Talmud Builders

    Berakhot 6b

    Back to index

    English translation — Berakhot 6b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in the phylacteries of the head, where there are four separate compartments. And all of the verses are written together on one parchment in the phylacteries of the arm, which has only one compartment.

    2Additionally, Ravin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: One who is accustomed to come to the synagogue and did not come one day, the Holy One, Blessed be He, asks about him, as it were, to determine what happened to him, as it is stated: “Who among you fears the Lord? Who hears the voice of His servant? Though he walks in darkness and has no light, let him trust in the name of the Lord, and rely upon his God” (Isaiah 50:10). In other words, God asks, who among you fears the Lord yet did not come to hear the voice of His servant the prayer leader, who engages in the service of God? He who went out before dawn and walks in darkness before prayer.

    3If it is for a matter involving a mitzva that he went and absented himself from prayer in the synagogue, then, despite the darkness, there is light for him, the aura of his mitzva will protect him. But if it is for an optional matter, some mundane purpose, that he went and absented himself from prayer in the synagogue, then, even once the day begins, there is no light for him (Maharsha).

    4The verse continues: “Let him trust in the name of the Lord.” The Gemara asks: What is the reason that God is so exacting with this person? The Gemara answers: Because he should have relied on the name of the Lord, and trusted that he would not incur any loss if he postponed dealing with his mundane matters until after prayer in the synagogue, and he did not rely on God.

    5On this same topic, Rabbi Yoḥanan said: When the Holy One, Blessed be He, enters a synagogue and does not find ten people there, He immediately becomes angry, as it is stated: “Why, when I came, was there no one? When I called, there was no one to answer… Behold, with My rebuke I dry up the sea, I make the rivers a wilderness” (Isaiah 50:2).

    6Concerning another aspect of the constancy of prayer, Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One who sets a fixed place for his prayer, the God of Abraham assists him. Since prayer parallels the Temple service, it is a sign of respect to set a fixed place for this sacred rite (Rabbi Yoshiyahu Pinto). The God of Abraham assists him because this pious custom evokes Abraham’s conduct.

    7When he dies, those who eulogize one who set a fixed place for his prayer say about him: “Where is the humble one, where is the pious one, of the disciples of our father Abraham?” Presumably, one who sets a fixed place for prayer is a disciple of Abraham in every respect, including humility and piety (Rabbi Yoshiyahu Pinto).

    8The Gemara asks: From where do we derive that Abraham our father set a fixed place for his prayer? The Gemara answers: As it is written: “And Abraham rose in the morning to the place where he had stood before God” (Genesis 19:27), and the verb “standing” means nothing other than prayer, as it is stated: “And Pinehas stood and prayed” (Psalms 106:30).

    9Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One who leaves the synagogue should not take large strides because it creates the impression that he is eager to leave. Abaye explained Rav Huna’s statement and said: This halakha was only said with regard to leaving the synagogue, where large strides seem particularly disrespectful. However, with regard to entering a synagogue, it is a mitzva to run and one is permitted to rush and take large strides (Rabbi Yoshiyahu Pinto). As it is said: “And let us know, eagerly strive to know the Lord” (Hosea 6:3). One who eagerly enters a synagogue displays his enthusiasm to follow the path of God.

    10Rabbi Zeira said: Initially, when I saw the Sages running to the Rabbi’s lecture on Shabbat, I said: These Sages are desecrating Shabbat. One is prohibited from running on Shabbat in deference to the sanctity of the day. Once I heard that which Rabbi Tanḥum said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One should always run for a matter of halakha , even on Shabbat, as it is stated: “They shall walk after the Lord, who will roar like a lion” (Hosea 11:10). In other words, one should rush as though he were chased by a lion ( Birkat Hashem ), I too run.

    11Rabbi Zeira said: The reward for attending the lecture is for running. Since most individuals attending the lecture did not fully understand the material taught, the primary reward for attendance was given for their intention to hear the Torah being taught, as evidenced by their rush to arrive.

    12Similarly, Abaye said: The reward for attending the kalla is for the crowding. Due to the large crowd, study was difficult, so the primary reward was given for their effort to hear and understand some part of the lecture.

    13Similarly, Rava said: The reward for learning the halakhic traditions of the amora’im is for the logical analysis, as the primary reward for studying Talmud was not given for knowing the halakhic conclusions, but for the logical reasoning that led to those conclusions.

    14Rav Pappa said: The primary reward for attending a house of mourning [ bei tammaya ] is for the silence, which is the optimal manner for those consoling the mourners to express their empathy.

    15Mar Zutra said: The primary reward for fasting is for the charity given to the poor on the fast day (see Isaiah 58).

    16Rav Sheshet said: The primary reward for delivering a eulogy is for causing those in attendance to raise their voices and cry, as that increases the grief over the deceased.

    17Rav Ashi said: The primary reward for participating in a wedding is for the words, i.e., the good wishes with which the guests regale the bride and groom.

    18Back to the topic of deference for a synagogue, the Gemara records that Rav Huna said: One who prays behind the synagogue is called wicked, as while the entire congregation is facing one direction to pray, he faces the opposite direction creating the impression that he is treating the synagogue and its congregation with contempt. As it is stated: “The wicked walk round about, when vileness is exalted among the sons of men” (Psalms 12:9). In other words, only the wicked walk round about the synagogue in order to pray.

    19Abaye said: This halakha was said only in a case where one does not turn his face toward the synagogue. But where he turns his face toward the synagogue and prays we have no prohibition in that case.

    20To reinforce the gravity of this prohibition, the Gemara relates: A certain individual prayed behind the synagogue and did not turn to face the synagogue. Elijah the Prophet passed by and he saw him. He appeared to him as an Arab [ taya’a ]. Elijah said: “This is how [ kadu bar ] you stand before your Master?” Elijah drew a sword and killed him.

    21Rav Huna already explained the beginning of the verse, “The wicked walk round about.” The Gemara explains the end of the verse: “When vileness is exalted among the sons of men.” One of the Sages said to Rav Beivai bar Abaye, and some say Rav Beivai said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is the meaning of: “When vileness is exalted among the sons of men”?

    22He said to him: These are matters of utmost importance, exalted, i.e., mitzvot or prayer, which people nonetheless treat with contempt, vileness among the sons of men.

    23Rabbi Yoḥanan and his student, Rabbi Elazar, both said an alternative explanation of this verse: Once a person needs the help of others and loses dignity in their eyes, vileness among the sons of men, his face changes and becomes like a kerum , as it is stated: “When [ kerum ] vileness is exalted among the sons of men.”

    24What is kerum referred to by Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar? When Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: There is a bird in the cities by the sea called kerum and when the sun rises, the bird changes several colors. Similarly, one who becomes dependent upon others blushes in embarrassment.

    25Rabbi Ami and Rabbi Asi both said: One who becomes dependent upon others, it is as if he was punished with two punishments: Fire and water. As it is stated: “You have caused men to ride over our heads; we have gone through fire and water” (Psalms 66:12).

    26And Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One must always be vigilant with regard to the afternoon prayer, as Elijah’s prayer was only answered in the afternoon prayer, as it is stated: “And it was at the time of the afternoon offering that Elijah the Prophet came near, and he said: Lord, God of Abraham, Isaac and Israel, let it be known on this day that You are God in Israel, and that I am Your servant, and that I have done all these things at Your word. Answer me, Lord, answer me, that this people will know that You, Lord, are God” (I Kings 18:36–37). Because Elijah was answered in the afternoon prayer, it has particular significance.

    27In passing, the Gemara explains why it was necessary for Elijah to repeat, “answer me, Lord, answer me”: The first answer me was the request that fire descend from the heavens, while the second answer me was the request that Israel should accept complete faith in God and not say that the fire descending from the heavens was an act of sorcery.

    28Rabbi Yoḥanan said: One must be vigilant with regard to the evening prayer as well, as it is stated: “Let my prayer come forth as incense before You, the lifting of my hands as the evening offering” (Psalms 141:2). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One must be vigilant with regard to the morning prayer as well, as it is stated: “Lord, in the morning You shall hear my voice; in the morning I will order my prayer unto You and will look forward” (Psalms 5:4).

    29And Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: Anyone who benefits from the feast of a groom but does not cause him to rejoice violates the five voices mentioned in this verse, as it is stated: “The voice of joy and the voice of gladness, the voice of the groom and the voice of the bride, and the voice of those who say: Give thanks to the Lord of hosts, for the Lord is good, for His mercy lasts forever, even of those who bring a thanks-offering to the house of the Lord. For I will restore the captivity of the land as it was in the beginning, says the Lord” (Jeremiah 33:11). These five voices in the context of a bride and groom correspond to the five voices mentioned in the context of the revelation at Sinai, as in Song of Songs, the day of the revelation at Sinai is alluded to by the phrase: His wedding day (Rabbi Yoshiyahu Pinto, Maharsha).

    30What is his reward if he causes the groom to rejoice? Rabbi Yehoshua ben Levi said: He is privileged to acquire the Torah, which was given with five voices, as it is stated: “And it was on the third day, when it was morning, there were sounds [ kolot ], and lightning and a thick cloud upon the mountain, and the voice of the shofar ” (Exodus 19:16). The plural kolot indicates at least two sounds, while “the voice of the shofar” is one more. The passage continues: “And when the voice of the shofar grew louder and louder, Moses spoke and God answered him by a voice” (Exodus 19:19). Along with the three previous voices, the second shofar and the voice with which God answered Moses amount to a total of five voices at the revelation at Sinai.

    31The Gemara asks: Is this so? Isn’t it also written: “And the whole nation saw the voices and the torches and the sound of the shofar” (Exodus 20:15)? Clearly more than five voices are mentioned with regard to the revelation at Sinai.

    32The Gemara answers: Those voices were sounded prior to the giving of the Torah, so they are not included in this calculation of voices.

    33Rabbi Abbahu said: The reward for causing a groom to rejoice is the same as if one had offered a thanks-offering in the Temple, for as it is stated later in the previously cited verse from Jeremiah: “Those who bring a thanks-offering to the house of the Lord.” And Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The reward for causing a groom to rejoice is the same as if one rebuilt one of Jerusalem’s ruins, as it is stated later in the same verse: “For I will restore the captivity of the land as it was in the beginning.”

    34And Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: Any person who has the fear of Heaven, his words are heeded, as it is stated: “The end of the matter, all having been heard: Fear God, and keep His commandments; for this is all of man” (Ecclesiastes 12:13). The Gemara explains: “The end of the matter, all having been heard,” refers to the words of one “who keeps His commandments; for this is all of man.”

    35With regard to the end of this verse, the Gemara asks: What is meant by, “for this is all of man”? Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, said about him: The entire world was created only for this person. This is the ultimate person for which all of man was created.

    36Rabbi Abba bar Kahana said: The end of this verse teaches that this is equivalent to the entire world, all of man. Rabbi Shimon ben Azzai, and some say Rabbi Shimon ben Zoma, says: Not only is he the equivalent of the entire world, but the entire world was created to serve as companions for him, so that he would have a society in which to live and with which to interact.

    37And Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One who is aware that another person is accustomed to greet him is not only obligated to return his greeting, but he must greet him first, as it is stated: “Seek peace and pursue it” (Psalms 34:15). If the other person extended his greeting to him and he did not respond, he is called a robber, as it is stated: “It is you who have eaten up the vineyard, the spoils of the poor is in your houses” (Isaiah 3:14). The only way to steal from a pauper who owns nothing is to rob him of his dignity by refusing to return his greeting.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכולהו כתיבי באדרעיהכל הכתובים הללו כתובים בזרוע בבית אחד שאותן של יד אינן אלא בית אחד כדאמרינן במנחות (דף לד:) וכל הפרשיות כתובות בו:

    משאיל בומה טיבו של פלוני למה לא בא:

    ירא את ה'שהיה רגיל לבא אליו:

    אשר הלך חשכים ואין נוגה לואשר עתה הלך למקום חשך אשר ימנע עצמו מלהשכים לפתחי:

    ואין עונהשיעור שיוכלו לענות דבר קדושה:

    אלהי אברהםשקבע מקום לתפלתו:

    בעזרוכדרך שהיה עוזר לאברהם:

    אל יפסיע פסיעה גסהלפי שמראה בעצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי:

    נרדפהלשון מרוצה משמע שהרודף רץ:

    לפרקאלשמוע הדרשה:

    מחליין רבנן שבתאדאמר מר (שבת ד' קיג:) אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת שנאמר אם תשיב משבת רגלך:

    אגרא דפרקאעיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד:

    אגרא דכלהשבת שלפני הרגל שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל:

    אגרא דשמעתא סבראשהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר:

    אגרא דתעניתא צדקתאשנותנין צדקה לערב לפרנסת העניים שהתענו היום:

    דלויילהרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים:

    מילילשמח החתן בדברים:

    אחורי בית הכנסתכל פתחי בית הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה (פרק ג) מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו והא דרב הונא מוקי לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא:

    חלף ההוא טייעאסוחר ערבי:

    כדו ברכדו שתי בר רשות כי האי דאמרינן בסוכה (ד' מה:) הא דעיילי בבר:

    כרום זלותסיפיה דקרא דלעיל:

    דברים שעומדים ברומו של עולםכגון תפלה שעולה למעלה:

    כיון שנצטרך אדם לבריותהוא זל בעיניהם:

    לראשנולהיות נושה בנו דמתרגמינן כנושה (שמות כב) כרשיא:

    עובר בחמשה קולותמזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקב"ה את ישראל:

    אותן קולות דקודם מתן תורה הווהנך קולות בתראי היינו הנך דאיירי בהו לעיל וקאמר דנראין היו ואע"פ שהקול אינו נראה זה נראה:

    מביאים תודה בית ה'כי אשיב את שבות וגו'. סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא:

    בשביל זהשיברא זה:

    לצוותשל"ווץ בלע"ז:

    גזלת העניוהלא אף גזלת העשיר גזלה היא אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    ברכות ו עמוד ב

    1וכולהו כתיב״י באדרעיה״.

    2אמר רבין בר רב אדא, אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד, הקב"ה משאיל בו, שנאמר: ״(ישעיהו נ״, י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו,׃

    3אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו׃

    4יבטח בשם ה' מאי טעמא משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח:

    5אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' (ישעיהו נ, ב) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.

    6א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו׃

    7וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו׃

    8ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב ״(בראשית יט״, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר: ״(תהלים קו״, ל) ויעמוד פינחס ויפלל:

    9אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט שנא' (הושע ו, ג) נרדפה לדעת את ה'׃

    10אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת שנא' (הושע יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' אנא נמי רהיטנא:

    11אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא׃

    12אמר אביי אגרא דכלה דוחקא׃

    13אמר רבא אגרא דשמעתא סברא׃

    14אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא׃

    15אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא׃

    16אמר רב ששת אגרא דהספדא דלויי׃

    17אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי:

    18אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר ״(תהלים יב״, ט) סביב רשעים יתהלכון׃

    19אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה׃

    20ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא א"ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה׃

    21א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי (תהלים יב, ט) כרום זלות לבני אדם׃

    22אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן׃

    23ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר ״כרום זלות לבני אדם״׃

    24מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין׃

    25ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים אש ומים שנאמר ״(תהלים סו״, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים:

    26ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ״(מלכים א יח״, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני׃

    27ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם׃

    28ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר ״(תהלים קמא״, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר ״(תהלים ה״, ד) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:

    29וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר ״(ירמיהו לג״, יא) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות׃

    30ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר ״(שמות יט״, טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול.

    31איני והא כתיב ״(שמות כ״, טו) וכל העם רואים את הקולת׃

    32אותן קולות דקודם מתן תורה הוו׃

    33רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר ״(ירמיהו לג״, יא) מביאים תודה בית ה' רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר ״(ירמיהו לג״, יא) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה':

    34וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר ״(קהלת יב״, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו'׃

    35מאי (קהלת יב, יג) כי זה כל האדם א"ר אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה׃

    36רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה:

    37וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר ״(תהלים לד״, טו) בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר ״(ישעיהו ג״, יד) ״ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם״.

    Tosafot

    אחורי בית הכנסתפי' רש"י כל פתחי בתי כנסיות היו למזרח ואחוריהם למערב וזה המתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבהכ"נ נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו. ולא נהירא דאדרבה במהדר אפיה לבית הכנסת מיחזי כשתי רשויות שהקהל מתפללין למערב והוא מתפלל כנגדם למזרח. ע"כ נראה אחורי בהכ"נ מי שהוא אחורי העם במזרח והעם משתחוים למערב ולהכי קאמר ולא מהדר אפיה כו'. ודוקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב. אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של א"י וכתיב והתפללו אליך דרך ארצם (מ"א ח) ונראה כמו שפי' להם לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    תורה ניתנה בה' קולות דכתיב ויהי קולותואין קולות פחותין משנים וגו' הפסוקים. ואותן קולות דוכל העם רואים קודם מתן תורה ולא חשיב להו:

    סוף דבר וכו'הכי משמע לסוף דבריו הכל נשמע למי שאת האלהים ירא ואת מצותיו שמור:

    מאי כי זה כל האדםכל העולם לא נברא אלא בשביל זה. כלומר כי העולם נברא לצורך בני אדם ובני אדם נבראו לשבח ולהודות להקב"ה ולעבדו וליראה אותו ואלו שעושין כן מקיימין העולם והשאר הרי הן כבהמה שאין עושין הדברים שנבראו בשבילן:

    אלא לצוות לזהכלומר לזמן לו כל מאכלו ומשתיו. והוא נברא לעשות רצון בוראו יתברך ויתעלה:

    גזלת העני בבתיכםיש מפרש מלשון ענייה שאין עונה לו:

    Edition: Berakhah Meshuleshet, Warsaw, 1863. · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 6b

    Berakhot 6b. The full printed text of this folio side — 37 numbered segments, about 746 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכולהו כתיבי באדרעיה כל הכתובים הללו כתובים בזרוע בבית אחד שאותן של יד אינן אלא בית אחד כדאמרינן במנחות (דף לד:) וכל הפרשיות כתובות בו:

    משאיל בו מה טיבו של פלוני למה לא בא:

    ירא את ה' שהיה רגיל לבא אליו:

    אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אשר עתה הלך למקום חשך אשר ימנע עצמו מלהשכים לפתחי:

    ואין עונה שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה:

    אלהי אברהם שקבע מקום לתפלתו:

    בעזרו כדרך שהיה עוזר לאברהם:

    אל יפסיע פסיעה גסה לפי שמראה בעצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אחורי בית הכנסת פי' רש"י כל פתחי בתי כנסיות היו למזרח ואחוריהם למערב וזה המתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבהכ"נ נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו. ולא נהירא דאדרבה במהדר אפיה לבית הכנסת מיחזי כשתי רשויות שהקהל מתפללין למערב והוא מתפלל כנגדם למזרח. ע"כ נראה אחורי בהכ"נ מי שהוא אחורי העם במזרח והעם משתחוים למערב ולהכי קאמר ולא מהדר אפיה כו'. ודוקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב. אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של א"י וכתיב והתפללו אליך דרך ארצם (מ"א ח) ונראה כמו שפי' להם לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח:

    Tosafot on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    תורה ניתנה בה' קולות דכתיב ויהי קולות ואין קולות פחותין משנים וגו' הפסוקים. ואותן קולות דוכל העם רואים קודם מתן תורה ולא חשיב להו:

    סוף דבר וכו' הכי משמע לסוף דבריו הכל נשמע למי שאת האלהים ירא ואת מצותיו שמור:

    מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. כלומר כי העולם נברא לצורך בני אדם ובני אדם נבראו לשבח ולהודות להקב"ה ולעבדו וליראה אותו ואלו שעושין כן מקיימין העולם והשאר הרי הן כבהמה שאין עושין הדברים שנבראו בשבילן:

    אלא לצוות לזה כלומר לזמן לו כל מאכלו ומשתיו. והוא נברא לעשות רצון בוראו יתברך ויתעלה:

    גזלת העני בבתיכם יש מפרש מלשון ענייה שאין עונה לו:

    Ritva on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Berakhah Meshuleshet, Warsaw, 1863. · Public Domain

    Meiri

    ולעולם יהא אדם נוח לבריות ומקדים בשלומם ומשתדל בכבודם ובתועלתם כפי כחו ובזו מתאהב לבריות וגורם להם לצאת ידי חובת כבוד תורה ומצות:

    Meiri on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Wikisource · unknown

    Shita Mekubetzet

    תורה ניתנה בחמשה קולות דכתיב ויהי קולות ואין קולות פחותין משנים וגו' הפסוקים. ואותן קולות דוכל העם רואים קודם מתן תורה ולא חשיב להו:

    סוף דבר וכו' הכי משמע לסוף דבריו הכל נשמע למי שאת האלהים ירא ואת מצותיו שמור:

    מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה -כלומר כי העולם נברא לצורך בני אדם ובני אדם נבראו לשבח ולהודות להקדוש ברוך הוא ולעבדו וליראה אותו ואלו שעושין כן מקיימין העולם והשאר הרי הן כבהמה שאין עושין הדברים שנבראו בשבילן:

    לצוות לזה כלומר לזמן לו כל מאכלו ומשתיו. והוא נברא לעשות רצון בוראו יתברך ויתעלה:

    גזלת העני בבתיכם יש מפרש מלשון ענייה שאין עונה לו:

    Shita Mekubetzet on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Shita Mekubetzet · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר ר' חלבו אמר רב הונא היוצא מבה"כ כו' אמר אביי לא אמרן אלא למיפק כו'. ולכאורה יש לתמוה דמלתא דפשיטא היא כיון שהוא דבר והפוכו ועיין במהרש"א בח"א ותירץ בדוחק. ולפענ"ד נראה ליישב כיון כשנדקדק עוד במה דקאמר רב הונא היוצא מבה"כ אל יפסיע פסיעה גסה דמאי איריא בית הכנסת הא בלא"ה אסור לפסוע פסיעה גסה כדאית' בשבת דף קי"ג ע"ב דבעי מיניה רבי מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת אמר ליה וכי בחול מי הותרה שנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו כו' ע"ש וע"כ צ"ל דרב הונא מילתא דפטיקא קאמר דהיוצא מבה"כ אסור לפסוע אפי' כשהולך לדבר מצוה כגון ביוצא מבה"כ לבה"מ כדרשינן ילכו מחיל אל חיל דבכה"ג לא שייך הך איסורא דנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו אפ"ה ביוצא מבה"כ אסור לפסוע פסיעה גסה והיינו כפרש"י לפי שמראה בעצמו שדומה עליו כמשא דמה"ט אסור אפילו בהולך מבה"כ לבה"מ דלאו כ"ע ידעי בהא וע"ז מסיק שפיר לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה הוא למירהט פי' דבכה"ג לית ביה נמי איסורא דנוטל א' מת"ק ממאור עיניו כנ"ל וק"ל:

    שם אמר ר' זירא אגרא דפירקא רהטא ופרש"י שהרי רובם אינם מבינים. ולפ"ז צ"ל נמי בכה"ג באגרא דכלה ואגרא דשמעתא ולכאורה נראה דוחק וכ"ש באגר' דתענית ואגרא דצדקת' דלא שייך לפרש כה"ג ולולי פרש"י היה נראה לי לפרש בענין אחר משום דכל הני דקחשיב בשמעתין רובן ככולן הן מהנך דקחשיב בברייתא בפרק מפנין שהן דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא השכמת בה"מ והכנסת כלה והלויית המת כו' והטעם מבואר סוף פ' קמא דקידושין דהא דשייך בהנך טפי שכר קרן ופירות היינו משום שמצות עצמן יש להן קרן ופירות ע"ש ומש"ה מפרש בשמעתין שפיר מהו ענין הפירות של המצות עצמן היינו משום דהשכמת בה"מ מלבד עיקר מצות הלימוד שהוא הקרן יש לו ג"כ פירות והיינו אגרא דפרקא רהטא ודכלה דוחק' ודשמעת' סברא ודבי טמי' שתיקות' ודלויי. והא דקחשיב נמי אגרא דתענית' צדקת' ולא קחשיב לה התם באלו דברים שאוכל פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב היינו משום דאתי' מק"ו מגמילות חסדים כדאמר ר' אלעזר לקמן דף ל"ב גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו כנ"ל:

    שם אמר ר' הונא כל המתפלל אחורי בה"כ כו' ופרש"י כל פתחי בתי כנסיות היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה כו' מעין מקדש ומשכן. ולכאורה כל האריכות בדברי רש"י בזה הם למותר שהרי אפי' אם היו פתחי בתי כנסיות במערב כמו שלנו או באיזה צד שיהיה שייך נמי הך מימרא דרב הונא כיון שעיקר האיסור הוא שלא להתפלל אחורי הכותל שהכל משתחוים למולה. ונראה בזה דעיקר כוונת רש"י ליישב קושיית התוספות שהקשו דא"כ במהדר אפיה לבי כנישתא יש לאסור יותר דמחזי כב' רשויות ובלאו הך קושית התוס' נמי מסברא יש לאסור יותר בדמהדר אפי' כו' כיון שהכל משתחוין תמיד לצד א"י ולמקדש ולבית הכפורת א"כ בדמהדר אפיה הוי אחוריו לכל הנך המקומות הקדושים לכך כתב רש"י שלעולם פתח בה"כ במזרח מעין מקדש ומשכן יש לנו לעשות דוגמא וכי היכי דאשכחן במקום המקדש לקמן בסוף פ' תפלת השחר שכל התפלות הם כנגד בית הכפורת והמתפלל אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו עומד לפני הכפורת ופרש"י שם שמחזיר פניו לצד מזרח. נמצא דאע"ג שכל העומדים בעזרה משתחוים לצד מערב מול כותל המערבי אפ"ה העומד אחורי אותו הכותל מכוין פניו כנגד אותו הכותל עצמו כיון שזה מקום מקודש למקום שכינה וא"כ כה"ג גופא יש לנו לעשות בבה"כ שלנו שהן במקום מקדש וכותל המערבי שבבה"כ הוא מקודש ביותר ויש לכוון תפלתו נגד אותו מקום עצמו כן נ"ל נכון בעה"י בכוונת רש"י ודברי רבינו יונה בזה שכתב להיפך לפ"ד צריכין עיון גדול ודו"ק היטב:

    Penei Yehoshua on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' מיד הוא כועס כו' עי' בזוה"ק פרשת תרומה [ד' קל"א ע"א] ועי' בתשובת רשב"א סי' נ':

    שם כל הנהנה מסעודת חתן כו' מג"א סימן קנ"ו:

    Gilyon HaShas on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    כָּל הָרָגִיל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא בָּא יוֹם אֶחָד נראה לי תיבת 'כל' כי יש רגיל לבא לבית הכנסת, אבל יתאחר ולא יתפלל עם הציבור, דאינו חסר אלא רק תפלה עם הציבור, ויש שאינו רגיל לבא לבית הכנסת דחסר שתים, ביאת בית הכנסת, (ותפילה) עם הציבור.

    הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁאִיל בּוֹ פירוש מעורר המלאכים והממונים של מעלה לשאל עליו להזכיר עונו ולקטרג עליו, ונראה לי בס"ד לומר כי הוא יתברך מעורר אותם לשאל בו בלילה שתבא אחר היום שביטל בו, והיינו בעת שיעלו הנשמות של בני אדם למעלה בסוד פקדון שאז מעורר אותם לשאל לאותם הנשמות של בני אדם מִי בָכֶם יְרֵא הֳ' וכו'. ואומרם שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, פירש מהרש"א ז"ל זה שליח ציבור שהוא עובד בתפלתו עיין שם, ואני ההדיוט נראה לי בס"ד שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ זה דוד המלך ע"ה שנקרא עבד ה', והוא כי ידוע שביאה לבית הכנסת לא נכתבה ונתפרשה בתורה אלא על ידי דוד המלך ע"ה בתהלים (כה, טו) בפסוק בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף ג' שפסוק זה נאמר על כניסת האדם לבית הכנסת בכל יום, וענין ברגש היינו שיתרגש האדם ויזדעזע בעת כניסתו בבית אלהים שהוא בית הכנסת, ורמז שם כונות ביאת בית הכנסת בפסוק (זה) וגם בפסוק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וכו' יעויין שם, נמצא כניסת בית הכנסת וכונות שלה נאמרו על ידי דוד עבד ה', לזה אמר שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ הוא דוד עבד ה' שפירש חיוב ביאת בית הנכסת אֲשֶׁר זה האדם היום הזה הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ.

    אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ, נֹגַהּ לוֹ נראה לי בס"ד אותיות 'דין' [64] דשם אדנ"י הם דין קשה כמשמען, אך על ידי הרחמים מתמתקים ונעשים נוגה [64], כי המספר שוה וידוע מה שכתוב בשער הכונות בפסוק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ, שצריך לכוין בו בכניסתו לבית הכנסת כך, רֹב חַסְדְּךָ הוא החסד העליון אשר אנחנו צריכין תמיד אליו ובפרט כשאנחנו נכנסין להיכל המלך לשאל בקשתינו, כי החסד הזה הוא הנקרא יומא דכלהו וכו' יעויין שם, ולכן הבא לבית הכנסת כל יום ומכוין בפסוק זה הכונה של החסד הנזכר אז נמתקים אותיות 'דין' ויהי 'נוגה' כי החשבון שוה, ולזה אמר נֹגַהּ לוֹ, ואם לאו אֵין נֹגַהּ לוֹ אלא ישארו אותיות 'דין' כמשמען, אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ אפילו שלא בא לבית הכנסת ולא כיון בחסד הנזכר זכות המצוה יועיל למתק אותיות דין שיהיו לו נוגה. ועוד נראה לי בס"ד דידוע שהפרנסה היא מבחינת שם ס"ג, וכמו שכתב עטרת ראשי אדוני אבי ז"ל בספרו מדרש אליהו על פסוק (תהלים נה, כג) הַשְׁלֵךְ עַל הֳ' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, כי מלוי שם ס"ג הוא ל"ז [37] כמנין יְהָבְךָ [37], יעויין שם, ובזה פירשתי בס"ד רמז מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, הָאֹוֹכֵל [62] עם הכולל עולה ס"ג, והנה תיבת נוגה [64] עולה ס"ג עם הכולל, וזה שאמר אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ, נֹגַהּ לוֹ, ששם ס"ג ישפיע לו פרנסה אף על פי שלא בא לבית הכנסת להתפלל שם, וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ שרדף אחר פרנסתו שבטח על חריצות שלו, ולא בטח בשם ס"ג שישפיע לו בלעדי חריצתו, אז אֵין נֹגַהּ לוֹ, שלא ישפיע לו שם ס"ג, ותהיה חריצותו לריק, וקאמר מה שאמר משום דהיה לו לבטוח בשם ה' הוא שם הוי"ה במלוי ס"ג שישפיע לו גם בלתי חריצת וזריזות שלו.

    כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ נראה לי בס"ד מקום המיוחד לתפלה הוא הלב, אך יש אדם שהוא פעם מכוין ופעם אינו מכוין, נמצא זה אינו קובע מקום לתפלתו, אבל המכוין תמיד בלבו הרי זה חשוב קובע מקום לתפלתו, וזה אלהי אברהם בעזרו כי אברהם אבינו ע"ה קבע מקום לתפלתו בלבו תמיד, דכתיב (בראשית יט, כז) אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי הֳ', איזהו מקום שהוא גלוי לפני ה' לבדו, זה הלב, מה שאין כן הפה הוא לפני אחרים גם כן. ועוד נראה לי בס"ד מָקוֹם ראשי תיבות מעשה קול ומחשבה, ובאה המחשבה בתוספת וא"ו לכלול עמה הכונה, כי המחשבה במוח והכונה בלב, והם כחדא נפקין וכחדא שריין כנודע, והתפלה היא קול, אך צריכה להיות שלימה במעשה שיחתך האותיות בשפתיו, ואמרינן בגמרא בעדים זוממין עקימת שפתים הויא מעשה, וגם צריכה להיות שלימה בכונה ומחשבה, והאבות זיע"א עבדו את ה' עבודה תמה במעשה וקול וכונה ומחשבה, ולהיות שאברהם אבינו ע"ה היה הוא ראשון בעבודת הקודש השלימה הזאת נתפרשה בו השלימות הזאת בפסוק אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי הֳ', נרמז בתיבת מָּקוֹם שלימות הנזכר שהוא ראשי תיבות מעשה קול ומחשבה כי הוא"ו לרבות כונה כאמור, ואמר אֶת פְּנֵי הֳ' רמז לאותיות שאחרי שם הוי"ה שהם כוז"ו מספרם ט"ל [39] כמנין ג' פעמים אהבה [13], שהיה להם אהבה במעשה אהבה 'בקול אהבה בכונה ומחשבה'. או נראה לי בס"ד אומרו קובע מקום לתפלתו כלומר מכוין תמיד כנגד ירושלים ובית המקדש ובית קודש הקדשים שנאמר (שיר השירים ד' ד') בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, תל שכל פיות פונים בו כי שם שער השמים לעליית התפילות. או נראה לי בס"ד מָקוֹם מ"ו ק"ם רמז ליסודות אבא ואמא שהם מ"ו מילוי הוי"ה דיודי"ן, וק"ם מלוי אהי"ה דיודי"ן, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בביאור המשנה (אבות פרק ג, יח) חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, יעויין שם, גם כתב עוד בביאור מאמר ר' אליעזר לתלמידיו לפני מי אתם מתפללין, רצונו לומר להמשיך מוחין גם מצד אבא ולא יספיק מצד אימא בלבד, וזהו לפני מי, כי אבא הוא יותר לפנים מן אימא הנקראת מי, עד כאן דבריו ז"ל, גם ידוע בכונת העמידה אלהי אברהם, חכמה, אלהי יצחק, בינה, ואלהי יעקב, דעת, וזה שאמר כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ מ"ו ק"ם להמשיך מוחין מן חכמה ובינה ולא יספיק משל בינה בלבד, אז אֱלֹהֵי אַבְרָהָם חכמה שהוא סוד אבא יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. ונראה לי בס"ד אומרו כל הקובע בא לרבות בתיבת כל אפילו מי שיש לו מקום משובח בבית הכנסת שהוא מקום גדולים, ואם כן בלאו הכי יש לו השתוקקות ורצון למקום זה בשביל מעלה וחשיבות, עם כל זה הרי זה משובח, ויש לו שכר טוב שאלהי אברהם בעזרו, אי נמי בא לרבות אפילו שהוא שליח ציבור שמושכר לעמוד לפני התיבה במקום המיוחד לשליח ציבור, אפילו הכי יש לו שכר על הקביעות דאלהי אברהם בעזרו.

    אֵי חָסִיד, אֵי עָנָו מקשים ענוה מאן דכר שמיה הכא? ונראה לי בס"ד כי בבית הכנסת אין כל המקומות שוים, יש מקום גדולים ויש מקום קטנים, ויש מקום פחותים ועניים ויש מקום בינונים, ויש מקום ילדים ובחורים, והא ודאי הילדים אחר שיגדלו יחליפו מקומם, וכן דלים ועניים אחר שיתעשרו יחליפו מקומם, וזה הקובע מקום רבותא דידיה כי במקום שישב בילדותו או בהיותו רש שם הוא יושב כל ימיו אפילו אחר שנתגדל ונתעשר, ונמצא כי בדבר זה יש בו מדת ענוה גם כן שאינו חש על כבודו.

    חָלַף אֵלִיָּהוּ, אִידְמִי לֵיהּ כְּטַיְעָא הנה בתלמוד כתב יד אשר העתיק בספר תיקון סופרים לא גריס 'אליהו' אלא גרס 'חלף ההוא טייעא', וכן הגרסא בהרי"ף ז"ל וכתב מהרש"א ז"ל גרסה זו של הרי"ף נכונה טפי כי משום שעשה כך אינו דומה שחייב מיתה שיהרגהו אליהו, וכתב שיש ליישב גרסתינו דאדמי ליה קאי על אותו שנדמה לאליהו כטייעא שאינו ישראל לכך הרגו עד כאן דבריו. ודבריו אלו קשים מאד חדא וכי זה הערבי הוא ישראל שצריך לכוין הרוחות כמנהג ישראל, כדי שיהיה נחשב עמידתו אחרי בית הכנסת שכופר במי שהציבור מתפללין אליו, והלא נכרי הוא ואינו מכלל הציבור ואין זה מקום תפלה שלו? ועוד והלא בזמן ההוא לא נעשית עוד אמונה חדשה של הישמעאלים והיו הערביים עובדי עבודה זרה ואיך יאמר לו קמי מרך? ועוד זו קשא מכולם, איך יתכן שאליהו זכור לטוב שהוא מלאך שלוח מן השמים לא יבחין ולא ידע בזה האיש שטעה בו וחשבו ערבי ויהרגהו ובאמת הוא ישראל ושפך דם ישראל ובודאי דבר זה לא ניתן להאמר? ועל הקושיא שיש בגרסתינו לומר איך הרגו, יש לומר דאף על גב דאינו חייב מיתה בידי אדם חייב מיתה בידי שמים שעבר על דברי חכמים שאמרו אסור להתפלל אחרי בית הכנסת, והעובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים, ולכך אליהו זכור לטוב שהוא מלאך מן השמים הרגו בדיני שמים, ברם מה שיש להקשות בגרסתינו הוא למה אדמי ליה כערבי? ונראה לי בס"ד דעשה כן מפני הרואין, דודאי היו עומדין שם בני אדם וראו שהרגו ושמעו מפיו הטעם על מה הרגו, ורצה בזה שהרואה יתפעל מן הדיבור הזה להזהר בו ביושר בראותם שאפילו בעיני נכרים רע ומר דבר זה, שלפי ראות עיניהם חשבו שההורג והמוכיח על זאת הוא ערבי. ורק חכמי הדור ידעו אחר כך האמת שהיה אליהו זכור לטוב, כי הוא שכיח במתיבתא דרבנן וספר להם כך וכך עשיתי. ודע כי מה שאמר המתפלל אחרי בית הכנסת נקרא רשע, כבר פירשה הרמב"ם ז"ל והביאו בב"י א"ח סי' צ' דזה אינו אלא בבית הכנסת העומד ברחבה ופנוי מכל סביביו, אבל אם יש בית אחרי בית הכנסת וזה עומד בבית ומתפלל כראוי כנגד ארץ ישראל אין בזה זלזול עיין שם.

    כְּדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵי מָרָךְ? הא דנקיט לשון זה ולא אמר בפירוש שתי רשויות או בלשון אחר, נראה לי בס"ד כי אותיות דבור הם דו בר, וכך אמר לו זה הדבור של התפלה שאתה מתפלל אתה עושה בו ד"ו ב"ר מחמת עמידתך שאתה עומד אחרי בית הכנסת:

    אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם נראה לי בס"ד למעלה מאותיות עולם יש אותיות ס"ה כ"ל, וידוע שהתפלות באים תחלה במלכות, כמו שנאמר (תהלים נא, יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שהוא סוד השער, ומשם יוצאין ועולין ונקבצים ביסוד הנקרא כל, ולזה אמר על התפילות עומדין ברומו של עולם רומו דייקא, כלומר גבוהים מן אותיות עולים, לפי ששם נרמזין המלכות והיסוד כי אותיות ס"ה הוא מספר שם אדני [65] שהוא במלכות, ואותיות כל הוא כינוי היסוד.

    11 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Berakhot 6b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 6, Amud Bet, about 746 words in 37 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 37 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “וכולהו כתיבי באדרעיה.…”

    2. Segment 237 words

      Opens “אמר רבין בר רב אדא, אמר רבי…”

      Named: רב אדא, רבי יצחק.

    3. Segment 313 words

      Opens “אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם…”

    4. Segment 413 words

      Opens “יבטח בשם ה' מאי טעמא משום דהוה…”

    5. Segment 526 words

      Opens “אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית…”

    6. Segment 612 words

      Opens “א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע…”

      Named: רב הונא.

    7. Segment 711 words

      Opens “וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד…”

    8. Segment 829 words

      Opens “ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב…”

    9. Segment 931 words

      Opens “אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא…”

      Named: רבי חלבו, רב הונא, אביי.

    10. Segment 1047 words

      Opens “אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא…”

      Named: רבי זירא, רבי תנחום.

    11. Segment 116 words

      Opens “אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא…”

    12. Segment 125 words

      Opens “אמר אביי אגרא דכלה דוחקא…”

      Named: אביי.

    13. Segment 135 words

      Opens “אמר רבא אגרא דשמעתא סברא…”

      Named: רבא.

    14. Segment 147 words

      Opens “אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 156 words

      Opens “אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא…”

    16. Segment 166 words

      Opens “אמר רב ששת אגרא דהספדא דלויי…”

      Named: רב ששת.

    17. Segment 177 words

      Opens “אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי:…”

      Named: רב אשי.

    18. Segment 1817 words

      Opens “אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית…”

      Named: רב הונא.

    19. Segment 1918 words

      Opens “אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר…”

      Named: אביי.

    20. Segment 2027 words

      Opens “ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא…”

    21. Segment 2123 words

      Opens “א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי…”

      Named: רב ביבי בר אביי, רב ביבי, רב נחמן בר יצחק, אביי.

    22. Segment 2212 words

      Opens “אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של…”

    23. Segment 2318 words

      Opens “ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כיון…”

    24. Segment 2420 words

      Opens “מאי כרום כי אתא רב דימי אמר…”

      Named: רב דימי.

    25. Segment 2522 words

      Opens “ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו…”

    26. Segment 2635 words

      Opens “ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם…”

      Named: רבי חלבו, רב הונא.

    27. Segment 2711 words

      Opens “ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא…”

    28. Segment 2838 words

      Opens “ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר…”

      Named: רב רב.

    29. Segment 2932 words

      Opens “וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה…”

      Named: רב הונא.

    30. Segment 3040 words

      Opens “ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע…”

      Named: רבי יהושע.

    31. Segment 3111 words

      Opens “איני והא כתיב (שמות כ, טו) וכל…”

    32. Segment 326 words

      Opens “אותן קולות דקודם מתן תורה הוו…”

    33. Segment 3336 words

      Opens “רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר…”

      Named: רבי אבהו, רב נחמן בר יצחק.

    34. Segment 3425 words

      Opens “וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם…”

      Named: רב הונא.

    35. Segment 3520 words

      Opens “מאי (קהלת יב, יג) כי זה כל…”

    36. Segment 3631 words

      Opens “רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה…”

      Named: רבי אבא בר כהנא, אבא.

    37. Segment 3740 words

      Opens “וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 6b · Segment 5 — “אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 6b · Segment 9 — “…פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 6b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026