Talmud Builders

    Berakhot 33a

    Back to index

    English translation — Berakhot 33a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The officer said to him: No. The pious man continued: And if you would greet him, what would they do to you? The officer said to him: They would cut off my head with a sword. The pious man said to him: Isn’t this matter an a fortiori inference? You who were standing before a king of flesh and blood, of whom your fear is limited because today he is here but tomorrow he is in the grave, would have reacted in that way; I, who was standing and praying before the Supreme King of kings, the Holy One, Blessed be He, Who lives and endures for all eternity, all the more so that I could not pause to respond to someone’s greeting.

    2When he heard this, the officer was immediately appeased and the pious man returned home in peace.

    3We learned in the mishna that even if a snake is wrapped around his heel, he may not interrupt his prayer. In limiting application of this principle, Rav Sheshet said: They only taught this mishna with regard to a snake, as if one does not attack the snake it will not bite him. But if a scorpion approaches an individual while he is praying, he stops, as the scorpion is liable to sting him even if he does not disturb it.

    4The Gemara raises an objection based on what was taught in a Tosefta : Those who saw one fall into a lions’ den but did not see what happened to him thereafter, do not testify that he died. Their testimony is not accepted by the court as proof that he has died as it is possible that the lions did not eat him. However, those who saw one fall into a pit of snakes and scorpions, testify that he died as surely the snakes bit him.

    5The Gemara responds: This is not difficult. There, in the case of one who falls into a pit of snakes, it is different, as due to the pressure of his falling on top of them, the snakes will harm him, but a snake who is not touched will not bite.

    6The Gemara cites another halakha stating that he must interrupt his prayer in a case of certain danger. Rabbi Yitzḥak said: One who saw oxen coming toward him, he interrupts his prayer, as Rav Hoshaya taught: One distances himself fifty cubits from an innocuous ox [ shor tam ], an ox with no history of causing damage with the intent to injure, and from a forewarned ox [ shor muad ], an ox whose owner was forewarned because his ox has gored three times already, one distances himself until it is beyond eyeshot.

    7It was taught in the name of Rabbi Meir: While the head of the ox is still in the basket and he is busy eating, go up on the roof and kick the ladder out from underneath you. Shmuel said: This applies only with regard to a black ox, and during the days of Nisan, because that species of ox is particularly dangerous, and during that time of year Satan dances between its horns.

    8With regard to the praise for one who prays and need not fear even a snake, the Sages taught: There was an incident in one place where an arvad was harming the people. They came and told Rabbi Ḥanina ben Dosa and asked for his help. He told them: Show me the hole of the arvad . They showed him its hole. He placed his heel over the mouth of the hole and the arvad came out and bit him, and died.

    9Rabbi Ḥanina ben Dosa placed the arvad over his shoulder and brought it to the study hall. He said to those assembled there: See, my sons, it is not the arvad that kills a person, rather transgression kills a person. The arvad has no power over one who is free of transgression.

    10At that moment the Sages said: Woe unto the person who was attacked by an arvad and woe unto the arvad that was attacked by Rabbi Ḥanina ben Dosa.

    11MISHNA: This mishna speaks of additions to the standard formula of the Amida prayer and the blessings in which they are incorporated. One mentions the might of the rains and recites: He makes the wind blow and the rain fall, in the second blessing of the Amida prayer, the blessing of the revival of the dead. And the request for rain: And grant dew and rain as a blessing, in the ninth blessing of the Amida prayer, the blessing of the years. And the prayer of distinction [ havdala ], between the holy and the profane recited in the evening prayer following Shabbat and festivals, in the fourth blessing of the Amida prayer: Who graciously grants knowledge. Rabbi Akiva says: Havdala is recited as an independent fourth blessing. Rabbi Eliezer says that it is recited in the seventeenth blessing of the Amida prayer, the blessing of thanksgiving.

    12GEMARA: We learned in the mishna that one mentions the might of the rains in the second blessing of the Amida prayer, the blessing of the revival of the dead. The Gemara asks: What is the reason that the might of the rains is mentioned specifically in that blessing?

    13Rav Yosef said: Because the might of the rains is equivalent to the resurrection of the dead, as rain revives new life in the plant world (Jerusalem Talmud), therefore it was inserted in the blessing of the revival of the dead.

    14And we also learned in the mishna that the request for rain is added to the blessing of the years. Here, too, the Gemara asks: What is the reason that the request for rain is recited specifically in that blessing?

    15Rav Yosef said: Because rain is a component of sustenance, therefore it was inserted in the blessing of sustenance as part of our request for bountiful sustenance.

    16We also learned in the mishna that havdala , distinguishing between Shabbat and the weekdays, is added in the blessing of: Who graciously grants knowledge. Here too the Gemara asks: What is the reason that havdala is recited specifically in that blessing?

    17Rav Yosef said: Havdala is recited in that blessing because it requires wisdom to distinguish between two entities, they established it in the blessing of wisdom. The Rabbis say a different reason: Because havdala is the distinction between the sacred and the profane, the Sages established it in the blessing of weekdays. The first three blessings of the Amida prayer are recited both on weekdays and on Shabbat and Festivals. The blessing: Who graciously grants knowledge, is the first of the blessings recited exclusively during the week.

    18Having mentioned the blessing of wisdom, the Gemara cites that which Rav Ami said with regard to knowledge: Great is knowledge that was placed at the beginning of the weekday blessings; an indication of its significance.

    19And Rav Ami said in praise of knowledge: Great is knowledge that was placed between two letters, two names of God, as it is stated: “For God of knowledge is the Lord” (I Samuel 2:3). And since knowledge is regarded so highly, anyone without knowledge, it is forbidden to have compassion upon him, as it is stated: “For they are a people of no wisdom, so their Creator will have no compassion upon them and their Creator will not be gracious unto them” (Isaiah 27:11). If God shows no mercy for those who lack wisdom, all the more so should people refrain from doing so.

    20Similarly, Rabbi Elazar said: Great is the Holy Temple, as it too was placed between two letters, two names of God, as it is stated: “The place in which to dwell which You have made, Lord, the Temple, Lord, which Your hands have prepared” (Exodus 15:17).

    21Noting the parallel between these two ideas, Rabbi Elazar added and said: Anyone with knowledge, it is as if the Holy Temple was built in his days; knowledge was placed between two letters and the Temple was placed between two letters, signifying that they stand together.

    22Rav Aḥa Karḥina’a strongly objects to this approach that being placed between two names of God accords significance: However, if so, the same should hold true for vengeance. Great is revenge that was placed between two letters, as it is stated: “God of vengeance, Lord, God of vengeance shine forth” (Psalms 94:1).

    23He said to him: Yes. At least in its place, in the appropriate context, it is great. At times it is necessary. That is that which Ulla said: Why are these two vengeances mentioned in a single verse? One for good and one for evil. Vengeance for good, as it is written: “He shined forth from Mount Paran” (Deuteronomy 33:2) with regard to God’s vengeance against the wicked; vengeance for evil, as it is written: “God of vengeance, Lord, God of vengeance shine forth” with regard to the punishment of Israel.

    24A tannaitic dispute is cited in the mishna with regard to the appropriate blessing in which to recite havdala within the Amida prayer. Rabbi Akiva says: Havdala is recited as an independent fourth blessing. Rabbi Eliezer says that it is recited in the seventeenth blessing of the Amida prayer, the blessing of thanksgiving. The first tanna says that it is recited in the fourth blessing of the Amida prayer: Who graciously grants knowledge.

    25Regarding this, Rav Shemen, Shimon, bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: Now, since the eighteen blessings of the Amida prayer and the other prayer formulas for prayer were instituted for Israel by the members of the Great Assembly just like all the other blessings and prayers, sanctifications and havdalot ; let us see where in the Amida prayer the members of the Great Assembly instituted to recite havdala .

    26Rabbi Yoḥanan replied that that would be impossible, as the customs associated with havdala went through several stages. He said to him: Initially, during the difficult, early years of the Second Temple, they established that havdala is to be recited in the Amida prayer. Subsequently, when the people became wealthy, they established that havdala is to be recited over the cup of wine. When the people became impoverished, they again established that it was to be recited in the Amida prayer. And they said: One who recites havdala in the Amida prayer must, if he is able ( Shitta Mekubbetzet , Me’iri ), recite havdala over the cup of wine as well. Due to all these changes, it was not clear when exactly havdala was to be recited.

    27It was also stated: Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The members of the Great Assembly established for Israel blessings and prayers, sanctifications and havdalot . Initially, they established that havdala is to be recited in the Amida prayer. Subsequently, when the people became wealthy, they established that havdala is to be recited over the cup of wine. When the people again became impoverished, they established that it was to be recited in the Amida prayer. And they said: One who recites havdala in the Amida prayer must recite havdala over the cup of wine as well.

    28It was also stated: Rabba and Rav Yosef who both said: One who recites havdala in the Amida prayer must recite havdala over the cup of wine as well.

    29Rava said: We raise an objection to our halakha based on what was taught in a Tosefta : One who erred and did not mention the might of the rains in the second blessing in the Amida , the blessing on the revival of the dead, and one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida , the blessing of the years, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite havdala in the blessing: Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. Apparently, havdala over the cup of wine is optional, not obligatory, at it says because he can recite and not that he must.

    30The Gemara answers: Do not say as it appears in the Tosefta : Because he can recite havdala over the cup of wine. Rather, say: Because he recites havdala over the cup of wine.

    31Proof that one must recite havdala over the cup of wine as well as in the Amida prayer was also stated: Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Yosei asked Rabbi Yoḥanan in Sidon, and some say that Rabbi Shimon ben Ya’akov from the city of Tyre asked Rabbi Yoḥanan, and I, Binyamin bar Yefet, heard: One who already recited havdala in the Amida prayer, must he recite havdala over the cup of wine or not? And Rabbi Yoḥanan said to him: He must recite havdala over the cup.

    32Having clarified the question whether one who recited havdala during the Amida prayer must also recite havdala over the cup of wine, a dilemma was raised before the Sages: One who already recited havdala over the cup of wine, what is the ruling as far as his obligation to recite havdala in the Amida prayer is concerned?

    33Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This can be derived a fortiori from the established halakha regarding havdala in the Amida prayer. Just as havdala in the Amida prayer, which is where the principal ordinance to recite havdala was instituted, the Sages said that it is not sufficient and one who recited havdala in the Amida prayer must recite havdala over the cup of wine as well, all the more so that one who recited havdala over the cup of wine, which is not where the principal ordinance to recite havdala was instituted, but was merely a later addition, did not fulfill his obligation and must recite havdala in the Amida prayer.

    34Rabbi Aḥa Arikha, the tall, taught a baraita before Rav Ḥinnana: One who recited havdala in the Amida prayer is more praiseworthy than one who recites it over the cup of wine, and if he recited havdala in this, the Amida prayer, and that, over the cup of wine, may blessings rest upon his head.

    35This baraita is apparently self-contradictory. On the one hand, you said that one who recites havdala in the Amida prayer is more praiseworthy than one who recites havdala over the cup of wine, indicating that reciting havdala in the Amida prayer alone is sufficient. And then it is taught: If one recited havdala in this, the Amida prayer, and that, over the cup of wine, may blessings rest upon his head. And since he fulfilled his obligation to recite havdala with one, he is exempt, and the additional recitation of havdala over the cup of wine is an unnecessary blessing. And Rav, and some say Reish Lakish, and still others say Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both said: Anyone who recites an unnecessary blessing violates the biblical prohibition: “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7).

    36Rather, emend this baraita and say as follows: If one recited havdala in this and not in that, may blessings rest upon his head.

    37Rav Ḥisda asked Rav Sheshet with regard to these blessings: If one erred in havdala both in this and in that, what is the ruling? Rav Sheshet said to him: One who erred in this, the Amida prayer, and that, over the cup of wine, returns to the beginning of both the Amida prayer and the havdala over the cup of wine.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבל עקרב פוסקונוטלו לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך:

    אין מעידין עליולומר לאשתו מת בעליך להתירה לינשא פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו:

    נחשים ועקרביםאו זה או זה מעידים עליו שמת אלמא מועד הנחש לישוך:

    אגב איצצאכשנפל עליהם ודחקם הזיקוהו:

    שור תםשלא נגח אדם:

    מועדשנגח ג' פעמים:

    בדקולאסל שתולין בו תבן בראשו ואוכל:

    ושדי דרגאלאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה:

    ביומי ניסןמתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע:

    ערודמן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד:

    את חורושהוא יוצא משם:

    ומת הערודמצאתי בה"ג אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם אם הערוד קודם למים מת האדם ואם האדם קודם למים מת הערוד ונעשה נס לר' חנינא ונקבע מעין מתחת עקבו:

    מתני' מזכירין גבורות גשמיםמשיב הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח:

    ושואליןותן טל ומטר לשון בקשה:

    והבדלה בחונן הדעתבמוצאי שבת אתה חוננתנו:

    גמ' מתוך שהיא חכמההחכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור:

    בין שתי אותיותבין שתי הזכרות:

    במילתה מיהא גדולה היאבמקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא:

    שתי נקמות הללו למהאחת לרעה להנקם מן העכו"ם שלא קבלו את התורה:

    ואחת לטובהכדאמרינן בב"ק (דף לח.) מפארן הופיע והפקיר ממונן לישראל שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור:

    הופיעגלה והפקיר כשלא קבלו את התורה:

    קדושותקדוש היום:

    בתחלהכשעלו מן הגולה והיו דחוקים:

    העשירולקנות יין:

    קבעוה על הכוסואז נשתכח תקנת עזרא וכשחזרו והענו קבעוה בתפלה ונחלקו היאך יאמרוה:

    מפני שיכולמשמע אם ירצה שלא לחזור ולהתפלל הא אם אמרה בתפלה א"צ לאומרה על הכוס:

    ואנא שמעיתאני שמעתי:

    חוזר לראשלתפלה ולכוס:

    ברכות 33 עמוד א

    1מחזיר לו?! א"ל לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך א"ל היו חותכים את ראשי בסייף א"ל והלא דברים ק"ו ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה׃

    2מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום:

    3אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק: אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק׃

    4מיתיבי נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת׃

    5שאני התם דאגב איצצא מזקי׃

    6א"ר יצחק ראה שוורים פוסק דתני רב אושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו׃

    7תנא משמיה דר' מאיר ריש תורא בדקולא סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך אמר שמואל הני מילי בשור שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו׃

    Baraita

    8ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד׃

    9נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית׃

    10באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא:

    Mishna

    11מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה רבי אליעזר אומר בהודאה:

    Gemara

    12מזכירין גבורות גשמים מאי טעמא׃

    13אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים׃

    14ושאלה בברכת השנים מאי טעמא׃

    15אמר רב יוסף מתוך שהיא פרנסה לפיכך קבעוה בברכת פרנסה׃

    16הבדלה בחונן הדעת מ"ט׃

    17א"ר יוסף מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה ורבנן אמרי מתוך שהיא חול לפיכך קבעוה בברכת חול׃

    18א"ר אמי גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול׃

    19וא"ר אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר ״(שמואל א ב״, ג) כי אל דעות ה' וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר ״(ישעיהו כז״, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו׃

    20אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין ב' אותיות שנאמר ״(שמות טו״, יז) פעלת ה' מקדש ה'׃

    21וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דעה נתנה בין שתי אותיות מקדש נתן בין שתי אותיות׃

    22מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר ״(תהלים צד״, א) אל נקמות ה'׃

    23אמר ליה: אין במילתה מיהא גדולה היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה לטובה דכתיב ״(דברים לג״, ב) הופיע מהר פארן לרעה דכתיב ״אל נקמות ה' אל נקמות הופיע״:

    24רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית כו':

    25א"ל רב שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכן תקון׃

    26א"ל בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס הענו חזרו וקבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס׃

    27איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס׃

    28איתמר נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס׃

    29אמר רבא ומותבינן אשמעתין טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס׃

    30לא תימא מפני שיכול לאומרה על הכוס אלא אימא מפני שאומרה על הכוס׃

    31איתמר נמי אמר רבי בנימין בר יפת שאל ר' יוסי את ר' יוחנן בצידן ואמרי לה ר' שמעון בן יעקב דמן צור את ר' יוחנן ואנא שמעית המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא ואמר ליה צריך שיבדיל על הכוס׃

    32איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפילה׃

    33אמר רב נחמן בר יצחק קל וחומר מתפלה ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא לא כ"ש׃

    34תני ר' אחא אריכא קמיה דרב חיננא המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו׃

    35הא גופא קשיא אמרת המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס אלמא תפלה לחודה סגי והדר תני אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו וכיון דנפיק ליה בחדא אפטר והויא ברכה שאינה צריכה ואמר רב ואיתימא ר"ל ואמרי לה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום (שמות כ, ו) לא תשא׃

    36אלא אימא הכי אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו לו ברכות על ראשו׃

    37בעא מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו מהו אמר ליה טעה בזו ובזו חוזר לראש.

    Tosafot

    אבל עקרב פוסקבירושלמי קאמר דאם היה נחש מרתיע לבא כנגדו פוסק לפי שבא כנגדו בכעס מתכוין להזיקו ומיהו לא מצינו אם פסק שיחזור לראש מדלא קאמר ואם פסק חוזר לראש אבל לתחלת ברכה מיהא יחזור ואם טעה בג' ראשונות או בג' אחרונות חוזר לתחלת הג' באבות בראשונות ובעבודה באחרונות כדאמרינן לקמן בפרקין (ברכות דף לד.):

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. בתלמוד ארץ ישראל פירשו טעמא דמלתא ואמרי הא עקרב מפסיק למה משום דמחיא וחזרה ומחיא:

    באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא. פירשו עוד בתלמוד ארץ ישראל ואמרו מאי עיסקא דהדין חברברה אלא כד הוא נכית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברה מיית ואין חברברה קדים למיא בר נשא מיית אמרון ליה תלמידוי רבי ולא הרגשתה יבא עלי ממה שהיה לבי מכוון בתפלתי לא הרגשתי אמר ר' יצחק בן אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין מתחת כפות רגליו לקיים מה שנאמר (תהילים קמ״ה:י״ט) רצון יראיו יעשה:

    מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתיםפירשו בתלמוד ארץ ישראל כשם שתחיי' המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם ר' חייא בר אבא שמע ליה מן הדא קרייה (הושע ו׳:ג׳) יחיינו מיומים ונדעה נרדפה לדעת את ה' ויבא כגשם לנו ובבראשית רבה דר' הושעיא (פרשה יג) ר' חייא בר אבא אמר שקולה כנגד תחיית המתים ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא אף חכמים קבעו אותה בתחיית המתים בזו יד ובזו יד בזו פתיחה ובזו פתיחה בזו יד (יחזקאל ל״ז:א׳) היתה עלי יד ה' ובזו יד (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך בזו פתיחה (יחזקאל ל״ז:א׳) הנני פותח את קברותיכם ר' יודן בשם ר' אלעזר בר אבינה בזו שירה ובזו שירה בזו שירה (ישעיהו מ״ב:י״א) ירונו יושבי סלע ובזו שירה (תהלים סה) יתרועעו אף ישירו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 33a

    Berakhot 33a. The full printed text of this folio side — 37 numbered segments, about 762 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבל עקרב פוסק ונוטלו לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך:

    אין מעידין עליו לומר לאשתו מת בעליך להתירה לינשא פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו:

    נחשים ועקרבים או זה או זה מעידים עליו שמת אלמא מועד הנחש לישוך:

    אגב איצצא כשנפל עליהם ודחקם הזיקוהו:

    שור תם שלא נגח אדם:

    מועד שנגח ג' פעמים:

    בדקולא סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל:

    ושדי דרגא לאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 33a · Sefaria

    Tosafot

    אבל עקרב פוסק בירושלמי קאמר דאם היה נחש מרתיע לבא כנגדו פוסק לפי שבא כנגדו בכעס מתכוין להזיקו ומיהו לא מצינו אם פסק שיחזור לראש מדלא קאמר ואם פסק חוזר לראש אבל לתחלת ברכה מיהא יחזור ואם טעה בג' ראשונות או בג' אחרונות חוזר לתחלת הג' באבות בראשונות ובעבודה באחרונות כדאמרינן לקמן בפרקין (ברכות דף לד.):

    Tosafot on Berakhot 33a · Sefaria · CC-BY

    Rav Nissim Gaon

    אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. בתלמוד ארץ ישראל פירשו טעמא דמלתא ואמרי הא עקרב מפסיק למה משום דמחיא וחזרה ומחיא:

    באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא. פירשו עוד בתלמוד ארץ ישראל ואמרו מאי עיסקא דהדין חברברה אלא כד הוא נכית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברה מיית ואין חברברה קדים למיא בר נשא מיית אמרון ליה תלמידוי רבי ולא הרגשתה יבא עלי ממה שהיה לבי מכוון בתפלתי לא הרגשתי אמר ר' יצחק בן אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין מתחת כפות רגליו לקיים מה שנאמר (תהילים קמ״ה:י״ט) רצון יראיו יעשה:

    מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים פירשו בתלמוד ארץ ישראל כשם שתחיי' המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם ר' חייא בר אבא שמע ליה מן הדא קרייה (הושע ו׳:ג׳) יחיינו מיומים ונדעה נרדפה לדעת את ה' ויבא כגשם לנו ובבראשית רבה דר' הושעיא (פרשה יג) ר' חייא בר אבא אמר שקולה כנגד תחיית המתים ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא אף חכמים קבעו אותה בתחיית המתים בזו יד ובזו יד בזו פתיחה ובזו פתיחה בזו יד (יחזקאל ל״ז:א׳) היתה עלי יד ה' ובזו יד (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך בזו פתיחה (יחזקאל ל״ז:א׳) הנני פותח את קברותיכם ר' יודן בשם ר' אלעזר בר אבינה בזו שירה ובזו שירה בזו שירה (ישעיהו מ״ב:י״א) ירונו יושבי סלע ובזו שירה (תהלים סה) יתרועעו אף ישירו:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 33a · Sefaria

    Rashba

    אמר רב יוסף לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק ירושלמי (ה"א):

    למה דהוא מחיה וחזר ומחייה, לא אמרו אלא כרוך אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו הרי זה מסדיר מלפניו שלא יפסיק את תפלתו, תני היה עומד ומתפלל באיסרטיא ובפלטיא ה"ז מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו, ע"כ בירושלמי. והיכא שפסק מפני העקרב או מפני מלך ממלכי האומות, כשהוא חוזר, אם שהה כדי לגמור את כולה נראה שהוא חוזר לראש לפי מה שפסק הרב אלפסי ז"ל בפרק מי שמתו (לעיל ברכות כב, ב). אבל לפי מה שכתב הראב"ד ז"ל דבתפלה נמי אינו חוזר לראש אלא בגברא דחויא כההיא דמים שותתין לו על ברכיו דלעיל (שם), הכי נמי כיון דלאו גברא דחויא הוא אינו חוזר אלא למקום שפסק ואפילו באמצע ברכה, כקריאת שמע דפוסק באמצע ברכות לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד שאינו חוזר לראש הברכה אלא למקום שפסק כנ"ל. ותמהני על התוספות שכתבו שחוזר לראש הברכה.

    טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו. והאי אין מחזירין דקאמר לא שנא סיים תפלתו קודם שנזכר ולא שנא נזכר לאחר שסיים חונן הדעת, כל שלא הזכיר במקומה ועבר אין מחזירין אותו. אבל רב סעדיה גאון ורב שמואל הנגיד ז"ל אמרו דדוקא בשלא נזכר עד שסיים תפלתו, אבל נזכר בתפלתו חוזר לראש. וכתב הנגיד ז"ל טעם הדבר לפום דקיי"ל דאמצעיות חוזר למקום שטעה (לקמן ברכות לד, א). ואינו נכון שאם אתה אומר כן אפילו לאחר תפלה נמי יחזור לראש, כאילו טעה באמצעיות וסיים תפלתו שחוזר ומתפלל.

    אלא אימא הואיל ואומרה על הכוס וכתב רב סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל. קשיא לי היאך הוא חוזר בגשמים ובהבדלה בשטעה בזו ובזו, ואי נמי מעיקרא כשקבעום בתפלה לבד, והלא כלל אמרו בברייתא (שבת כד, א) כל שאין בו קרבן מוסף טעה אין מחזירין אותו. וליתיה דלא שנו אלא בהזכרת המאורע כגון חנוכה ופורים ותעניות של מעמדות, אבל בגבורות גשמים ושאלה ברכות קבועות הן, וצריך הוא לאומרן על כרחו כמו שהתקינו לומר כל שאר התפלה, והוא הדין להבדלה תקנה קבועה היתה עד שקבעוה על הכוס כקדוש, אבל הזכרת המאורע של חנוכה ופורים אין הזכרתן קבועה אלא שכיון שהוא מתפלל התקינו להזכיר בתוך תפלתו לכתחלה. ותדע שלא נתקן בהן כוס ולא תפלה נוספת להזכרת המאורע, וכיון שכן כל שהוא מתפלל כולל המאורע בתפלתו, הא נתפלל וטעה אין מחזירין אותו, אבל ראש חודש וחולו של מועד צריך הוא להזכיר המאורע על כל פנים כיון שחדשה בו תורה קרבן עד שאנו מוסיפין לחיוב הזכרתן תפלה נוספת וכיון שכן חייב הוא להזכיר ואם לא הזכיר חוזר ומזכיר, וכדי לחלק ביניהן הזכירה אותן התוספתא גבי הדדי, דתניא התם (פ"ג, הי"ג) לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו, אם לא אמר הבדלה בחונן הדעת אומרה על הכוס ואם לא אמר מחזירין אותו, רבי יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בשל ארץ מחזירין אותו. כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים וכו' ואם לא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו, וכל שיש בו מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד שחרית ומנחה וכו', ואם לא אמר מחזירין אותו.

    ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרת המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס קשיא לי אדרבא משמע דכוס הוי עיקר תקנתא שהרי לכשהעשירו עקרוה מתפלה וקבעוה על הכוס, ולא חזרו וקבעוה בתפלה אלא משום דחזרו והענו. ויש לי לפרש דהכי קאמר ומה עכשיו דעיקר תקנתא בתפלה משום דכיון דקא חזו דקא מיענו קבעוה בתפלה שלא תהא זזה משם ואפילו יחזרו ויעשירו כדי שלא תהא מטולטלת כל היום אם שמא יחזרו ויענו, (אלא ש"מ שעיקרה) [וכיון שכן עיקרה] בתפלה דהא אין זזה מתפלה ואפילו העשירו, והרי היא זזה מכוס בשאין לו.

    טעה בזו ובזו פירוש: כגון שלא הבדיל בתפלה ואכל או עשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס, דכיון שטעה אפילו בכוס והוא צריך לחזור הרי הוא חוזר לכסדרן, וסימן לדבר אם בא לנפות מנפה את כולו (ב"ב צד, א).

    Rashba on Berakhot 33a · Sefaria

    Ritva

    נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת ויתירו אשתו להנשא:

    לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת או עקרבים קאמר דאי לא תיפוק ליה משום עקרבים:

    שאני התם דאגב איצצא מזקי פי' מפני שמכביד עליהם ודוחקן מזיקין אותו:

    ראה שוורים פוסק פי' באותם שוורים שלא נסתרסו קאמר שהם רעים ומזיקים, אבל אותם סריסים כעין שלנו אין צריך לפסוק דלית בהו סכנה:

    מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים פי' מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון:

    ושואלין את הגשמים בברכת השנים מפרשינן בגמ' מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה: והבדלה בחונן הדעת. מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהיינו הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות וקבעוה בראשונה מפני זריזין מקדימין, ואיכא דאמרי מתוך שהיא חכמה להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור קבעוה בברכת חכמה שעל ידי הדעת מכירין מעלת המנוחה ואני יודעין להבדיל בין קודש לחול:

    רבי אליעזר אומר בהודאה פי' קודם שיחתום בברכת מודים וטעמא דידיה מפני שמודה לשם שזיכה אותו להכיר ולהבדיל בין קודש לחול, ור' עקיבא אומר ברכה רביעית בפני עצמה, פי' אומרה להבדלה ברכה רביעית כלומר אחר ג' ראשונות והיינו דקרי לה רביעית:

    דאמר עולא שתי הופעות אלו למה פי' דהופיע חוזר על שתי נקמות והוו להו תרי הופעות:

    7 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 33a · Sefaria

    Meiri

    נחש כרוך לא שנו אלא כרוך הא מרתיע ובא כנגדו הרי זה מסרט מלפניו ר"ל מצדד ובלבד שלא יפסיק את תפלתו ר"ל שלא יסיח, היה מתפלל באסרטיא ופלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו ר"ל שלא ישיח, וכל שפסק ושהה כדי לגמור את כלה, להיכן הוא חוזר כבר ביארנו את דינה בפרק ג' שלדעת גדולי הפוסקים חוזר לראש ולדעת גדולי המפרשים הואיל וגברא חזיא הוא חוזר למקום שפסק אף באמצע ברכה, ובתוספות כתבו לראש הברכה בכלם ומכל מקום לק"ש כשפוסק באמצע אינו חוזר לראש פרשה אבל בזו עשאוה כשליח צבור שטעה ומנו אחר תחתיו שמתחיל בראש הברכה שטעה בה האחר:

    זה שאמרו כאן בעדות אשה להשיאה שאם נפל לגוב אריות אין מעידים עליו לחפירת נחשים ועקרבים מעידים עליו, כבר פירשנו באחרון של יבמות [קכ"א ע"א] של שהמקים רחב להם בזו ובזו אין מעידים עליו וכל שהמקום צר להם עד שהוא נופל עליהם בזו ובזו מעידים עליו, אלא שמן הסתם אריות עומדים במקום רחב ולפיכך החליטו לומר אין מעידים עליו ונחשים ועקרבים עומדים במקום צר ולפיכך החליטו לומר בהן מעידים עליו:

    המשנה השנית מזכירים גבורות גשמים וכו', בא להודיע עכשיו היאך ראוי להזכיר בתפלה כל ענין וענין במקומו הראוי לו ואמר שהזכרת גשמים ר"ל מוריד הגשם הותקנה להזכיר בברכת תחיית המתים ר"ל אתה גבור מפני שהגשמים מחיים את הזרעים ואת הצמחים שכבר מתו ויבשו והיבש נקרא בלשון תלמוד מת כמו שאמרו בתלמוד המערב לולב היבש פסול על שם לא המתים יהללו יה. ושאלה ר"ל ותן טל ומטר לא הותקנה אלא בברכת השנים הואיל וצורך פרנסה הם. והבדלה בחונן הדעת הואיל ולהבדיל בין שבת לחול היא באה מקומה בברכה של חול, ור' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ואינה כוללה באתה חונן שהיה ר' עקיבא סבור שאין להבדלה שום שייכות עם ברכת הדעת שיהיו כוללים אותה עמה, ולרבנן הואיל והיא ברכת חכמה ר"ל שכחמתו של אדם היא שמביאתו להפריש להבחין ביניהם קבועה בברכת חכמה, ר' אליעזר אומר בהודאה במקום הודאת הנסים שאנו צריכים להודות על שנתן לנו את השבת והלכה כתנא קמא, ואם טעה ולא הזכירם כבר ביארנו את דינם בפרק תפלת השחר:

    זהו ביאור המשנה ודברים שבאו עליה בגמ' אלו הן אנשי כנסת הגדולה והם עזרא ובית דינו תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות ר"ל מטבע הברכות וסדורן מתוך שנתדלדלו ונטלטלו נשתנו במנהגיהם ונשתבשו בקצת הדברים בענין סדורם והוא שנחלקו אחר כן חכמי ישראל בכך, והבדלה קבעוה תחלה בתפלה וכשהעשירו קבעוה על הכוס וחזרו והענו קבעוה בתפלה ותקנו כל שיש לו כוס יבדיל בתפלה ובכוס, כלל הדברים מעתה מבדילים בכל מוצאי שבת בתפלה וכוללה בברכת אתה חונן אם הוא מוצאי שבת לחול ואם הוא מוצאי שבת לי"ט כולל הבדלה באתה בחרתנו בנוסח ותודיענו ואע"פ שהבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס קודם שיתפלל מבדיל בתפלה על הדרך שמקדשים בשבת בתפלה ובכוס, ומה שאמרו אמרינן המבדיל בין קודש לחול ואפכינן סלתי דמשמע שאינה טעונה כוס לא נאמרה אלא לענין מלאכה הא לאכילה ושתיה טעונה כוס:

    התפלל וטעה ולא הזכיר בה הבדלה אינו חוזר אלא סומך על של כוס אלא שאם חזר והתפלל אף בתורת חובה אין כאן ברכה לבטלה הואיל וכך נתקנה ואם אין לו כוס חוזר ומתפלל:

    הבדיל בתפלה וטעה בשל כוס ר"ל ששתה ולא הבדיל חוזר ומבדיל על הכוס שאע"פ שטעם מבדיל:

    טעה בזו ובזו ר"ל שהתפלל ולא הבדיל ואכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהם ר"ל שחוזר ומתפלל ומבדיל בה וחוזר ומבדיל על הכוס ואע"פ שאם לא הבדיל בתפלה היה יוצא בשל כוס עכשיו שטעה בשתיהן חוזר לשתיהן, וגדולי המפרשים נותנים סימן לדבר אם בא לנפות מנפה את כלו, ומכל מקום יש מפרשים שבזו אינו חוזר אלא לשל כוס שהרי טעם מבדיל, וטעה בזו ובזו הכל נאמר על התפלה והם סוברים שאם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת ונזכר בתוך התפלה זוכרה בהודאה שכדיאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת שכחה ואם שכחה בשתיהם הואיל ולא סיים או שלא עקר את רגליו אינו סומך על של כוס אלא חוזר לראש, ויש מפרשים לאתה חונן ואף בזו יש חולקים לומר שאף בזו סומך על הכוס וחוזר ומבדיל על הוכס ואע"פ שטעם, ומפרשים טעה בזו ובזו שהתפלל ושכח ונזכר וסמך על של כוס ונמצא שאין לו כוס, וענין השאלה מי אמרינן הואיל ואין לו כוס חוזר ומתפלל או דלמא הואיל ואידחי על סמך הכוס ונמצא שאין לו אדחי, ומסיק ליה דחוזר לראש ר"ל שחוזר ומתפלל, ומכל מקום יש מי שכתב שכל שלא הזכירה בחונן הדעת אינו מזכירה עוד כלל אלא שסומך על הכוס אלא שאם אין לו כוס נראה שאומרה בעבודה ואינו צריך להפסיק ולחזורף לא הבדיל בלילה התבאר באחרון של פסחים [ק"ו ע"א] שמבדיל והולך עד יום ד' אבל אינו מברך על האור וכן אין המנהג לברך על הבשמים, וכן נראה לי כמי שאין לו כוס וטעה בתפלתו עד יום ד', ובתלמוד המערב פירשו בהבדלה שאחד מברך וכלן יוצאין כשאר ברכות אלא שכל העונים אמן צריכין ליתן עיניהם בכוס ובנר:

    Meiri on Berakhot 33a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת ויתירו אשתו להנשא:

    לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת או עקרבים קאמר דאי לא תיפוק ליה משום עקרבים:

    שאני התם דאגב איצצא מזקי פירוש מפני שמכביד עליהם ודוחקן מזיקין אותו:

    ראה שוורים פוסק פירוש באותם שוורים שלא נסתרסו קאמר שהם רעים ומזיקים. אבל אותם סריסים כעין שלנו אין צריך לפסוק דלית בהו סכנה:

    מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים פירוש מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים. ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים. ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון:

    ושואלין את הגשמים בברכת השנים מפרשינן בגמרא מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה:

    והבדלה בחונן הדעת מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהיינו הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות. וקבעוה בראשונה מפני זריזין מקדימין. ואיכא דאמרי מתוך שהיא חכמה להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור קבעוה בברכת חכמה שעל ידי הדעת מכירין מעלת המנוחה ואנו יודעין להבדיל בין קודש לחול:

    ור' עקיבא אומר ברכה רביעית בפני עצמה פירוש אומרה להבדלה ברכה רביעית כלומר אחר שלוש ראשונות והיינו דקרי לה רביעית:

    12 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 33a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' בד"ה אבל עקרב פוסק כו' ומיהו לא מצינן אם פסק שיחזור לראש כו' עד סוף הדיבור. ויל"ד במאי איירי הכא אי בשהה כדי לגמור את כולה פשיטא דחוזר לראש בין לשיטת הרי"ף ובין לשיטת התוס' לעיל דף כ"ב ע"ב גבי מים שותתין על ברכיו עיין שם בתוס' ד"ה אלא לכ"ע דלענין תפלה והיכא דנאנס חוזר לראש כמו שהארכתי שם בזה עיין עלה ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל מה שכתב בשם הראב"ד ז"ל מיהו התוס' לא נחתו להכי אע"כ דהתוס' דהכא איירי בלא שהה כדי לגמור את כולה וכן משמע להדיא מלשון הב"י בא"ח סימן ק"ד והט"ז האריך בזה עיין שם מיהו לפ"ז יל"ד לאידך גיסא דא"כ למה הוצרכו התוס' להביא ראיה על זה דאינו חוזר לראש דמהיכי תיתי יחזור לראש בהפסקה כל דהו דמ"ש מק"ש היכי דמותר לפסוק דפשיטא לן דאינו חוזר לראש ואדרבה היו צריכין להביא ראיה אהא דמסקו בסוף דבריהם אבל לתחילת ברכה מיהו יחזור דמנא להו הך מלתא דממ"נ דאי מיקרי הפסקה בכה"ג אע"ג דלא שהה כדי לגמור את כולה והיינו משום דבתפלה החמירו כמו שכתב הב"י שם א"כ יחזור לראש ואי לא מיקרי הפסקה בכה"ג היכי דלא שהה למה יחזור לתחילת הברכה דהא בק"ש כה"ג אינו חוזר אלא למקום שפסק ואף שיש ליישב ולחלק ביניהם אכתי למה כתבו התוס' בפשיטות בלא ראיה כיון שלא נזכר מזה בגמרא וצריך עיון ליישב ועיין בק"א:

    במשנה מזכירין גבורות גשמים בת"ה כו' בריש פרק קמא דתענית קתני כה"ג מאימתי מזכירין גבורות גשמים ומקשי שם הש"ס ליתני מאימתי מזכירין על הגשמים מאי גבורות גשמים ומשני רבי יוחנן מפני שיורדין בגבורה והקשו שם בתוס' תימא אמאי לא מקשה בברכות כה"ג עיין שם מה שתירצו. ולע"ד נראה דודאי הכא שפיר הוי מסיק אדעתא דלשון גבורות היינו שיורדין בגבורה שהרי לכך מזכירין אותן בברכת אתה גבור וניחא ליה להתנא דהכא לאשמעינן מלתא בטעמיה ואע"ג דמקשינן הכא מזכירין ג"ג מאי טעמא ומשני רב יוסף מתוך ששקולה כת"ה היינו משום דמלשון אתה גבור גופא שהיא בראש הברכה אינו מעיקר הברכה דהכל הולך אחר סיום הברכה משום הכי ניחא ליה בהאי טעמא טפי כיון דלקושטא דמלתא שקולה כת"ה שהיא סיום הברכה כן נראה לי וק"ל:

    פיסקא ר"ע אומר ברכה רביעית כו' אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה כו' והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. לכאורה האי והם אמרו לא שייך הכא לענין הקושיא דנחזי היכי תקון ונראה לי בזה דהא דקאמר מעיקרא בתחילה קבעוה בתפלה היינו דמשום שהיו עניים ולא היה להם כוס של יין שהרי כשהעשירו קבעוה על הכוס והיינו משום דעל הכוס עדיף טפי אי משום דדומיא לקידוש בעינן לכתחילה ובקידוש ודאי על הכוס בעינן דדרשינן ליה בפרק ע"פ מדכתיב זכור זכריהו על היין ועיין שם בתוס' ובפ"ק דנזיר דף ד' מה שכתבו תוס' בזה אי האי דרשה דזכריהו על היין הוי דרשה גמורה או לאסמכתא בעלמא. ועוד טעמי אחריני איכא דהבדלה על הכוס עדיף טפי שאומר אותה בברכה מיוחדת בשם ומלכות משא"כ בתפלה אי אפשר לקובעה בברכה מיוחדת דתמני סרי תיקון תשסרי לא תיקון. וא"כ לפ"ז כשהענו אח"כ ושכחו ג"כ היכי תקון מעיקרא דלרבנן מש"ה צריך לכוללן בברכת אתה חונן א"כ תו לא שייך לומר דעיקר הבדלה על הכוס לגמרי אף במי שיש לו יין ולומר דהוי כברכה שאינה צריכה כדאמרינן בסמוך דהא ודאי ליתא דכיון שמעיקר הדין דהבדלה היינו על הכוס תו לא הוי כברכה שאינה צריכה ומש"ה מסיק שפיר הכא דהם אמרו דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס כן נראה לי ועיין עוד בסמוך:

    שם תני רב אחא כו' הא גופא קשיא כו' והוי ברכה שאינה צריכה כו' עובר משום לא תשא. כבר הארכתי בזה בסוף פ"ק דף י"ב גבי פתח בדשכרא בלשון התוס' בד"ה לא לאתויי נהמא כו' עיין שם בחידושינו ובדף כ"א לענין ספק התפלל עיין שם שכתבתי האי עובר משום לא תשא דקאמר הכא מה טעם יש בה אי משום הזכרת השם א"כ אמאי לא אסרינן להזכיר השם בדברי שבחי' ובתחנונים ומשמע בכמה דוכתי בפשיטות דמותר להזכיר לכ"ע ואי משום דשאני ברכה שאומר בשם ומלכות הא ודאי ליתא דאטו בקרא דלא תשא מלכות כתיב ביה ומה איסור לא תשא שייך בהזכרת מלכות לכך נראה ברור דהא דקאמר עובר משום לא תשא אינו אלא מדרבנן ואסמכוה רבנן לברכה שאינה צריכה אקרא דלא תשא וכן מבואר להדיא בדברי התוס' בסוף מס' ר"ה דף' ל"ג בד"ה הא ר"י ומה שיש לדקדק שם בדבריהם יבואר במקומו אלא דעיקר האיסור בברכה שאינה צריכה היינו משום דמיחזי כבל תוסיף כמ"ש תוס' לעיל דף כ"ט בד"ה מפני שיכול ע"ש ובחדושינו. מיהו הכא בשמעתין לענין הבדלה אין אנו צריכין לכך דבלא"ה מקשי הש"ס שפיר אהך ברייתא דתני רב אחא דתני בהדיא המבדיל בתפלה משובח יותר כו' אלמא דתפלה לחוד סגי אפילו מי שיש לו כוס וא"כ כבר נגמרה ההבדלה לגמרי ומהאי שעתא שהזכיר הבדלה בתפלה הוי חול גמור שיצא היום מקדושת שבת ונעשה חול וא"כ מאי האי דהדר תני אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו ואמאי אדרבה הו"ל לגמרי כמי שאומר הבדלה בהזכרת השם בימי חול דודאי הוה ליה מזכיר ש"ש לבטלה ממש דבכה"ג נראה דעובר משום לא תשא ממש מן התורה כיון שאין מקום כלל להזכרת השם בהבדלה כי האי כן נראה לי נכון:

    Penei Yehoshua on Berakhot 33a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' נתן עקבו על פי החור עיין יפה מראה בתענית (פרק ג סימן יז) ד"ה מפלתו:

    Gilyon HaShas on Berakhot 33a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִיָּד נִתְפַּיֵּס אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם מקשים אמאי אצטריך בעל המאמר לומר דברים אלו, מאחר שאמר ונתפייס אותו השר? ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (פסחים ח:) שאלו לרב על תלמידי דבי רב שבאים לבית המדרש דרך היער, שהוא מקום שיש בו חשש סכנה אם רשאים בכך? והשיב ליתו עָלַי וְעַל צוארי! וחזרו ושאלוהו בחזירתם מבית המדרש לביתם כיצד? ואמר להם 'לא ידענא' שנסתפק בזה. ולכן בא בעל המאמר כאן ללמדנו רבותא, דלא תחשוב נס זה שנעשה באותו חסיד היה בדרך הילוכו מביתו לבית המדרש, לכך הגין עליו זכות בית המדרש שהולך לשם, לזה סיים וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם, דהיה זה בהילוכו לְבֵיתוֹ, ועם כל זה נעשה הנס שנפטר לְשָׁלוֹם. או נראה לי בס"ד אמר נִפְטַר לְשָׁלוֹם, כלומר שנפטר מן אותו השר בשימת שלום, שנתן לו השר שלום כשנפטר אותו חסיד ממנו, שנתן הקב"ה לאותו חסיד אהבה וחן בעיני השר, דלא די לו שלא הרגו, אלא אהב אותו וחזר ונתן לו שלום שנית כשנפטר ממנו, שכיבדו בנתינת שלום. אי נמי רצונו לומר אף על פי שהיה לחסיד אותו שעה פחד של מות, לא הזיק לו זה הפחד בגופו, כדרך אדם שנקרה לו איזה פחד, לא נִפְטַר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם בלי שום מיחוש בגופו כלל.

    יָצָא וְנָשְׁכוֹ, וּמֵת אוֹתוֹ עָרוֹד נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. יש להקשות למה נטלו עַל כְּתֵפוֹ, ולא נשאו וגיררו? ונראה לי בס"ד כי בודאי היה באותו עָרוֹד איזה נפש אדם מגולגלת בו ונתקנה עתה, יען כי מצינו שנעשה בזה הערוד קדוש השם, וגם עוד נעשה תּוֹכְחוֹת מוּסָר לבני אדם, ונעשה גרמא לבני אדם להתעורר בתשובה, לכן ודאי היה בו איזה נפש מגולגלת ונתקנה בזה, וכמו שכתוב בשתי פרים שאחד יצא גורלו להיות קרבן לה' ביד אליהו זכור לטוב, ואחד קרבן לבעל, ולא היה זה רוצה לזוז ממקומו אף על פי שנקבצו אליו ת' איש, עד שבא אליהו זכור לטוב ולחש לו כשם שמתקדש שם שמים בפר שלי כך מתקדש שם שמים בך, ואז קם, ואמר רבינו האר"י ז"ל (בספר לקוטים פ' קרח), כי אלו השני פרים היו גלגול דָתָן וְאֲבִירָם, ואף על פי שנשרפו לא נגמר תיקונם, ועתה נגמר בשני פרים אלו, וְאֲבִירָם היה מגולגל בפר של בעל, ולא רצה לקום כי חשב לא יתוקן מאחר שהוא בחלק הבעל, ואמר לו אליהו זכור לטוב שגם הוא יתוקן, יען כי מתקדש שם שמים בו, יעיין שם. וכן כאן ודאי היה בערוד ההוא נפש אדם מגולגלת, ולכך זכה שיתקדש שם שמים על ידו, וכשמת הערוד נתקנה, לכך נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ, לומר נתעלה זה עתה בקדוש שם שמים, וראוי לנשאו על כתיף כמו גויית אדם, מפני שנתקן הנפש המגולגלת בו. או נראה לי בס"ד לפרש נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ כדי לשלשלו לאחוריו, לרמוז לבני אדם שהחטא ממית שהאדם משליך דבר תורה ועבודת שמים אחרי גוו, וכמו שנאמר (מלכים א' יד, ט) וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ. ובאופן אחר נראה לי בס"ד רמז בזה מוסר גדול ולימוד יקר, והוא כי החוטא עושה שתים רעות, דכתיב (ירמיהו ב, יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי, הא' אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, והב' לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, דהיינו שהוא מוציא ממנו חלקים טובים ומכניס חלקים רעים, נמצא שתים רעות הם א' של יציאה וא' של הכנסה, ולכן כתיב (איכה א' ח') חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, ודרשו רבותינו ז"ל 'חטאו בכפלים', ולכן בא הערוד ההוא לנקום מן החוטא שעשה שתים רעות, כי נרמז זה בשם ה עָרוֹד למפרע הוא נקרא דו רע, ותיבת 'דו' רצונו לומר 'שתים' כמו טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ, והואיל והחוטא הולך לאחור לכן נרמז דבר זה של 'דו רע' לאחור, וכדי להשכיל את בני אדם במוסר זה, שכל כך קשה החטא שגורם דו רע א' של כניסה וא' של יציאה, שדבר זה נרמז בערוד עצמו, לכך נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ בגלוי לעיני הכל, ודרך הנוטל על כתפו חבל או דבר אחר שראשו אחד דק וראשו אחד עב, הנה תופש ראש הדק בידו ומשלשל ראש העב לאחוריו, וכן הערוד שהוא מין נחש שיש לו זנב שהוא דק, כשנטלו ר' חנינא בן דוסא על כתיפו, אחד בידו הזנב ושלשל את ראשו העב על כתיפו לאחוריו, רמז לרואין 'תביטו באותיות ערוד מלמטה למעלה', דהיינו שתקראו אותיותיו לאחור שאז הערוד נקרא 'דו רע', שבזה תדעו ותבינו שהערוד ממית, בעבור החטא שעושה דו רע, א' בהכנסה וא' ביציאה. או יובן בס"ד עָרוֹד [280] גי' ר"ף, וראש ח נינא שהוא כתף אחד משמו הוא ח' צירוף, שניהם חרף [288] רצונו לומר, נטלו בגלוי שבזה חרף הקליפה של הערוד.

    בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ אוֹי לוֹ לְאָדָם שֶׁפָּגַע בּוֹ עָרוֹד, וְאוֹי לוֹ לְעָרוֹד שֶׁפָּגַע בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. קשא חלוקה זו, דְאוֹי לוֹ לְאָדָם לאו כההיא שעתא אתמר, אלא מעיקרא אתמר, מעת שהיה הערוד קיים והיה ממית האדם, ובאותה שעה היה חלוקה הב' בלבד, לומר אוֹי לוֹ לְעָרוֹד שֶׁפָּגַע בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא? ונראה לי בס"ד דבאמת גם חלוקה זו דְאוֹי לוֹ לְאָדָם בההיא שעתא אתמר, ולאו בעוד הערוד קיים, יען כי תחלה בעת שהיה הערוד ממית בני אדם לא יאמרו אוֹי לְאָדָם מאחר דהערוד הוא שלוח מן השמים בשביל החטא, אם כן אדם שנשכו ערוד ומת, טוב לו שקבל ענשו בעולם הזה והלך נקי לעולם הבא, ואין אומרים אוֹי אלא לרשע שמת בזמנו על מטתו ולא נתכפר לו, שאז הולך לגיהנם, אך אחר שראו שאותו ערוד הכישו לר' חנינא בן דוסא, אז נתברר שאינו שלוח מן השמים, אלא רע ומזיק מאליו שלא ברשות של מעלה, כי ימצא כך בעולם, וכמו שאמרו בילקוט ראובני על פסוק (בראשית לז, לג) חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, שהוא רצונו לומר אינה שלוחה מן השמים, אלא היא חיה רעה להזיק בלא משפט, וכן הענין כאן, כי איך מן השמים לחשו לה לנשוך לר' חנינא בן דוסא אם כן זה מזקת מאיליה, ולכן אוֹי להם לאותם שמתו על ידה כיון דאינה שלוחה משמים, הנה הנהרג על ידה עליו נאמר (משלי יג, כג) יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, לכך אותה שעה כשראו הערוד ההוא נשך לר' חנינא בן דוסא גם כן, אז אמרו אוֹי לוֹ לְאָדָם שֶׁפָּגַע בּוֹ עָרוֹד מקודם לְנִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, וְאוֹי לוֹ לְעָרוֹד שֶׁפָּגַע בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.

    גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּתְחִלַּת בְּרָכוֹת שֶׁל חוֹל יש להקשות למה נקיט דֵּעָה ולא אמר חָכְמָה או בִינָה, דהא שלשתם איתנייהו בהאי ברכה? ונראה לי בס"ד מפני שרצה ללמדנו לפי דרכו דנוסח האמיתי הוא כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, שצריך להיות 'וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת', ולא כגרסה שגורסין חָכְמָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל.

    גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ש"א ב) "כִּי אֵל דֵּעוֹת הֳ'". הא דלא אמר בֵּין שְׁתֵּי שֵׁמוֹת, רמז כי מלבד שנתנה בין שני שמות הקדושים, נתנה גם כן בין אותיות ' לי ', אשר מורים על הקיום כנודע, והם למ"ד של אֵ ל, ויו"ד דשם יְ יָ. אי נמי לשמות קרי להו אוֹתִיּוֹת, מפני שכל שם מורה על דבר פרטי ממשלתו יתברך וכנזכר ברעיא מהימנא, ונראה לי לכך נאמרה דֵּעָה בֵּין שם אֵל ושם הוי"ה, יען כי שם אֵל הֳ' עולה מספרם ז"ן [57], וכתיב (משלי כד, ד) וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים. ברם איכא למידק אמאי לא אמר גדולה הגדולה שנתנה בין שתי שמות, דכתיב (תהלים צה, ג) כִּי אֵל גָּדוֹל הֳ' וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים? ונראה לי בס"ד דנקיט דֵּעָה וּמִּקְדָּשׁ בלבד, כדי ללמדנו דחביבין הם, וצריכים אנחנו לרדוף אחריהם ונטרח להשיגם אך הגדולה אף על פי שבאמת יש לה מעלה שנתנה בין ב' שמות, עם כל זה לא לנו היא שנרדוף אחריה, אלא היא שלו יתברך כי לו לבדו נאה הגדולה. אי נמי נראה לי בס"ד הוצרך ללמדנו על דַּעַת וּמִּקְדָּשׁ בלבד, כדי לדרוש בזה כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. ועדיין יש להקשות אמאי לא אמר 'גדולה שמיעה', וכן גדולה סליחה דכתיב (דניאל ט, יט) אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה? ונראה לי דהתם לא הוה אפשר למנקט בדרך אחר, כיון דרוצה להזכיר השם בכל אחת מהם, ואם כן כיון דהלשון נופל כך אין ראיה לגדולת השמיעה והסליחה שנתנו בין שני שמות, מה שאין כן בדעה קשיא ליה דהוה ליה למימר כִּי הֳ' אֵל דֵּעוֹת וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת, וכן במקדש הוה ליה למימר לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, אלא ודאי כיון דנקיט להו הכי בין שני שמות, בא להורות על גדולתם ומעלתם.

    כָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו הנה אין ללמוד מכאן דאסור לרחם על שוטה ישראל, דדברים אלו אינם כפשוטם, וגילה סודם רבינו האר"י זלה"ה, שדבר זה קאי על עכו"ם שאין לקליפתם חלק בדעת בסוד גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, שהזכר דקליפה יש בו מוח חכמה ובינה והוא חסר דעת, וכמפורש כל זה היטב בשער מאמרי רשב"י פרשת משפטים, יעיין שם, ואף על גב דגם בלאו הכי כתיב בעכו"ם (דברים ז' ב') לֹא תְחָנֵּם, ודרשו רבותינו ז"ל 'לא תתן להם מתנות חינם', ענין 'מתנה' ו'חנינה' לחוד וענין 'רחמנות' לחוד, ורבותא גדולה אשמעינן הכא ברחמנות. אך יש להקשות דקרא אמר (ישעיהו כז, יא) לֹא עַם בִּינוֹת הוּא ואיך יליף מהאי קרא לדעת? ונראה לי בס"ד דהתנא אמר (אבות פרק ג' משנה יז) אִם אֵין דַּעַת אֵין בִּינָה, ולהכי אמר קרא לֹא עַם 'בִּינוֹת' ולא אמר לֹא עַם 'דֵּעוֹת', לומר לא מבעיא שהם לא עַם דֵּעוֹת כי אין מוח דעת בקליפה, אלא גם בינה דנראה דאית להו גם כן לפום קושטא לית להו, יען דאִם אֵין דַּעַת אֵין בִּינָה, ואם כן גם הבינה היא חסרה מהם וכאלו אינה כנ"ל, ועיין בשער מאמרי ר' שמעון בר יוחאי (דף טז) בביאור אִם אֵין דַּעַת אֵין בִּינָה וכו', ובזה יתיישב ביאורינו היטב.

    כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו נראה לי בס"ד כי המוחין הם חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת, ומי שיש בו דַעַת יודע לעשות המשכת המוחין, כל היום וכל הלילה בכל עת שירצה, אף על פי שאינו זמן תפילה ונמצא שדומה כְּאִלּוּ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי בְּיָמָיו, דידוע שבזמן בית המקדש קיים יש המשכת המוחין תמיד דלא פסיק, מה שאין כן בחורבן אין המשכת המוחין אלא רק בעת תפילה, ונראה לי בס"ד כי התמדה זו נרמזה באותיות דַעַת, שהיא ד' עת, דידוע היום והלילה נחלקים לארבע עתים, חצי ראשון של יום הוא מ"ה דמ"ה, וחצי השני הוא ב"ן דמ"ה, וחצי ראשון של לילה הוא ב"ן דב"ן, וחצי הב' של לילה הוא מ"ה דב"ן, נמצא הם ד' עתים חלוקים בבחינתם, ומי שיש בו דַעַת לעשות יחודים יוכל לעשות כל ארבעה עת הנזכר עת רצון, וזה שנאמר (משלי כד, ד) וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים, ועיין להרב פתח עינים ז"ל מה שהקשה על הרשב"א ז"ל ודעימיה דכתבו אל מדת הדין, דלזוהר הקדוש 'אל' הוא חסד, עיין שם, ואשתמיט מיניה דמר מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בספרו מבוא שערים, אל שדי בבריאה, ואל הוי"ה ביצירה, ואל אדני בעשיה, והן אמת כי שם 'אל' הוא חסד, אך שם אל דיצירה ועשיה הם בגבורה, ועליהם נאמר וְאֵל זֹעֵם, וכן וְאֵל גִּבּוֹר, עד כאן דבריו זלה"ה.

    וְהַיְנוּ דְּאָמַר עוּלָא שְׁתֵּי נְקָמוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת לְטוֹבָה, וְאַחַת לְרָעָה. הא דהוצרך להביא הא דעולא נראה לי בס"ד, דמה שאמר ר' אמי גדולה דעה שנתנה בין ב' שמות, היינו א' דין וא' רחמים, להורות ברבוי הדעת באדם יש צד רחמים שעל ידי כן ישיג האדם השגה גדולה בדברים העליונים והנסתרים, וכמו שנאמר (קהלת א, יח) יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב, וכן מקדש ניתן בין שם דין ושם רחמים, והיינו שיש בו דין שמדקדקין עם הנכנסים שם כחוט השערה, שצריך האדם לעמוד שם במורא ופחד דכתיב (ויקרא יט, ל) וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, ויש בו רחמים שבו תהיה סליחת העון, ומקשי רב אחא אם כן גדולה נקמה וכו' שעומדת בין שם הוי"ה שהוא רחמים, ובין שם אל שהוא דין, ובנקמה מה יש הפכיים, והלא ליכא אלא דין בלבד, ומשני בְּמִלְּתֵיהּ מִיהָא גְּדוֹלָה הִיא כְּדְעוּלָא וכו', שבנקמה עצמה יש בה דין לעכו"ם שונאי ישראל, ורחמים לישראל שיתרבה השפע.

    Ben Yehoyada on Berakhot 33a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 33, Amud Aleph, about 762 words in 37 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 37 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 153 words

      Opens “מחזיר לו?! א"ל לאו ואם היית מחזיר…”

    2. Segment 29 words

      Opens “מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אפי' נחש כרוך על עקבו ״לא יפסיק:…”

      Named: רב ששת, רב פוסק.

    4. Segment 416 words

      Opens “מיתיבי נפל לגוב אריות אין מעידין עליו…”

    5. Segment 55 words

      Opens “שאני התם דאגב איצצא מזקי…”

    6. Segment 617 words

      Opens “א"ר יצחק ראה שוורים פוסק דתני רב…”

      Named: רב אושעיא.

    7. Segment 726 words

      Opens “תנא משמיה דר' מאיר ריש תורא בדקולא…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 836 words

      Opens “ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה…”

    9. Segment 916 words

      Opens “נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “מתני׳ מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה…”

      Named: רבי אליעזר.

    12. Segment 126 words

      Opens “גמ׳ מזכירין גבורות גשמים מאי טעמא…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים…”

      Named: רב יוסף.

    14. Segment 145 words

      Opens “ושאלה בברכת השנים מאי טעמא…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “אמר רב יוסף מתוך שהיא פרנסה לפיכך…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 164 words

      Opens “הבדלה בחונן הדעת מ"ט…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “א"ר יוסף מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת…”

    18. Segment 189 words

      Opens “א"ר אמי גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה…”

    19. Segment 1939 words

      Opens “וא"ר אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי…”

      Named: שמואל.

    20. Segment 2017 words

      Opens “אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין…”

      Named: רבי אלעזר.

    21. Segment 2122 words

      Opens “וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה…”

    22. Segment 2220 words

      Opens “מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה…”

      Named: רב אחא.

    23. Segment 2334 words

      Opens “אמר ליה: אין במילתה מיהא גדולה היא…”

      Named: עולא.

    24. Segment 247 words

      Opens “רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית כו':…”

      Named: רבי עקיבא.

    25. Segment 2521 words

      Opens “א"ל רב שמן בר אבא לר' יוחנן…”

      Named: רב שמן בר אבא, אבא.

    26. Segment 2620 words

      Opens “א"ל בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על…”

    27. Segment 2739 words

      Opens “איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא…”

      Named: רבי יוחנן, אבא.

    28. Segment 2813 words

      Opens “איתמר נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    29. Segment 2927 words

      Opens “אמר רבא ומותבינן אשמעתין טעה ולא הזכיר…”

      Named: רבא.

    30. Segment 3013 words

      Opens “לא תימא מפני שיכול לאומרה על הכוס…”

    31. Segment 3141 words

      Opens “איתמר נמי אמר רבי בנימין בר יפת…”

      Named: רבי בנימין בר יפת.

    32. Segment 328 words

      Opens “איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל…”

    33. Segment 3329 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק קל וחומר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    34. Segment 3424 words

      Opens “תני ר' אחא אריכא קמיה דרב חיננא…”

      Named: רב חיננא.

    35. Segment 3559 words

      Opens “הא גופא קשיא אמרת המבדיל בתפלה משובח…”

      Named: רב ואיתימא.

    36. Segment 3614 words

      Opens “אלא אימא הכי אם הבדיל בזו ולא…”

    37. Segment 3717 words

      Opens “בעא מיניה רב חסדא מרב ששת טעה…”

      Named: רב חסדא, רב ששת.

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Berakhot 33a · Segment 6 — “…שוורים פוסק דתני רב אושעיא מרחיקין משור תם חמשים…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Berakhot 33a · Segment 24 — “רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית כו':

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 33a · Segment 31 — “…ר' יוסי את ר' יוחנן בצידן ואמרי לה ר'…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 33a · Segment 13 — “אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Berakhot 33a · Segment 22 — “מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 33a · Segment 7 — “…דרגא מתותך אמר שמואל הני מילי בשור שחור וביומי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Berakhot 33a · Segment 23 — “…היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה אחת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 33a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026