Talmud Builders

    Berakhot 53a

    Back to index

    English translation — Berakhot 53a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If we say that did not rest means that it did not rest from labor, even from labor that is permitted? Wasn’t it taught in a baraita that over light that was kindled on Shabbat for a woman giving birth or a dangerously ill person, for whom one is permitted to perform prohibited labor on Shabbat, one may recite a blessing during havdala at the conclusion of Shabbat?

    2Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is meant by rested? Light that rested from labor of transgression on Shabbat. However, if the light burned for the entire Shabbat or was kindled on Shabbat in a permissible manner, one may recite a blessing over it. That halakha was also taught in a baraita : A lantern that was continuously burning throughout the entire day of Shabbat, one may recite a blessing over it at the conclusion of Shabbat.

    3The Sages taught in a baraita : A gentile who lit a candle from a candle that was in the possession of a Jew or if a Jew lit a candle from a gentile, one may recite a blessing over it at the conclusion of Shabbat. However, if a gentile lit a candle from a gentile, one may not recite a blessing over it.

    4The Gemara asks: What is different about a candle that a gentile lit from a gentile, that one may not recite a blessing over it? Because the light did not rest on Shabbat. If so, the light of a Jew who lit a candle from a gentile also did not rest on Shabbat.

    5And if you say that this prohibited flame has gone and this flame is a new and different one which came into being in the possession of a Jew, as a flame is not a concrete, static object, but rather it constantly recreates itself; however, this halakha that was taught in a Tosefta in tractate Shabbat states: One who carries out a flame from the private to the public domain on Shabbat is liable for carrying out from one domain to another. If the flame is constantly recreating itself, why is he liable? That flame which he lifted from the private domain he did not place in the public domain and that which he placed he did not lift. One is only liable for carrying out on Shabbat if he lifted an object from one domain and placed that same object in another domain. Since one who carries out a flame on Shabbat is considered liable, evidently, despite any change that it may undergo, the flame is essentially considered a single entity.

    6Rather, actually that prohibited flame is also extant, and when one recites the blessing, he recites the blessing over the permitted addition to that flame. The Gemara asks: If so, even if a gentile lit a candle from a gentile as well, the flame should be considered essentially new; one should be able to recite a blessing over the addition.

    7The Gemara answers: Yes, it is indeed so. Fundamentally, there is no reason to prohibit doing so. However, the Sages issued a decree because of the first gentile, who did not light the flame from another gentile, and the first pillar of flame that was kindled on Shabbat. Consequently, they prohibited all somewhat similar cases, including when a gentile lights a flame from another gentile.

    8The Sages taught in a baraita : If one was walking outside the city, saw fire there, and wanted to recite the blessing over it as part of havdala , if the city has a majority of gentiles he may not recite the blessing over the fire, but if the city has a majority of Jews, he may recite the blessing.

    9The Gemara notes: The matter itself is difficult in this baraita . You said in the baraita that if the town has a majority of gentiles he may not recite the blessing. By inference, if the town population was half gentiles and half Jews, one may recite a blessing. And then you teach that if the town has a majority of Jews, he may recite the blessing. By inference, if the town population was half gentiles and half Jews, one may not recite a blessing. The inferences from two sections of the baraita are contradictory.

    10The Gemara responds: By right, the baraita should have taught that even if the town population was half gentiles and half Jews, one may recite a blessing, but since in the first clause it taught: The majority of gentiles, in the latter clause it used the same expression and taught: The majority of Jews.

    11And the Sages taught: One who was walking outside the city at the conclusion of Shabbat and saw a child with a torch in his hand, he must check after his background. If the child is a Jew, he may recite a blessing over this flame, but if the child is a gentile, he may not recite a blessing over it.

    12The Gemara asks: Why was it taught specifically with regard to a child? Even if he were an adult, one would also need to investigate whether he was a Jew or a gentile in order to determine whether or not he may recite a blessing over the torch.

    13Rav Yehuda said that Rav said: Here we are dealing with a case where, although it was the conclusion of Shabbat, it was still soon after sunset. Therefore, in the case of an adult, it is self-evident that he is a gentile, as a Jew would not be so quick to take fire in his hand immediately after Shabbat. In the case of a child, however, say that perhaps he is a Jew and it happened that he took the torch.

    14And the Sages taught: One who was walking outside the city at the conclusion of Shabbat and saw a fire, if the fire is at least as thick as the opening of a furnace, one may recite a blessing over it, as a fire of that kind is kindled for the light it produces as well. And if it is not at least that thick, one may not recite a blessing over it.

    15It was taught in one baraita : During havdala , one may recite a blessing over the fire of a furnace; and it was taught in another baraita : One may not recite a blessing over the fire of a furnace. There is an apparent contradiction between the baraitot .

    16The Gemara responds: This is not difficult, as this baraita which prohibits reciting the blessing is speaking at the beginning when the furnace was just kindled and the fire is designated solely to heat the objects in the furnace; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking at the end, when the fire is no longer needed to heat the objects in the furnace, and its light is used for other purposes.

    17The Gemara cites a similar contradiction between baraitot : It was taught in one baraita : During havdala , one may recite a blessing over the fire of an oven or a stove; and it was taught in another baraita : One may not recite a blessing over it.

    18The Gemara responds: This is not difficult, as a similar distinction between the baraitot may be suggested. This baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking at the beginning, when the oven or stove was just kindled and the fire is designated solely to heat the objects on the stove or in the oven; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking at the end, when the fire is no longer needed to heat the objects on the stove or in the oven and its light is used for other purposes.

    19The Gemara cites another contradiction: It was taught in one baraita : During havdala , one may recite a blessing over the light of a synagogue or a study hall; and it was taught in another baraita : One may not recite a blessing over it.

    20The Gemara responds: This is not difficult, as this baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking in a case where there is an important person in the synagogue and the fire is kindled in his honor and not to provide light; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking in a case where there is no important person present and the fire is kindled to provide light.

    21And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are speaking in a case where there is an important person present in the synagogue, and this is not difficult because the contradiction can be resolved as follows: This baraita, which permits reciting the blessing, is speaking in a case where there is a caretaker in the synagogue who uses the light; that baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking in a case where there is no caretaker and the light is kindled for purposes of honor.

    22And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are both referring to a case where there is a caretaker present in the synagogue, and this is not difficult because the contradiction can be resolved as follows: This baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking in a case where there is moonlight, so the caretaker did not light the fire to provide light as the moonlight is sufficient; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking in a case where there is no moonlight, and the caretaker lights the fire to provide light.

    23The Sages taught in a baraita : People were seated in the study hall and they brought fire before them at the conclusion of Shabbat. Beit Shammai say: Each and every individual recites a blessing for himself; and Beit Hillel say: One recites a blessing on behalf of everyone and the others answer amen. Beit Hillel’s reasoning is as it is stated: “The splendor of the King is in the multitude of the people” (Proverbs 14:28). When everyone joins together to hear the blessing, the name of God is glorified.

    24The Gemara asks: Granted, Beit Hillel, they explain their reasoning, but what is the reason for the opinion of Beit Shammai to prohibit reciting the blessing communally? The Gemara answers: They hold that it is prohibited due to the fact that it will lead to suspension of study in the study hall. Waiting for someone to recite the blessing will interrupt Torah study for several minutes.

    25This concern for disrupting Torah study was also taught in a baraita : The members of the house of Rabban Gamliel would not say good health when someone sneezed in the study hall, due to the fact that it would lead to suspension of study in the study hall.

    26We learned in the mishna: One may neither recite a blessing over the candle nor over the spices designated to honor the dead. The Gemara explains: What is the reason? Because a candle of the dead is kindled for the purpose of honoring the dead, not for light; the spices are to neutralize the bad odor, not for their pleasant fragrance.

    27And Rav Yehuda said that Rav said: Any deceased before whom a candle is taken out both by day and by night, it is evident that the candle is for the purpose of honoring the deceased; therefore, one may not recite a blessing over it. And any deceased before whom a candle is taken out only by night, it is evident that the purpose of the candle is for its light alone, and one may recite a blessing over it.

    28Similarly, Rav Huna said: Over spices used to deodorize the bathroom and fragrant oil intended to remove filth, one may not recite a blessing as they are not used for their pleasant fragrance.

    29The Gemara asks: Is that to say that any case where it is not used for its pleasant fragrance, one may not recite a blessing over it? The Gemara raises an objection based on the Tosefta : One who enters the store of a perfumer, and smelled a fragrance, even if he sat there throughout the entire day, he only recites a blessing once. However, if one entered and exited, entered and exited, he recites a blessing on each and every occasion. Isn’t it a case here, where the spices are not intended for fragrance, as they are not used to improve the scent in the store, and, nevertheless, one recites a blessing?

    30The Gemara responds: Yes, in this case the spices are also intended for fragrance; they are used to generate a scent in the store so that people will smell them and come and purchase from him.

    31The Sages taught in a baraita : One who was walking outside a city and smelled a scent; if the majority of the town’s residents are gentiles he may not recite a blessing over the scent, but if the majority are Jews, he may recite a blessing. Rabbi Yosei says: Even if the majority are Jews, one may not recite a blessing, as the daughters of Israel burn incense to witchcraft and the spices were certainly made for witchcraft, not for their fragrance.

    32The Gemara asks: Is that to say that they all burn incense to witchcraft? Rather, there is a minority of people who burn incense to witchcraft, and a different minority who burn spices in order to perfume their garments with incense. A majority, therefore, exists that does not use it for fragrance, and in a case where the majority does not use it for fragrance, one does not recite a blessing.

    33Similarly, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: One who walks on Shabbat eve in Tiberias or at the conclusion of Shabbat in Tzippori, and smelled the scent of incense may not recite a blessing, as the presumption is that it was intended to perfume garments.

    34On a related note, the Gemara cites the following: The Sages taught in a baraita : One who was walking in the marketplace of idolators and willingly smelled the incense wafting there, he is a sinner, as he should not have the intention to smell it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי נימא לא שבת מחמת מלאכה ואפי' היא מלאכה של היתרכגון של חולה ושל חיה קאמר דאין מברכין:

    עששיתלנטירנ"א:

    שהיתה דולקת והולכתמע"ש ובבית ישראל:

    למ"ש מברכיןלפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת:

    נכרי שהדליק מישראלמשחשכה מ"ש:

    הך איסורא אזלאמתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה:

    המוציא שלהבת לר"הבשבת חייב ומוקמינן לה במסכת ביצה כגון דשייפיה לחרס משחא ואתלי בה נורא דגחלת ליכא אלא שלהבת ומשום חרס לא מחייב דלית בה שיעורא:

    מה שעקר לא הניחוהוצאת שבת לא מחייבא עד דאיכא עקירה מרשות זו והנחה ברשות זו:

    גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשוןאי שרית בנכרי שהדליק מנכרי משחשכה אתי לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד:

    גדול מוכחא מלתא דנכרי הואואין צריך לבדוק אחריו דאי איתא דישראל הוא לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז האור בידו:

    כפי הכבשןששורפים בו אבנים לסיד אם עבה כאור היוצא מפי הכבשן נהורא בריא היא ולהשתמש לאורה היא נעשית:

    ואם לאולאו לאורה נעשית אלא לבשל ואין מברכין אלא על שנעשה להאיר:

    בתחלהבתחלת שרפת אבנים אין האור להאיר:

    בסוףלאחר שנשרפו האבנים רובן מדליקין אור גדול מלמעלה למרק שרפת האבנים ומשתמשין נמי לאורה:

    של תנורבסוף מברכין עליו לאחר שהוסק התנור והפת בתוכה מדליקין קסמין דקין בפיו להאיר ולקלוט חומו לתוכו וכיון דמשתמש לאורו מברכין עליו:

    אור של בית הכנסתבדאיכא אדם חשוב לכבודו הדליקוה ולא שצריך לאור אלא לכבוד בעלמא ואין מברכין עליו:

    ליכא אדם חשובלהאיר להם הדליקוה ומברכין:

    הא והא דאיכא אדם חשובואי איכא חזנא שמש שאוכל בבית הכנסת אף לאורה עשויה שיאכל החזן לאורה ומברכין:

    הא והא דאיכא חזנאואיכא סהרא שהחזן יכול לאכול לאורה אין מברכין על הנר שלא להאיר הדליקוה אלא לכבוד אדם חשוב:

    מפני בטול בית המדרששבזמן שאחד מברך לכולם הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו ויענו אמן:

    מרפאלאדם המתעטש שרגילים לומר אסותא:

    נר לכבודהמת עבידא:

    בשמים עבידי לעבורי ריחאדסרחונו של מת עבידי ולא להריח:

    כלמת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום אם הוציאו בלילה במוצאי שבת לקבורה אין מברכין על אותו נר דלכבוד עבידא ולא להאיר:

    וכלמת שאינו חשוב להוציא נר לפניו ביום אלא בלילה מברכין עליו אם הוציאוהו במוצאי שבת לקבורה:

    מברכין עליודלהאיר עבידא:

    בשמיםשמוליך אדם אסטניס לבית הכסא להעביר ממנו ריח רע של בהכ"ס אין מברכין עליו:

    ושמן העשוי להעביר את הזוהמאשמביאים בסוף הסעודה לסוך ידים מזוהמות והוא מבושם בבשמים:

    אין מברכין עליובורא עצי בשמים אלא בורא שמן ערב מברכין אם שמן של אפרסמון הוא והא דאמר בכיצד מברכין (דף מג.) האי משחא כבישה וטחינה מברכין עליו בע"ב לא בבא בתוך הסעודה קאמר אלא בבא להריח:

    לגמר את הכליםלבשם בעשנו את הבגדים:

    בטבריאהיו רגילים לגמר ערבי שבתות ובצפורי במו"ש:

    ברכות 53 עמוד א

    1אי נימא לא שבת מחמת מלאכה אפילו ממלאכה דהתירא, והתניא: אור של חיה ושל חולה מברכין עליו!

    2אר"נ בר יצחק: מאי ״שבת״ ששבת מחמת מלאכת עבירה. תנ"ה עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למ"ש מברכין עליה.

    Baraita

    3ת"ר נכרי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מנכרי מברכין עליו, נכרי מנכרי אין מברכין עליו!

    4מ"ש נכרי מנכרי דלא משום דלא שבת א"ה ישראל מנכרי נמי הא לא שבת׃

    5וכי תימא הך איסורא אזל ליה והא אחרינא הוא ובידא דישראל קא מתילדא אלא הא דתניא המוציא שלהבת לר"ה חייב אמאי חייב מה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר׃

    6אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך אי הכי נכרי מנכרי נמי׃

    7אין ה"נ גזרה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון:

    Baraita

    8ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב נכרים אינו מברך אם רוב ישראל מברך׃

    9הא גופא קשיא אמרת אם רוב נכרים אינו מברך הא מחצה על מחצה מברך והדר תני אם רוב ישראל מברך הא מחצה על מחצה אינו מברך׃

    10בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי (דתנ') רישא רוב נכרים תנא סיפא רוב ישראל:

    Baraita

    11ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו בודק אחריו אם ישראל הוא מברך אם נכרי הוא אינו מברך׃

    12מאי איריא תינוק אפי' גדול נמי׃

    13אמר רב יהודה אמר רב הכא בסמוך לשקיעת החמה עסקי' גדול מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא תינוק אימר ישראל הוא אקרי ונקיט:

    Baraita

    14ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי הכבשן מברך עליו ואם לאו אינו מברך עליו׃

    15תני חדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו׃

    16לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף׃

    17תני חדא אור של תנור ושל כירים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו׃

    18לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף׃

    19תני חדא אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו׃

    20ל"ק הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב׃

    21ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב ולא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא׃

    22ואב"א הא והא דאיכא חזנא ולא קשיא הא דאיכא סהרא והא דליכא סהרא:

    Baraita

    23ת"ר היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בש"א כל אחד ואחד מברך לעצמו ובה"א אחד מברך לכולן משום שנאמר ״(משלי יד״, כח) ברוב עם הדרת מלך׃

    24בשלמא ב"ה מפרשי טעמא אלא בית שמאי מאי טעמא קסברי מפני בטול בית המדרש׃

    Baraita

    25תניא נמי הכי של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש:

    26אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים: מ"ט נר לכבוד הוא דעבידא בשמים לעבורי ריחא הוא דעבידי׃

    27אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכין עליו׃

    28אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו׃

    29למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין עלויה מיתיבי הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך׃

    30אין לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה׃

    Baraita

    31תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עובדי כוכבים אינו מברך אם רוב ישראל מברך רבי יוסי אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים׃

    32אטו כולהו לכשפים מקטרן ה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך׃

    33אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים׃

    Baraita

    34תנו רבנן היה מהלך בשוק של עכו"ם נתרצה להריח הרי זה חוטא.

    Tosafot

    וכי תימא הך איסורא אזל ליהה"מ לאקשויי אי הכי נכרי מנכרי נמי אלא עדיפא מיניה פריך דה"מ לשנויי כדמשני בסמוך:

    גזירה משום נכרי ראשון ונכרי ראשון משום עמוד ראשון וכו'חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש נכרי שביד הנכרי דאי לא הא לא קיימא הא אבל נכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליו והכי קיימא לן:

    הא דאיכא אדם חשובאם כן משום כבודו של חשוב ולא לאורה כך פרש"י ור"ח פירש איפכא באדם חשוב לאורה ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בית הכנסת:

    אין מברכין עליופירש"י מיהו מברכין עליו ברוך שברא שמן ערב והא דאמר לעיל בכיצד מברכין (ברכות ד' מג.) האי משחא כבישא מברכין עליו בורא עצי בשמים היינו בבא להריח ולא מיירי בתוך הסעודה:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תני חדא אור של כבשן מברך עליו ותניא אידך אין מברכים עליו לא קשיא הא לכתחלה הא לבסוף. פירש רבנו שלמה ז"ל: אור שעושין בתחלה בכבשן אינו להאיר אלא לשרוף אבנים לסיד והלכך אין מברכין עליו, אבל האור שמדליקין בו לבסוף למרק שריפת אבנים אף הוא עשוי להאיר ולראות בו, והלכך מברך עליו. ורב האי גאון זכרונו לברכה פירש: בתחלה אין מברכין עליו עד שלא אחז האור ברוב העצים משום דסליק קיטרא ולא צהיל נהורא, אבל לבסוף צאית נורא וצאיל נהורא ומברכין עליו.

    גירסת גאון ז"לתני חדא אור של בהכ"נ מברך עליו ותניא אידך אין מברך עליו, לא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא, ואב"א הא דאיכא סיהרא הא דליכא סיהרא, ואב"א הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. פירוש: דאי איכא חזנא דאכיל בבית הכנסת, לנהורא עביד ומברך עליו, ואי ליכא חזנא, לכבוד בית הכנסת עשוי ואין מברך עליו. ואיבעית אימא הא והא דאיכא חזנא הא דאיכא סיהרא אין מברך עליו, דאי משום חזנא כיון דאיכא סיהרא לא קפיד אנר ולאו משום לתיה עבד אלא משום כבוד בית הכנסת, ואי ליכא סיהרא מברך. ואיבעית אימא הא והא באיכא סיהרא ואפילו הכי אי איכא אדם חשוב להאיר לפני אותו אדם חשוב עביד ומברך. וגירסת [הספרים] הפך זה, וזו נכונה.

    ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום שנאמר ברב עם הדרת מלךולא דמי לפת דאמרינן לעיל (ברכות מב, א) ישבו כל אחד ואחד מברך לעצמו, דכיון שהוא צריך הסבה ולא הסבו אינם רוצים לצאת זה בברכת חבירו, והכי הוי כמו יין אליבא דרב דלא בעי הסבה, ואפילו לר' יוחנן דאמר דיין בעי הסבה הני מילי התם הוא דחשיב ורגילין להסב עליו אבל בשאר ברכות כמו שהסבו דמו, תוס'. ומסתברא דהכא לא שייך כל ענין זה כלל דאפילו תמצא לומר דכולהו מילי בעו הסבה, הכא בשנצטרפו לצאת, ופלוגתא דב"ש וב"ה אינה אלא באי זה צד עדיף טפי אם להתחלק אם להצטרף. ומיהו ודאי קושטא דמלתא הכי דכל שאר ברכות כי הני לא בעו הסבה דאינן משום קביעות להנאה, אלא הנאה כעין חובה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 53a

    Berakhot 53a. The full printed text of this folio side — 34 numbered segments, about 602 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי נימא לא שבת מחמת מלאכה ואפי' היא מלאכה של היתר כגון של חולה ושל חיה קאמר דאין מברכין:

    עששית לנטירנ"א:

    שהיתה דולקת והולכת מע"ש ובבית ישראל:

    למ"ש מברכין לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת:

    נכרי שהדליק מישראל משחשכה מ"ש:

    הך איסורא אזלא מתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה:

    המוציא שלהבת לר"ה בשבת חייב ומוקמינן לה במסכת ביצה כגון דשייפיה לחרס משחא ואתלי בה נורא דגחלת ליכא אלא שלהבת ומשום חרס לא מחייב דלית בה שיעורא:

    מה שעקר לא הניח והוצאת שבת לא מחייבא עד דאיכא עקירה מרשות זו והנחה ברשות זו:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 53a · Sefaria

    Tosafot

    וכי תימא הך איסורא אזל ליה ה"מ לאקשויי אי הכי נכרי מנכרי נמי אלא עדיפא מיניה פריך דה"מ לשנויי כדמשני בסמוך:

    גזירה משום נכרי ראשון ונכרי ראשון משום עמוד ראשון וכו' חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש נכרי שביד הנכרי דאי לא הא לא קיימא הא אבל נכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליו והכי קיימא לן:

    הא דאיכא אדם חשוב אם כן משום כבודו של חשוב ולא לאורה כך פרש"י ור"ח פירש איפכא באדם חשוב לאורה ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בית הכנסת:

    אין מברכין עליו פירש"י מיהו מברכין עליו ברוך שברא שמן ערב והא דאמר לעיל בכיצד מברכין (ברכות ד' מג.) האי משחא כבישא מברכין עליו בורא עצי בשמים היינו בבא להריח ולא מיירי בתוך הסעודה:

    Tosafot on Berakhot 53a · Sefaria · CC-BY

    Rashba

    תני חדא אור של כבשן מברך עליו ותניא אידך אין מברכים עליו לא קשיא הא לכתחלה הא לבסוף. פירש רבנו שלמה ז"ל: אור שעושין בתחלה בכבשן אינו להאיר אלא לשרוף אבנים לסיד והלכך אין מברכין עליו, אבל האור שמדליקין בו לבסוף למרק שריפת אבנים אף הוא עשוי להאיר ולראות בו, והלכך מברך עליו. ורב האי גאון זכרונו לברכה פירש: בתחלה אין מברכין עליו עד שלא אחז האור ברוב העצים משום דסליק קיטרא ולא צהיל נהורא, אבל לבסוף צאית נורא וצאיל נהורא ומברכין עליו.

    גירסת גאון ז"ל תני חדא אור של בהכ"נ מברך עליו ותניא אידך אין מברך עליו, לא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא, ואב"א הא דאיכא סיהרא הא דליכא סיהרא, ואב"א הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. פירוש: דאי איכא חזנא דאכיל בבית הכנסת, לנהורא עביד ומברך עליו, ואי ליכא חזנא, לכבוד בית הכנסת עשוי ואין מברך עליו. ואיבעית אימא הא והא דאיכא חזנא הא דאיכא סיהרא אין מברך עליו, דאי משום חזנא כיון דאיכא סיהרא לא קפיד אנר ולאו משום לתיה עבד אלא משום כבוד בית הכנסת, ואי ליכא סיהרא מברך. ואיבעית אימא הא והא באיכא סיהרא ואפילו הכי אי איכא אדם חשוב להאיר לפני אותו אדם חשוב עביד ומברך. וגירסת [הספרים] הפך זה, וזו נכונה.

    ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום שנאמר ברב עם הדרת מלך ולא דמי לפת דאמרינן לעיל (ברכות מב, א) ישבו כל אחד ואחד מברך לעצמו, דכיון שהוא צריך הסבה ולא הסבו אינם רוצים לצאת זה בברכת חבירו, והכי הוי כמו יין אליבא דרב דלא בעי הסבה, ואפילו לר' יוחנן דאמר דיין בעי הסבה הני מילי התם הוא דחשיב ורגילין להסב עליו אבל בשאר ברכות כמו שהסבו דמו, תוס'. ומסתברא דהכא לא שייך כל ענין זה כלל דאפילו תמצא לומר דכולהו מילי בעו הסבה, הכא בשנצטרפו לצאת, ופלוגתא דב"ש וב"ה אינה אלא באי זה צד עדיף טפי אם להתחלק אם להצטרף. ומיהו ודאי קושטא דמלתא הכי דכל שאר ברכות כי הני לא בעו הסבה דאינן משום קביעות להנאה, אלא הנאה כעין חובה.

    Rashba on Berakhot 53a · Sefaria

    Ritva

    תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל השבת כולה פירוש ואכלו לאורה אפ"ה מברכין עליה. וצ"ע מאי תניא נמי הכי דהא ברייתא היא בהדיא דאור של חיה ושל חולה מברכין עליו:

    וכי תימא הך דאיסורא אזל ליה והאי אחרינא הוא פירוש שהשלהבת אינה שוהה אלא זאת הולכת וזאת באה אפילו בפתילה אחת עצמה. וה"ה דהוה ליה לאקשויי לאלתר אי הכי אפי' כותי נמי דאפילו אור שהשתמש בו כל היום יכול להשתמש בו עכשיו לאחר הדלקה קצת דהא אחריתי הוא אלא ודאי דבההיא איכא למיגזר היתרא אטו איסורא. ואקשינן א"כ המוציא שלהבת ברשות הרבים אמאי חייב דהא אחריתי הוא ואותה שעקר לא נשארה שם בשעת הנחה ומה שהניח לא עקר אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספת דהתירא קא מברך:

    אי הכי אפילו כותי מכותי לישתרי אבל כותי ראשון לא קשיא ליה דפשיטא ליה דאיכא למיגזר כדפרישנא, ושנינן גזרה משום כותי ראשון ובכותי ראשון משום עמוד ראשון דאכתי ליכא היתירא וכולה חדא גזרה היא. ועמוד הראשון הוא הדולק עד שלא נעשה חשיכה כך פירשו התוספות והראב"ד ז"ל וכן עיקר. נקיטינן השתא דישראל שהדליק מכותי וכותי מישראל מברכין עליו כותי מכותי אין מברכין עליו משום גזירה וכתב הרמב"ן ז"ל דכיון דאסיקנא דישראל מכותי אתוספת דהיתירא מברך ביום הכפורים לא מברכינן עליה דתוספת הוה ליה כאור היוצא מן העצים ומן האבנים ואין מברכין עליו ביום הכפורים ואעיקר נמי לא דאיסורא הוא ומפני זה נהגו במקומותינו ביום הכפורים להדליק כל אחד מעששיות של בית הכנסת כדי שיהא שם עיקר של היתר:

    היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב כותים אינו מברך מחצה על מחצה מברך. דאיכא תרי ספיקי שמא כותי שמא ישראל ואם תמצא לומר כותי שמא לא עשה בו מלאכה בשבת אבל לשמא לא נעשית להאיר לא חיישינן דלא שכיחא ואי נמי שכיחא ספיקא דרבנן לקולא:

    היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי כבשן מברך עליו פירש"י ז"ל אי הויא נהורא בריא כמו של פי כבשן ואם לאו חושש שמא לא להאיר נעשה אלא להסיק. והקשו דאדרבה כשהיא בפי כבשן אינה עבה דאינה עשויה אלא להאיר וכשמסיקין בפנים היא עבה דאינה עשויה להאיר ולא צייל נהורא והיינו דאמרינן בסמוך כאן בת חלה כאן בסוף. ונראה שאינה קושיא דלא נקט עבה אלא למימר דתיהוי נהורא בריא עשויה להאיר כפי כבשן. ובתחלת הכבשן דאין מברכין עליו לא מפני שהיא עבה ולא ציילא אלא מפני שאינה עשויה להאיר:

    כאן בתחלה כאן לבסוף כמו שפירשנו. ויש שפירשו משום דבתחלה איכא עשן ולא צייל נהורא ובסוף ליכא עשן אלא שלהבת, ויש שפירשו בתחלה מברכין משום דמסתמא ממוצאי שבת היא אבל בסוף ודאי בשבת התחילה, ואיירי בסמוך לשקיעה:

    אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו בשבת דעל שם האור שנברא במוצאי שבת אנו מברכין אבל ביום הכפורים ליתיה להאי טעמא אלא משום שעד עכשו היינו אסורין ועכשו אנו מותרין הילכך אין לברך על מה שלא היה בעולם שלא היה בו איסור והיתר. ואור של בית הכנסת היכא דאיכא אדם חשוב מברכין עליו דלנהורא עביד ואי לא לא דליקרא דבי כנישתא עביד ואי איכא חזנא אע"ג דליכא אדם חשוב לנהורא עביד ומברכין ואי לא ליקרא דבי כנישתא עביד ואי איכא סיהרא אע"ג דאיכא חזנא לאו לנהורא עביד. וגרסת הספרים הא דאיכא אדם חשוב וכו'. ופירש"י ז"ל דאיכא אדם חשוב ליקרא ואי לא לנהורא. ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב ואפ"ה בדאיכא חזנא דדאיר שם מברכין ואב"א הא והא דאיכא חזנא ואפ"ה בדאיכא סיהרא לא מברכין דלא צריך נהורא הילכך משום כבוד עשויה דבדאיכא אדם חשוב עסקינן דאתירוצא קמא סמיך:

    הביאו לפניהם אור בבית המדרש ב"ה אומרים אחד מברך לכולן שנאמר ברוב עם הדרת מלך. ואע"ג דאיכא מילי דבעו הסבה כדמשמע בפ' כיצד בכי הא לא שייך הסיבה כלל וכל שהן יושבין כאחד בכי הא הויא קביעותא שכולם רוצים לצאת בשל אחד יוצאין, וב"ה סברי דבברכה זו שהיא כעין שבח דוקא אחד לכולן משום ברוב עם וב"ש סברי דלא וקיי"ל כב"ה וקיי"ל נמי כמ"ד התם בפסחים מסדרן על הכוס ואינו חייב לברך תכף שיראה אור כנגדו:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 53a · Sefaria

    Meiri

    נר שהודלק בשבת אלא שהודלק להיתר כגון לחיה ולחולה או שנעשה בה מלאכה אא שהיתה מלאכת היתר כגון שהכינו לאורו מאכל לחולה ולחיה כל אלו אע"פ שלא שבת ממלאכה מ"מ כבר שבת מעבירה ומברכים עליו אבל אם הודלק בשבת באיסור או שנעשה בו או לאורו מלאכת איסור בשבת אין מברכים עליו כמו שביארנו במשנה:

    עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כלו הואיל ולא נעשה בה או לאורה מלאכת איסור מברך עליה אע"פ שלא נבראת ביומה ואינה כעין אור הנר שבירך עליו אדם הראשון, וגדולי הרבנים סוברים שאפילו נעשה בה מלאכת איסור הואיל ולא הודלקה באיסור מברכים עליה, ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן:

    עכו"ם שהדליק נרו במוצאי שבת מנרו של ישראל מברכים אף על של עכו"ם שהרי במוצאי שבת הודלק ומנר שלא הודלק בשבת באיסור ושלא נעשה בו או לאורו מלאכת איסור, ואם הדליק ישראל מעכו"ם במוצאי שבת מברך על של ישראל ואע"פ שנרו של עכו"ם לא שבת מעברה מ"מ נר המודלק ממנו אין בו עברה ואע"פ ששלהבת של ראשונה בשניה מ"מ אחר הדלקתה מתוספת זו השניה בעצמה ועל התוספת הוא מברך, ולא על עמוד ראשון, אבל עכו"ם מעכו"ם אין מברכין אף על של עכו"ם שני שהודלק בחול גזרה שמא יברך על של ראשון, שמא תאמר אף על של ראשון יברך מיהא על התוספת גזרה משום עמוד ראשון כגון שהדליק סמוך לבין השמשות וזה ברך לו בעמוד ראשון ר"ל קודם שנעשה ראש הפתילה חשוך:

    היה מהלך חוץ למדינה וראה אור ואינו יודע אם של ישראל אם של עכו"ם, אם רוב עכו"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך וכן במחצה על מחצה מברך, וכתבו גדולי המפרשים הטעם משום דתרתי ספקי נינהו שמא ישראל הוא ואם עכו"ם שמא שבת מעברה, ואף כשתאמר כלך לדרך זה שמא עכו"ם הוא ואם ישראל שמא לכבוד הודלקה מ"מ ספקא דרבנן לקולא וכ"ש שהדלקת כבוד לא שכיחא, וכן אם אה תינוק סמוך לשקיעת החמה מאחר שקיעתה שהוא בין השמשות בודק אחריו אם תינוק עכו"ם הוא לא יברך ואם תינוק ישראל שאינו נזהר בבין השמשות יברך עליו ואם אינו יכול לידע נראה לי שאין מברך עליו שהדלקה בין השמשות אף בתינוק לא שכיחא:

    אור של כבשן ששורפין בו אבנים לסיד בהתחלת הדלקתו אין מברכים עליו שאינו נעשה להאיר אלא לשריפת האבנים אלא לאחר שריפתם מדליקין עצים בפי כבשן להאיר למלאכתם ומכיון שנעשה להאיר מברך עליו זהו שאמרו כאן לכתחלה כאן לבסוף, וי"מ שבתחלת הדלקתה אין בו אורה מפני שהוא מלא עשן ובסופו כשכלה העשן יש בו אורה ומברך עליו, וכן י"מ בהפך ר"ל שבתחלה מברכים עליו ופירושה אם מכיר שזו היא התחלת הדלקתה מברך שהרי במוצאי שבת הודלק ואם בסוף אף הוא הודלק בשבת ואין מברך עליו, ומה שאמרו בראשונה היה מהלך חוץ למדינה וראה אור עבה כפי כבשן מברכים עליו פירושו שהוא של עכו"ם אלא שמכיר שהוא לכבשן שמברכין עליו על הצדדים שביארנו:

    אור של בית המדרש כל זמן שיש שם צד שאנו יכולים לדון שלהאיר הודלקה מברכים עליו כגון אם יש שם אדם חשוב שיש לומר להאיר לו הודלקה אע"פ שהיתה שם אורה מצד הירח או מצד אחר או שלא היתה שם אורה מצד אחר שיש לומר לאור כלם הודלקה אע"פ שאין לומדין עכשיו או אם יש שם שמש שעושה דירתו לשם שיש לומר שלאורו הודלקה ועל דרכים אלו אתה דן בנר של בית הכנסת ולא עוד אלא שיש גורסים בה אור של בית הכנסת הא כל שאין שם אחת מאלו לא הודלקה אלא לכבוד ואין מברכין עליה:

    היו יושבים בבית המדרש והביאו לפניהם אחר מברך לכלם וכלם מתכוונין לשמוע ועונין אמן ואין כלם מברכיך לעצמם מפני בטול בית המדרש על הדרך שאמרו של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש, ומ"מ אין אנו נוהגים לברך אלא כלן ביחד על הכוס וכמו שאמרו בפסחים סודרן על הכוס ומ"מ מי שאין לו יין להבדיל כשרואה את האור מברך עליו מיד:

    גחלים לוחשות והוא כל שאילו מכניס קיסם ביניהם דולק מאליו מברך עליהם, שמא תאמר הרי לא לאורה הודלקו אלא לחמם או לבשל, אף אנו מפרשים שהודלקו עצים לאורה ונעשו גחלים או שמא גם עכשיו לאורה מועטת הן עומדות להכיר בין מטבע למטבע, אבל גחלים עוממות אין מברכין עליהן, וי"מ שאף גחלים העשויות לחמם או לבשל הואיל ואינן עשויות לכבוד בעלמא אלא להנאת בני אדם מברכים עליהם ולא נתמעט מלברך אלא אותה הנעשית לכבוד ואף גדולי המפרשים סוברים כן, ואין הדברים נראים:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Berakhot 53a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הא דאיכא כו' ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בעה"ב עכ"ל לפי זה גרסי' ואיבעית אימא הא והא דליכא אדם חשוב וכ"ה ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Berakhot 53a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל השבת כולה פירוש ואכלו לאורה אפילו הכי מברכין עליה. וצריך עיון מאי תניא נמי הכי דהא ברייתא היא בהדיא דאור של חיה ושל חולה מברכין עליו:

    וכי תימא הך דאיסורא אזל ליה והאי אחרינא הוא פירוש שהשלהבת אינה שוהה אלא זאת הולכת וזאת באה אפילו בפתילה אחת עצמה. והוא הדין דהוה ליה לאקשויי לאלתר אי הכי אפילו כותי נמי דאפילו אור שהשתמש בו כל היום יכול להשתמש בו עכשיו לאחר הדלקה קצת דהא אחריתי הוא. אלא ודאי דבההיא איכא למיגזר היתרא אטו איסורא:

    ואקשינן אם כן המוציא שלהבת ברשות הרבים אמאי חייב דהא אחריתי הוא ואותה שעקר לא נשארה שם בשעת הנחה ומה שהניח לא עקר אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספת דהתירא קא מברך:

    אי הכי אפילו כותי מכותי לישתרי אבל כותי ראשון לא קשיא ליה דפשיטא ליה דאיכא למיגזר כדפרישנא:

    ושנינן גזרה משום כותי ראשון ובכותי ראשון משום עמוד ראשון דאכתי ליכא היתירא וכולה חדא גזרה היא. ועמוד הראשון הוא הדולק עד שלא נעשה חשיכה כך פירשו התוספות והראב"ד ז"ל וכן עיקר. נקיטינן השתא דישראל שהדליק מכותי וכותי מישראל מברכין עליו. כותי מכותי אין מברכין עליו משום גזירה. וכתב הרמב"ן ז"ל דכיון דאסיקנא דישראל מכותי אתוספת דהיתירא מברך ביום הכפורים לא מברכינן עליה דתוספת הוה ליה כאור היוצא מן העצים ומן האבנים ואין מברכין עליו ביום הכפורים. ואעיקר נמי לא דאיסורא הוא. ומפני זה נהגו במקומותינו ביום הכפורים להדליק כל אחד מעששיות של בית הכנסת כדי שיהא שם עיקר של היתר:

    היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב כותים אינו מברך:

    מחצה על מחצה מברך דאיכא תרי ספיקי שמא כותי שמא ישראל ואם תמצא לומר כותי שמא לא עשה בו מלאכה בשבת. אבל לשמא לא נעשית להאיר לא חיישינן דלא שכיחא ואי נמי שכיחא ספיקא דרבנן לקולא:

    היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי כבשן מברך עליו פירש רש"י ז"ל אי הויא נהורא בריא כמו של פי כבשן ואם לאו חושש שמא לא להאיר נעשה אלא להסיק. והקשו דאדרבה כשהיא בפי כבשן אינה עבה דאינה עשויה אלא להאיר וכשמסיקין בפנים היא עבה דאינה עשויה להאיר ולא צייל נהורא והיינו דאמרינן בסמוך כאן בתחלה כאן בסוף. ונראה שאינה קושיא דלא נקט עבה אלא למימר דתיהוי נהורא בריא עשויה להאיר כפי כבשן. ובתחלת הכבשן דאין מברכין עליו לא מפני שהיא עבה ולא ציילא אלא מפני שאינה עשויה להאיר:

    11 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 53a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ת"ר היו יושבין בבה"מ והביאו אור לפניהם וכו' וב"ה אומרים א' מברך לכולן משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך. כבר הארכתי בזה לעיל בסוגיא דהסבה דלא תיקשי מהכא למאי דקי"ל דחילוק ברכות עדיף לעיל בר"פ ג' שאכלו ובפ' כל הבשר ולקמן נמי מסקינן דמברך עדיף יותר מן העונה אמן מדאמר רב לחייא בריה חטוף ובריך וכתבתי ליישב בכמה גווני והעיקר נראה לי דדוקא הכא בברכת המאור שאינו לא ברכת הנהנה ולא ברכת המצות אלא ברכת הודאה מש"ה שייך בה טפי האי טעמא דברב עם הדרת מלך כדכתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו וכתיב נמי אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו כדמייתי הש"ס בר"פ הרואה כנ"ל ועיין בחידושי הרשב"א:

    Penei Yehoshua on Berakhot 53a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מחצה על מחצה נמי מברך עי' פר"ח יו"ד סי' קי"ד סק"ו:

    רש"י ד"ה מרפא כו' שרגילים לומר כו' והוא בפרקי דר"א פרק נ"ב מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה אלא אם היה בדרך או בשוק והיה עוטש ונשמתו יוצא מנחיריו עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים ואמר רבון כל העולמים אל תקח נפשי ממני עד שאצוה את בני ובנותי ונעתר לו לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תהל אור:

    Gilyon HaShas on Berakhot 53a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 53, Amud Aleph, about 602 words in 34 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 34 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “אי נימא לא שבת מחמת מלאכה אפילו…”

    2. Segment 220 words

      Opens “אר"נ בר יצחק: מאי ״שבת״ ששבת מחמת…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ת"ר נכרי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מנכרי…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מ"ש נכרי מנכרי דלא משום דלא שבת…”

    5. Segment 530 words

      Opens “וכי תימא הך איסורא אזל ליה והא…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא…”

    7. Segment 78 words

      Opens “אין ה"נ גזרה משום נכרי ראשון ועמוד…”

    8. Segment 816 words

      Opens “ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור…”

    9. Segment 926 words

      Opens “הא גופא קשיא אמרת אם רוב נכרים…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק…”

    12. Segment 126 words

      Opens “מאי איריא תינוק אפי' גדול נמי…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב הכא בסמוך…”

      Named: רב יהודה, רב הכא.

    14. Segment 1418 words

      Opens “ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “תני חדא אור של כבשן מברכין עליו…”

    16. Segment 166 words

      Opens “לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “תני חדא אור של תנור ושל כירים…”

    18. Segment 186 words

      Opens “לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “תני חדא אור של בית הכנסת ושל…”

    20. Segment 209 words

      Opens “ל"ק הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא…”

    21. Segment 2116 words

      Opens “ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם…”

    22. Segment 2213 words

      Opens “ואב"א הא והא דאיכא חזנא ולא קשיא…”

    23. Segment 2327 words

      Opens “ת"ר היו יושבין בבית המדרש והביאו אור…”

    24. Segment 2414 words

      Opens “בשלמא ב"ה מפרשי טעמא אלא בית שמאי…”

    25. Segment 2517 words

      Opens “תניא נמי הכי של בית רבן גמליאל…”

      Named: רבן גמליאל.

    26. Segment 2620 words

      Opens “אין מברכין לא על הנר ולא על…”

    27. Segment 2721 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין…”

      Named: רב יהודה, רב כל.

    28. Segment 2815 words

      Opens “אמר רב הונא בשמים של בית הכסא…”

      Named: רב הונא.

    29. Segment 2943 words

      Opens “למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא…”

    30. Segment 3012 words

      Opens “אין לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי…”

    31. Segment 3132 words

      Opens “תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח…”

      Named: רבי יוסי.

    32. Segment 3224 words

      Opens “אטו כולהו לכשפים מקטרן ה"ל מיעוטא לכשפים…”

    33. Segment 3328 words

      Opens “אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שבתות, אבא.

    34. Segment 3412 words

      Opens “תנו רבנן היה מהלך בשוק של עכו"ם…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 53a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026