Talmud Builders

    Berakhot 10b

    Back to index

    English translation — Berakhot 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Similarly, Rabbi Ḥanan said: Even if the master of dreams, in a true dream, an angel ( Ma’ayan HaBerakhot ) tells a person that tomorrow he will die, he should not prevent himself from praying for mercy, as it is stated: “For in the multitude of dreams and vanities there are many words; but fear God” (Ecclesiastes 5:6). Although the dream may seem real to him, that is not necessarily the case, and one must place his trust in God.

    2Having heard Isaiah’s harsh prophecy, immediately “Hezekiah turned his face toward the wall and prayed to the Lord” (Isaiah 38:2).

    3The Gemara asks: What is meant by the word “wall [ kir ]” in this context? Why did Hezekiah turn his face to a wall? Rabbi Shimon ben Lakish said: This symbolically alludes to the fact that Hezekiah prayed to God from the chambers [ kirot ] of his heart, as it is stated elsewhere: “My anguish, my anguish, I am in pain. The chambers of my heart. My heart moans within me” (Jeremiah 4:19).

    4Rabbi Levi said: Hezekiah intended to evoke matters relating to a wall, and he said before God: Master of the Universe, and if the woman from Shunem, who made only a single small wall on the roof for the prophet Elisha, and you revived her son, all the more so should you bring life to the descendant of my father’s father, King Solomon, who covered the entire Temple Sanctuary with silver and gold. In his prayer, Hezekiah said: “Please, Lord, please remember that I walked before You in truth, and with a complete heart, and what was good in Your eyes I did. And Hezekiah wept sore” (Isaiah 38:3).

    5The Gemara asks: To what specific action was he referring when he said: “And what was good in your sight I did”? Various opinions are offered: Mentioning Hezekiah’s merits, Rav Yehuda said in the name of Rav that he juxtaposed redemption and prayer at sunrise instead of sleeping late, as was the custom of most kings ( Iyyun Ya’akov ). Rabbi Levi said: He suppressed the Book of Remedies upon which everyone relied.

    6The Sages taught: King Hezekiah performed six innovative actions. With regard to three the Sages agreed with him, and with regard to three they did not agree with him.

    7With regard to three actions the Sages agreed with him: He suppressed the Book of Remedies, and they agreed with him. He ground the copper snake through which miracles were performed for Israel (Numbers 21:9), destroying it because it had been used in idol worship (II Kings 18:4), and they agreed with him. He dragged the bones of his evil father, King Ahaz, on a bed of ropes; meaning he did not accord his father a funeral fit for a king (II Chronicles 28:27), and they agreed with him.

    8Yet, with regard to three other innovations, the Sages of his generation did not agree with him: He stopped up the waters of the Gihon, the Pool of Siloam, diverting its water into the city by means of a tunnel (II Chronicles 32:30), and they did not agree with him. He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the king of Assyria (II Kings 18:16), and they did not agree with him. He intercalated Nisan in Nisan, creating a leap year by adding an extra month during the month of Nisan. That intercalation must be performed before the end of Adar (II Chronicles 30:2).

    9With regard to his intercalation of Nisan, the Gemara asks: Did Hezekiah not accept the halakha : “This month will be for you the first of the months; it shall be the first for you of the months of the year” (Exodus 12:2)? By inference, this first month is Nisan, and no other month is Nisan. How could Hezekiah add an additional Nisan in violation of Torah law?

    10The Gemara answers that the scenario was different. Rather, Hezekiah erred with regard to the halakhic opinion ascribed in later generations to Shmuel, as Shmuel said: One may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, since it is fit to establish it as the New Moon of Nisan. On the thirtieth day of each month, those who witnessed the new moon would come and testify before the court, which, based on their testimony, would declare that day the first day of the next month. Therefore, one may not declare a leap year on the thirtieth day of Adar, as it could potentially become the first of Nisan. Therefore, the Sages of Hezekiah’s generation did not agree with his decision to intercalate the year on the thirtieth of Adar. Hezekiah held that we do not say: Since that day is fit to establish it as the New Moon is reason enough to refrain from intercalation of the year.

    11Stemming from the analysis of Hezekiah’s prayer, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Anyone who bases his prayer or request upon his own merit, when God answers his prayer, it is based upon the merit of others. And anyone who modestly bases his prayer or request upon the merit of others, when God answers his prayer, it is based upon his own merit.

    12The Gemara cites proof from Moses. When he prayed to God for forgiveness after the incident of the Golden Calf, he based his request upon the merit of others, as it is stated: “Remember Abraham, Isaac and Israel your servants, to whom You swore upon Yourself, and told them: I will increase your descendants like the stars of the heavens, and all of this land of which I have spoken, I will give to your descendants and they will inherit it forever” (Exodus 32:13). Yet when this story is related, God’s forgiveness of Israel is based upon Moses’ own merit, as it is stated: “And He said He would destroy them, had Moses, His chosen, not stood before Him in the breach to turn back His destructive fury, lest He should destroy them” (Psalms 106:23).

    13Hezekiah, however, based his request upon his own merit, as it is written: “Please, remember that I walked before You” (Isaiah 38:3). When God answered his prayers, it was based upon the merit of others with no mention made of Hezekiah’s own merit, as it is stated: “And I will protect this city to save it, for My sake and for the sake of David, My servant” (II Kings 19:34). And that is what Rabbi Yehoshua ben Levi said. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “Behold, for my peace I had great bitterness; but You have, in love to my soul, delivered it from the pit of corruption; for You have thrown all my sins behind Your back” (Isaiah 38:17)? This verse teaches that even when the Holy One, Blessed be He, sent him peace and told him that he would recover from his illness, it was bitter for him, because God did not take his merit into consideration.

    14Having mentioned the chamber on the roof built for Elisha by the woman from Shunem, the Gemara now describes the entire event. The woman from Shunem suggested to her husband: “Let us make, I pray thee, a small chamber on the roof, and let us place a bed, table, stool and candlestick for him there, and it will be, when he comes to us, that he will turn in there” (II Kings 4:10).

    15Rav and Shmuel argued over the meaning of small chamber. One of them said: They had an uncovered second story on their roof, over which they built a ceiling; and one of them said: There was an enclosed veranda [ akhsadra ] and they divided it in half.

    16The Gemara comments: Granted, according to the one who said that it was an enclosed veranda which they divided in two, it makes sense that the term wall [ kir ] was written. However, according to the one who said that they had an open second story, what is the meaning of wall?

    17The Gemara responds: The one who said that they had an uncovered second story interprets kir not as wall but as ceiling meaning that they built a ceiling [ kirui ] over it.

    18On the other hand, granted, according to the one who said that they had an uncovered second story, it makes sense that the term second story [ aliyat ] was written. But according to the one who said that it was an enclosed veranda, what is the meaning of the term second story?

    19The Gemara responds: The one who said that it was an enclosed veranda interprets aliyat not as second story, but as the most outstanding [ me’ula ] of the rooms.

    20Incidental to this discussion, the Gemara analyzes the statement made by the woman from Shunem to her husband with regard to the provisions that they would place in the room for Elisha: “And let us place a bed, table, stool and candlestick for him there.”

    21Abaye, and some say Rabbi Yitzḥak, said: A great man who seeks to enjoy the contributions of those who seek to honor him may enjoy those gifts, as Elisha enjoyed gifts given him by the woman from Shunem, among others. And one who does not seek to enjoy these gifts should not enjoy them, as was the practice of the prophet Samuel from Rama, who would not accept gifts from anyone at all. From where do we know that this was Samuel’s custom? As it is stated: “And he returned to Rama, for there was his house, and there he judged Israel, and he built an altar to the Lord” (I Samuel 7:17). And similarly, Rabbi Yoḥanan said: Every place where Samuel went, his house was with him, so he would have everything that he needed and not be forced to benefit from public contributions. One may opt to conduct himself in accordance with either of these paths.

    22Regarding the woman from Shunem: “And she said to her husband: Behold now, I perceive that he is a holy man of God who passes by us continually” (II Kings 4:9). Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: From here, where the woman from Shunem perceived the prophet’s greatness before her husband did, derive that a woman recognizes the character of her guests more than a man does.

    23The Gemara notes that the woman from Shunem said that “he is holy.” The Gemara asks: From where did she know that he was holy? Rav and Shmuel disagreed over this. One of them said: She never saw a fly pass over his table; and the other said: She spread a white linen sheet on his bed, and despite that even the smallest stain is visible on white linen, and nocturnal seminal emissions are not uncommon, she never saw the residue of a seminal emission on it.

    24With regard to the verse: “He is holy,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The woman from Shunem intimated that: He is holy, but his attendant, Geihazi, is not holy, as she saw no indication of holiness in him ( Iyyun Ya’akov ). Here too, she correctly perceived the character of her guest, as it is later stated: “And Geihazi approached her to push her away [ lehodfa ]” (II Kings 4:27). And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He grabbed her by the majesty of her beauty [ hod yofya ], meaning that when he pushed her he grabbed her breasts in a licentious manner.

    25With regard to the phrasing of the verse: “He is a holy man of God who passes by us continually,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: From this verse we derive that one who hosts a Torah scholar in his home and lets him enjoy his possessions, the verse ascribes to him credit as if he is sacrificing the daily [ tamid ] offering, as the verse states: “Passes by us continually [ tamid ].”

    26With regard to the halakhot of prayer, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: A person should not stand in a high place and pray; rather, he should stand in a low place and pray, as it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” (Psalms 130:1).

    27That was also taught in a baraita : One should neither stand upon a chair nor upon a stool, nor in a high place and pray. Rather, one should stand in a low place and pray, for there is no haughtiness before God. As it is stated: “I called to You, Lord, from the depths” and it is written: “A prayer for the impoverished, when he is faint and pours out his complaint before God” (Psalms 102:1). It is appropriate to feel impoverished when praying and make one’s requests humbly.

    28And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: When praying, one should align his feet next to each other, as a single foot, in order to model oneself after the angels, with regard to whom it is stated: “And their feet were a straight foot” (Ezekiel 1:7).

    29Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: What is the meaning of that which is written: “You shall not eat with the blood” (Leviticus 19:26)? You may not eat before you pray for your blood. One may not eat before he prays.

    30Others say that Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: One who eats and drinks and later prays, about him the verse states the rebuke of the prophet in the name of God: “And Me you have cast behind your back” (I Kings 14:9). One who sees to his own bodily needs by eating and drinking before prayer casts God aside, according his arrogance and ego priority over God (Maharsha). Indeed, do not read your back [ gavekha ]; rather, your pride [ ge’ekha ]. The Holy One, Blessed be He, said: After this one has become arrogant and engaged in satisfying his own needs, he only then accepted upon himself the kingdom of Heaven.

    31We learned in the mishna that Rabbi Yehoshua says: One may recite the morning Shema until three hours of the day. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.

    32We also learned in the mishna that one who recites Shema from that time onward loses nothing; although he does not fulfill the mitzva of reciting of Shema at its appointed time, he is nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly.

    33With regard to this ruling, Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: This only applies provided one does not recite: Who forms light [ yotzer or ], or the rest of the blessings recited along with Shema , as they pertain only to the fulfillment of the mitzva of reciting of the morning Shema ; after the third hour, they are inappropriate.

    34The Gemara raises an objection to Rav Ḥisda’s statement from a baraita : One who recites Shema from that time onward loses nothing, and is considered like one who reads Torah, but he recites two blessings beforehand and one blessing thereafter. This directly contradicts Rav Ḥisda’s statement, and the Gemara notes: Indeed, the refutation of the statement of Rav Ḥisda is a conclusive refutation, and Rav Ḥisda’s opinion is rejected in favor of that of the baraita .

    35Some say that Rav Ḥisda said that Mar Ukva said the opposite: What is the meaning of: Loses nothing, in the mishna? This means that one who recites Shema after the third hour does not lose the opportunity to recite the blessings and is permitted to recite them although the time for the recitation of Shema has passed. That was also taught in a baraita : One who recites Shema after this time loses nothing, and is considered like one who reads the Torah, but he recites two blessings beforehand and one thereafter.

    36With regard to our mishna, Rabbi Mani said: Greater is one who recites Shema at its appropriate time than one who engages in Torah study. A proof is cited based on what was taught in the mishna: One who recites Shema after this time loses nothing and is considered like one who reads the Torah. This is proven by inference, since one who recites Shema at its appointed time is greater than one who does not, and one who does not is equal to one who reads the Torah, when one recites Shema at its appointed time he fulfills two mitzvot, that of Torah study and that of the recitation of Shema .

    37MISHNA: Beit Shammai and Beit Hillel disputed the proper way to recite Shema . Beit Shammai say: One should recite Shema in the manner indicated in the text of Shema itself. Therefore, in the evening every person must recline on his side and recite Shema , in fulfillment of the verse: “When you lie down,” and in the morning he must stand and recite Shema , in fulfillment of the verse: When you rise, as it is stated: “When you lie down, and when you rise.”

    38And Beit Hillel say: Every person recites Shema as he is, and he may do so in whatever position is most comfortable for him, both day and night, as it is stated: “And when you walk along the way,” when one is neither standing nor reclining ( Me’iri ).

    39If so, according to Beit Hillel, why was it stated: “When you lie down, and when you rise”? This is merely to denote time; at the time when people lie down and the time when people rise.

    40With regard to this halakha , Rabbi Tarfon said: Once, I was coming on the road when I stopped and reclined to recite Shema in accordance with the statement of Beit Shammai. Although Rabbi Tarfon was a disciple of Beit Hillel, he thought that fulfilling the mitzva in accordance with the opinion of Beit Shammai would be a more meticulous fulfillment of the mitzva, acceptable to all opinions. Yet in so doing, I endangered myself due to the highwaymen [ listim ] who accost travelers.

    41The Sages said to him: You deserved to be in a position where you were liable to pay with your life, as you transgressed the statement of Beit Hillel. This statement will be explained in the Gemara.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבי אבא שחפה את ההיכלשלמה:

    שגנז ספר רפואותכדי שיבקשו רחמים:

    גירר עצמות אביולפי שהיה רשע בזהו ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף:

    סתם מי גיחוןמי שלוח בדברי הימים (ב לב) ולמה כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות ולא זהו גיחון הנהר הגדול דההוא לאו בא"י הוא אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים שנאמר והורדתם אותו אל גיחון (מלכים א א׳:ל״ג) ומתרגמינן ותחתון יתיה לשילוחא:

    עבר ניסן בניסןקס"ד משנתקדש החדש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר כמו שנאמר בדברי הימים (ב ל) ויועץ המלך (חזקיהו) לעשות הפסח בחדש השני:

    ביום שלשים של אדרואע"פ שלא נתקדש החדש שעדיין לא באו עדים:

    התולה בזכות עצמושאומר בתפלתו עשה לי בזכותי כגון חזקיהו שאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו':

    פרועהמגולה שניטלה תקרה שלה:

    הרוצה להנותמשל אחרים:

    יהנהואין איסור בדבר:

    כאלישעכמו שמצינו באלישע שנהנה:

    והרוצה שלא להנותמשל אחרים:

    אל יהנהואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה:

    כשמואל הרמתיכמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות:

    כי שם ביתולעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו שלא להנות מן אחרים:

    בהוד יפיהבדדיה:

    תפלה לענידרך עניות:

    יכוין את רגליוזו אצל זו:

    ורגליהם רגל ישרהנראין כרגל אחד:

    מתני' יטהעל צדו:

    יעמודדכתיב ובקומך:

    בשכבךדרך שכיבה:

    כדרכואו בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    ברכות י עמוד ב

    1א"ר חנן: אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים. שנאמר: ״(קהלת ה״. ו) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא׃

    2מיד (ישעיהו לח, ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'׃

    3מאי קיר אמר רשב"ל מקירות לבו שנא' (ירמיהו ד, יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'׃

    4ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה (ישעיהו לח, ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי׃

    5מאי והטוב בעיניך עשיתי א"ר יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות׃

    Baraita

    6תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו׃

    7על ג' הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו כתת נחש הנחשת והודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו׃

    8ועל ג' לא הודו לו סתם מי גיחון ולא הודו לו קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו עבר ניסן בניסן ולא הודו לו׃

    9ומי לית ליה לחזקיהו (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן׃

    10אלא טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן סבר הואיל וראוי לא אמרינן:

    11א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו׃

    12משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ״(תהלים קו״, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃

    13חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנא' (מלכים ב יט״, לד) וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאמר ריב"ל מאי דכתיב ״(ישעיהו לח״, יז) הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו:

    14(מלכים ב ד, י) נעשה נא עליית קיר קטנה׃

    15רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים׃

    16בשלמא למ"ד אכסדרה היינו דכתיב ״קיר אלא למ״ד עלייה מאי קיר׃

    17שקירוה׃

    18בשלמא למ"ד עלייה היינו דכתיב ״עליית אלא למ״ד אכסדרה מאי עליית׃

    19מעולה שבבתים.

    20ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה׃

    21אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר ״(שמואל א ז״, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.

    22(מלכים ב ד, ט) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש׃

    23קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו׃

    24קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש (שנא') (מלכים ב ד, כז) ויגש גיחזי להדפה א"ר יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה.

    25עובר עלינו תמיד א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.

    26וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנא' (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה'׃

    Baraita

    27תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ״ממעמקים קראתיך ה' וכתיב (תהלים קב״, א) תפלה לעני כי יעטוף.

    28וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנא' (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה׃

    29(א"ר יצחק א"ר יוחנן) וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב ״(ויקרא יט״, כו) לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם׃

    30(א"ד) א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מלכים א יד, ט) ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים:

    31ר' יהושע אומר עד ג' שעות: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע:

    32הקורא מכאן ואילך לא הפסיד:

    33אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד שלא יאמר יוצר אור׃

    34מיתיבי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה תיובתא דרב חסדא תיובתא׃

    35איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד שלא הפסיד ברכות תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה׃

    36א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף:

    Mishna

    37בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר ״(דברים ו״, ז) ובשכבך ובקומך׃

    38ובית הלל. אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ״ובלכתך בדרך״׃

    39אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים׃

    40א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים׃

    41אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה:

    Tosafot

    גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורהתימה אפ' תפלה נמי דהא אמרינן פ"ק דשבת ( ד' יא.) כגון אנן מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. וי"ל דהכי קאמר יותר מהעוסק בתורה פעם אחרת שלא בשעת ק"ש. אבל העוסק בתורה בשעת ק"ש לא מיירי ואפ' בתפלה פוסק:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    תנו רבנן ו' דברים עשה חזקיהו מלך יהודה מדעתו וכו' גירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ומפרשי רבנן טעמא דמילתא מהו שגרם לו לעשות בעצמו' אביו כן במס' סנהדרין (דמ"ז) בפ' נגמר הדין כי נתכוון כי היכי דתיהוי ליה כפרה:

    ויגש גיחזי להדפה אמר (ריש לקיש) [ר' יוסי בר חנינא] שדחפ' בהוד יופיה. בגמ' דבני מערבא בפ' כל ישראל יש להן חלק (הלכה ד) ובפ' שני דיבמות (הלכה ב) אמר ר' יוסי בר חנינא שנתן ידיו בהוד שביופיה בין דדיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 10b

    Berakhot 10b. The full printed text of this folio side — 41 numbered segments, about 844 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבי אבא שחפה את ההיכל שלמה:

    שגנז ספר רפואות כדי שיבקשו רחמים:

    גירר עצמות אביו לפי שהיה רשע בזהו ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף:

    סתם מי גיחון מי שלוח בדברי הימים (ב לב) ולמה כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות ולא זהו גיחון הנהר הגדול דההוא לאו בא"י הוא אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים שנאמר והורדתם אותו אל גיחון (מלכים א א׳:ל״ג) ומתרגמינן ותחתון יתיה לשילוחא:

    עבר ניסן בניסן קס"ד משנתקדש החדש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר כמו שנאמר בדברי הימים (ב ל) ויועץ המלך (חזקיהו) לעשות הפסח בחדש השני:

    ביום שלשים של אדר ואע"פ שלא נתקדש החדש שעדיין לא באו עדים:

    התולה בזכות עצמו שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי כגון חזקיהו שאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו':

    פרועה מגולה שניטלה תקרה שלה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה תימה אפ' תפלה נמי דהא אמרינן פ"ק דשבת ( ד' יא.) כגון אנן מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. וי"ל דהכי קאמר יותר מהעוסק בתורה פעם אחרת שלא בשעת ק"ש. אבל העוסק בתורה בשעת ק"ש לא מיירי ואפ' בתפלה פוסק:

    Tosafot on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    תנו רבנן ו' דברים עשה חזקיהו מלך יהודה מדעתו וכו' גירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ומפרשי רבנן טעמא דמילתא מהו שגרם לו לעשות בעצמו' אביו כן במס' סנהדרין (דמ"ז) בפ' נגמר הדין כי נתכוון כי היכי דתיהוי ליה כפרה:

    ויגש גיחזי להדפה אמר (ריש לקיש) [ר' יוסי בר חנינא] שדחפ' בהוד יופיה. בגמ' דבני מערבא בפ' כל ישראל יש להן חלק (הלכה ד) ובפ' שני דיבמות (הלכה ב) אמר ר' יוסי בר חנינא שנתן ידיו בהוד שביופיה בין דדיה:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך. ודוקא בשהתחיל לאחר שהגיע זמן תפלה, אבל התחיל קודם לכן אין צריך להפסיק. וכן כתוב בתוספות.

    הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, אבל מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. כתב רבנו האי גאון ז"ל בפירושיו: ואף כל שעה רביעית אף על פי שאינה עונתה מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ומשמע מדבריו דלאחר ארבע אינו מברך כלל. ואיני יודע זמן ארבע שעות מנין, ושמא משום דזמן תפלת השחר לרבי יהודה עד ד' שעות ונסיב לה כרבי יהודה. וכן מצאתי מפורש להר"י בן גיאת ז"ל דמהא דרב האי גאון ז"ל שמעינן דדוקא בשעה רביעית דזמן תפלת השחר עד ארבע שעות, אבל הקורא לאחר ארבע שעות כקורא בתורה, אלא שהפסיד ברכות, ואם בירך עבר על לא תשא. אבל ראיתי בתוס' שנסתפקו אם לא הפסיד בברכות אפי' כל היום, או שמא עד חצות כזמן תפלה לת"ק.

    הא דאמר רבי מני גדול קורא קריאת שמע בעונתה יותר מן העוסק בתורה. מדקתני לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אלמא בעונתה עדיפא. נראה דלאו דוקא תורה, דאילו כן פשיטא דאף היא תורה ועדיפא משום דבעונתה, אלא אפילו מן השונה קאמר. ונפקא מינה להפסיק ולבטל זה מפני זה, וכי איצטריך דוקא במי שתורתו אומנתו הא לאו הכי מפסיק וקורא ואפילו אי עדיף שונה מקריאת שמע בעונתה, לפי שיכול הוא לקרות בעונתה ואחר כך ישלם אותה שעה שהיה שונה מן השעות שהוא מתבטל ומתעסק בהן בצרכיו. והכי משמע בירושלמי (ה"ב). ומיהו בירושלמי אפליגו אי עדיף מן הקורא בתורה דוקא ולא מן השונה או אפילו מן השונה, דגרסינן התם: אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי כגון אנו שאנו עוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין, רבי יוחנן אמר על גרמיה כגון אנו שאין אנו עוסקין בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין וכו', ולית ליה לרבי שמעון בן יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב, ולית ליה לרבי שמעון בן יוחאי הלומד לעשות לא הלומד שלא לעשות שהלומד שלא לעשות נוח לו אילו לא נברא, אמר רבי יוחנן הלומד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, טעמא דרבי שמעון בן יוחאי זה שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון, והא תניא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה הא בעונתה חביבה הוא יותר מדברי תורה, אמר רבי יודן רבי שמעון בן יוחאי על ידי שהיה חרד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה. אמר רבי אבא מרי לא תניא אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה הוא, רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בן יוחאי אומר העוסק במקרא מדה שאינה מדה, ורבנן עבדין מקרא כמשנה.

    Rashba on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מאי והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה לפי שבעסק תפלה היה עסוק כלומר זכרני בתפלה זו בשכר תפלותי שהיו כתקנן:

    כל התולה בזכות עצמו וכו' עד וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, וכתיב בסופיה ואותך אציל מיד מלך אשור ששגר לו הקב"ה שלום. מר הוא לו שלא עשה בזכותו:

    הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה תיובתא דרב חסדא. וא"ת ולסבר' דרב חסדא מאי קמ"ל מתניתין שלא הפסיד כאדם שקורא בתורה שזה דבר פשוט הוא. ויש אומרים דקמ"ל דאע"ג דפשע ולא קרא בעונתה לא חשיב כמזכיר עון כשקורא שלא בעונתה אלא הרי הוא כקורא בתורה:

    הקורא מכאן ואילך וכו' וכתב רבינו האי גאון ז"ל ואף כל שעה רביעית אף ע"פ שאין עונתה מברך שתי' לפניה ושתי' לאחריה. ומשמע מדבריו דלאחר ד' אינו מברך ונסיב לה כר' יהודה דאמר תפלת השחר עד ד' שעות. אבל ר' יצחק ז"ל פירש אפילו עד [חצות] דהוא זמן תפלה לתנא קמא:

    Ritva on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Berakhah Meshuleshet, Warsaw, 1863. · Public Domain

    Meiri

    עבור שנה אינו אלא בסוף שנה, לפיכך אין מעברין אלא אדר ואם הגיעו לתחום יום ל' של אדר ולא עברו שוב אין מעברין הואיל ונכנסו בתחום הראוי לקבעו ניסן, ומכל מקום אם עברוה מעוברת הואיל ולא קדשוהו עדיין לשם ניסן, ודבר זה עיקרו במסכת סנהדרין:

    המתפלל אל יחזיק עצמו בחסיד כל כך עד שיתלה בקשתו בשביל עצמו, אלא יחזיק עצמו כחוטא ויתלה בקשתו ברחמי השם או בזכות אבות, דרך צחות אמרו ז"ל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו וכל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם וכו' תלו לו בזכות עצמו שנאמר לולי משה בחירו, חזקיה תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר וכו' ולמען דוד עבדי:

    אדם המקבל הנאה או חסד מאחרים יקבלנה על דעת שישלם גמול אחר שיודע בעצמו שבידו לשלם והרוצה לעשות עצמו זר אצל העולם ושלא לקבל הנאה מהם או כבוד יעשה דבר זה בדרך שלא יחזיקו יוהרא במדותיו כגון שאינו נמנע מזה אלא שלא יחשד לעשות בשבילו דבר שאינו ראוי כמי שהוא דיין שהוא ראוי להמנע מזה, כדי שלא יחשדוהו כמקבל שוחד והוא ענין כאלישע בראשונה וכשמואל הרמתי בשניה, ומכל מקום כל המהנה ת"ח מנכסיו או שמכניסו לביתו ומאכילו ומשקהו שכרו אתו ופעולתו לפניו:

    המתפלל אל יעמוד במקום גבוה כגון על גבי מטה או על גבי כסא או על גבי ספסל או על גבי שרפרף או על גבי שום מקום שנא' ממעמקים קראתיך ה' ודוקא במקומות כעין אלו הנזכרים, ר"ל מטה כסא ושרפרף שאין העמידה עליהם מצויה והעולה עליהם להתפלל בעמידה מראה כאילו כונתו לקרב את תפלתו לשמים אבל אם הוא מקום שהעמידה מצויה אין בכך שלום, ואין טענה מכאן לאמר שלא להתפלל על הדוכן, ויש נותנים שיעור בכך שכל שהוא מקום גבוה עשרה או שהוא מוקף מחיצות או רחב ד' אמות הרי הוא כרשות בפני עצמו ומותר, וכן אם הוא נמוך מג' טפחים הרי הוא כקרקע:

    המתפלל צריך שיכוין את רגליו עד שיהיו שניהם נראין כאחד, ובתלמוד המערב פירשו שיהיו מכונים כנגד נקביו ומתפרדין מלמעלה הוא שאמרו דרך סמך ורגליהם רגל ישרה רגלים ממקום אחד ורגל ממקום אחר והוא דמיון רגל עגל:

    האוכל ושותה בשחרית ואחר כך מתפלל אע"פ שמכל מקום יצא ידי תפלה עון גדול הוא ועליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גויך לאחר שהתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים, ודרך סמך הביאו אזהרה על זה לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם:

    בסוגיא זו אמרו גדול הקורא ק"ש בעונתה מן העוסק בתורה מדקתני לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, אלמא דקריאה בעונתה עדיפא טפי, יש שואלים פשיטא שהרי אף הקריאה תורה וכשיש בם קיום מצוה בעונתה ודאי גדולה היא מקריאה ומה הוצרכה, ותירצו בה שפירושה אף מן השונה ר"ל קורא ומתכוין בפירושה, וזה הוא לשון עוסק ונפקא מינה למי שתורתו אומנותו שאע"פ שאינו מפסיק לתפלה מפסיק הוא לק"ש ודלא כר' שמעון בן יוחאי שנחלק על זה בתלמוד המערב, שאמרו שם תמן תני' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה אמר ר' אחא טעמא ק"ש דבר תורה תפלה אינה דבר תורה, ר' אבא אמר תפלה אין זמנה קבוע אמר ר' יוסה ק"ש אינה צריכה כונה תפלה צריכה כונה, אמר ר' מני וג' פסוקים הראשונים אין צריכין כונה, פי' בתמיה(ם) מגו דאינון צבחר ר"ל מעט, הוא מיכון, ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי אף לק"ש אין מפסיקים ר' יוחנן אמר על גרמיה כדון אנו אף לתפלה מפסיקים והיו סבורים שם שר' שמעון בן יוחאי סובר שאך לשאר מצות אין מפסיקים והוא שאמרו שם כותבי ספרים תפלין ומזוזות מפסיקים לק"ש ואין מפסיקין לתפלה, ר' חנינא בן עקיבא אומר כשם שמפסיקים לק"ש כך מפסיקים לתפלה ולתפלין ולשאר כל מצותיה של תורה ואתיא דר' יוחנן מן גרמיה כר' חנינא, והקשו על זה ולא מודי ר' שמעון שמפסיקין לסוכה וללולב והא תני הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא, אלא טעמיה בק"ש זה שנון וזה שנון ואין מבטלים שנון מפני שנון, והא תני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה, ר' שמעון על ידי שהיה חדד בדברי תורה אינה חביבה עליו יותר מדבר תורה, והק' ולא תני כאדם שקורא בתורה, הא בעונתה במשנה היא כלומר והיה לו שיפסיק ותירץ ר' שמעון לדעתיה שאמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה, כלומר ואינו עושה אותה כמשנה, ורבנן עבדין קריאתה כמשנה ר"ל קריאה בעונתה, ומתוך כך מפסיקים ומכל מקום יראה שדוקא בפסוק ראשון אבל משם ואילך מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק וכן נאמר:

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השני, והוא שאמר ב"ש אומר בערב וכו' בא לבאר במשנה זו תכונת עמידת הקורא בשעת קריאתו והיו ב"ש סוברים שמה שנאמר על קריאת ערבין בשכבך, אע"פ שהוא נאמר על זמן קריאה יש ללמוד גם כן ממנו שיקרא בשכיבה ר"ל שיהא שוכב או מוטה בשעת קריאה, ובבקר שיקרא מעומד הואיל ונאמר ובקומך, ולדעת ב"ה לא נאמר בשכבך ובקומך אלא להוראת שכיבה, ותימה שהרי נאמר ובלכתך בדרך שמשמעו שרשאי לקרות אף בשעת הלוכו שאין כאן לא הטיה ולא עמידה, ואע"פ דב"ש היו מעמידים בדרך פרט לחתן מכל מקום ממילא למדנו שאף בדרך קורא והלכה כב"ה. והילכתא בין ק"ש של ערבית בין ק"ש של שחרית קוראה כמו שירצו יושבין וקורין, עוסקין במלאכתן וקורין, או מוטין וקורין, ומכל מקום בפרק א' אינו רשאי לקרות בשעה שהולך כמו שיתבאר בפרק שני, ואחר שכן אין ראוי לאדם לשנות עמידתו בקריאתו, ר"ל שאם היה יושב או זקוף אינו מטה לכונת קריאה בהטייה, אם עשה כן יש אומר שלא יצא ומחזירים אותו ודבר זה אינו מן הדין אלא שלא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות זהו ביאור המשנה וקצת דברים באו עליה בגמ' אגב גררא ואלו הן:

    Meiri on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Wikisource · unknown

    Shita Mekubetzet

    מאי והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה לפי שבעסק תפלה היה עסוק כלומר זכרני בתפלה זו בשכר [שאר] תפלותי שהיו כתקנן:

    כל התולה בזכות עצמו וכו' עד וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי - וכתיב בסופיה ואותך אציל מיד מלך אשור ששגר לו הקדוש ברוך הוא שלום. מר הוא לו. שלא עשה בזכותו:

    הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה תיובתא דרב חסדא - וא"ת ולסברא דרב חסדא מאי קא משמע לן מתניתין שלא הפסיד כאדם שקורא בתורה שזה דבר פשוט הוא. ויש אומרים דקא משמע לן דאף על גב דפשע ולא קרא בעונתה לא חשיב כמזכיר עון כשקורא שלא בעונתה אלא הרי הוא כקורא בתורה:

    הקורא מכאן ואילך וכו' וכתב רבינו האי גאון ז"ל ואף כל שעה רביעית אף על פי שאין עונתה מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה. ומשמע מדבריו דלאחר ארבע אינו מברך ונסיב לה כר' יהודה דאמר תפלת השחר עד ארבע שעות. אבל ר' יצחק ז"ל פירש אפילו עד [חצות] דהוא זמן תפלה לתנא קמא:

    Shita Mekubetzet on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Shita Mekubetzet · Public Domain

    Penei Yehoshua

    שם מאי והטוב בעיניך עשיתי אמר ר"י אמר רב שסמך גאולה לתפלה נ"ל דהכי פירושו דכלפי מה שאמר לו ישעיה שנגזר עליו מיתה על שלא עסק בפריה ורבי' והיינו משום דכל מי שאינו עוסק בפרי' ורבי' כאילו ממעט הדמות של מעלה לגרום פירוד בין הדבקים במדות העליונות כדאיתא ביבמות מש"ה התפלל ואמר והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה וזהו ענין הזיווג עצמו במדות העליונות כידוע בס' הזוהר ובספרי המקובלים כן נ"ל נכון:

    שם אמר רב מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר כו' עיין בזה בחידושי הרשב"א. ולע"ד יש לפרש עוד דר' מני אתא לאשמועינן דלא תימא דק"ש אפילו בעונתה לא עדיף מהעוסק בתורה לא מיבעיא למ"ד דאין צריכה כוונה אלא אפילו למ"ד דצריכה כוונה היינו כוונת המצוה לחוד משא"כ בעוסק בתורה דצריך כוונה יתירה כדאמרינן לקמן בפ' היה קורא דדברי תורה דברי הכל בהסכת ודרשינן נמי ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שעיקר מצות עוסק בתורה היינו להבין הדינין כדאמרי' גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ואשמועינן ר' מני דאפ"ה קורא ק"ש בעונתה עדיף ומדייק לן שפיר ממתני' דקתני דאפילו שלא בעונתה הוי כאדם הקורא בתורה אע"ג דלא שייך כוונה בק"ש כמו בעוסק בתורה ע"כ היינו דקבלת מלכות שמים חשיבא טובא אפי' שלא בזמן ק"ש ממילא שמעינן דק"ש בעונתה עדיף טפי וק"ל:

    במשנה ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא כו' שנאמר ובשכבך ובקומך ונראה דב"ש נמי מודו דפשטא דקרא דבשכבך ובקומך קאי נמי אשעת שכיבה ואשעת קימה דשכיבה בלילה וקימה ביום והיינו דנקטי במלתייהו בערב ובבוקר אלא דקסברי דלאו בזמן שכיבה ובזמן קימה דרוב עולם תליא מילתא אלא בשעת שכיבה דידיה ממש לאחר שכבר שכב וכן בקימה קימה ממש:

    Penei Yehoshua on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' מאי קיר ירושלמי [ברכות פ"ד] ופ' חלק ושם איתא עוד דרשות בזה:

    שם כל המארח ת"ח עי' יומא ע"א א ובכתובות קה ב:

    במשנה והטיתי כו' עי' תוס' יבמות יד א ד"ה לא עשו:

    Gilyon HaShas on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    בתר"י ד"ה ואע"פ כו' דפשטיה דקרא על אמ"ה תמוה לי הא אמ"ה נפקא מקרא אחרינ' דלא תאכל הנפש עם הבשר, כדאיתא בחולין (דף קב), ובסנהדרין (דף סג) דרשינן מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה דהוא עובר בל"ת, ת"ל לא תאכלו על הדם, והיינו בחותך כזית בשר אחר שחיטה בעת הפרכוס, דצריך להמתין מלאכול עד שתצא נפשה לגמרי, עי' רש"י חולין (דף לג ע"א) אבל על אמ"ה לא קאי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    רַב לֵוִי אָמַר עַל עִסְקֵי קִיר הנה כיון שנתנה תיבת קיר להדרש נראה לדרשה בס"ד קיר אותיות ירק, כי היה חזקיה המלך ע"ה אוכל ירק בכל יום במקום בשר, לכך הסב פניו אל הקיר והתפלל על עצמו, כדי שיזכור לו הקב"ה חסידות זו של אכילת ירק, שהוא אותיות קיר, ויענהו בתפילתו.

    שֶׁסָּמַךְ גְּאֻלָּה לַתְּפִלָּה נראה לי בס"ד הטעם שמצא לו עזר לתפלתו ממצוה זו טפי משאר מצות ומעשים טובים, והוא כי ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל המבטל פריה ורביה כאלו ממעט את הדמות, ופרשתי בס"ד הכונה בזה כי למעלה ביחודים בספירות הקודש ספירת היסוד משפעת במלכות בחיבורם יחד, ועל ידי כן נולדים נשמות, ודוגמה לזאת יש בתחתונים שהאיש נותן זרע באשתו בחיבורו עמה, ועל ידי כן נולדים גופים בנים או בנות, ולכן כאשר יקיים האדם מצוה זו של פריה ורביה בזווגו עם אשתו למטה, גורם שגם למעלה יתחבר היסוד המלכות ויהיה נולד מזה נשמות קדושות, ועל כן אם יבטל האדם מצוה זו למטה, גורם שאותו החיבור של יסוד ומלכות הדומה לדבר זה גם כן יתמעט, שלא יהיה כך למעלה במקום אשר מכוון כנגד שרשו של אותו אדם ולזה אמר כאלו ממעט את הדמות, רצונו לומר הדמיון שיש לזו המצוה למעלה בספירות הקודש, (ולזה אמרי כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, רצונו לומר עשה את האדם דוגמא לי' ספירות הנקראים 'צלם אלקים') ובזה פרשתי בס"ד המדרש (בראשית כה, כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַהֳ' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, מלמד שהתפלל בעושר, והוא תמוה, אך פרשתי עושר [576] הוא מספר יסוד [80] מלכות [496], שהתפלל שיתחבר יסוד עם מלכות [576] כדי להוליד נשמות, כדי שבזכות זה גם הוא יצליח בזווגו עם אשתו להוליד בנים, ולזה אמר לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, רצונו לומר במקום המכוון כנגד אשתו. ובזה יובן הענין בחזקיה המלך ע"ה שהזכיר מצותו שעשה בסמיכות גאולה לתפלה, והיינו כי ידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל כל גאולה היא ביסוד בסוד מה שנאמר (רות ג, יג) אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וכל תפילה היא במלכות, וטען חזקיהו המלך ע"ה הלא אנכי סמכתי גאולה לתפלה, שעשיתי חיבור יסוד ומלכות כדי להוליד נשמות, ואם כן בביטולי פריה ורביה למטה לא גרמתי בזה חסרון למעלה, כי מה שראוי לעשות למעלה אנכי עשיתי בלא פריה ורביה בנשמות.

    רַבִּי לֵוִי אָמַר שֶׁגָנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת נראה לי בס"ד הטעם שבא למצוא לו עזר מדבר זה לתפילתו, והוא כי מה שגנז ספר רפואות טוב עשה כדי שיהיה לבני אדם בטחון בהקב"ה, אך ודאי לעניי המון העם לא טוב עשה, ולא ניחא להו בהכי, ולכן אמר אם לא יתרפא מחולי זה ויחיה, עתה המון העם יחזיקו בסברתם לומר לא טוב עשיתי בגניזת ספר רפואות, ולכך זה היה העונש מדה כנגד מדה שלא נרפא מאותו חולי, ולא הועילה לו תפילה, לכך תרפאני כדי שבזה אדרבה יתברר האמת ולא יטעו העולם בהפך, ולזה אמר (מ"ב כ, ג) וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, 'בְּעֵינֶיךָ' דייקא ולא 'בעיני' המון העם, שקשה להם דבר זה, ואם לא אתרפא יהיה להם פתחון פה לומר הפך האמת. ונראה ודאי כי ספר הרפואות ההוא היה בחכמת העשבים, והיה להם זה מחכמתו של שלמה המלך ע"ה, דהיינו עשב זה יועיל לאדם אם אוכלו שלא ישלוט בו חולי הצרעת, ועשב זה שלא ישלוט בו בולמוס, ועשב זה שלא ישלוט בו אסכרה וכן לא ישלוט דבר וחולי מקוליר"א, וכיוצא מדברים המתהווים מעפוש האויר, ולכן גנזו כדי שיבטחו בה' להסיר מהם החולאים, ויתפללו אליו ולא יסמכו על הטבע, אך ודאי נשאר לרופאים דברים לרפאות את האדם מן חולאים המתהווים מטבע, הן מחמת אכילה או דבר אחר שמתהווה מהם קדחת, וחולי הראש, והבטן, וכיוצא בשאר אברים.

    כֹּל הַתּוֹלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ תּוֹלִין לוֹ בִּזְכוּת אֲחֵרִים קשא, הוה ליה למימר כל המבקש, ומה ענין לשון תולה דנקיט בזה? ונראה לי בס"ד דידוע כל תפילה שיתפלל האדם על איזה צרה, מעלה בה ניצוץ קדוש מן הקליפה לשרשו למעלה, וכנגד זה נמשך לו שפע מלמעלה למטה לעשות בקשתו, והעולה הוא בסוד מ"ן, והיורד הוא בסוד מ"ד, אך זה הניצוץ שעולה עתה בתפילה מן הקליפה הוא חלוש, וצריך לו סעד ניצוץ אחר שכבר עלה שיצטרף עמו בעלייתו עתה, ויהיה זה הניצוץ שעולה עתה מן הקליפה נתלה באותו ניצוץ שכבר עלה ונתקן, אמנם יש שהוא רב כוחו, שאותו הניצוץ הבא לעזור את זה הוא משלו ממה שהעלה קודם, ויש אין לו ניצוץ חזק משלו שיוכל לתלות בו, אלא בא לו ניצוץ מצדיקים אחרים, ולזה אמר כל התולה בזכות עצמו וכו', והרי הוא כמבואר, וזה הענין הוא דומה ממש לבעלי הספינות בלב ים, שתולין ספינה פשוטה בספינה של אש והולכת עמה ביחד, ולכך אנחנו מתפללין עשה למען צדיק פ' ופ', והיינו שבזה יהיה לנו עזר מהם לסמוך ניצוצות החלשים שלנו.

    בִּשְׁלָמָא לְמַ"דְ אֲכְסַדְרָא קשא, הוה ליה למימר בשלמא למ"ד עליה ברישא, כיון דהעליה כתיבה ברישא דקרא, ונראה לי בס"ד, דמ"ד אכסדרא הזכיר סברתו ודעתו אחר שכבר אמר חבירו סברתו שהיא העליה, ולכן קודם כל דבר צריכין אנחנו להבין טעמו מה ראה לחלוק ברם קשה, כיון דהפסוק דייק כמר ודייק כמר במאי פליגי שכל אחד נראה לו דיוקו עיקר. ונראה בס"ד דפליגי במה שאמרה הנה נא ידעתי, דצריך לדעת מה ראתה דבר שידעה ממנו כך, ועל זאת מר סבר ראתה חידוש שהיא אינה יכולה להסתכל בפניו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כל אשה שהיתה מסתכלת בפניו הרבה תמות, והיא כשבא לביתה הרגישה בעצמה כשהיתה מתחלת להסתכל בו מעט היו עיניה כהות קצת, ומזה הבינה שהוא קדוש, ולכך כדי שלא תסתכל בו לפי תומה ותנזק, התחכמה לעשות לו עליית קיר קטנה לשבתו, והיינו שהיה להם אכסדרה גדולה לאורך הבית וחלקתם לשנים על ידי קיר, ומקום הנביא נעשה בסוף האכסנדרה רחוק מהם כדי שלא תשגה להסתכל בנביא, ומר סבר מ"ש הנה נא ידעתי הוא כמו שאמרו בזוהר הקודש שהיתה מריחה על מטתו ריח טוב, לכך לא ניחא ליה לפרש שעשתה לו מקום כדי להתרחק ממנו, אלא אדרבה עשתה לו מקום שיהיה קרוב להם, כדי שיהנו מריח קדושתו וטהרתו, ולכך ס"ל עליה פרועה היתה סמוכה לחדרם וקירוה כדי שיהיה מקום הנביא סמוכה לחדרם ויהנו מריחו הטוב. ונראה לי בס"ד מ"ש עליה פרועה היתה וקירוה תיבת וקירוה מסדר הש"ס קאמר לה, דאם רב בעצמו אמר וקירוה, קשא, מאי מקשה מאי קיר, ומשני שקירוה, והלא רב אמר כן בפירוש, אלא מסדר הש"ס הוסיף תיבה זו כפי מה שהעלה התרצן אחר כך.

    הָרוֹצָה לֵהָנוֹת יֵהָנֶה כֶּאֱלִישָׁע יש להקשות חדא, למה הניח דבר זה על פסוק וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וכו', ולא על תחלת הפסוק נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר? ועוד יש להקשות קושית מהרש"א, דמצינו בכמה מקומות הרחיקו חכמינו ז"ל הנאה מאחרים, וסמכו אקרא דשונא מתנות יחיה, עיין שם, ועוד י"ל והלא שמואל הנביא ע"ה היה קודם, ולמה לא למד אלישע מדה זו ממנו לבלתי יהנה מאחרים? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב אהל יעקב ז"ל בפרשת ויגש על מאמר המצפה לשולחן אחרים עולם חשך בעדו, כי הסועד על שולחן זולתו לפעמים ירבה כבודו, ולפעמים ירים קלונו, והדבר תלוי בזה, שאם בעל הבית מהדר אחר האורח לבקש ממנו לאמר כבדני נא וסעוד אצלי, הנה בזה יפיק כבוד האורח, ועל דרך שאמרו רבי זירא כי הוה מזמנין ליה הוה אזיל אמר אתיקורי הוא דמתייקרין בי, אבל אם האורח עיניו נשואות ומצפות שיזמינו בעל הבית על שולחנו, עליו המליצו רבותינו ז"ל המצפה על שולחן אחרים עלם חשך בעדו, וכתב עוד שם אם ראית אורח על שולחן בעל הבית, במה יתוודע לך אם זה האורח מן המצפים לשולחן אחרים, או אם היה בעה"ב מצפה אליו שיאכל על שולחנו דמתייקר בו, הנה אם ראית שהביא בעל הבית לאורח מינים יותר ממה שצריך לשבעו, זה המבחן שבעל הבית שמח בו ואינו עליו למשא, אבל אם ראית שלא הביא, אלא רק לשבע נפשו ולא בוותרנות, אף על פי שאתה יודע שיש לאל ידו להביא בשפע, שמצוי בביתו כל דבר, מזה נראה כי למשא האורח הזה בעיני בעל הבית, עד כאן עיין שם. ולפי זה אנחנו לומדין אף על פי שהרחיקו חכמינו ז"ל הנאה מאחרים, אין דבר זה שוה בכל אדם, שאם האדם הוא נכבד וחשוב מאד שאם יבא אצל בעל הבית ויאכל על שולחנו, מתייקר בעל הבית בו, הרי זה יהנה ויאכל, כי אדרבה חשיב הוא מהנה את בעל הבית, וכמ"ש בדיני קדושין, נתנה היא ואמר הוא מקודשת, אם הוא אדם דחשיב בלקיחתו כאלו נתן ממש, ולכן אלישע הנביא ע"ה שהיה אדם גדול ונכבד מאד, היה נהנה מבית השונמית, דחשיב הוא מהנה אותם שהיה מתייקרים, וכן הוה עביד רבי זירא שהיה גדול בדורו, וכן רשאי כל אדם לעשות אם הוא גדול בדורו וחשוב מאד. ולזה אמר הרוצה ליהנות יהנה, ואין בזה משום שונא מתנות, אך בתנאי שיהיה כאלישע, רצונו לומר אדם חשוב ונכבד מאד כאלישע בדורו, שכזה חשיב הוא מהנה אותם דמתייקרים בו, ולכן הניח מאמר זה על פסוק (מלכים ב' ד' י') וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, כי זה הוא המבחן שהיו מתייקרים בו, בעשותם לו דברים יתרים לכבודו שאינם מוכרחים לעשותם, והוא הוכחה שהם שמחים בו ומצפים לביאתו אצלם, אבל מה שעשו עליית קיר אין מזה הוכחה על שמחתם בו, כי יש לומר עשו זאת בעל כרחם כדי שיהיו צנועין ממנו במשכבם ובשבתם וקימתם בתוך ביתם, שלא יהיו רואין זה את זה, ורק שאר דברים שעשו לו בתוך העליה המה אות ומופת על רצונם ושמחתם בו. ולכך הביא מאמר זה של וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן כשמואל הרמתי, הכונה בזה לומר אם יש אדם גדול ונכבד אשר מתייקרים בו בני אדם אם יאכל אצלם, ועם כל זה הוא אינו רוצה ליהנות רשאי בכך, אך בתנאי שיעשה כמו שהיה עושה שמואל הרמתי, שכל מקום שהולך ביתו עמו, שמוליך עמו משרתין אופין ומבשלין, וגם כל כלים הצריכים לאפיה ובישול, כמו כלים הנמצאים בתוך ביתו ממש באין מחסור, הנה אם זה האדם יבא לעיר אחת ויבואו בני אדם להזמינו בביתם שיאכל אצלם, והוא נמנע, אין בזה זלזול לאלו המזמינים אותו, שיאמרו הוא חושב אותם לצרי עין. ולכן אינו רוצה לאכול משולחנם, יען כי הוא תשובתו גלויה ונודעת לכל, באומרו, ראו עמי נמצאו כמה משרתים ואופין ומבשלין וכל צרכי הבית, ואלו מוכרחים לאפות ולבשל בעבורם, ואיך אני אוכל בבית אחרים ופתי ותבשילי לא אוכל ממנו, ובודאי דברים אלו יתקבלו על הלב, ואין יוצא מזה המניעה זלזול לאלו שבאים להזמינו, כי הבא להזמינו רואה בעיניו שהוא יושב באהל חנייתו, והוא מלא מכל כלים הצריכים, גם אוכלוסין שלו רבים משרתים ועבדים, וכמ"ש כל מקום שהלך ביתו עמו, ודבר זה כולל על כל הנמצא בבית והצריך לבית, וכן כתב רש"י ז"ל וכל כלי תשמיש ביתו ואהל חנייתו, עיין שם, אבל אם הוא אדם גדול ונכבד, ויבא אורח לעיר אחת, וישב בפונדוק, ויקנה מאכל מן השוק ויאכל, ולא ירצה לילך אצל בעל הבית שבא להזמינו, דנראה שהוא חושב אותו לצר עין שאסור לאכול מפתו, וזה אמר ומי שאינו רוצה ליהנות אל יהנה רשאי בכך, אך בתנאי שיעשה כשמואל הרמתי, שכל מקום שהלך ביתו עמו. ונראה לי דשמואל הנביא ע"ה היה שופט, ולכך נתרחק שלא להנות מאחרים, וכדי שלא יצא זלזול לאלו המזמנים אותו, לכך היה ביתו עמו אבל אלישע הנביא ע"ה לא היה שופט, ואין לו חשש מזה ולכך לא הוצרך לעשות כשמואל הנביא ע"ה שכל מקום שיולך ביתו עמו, אלא היה הולך כשבאים להזמינו דמתייקרים בו.

    קָדוֹשׁ הוּא מְנָא יָדְעָה? יש להקשות מה שאלה זו כי ניכר איש קדוש אלהים כאלישע, ודאי אפילו תינוק יבין ויכיר בו שהוא קדוש, מחמת קדושתו ופרישותו וחסידותו ומעשיו הטובים, כי מעשיו הטובים ומנהג חסידותו מעידין עליו? ונראה לי דדייק מאומרה נא, דמשמע שהוא בתחלה בבואו אצלם היה מסתיר עניני קדושתו וחסידותו מהם, ורק אחר כך נתחדש אצלה דבר אשר ממנו נודעה ונתבררה עוצם קדושתו, ולכך נבהלה להגיד לבעלה כדי להרבות בכבודו.

    שֶׁלֹּא רָאֲתָה זְבוּב עוֹבֵר עַל שֻׁלְחָנוֹ קשה בשלמא למ"ד שלא ראתה קרי על סדינו, לכך קראו קדוש, כי כל מקום שיש גדר ערוה יש קדושה, אבל למ"ד שלא ראתה זבוב, מה שייכות יש בזה לקדושה? ונראה לי בס"ד על פי מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשם ספר הקרניים, שיש קליפה הנקראת 'זבוב', ליפרע מן הפוגם ביסוד, ועל ידי לימוד התורה הקדושה מכניע קליפה זו, וכנזכר בנחל שורק בפסוק (מלכים א' א' א') וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רבותינו ז"ל, רבי יוחנן מכריז הזהרו מזבובית של בעלי ראתן, רצונו לומר כחות קליפת זבוב, השולטות על אותם המסתכלים בעריות וחוטאים ביסוד, והנה כאן השונמית כשנתנה דעתה והרגישה שאין זבוב עובר על שולחנו, אמרה ודאי הוא קדוש מצד ערוה, והתרחקה ממנו קליפת זבוב ומכניע אותה לכך עושין לו נס מן השמים לאות ומופת על קדושתו, שאין הזבוב התחתון שהקליפה נקראת על שמו עובר על שולחנו, וזה האות שהוא קדוש. ובדרשותי על ההפטרות בס"ד פרשתי טעם לזה הנס שנעשה לאלישע הנביא ע"ה שלא היה זבוב עובר על שולחנו, והוא על פי מ"ש בפרק שירה זבוב, בשעה שאין ישראל עוסקין בתורה אומר, קול אומר קרא, ואמר מה אקרא, כל הבשר חציר, עיין שם. נמצא הזבוב דרכו להתעורר בשירה בזמן שאין ישראל עוסקין בתורה דוקא, ואמרתי דרך הלצה לכך תראה הזבובין מצויין הרבה על השולחן, מפני שדברי תורה על השולחן הוא חיוב גדול וצורך מאד, ולכן מלאך הממונה על הזבובין שולח אותם למקום השולחן, לראות אם עוסקים בתורה או לאו, כדי שיפתח פיו בקריאה או לאו, ובזה פרשתי מאמר ר' יוחנן הזהרו מזבובין של בעלי ראתן, רצונו לומר אותם המרגלים הנשלחים לראות בבני אדם, הזהרו מהם שתעסקו בתורה ולא תניחום לקטרג, ובזה מובן ממילא טעם שלא היה זבוב עובר על שולחנו, כי לא היה זז רגע אחד מעסק התורה, ולא היו הזבובין שלוחים לראות בשולחנו, גם מן השמים עשו לו נס, להראות על צדקתו בעסק התורה.

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Berakhot 10b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 10, Amud Bet, about 844 words in 41 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of the first 40 of 41 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “א"ר חנן: אפי' בעל החלומות אומר לו…”

      Named: רבה.

    2. Segment 212 words

      Opens “מיד (ישעיהו לח, ב) ויסב חזקיהו פניו…”

    3. Segment 316 words

      Opens “מאי קיר אמר רשב"ל מקירות לבו שנא'…”

    4. Segment 449 words

      Opens “ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר…”

      Named: אבא.

    5. Segment 517 words

      Opens “מאי והטוב בעיניך עשיתי א"ר יהודה אמר…”

      Named: רב שסמך.

    6. Segment 616 words

      Opens “תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך…”

    7. Segment 723 words

      Opens “על ג' הודו לו גנז ספר רפואות…”

    8. Segment 826 words

      Opens “ועל ג' לא הודו לו סתם מי…”

    9. Segment 917 words

      Opens “ומי לית ליה לחזקיהו (שמות יב, ב)…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אלא טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1123 words

      Opens “א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב,…”

    13. Segment 1352 words

      Opens “חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא…”

    14. Segment 149 words

      Opens “(מלכים ב ד, י) נעשה נא עליית…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    16. Segment 1611 words

      Opens “בשלמא למ"ד אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא…”

    17. Segment 171 words

      Opens “שקירוה…”

    18. Segment 1811 words

      Opens “בשלמא למ"ד עלייה היינו דכתיב עליית אלא…”

    19. Segment 192 words

      Opens “מעולה שבבתים.…”

    20. Segment 207 words

      Opens “ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה…”

    21. Segment 2134 words

      Opens “אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות…”

      Named: אביי, שמואל.

    22. Segment 2226 words

      Opens “(מלכים ב ד, ט) ותאמר אל אישה…”

    23. Segment 2326 words

      Opens “קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    24. Segment 2426 words

      Opens “קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא…”

    25. Segment 2526 words

      Opens “עובר עלינו תמיד א"ר יוסי בר' חנינא…”

      Named: רבי אליעזר.

    26. Segment 2623 words

      Opens “וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י אל…”

    27. Segment 2738 words

      Opens “תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא…”

    28. Segment 2818 words

      Opens “וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל…”

    29. Segment 2925 words

      Opens “(א"ר יצחק א"ר יוחנן) וא"ר יוסי בר'…”

    30. Segment 3041 words

      Opens “(א"ד) א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי…”

    31. Segment 3114 words

      Opens “ר' יהושע אומר עד ג' שעות: אמר…”

      Named: רב יהודה, רבי יהושע, שמואל.

    32. Segment 325 words

      Opens “הקורא מכאן ואילך לא הפסיד:…”

    33. Segment 3311 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד…”

      Named: רב חסדא.

    34. Segment 3421 words

      Opens “מיתיבי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם…”

      Named: רב חסדא.

    35. Segment 3532 words

      Opens “איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר…”

      Named: רב חסדא.

    36. Segment 3622 words

      Opens “א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר…”

    37. Segment 3717 words

      Opens “מתני׳ בית שמאי אומרים בערב כל אדם…”

      Named: רב כל.

    38. Segment 3810 words

      Opens “ובית הלל. אומרים כל אדם קורא כדרכו…”

    39. Segment 3914 words

      Opens “אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה…”

    40. Segment 4014 words

      Opens “א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Berakhot 10b · Segment 25 — “…בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארח…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 10b · Segment 11 — “א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 10b · Segment 10 — “…טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 10b · Segment 21 — “אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 10b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026