Talmud Builders

    Berakhot 24a

    Back to index

    English translation — Berakhot 24a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Because whatever offers more protection is preferable even at the cost of deprecation. And where under his head does he place them? Rabbi Yirmeya said: He places them between the pillow and the mattress, not directly aligned with his head but rather a bit to the side.

    2The Gemara asks: Didn’t Rabbi Ḥiyya teach a baraita that in that case he places them in a pouch used for phylacteries, directly under his head? The Gemara replies: He does so in a manner that the bulge in the pouch, where the phylacteries are, protrudes out and is not beneath his head.

    3On this note, the Gemara relates that Bar Kappara would tie them in his bed curtain and project their bulge outward. Rav Sheisha, son of Rav Idi, would place them on a bench and spread a cloth over them.

    4Rav Hamnuna, son of Rav Yosef, said: I was once standing before Rava and he told me: Go and bring me my phylacteries. And I found them in his bed, between the mattress and the pillow, not aligned with his head. And I knew that it was the day of his wife’s immersion in the ritual bath for purification from the ritual impurity of a menstruating woman, and he certainly engaged in marital relations in order to fulfill the mitzva, and he did so, he sent me to bring him his phylacteries, to teach us the practical halakha in that case.

    5Rav Yosef, son of Rav Neḥunya, who raised a dilemma above, raised a dilemma before Rav Yehuda: Two individuals sleeping in a single bed, given that it was standard practice to sleep without clothing, what is the halakha ; is it permissible for this one to turn his head aside and recite Shema and for that one turns his head and recites Shema ; or is it prohibited because they are unclothed and are considered unfit to recite Shema even though they are covered with a blanket? He said to him: Shmuel said as follows: This is permitted even if his wife is in bed with him.

    6Rav Yosef strongly objects to this response: You say that he is permitted to recite Shema in bed with his wife, and needless to say he is permitted to do so when in bed with another. On the contrary, since his wife is like his own flesh, and he will not have lustful thoughts of her, it is permitted; another is not like his own flesh and it is prohibited.

    7The Gemara raises an objection to this from the resolution of an apparent contradiction between two baraitot . It was taught in one baraita : Two unclothed individuals who are sleeping in a single bed, this one turns his head aside and recites Shema and that one turns his head aside and recites Shema . And it was taught in another baraita : One who is sleeping in bed and his unclothed children and members of his household are beside him, may not recite Shema unless a garment separates between them. If his children and the members of his household were minors, it is permitted to recite Shema even without a garment separating between them.

    8Granted, according to Rav Yosef, the apparent contradiction between the two baraitot is not difficult, as this baraita is referring to a case where his wife is in the bed with him, while this other baraita is referring to a case where another person is in bed with him and there is concern lest he will have lustful thoughts. However, according to Shmuel, who permits one to recite Shema regardless of who is in bed with him, it is indeed difficult. How would he interpret the baraita that prohibits?

    9The Gemara replies: Shmuel could have said to you: And according to Rav Yosef’s opinion, does it work out well? Wasn’t it taught in that same baraita that one who is sleeping in bed and his children and members of his household are beside him, may not recite Shema unless a garment separates between them? Doesn’t Rav Yosef hold that his wife is like his own flesh and no separation is necessary? Rather, what have you to say in response? Rav Yosef holds that there is a tannaitic dispute in the case of one’s wife; I, too, hold that it is a tannaitic dispute, and I accept the ruling of one of the baraitot .

    10The Gemara reverts to clarify something mentioned above. The Master said in a baraita : This one turns his head aside and recites Shema. The Gemara notes a difficulty: Aren’t there bare buttocks? This supports the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: Buttocks do not constitute nakedness. Let us say that the following mishna supports Rav Huna’s opinion: A woman sits and separates her ḥalla naked, despite the fact that she must recite a blessing over the separation of the ḥalla , because she can cover her face, a euphemism for her genitals, in the ground, but a male, whose genitals are not covered when he sits, may not do so. The mishna teaches that exposed buttocks do not constitute nakedness.

    11Rav Naḥman bar Yitzḥak interpreted the mishna as referring to a case where her face, genitals, was completely covered in the ground such that her posterior was covered by the ground. Therefore, proof for Rav Huna’s opinion cannot be brought from this mishna.

    12The Master said in a baraita : If his children and the members of his household were minors, even though they are unclothed, it is permitted to recite Shema even without a garment separating between them. The Gemara asks: Until what age is one still considered a minor? Rav Ḥisda said: A girl until she is three years and one day old, and a boy until he is nine years and one day old, for these are the ages from which a sexual act in which they participate is considered a sexual act. Some say: A girl eleven years and one day old and a boy of twelve years and one day old, as that is the age at which they are considered adults in this regard. This age is only approximate, as the age of majority for both this, the boy, and that, the girl, is at the onset of puberty in accordance with the verse: “Your breasts were formed and your hair was grown” (Ezekiel 16:7).

    13Rav Kahana said to Rav Ashi: There, with regard to the law of phylacteries, Rava said: Despite a conclusive refutation of the opinion of Shmuel, the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel. Here, what is the ruling? He said to him: Were all of them woven in the same act of weaving? Are there no distinctions between different cases? Rather, where it is stated, it is stated, and where it is not stated, it is not stated, and there is no comparison.

    14Rav Mari said to Rav Pappa: Does it constitute nakedness if one’s pubic hair protruded from his garment? Rav Pappa said about him: A hair, a hair. You are splitting hairs and being pedantic over trivialities.

    15Rabbi Yitzḥak stated: An exposed handbreadth in a woman constitutes nakedness. The Gemara asks: Regarding which halakha was this said? If you say that it comes to prohibit looking at an exposed handbreadth in her, didn’t Rav Sheshet say: Why did the verse enumerate “anklets and bracelets, rings, earrings and girdles” (Numbers 31:50), jewelry that is worn externally, over her clothing, e.g., bracelets, together with jewelry worn internally, beneath her clothing, near her nakedness, e.g., girdles? This was to tell you: Anyone who gazes upon a woman’s little finger is considered as if he gazed upon her naked genitals, for if his intentions are impure, it makes no difference where he looks or how much is exposed; even less than a handbreadth.

    16Rather, it is referring even to his wife, with regard to the recitation of Shema . One may not recite Shema before an exposed handbreadth of his wife.

    17Along these lines, Rav Ḥisda said: Even a woman’s exposed leg is considered nakedness, as it is stated: “Uncover the leg and pass through the rivers” (Isaiah 47:2), and it is written in the following verse: “Your nakedness shall be revealed and your shame shall be seen” (Isaiah 47:3). Shmuel further stated: A woman’s singing voice is considered nakedness, which he derives from the praise accorded a woman’s voice, as it is stated: “Sweet is your voice and your countenance is alluring” (Song of Songs 2:14). Similarly, Rav Sheshet stated: Even a woman’s hair is considered nakedness, for it too is praised, as it is written: “Your hair is like a flock of goats, trailing down from Mount Gilead” (Song of Songs 4:1).

    18The Gemara resumes its discussion of phylacteries. Rabbi Ḥanina said: I saw Rabbi Yehuda HaNasi hang his phylacteries. The Gemara raises an objection: It was taught in a baraita that one who hangs his phylacteries will have his life hang in the balance.

    19Moreover, the Symbolic Interpreters of the Torah said that the verse: “And your life shall hang in doubt before you [ minneged ]” (Deuteronomy 28:66), that is the punishment of one who hangs his phylacteries.

    20The Gemara replies: This apparent contradiction is not difficult, as this baraita , which condemns one who hangs his phylacteries, refers to one who hangs them by the strap, allowing the leather boxes into which the parchment is placed to dangle in a deprecating way, which is certainly prohibited. That baraita , which relates that Rabbi Yehuda HaNasi would hang his phylacteries and that it is clearly permitted, refers to when one hangs them from the box with the straps dangling.

    21And if you wish, say another explanation instead: There is no difference whether he hangs the phylacteries from the strap and there is no difference whether he hangs the phylacteries from the box; both are prohibited. And when Rabbi Yehuda HaNasi hung his phylacteries, he hung them in their pouch.

    22The Gemara asks: If so, what is the purpose to relate that incident? The Gemara replies: Lest you say that phylacteries would require placement atop a surface, as is the custom with a Torah scroll. Therefore, it teaches us that this is unnecessary.

    23Since Rabbi Ḥanina related a story involving Rabbi Yehuda HaNasi, the Gemara cites another such story. Rabbi Ḥanina said: I saw Rabbi Yehuda HaNasi, while he was praying, belch, yawn, sneeze, spit,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל לנטורינהו טפי עדיףלהו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני:

    בכובעהוא הכיס שלהם:

    למורשא דכובעשהתפילין נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא:

    צייר להו בכילתאביריעה הפרוסה סביבו' מטתו קושרן:

    ומפיק למורשהון לברבליטת הקשר שהתפילין בולטין מן היריעה היה הופך לצד החוץ ולא לצד המטה:

    אשרשיפאספסל:

    יום טבילה הוהיום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל תשמיש והיינו כשמואל דאמר אפילו אשתו עמו:

    ולאגמורן הלכה למעשהמה שצוני להביאם לו לא עשה אלא ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל:

    ואפילו אשתו עמושיחזיר פניו דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים פשיטא ליה דאסור דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש:

    אשתו כגופוורגיל בה וליכא הרהור כולי האי:

    בשלמא לרב יוסףדאמר אשתו היא דשריא אבל אחר לא מתרץ להו למתניתא הא באשתו הא באחר והא דקתני בני ביתו אינו אשתו:

    היה ישן במטה ובני ביתוואשתו בכלל ביתו:

    לדידי נמיבין אשתו בין אחר פלוגתא דהני תנאי היא:

    הא איכא עגבותדנגעי אהדדי:

    וקוצה חלתה ערומהואף על פי שערום אסור לברך אשה יושבת מותרת שבישיבתה פניה שלמטה מכוסים בקרקע:

    אבל לא האישמפני שהביצים והגיד בולטין ונראין ואף על פי שמגולות עגבותיו והיינו סייעתא:

    כגון שהיו פניה טוחותדבוקות ומכוסות בקרקע טוחות משמע לשון שעיעות טיח חלק שאינה בולטת אפלטיירש"א בלע"ז:

    בת שלש ובן תשעשהוא זמן שהן באין לכלל ביאה:

    בת י"א ובן י"בזמן שהן באות לכלל שערות ושדיהן נכונים שמשם ואילך באות לכלל [ביאה] שאדם מתאוה להן:

    התם אמר רבאגבי תפילין תחת מראשותיו דקאמר שמואל אפי' אשתו עמו הלכה כשמואל:

    הכאגבי שנים שהם ישנים דקא שרי שמואל באשתו עמו מאי:

    מחתא מחתינהובאריגה אחת ארגתם:

    יצא שערו בבגדושנקב בגדו כנגד זקן התחתון ויצא מן השער בנקב מהו מי הוי ערוה לקרות ק"ש כנגדו או לא:

    שער שערכלומר מה בכך:

    לאסתכולי בהאם אשת איש היא:

    תכשיטין שבפניםכומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים:

    עם תכשיטין שבחוץאצעדה וצמיד הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו בבנות מדין:

    לאשתו ולק"שאם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה:

    שוקבאשת איש:

    ערוהלהסתכל וכן באשתו לק"ש:

    גלי שוקוכתיב בתריה תגל ערותך:

    קולך ערבמדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא:

    התולה תפיליוביתד יתלו חייו:

    דורשי רשומותקשרים וסתומים הכלולים בתורה דורשי חמורות גרסינן והיא היא:

    זה התולה תפיליושהתורה חייו של אדם ורמז לך הכתוב שיתלו חייו:

    ברצועהוהקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה הוא אותם בקציצה ותהא הקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה:

    בכיסתא תלהבתוך תיקן היו ותלה התיק:

    שגיהקריט"ייר בלע"ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל:

    פיהקבאליי"ר בלע"ז חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה:

    ונתעטששטרנוד"ר בלע"ז ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים:

    ורקע"ג קרקע:

    ברכות 24 עמוד א

    1כל לנטורינהו טפי עדיף. והיכא מנח להו? אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו׃

    2והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמפיק ליה למורשא דכובע לבר׃

    3בר קפרא צייר להו בכילתא ומפיק למורשהון לבר רב שישא בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עלוייהו׃

    4אמר רב המנונא בריה דרב יוסף זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה הוא דעבד׃

    5בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה שנים שישנים במטה אחת מהו שזה יחזיר פניו ויקרא ק"ש וזה יחזיר פניו ויקרא ק"ש א"ל הכי אמר שמואל ואפילו אשתו עמו׃

    6מתקיף לה רב יוסף אשתו ולא מיבעיא אחר אדרבה אשתו כגופו אחר לאו כגופו׃

    7מיתיבי שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ותניא אחריתי הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה לא יקרא ק"ש אא"כ היתה טלית מפסקת ביניהן ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר׃

    8בשלמא לרב יוסף לא קשיא הא באשתו הא באחר אלא לשמואל קשיא׃

    9אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא והתניא היה ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה לא יקרא ק"ש אא"כ היתה טליתו מפסקת ביניהן אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי היא לדידי נמי תנאי היא:

    10אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק"ש והא איכא עגבות מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא עגבות אין בהם משום ערוה לימא מסייע ליה לרב הונא האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע אבל לא האיש׃

    11תרגמה רב נחמן בר יצחק כגון שהיו פניה טוחות בקרקע:

    12אמר מר אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה אמר רב חסדא תינוקת בת שלש שנים ויום אחד ותינוק בן ט' שנים ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד אידי ואידי עד כדי (יחזקאל טז, ז) שדים נכונו ושערך צמח׃

    13א"ל רב כהנא לרב אשי התם אמר רבא אע"ג דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה דשמואל הכא מאי אמר ליה אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו אלא היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר׃

    14א"ל רב מרי לרב פפא שער יוצא בבגדו מהו קרא עליה שער שער:

    15א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף׃

    16אלא באשתו ולק"ש׃

    17אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר ״(ישעיהו מז״, ב) גלי שוק עברי נהרות וכתיב ״(ישעיהו מז״, ג) תגל ערותך וגם תראה חרפתך אמר שמואל קול באשה ערוה שנא' (שיר השירים ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה אמר רב ששת שער באשה ערוה שנא' (שיר השירים ד, א) שערך כעדר העזים:

    18אמר ר' חנינא: אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו מיתיבי התולה תפיליו יתלו לו חייו׃

    19דורשי חמורות אמרו (דברים כח, סו) והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפיליו׃

    20לא קשיא הא ברצועה הא בקציצה׃

    21ואיבעית אימא לא שנא רצועה ולא שנא קציצה אסור וכי תלה רבי בכיסתא תלה׃

    22אי הכי מאי למימרא מהו דתימא תיבעי הנחה כספר תורה קמ"ל:

    23ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק׃

    Tosafot

    והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיוואם תאמר אימא בכובע שלא כנגד ראשו שהרי בברייתא דלעיל נמי תני תחת מראשותיו ולא פריך מיניה משום דמצינן לפרושי שלא כנגד ראשו ואומר הרב דא"כ מאי איריא בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כנגד ראשו ומ"מ קשיא לישני דמיירי באשתו עמו דבעיא כלי בתוך כלי וצ"ע:

    שנים שהיו ישנים במטהוא"ת והלא רואה ערות עצמו וי"ל שיוציא ראשו לחוץ וא"ת והרי לבו רואה את הערוה וי"ל דקסבר לבו רואה את הערוה מותר אי נמי חוצץ בבגדו כנגד לבו:

    והתניא היה ישן במטה ובני ביתו וכו'פי' רש"י אשתו בכלל ביתו ולא נהירא חדא דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו ועוד לפירושו הול"ל והא קתני כאן כיון דאברייתא דלעיל קאי אבל מדקאמר והתניא משמע דברייתא אחרת היא ואומר ה"ר יוסף דגרסינן היה ישן במטה ואשתו ישנה בצדו לא יחזיר פניו ויקרא אא"כ היתה טלית מפסקת בינו לבינה:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא עגבות אין בהן משום ערוההא מילתא מיפרשא בפ' ב' דמס' חלה בגמ' דבני מערבא (הלכה א') הדא אמרה עגבות אין בהם משום ערוה הדא דאיתמר לברכה אבל להביט אפי' כל שהוא אסור להביט כהדה דתני המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם והמסתכל בבית הרחם כאילו בא עליה:

    והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפניםמפרשי' לה במס' שבת בפ' במה אשה (שבת ד' סד) ונקרב את קרבן ה' אמר ר' אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם אמר ליה רבא אמו מקרא לא שמעת מיניה כומז כאן מקום זמה והנה כבר הזכיר טבעת שהוא תכשיט שבחוץ עם כומז שהוא תכשיט שבפנים ובתר הכי הוזכרה שמעתא דרב ששת והתם היא עיקרה ולא הוזכרה בכאן אלא כדי להקשות ממנה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 24a

    Berakhot 24a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 520 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל לנטורינהו טפי עדיף להו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני:

    בכובע הוא הכיס שלהם:

    למורשא דכובע שהתפילין נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא:

    צייר להו בכילתא ביריעה הפרוסה סביבו' מטתו קושרן:

    ומפיק למורשהון לבר בליטת הקשר שהתפילין בולטין מן היריעה היה הופך לצד החוץ ולא לצד המטה:

    אשרשיפא ספסל:

    יום טבילה הוה יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל תשמיש והיינו כשמואל דאמר אפילו אשתו עמו:

    ולאגמורן הלכה למעשה מה שצוני להביאם לו לא עשה אלא ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 24a · Sefaria

    Tosafot

    והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו ואם תאמר אימא בכובע שלא כנגד ראשו שהרי בברייתא דלעיל נמי תני תחת מראשותיו ולא פריך מיניה משום דמצינן לפרושי שלא כנגד ראשו ואומר הרב דא"כ מאי איריא בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כנגד ראשו ומ"מ קשיא לישני דמיירי באשתו עמו דבעיא כלי בתוך כלי וצ"ע:

    שנים שהיו ישנים במטה וא"ת והלא רואה ערות עצמו וי"ל שיוציא ראשו לחוץ וא"ת והרי לבו רואה את הערוה וי"ל דקסבר לבו רואה את הערוה מותר אי נמי חוצץ בבגדו כנגד לבו:

    והתניא היה ישן במטה ובני ביתו וכו' פי' רש"י אשתו בכלל ביתו ולא נהירא חדא דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו ועוד לפירושו הול"ל והא קתני כאן כיון דאברייתא דלעיל קאי אבל מדקאמר והתניא משמע דברייתא אחרת היא ואומר ה"ר יוסף דגרסינן היה ישן במטה ואשתו ישנה בצדו לא יחזיר פניו ויקרא אא"כ היתה טלית מפסקת בינו לבינה:

    Tosafot on Berakhot 24a · Sefaria · CC-BY

    Rav Nissim Gaon

    מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא עגבות אין בהן משום ערוה הא מילתא מיפרשא בפ' ב' דמס' חלה בגמ' דבני מערבא (הלכה א') הדא אמרה עגבות אין בהם משום ערוה הדא דאיתמר לברכה אבל להביט אפי' כל שהוא אסור להביט כהדה דתני המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם והמסתכל בבית הרחם כאילו בא עליה:

    והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים מפרשי' לה במס' שבת בפ' במה אשה (שבת ד' סד) ונקרב את קרבן ה' אמר ר' אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם אמר ליה רבא אמו מקרא לא שמעת מיניה כומז כאן מקום זמה והנה כבר הזכיר טבעת שהוא תכשיט שבחוץ עם כומז שהוא תכשיט שבפנים ובתר הכי הוזכרה שמעתא דרב ששת והתם היא עיקרה ולא הוזכרה בכאן אלא כדי להקשות ממנה:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 24a · Sefaria

    Rashba

    והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו ואם תאמר מאי קושיא דלמא תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו, דהא באידך ברייתא תחת מראשותיו קתני, ואפילו הכי קא מפרשינן דוקא שלא כנגד ראשו. יש לומר דמניחן בכובע קא דייק דאם איתא דשלא כנגד ראשו קאמר אמאי מניחן בכובע. ומיהו הכובע למי שנותנן תחת מראשותיו ממש לא מעלה ולא מוריד.

    והא איכא עגבות פירש רש"י ז"ל: עגבות דחבריה. ותמיהא לי דהא קתני זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא. ועוד דאם כן כי קאמרינן עגבות אין בהן משום ערוה, מאי קא מסייע מהאשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה דשאני התם דעגבות דנפשה איכא עגבות דחברתה ליכא. ואפשר לומר לפי פירושו דכל שאין סודר מפסיק ביניהם והם תחת סודר אחד ואם יחזיר זה פניו כנגד זה היה רואה עגבות חברו ולא יראה בך ערות דבר קרינן ביה, והלכך אף האשה שקוצה לה חלה ערומה אם איתא דעגבות איכא משום ערוה אף זו אסורה לקוץ ולבריך דהא מיגליא וקיימא, אלא מדשרינן התם שמע מינה דעגבות אפילו ברואה אותן ליכא משום ערוה, כן נראה לי ליישב פירש"י ז"ל. והנכון בעיני מה שפירש הראב"ד ז"ל והא איכא עגבות דנפשיה שהן ערומות ואף על פי שהוא אינו רואה אותן הא לא כתיב לא תראה ערות דבר אלא לא יראה בך ערות דבר, כלומר לא יראה הרואה בך ערות דבר בשעה שה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך. ומיהו משום עגבות דאשתו ליכא דכיון שאינו רואה ואינו נוגע אין בכך כלום, אבל דנפשיה איכא משום ערוה. ושני ליה עגבות דנפשיה לית בהו משום ערוה ודחבריה דאסור היינו משום נגיעה וטעמא משום דמטריד, אבל באשתו אפילו נוגע כל שמחזיר פניו ואינו רואה ערותה שרי דמחמת נגיעה לא מטריד הואיל וגס בה.

    אמר רב חסדא שוק שבאשה ערוה ודוקא לאחרים ולאנשים ומשום הרהור, אבל לעצמה לא דהא קתני האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה. והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ובקריאת שמע פירש הראב"ד ז"ל דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפילו באצבע קטנה ובשערה, ואסור לשמוע אפילו קול דבורה כדאמרינן בקדושין (ע, א) לישדר מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה. ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קרוב הדעת. והרב אלפסי ז"ל שלא הזכיר מכל זה כלום, כתב הראב"ד ז"ל דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה, סבר הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול. וכתב הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלא הכא משום דמטריד וברואה, ועגבות הא פרישנא דוקא דנפשיה, ובאשתו בשאינו רואה ואף על פי שנוגע, דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד הואיל וגס בה.

    מהו דתימא תבעי הנחה כספר תורה קא משמע לן ומיהא שמעינן דספר תורה אפילו בכיסתא וכל שכן בתיק הספר שלו אסור לתלותו.

    Rashba on Berakhot 24a · Sefaria · CC0

    Ritva

    והתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו פי' דמשמע אפי' כנגד ראשו דאי לאו כנגד ראשו אמאי מניחן בכובע: דמפיק ליה למורשא דכובע לבר. פירוש שמוציא מקום בליטת התפלין לחוץ דמשום כבוד התפלין אינו נותן ראשו עליהן אלא על שאר הכובע ואשמעינן רבותא שיכול להניח ראשו על הכובע שקשורין בו ובלבד שיוציא מקום קשר התפלין ויניחנו בין כר לכסת בכלי בתוך כלי:

    רב פפא צייר להו בכילתא ומפיק למורשייהו לבר אפשר שהי' מונחין בכליין וחשיב ככלי בתוך כלי דכילתא ככלי אחר:

    מנח להו אשרשיפא שעומד לפני המטה ואע"ג דהוי הדום רגליו בכלי בתוך כלי סגי דהם היו מונחים בכליין ופריס סודרא עלייהו:

    מהו שיחזיר זה פניו ויקרא ק"ש ויחזיר זה פניו וכו' בפנים לפנים פשיטא ליה דאסור דאיכא נגיעה בערותו של חבירו ונוגע בערוה אסור בק"ש אבל בחזרת אחוריים בעי: אשתו ולא מיבעיא אחר. אדרבא אשתו כגופו אחר לאו גופו ואיכא ערוה, ולעיל בבעיין אם מניח תפלין תחת מראשותיו דלא אקשינן עליה כי הכא דהתם רבותא הוא כי שרי' ליה באשתו עמו דהוא מותר לשמש מה שאין כן באחר. הרב אלפסי ז"ל פסק כרב יוסף דאמר אשתו כיון דכגופו הוא מותר להחזיר פניו ולקרות וכן דעת הגאוגים ז"ל:

    והא איכא עגבות פירוש דשניהם נוגעות זו בזו דסבירא ליה דעגבות עצמן ערוה והוה ליה כנוגע בערוה. עגבות אין בהן משום ערוה ודינם כדין שאר בשר אבל במגולין אסור לקרוא ק"ש כנגדן: ואעפ"י שעגבותיה מגולות היא מברכת. תרגמה רב נחמן כגון שהיו כל פניה טוחות בקרקע:

    שוק באשה ערוה קמ"ל שאעפ"י שפעמים הוא נגלה דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה:

    קול באשה ערוה פירוש לק"ש. ויש אומרים דדוקא קול של זמר ושער המכוסה, אבל קול שאינו של זמר ושערה מחוץ לצמתה אין חוששין להם.

    זה התולה תפליו דכתיב בהו למען יאריכון ימיך. וכתיב למען ירבו ימיכם:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 24a · Sefaria

    Meiri

    איש ואשתו שהיו ישנים במטה אחת אם היו פניהם איש אל אחיו אסורים לקרוא ק"ש בתוך מטתם ואם היה זה מחזיר פניו לכאן וזה מחזיר פניו לכאן אע"פ שמגבותיהן נוגעות זו בזו מותרים מתוך שלבו של אדם גס באשתו כל שאין פניו כנגד פניה אינו בא לידי הרהור, כלל אמרו בדבר זה אשתו כגופו אבל אם היו שנים אחרים ישנים אפילו שניהם אנשים או אפילו הם בניו ובנותיו אע"פ שהחזירו פניהם זה לכאן וזה לכאן אין קורין אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם או שהם לבושים, ואם היו בניו בני ביתו קטנים עד י"א לנקבה ועד י"ב לזכר מותר בלא מחיצת טלית ואין הפרש בין בניו ובנותיו ואחרים, ויש חוככין בזו, ומכל מקום משום ואילך אסור אם הגיעו לכלל שדים נכונו ושערך צמח אבל אם לא הגיעו לכך מותר אף בגדולים:

    מה שהתרנו באיש ואשתו וכן בבניו ובני ביתו עמו דוקא שיצאו ראשיהם חוץ לטלית שמתכסים בהם שבהוצאת ראשיהם נראין כלבושין ואם לא הוציאו ראשיהן צריך שיהיו חוצצין לעצמן על לבן שלא יהא לבן רואה את הערוה שכל שלבו רואה את הערוה אסור לקרוא אפילו היה הוא לבדו ישן בטליתו ואין יכול להוציא ראשו חוץ לטלית שמתכסה בו צריך שיכסה את לבו שלא יהא רואה את הערוה, אבל אם הוציא ראשו חוץ לטלית אין צריך לחוץ כנגד לבו הרי היא כמי שלבוש טלית רחבה ואינו חוזר אזור, שאע"פ שלבו רואה את הערוה מותר, וגדולי עולם הורו שאף זה צריך לחוץ על לבו וכן הלובש טלית רחבה צריך לחגור אזור להדקו שלא יהא לבו רואה את הערוה, ואין הדברים נראין וסמך לדברינו מה שאמרו [סוכה י' ע"ב] הישן בכילה ערום יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא את שמע, ואף זו דוקא בשאין גבוה י' אבל גבוה י' לא יקרא שכל שהוא קבוע קביעותו עושהו כגבוה כמו שביארנו בראשון של סוכה:

    הערום אסור לברך ואפילו נתכסין ערותו יש לחוש לגלוי העגבות הא כל שנתכסו אף העגבות מותר וכן האשה יושבת על הקרקע וקוצה לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות פניה שלמטה בקרקע ר"ל שתשוה רגליה ושוקיה וירכותיה זו לזו ומקום ערותה מתכסה ואף העגבות, אע"פ שהן מגלות ובראייתן מיהא דין ערוה, פירושה כשהיא יושבת בקרקע והן טוחות בקרקע וכגון שהיה תיחוח קצת:

    צריך לאדם שיזהר כשיקרא את שמע או יתפלל שלא יפנה עיניו לשום דבר המביא לידי הרהור, אפילו באשתו אמרו חכמים ראיית טפח באשתו בכל מקום שאין דרכו להגלות אסור בק"ש אע"פ שאינה אוסרת לדברי תורה שהראייה גורמת הרהור וכן שוק באשה ושער באשה הראוי להתכסות וקול של זמר באשה ערוה לענין ק"ש, ובלבד במה שאין רגיל בה אבל פניה וידיה ורגליה וקול דבורה שאינה לזמר ושער היוצא חוץ לצמתה אין חושש להם וכן באיש יצא שער ערותו דרך בגדו אינו חושש, וכן כתבו אחרוני הרבנים ששער הבתולות אע"פ שכלו מגולה מותר, אין הכונה אלא למסתכל, ובאשה אחרת אפילו באצבע קטנה כל שהוא מכוין לראות או לשמוע אסור בכל שעה להסתכל בה ולשמוע קולה אפילו קול שאינו של זמר, וכמו שאמרו ברב נחמן שאמר לרב יהודה לישדר מר שלמא לילתא ואמר ליה לא סבר לה מר קול באשה ערוה ומכל מקום אפשר לומר ששאלת שלום והשבתו כעין זמר הוא, ומה שהוזכר כאן בעניין תליית התפלין ביתד, כבר ביארנוה למעלה:

    Meiri on Berakhot 24a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוס' בד"ה והא תנא כו' ומ"מ קשיא לישני דמיירי באשתו עמו כו' עכ"ל ר"ל דאכתי אימא דאיירי שלא כנגד ראשו ודבעי כובע משום דאיירי באשתו עמו דבעי כלי בתוך כלי כדאמרי' לקמן בסוף פירקין (כ"ה:) ושמואל נמי דאמר לעיל אפי' אשתו עמו איירי נמי כשהן בכיסן דהוי כלי בתוך כלי וק"ל:

    פרש"י בד"ה שגיהק כו' נפיחה משובעו וריחה כו' ובד"ה ורק ע"ג קרקע הס"ד ואח"כ מ"ה וממשמש כו' העוקצתו הס"ד ואח"כ מ"ה אבל לא היה כו' מתפלל לא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 24a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    והתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו פירוש דמשמע אפילו כנגד ראשו דאי לאו כנגד ראשו אמאי מניחן בכובע:

    דמפיק ליה למורשא דכובע לבר פירוש שמוציא מקום בליטת התפלין לחוץ דמשום כבוד התפלין אינו נותן ראשו עליהן אלא על שאר הכובע ואשמעינן רבותא שיכול להניח ראשו על הכובע שקשורין בו ובלבד שיוציא מקום קשר התפלין ויניחנו בין כר לכסת בכלי בתוך כלי:

    רב פפא צייר להו בכילתא ומפיק למורשייהו לבר אפשר שהיו מונחין בכליין וחשיב ככלי בתוך כלי דכילתא ככלי אחר:

    מנח להו אשרשיפא שעומד לפני המטה. ואף על גב דהוי הדום רגליו בכלי בתוך כלי סגי דהם היו מונחים בכליין ופריס סודרא עלייהו:

    מהו שיחזיר זה פניו ויקרא קריאת שמע ויחזיר זה פניו וכו' בפנים לפנים פשיטא ליה דאסור דאיכא נגיעה בערותו של חבירו ונוגע בערוה אסור בקריאת שמע. אבל בחזרת אחוריים בעי:

    אשתו ולא מיבעיא אחר אדרבא אשתו כגופו אחר לאו גופו ואיכא ערוה. ולעיל בבעיין אם מניח תפלין תחת מראשותיו דלא אקשינן עליה כי הכא דהתם רבותא הוא כי שרי' ליה באשתו עמו דהוא מותר לשמש מה שאין כן באחר. הרב אלפסי ז"ל פסק כרב יוסף דאמר אשתו כיון דכגופו הוא מותר להחזיר פניו ולקרות וכן דעת הגאונים ז"ל:

    והא איכא עגבות פירוש דשניהם נוגעות זו בזו דסבירא ליה דעגבות עצמן ערוה והוה ליה כנוגע בערוה:

    עגבות אין בהן משום ערוה ודינם כדין שאר בשר. אבל במגולין אסור לקרוא קריאת שמע כנגדן:

    6 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 24a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' כל לנטורינהו טפי עדיף נ"ל דלא אתי רבא למימר דמה"ט דלנטורינהו פליג שמואל אברייתא דסוגיא כזו לא מצינו בש"ס שיחלוק אמורא אברייתא מטעמא דנפשיה אלא דכוונת רבא דבהאי סברא דלנטורינהו טפי עדיף אשכח שמואל ברייתא דשרי בכה"ג והיינו ברייתא דלעיל בדף הקודם דבתחלה היו מניחים התפילין בחורין הסמוכין לבה"כ וכשראו אח"כ שהעכברים באים ונוטלין התקינו שיהיה אוחזן בידו ונכנס אלמא דאע"ג דאיכא בזיון דתפילין טובא לאוחזן בידו וליכנס לבה"כ לעשות צרכיו אפי' הכי התירו כדי לשמרן מן העכברים וע"כ דלנטורינהו טפי עדיף א"כ ממילא דכ"ש דמותר להניחם במטה אפילו אם אשתו עמו כדי לשמרן מן העכברים וא"כ ע"כ ברייתא דהכא דאוסר באשתו עמו ע"כ מוקי לה שמואל דאיירי במקום דלא שכיח עכברים וגנבים כדאשכחן כה"ג בפרק המוצא תפילין ובסוף פ"ק דביצה ואפילו את"ל דברייתא בכל ענין איירי אפ"ה שמואל דאמר כברייתא דלעיל ותו לא הוי תיובתא מיהו הא דקאמר ר"כ לר"א בסמוך התם אמר רבא אף על גב דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה כו' היינו משום דלא אסיק אדעתיה הך טעמא דרבא הכא וקסבר דהא דפוסק רבא הלכתא כשמואל היינו משום דתנא הוא ופליג או שיש כח בידו לשבש הברייתא כמ"ש הרא"ש ז"ל אהא דר"כ גופא ובהא מהדר ליה ר"א שפיר היכא דאיתמר איתמר והיינו כדפרישית דלרבא לא הוי תיובתא כן נראה לי:

    בתוס' בד"ה והא תני רבי חייא כו' וא"ת אימא בכובע כו' ואומר הרב דא"כ מאי איריא בכובע כו' עכ"ל. כוונתן בזה דהמקשה ס"ד דכובע דתני רבי חייא היינו כי היכי דליהוי כלי בתוך כלי וכר וכסת הוי כלי א' וכובע כלי שני וא"כ בכה"ג משמע ליה דמותר אפילו כנגד ראשו ומש"ה מקשה אדרבי ירמיה דמשמע דכנגד ראשו אסור בכל גוונא ומשני הש"ס דברייתא דר' חייא דתני כובע היינו דמפיק לה למורשא דכובע לבר וא"כ לפ"ז עיקר התפילין אינן מונחים כלל אפילו תחת הכר ותחת הכסת אלא מקום הריקן של הכובע מונחים בין כר לכסת לשומרן מן העכברים ובליטת התפילין לבד יוצא' לחוץ כן נראה בכוונת התוס' ועיין בזה בט"ז סימן מ' באריכות:

    בא"ד ומ"מ קשיא לישני דמיירי באשתו עמו דבעינן כלי בתוך כלי וצ"ע עכ"ל. לכאורה נראה דהאי אשתו עמו שכתבו התוס' היינו שרוצה לשמש דמשום הכי בעי כלי ת"כ משא"כ כשאינו רוצה לשמש לא בעי כלי בת"כ כדמשמע ממימרא דשמואל דשרי בכל ענין אפי' באשתו עמו ומשמע דלא בעיא כלי ת"כ דומיא דאין אשתו עמו והיינו משום דסתם אשתו עמו דאיירי שמואל היינו כשאין רוצה לשמש דברוצה לשמש פשיטא דבעינן כלי ת"כ ואפשר דאפילו כלי בת"כ לא מהני כשרוצה לשמש ונראה שזה מה שכתבו התוס' וצ"ע והיינו שצ"ע לדינא אם מותר להניח תחת מראשותיו אפילו כלי ת"כ כשרוצה לשמש כן נ"ל בכוונת התוס' ודלא כמהרש"א ז"ל שנדחק לפרש דשמואל נמי איירי בכלי בת"כ. ולע"ד דוחק לפרש כן דמדקאמר אפילו אשתו עמו משמע דהיינו דומיא דאין אשתו עמו דאיירי בו באיבעיא דלעיל ועלה מסיק רב יהודא הכי אמר שמואל אלמא דבכלי אחד איירי כנ"ל ודו"ק:

    בד"ה והתניא היה ישן כו' פרש"י אשתו בכלל ביתו ולא נהירא כו' עד סוף הדיבור. ולע"ד דלשיטת רש"י נמי ודאי ברייתא אחריתא היא תדע דהא בברייתא דלעיל קתני בניו ובני ביתו בצדו ובברייתא דהכא לא קתני בצידו אלא במטה ועוד דבברייתא דלעיל מפליג בין בניו ובני ביתו גדולים לקטנים ובברייתא דהכא לא מפליג וא"כ לשיטת רש"י מהכא גופא דייק המקשה דבההיא דאידך ברייתא הוי אשתו בכלל ביתו ומשום הכי לא מפליג בין גדולים לקטנים דבאשתו ודאי אין לחלק דבכל ענין אסור ומש"ה נמי לא קתני בהך ברייתא בצדו משום דבשאר בני ביתו ודאי שייך לומר שהם בצדו שאין דרך לשכב עמהם בקירוב בשר כ"כ. משא"כ הכא דאיירי באשתו לא שייך לומר בצידו אלא במטה שדרכה להיות עמו בקירוב בשר כנ"ל ומה שיש לדקדק עוד בזה יבואר בק"א לדינא:

    בפרש"י בד"ה הא איכא עגבות דנגעי אהדדי עכ"ל ונראה דכוונתו בזה דקס"ד דעגבות יש בהן משום ערוה א"כ מקשה שפיר דכיון דנגעי בהדי הדדי הרי בשרו נוגע בערוה דלד"ה אסור ואהא קאמר שפיר בגמרא בסמוך מסייע ליה לר"ה דע"כ עגבות אין בהם משום ערוה דאי ס"ד דהוו ערוה א"כ האיך מותרת לקוץ חלתה כשהיא ערומה הא כתיב לא יראה בך ערות דבר אע"כ דאין בהם משום ערוה וא"כ ממילא דאין לאסור כשאברו נוגע בעגבות חבירו כנ"ל ברור בכוונת רש"י עד שאני תמה על הרשב"א ז"ל בחידושיו שהקשה מזה על פרש"י ע"ש ולא זכיתי להבין דבריו בזה וצ"ע:

    Penei Yehoshua on Berakhot 24a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה והתניא כו' דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו עי' פסחים דף צט ע"ב תוס' ד"ה ולא יפחתו. ועי' פר"ח או"ח בלקוטיו (סימן רצ"ח):

    Gilyon HaShas on Berakhot 24a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 24, Amud Aleph, about 520 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “כל לנטורינהו טפי עדיף. והיכא מנח להו?…”

    2. Segment 213 words

      Opens “והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת…”

      Named: רבי חייא.

    3. Segment 319 words

      Opens “בר קפרא צייר להו בכילתא ומפיק למורשהון…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    4. Segment 435 words

      Opens “אמר רב המנונא בריה דרב יוסף זימנא…”

      Named: רב המנונא, רב יוסף, רבא.

    5. Segment 531 words

      Opens “בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא…”

      Named: רב יוסף, רב נחוניא, רב יהודה, שמואל.

    6. Segment 614 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף אשתו ולא מיבעיא…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    7. Segment 738 words

      Opens “מיתיבי שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר…”

    8. Segment 812 words

      Opens “בשלמא לרב יוסף לא קשיא הא באשתו…”

      Named: רב יוסף, שמואל.

    9. Segment 937 words

      Opens “אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא…”

      Named: רב יוסף, שמואל.

    10. Segment 1040 words

      Opens “אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק"ש…”

      Named: רב הונא.

    11. Segment 1110 words

      Opens “תרגמה רב נחמן בר יצחק כגון שהיו…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    12. Segment 1252 words

      Opens “אמר מר אם היו בניו ובני ביתו…”

      Named: רב חסדא.

    13. Segment 1332 words

      Opens “א"ל רב כהנא לרב אשי התם אמר…”

      Named: רב כהנא, רב אשי, רבא, שמואל.

    14. Segment 1413 words

      Opens “א"ל רב מרי לרב פפא שער יוצא…”

      Named: רב מרי, רב פפא.

    15. Segment 1532 words

      Opens “א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא…”

    16. Segment 163 words

      Opens “אלא באשתו ולק"ש…”

    17. Segment 1752 words

      Opens “אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר…”

      Named: רב חסדא, רב ומראך, רב ששת, שמואל.

    18. Segment 1815 words

      Opens “אמר ר' חנינא: אני ראיתי את רבי…”

      Named: רבי שתלה.

    19. Segment 1914 words

      Opens “דורשי חמורות אמרו (דברים כח, סו) והיו…”

    20. Segment 206 words

      Opens “לא קשיא הא ברצועה הא בקציצה…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “ואיבעית אימא לא שנא רצועה ולא שנא…”

      Named: רבי בכיסתא.

    22. Segment 2211 words

      Opens “אי הכי מאי למימרא מהו דתימא תיבעי…”

    23. Segment 2311 words

      Opens “ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי…”

      Named: רבי שגיהק.

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Berakhot 24a · Segment 10 — “אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק"ש והא איכא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 24a · Segment 5 — “בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Berakhot 24a · Segment 13 — “א"ל רב כהנא לרב אשי התם אמר רבא אע"ג…

    • Rabbi Sheshet · Amoraim · Third generation of Amoraim

      Rabbi Sheshet was a prominent Amora, known for his vast knowledge despite being blind.

      Source: Berakhot 24a · Segment 15 — “א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 24a · Segment 5 — “…א"ל הכי אמר שמואל ואפילו אשתו עמו

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 24a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026