Talmud Builders

    Berakhot 14b

    Back to index

    English translation — Berakhot 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And the Lord, God, is True” (Jeremiah 10:10).

    2After the conclusion of the final paragraph of Shema along with the first word of the subsequent blessing, with the words: “The Lord, your God, is True [ Hashem Eloheikhem emet ],” the question is posed: Does one repeat emet when he begins the blessing of emet veyatziv , or does he not repeat emet ?

    3Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: He repeats emet . Rabba said: He does not repeat emet . The Gemara relates: This person who descended to lead the service before Rabba, Rabba heard that he said emet , emet twice. Rabba mocked him and said: Every emet , emet has caught this one; he must be passionate about the pursuit of truth.

    4Rav Yosef said: How excellent is this tradition that I heard, as when Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: In Eretz Yisrael, at the evening prayer they do not recite the entire third portion of Shema , which deals with ritual fringes, as there is no obligation to wear ritual fringes at night. Rather, they say a condensed version of that portion that includes an excerpt from the beginning and an excerpt from the end: “Speak to the children of Israel and say to them…I am the Lord, your God, True” (Numbers 15:38, Numbers 15:41).

    5Abaye said to him: What is excellent about this tradition? Didn’t Rav Kahana say that Rav said: One should not begin to recite the portion of ritual fringes at night, but if he does begin, he completes it? And if you say that: Speak to the children of Israel and say to them, is not considered the beginning of the portion of ritual fringes, didn’t Rav Shmuel bar Yitzḥak say that Rav said: Speak to the children of Israel, is not considered a beginning of the portion of ritual fringes, as many passages in the Torah begin this way; and say to them, is considered a beginning.

    6Rav Pappa said: In Eretz Yisrael, they hold that and say to them, is not considered a beginning, until he said: And make for them ritual fringes.

    7Abaye said: Therefore, we begin to recite the portion of ritual fringes, since they begin to recite it in Eretz Yisrael. And once we begin to recite it, we complete it as well, as Rav Kahana said that Rav said: One should not begin to recite the portion of ritual fringes at night, but if he does begin, he completes it.

    8Ḥiyya bar Rav said: If in the evening one recited the portion of ritual fringes concluding with: I am the Lord, your God, he must recite: True and Faithful [ emet ve’emuna ], and the entire blessing of redemption. However, if he did not recite: I am the Lord, your God, he need not recite emet ve’emuna .

    9The Gemara asks: Isn’t he required to mention the exodus from Egypt at night as well?

    10The Gemara responds: In place of reciting emet ve’emuna he said the following shorter passage: We give thanks to You, Lord, our God, Who took us out from Egypt and redeemed us from the house of bondage, and performed miracles and mighty deeds on our behalf on the sea, and we sang unto You, as this formula includes all of the content comprising emet ve’emuna .

    11We learned in the mishna: Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: Why did the portion of Shema precede that of VeHaya im Shamoa ? So that one will first accept upon himself the yoke of the kingdom of Heaven and only then accept upon himself the yoke of the mitzvot.

    12It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai offers a different explanation for the order of the portions of Shema . He says: By right, Shema should precede VeHaya im Shamoa because the Shema includes the directive to learn, while VeHaya im Shamoa includes the directive to teach. Similarly, VeHaya im Shamoa should precede VaYomer , the final paragraph of Shema , because VeHaya im Shamoa includes the directive to teach, while the portion of ritual fringes includes the directive to perform.

    13The Gemara asks: Is that to say that the portion of Shema contains the directive to learn but it does not contain the directive to teach and perform? Isn’t it written: “And you shall teach them to your children” (Deuteronomy 6:7), a directive to teach, as well as: “And you shall bind them as a sign upon your arm” (Deuteronomy 6:8) and: “And write them on your door posts of your house” (Deuteronomy 6:9), directives to perform? Furthermore, does VeHaya im Shamoa contain the directive to teach but it does not contain the directive to perform? Isn’t it written: “And you shall bind them as a sign upon your arm” (Deuteronomy 11:18), a directive to perform?

    14Rather, Rabbi Shimon ben Yoḥai said as follows: By right, the portion of Shema should precede VeHaya im Shamoa because the portion of Shema includes the directives to learn, to teach, and to perform, while VeHaya im Shamoa includes the directives to teach and to perform. VeHaya im Shamoa should precede VaYomer because VeHaya im Shamoa includes the directives to teach and to perform, while VaYomer only includes the directive to perform.

    15The Gemara asks: Let him derive this, that the portion of Shema is recited first, from the statement of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. The Gemara responds: He stated one reason and another. Rabbi Shimon ben Yoḥai does not disagree with Rabbi Yehoshua ben Korḥa; he simply suggested as additional explanation as follows: One reason the portion of Shema is recited first is so that one will first accept the yoke of the kingdom of Heaven upon himself and afterward the yoke of the mitzvot; and the second reason is because the portion of Shema contains these other elements as well.

    16The Gemara relates: Rav washed his hands, recited Shema , donned phylacteries, and prayed in that order. The Gemara asks: How could he do that? Wasn’t it taught in a baraita : One who digs a grave for the dead in the wall of the family burial cave is exempt from the recitation of Shema , from prayer, from phylacteries, and from all mitzvot mentioned in the Torah. When the appointed time for the recitation of Shema arrives, he emerges from the cave, washes his hands, dons phylacteries, recites Shema , and prays.

    17Before clarifying the problem, the Gemara comments: This baraita itself is difficult; it appears to be contradictory. The first clause of the baraita stated that one digging a grave is exempt from the recitation of Shema , and the latter clause stated that he is obligated to emerge and recite Shema

    18The Gemara responds: That is not difficult. The latter clause of the baraita refers to a case of two individuals digging the grave together; one pauses to recite Shema while the other continues digging. The first clause of the baraita refers to a case of one individual digging alone, who may not stop.

    19In any case, this baraita contradicts Rav in terms of the order in which the mitzvot are performed. The Gemara responds: Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, who said that the acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven takes precedence and should come first, followed by the acceptance of the yoke of the mitzvot. Therefore, Rav first recited Shema , and only then donned phylacteries.

    20The Gemara challenges: Say that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to give precedence to recitation of the portion concerning the acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven over recitation of other portions. But did you hear him say the halakha gives precedence to recitation over performance?

    21And furthermore, does Rav really hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa? But didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say: Many times I stood before Rav, and he first washed his hands, recited a blessing, taught us our lesson, donned phylacteries, and then recited Shema . And if you say: This was when the time for the recitation of Shema had not yet arrived and that is why he donned his phylacteries first, then what is the point of the testimony of Rav Ḥiyya bar Ashi?

    22The Gemara responds: Rav Ḥiyya bar Ashi’s story comes to exclude the opinion of the one who said that one need not recite the blessing on Torah study for the study of mishna. It teaches us that even for mishna, one must recite a blessing.

    23In any case this baraita is difficult for Rav. The Gemara responds: The messenger was at fault and brought Rav his phylacteries late, so Rav recited Shema at its appropriate time and later donned phylacteries.

    24With regard to the recitation of Shema without phylacteries, Ulla said: Anyone who recites Shema without phylacteries, it is as if he has borne false testimony against himself, as in Shema , he mentions his obligation to don phylacteries and in this case fails to don them himself ( Talmidei Rabbeinu Yona ). Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: One who recites Shema without phylacteries, it is as if he has offered a burnt-offering without a meal-offering or a peace-offering without libations. Despite the fact that he fulfilled his obligation, his offering is incomplete.

    25And Rabbi Yoḥanan said: One who seeks to accept upon himself the complete yoke of the kingdom of Heaven

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וה' אלהים אמתלכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת:

    כל אמת אמת תפסיה להאיריהטא של אמת תפסתו לזה:

    הא שמעתתאדרב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא וכו'. ק"ש של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה לפי שאין מצות ציצית בלילה אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים אני ה' אלהיכם אמת:

    לא יתחילאין צריך להתחיל ויאמר ערבית:

    אתחולי מתחלינןדהא מתחלי במערבא:

    אמר אני ה' אלהיכםדהיינו פרשת ציצית:

    צריך לומר אמתכדכתיב וה' אלהים אמת:

    והא בעי לאדכורי יציאת מצריםדתנן (לעיל ברכות ד' יב:) מזכירין יציאת מצרים בלילות ואי לא אמר אמת ואמונה ולא אמר פרשת ציצית היכי מדכר יציאת מצרים:

    ושרנו לךמי כמכה באלים וגו' מלכותך ראו בניך עד גאל ישראל והשכיבנו:

    שזה ללמודודברת בם:

    וזה ללמדולמדתם אותם את בניכם ואם לא למד תחלה היאך ילמד את בניו:

    וזה לעשותויאמר אין בה אלא עשייה:

    וקשרתםדתפילין:

    וכתבתםדמזוזה עשייה היא:

    רב משי ידיפעם אחת ראוהו שעשה כן:

    והיכי עביד הכישהקדים ק"ש לתפילין:

    כוךקבר שחופרין בקירות מערה ארכו ד' ורחבו ז' טפחים:

    פטור מק"שדהעוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמרינן בפ"ק (ד' יא.) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה:

    וסיפא בתרתיוהכי קאמר אם שנים הם מניח את חבירו חופר והוא עולה ומקיים מצות ק"ש ותפילין ותפלה וחוזר למלאכה וחבירו יעלה ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל:

    מ"מתפילין קודמים לק"ש:

    עול מצותדהנחת תפילין עול מצוה הוא:

    קריאה לקריאהשמע שהוא קבלת מלכות שמים לוהיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצות:

    ומקדיםמשכים:

    ומברךעל התורה:

    ומתני פרקיןאלמא מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים:

    שלוחא הוא דעויתהשליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו:

    כאלו מעיד עדות שקר בעצמולישנא מעליא:

    כאילו הקריב עולה בלא מנחהשחייבו הכתוב להקריב עמה שנא' (במדבר כ״ח:ה׳) ועשירית האיפה וגו' אף הקורא ואינו מקיים אינו גומר את המצוה:

    נסכיםהוא היין המתנסך על גבי המזבח אחר העולה והזבח כדכת' ונסכיה' חצי ההין וגו'(שם) וה"ה דמצי למימ' כאילו הקריב עולה בלא מנחה ונסכים דהא עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה זבח ונסכים:

    ברכות 14 עמוד ב

    1(ירמיהו י, י) ״וה' אלהים אמת״.

    2חוזר ואומר ״אמת״, או אינו חוזר ואומר ״אמת״?

    3א"ר אבהו א"ר יוחנן: חוזר ואומר ״אמת״. רבה אמר: אינו חוזר ואומר ״אמת״. ההוא דנחית קמיה דרבה. שמעיה רבה דאמר ״אמת״ ״אמת״ תרי זימני. אמר רבה: כל ״אמת״ ״אמת״ תפסיה להאי.

    4אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא, דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: אמרי במערבא ערבית ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת״.

    5אמר ליה אביי: מאי מעליותא? והא אמר רב כהנא אמר רב: לא יתחיל, ואם התחיל גומר. וכי תימא ״ואמרת אליהם״ לא הוי התחלה והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: ״דבר אל בני ישראל״ לא הוי התחלה, ״ואמרת אליהם״ הוי התחלה.

    6אמר רב פפא: קסברי במערבא ״ואמרת אליהם״ נמי לא הויא התחלה עד דאמר ״ועשו להם ציצית״.

    7אמר אביי: הלכך, אנן אתחולי מתחלינן, דקא מתחלי במערבא, וכיון דאתחלינן מגמר נמי גמרינן. דהא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל, ואם התחיל גומר.

    8חייא בר רב אמר: אמר ״אני ה' אלהיכם״, צריך לומר ״אמת״. לא אמר ״אני ה' אלהיכם״ אינו צ"ל ״אמת״.

    9והא בעי לאדכורי יציאת מצרים!

    10דאמר הכי: ״מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך״.

    11אמר ר' יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת ״שמע״ וכו'.

    Baraita

    12תניא ר"ש בן יוחי אומר: בדין הוא שיקדים ״שמע״, לוהיה אם שמוע״ שזה ללמוד, וזה ללמד. ״והיה אם שמוע״ לויאמר״ שזה ללמוד, וזה לעשות.

    13אטו ״שמע״ ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות לית ביה?! והא כתיב: ״ושננתם״, ״וקשרתם״, ״וכתבתם״! ותו: ״והיה אם שמוע״ ללמד הוא דאית ביה, ולעשות לית ביה? והא כתיב: ״וקשרתם״, ״וכתבתם״!

    14אלא הכי קאמר: בדין הוא שתקדם ״שמע״ לוהיה אם שמוע״, שזה ללמוד וללמד ולעשות. ״והיה אם שמוע״ לויאמר״, שזה יש בה ללמד ולעשות, ״ויאמר״ אין בה אלא לעשות בלבד.

    15ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה! חדא ועוד קאמר, חדא: כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ועוד משום דאית בה הני מילי אחרנייתא.

    16רב משי ידיה, וקרא ק"ש ואנח תפילין וצלי. והיכי עביד הכי? והתניא החופר כוך למת בקבר פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא ק"ש ומתפלל.

    17הא גופא קשיא, רישא אמר פטור, וסיפא חייב?!

    18הא לא קשיא: סיפא בתרי, ורישא בחד.

    19מ"מ קשיא לרב. רב כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה, דאמר עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות.

    20אימר דאמר רבי יהושע בן קרחה להקדים קריאה לקריאה, קריאה לעשיה מי שמעת ליה?!

    21ותו, מי סבר ליה כרבי יהושע בן קרחה? והאמר רב חייא בר אשי: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ומקדים ומשי ידיה, ומברך, ומתני לן פרקין, ומנח תפילין, והדר קרי ק"ש וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש א"כ מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי?

    22לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך, קמ"ל דאף למשנה נמי צריך לברך.

    23מ"מ קשיא לרב! שלוחא הוא דעוית.

    24אמר עולא: כל הקורא ק"ש בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה, וזבח בלא נסכים.

    25ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה׃

    Tosafot

    ומנח תפילין ומצליומהתם משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה וכן בטלית מניח אדם טליתו בין גאולה לתפלה. וכן מצינו שרבי יצחק ברבי יהודה שלח אחר טליתו ושהה השליח וכבר קרא ק"ש בברכותיה ונתעטף בטליתו וגמר שמונה עשרה והביא ראיה מהכא מההיא דרב. מ"מ יש לחלק בין תפילין לטלית דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר בסמוך כאילו מעיד עדות שקר בעצמו פירוש באדון שצוה שהוא קורא והיו לטוטפת ולאות על ידך ואין. ותפלה נמי כדאמרן קרי ק"ש ומתפלל זו היא מלכות שמים אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם יש לו טלית חייב ואם אין לו פטור מציצית ויכול לקרוא ק"ש בלא ציצית ודאי דהוי הפסקה. והרב רבי משה מקוצי היה אומר דאפי' מכאן אין ראיה דמצי למימר הניח תפילין בלא ברכה ולאחר י"ח ממשמש בהם ומברך עליהם ובהכי סגי שגם מותר להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות ואחר שיטול ידיו ימשמש בטליתו ומברך:

    ומכל מצות האמורות בתורהוא"ת וכי ק"ש לא הוה בכלל מצות האמורות בתורה. וי"ל דאי לא תני בהדיא ק"ש הוה אמינא דדוקא הני דלית להו קביעות זמן אבל ק"ש דקביע להו זמן לא הואיל וזמן עובר קמ"ל:

    עולה בלא מנחהה"ה דמצי למימר בלא נסכים שהרי עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה וגו':

    License: unknown

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    לאפוקי ממאן דאמר למשנה אינו צריך לברךבעל זו המימרא רב הונא ועיקרה בפרק ראשון (דף יא):

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 14b

    Berakhot 14b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 501 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וה' אלהים אמת לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת:

    כל אמת אמת תפסיה להאי ריהטא של אמת תפסתו לזה:

    הא שמעתתא דרב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא וכו'. ק"ש של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה לפי שאין מצות ציצית בלילה אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים אני ה' אלהיכם אמת:

    לא יתחיל אין צריך להתחיל ויאמר ערבית:

    אתחולי מתחלינן דהא מתחלי במערבא:

    אמר אני ה' אלהיכם דהיינו פרשת ציצית:

    צריך לומר אמת כדכתיב וה' אלהים אמת:

    והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דתנן (לעיל ברכות ד' יב:) מזכירין יציאת מצרים בלילות ואי לא אמר אמת ואמונה ולא אמר פרשת ציצית היכי מדכר יציאת מצרים:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 14b · Sefaria

    Tosafot

    ומנח תפילין ומצלי ומהתם משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה וכן בטלית מניח אדם טליתו בין גאולה לתפלה. וכן מצינו שרבי יצחק ברבי יהודה שלח אחר טליתו ושהה השליח וכבר קרא ק"ש בברכותיה ונתעטף בטליתו וגמר שמונה עשרה והביא ראיה מהכא מההיא דרב. מ"מ יש לחלק בין תפילין לטלית דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר בסמוך כאילו מעיד עדות שקר בעצמו פירוש באדון שצוה שהוא קורא והיו לטוטפת ולאות על ידך ואין. ותפלה נמי כדאמרן קרי ק"ש ומתפלל זו היא מלכות שמים אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם יש לו טלית חייב ואם אין לו פטור מציצית ויכול לקרוא ק"ש בלא ציצית ודאי דהוי הפסקה. והרב רבי משה מקוצי היה אומר דאפי' מכאן אין ראיה דמצי למימר הניח תפילין בלא ברכה ולאחר י"ח ממשמש בהם ומברך עליהם ובהכי סגי שגם מותר להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות ואחר שיטול ידיו ימשמש בטליתו ומברך:

    ומכל מצות האמורות בתורה וא"ת וכי ק"ש לא הוה בכלל מצות האמורות בתורה. וי"ל דאי לא תני בהדיא ק"ש הוה אמינא דדוקא הני דלית להו קביעות זמן אבל ק"ש דקביע להו זמן לא הואיל וזמן עובר קמ"ל:

    עולה בלא מנחה ה"ה דמצי למימר בלא נסכים שהרי עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה וגו':

    Tosafot on Berakhot 14b · Sefaria · unknown

    Rav Nissim Gaon

    לאפוקי ממאן דאמר למשנה אינו צריך לברך בעל זו המימרא רב הונא ועיקרה בפרק ראשון (דף יא):

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 14b · Sefaria

    Rashba

    אמר רב פפא קא סברי במערבא ואמרת אליהם לא הוי התחלה קשיא לי תיפוק ליה דכל פרשה דלא פסקיה משה לא פסקינן ליה וכדאמרינן לעיל (ברכות יב, ב) גבי פרשת בלעם, ואם כן האיך היו קורין מיהא אני ה' אלהיכם. ויש לומר דכמו שאין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם התחלה כיון שלא התחיל בעיקר המצוה, הכי נמי אני ה' אלהיכם לא חשבינן ליה בהפסק פרשה כיון שלא אמר מעיקר המצוה כלום. ובהכי נמי ניחא לי הא דפסקינן ליה לקרא דאני ה' אלהיכם ולא אמרי ליה כוליה, ואף על גב דקיימא לן (מגילה כב, א) דכל פסוקא דלא פסקיה ליה משה לא פסקינן ליה. ועוד דהא שפיר למעבד הכי משום דבההוא פסוקא אית ביה יציאת מצרים ותו לא הוה קשיא לן מאי דאקשינן הכא והא בעי לאדכורי יציאת מצרים, אבל במאי דכתבית ניחא לי, דאי הוו אמרי חד פסוקא לא הוה להו רשותא למימריה אי לא אמרי כולה פרשתא.

    הא דאמרינן דאמר מודים אנחנו לך. פירש רש"י ז"ל דלאו הכי בלחוד קאמר, אלא דלא מתחיל אמת ואמונה אלא מתחיל מודים אנחנו וכו' ושרנו לך מי כמוכה באלים וכו' עד גאל ישראל ואומר אחר כך השכיבנו. ואחרים פירשו שכך בלחוד הוא מברך וחותם בה. ודברי הרב ז"ל נראים עיקר.

    אמרי שלוחא הוא דעוית כתבו בתוספות שרבנו יצחק בר' יהודה שלח בשביל טליתו, ושהה השליח ובא בין קריאת שמע לתפלה ופסק ונתעטף בטליתו והתפלל, והביא ראיה מהא דרב. ובתוס' אמרו שאינה ראיה, דשאני תפילין שהוא צורך תפלה כדאמרינן בסמוך (טו, א) כל הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל זו היא מלכות שמים שלימה. ונראים דבריהם, שאם אתה אומר כן אף הוא פוסק לשאר כל המצות דמאי שנא טלית.

    Rashba on Berakhot 14b · Sefaria

    Ritva

    כמה מעליא הא שמעתא וכו' כלומר דאמרינן השתא, ואיכא דכותה בתלמודא שהיו מתחילין דבר אל בני ישראל והיו מדלגין עד אני ה' אלהיכם ודוקא בתפלת ערבית והטעם מפני שאין מצות ציצית בלילה וליכא לאקשויי הכא הא דאמרינן לעיל דכל פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן דכיון שהיו קורין אותה בבקר כמות שהיא לא הוי הפסק ויש אומרים דמש"ה לא חשיב הפסק דפסוק שלם הוא בסוף אחרי מות דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם:

    חייא בר רב אמר אמר אני ה' וכו' משום דכתבי וה' אלהיכם אמת:

    והא בעי לאדכורי יציאת מצרים הוא הדין דהיה יכול להקשות והא בעינן שתים לאחריה אלא דחדא מנייהו נקט והיינו למאן דסבר דאינו אומר אלא מודים אנחנו לך וכו' ואינו חותם בו כלל. אבל רש"י ז"ל פירש שמתחיל מודים אנחנו לך וכו' ושרנו לפניך מי כמוך וכו' עד גאל ישראל וכן כתב הראב"ד ז"ל, דהא בעינן שתים לאחריה:

    מתני' א"ר יהושע למה קדמה שמע וכו' גמרא דין הוא שיקדם שמע לוהי' אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד. וא"ת הכא משמע דללמוד עדיף מללמד והתם משמע דללמד עדיף מללמוד דאמרינן אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. יש לומר דהאי אוקימתא לא קיימי. אי נמי יש לומר דאנן אקריאה קיימינן השתא ובודאי בקריאה עדיף הוא לקרות כמו שהוא הסדר שקודם לומד אדם ואח"כ תלמד:

    רב קרא ק"ש ואנח תפלין וצלי מיתיבי וכו' הא דאקשינן ליה משום דהוה ס"ד דכל פעם היה עושה כן. וא"ת למאי דס"ד השתא דכל זימנא הוי עביד הכי אימתי היה מברך על התפלין א"ת בין הפרקים אינו נכון לומר כן דכל פעם היה פוסק בק"ש, ובין גאולה לתפלה נמי לא איפשר למימר דלעולם לא יהא סומך גאולה לתפלה. ויש לומר שהוא היה מניח אותם בעוד שהוא מתפלל ולא היה מברך עליהם עד לאחר תפלה ואע"ג דאמרינן כל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן איכא למימר כיון דתפלין מצותן כל היום והיא מצוה נמשכת הרי הוא כמברך עליהן עובר לעשייתן דמ"מ עדיין לא נגמרה המצוה ועדיין היא קיימת ועתידה ואעפ"י שכבר עשה קצתה מהניא ברכה לשעבר ולהבא ודכותה בסוכה שמנהננו לישב בה קודם ברכה ועושין קדוש ואח"כ מברכין שכיון שהיא מצוה נמשכת ועתידה עדיין הרי הוא כמברך עובר לעשייתה:

    החופר כוך למת בקבר פי' מתחלה היו עושין מערה ואח"כ במחיצות המערה היו עושין כוכין כדאיתא בבבא בתרא ולפיכך אמר בקבר. פטור מק"ש ומן התפלה וכו', ואע"ג דאמרינן דפטור מכל מצות האמורות בתורה אפילו הכי איצטריך למימר ק"ש תפלה ותפלין מפני שהם יחוד השם ומצות תדירות בכל יום ועוד דק"ש ותפלה זמנן עובר:

    רישא בחד וסיפא בתרי כלומר שאחד חופר ואחד קורא:

    מכל מקום קשיא לרב דקרא ק"ש קודם הנחת תפלין והכא אמרינן איפכא ותו רב מי סבר לה כר' יהושע וכו' כלומר אפי' תמצא לומר דר' יהושע אפי' להקדים קריאה לעשיה קאמר מי סבירא ליה כוותיה שיקדים קבלת עול מלכות שמים לעשיית המצות והאמר רב חייא בר אשי זמנין וכו' ומתני לי פרקין והדר קרי ק"ש, פירוש והלימוד שמלמד תורה לתלמידיו הוא קיום המצות שיש שם דקדוק המצות וריבוץ התורה, ואף על גב דלעיל מייתינן ראי' מהכא למ"ד למדרש צריך לברך דספרי דבי רב הוה מתני להו כדאיתא לעיל והכא אמרינן דראיה הוא למ"ד משנה. איכא למימר דכיון שאין זה מקומו תלמודא לא דייק ודכותה איכא טובא:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 14b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בפרק ראשון על פרשת ציצית שאומרים אותה אף בק"ש של ערבית אע"פ שאין לילה זמן ציצית ואע"פ שהעידו בגמ' על קצת מקומות שהיו מדלגין ממנה ענין ציצית אנו אין נוהגין כן, אלא שאומרים אותו בשלימות ומאחר שאומרים אותה אף אנו חייבים לומר אמת ואמונה כלו, ואם לא אמרו לא יצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים אע"פ שהזכירה בנוסח אחר כגון שיאמר מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבין עבדים ושרנו לך שירה חדשה שבחו גאולים וכן כל כיוצא בזה:

    המשנה השלישית למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע וכו', כונת המשנה לבאר טעם סודר הפרשיות והוא שמתוך שראה התנא שפרשת ציצית קדמה בתורה לשאר פרשיות וראה מסדרי הפרשיות והברכות שסדרוה אחרונה לשאר פרשיות, התבונן על סדורם שלא לחנם הוא נקבע כן וראה לומר שאף בפרשת שמע אע"פ שקודמת היא בתורה לוהיה אם שמוע ואין אנו צריכים בה לטעם אחר אעפ"כ כונה יש להם בקדימתה, ופירשו הדבר מפני שפרשה ראשונה יש בה עול מלכות שמים ר"ל התבוננות מציאותו ית' ואחדותו והוא פסוק ראשון וכמו שאמרו בהגדה למלך שנכנס במדינה יצאו בני העיר לקראתו אמרו לו גזור עלינו גזרות, אומר להם קבלו מלכותי ואחר כך תקבלו גזרותי כך הקדימו קבלת עול מלכות שמים בפרשה ראשונה ואחר כך פרשה שניה שיש בה עול מצות לבד, והם תלמוד תורה ותפלין ומזוזות ואע"פ שנזכרו בראשונה מכל מקום עיקר הראשונה לקבל עול מלכות שמים, וכל מה שנזכר בה הוא נמשך לכך, ואין הדבר ניכר בקריאתו שיהא לשם הזכרת עול מצות וקדימת שניה לשלישית מפני שהשניה יש בה הזכרת מצות שנוהגות בין ביום ובין בלילה כגון תלמוד תורה ומזוזה ואע"פ שהתפלין אין זמנן בלילה מכל מקום תלמוד תורה ומזוזה חובתן אף בלילה, אבל שלישית אין בה אלא הזכרת ציצית שאין זמנו אלא ביום, זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן, מה שביארנו במשנה שאין זמן ציצית בלילה, מכל מקום בזמן הזה אין אנו חייבים לסלקו בלילה שהרי טליתות שלנו אין בהם תכלת ואם כן הואיל ואין לנו כלאים בטלית שלנו אין אנו צריכים לסלקו אף בשעה שאינה זמן חיוב ואפילו להניחו בלא ברכה מותר:

    ממשנתנו אתה למד שהציצית מצות עשה שהזמן גרמא הוא אחר שאתה פוטרו בלילה ונשים פטורות, ואע"פ שנחלקו בה בברייתא ר' שמעון ורבנן מחייבים בנשים הלכה כר' שמעון שפוטר וכדעת משנה זו, וחכמי צרפת ז"ל יש לקצתם דעת אחרת לומר שחיוב ציצית אף בלילה חייב וכסות לילה כגון מכסה שנתעטף בו או שמיכה אם הביאו ביום פטור, מפני שהם פוסקים על הציצית שהוא חובת מנא, ושמא תאמר ואם כן היאך היא מצות עשה שהזמ גרמא מכל מקום והאיל וכסות המיוחד ללילה פטור מזמן גרמא מיקרי וכמו, שאמרו שם מאי טעמא דר' שמעון אמר קרא וראיתם אותו פרט לכסות לילה, והענין מפני שכסות לילה ביום מילתא דלא שכיחא הוא, ובתלמוד המערב בפרק מי שמתו פירשו שכסות המיוחד ליום וללילה חייבת ביום ולילה, ומטעם זה היו רבנן דנים אותו כמצות עשה שלא הזמן גרמא, ומכל מקום לר' שמעון הואיל ואין זה מצוי זמן גרמא הוא, ונסח דברים שבתלמוד המערב ר' שמעון פוטר את הנשים מן הציצית מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ואמר להם אי אתם מודים שמצות עשה שהזמן גרמא הוא שהרי כסות לילה פטורים מן הציצית, ואמר ר' לוי טעמון דרבנן שכסות המיוחד לשניהם חייב בשניהם ומכל מקום הלכה כר' שמעון, וזכר לדבר ממה שתלו זמן קריאת שמע בראיית ציצית כמו שאמרו [לעיל ט:] משיכיר בין תכלת ללבן, אלא שאינו ראה גמורה דמכל מקום אורחא דמלתא נקט, ובלילי אשמורות סליחת נוהגים לברך עליו, וקצת חכמי צרפת היו נוהגים להתעטף באותם הלילת בטלית שאולה כדי להפקיע את הברכה לדברי הכל, ומכל מקום דברים אלו אין זה מקומם וכשנגיע בהם נרחיב בהם את הדרך בע"ה:

    סדור פרשיות של קריאת שמע טעם אחר יש בהם מלבד אותו שהזכרנו במשנה והוא שפרשה ראשונה יש בה ללמוד וללמד ולעשות שהרי נאמר ודברת בם ושננתם לבניך וקשרתם וכו', ושניה אין בה אלא ללמד ולעשות ר"ל ולמדתם אותם וכו' וקשרתם וכו', ומה שכתוב בה לדבר בם על הלמוד הוא נאמר, שלישית אין בה אלא לעשות והוא ענין ציצית:

    החופר כוך למת, וכן המתעסק בצרכי הקבורה פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות, היו שם שנים או יותר מתעסק האחד בקבורה והשני קורא ומתפלל וזה יתבאר יותר בפרק ג':

    מה שביארנו שבקבלת עול מלכות שמים קודמת לקבלת עול מצות, הדברים אומרים להקדים פרשה שיש בה עול מלכות לפרשה שיש בה עול מצות, אבל מכל מקום חובה לאדם להקדים הנחת תפלין ולבישת ציצית קודם שיקרא את שמע וכל הקורא את קריאת שמע בלא תפלין אם עשה זה דרך זלזול הרי הוא כאלו מעיד עדות שקר בעצמו כמקבל עול מצות והוא מפקיען, ואם הוא קוראה בלא ציצית והוא לובש כסות המחויב בו הרי כאלו הקריב זבח בלא נסכים, והרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות ישכים ויטהר עצמו ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא את שמע ואחר כך יתפלל, ואם יש לו טלית המחוייב בציצית יצייץ טליתו ויתעטף בו, לא נזדמנו לו תפלין והתחיל בברכות קריאת שמע או בקריאת שמע ונזדמנו לו תפלין מניחן בין הפרקים, יש אומר מניחן שלא בברכה שלא יפסיק ויש שמתירים אף בברכה ואין בידי להכריע, ויש מפרשים אף בין גאל ישראל לתפלה ובין ויאמר לאמת ויציב ובלבד שלא בברכה שאין ברכה מעכבת מצוה, וקצת רבני צרפת עשו בעצמן מעשה אף בציצית ששלחו בשביל טליתם ושלחו שליח ושהה ולא בא עד שסיימו את שמע ופסקו בין שמע לתפלה ונתעטפו ונתפללו, ובתוספות תפשו עליהם שלא נאמר כן אלא בתפלין שהן צורך תפלה וכמו שאמרו הרוצה לקבל עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא את שמע ויתפלל ואלו ציצית לא הזכיר ואם כן אף לשאר מצות יפסיק, ולדעתי אינה תפישה אף הציצית צורך קריאת שמע ומניעתו עדות שקר בעצמו ולא נמנע מלהזכירה אלא מפני שאם אין הכסות ראוי בכך פטור דחובת מנא הוא:

    ולענין ביאור זה שאמרו כאן זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב קדים ומשי ידיה ומנח תפלין וקרי שמע יש שמוחקין ומנח תפלין, דלא ליקשי דרב אדרב ואינו כלום דרב מה שנאמר בו קרא ואנח תפלין פעם אחת הוא שאירע לו כן, והגירסא נכונה יותר כדי שתהא הקושיא מהנחת תפלין שהיא קדימת מעשה למצות קריאת שמע, ומכל מקום מי שמוחק את הגירסא מקשי מתלמוד תורה שהוא מעשה, ועיקר הדברים כגירסא ראשונה:

    מה שביארנו שהדברים אמורים במי שמיקל בהנחת תפלין דרך פירוק עול מצות הוא מפני שיש נמנעין מזה מצד אחר, והוא שהתפלין צריכים גוף נקי ושצריך להזהר שלא יישן בהם ושלא יסיח דעתו מהם וכל שכן שלא יתעסק בשום דבר לכלוך מה שאין כל זה בציצית, ובתלמוד המערב הזכירו במקצת חכמים שהיו נזהרים שלא להניחם אלא בימים ידועים בשנה והיה בהם מי שלא היה מניחם אלא אחר שבאו עליו יסורים ונתרפא שהיה חושב בעצמו שמרקו היסורים את עונותיו והיו סומכים זה למה שנא' הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים, וראה איך הפליגו בכונה כלומר שהן צריכין גוף נקי מעבירות ומהרהורים ואין ראוי להניחם אלא לאחר התשובה, וקצת חכמים נוהגים להניחם בימים שבין ר"ה ליום הכפורים אחר התשובה והטבילה והוודויין והדבר נכון בעיני :

    Meiri on Berakhot 14b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פירש"י בד"ה ומתני פירקין אלמא מקדים הוא לעסוק כו' עכ"ל לכאורה בפשיטות ה"ל לפרש דפריך מתפילין גופיה דקאמר הכא דמנח תפילין והדר קרי ק"ש וי"ל דמ"ה פירש כך משום דהא דקאמר וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש כו' לא בעי לתרוצי אלא הך דמתני פירקין ולא הא דמנח תפילין דאי לא מטא זמן ק"ש לא מטא נמי זמן תפילין ודקאמר בתר הכי מ"מ קשיא הדר נמי להך קושיא דמנח תפילין ואח"כ קרי ק"ש ולעיל קאמר בהיפך וק"ל:

    תוס' בד"ה ולמה קדמה כו' אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת בתורה כו' עכ"ל יש לדקדק לפי זה א"כ מאי קאמר שוב למה קדמה והיה אם שמוע לויאמר כו' כיון שאין מוקדם ומאוחר בתורה ויש ליישב דודאי היכא דליכא טעמא אנו חוששין להקדים המוקדם ולאחר המאוחר אלא דהכא גבי והיה אם שמוע לשמע איכא טעמא דלית ליה למיחש ויש לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים כמ"ש תוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 14b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כמה מעליא הא שמעתא וכו' כלומר דאמרינן השתא. ואיכא דכותה בתלמודא שהיו מתחילין דבר אל בני ישראל והיו מדלגין עד אני ה' אלהיכם. ודוקא בתפלת ערבית והטעם מפני שאין מצות ציצית בלילה. וליכא לאקשויי הכא [מ]הא דאמרינן לעיל דכל פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן דכיון שהיו קורין אותה בבקר כמות שהיא לא הוי הפסק. ויש אומרים דמשום הכי לא חשיב הפסק דפסוק שלם הוא בסוף אחרי מות דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם:

    חייא בר רב אמר אמר אני ה' וכו' משום דכתיב וה' אלהיכם אמת:

    והא בעי לאדכורי יציאת מצרים הוא הדין דהיה יכול להקשות והא בעינן שתים לאחריה אלא דחדא מנייהו נקט. והיינו למאן דסבר דאינו אומר אלא מודים אנחנו לך וכו' ואינו חותם בו כלל. אבל רש"י ז"ל פירש שמתחיל מודים אנחנו לך וכו' ושרנו לפניך מי כמוך וכו' עד גאל ישראל. וכן כתב הראב"ד ז"ל דהא בעינן שתים לאחריה:

    מתני' אמר ר' יהושע למה קדמה שמע וכו' גמרא דין הוא שיקדם שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד - וא"ת הכא משמע דללמוד עדיף מללמד והתם משמע דללמד עדיף מללמוד דאמרינן אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. יש לומר דהאי אוקימתא לא קיימי. אי נמי יש לומר דאנן אקריאה קיימינן השתא ובודאי בקריאה עדיף הוא לקרות כמו שהוא הסדר שקודם לומד אדם ואחר כך מלמד:

    רב קרא קריאת שמע ואנח תפלין וצלי מיתיבי וכו' הא דאקשינן ליה משום דהוה סלקא דעתין דכל פעם היה עושה כן. וא"ת למאי דסלקא דעתין השתא דכל זימנא הוי עביד הכי אימתי היה מברך על התפלין. אם תאמר בין הפרקים אינו נכון לומר כן דכל פעם היה פוסק בקריאת שמע. ובין גאולה לתפלה נמי לא איפשר למימר דלעולם לא יהא סומך גאולה לתפלה. וי"ל שהוא היה מניח אותם בעוד שהוא מתפלל ולא היה מברך עליהם עד לאחר תפלה. ואף על גב דאמרינן כל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן איכא למימר כיון דתפלין מצותן כל היום והיא מצוה נמשכת הרי הוא כמברך עליהן עובר לעשייתן דמכל מקום עדיין לא נגמרה המצוה ועדיין היא קיימת ועתידה. ואף על פי שכבר עשה קצתה מהניא ברכה לשעבר ולהבא. ודכותה בסוכה שמנהגנו לישב בה קודם ברכה ועושין קדוש ואחר כך מברכין שכיון שהיא מצוה נמשכת ועתידה עדיין הרי הוא כמברך עובר לעשייתה:

    החופר כוך למת בקבר פירוש מתחלה היו עושין מערה ואחר כך במחיצות המערה היו עושין כוכין כדאיתא בבבא בתרא ולפיכך אמר בקבר:

    פטור מקריאת שמע ומן התפלה וכו' ואף על גב דאמרינן דפטור מכל מצות האמורות בתורה אפילו הכי איצטריך למימר קריאת שמע תפלה ותפלין מפני שהם יחוד השם ומצות תדירות בכל יום. ועוד דקריאת שמע ותפלה זמנן עובר:

    רישא בחד וסיפא בתרי כלומר שאחד חופר ואחד קורא:

    4 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 14b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    פיסקא תניא רשב"י כו' בדין הוא כו' ולכאורה יש לתמוה למאי דקי"ל לשיטת רוב הפוסקים דפ' ראשונה היא מדאורייתא משא"כ פרשת והיה אם שמוע אינו אלא מדרבנן כדמשמע מלשון סוגיית הגמרא דריש פירקין וא"כ למה הוצרכו ריב"ק במתני' ורשב"י בברייתא בטעמים הללו תיפ"ל דבלא"ה פשיטא דצריך להקדים מצוה דאורייתא לדרבנן אמנם לעד"נ נראה ליישב דהא דאמרינן דפרשת והיה אם שמוע דרבנן משום דבשכבך ובקומך דהאי פרשה בדברי תורה כתיב היינו לענין דלא שייך הך פ' לענין מצות ק"ש משא"כ אם רוצה לומר פרשת והיה אם שמוע לצאת ידי חובת ת"ת לקיים והגית בה יומם ולילה פשיטא שאין לך ת"ת גדול מזו דכתיב ביה להדיא ולמדתם ועול מצות א"כ מה"ט גופא היה להקדימה קודם לפרשת שמע כדי לסמוך פרשת והיה אם שמוע לברכת אהבה רבה שנתקנה על סמך ברכת התורה כן נ"ל וממילא תתיישב קושיית התוספות:

    שם רב משי ידיה כו' והיכי עביד הכי והתניא כו' הא גופא קשיא כו' מ"מ קשיא לרב כו'. ולכאורה האי שקלי וטריא דהא גופא קשיא לא שייך הכא כלל דבפשיטות הוי מצי לאקשויי מברייתא דקתני תפילין והדר ק"ש ורב עביד איפכא. והנראה לע"ד ליישב דלא פסיקא לתלמודא להקשות בענין זה מברייתא אדרב מסדר מצות ק"ש ותפילין דמאן יימר דאיכא קפידא בהא דבפשיטות מצינן למימר דשקולין הם וכל מה שירצה יקדים זמנין הכי וזמנין הכי לפי הענין. ומכש"כ דא"ש טובא לפי שיטת הרמב"ם וכמה פוסקים דפ' שמע ופ' והיה אם שמוע תרווייהו מדאורייתא ולפ"ז מדשני קרא דבפ' שמע הקדים ק"ש לתפילין ובפ' והיה אם שמוע תפילין לק"ש משמע שבא ללמד דשקולין הם ואיזה שירצה יקדים וא"כ תו לא קשיא ברייתא אדרב. ועוד י"ל דמצינן למימר דהך מלתא דק"ש ותפילין איזה מהן קודם תליא בפלוגתא דתנאי דפליגי בעירובין ובמנחות אי לילה זמן תפילין הוא או לא שהרי לעיל דף ט' ע"ב משמע בגמרא ובתוספות דעיקר זמן ק"ש היא קודם הנץ החמה כותיקין כדי לגומרה עם הנץ החמה לסמוך גאולה לתפלה למ"ד לילה לאו זמן תפילין היא ויליף לה מימים ימימה פרט ללילות א"כ ודאי אין מצותה אלא בהנץ החמה כמו כל המצות שנוהגות ביום כדאיתא סוף פ"ב דמגילה א"כ היינו טעמא דרב דקרא ק"ש קודם תפילין כיון שזמנה קודם. משא"כ הך ברייתא דקתני דתפילין קודמין לק"ש היינו משום דס"ל כהאי תנא דלילה זמן תפילין הוא מדאורייתא אלא דמדרבנן אסור גזירה שמא יישן או יפיח בהן א"כ לפ"ז משהשכים לאחר עמוד השחר לאלתר זמן תפילין הוא והיינו כדפסק אביי לעיל לתפילין כאחרים דהיינו קודם זמן ק"ש א"כ לא שייך כלל להקשות מברייתא אדרב כיון דפלוגתא דתנאי היא:

    והשתא דאתינן להכי ע"כ צריך לפרש קושיית הגמרא מברייתא אדרב בענין אחר והיינו משום דרב סבר דמותר להפסיק בין גאולה לתפלה בהנחת תפילין כמ"ש התוס' ומברייתא מוכח דאסור להפסיק בתפילין בין גאולה לתפלה והיינו משום הך קושיא גופא דמקשה הש"ס הא גופא קשיא ומוקי לרישא בחד וסיפא בתרי ואכתי איכא למידק בלשון הברייתא גופא שמקדים תפילין לק"ש וא"כ מאי האי דקאמר הגיע זמן ק"ש הגיע זמן תפילין הו"ל למימר. אע"כ דמשום מצות הנחת תפילין אע"פ שהגיע זמנן אפ"ה לא היה צריך להפסיק מלהתעסק בצרכי המת כיון שזמן תפילין כל היום ויכול להניחן אח"כ אלא מה שהתירו לו להפסיק מצרכי המת היינו משום שהגיע זמן ק"ש דזמנה בהול כמ"ש תוס' מש"ה צריך להפסיק וא"כ לפ"ז ודאי מוכח מברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפלה ואסור להפסיק אפילו בתפילין דאלת"ה א"כ תקשי למה התירו בסיפא בתרי שעולה אחד מהם ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל ואח"כ חוזר למצות המת ומאי כולי האי יעלה ויקרא ק"ש לבד שזמנה בהול ויחזור למצות המת עד שיגיע סוף זמן תפלה שהיא בד' שעות ויעלה ויתפלל ויחזור לצרכי המת ואח"כ יניח תפילין שמצותה כל היום אע"כ מדהתירו לו בזה הסדר דוקא להניח תפילין ולקרות ק"ש ולהתפלל היינו ע"כ משום דכולהו בהדי הדדי שייכי והיינו משום סמיכות גאולה לתפלה ועוד דאיכא נמי הנך טעמי אחריני דמייתי הש"ס בסמוך מי שקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ואמרינן נמי דהרוצה לקבל עליו מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויקרא ק"ש ויתפלל. נמצא דלפ"ז מקשה הש"ס שפיר מהך ברייתא דסברי דצריך לסמוך גאולה לתפלה וסברי נמי כל הנך טעמי דש"ס בסמוך וא"כ האיך עביד רב הכי שלא סמך גאולה לתפלה וקרי ק"ש בלא תפילין דהוה כאילו מעיד עדות שקר בעצמו כן נ"ל נכון בעזה"י. ואף דלכאורה נראה כדרך רחוקה לפרש קושיית הש"ס בענין זה מ"מ לענ"ד דרך קרוב ומוכרח הוא לפרש כן מכל הנך טעמי דפרישית ע"פ סברות נכונות כארי מוצקות ודו"ק היטב ועיין עוד בסמוך:

    שם ותו מי סבר ליה כרבי יהושע בן קרחה והאמר רחב"א זמנין סגיאין כו' ומנח תפילין והדר קרי ק"ש. כאן ג"כ יש לתמוה דהא דקאמר ומי ס"ל כר"י ב"ק לשון מיותר היא דבפשיטות הוה מצי לאקשויי דרב אדרב וכש"כ שיש לתמוה יותר מ"ש רש"י בד"ה ומתני פירקין אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה קודם ק"ש דהיינו מלכות שמים עכ"ל ומי הכריחו לפרש כן סוגית הש"ס דהא בלא"ה מקשי הש"ס שפיר דרב אדרב בענין ק"ש ותפילין עצמן ומה שפירש מהרש"א ז"ל בזה הוא מגומגם כמו שיבואר בסמוך. ובאמת נראה דכוונת רש"י בזה כדי ליישב לשון המקשה דקאמר ותו מי ס"ל כריב"ק אלמא דעיקר הקושיא היינו בענין זה דמאי דלא ס"ל כריב"ק ולא משום דקשיא דרב אדרב כנ"ל ברור בכוונת רש"י אלא דאכתי קושיא במקומה עומדת על המקשן גופא שמקשה בענין זה ולא מקשה בפשיטות מדרב אדרב. אמנם כן לפי מה שכתבתי בסמוך כבר נתיישבה קושיא זו דלא שייך להקשות מדרב אדרב במאי דעביד זמנין הכי וזמנין הכי דמאן יימר דאיכא קפידא בדבר הא שפיר מצינן למימר דק"ש ותפילין שקולות הן ואיזה מהן שירצה יקדים. אלא דאפ"ה מקשי שפיר סוף סוף שמעינן דלא ס"ל כריב"ק שצריך להקדים עול מלכות שמים לעול מצות כן נ"ל לפי השיטה שכתבתי לעיל. אלא דמלבד זה יש ליישב כאן בענין אחר דמדרב אדרב לענין ק"ש ותפילין לק"מ דאפשר דהא דרב משי ידיה וקרי ק"ש ואנח תפילין שהקדים ק"ש לתפילין לאו משום דמצות ק"ש עצמה קודמת למצות תפילין אלא משום דבק"ש אית בה נמי מצות ת"ת שמקיים בה והגית בו יומם ולילה כדאמרינן במנחות ומש"ה ודאי יש להקדימה למצות תפילין משא"כ הא דאמר ר"ח ב"א בסמוך זמנין סגיאין הוה רב משי ידיה ומברך ומתני פרקין ומנח תפילין קודם ק"ש היינו משום דלאחר שכבר שנה פרקו עם התלמידים סמוך לברכת התורה א"כ כבר קיים והגית בו יומם ולילה ומכיון שהיה צריך לקרות ק"ש ולהניח תפילין בזמנן היה מקדים תפילין לק"ש כדי הקדים עשיה לקריאה ולפ"ז ע"כ לא מצי להקשות אדרב אלא דסוף סוף לא ס"ל כר"י ב"ק דאמר דצריך לקבל עליו עול מלכות שמים קודם עול מצות וממילא דהקושיא בין מהא דמתני פירקין קודם ק"ש ובין מהא דמנח תפילין קודם ק"ש כן נ"ל נכון ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

    בפרש"י בד"ה ומתני פירקין אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה כו' וכתב מהרש"א ז"ל שמה שהכריחו לרש"י לפרש כן ולא מפרש בפשיטות דמקשה דרב אדרב היינו משום דלישנא דגמרא הכי משמע וכי תימא דלא מטא זמן ק"ש וזמן ק"ש ותפלה כחדא נינהו כו' ע"ש ולענ"ד דבריו תמוהים דאם כן אכתי תיקשי סוגיא דגמרא גופא וכ"ת בדלא מטא זמנא הא אכתי קשיא דרב אדרב ומלבד מ"ש לעיל דזמן ק"ש ותפילין ודאי לאו כחדא נינהו וכבר כתבתי לעיל מה שנלע"ד ביישוב דברי רש"י בכמה דרכים ומתוך מ"ש יתיישב ג"כ הא דקאמר בגמרא לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך לכאורה הסוגיא תמוה דאכתי מאי אסהדתיה הא דקאמר דמנח תפילין וקרא ק"ש שהוא ענין מיותר ולמאי דפרישית א"ש דודאי עיקר קושית הש"ס שייכא מתרווייהו בין במאי דמתני פירקין תחילה ובין מק"ש ותפילין גופא דעביד זמנין הכי וזמנין הכי אלא דהא דלא קשיא דרב אדרב היינו משום דהכל תלוי בהא דמתני פרקין ומש"ה מקשה מהא דמתני פרקין גופא ואהא קאמר וכ"ת בדלא מטא זמנא מאי אסהדתיה כיון דלא מטא זמן ק"ש ואהא מסיק שפיר דאסהדתיה לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך וממילא דאיצטריך רחב"א לאסוקי במילתיה דמנח תפילין והדר קרא ק"ש לאשמעינן הא מלתא גופא דהיכא ששנה פרקו יניח תפילין ואח"כ יקרא ק"ש כדפרישית ואהא מקשה שפיר מ"מ קשיא אדרב והיינו דסוף סוף לא ס"ל כריב"ק וכ"ז דלא כמהרש"א כנ"ל נכון וברור מאד. מלבד זה יש ליישב עוד בדרכים אחרים דלא שייך להקשות דרב אדרב והיינו עפמ"ש לעיל דף ה' ע"ב גבי אבא בנימין שתהא תפלתו סמוך למטתו וכפרש"י שם דאפילו לעסוק בתורה אסור קודם ק"ש ומתוך מ"ש שם ליישב קושיית התוס' על רש"י ממילא נתיישבה בפשיטות סוגיא דהכא ואין להאריך שהדברים ברורים למבין. וי"ל עוד בפשיטות לפי סוגית הגמרא בדף הקודם הא דקאמר ליה ר"ח לרב גופא שרבי היה מעביר ידו על פניו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים בפסוק ראשון ואחר לימודו חוזר וגומר שאר ק"ש א"כ מסתמא רב גופא ג"כ היה נוהג כן שבשעה שהיה שונה פרקו לתלמידים היה קורא פסוק ראשון תוך לימודו ומש"ה לאחר לימודו היה מנח תפילין והדר קרי שאר ק"ש משא"כ בהא דרב משי ידיה לא שייך לומר כן ותן לחכם ויחכם עוד ותו לא מידי ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Berakhot 14b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, קסברי במערבא ואמרת אליהם נמי לא הוי התחלה קשה לי הא אמרינן במגילה (דף כב ע"א) כל פסוקא דלא פסקי' משה באורייתא לא פסקינן ליה וא"כ איך חלקו הפסוק לשתים ולא אמרו רק עד ועשו להם:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 14b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל 'אֱמֶת' 'אֱמֶת' תַּפְסֵיהּ לְהַאי פירוש, אין זה כמו אומר מודים מודים דמשתקין אותו, משום דמחזי כמודה לשתי רשיות חס וחלילה, אלא זה ריהטא של אמת תפסתו, שיש אדם דרכו לכפול כדי לחזק דבריו, כדאמרי אינשי הב הב, לך לך, בא בא, וכיוצא בזה, וכן כיוצא בזה במקראות (ישעיהו נא, יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם, (תהלים קכו, ו) בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה, וכאלו רבות.

    Ben Yehoyada on Berakhot 14b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 14, Amud Bet, about 501 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “(ירמיהו י, י) ״וה' אלהים אמת״.…”

    2. Segment 28 words

      Opens “חוזר ואומר ״אמת״, או אינו חוזר ואומר…”

    3. Segment 331 words

      Opens “א"ר אבהו א"ר יוחנן: חוזר ואומר ״אמת״.…”

      Named: רבה.

    4. Segment 427 words

      Opens “אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא,…”

      Named: רב יוסף, רב שמואל בר יהודה, שמואל, רבא.

    5. Segment 541 words

      Opens “אמר ליה אביי: מאי מעליותא? והא אמר…”

      Named: רב כהנא, רב שמואל בר יצחק, אביי, שמואל.

    6. Segment 616 words

      Opens “אמר רב פפא: קסברי במערבא ״ואמרת אליהם״…”

      Named: רב פפא, רבא.

    7. Segment 725 words

      Opens “אמר אביי: הלכך, אנן אתחולי מתחלינן, דקא…”

      Named: רב כהנא, רב לא, אביי, רבא.

    8. Segment 819 words

      Opens “חייא בר רב אמר: אמר ״אני ה'…”

      Named: רב אמר.

    9. Segment 95 words

      Opens “והא בעי לאדכורי יציאת מצרים!…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “דאמר הכי: ״מודים אנחנו לך ה' אלהינו…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אמר ר' יהושע בן קרחה: למה קדמה…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “תניא ר"ש בן יוחי אומר: בדין הוא…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “אטו ״שמע״ ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “אלא הכי קאמר: בדין הוא שתקדם ״שמע״…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה! חדא…”

      Named: רבי יהושע.

    16. Segment 1637 words

      Opens “רב משי ידיה, וקרא ק"ש ואנח תפילין…”

      Named: רב משי.

    17. Segment 178 words

      Opens “הא גופא קשיא, רישא אמר פטור, וסיפא…”

    18. Segment 187 words

      Opens “הא לא קשיא: סיפא בתרי, ורישא בחד.…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “מ"מ קשיא לרב. רב כרבי יהושע בן…”

      Named: רב כרבי.

    20. Segment 2014 words

      Opens “אימר דאמר רבי יהושע בן קרחה להקדים…”

      Named: רבי יהושע.

    21. Segment 2143 words

      Opens “ותו, מי סבר ליה כרבי יהושע בן…”

      Named: רבי יהושע, רב חייא בר אשי.

    22. Segment 2212 words

      Opens “לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך, קמ"ל…”

    23. Segment 236 words

      Opens “מ"מ קשיא לרב! שלוחא הוא דעוית.…”

    24. Segment 2426 words

      Opens “אמר עולא: כל הקורא ק"ש בלא תפילין,…”

      Named: עולא, אבא.

    25. Segment 2510 words

      Opens “ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rav Shmuel bar Yitzchak · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Shmuel bar Yitzchak was a prominent Amora, a student of Rav, known for his piety, humility, and the miraculous events surrounding…

      Source: Berakhot 14b · Segment 5 — “…הוי התחלה והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב:…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 14b · Segment 3 — “א"ר אבהו א"ר יוחנן: חוזר ואומר ״אמת״.

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Berakhot 14b · Segment 3 — “א"ר אבהו א"ר יוחנן: חוזר ואומר ״אמת״.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 14b · Segment 4 — “אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא, דכי אתא…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Berakhot 14b · Segment 5 — “…מעליותא? והא אמר רב כהנא אמר רב: לא יתחיל,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 14b · Segment 4 — “…דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: אמרי במערבא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 14b · Segment 5 — “אמר ליה אביי: מאי מעליותא? והא אמר רב כהנא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Berakhot 14b · Segment 24 — “אמר עולא: כל הקורא ק"ש בלא תפילין, כאילו מעיד…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026