשו ולא בא ר' אליעזר בר יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש בערוך כפירוש רבינו יצחק בר יהודה הלוי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ושנינן יליף לחם לחם מעסה של מעשר שני [מה עיסה של מע"ש] לא שנאמר עריסותיכם. אף מצת מעשר שני לא. לימא מסייע ליה עיסת מעשר שני פטורה מן החלה. וחכמים אומרים חייבת בחלה. וכי היכי דפליגי בעיסה הכי נמי פליגי במצה ובאתרוג.

    ודחינן דלמא שאני עיסה דכתיב תרי זימני עריסותיכם אבל הני לא.

    אתרוג של תרומה טמאה פסוללפי שאין בו היתר אכילה.

    ושל תרומה טהורה לא יטולפליגי בה ר' אמי ור' אסי. חד אמר מפני שמכשירה כלומר משוי לה מנא. וחד אמר מפני שמפסידה בשימוש הידים.

    איכא בינייהו כגון שקרא עליה שם תרומה חוץ מקליפתהמ"ד מפני שמפסידה בשימוש הידים הנה קליפה הפנימית אינה נפסדת וכשר. ומ"ד מפני שמכשירה הרי מכשירה ופסול.

    ואם נטל כשר.

    ושל דמאי ב"ה מכשירין דאית ביה היתר אכילהדאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה. דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא [דמאי] ושל מעשר שני בירושלים לא יטול.

    למ"ד שמכשירה הרי מכשירהלמ"ד שמפסידה הרי מפסידה ואם נטל כשר.

    למ"ד לפי שאין לו בה היתר אכילה דברי הכל היאלמ"ד לפי שאין לו בה דין ממון רבנן היא:

    מתני' עלתה חזזית על רובו פסולאוקימנא בין במקום אחד בין במקומות הרבה. אם תצטרף מכל מקומות שיש בו החזזיות נמצאו רוב אתרוג חזית ופסול. עלתה חזזית על מיעוטו כשר. ואוקימנא במקום אחד אבל בב' ובג' מקומות הוה ליה כמנומר ופסול. ובחוטמו אפי' לא עלתה בו חזזית אלא במשהו פסול.

    ניטלה פטמתוחוטמו של אתרוג ושושנתו דגרסינן בירושלמי פיקא נקלף. אוקימנא בשנקלף כולו. כלומר נפשטה קליפתה החיצונה כולו פסול. אבל נקלף מקצתו ונשתייר מקצתו כשר. כדרבא דאמר רבא האי אתרוג דאגליד כאהינא סומקא.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 35b

    Sukkah 35b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והיה באכלכם גבי חלה כתיב:

    היא היא ודאי מסייע ליה ומאי לימא:

    אלא ודאי בהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא דאתרוג ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו דמדבהא פליגי באתרוג ומצה נמי פליגי דהא חד טעמא הוא דהתם נמי לכם כתיב ומצה נמי מחלה ילפא:

    או דלמא שאני עיסה בהא הוא דקאמר ר"מ פטורה דכתיב מיעוטא יתירא אבל בחד מיעוטא לא נפקא לן דכיון דמשתרי לאכילה אע"ג דלית בה דין ממון לכם קרינא ביה:

    שמכשירה לקבל טומאה דאמרינן במתני' (דף מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת שהיו שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו וכשנוגעים באתרוג הוכשר לטומאה דכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יתן מים על זרע ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור:

    שמפסידה קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה כדפרישית:

    הרי יש בה היתר אכילה לכהן וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל והאומר כן רשע הוא:

    הרי יש בה דין ממון כהן מקדש בה את האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן מקדש בה את האשה ומוכרה לכהנים והדמים שלו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דכתיב עריסותיכם תרי זימני אע"ג דתרוייהו דרשינן במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סז.) למעוטי עיסת נכרי ועיסת הקדש ועוד דריש ליה בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עריסותיכם כשיעור עיסת מדבר הכא דחוי בעלמא הוא:

    מפני שמכשירה שהלולב כמו שהוא אגוד נותנין אותו במים כדי שלא יכמוש כדתנן בפירקין (דף מב.) ומחזירו למים וכשנוטלו נוטפין מימיו על האתרוג והוה מצי למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר:

    דאי בעי מפקר נכסיה לא הוה צריך להאי טעמא אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני כמו לישראל דנפיק בשל תרומה דחזי לכהן ודכוותה בפרק מפנין (שבת דף קכז: ושם) תרומה ודמאי פריך בגמ' דמאי הא לא חזי ליה ומשני כיון דאי בעי מפקר לנכסיה והוה מצי למימר הואיל וחזי לעני כי היכי דשרי התם תרומה ביד ישראל הואיל וחזיא לכהן ובההיא דפרק בכל מערבין (עירובין דף לא.) דתנן מערבין בדמאי ומפרש בגמרא משום דאי בעי מפקר נכסיה התם ניחא דאיצטריך לההוא טעמא לישבה אפילו כסומכוס דפליג על ישראל בתרומה ואהא לא פליג:

    מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי משנה בפרק ג' דדמאי ופליגי בגמ' דירושלמי דרבי יונה אמר בעניים חברים ובאכסניא כרבי יהושע כדמפרש התם שהם ישראל ור' יוסי אמר בעניים עמי הארץ היא ובאכסניא נכרי:

    ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין וסתם מתני' במס' דמאי דמאכילין ותימה מאי קמ"ל רב הונא במאי דב"ש פליגי ואיכא לשנויי הכא כדמשני פ' בתרא דיבמות (דף קכב.) דתנן ומשיאין על פי בת קול אמר רבה בר שמואל בגמרא ב"ש אומרים אין משיאין וב"ה אומרים משיאין ופריך מאי קמ"ל ומשני דהא קמ"ל דאי משכחת סתמא דתניא אין משיאין ב"ש היא ולא סמכינן עלה:

    עלתה חזזית על רובו בירושל' משמע קצת דבי"ט [ראשון] דווקא מיפסל כדפרישית בריש פירקין:

    נטלה בוכנתו במתני' פי' בקונטרס בשם ר' יעקב הזקן ניטלה פטמתו ראש האתרוג ודוגמתו הפיטמא של רמון וכאן פי' בקונטרס דר' יצחק בן אלעזר קרי במתני' להאי פטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמו בוכנא ובשם רבו רבינו יצחק הלוי פירש דפטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא והקשה בקונטרס על זה שלא מצינו בכל מקום פיטמא עוקץ ור"ת מפרש שמצינו עוקץ ופיטמא במקום אחד בסוף פ' יוצא דופן (נדה דף מז. ושם) גבי סימני בוגרת דתנן בן עזאי אומר משתשחיר פטמתו רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור דעוקץ הוא חודו של דד שהתינוק מכניס לתוך פיו ופיטמא הוא הבשר שתחת העוקץ שמשחיר סביב וקצת היה נראה מדמזכיר כאן גבי אתרוג פטמתו ועוקצו וחוטמו וכן נמי התם גבי דדי אשה משמע ששלשה במקום אחד לצד ראשו של אתרוג דעוקץ פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטמתו דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג ובפרק יוצא דופן (ג"ז שם) פירש בקונטרס חוטמו ספק וכאן פירש בחוטמו אפילו במשהו הנראה בעובי גובהו שמשפע ויורד לצד ראשו ובירושלמי אמר נטלה פטמתו תמן אמרי שושנתו משמע שהוא לצד ראשו כעין פרח שושן ובערוך פירש בשם ר"ח נטלה פטמתו נראין הדברים שהוא דד של חוטם כמין פיטמא של דד כדתנן (עוקצין פ"ב מ"ג) פיטמא של רימון אבל [הא] דאמר רבי יצחק נטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג כאותו דשחיטת חולין (דף מב:) האי (בוכנא) דאטמא דשף מדוכתיה טריפה מתוך פירושו משמע דפטמתו ובוכנתו תרי מיני נינהו זה בעוקץ וזה בראשו ולא בא ר' אליעזר בר יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש בערוך כפירוש רבינו יצחק בר יהודה הלוי:

    Tosafot on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ושנינן יליף לחם לחם מעסה של מעשר שני [מה עיסה של מע"ש] לא שנאמר עריסותיכם. אף מצת מעשר שני לא. לימא מסייע ליה עיסת מעשר שני פטורה מן החלה. וחכמים אומרים חייבת בחלה. וכי היכי דפליגי בעיסה הכי נמי פליגי במצה ובאתרוג.

    ודחינן דלמא שאני עיסה דכתיב תרי זימני עריסותיכם אבל הני לא.

    אתרוג של תרומה טמאה פסול לפי שאין בו היתר אכילה.

    ושל תרומה טהורה לא יטול פליגי בה ר' אמי ור' אסי. חד אמר מפני שמכשירה כלומר משוי לה מנא. וחד אמר מפני שמפסידה בשימוש הידים.

    איכא בינייהו כגון שקרא עליה שם תרומה חוץ מקליפתה מ"ד מפני שמפסידה בשימוש הידים הנה קליפה הפנימית אינה נפסדת וכשר. ומ"ד מפני שמכשירה הרי מכשירה ופסול.

    ואם נטל כשר.

    ושל דמאי ב"ה מכשירין דאית ביה היתר אכילה דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה. דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא [דמאי] ושל מעשר שני בירושלים לא יטול.

    למ"ד שמכשירה הרי מכשירה למ"ד שמפסידה הרי מפסידה ואם נטל כשר.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    חד אמר מפני שמכשירה.‎ פירוש לקבל טומאה על ידי שנותנה במים עם הלולב והכתוב אומר את משמרת תרומותי לשמרם מטומאה ופיסולא אחרינא:

    אלא אי אתמר הכי אתמר על מיעוטו כשר א״ר חסדא לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים וג׳‎ מקומות פסול. פי׳‎ כשהוא מפוזר בכלו או ברובו כדכתיבנא במתניתין:

    דה״ל כמנומר ופסול דייקי רבנן ז״ל מדלא אמר דה״ל מנומר ודקאמר כמנומר בכ״ף הדמיון משמע דמנומר פיסולא אחרינא הוה שיש בו בהרות של גונים הרבה מיהו כתב הראב״ד ז״ל דדוקא שהם גונים הפוסלים באתרוג כגון לבן וכושי וירוק ככרתי אבל מנומר מגונים שכולו מאותו גוון כשר השתא נמי כשר ויש שפוסלין בכל ענין מדלא פי׳‎ ועוד כשהוא בהרות ברובו אינו הדר ופסול:

    אמר רבא ועל חוטמו והוא אותו גבוה שתחת הנץ כעין נזר אפילו במשהו פי׳‎ מפני ששם מראיתו של לולב שהאדם נותן עיניו ונראין דברי האומרים שכן הדין לכל שאר הפסולין שפוסלין בחוטמו במשהו ואע״ג שיש לחלוק ולומר שלא אמרו אלא בחזזית שהוא ענין ראוי לפסול ומ״מ דין חוטמו כדין השאר ובודאי שיהא כל החוטם שהוא מיעוט האתרוג לא נידון כרובו כמו שאמרו בירושלמי אעפ״כ כיון שנתפרש חומר בחוטמו בפסול חזזית אין לנו להקל בו בשאר הפסולין אלא בראיה וכן דעת מורי הרב בשם רבותיו ז״ל:

    ניטלה פטמתו תני רבי יצחק ניטלה בוכנתו.‎ פי׳‎ ‎הרב אלפסי ז״ל דפטמת והוא הנץ שנעשה בראש האתרוג והוא שושנתו מלשון שקורין פטמא של רמון לאותו נץ שעל הרמון וכן אמרו בירושלמי ניטלה פטמתו תמן אמרי שושנתו וא״כ אין זה בוכנתו פי׳‎ בוכנ׳‎ הוא הדבר העגול הנכנס׳‎ בגופו של אתרוג כבוכנ׳‎ ותחת השושנה יש בסופ׳‎ כעין זו הבוכנ׳‎ וכן יש אחרים כיוצא בה וגדולה ממנה בעוקצו של אתרוג שתלוי בו בסוף העוקץ העגול הנכנס באתרוג כמין בוכני באסית׳‎ ולדברי רי״ף ז״ל לא בא ר׳‎ יצחק לפ׳‎ שפטמתו ששנינו זהו בוכנתו דאי משום בוכנתו שתחת הנץ לא אמר ר״י שהרי לדברי רבינו ז״ל מכיון שניטל הנץ אע״פ שהבוכנה קיימת פסול שזהו ניטל פטמתו ואין צ״ל בשניטלה הבוכנא שניטלו שניהם אלא שר׳‎ יצחק בא ללמדנו פסול אחר כי כששנינו ניטל עוקצו כשר שהוא קצה העץ שתלוי בו באילן דוקא שלא ניטל אלא העוקץ הבולט שאינו נכנס באתרוג כלל אבל אם נטל עמו הבוכנא שבסוף העוקץ הנכנס באתרוג כבוכנא באסיתא פסול ואין זה הפירוש נכון מכמה טעמים חדא דא״כ היכי אמרינן תני רב יצחק בר אליעזר ניטלה בוכנתו הוה ליה למימר תני ר׳‎ יצחק ניטלה בוכנתו פסול שהרי לא בא לפרש הפסול ששנינו בפירוש אלא שבא ללמדנו פסול אחר ועוד כיון שפטמתו ובוכנתו תרי מילי נינהו היכי לא קתני במתניתא דלקמן דתניא כלהו פסולי אלא נטלה בוכנתו לחוד הו״ל למתני פטמתו נמי כדקתני נקלף ונסדק ואידך כלה דמתני'. ועוד שלא מצינו לשון פטמא על הפרח כי מה ששנינו פטמא של רמון אינו שושנתו של רמון אלא העגול שבראש הרמון בתוך המסרק והפרח ההוא נץ שמו כן שנינו פטמא של רימון והנץ שלו אלמא תרי מילי נינהו. והירושלמי שפיר׳‎ פטמתו שושנתו כסבור שהנץ הוא קרוי פטמתו הא אפליג עלה התם רבי יצחק בן אלעזר והכי אתמר התם נטלה בוכנתו תמן אמרין שושנתו ר׳‎ יצחק חקולא היינו רבי יצחק בן אלעזר האמור בגמרא שלנו וכדאיתא בהדיא בפרק ערבי פסחים והוא חולק שאין פטמתו שושנתו אלא פיקה וכל דבר עגול נקרא פיקה כאותו עץ הנתון בכוש שטוות בו נשים וכמו שאמר במסכת נדה שלש פיקאות הן ולמדנו מדברי רבי יצחק כי פטמתו ובוכנתו אחד הן והן הדבר העגול שנכנס באתרוג כבוכנא באסית׳‎ ודומה לפיק׳‎ ולא הזכיר בתלמוד שלנו אלא דברי ר׳‎ יצחק בן אלעזר דאידך טעותה הוא דטעו בפי׳‎ פטמא של רמון שחשבו שהוא הנץ שלו ולפום גמ׳‎ דילן ליכא שום פיסולא בשניטל אותו העץ ואינו לא מעלה ולא מוריד ורובן של אתרוגין נושרין מהן אותם פרחים מיד וליכא למיחש להו ואין לנו לפרש בפטמתו אלא שהוא בוכנתו כדברי רבי יצחק שבא לפרש אותו וזהו שלא הזכירו בלשונו פסול לפי שלא בא בפסול מחודש וכאלו אומר דרבי יצחק תני במתני׳‎ נטלה בוכנתו וכיון שכן אפשר לפרש דניטל עוקצו כשר לגמרי ואפילו ניטל עם הבוכנא שבסופו מפני שאינו מחסר כלום באתרוג וגם אינו פוסל בהדרו כשהוא למטה בעוקץ שאינו נראה ובוכנתו שהוא פסול הוא אותו הדד העגול אשר בראשו בסוף השושנה ואע״פ שאין האתרוג חסר מגופו כלום בנטילתו מ״מ אינו הדר וזה שבא ר׳‎ יצחק ופי׳‎ דפטמתו ששנינו לא שניטל׳‎ השושנה לבדה דלהא לא חיישי׳‎ אלא שניטלה עם הדד שלה הנכנסת באתרוג כבוכנא באסיתא וכן פרש״י בשם רבו הזקן ר״י ז״ל אבל יותר נראה לומר דבוכנתו שהוא פטמתו שהוא העגול שבסוף העוקץ וברישא דמתניתין לפסולה כשניטל אותו עגול והוה ס״ד דאפילו ניטל העץ בלא העגול לבדו פסול שהכל בכלל פטמתו להכי פירשו בסיפא דניטל עוקצו לבדו כשר דכלה סיפא דמתני׳‎ פירוש׳‎ דרישא הוא להכשיר דבר בגוף הדבר שפסלו ברישא וכן מצינן לשון פטמ׳‎ ועוקץ על כיוצא בזה בדדי אשה שאמרו במס׳‎ נדה איזהו סימנא משתשחר הפטמת ר׳‎ יוסי אומר עד שיתן ידו על העוקץ וכו׳‎ וסופו לחזור הרי שקראו עוקץ לחודו של דד הנכנס בפי התינוק שהוא בולט חוץ מן הדד וקראו פטמת לאותו עגול המשחיר הסמוך לעוקץ וכן נראה שקראו באתרוג עוקץ לעץ הבולט וקראו פטמת לעגול שבסופו הנכנס באתרוג ונמצאו העוקץ והפטמת שניהם במקום אחד ולפי שיטה זו כל שניטלה השושנה של מעלה אפילו עם הדד שבסופה ולא חסר באתרוג כלום כשר ואין לנו לפסול אלא כשניטל העוקץ ופטמתו ורוב אתרוגין יש שאין להם אותה שושנה ודד שלה והאתרוג הדר זולתם וזו שי׳‎ רבי׳‎ הגדול הרמב״ן ז״ל וכן מצינו בנמוקי קרובו הר״ר יונה ז״ל אעפ״כ כיון שלא נתברר בתלמוד יפה יש לנו לחוש ולו׳‎ דר׳‎ יצחק בא לפ׳‎ דניטלה פטמתו ששנינו אינו השושנה אלא בוכנתו של אתרוג בין אותה בוכנא שבראשו תחת השושנה בין הבוכנא דבסוף העוקץ ועל שניהם שנינו נטלה פטמתו פסול אבל אם ניטלה השושנה לבדה או העוקץ לבדו או שניהם ושתי הבוכנות קיימות כשר וכזה ראוי להורות ולעשות מעשה ולא יותר מפי מורי נר״ו:

    והא אנן תנן נקלף פסול ל״ק הא בכלה הא במקצתה פי׳‎ הרי״ף ז״ל במקצתה כשר שהמקצה הנשאר מציל שאמרו בגלודה שאם נשתייר בה כסלע כשרה ורש״י ז״ל פי׳‎ בהפך דבמקצתה פסול דה״ל כמנומר וכן נראה נכון יותר:

    Ritva on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה נטלה בוכנתו כו' כדתנן פיטמא של רימון אבל הא דא"ר יצחק נטלה בוכנתו הוא קצה העץ כו' עכ"ל וכצ"ל וכ"ה בערוך:

    Chidushei Halachot on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה דאי בעי מפקיר נכסיה וכו' כמו לישראל דנפיק בשל תרומה וכו' ולא ס"ל לתוס' מה שפי' רש"י וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן וכו' אלא הטעם הוא הואיל ויש לה היתר אכילה ודין ממון בכהן ישראל נמי נפיק בה ומקרי לכם:

    בא"ד ובההיא דפ' בכל מערבין וכו' ניחא וכו' נראה דר"ל והואיל ושם איצטריך לטעמא דאי בעי מפקיר נכסיה קאמר לה נמי הכא ובפ' מפנין:

    ד"ה מאכילין את העניים דמאי ופליגי בגמ' דירושלמי דר' יונה אמר כו' כצ"ל:

    בד"ה ואמר רב הונא וכו' ותימא מאי קמ"ל וכו' נ"ל דלפי התוס' לא גרסי' בגמ' בשמעתין וב"ש עני לא אכיל דמאי דתנן אין מאכילין וכו' ל"ג דתנן וכו' אלא דאמר דב הונא וכו' דאל"כ מאי מקשו התוס' תימה מאי קמ"ל רב הונא וכו' הא טובא קמ"ל לתרץ התרי סתמי דסתרי אהדדי דבחדא תנא מאכילין ובחדא אין מאכילין אלא ע"כ התוס' ל"ג לה לסתמא שני בשמעתין:

    ד"ה עלתה חזזית בירושלמי משמע קצת דביו"ט ראשון דוקא פסול כצ"ל:

    ד"ה נטלה בוכנתו במתני' פי' בקונטרס כו' כצ"ל:

    Maharam on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    פיסקא נטלה פטמתו תנא ר' יצחק ב"א נטלה בוכנתו ופירש"י דבמתני' הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו כו' עס"ה. ונראה דהא דמשמע ליה לרש"י לפרש כן דבמתניתין הוה תני לה הכי ולא ניחא ליה לפרש דריב"א ברייתא באפי נפשה קתני לה להאי נטלה בוכנתו וכמ"ש התוס' בסוף הדיבור דלא לפרש המשנה בא אלא להוסיף על המשנה. וא"כ לפ"ז היה באפשר לקיים פי' רבינו יצחק הלוי מיהא לדינא דניטל עוקצו נמי פסול אלא משום דעיקר לישנא משמע ליה לרש"י הכי דלפרש המשנה בא ולא להוסיף דאי ס"ד דהא דריב"א ברייתא באפי נפשה היא ולהוסיף על המשנה בא א"כ הו"ל למיתני נטלה בוכנתו פסול ומדלא קתני פסול אלא סתמא נטלה בוכנתו משמע דלפרש המשנה בא כנ"ל:

    Penei Yehoshua on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אר"ח דבר זה וכו' כעין זה לעיל דף לג ע"א:

    Gilyon HaShas on Sukkah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 35, Amud Bet, about 324 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “(במדבר טו, יט) ״והיה באכלכם מלחם הארץ״.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “לימא מסייע ליה: עיסה של מעשר שני…”

    3. Segment 319 words

      Opens “אלא: מדבהא פליגי בהא נמי פליגי, או…”

    4. Segment 48 words

      Opens “של תרומה טמאה פסולה. דלית בה היתר…”

    5. Segment 519 words

      Opens “ושל תרומה טהורה לא יטול. פליגי בה…”

    6. Segment 617 words

      Opens “מאי בינייהו? כגון שקרא עליה שם חוץ…”

    7. Segment 725 words

      Opens “ואם נטל כשרה. למ"ד מפני שאין בה…”

    8. Segment 828 words

      Opens “ושל דמאי. מ"ט דבית הלל כיון דאי…”

    9. Segment 935 words

      Opens “וב"ש עני לא אכיל דמאי, דתנן: (אין)…”

      Named: רב הונא.

    10. Segment 1014 words

      Opens “של מעשר שני שבירושלים. למ"ד מפני שמכשירה…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “ואם נטל כשרה. למ"ד מפני שאין בה…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “עלתה חזזית. אמר רב חסדא: דבר זה…”

      Named: רב חסדא, רבא, רבה.

    13. Segment 1339 words

      Opens “אלא: אי אתמר אסיפא אתמר. על מיעוטו…”

      Named: רב חסדא, רבא.

    14. Segment 149 words

      Opens “נטלה פטמתו. תנא ר' יצחק בן אלעזר:…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “נקלף. אמר רבא: האי אתרוגא דאגליד כאהינא…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 35b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026