Talmud Builders

    Berakhot 36b

    Back to index

    English translation — Berakhot 36b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and take from the orla fruit, and as long as the Jew does not see him gather it, he may purchase the fruit from the gentile. If so, then outside of Eretz Yisrael, one may act in accordance with the opinion of Beit Shammai who hold that the caper-bush has the status of uncertain orla , and eat even the berries without apprehension.

    2The Gemara answers: The general rule that outside of Eretz Yisrael one acts in accordance with the lenient opinion in a dispute within Eretz Yisrael applies when Rabbi Akiva expresses a more lenient opinion in place of Rabbi Eliezer, and we act in accordance with his opinion. And however, when Beit Shammai express an opinion where Beit Hillel disagree, their opinion is considered as if it were not in the mishna, and is completely disregarded.

    3The Gemara approaches this matter from a different perspective: Let us derive the halakha that buds are included in the prohibition of orla from the fact that the bud serves as protection for the fruit, and the Torah says: “When you enter the land and plant any tree for food you shall regard its fruit [ et piryo ] as orla ” (Leviticus 19:23), and et piryo is interpreted to mean that which is secondary to the fruit. What is that? That section of the plant which is protection for the fruit. The buds should be prohibited as orla , since they protect the fruit.

    4Rava said: Where do we say that a section of the plant becomes protection for the fruit? That is specifically when it exists both when the fruit is detached from the tree and when it is still connected to the tree. However, here, it exists when the fruit is connected to the tree, but when it is detached it does not, and since the protection falls off of the fruit when it is picked, it is no longer considered protection.

    5Abaye raised a challenge based on what we learned with regard to the halakhot of ritual impurity: The crown of a pomegranate joins together with the pomegranate as a unified entity with regard to calculating the requisite size in order to become ritually impure. And its flower, however, does not join together with the pomegranate in that calculation. From the fact that it says that the pomegranate’s flower does not join, consequently the flower is secondary to the fruit and is not considered food. And we learned in a mishna regarding the laws of orla : The rinds of a pomegranate and its flower, nutshells, and pits of all kinds, are all obligated in the prohibition of orla . This indicates that the criteria dictating what is considered protection of a fruit and what is considered the fruit itself with regard to ritual impurity, are not the same criteria used with regard to orla , as is illustrated by the case of the pomegranate flower. Therefore, even if the buds are not regarded as protecting the fruit with regard to ritual impurity, they may still be considered fruit with regard to orla .

    6Rather, Rava said another explanation: Where do we say that a section of the plant becomes protection for the fruit? Where it exists when the fruit is ripe. This bud does not exist when the fruit is ripe, because it falls off beforehand.

    7The Gemara challenges this explanation as well: Is that so? Didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: Those orla date coverings are prohibited, because they became protection for the fruit. And when do these coverings serve as protection for the fruit? When the fruit is still young; and he, nevertheless, calls them protection for the fruit. This indicates that in order to be considered protection for the fruit it need not remain until the fruit is fully ripened. The question remains: Why are the buds not accorded the same status as the berries of the caper-bush?

    8The Gemara explains that Rav Naḥman held in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: The grape-bud, i.e., a cluster of grapes in its earliest stage, immediately after the flowers dropped from the vine, is prohibited due to orla , because it is already considered a fruit. According to this opinion, even the date coverings that exist in the earliest stage of the ripening process are nevertheless considered protection for the fruit and prohibited due to orla . The Rabbis disagree with him, explaining that fruit at that stage is not considered fruit; and, therefore, the date coverings and caper-bush buds are not considered protection for the fruit and are not prohibited due to orla .

    9Rav Shimi of Neharde’a strongly objects to this halakha : Do the Rabbis disagree with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the fruits of all other trees besides grapes, that even in the very first stage of ripening, they are considered fruit? Didn’t we learn in a mishna: With regard to fruit, which grows during the Sabbatical year, the Torah says: “And the Shabbat of the land shall be to you for eating” (Leviticus 25:6). The Sages inferred, for eating, and not for loss. Because one is prohibited from discarding fruit grown during the Sabbatical year, the question is raised: From when may one no longer cut trees during the Sabbatical year as he thereby damages the fruit? Beit Shammai say: All trees, from when the blossoms fall off and fruit begins to emerge in its earliest stage. And Beit Hillel say: There is a distinction between different types of trees. Carob trees may not be cut from when they form chains of carobs, vines may not be cut misheyegaru , explained below, olives from when they blossom, and all other trees from when fruit emerges.

    10And Rav Asi said: Sheyegaru in our mishna is to be understood: It is an unripe grape, it is a grape kernel, it is a white bean. Before this is even explained, the Gemara expresses its astonishment: Does it enter your mind that the grape is, at any stage, a white bean? Rather, say: Its size, that of an unripe grape, is equivalent to the size of a white bean. In any case, whom did you hear that said: An unripe grape, yes, is considered fruit, while a grape-bud, no, is not considered fruit? Wasn’t it the Rabbis who disagree with Rabbi Yosei, and it is taught that, according to these Sages, one is forbidden to cut all other trees from when fruit emerges. This indicates that even they agree that from the very beginning of the ripening process, the fruit is forbidden due to orla . The question remains: Why are the buds permitted?

    11Rather, Rava said a different explanation: Where do we say that a section of the plant becomes protection for the fruit? Where if you remove the protection, the fruit dies. Here, in the case of the caper-bush, when you remove the bud, the fruit does not die.

    12In fact, there was an incident and they removed the flower of a pomegranate, and the pomegranate withered. And they removed the flower of the fruit of a caper-bush and the fruit of the caper-bush survived. Therefore, buds are not considered protection for the fruit.

    13The Gemara concludes: The halakha is in accordance with the opinion of Mar bar Rav Ashi, who discarded the berries and ate the buds. And since they are not considered fruit with regard to orla , they are also not considered fruit with regard to blessings, and one does not recite over them: Who creates fruit of the tree, but rather: Who creates fruit of the ground.

    14The question arose with regard to the blessing over peppers. Rav Sheshet said: One who eats peppers must recite: By Whose word all things came to be. Rava said: One need not recite a blessing at all. This is consistent with Rava’s opinion that eating peppers is not considered eating, as Rava said: One who chews on peppers on Yom Kippur is exempt, one who chews on ginger on Yom Kippur is exempt. Eating sharp spices is an uncommon practice, and is therefore not considered to be eating, which is prohibited by Torah law on Yom Kippur.

    15The Gemara raised an objection to this based on what was taught in a baraita , that regarding the verse: “When you enter the land and plant any tree for food you shall regard its fruit as orla ” (Leviticus 19:23), Rabbi Meir would say: By inference from that which is stated: “You shall regard its fruit as orla ,” don’t I know that it is referring to a tree that produces food? Rather, for what purpose does the verse state: “Any tree for food”? To include a tree whose wood and fruit have the same taste. And which tree is this? This is the pepper tree. And this comes to teach you that the peppers, and even the wood portions, are edible and are therefore obligated in the prohibition of orla , and to teach that Eretz Yisrael lacks nothing, as it is stated: “A land where you shall eat bread without scarceness, you shall lack nothing” (Deuteronomy 8:9). Obviously, peppers are fit for consumption.

    16The Gemara responds: This is not difficult, as there is a distinction between two different cases. This, where Rabbi Meir spoke of peppers fit for consumption, is referring to a case when it is damp and fresh; and this, where chewing on pepper is not considered eating on Yom Kippur and does not require a blessing, is referring to a case when it is dry.

    17With regard to this discussion of chewing pepper on Yom Kippur, the Gemara cites what the Sages said to Mareimar: Why is one who chews ginger on Yom Kippur exempt? Didn’t Rava say: One is permitted to eat the ginger that comes from India, and over it, one recites: Who creates fruit of the ground. With regard to blessing, it is considered edible; therefore, with regard to chewing on Yom Kippur, it should be considered edible as well. The Gemara responds: This is not difficult. This, where a blessing is recited, is referring to a case when it is damp and fresh; this, where no blessing is recited, is referring to a case when it is dry.

    18The Gemara cites a similar dispute with regard to the blessing be recited over ḥavitz , a dish consisting of flour, oil, and honey cooked in a pot as well as pounded grain. Rav Yehuda said that one recites: By Whose word all things came to be. Rav Kahana said that one recites: Who creates the various kinds of nourishment. The Gemara explains: With regard to pounded grain alone, everyone agrees that one recites: Who creates the various kinds of nourishment. When they argue, it is with regard to pounded grain mixed with honey, in the manner of a ḥavitz cooked in a pot. Rav Yehuda said that one recites: By Whose word all things came to be, as he held that the honey is primary, and on honey one recites: By Whose word all things came to be. Rav Kahana said that one recites: Who creates the various kinds of nourishment, as he held that the flour, as is the case with all products produced from grain, is primary, and therefore one recites: Who creates the various kinds of nourishment. Rav Yosef said: It is reasonable to say in accordance with the opinion of Rav Kahana, as Rav and Shmuel both said: Anything that has of the five species of grain in it, one recites over it: Who creates the various kinds of nourishment, even if it is mixed with other ingredients.

    19With regard to the halakha of the blessing recited over the five species of grain, the Gemara clarifies the matter itself. Rav and Shmuel both said: Anything that has of the five species of grain in it, one recites over it: Who creates the various kinds of nourishment. Elsewhere, it was stated that Rav and Shmuel both said: Anything that is from the five species of grain, one recites over it: Who creates the various kinds of nourishment. This is problematic, as these statements appear redundant.

    20The Gemara explains: Both statements are necessary, as had he taught us only: Anything that is from the five species of grain, one recites over it: Who creates the various kinds of nourishment, I would have said that is because the grain is in its pure, unadulterated form, but if one eats it in the context of a mixture, no, one does not recite: Who creates the various kinds of nourishment.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ובלבד שלא יראנוהחבר כשהוא לוקט מן הנטיעות:

    אינה משנהואין זה ספק אלא ודאי:

    ותיפוק ליהדאי נמי ר' עקיבא דאמר לענין מעשר דלאו פירא נינהו לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה ליה שומר:

    בתלוש ליתיהסופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל:

    פיטמא של רמוןהפרח שבראשו כעין שיש לתפוחים ולספרגלין:

    מצטרפתלכביצה לטומאת אוכלין:

    והנץ שלונץ ברמון כקפרס באביונות:

    אין מצטרףאע"ג דקי"ל בהעור והרוטב (ד' קיז:) שומרים מצטרפין לטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין הני מילי קליפת האגוז והרמון אבל הנץ שומר על גבי שומר הוא ואין מצטרף והכי אמרינן בהעור והרוטב (ד' קיט:):

    חייבים בערלהדרחמנא רבינהו מאת פריו הטפל לפריו והא נץ ליתיה שומר בתלוש שכשמתיבש נופל מעל הקליפה:

    קפרס ליתיה בגמר פיראכשמגיע סמוך לבשולו הוא נופל ממנו:

    מתחליבתמרי כקפרס בצלף:

    בכופראכשהתמרים קטנים קודם בשולם:

    סבר לה כר' יוסידכופרא הוי פרי ואע"פ שלא נגמר לפיכך שומר שלו חשוב שומר:

    סמדר אסורענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר וקאמר ר' יוסי כיון שבא לכלל סמדר קרוי פרי ואסור משום ערלה:

    ופליגי רבנן עליהוהלכה כרבים הלכך אביונות בעוד שהקפריסין בהן לאו פירי נינהו ולא מיקרו קפריסין שומר לפרי:

    בשאר אילנותחוץ מן הענבים:

    אין קוצצין בשביעיתדרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:

    משיוציאואת הפרי:

    משישרשרומשיראו בהן כמין שרשרות של חרובין:

    משיגרעושהענבים גסים כגרוע ולקמן מפרש לה:

    משיניצומשיגדל הנץ סביב:

    הוא בוסר הוא גרועכל מקום שהזכירו בוסר הוא גרוע:

    פול הלבן ס"דהא בענבים קיימינן:

    מאן שמעת ליה דאמרגבי ענבים בוסר הוא דהוי פרי אבל סמדר לא:

    רבנןהוא דפליגי עליה דר' יוסי במסכת ערלה וקאמרי בשאר אילנות דמשיוציאו הוי פרי הראוי:

    ביטיתאאביונות:

    כס פלפליכל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה:

    פטורמכרת:

    המלתאליטואר"יו בלעז:

    שריאאין בה לא משום בשול נכרים ולא משום געול נכרים:

    הנדואיכושיים:

    חביץ קדרהמין מאכל קפוי כמו חלב שחבצוהו בקיבה כך עושין מאכל קפוי בקדרה ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא וקרו ליה אברושד"י:

    דייסאשל חטים כתושות במכתשת:

    דייסא כעין חביץ קדרהלקמן מפרש לה חטי דמתברי באשיתא ויהבו בהו דובשא ועביד להו בקדירה:

    סמידאסלת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    ברכות 36 עמוד ב

    1ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט.

    2רבי עקיבא במקום ר"א עבדינן כותיה, וב"ש במקום ב"ה אינה משנה׃

    3ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ורחמנא אמר (ויקרא יט, כג) וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי׃

    4אמר: רבא היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר הכא במחובר איתיה בתלוש ליתיה׃

    5איתיביה אביי פיטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף אלמא דלאו אוכל הוא ותנ' גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה׃

    6אלא אמר רבא היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי היכא דאיתיה בשעת גמר פירא האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא׃

    7איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר לפירי׃

    8רב נחמן סבר לה כרבי יוסי דתנן רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי ופליגי רבנן עליה׃

    9מתקיף לה רב שימי מנהרדעא ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ב"ש אומרים כל האילנות משיוציאו וב"ה אומרים החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו׃

    10ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן פול הלבן ס"ד אלא אימא שיעורו כפול הלבן מאן שמעת ליה דאמר בוסר אין סמדר לא. רבנן וקתני שאר כל האילנות משיוציאו׃

    11אלא אמר רבא היכא אמרינן דהוי שומר לפרי היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא הכא כי שקלת ליה לא מיית פירא׃

    12הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא׃

    13(והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה)׃

    14פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר לא כלום ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כס פלפלי ביומי דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור׃

    15מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר ״וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה ת״ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזהו זה הפלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר ״(דברים ח״, ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה׃

    16לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא׃

    17אמרי ליה רבנן למרימר כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור והא אמר רבא האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכין עליה בפה"א לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא׃

    18חביץ קדרה וכן דייסא רב יהודה אמר שהכל נהיה בדברו רב כהנא אמר במ"מ בדייסא גרידא כ"ע לא פליגי דבמ"מ כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה רב יהודה אמר שהכל סבר דובשא עיקר רב כהנא אמר בורא מיני מזונות סבר סמידא עיקר א"ר יוסף כותיה דרב כהנא מסתברא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות:

    19גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות ואיתמר נמי רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות׃

    20וצריכא דאי אשמעינן כל שהוא הוה אמינא משום דאיתיה בעיניה אבל על ידי תערובות לא׃

    Tosafot

    Nuts and seeds are subject to the laws of Orlah (the prohibition of consuming the fruit of a tree during its first three years) – they are considered fruit. Therefore, one must recite the blessing "Borei Pri Ha'etz" (Who creates the fruit of the tree) on seeds of pomegranates, apricots, apples, and all types of fruit seeds.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעיתומפני מה אין קוצצין מפני שאמר הכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ודרשי' לה לאכלה ולא להפסד ובמסכת דפסחים בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נב) כדאמרינן ר' אילא קץ כפנייתא דשביעי' אקשי' עליה והיכי עבד הכי לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד וכו' ומפרקינן בסופיה אלא ר' אילא בדנסחני קץ כלומר שאין באין לידי גמר פרי ולכך התיר ר' אילא לקוצן והכין אמר בעל הלכות בפירוש' דנסחני כפניות דנסחני דקרו להו גופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ דכיון דלא עבדי פירא אחריני היינו פירייהו ואית בבבא קמא בפ' החובל בחברו (דף צא) אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למיקצייה והא אנן תנן וכמה יהא בזיתים ולא יקוצנו רובע שאני זיתים דחשיבי וזו המשנה אע"פ שהיא בשביעית לא הקשו ממנה עליה דרב אלא משיעורא דאית ביה דהוא רובע ורב אמר קב אלא מיהו דברי רב בכל השנים קאמר ואינן מיוחדין בשביעית בלבד מפני שכל דבר שיש בו הפסד הוא אסור מן הכתוב דכתיב (דברים כ׳:י״ט) לא תשחית את עצה הלא תראה כי כל שדמי עציו יקרים ויש הנאה מעציו יותר מפריו מותר לקוצו הואיל והוא משתכר בקציצתו אינו עובר עליו משום לא תשחית כדאמרי' אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר ואיתא בברייתא נמי סיועא להא רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים סרק למאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק ואיתא בבבא בתרא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כו) מאי דמסייע לה ובסוף פ' הישן תחת המטה (סוכה דף כט) הזכירו ענשו של דבר ואמרו בשביל ד' דברים מאורות לוקין ואחד מהן קוצצי אילנות טובים וזה הדבר נוהג בשאר השנים אבל בשביעית אין מותר לקוץ מהפירות אלא לאחר שנגמרין כגון כפניאתא דנסחני דהוא גמר פירי דידהו דרחמנא אמר תהיה כל תבואתה לאכול ואמרי' בגמ' מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה וכל מה שנקצץ ממנה קודם גמר פירי הרי הפסידו ורחמנא אמר לאכלה ודרשי ליה רבנן לאכלה ולא להפסד דתנן (שביעית פרק ד משנה י) כל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 36b

    Berakhot 36b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 501 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ובלבד שלא יראנו החבר כשהוא לוקט מן הנטיעות:

    אינה משנה ואין זה ספק אלא ודאי:

    ותיפוק ליה דאי נמי ר' עקיבא דאמר לענין מעשר דלאו פירא נינהו לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה ליה שומר:

    בתלוש ליתיה סופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל:

    פיטמא של רמון הפרח שבראשו כעין שיש לתפוחים ולספרגלין:

    מצטרפת לכביצה לטומאת אוכלין:

    והנץ שלו נץ ברמון כקפרס באביונות:

    אין מצטרף אע"ג דקי"ל בהעור והרוטב (ד' קיז:) שומרים מצטרפין לטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין הני מילי קליפת האגוז והרמון אבל הנץ שומר על גבי שומר הוא ואין מצטרף והכי אמרינן בהעור והרוטב (ד' קיט:):

    27 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    Nuts and seeds are subject to the laws of Orlah (the prohibition of consuming the fruit of a tree during its first three years) – they are considered fruit. Therefore, one must recite the blessing "Borei Pri Ha'etz" (Who creates the fruit of the tree) on seeds of pomegranates, apricots, apples, and all types of fruit seeds.

    Tosafot on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ומפני מה אין קוצצין מפני שאמר הכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ודרשי' לה לאכלה ולא להפסד ובמסכת דפסחים בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נב) כדאמרינן ר' אילא קץ כפנייתא דשביעי' אקשי' עליה והיכי עבד הכי לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד וכו' ומפרקינן בסופיה אלא ר' אילא בדנסחני קץ כלומר שאין באין לידי גמר פרי ולכך התיר ר' אילא לקוצן והכין אמר בעל הלכות בפירוש' דנסחני כפניות דנסחני דקרו להו גופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ דכיון דלא עבדי פירא אחריני היינו פירייהו ואית בבבא קמא בפ' החובל בחברו (דף צא) אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למיקצייה והא אנן תנן וכמה יהא בזיתים ולא יקוצנו רובע שאני זיתים דחשיבי וזו המשנה אע"פ שהיא בשביעית לא הקשו ממנה עליה דרב אלא משיעורא דאית ביה דהוא רובע ורב אמר קב אלא מיהו דברי רב בכל השנים קאמר ואינן מיוחדין בשביעית בלבד מפני שכל דבר שיש בו הפסד הוא אסור מן הכתוב דכתיב (דברים כ׳:י״ט) לא תשחית את עצה הלא תראה כי כל שדמי עציו יקרים ויש הנאה מעציו יותר מפריו מותר לקוצו הואיל והוא משתכר בקציצתו אינו עובר עליו משום לא תשחית כדאמרי' אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר ואיתא בברייתא נמי סיועא להא רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים סרק למאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק ואיתא בבבא בתרא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כו) מאי דמסייע לה ובסוף פ' הישן תחת המטה (סוכה דף כט) הזכירו ענשו של דבר ואמרו בשביל ד' דברים מאורות לוקין ואחד מהן קוצצי אילנות טובים וזה הדבר נוהג בשאר השנים אבל בשביעית אין מותר לקוץ מהפירות אלא לאחר שנגמרין כגון כפניאתא דנסחני דהוא גמר פירי דידהו דרחמנא אמר תהיה כל תבואתה לאכול ואמרי' בגמ' מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה וכל מה שנקצץ ממנה קודם גמר פירי הרי הפסידו ורחמנא אמר לאכלה ודרשי ליה רבנן לאכלה ולא להפסד דתנן (שביעית פרק ד משנה י) כל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצו:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    The skins of pomegranates and their seeds are subject to the laws of Orlah, just like the skins of nuts and their seeds. The Tosafot write that from this, we can learn that one should recite the blessing "Borei Pri Ha'etz" (Who creates the fruit of the tree) on the seeds of pomegranates, apricots, apples, and all types of fruit seeds. However, this seems unclear to me, since these are not obligated in Orlah as fruit, but rather, they are derived from the fact that we treat the secondary part (the seed) as part of the fruit. That is, we combine them and consider them alongside the skins of nuts. Moreover, regarding pomegranates and apricots, where their seeds are bitter, it seems that no blessing is recited on them at all. They were not planted with the intent to be consumed. If they become sweetened through heat, the blessing recited would be "Shehakol" (Everything exists by His word), this seems to me.

    Rashba on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ובלבד שלא יראנו לוקט פירוש אם נכנס בפרדס ומצא שם פירות שנלקטו אפילו יודע שכל הפרדס ערלה אותן פירות מותרין הן לו כיון שלא ראה אותן כשנלקטו דרחמנא התיר ספק ערלה בחוצה לארץ והא נמי ספק הוא דאפשר שממקום אחר הביאוה לשם:

    פיטמא של רמון שהוא כעין פי הדד בראש הרמון, מצטרפת. פירוש לטמא אוכלים בכביצה. והנץ שלו, פירוש אותם הגרעינים קטנים שהם עם הפיטמא בראש הרמון בפיו אין מצטרף ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים וגרעינים כלומר של שאר פירות חייבין בערלה פירוש והנץ ליתיה שומר בתלוש שמתייבש ונופל מעל הקליפה ואפי' הכי נוהג בו ערלה:

    אלא אמר רבא וכו' הני מתחלי דערלה פירוש הוא קליפה שנעשית בתמרים כשהן קטנים כמו קפריס לאביונות:

    סבר לה כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי פירוש וכיון דכן כל שומר לפרי דאיתיה בשעת סמדר מתסר דשומר גריר בתר פרי וכל היכא דפרי מתסר שומר נמי מתסר וה"נ גבי מתחלי כיון דכופרי שהן תמרים קטנים מתסרי מתחלי נמי שהוא שומר מתסרי והוי דכותייהו. אבל רבנן דסבירא להו דסמדר לא הוי פרי ה"נ כל שומר דאזיל ליה מקמי דפירא חשיב פרי לאתסורי בערלה שרי דלא עדיף מן הפרי עצמו שהוא מותר באותה שעה. ואסיקנא דבעינן לענין ערלה דכי שקלת ליה לשומר לקי פירא דאי לא לא חשיב שומר למיהוי כפרי לענין ערלה ולא חשיב שומר לפרי לאתסורי בערלה אלא היכי דאיתיה בהדי פירא והכי דייק לישנא דשומר לפרי, הלכך הני פרחים דאילני טובא דמטו מקמי פירא ולכי מטי פירא נתרי שרו ואפי' מטו בהדי פירא וקיימי בהדי' ואי שקליא להו מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מיית פירא שרו, הלכך הני וורדים שקורין רוש"ש (רויזין בלשוננו) והם נעשים ודאי באילן דכי שקלת לפירא אכתי משתייר אילנא והדר מפיק פירא ופרי של זה האילן הוא זרע שנעשה בעיגול תחת הורד והוא סתום ואינו נראה והורדים אינם אלא פרחים שעושים לשם כמו בשאר אילנות ומגיעין בתחלת הפרי ואי שקלת להו לעלין של ורד לבדו וישאר העיגול לא לקי זרעא בהכי ומתעבד שפיר הלכך אין בהם משום ערלה כלל וכן המנהג ומנהג ישראל תורה היא:

    מאימתי אין קוצצין אילנות בשביעית פי' דרחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. אבל משום לא תשחית את עצה ליכא דמיירי במעולה בדמים (לעשות ממנה קורות) כדאיתא בספרי וכן נמי אסור לתלוש הפירות בשביעית קודם שהן ראויין משום הפסד וכדאמרינן במי שאכל פגי שביעית שהוא לוקה ומדרבנן כאותן שתי נשים שלקו אחת זנתה ואחת אכלה פגי שביעית:

    וב"ה אומרים החרובין משישלשלו פירוש כשהחרוב יוצא נעשה כמו שלשלת. ויש גורסין משישרשרו מלשון שרשרות. והגפנים משיגריעו. פירוש שיש גרעינים בתוך הגרגיר:

    אלא אימא שיעורו כפול הלבן פירוש ובהכי נקרא בוסר וקודם לכן נקרא סמדר ולא חשיב כלל וכשיעור זה כן שיעורו לענין ערלה. וכל הני שיעורי דשאר אילנות נמי לענין שביעית כך הוא שיעורם לענין ערלה ולענין פרחים של אילנות כל שהם ראויים לאכילה או שהוכשרו לאכילה ע"י דבר אחר מברכין עליהם בורא פרי האדמה בגופן דליכא חילוק בין ערלה לברכה וכל היכא דאינו פרי העץ לענין ערלה לא הוי פרי העץ נמי לענין ברכה דומיא דקפריס דמברכין עליה בורא פרי האדמה כיון דלא הוי פרי העץ לענין ערלה. ובכולן בין בשל אילנות בין עשבים מברך בריחן ברוך שנתן ריח טוב בפירות. והלכתא כמר בר רב אשי דזריק אביונות ואכיל קפריסין דקפריס לא חשיב שומר לענין ערלה. אע"ג דנץ דרמון חשיב שומר לענין ערלה דהא הוי עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ולקה רמונא שקלוה לנץ דפרחא דהיינו קפריסין ואיקיים בוטיתא דהיינו האביונות:

    דאמר רבא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור פירוש דלא חשיב אוכל כלל:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Berakhah Meshuleshet, Warsaw, 1863. · Public Domain

    Meiri

    קליפי רמון והנץ שלו שהוא הפרח שעל הפטמא שבתוך השפופרת וכן קליפי אגוז והגרעינים וכן קלפין של תמרים הדקים בקטנותם ואותן הקליפין הם שנקראות מתחלי והתמרי הדקים שהן עליהן נקראין כופרי, כל אלו הקליפין ודומים להם שהפרי לוקה בהסרתן נעשו שומר לפרי וערלה נוהגת בהן אף בחוצה לארץ ואסורים בהנאה ואין בהם ברכה שאין ראויות לאכילה, ספק ערלה וספק כלאים בארץ אסור ובסוריא מותר וכל שכן בחוצה לארץ הן הספק בעצמו של פרי אם נוהג בו ערלה אם לאו הן שהיה הספק אם פירות אלו מכרם זה שהוא של ערלה אם לאו, מעתה כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לה ואינו יודע אם הם מאותו כרם אם לאו בארץ אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים יוצאים מן הכרם של ערלה מותר ובלבד שלא יראהו לוקט:

    הפטימא של רמון מצטרפת לכביצה לטומאת אוכלים אבל הנץ שלה אינו מצטרף ופטמא זו היא כעין שפוי כובע שיש בתוך אותו עגול שעל הרמון העשוי כשפופרת ושפתו עשוי לתלפיות ונץ שלו הוא הפרח שבתוך אותו השפופרת של אותה פטמא, והסמדר מותר בערלה מפני שאינו פרי עדיין:

    מותר לקוץ אילנות בשביעית לעצים קודם שיהא בהם פרי אבל משיתחיל לעשות פרי אסור שהרי מפסיד האוכל וכבר אמרו לאכלה ולא להפסד עד שיגיעו פירותיו לעונת המעשרות שכבר הוציא פירותיו ובטל ממנו דין שביעית ומאימתי נאסר לקוץ החרובין משישרשרו והוא שבתחלת בריאתם עושין כעין שרשרת, הגפנים משיגרעו ר"ל משיעשו בוסר שהבוסר והגירוע הכל אחד, ויש מפרשים משיגרעו שיוציאו לחות מדכתיב כי יגרע נטפי מים והוא כששעורו כפול הלבן, והזיתים משינצו ר"ל משיגדל הנץ סביב, ושאר האילנות משיוציאו ר"ל שיתחילו להוציא הפרי, ובשאר ימות השנה מיהא מותר אע"פ שאין בו דין בל תשחית ודוקא כגון שהוא מועלה בעציו יותר מפירותיו או שאין קוצץ אלא ענפיו, הואיל וביארנו בצלף שמין אילן הוא מותר לנטעו בכרם ואין בו משום כלאים בכרם שאלו היה מין ירק היה אוסר את הכרם כדין ירק:

    האוכל פלפלים או זנגביל בעין, בזמן שהם רטובים מברך עליהם ב"פ האדמה ואם הם יבשים אין מברך עליהם כלל לא לפניהם ולא לאחריהם, מפני שאינו אוכל אלא תבלין וכן הדין בכל הסמים וכן אינן מטמאים טומאת אוכלים ביבשים כמו שביארנו במסכת נדה פרק בא סימן, וכן הדין ביום הכפורים שאם אכלן רטובים חייב ואם יבשים פטור:

    ומה שהוזכרה בגמ' לשון כסיסה כלומר כס פלפלי ביומא דכפורי פירושו אכילה גמורה אלא כל שאין דרכו באכילה נקראת אכילתם כסיסה ומאחר שאכילתן ביום הכפורים אינה מחייבת אך הוא אינו מברך כלום, ואע"פ שהשותה חומץ פטור ואעפ"כ מברכים עליו שהכל בין חי בין מזוג, לדעתנו בזה מה שהוא פטור הוא מפני שאינו משיב את הנפש אבל פלפלים וזנגביל אינו אלא מפני שאינם קרויים מאכל, ואע"פ שבלחות מיהא היה לנו לברך בפלפלים ב"פ העץ הואיל והם חייבים בערלה מכל מקום כיון שאין דרכו לאכלו בעין דיו בפרי האדמה וכן כתבוה גדולי הפוסקים, וגדולי המפרשים כתבו שהפלפלים הרטובים מברכים עליהן ב"פ העץ שהרי אילן הוא וערלה נוהגת בו מה שאין כן בזנגביל שהוא גדל בארץ, ותמרות של פלפלי והוא כעין שקים שהפלפלים עומדים לתוכן אף לדעת גדולי המפרשים אינן אלא ב"פ האדמה, ואף הם מפרשים שעיקר השמועה לא נאמרה אלא באותם התמרות והוא שבאו עליה מטעם עצו ופריו שוים, אבל בפרי עצמו הלח ודאי ב"פ העץ מברך ולא נכנס הפלפל עם הזנגביל בחדא מחתא אלא באותם התמרות:

    מרקחת הזנגביל ונקראת בלשונם הילמתא דאתיא מבי הנדואה ר"ל מארץ הודו אם היא של עכו"ם מותרת ואין בה משום בשולי עכו"ם אם מצד שאינה נעשה באור אם מצד שהדברים שבו נאכלים כמות שהם חיים, ולא משום גיעולי עכו"ם שנותן טעם לפגם הוא ומברכים עליו ב"פ האדמה אם נעשה בזנגביל רטוב שהזנגביל עיקר, וכן הדין בכל מרקחת שיש הנאה באכילתו שהולכים אחר עקרו ומברך עליו ברכה ההגונה לעיקר שלו, ויש מי שאומר בהימלתא שהדבש עיקר ומברכין עליו שהכל ושמא תאמר לענין גיעולי עכו"ם מיהא ניחוש שמא תפסק בסכין של עכו"ם והשמנינות מעביר חורפתו וממתקו כמו שאמרו בקורט של חלתית, אין זה כלום שהקורט יש בו מרירות ושמנינות מעבירו קצת אבל המרקחות חוזק תורפתם הוא שבח אצלם ונמצא מתוקו פוגם, ובהלכות גדולות כתבו שהסוקר"י והקנה שלו מברכין ב"פ האדמה ואע"פ שהקנה עץ הוא הואיל ואינו פרי גמור מברכין עליו אלא ב"פ האדמה דומיא דשותא האמורה בצלף:

    Meiri on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Wikisource · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה שיעורו כפול כו' אלא בפה"א הס"ד ואח"כ מ"ה לשון ה"ג והלכתא כמר כו' הד"א ועיין בתר"י בזה על דברי הרי"ף:

    בד"ה ברטיבא כו' מברכין עליה בפה"א כו' עכ"ל וכ"כ גם הרי"ף שעל פלפלי רטיבתא מברכין בפה"א [ול"נ] מדפריך (עליה) ומשני לה הא ברטיבתא מכלל דמברכין בפה"ע וק"ל [עיין בהרא"ש]:

    בא"ד של גרופלי שאין רגילין לאכול אלא ברטיבא כגון כו' עכ"ל כצ"ל מלשון המרדכי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ובלבד שלא יראנו לוקט פירוש אם נכנס בפרדס ומצא שם פירות שנלקטו אפילו יודע שכל הפרדס ערלה אותן פירות מותרין הן לו כיון שלא ראה אותן כשנלקטו דרחמנא התיר ספק ערלה בחוצה לארץ. והא נמי ספק הוא דאפשר שממקום אחר הביאוה לשם:

    פיטמא של רמון שהוא כעין פי הדד בראש הרמון:

    מצטרפת פירוש לטמא אוכלים בכביצה:

    והנץ שלו פירוש אותם הגרעינים קטנים שהם עם הפיטמא בראש הרמון בפיו אין מצטרף:

    ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים וגרעינים כלומר של שאר פירות:

    חייבין בערלה פירוש והנץ ליתיה שומר בתלוש שמתייבש ונופל מעל הקליפה ואפילו הכי נוהג בו ערלה:

    אלא אמר רבא וכו' הני מתחלי דערלה פירוש הוא קליפה שנעשית בתמרים כשהן קטנים כמו קפריס לאביונות:

    סבר לה כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי פירוש וכיון דכן כל שומר לפרי דאיתיה בשעת סמדר מתסר דשומר גריר בתר פרי וכל היכא דפרי מתסר שומר נמי מתסר. והכי נמי גבי מתחלי כיון דכופרי שהן תמרים קטנים מתסרי מתחלי נמי שהוא שומר מתסרי והוי דכוותייהו. אבל רבנן דסבירא להו דסמדר לא הוי פרי הכי נמי כל שומר דאזיל ליה מקמי דפירא חשיב פרי לאתסורי בערלה שרי דלא עדיף מן הפרי עצמו שהוא מותר באותה שעה. ואסיקנא דבעינן לענין ערלה דכי שקלת ליה לשומר לקי פירא דאי לא לא חשיב שומר למיהוי כפרי לענין ערלה. ולא חשיב שומר לפרי לאתסורי בערלה אלא היכי דאיתיה בהדי פירא והכי דייק לישנא דשומר לפרי. הלכך הני פרחים דאילני טובא דמטו מקמי פירא ולכי מטי פירא נתרי שרו. ואפילו מטו בהדי פירא וקיימי בהדיה ואי שקלית להו מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מיית פירא שרו. הלכך הני וורדים שקורין רוש"ש (רויזין בלשוננו) והם נעשים ודאי באילן דכי שקלת לפירא אכתי משתייר אילנא והדר מפיק פירא. ופרי של זה האילן הוא זרע שנעשה בעיגול תחת הורד והוא סתום ואינו נראה. והורדים אינם אלא פרחים שעושים לשם כמו בשאר אילנות ומגיעין בתחלת הפרי. ואי שקלת להו לעלין של ורד לבדו וישאר העיגול לא לקי זרעא בהכי ומתעבד שפיר. הלכך אין בהם משום ערלה כלל וכן המנהג ומנהג ישראל תורה היא:

    9 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Shita Mekubetzet · Public Domain

    Penei Yehoshua

    שם ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ורחמנא אמר וערלתם ערלתו את כו' אף על גב דאשכחן כמה תנאי דלא דרשי את אפילו הכי לא שייך לומר בכגון זה כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל כיון שאין המחלוקת באותו דבר עצמו אלא בענין כללות וכיון דבעלמא קיי"ל כר"ע דדריש את תו לא שייך לחלק בין א"י לח"ל דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא וטלולא כן נ"ל:

    בתוס' ד"ה קליפי אגוזים וגרעינין חייבים בערלה דפירי נינהו מכאן שיש לברך בפה"ע כו' עד סוף הדיבור. ונראה ברור דמה שכתבו דפירי נינהו אגרעינין לחודא דגרעינין ודאי לאו שומר לפירי נינהו לרבויינהו מאת פריו אלא מגוף הפירי חשיבי ומש"ה כתבו דמברכין עליה בפה"ע משא"כ בקליפים דלא מחייבי בערלה אלא מטעם שומר מרבויא דאת פריו אפילו הנך דלאו בני אכילה נינהו כדמוכח בכולה שמעתין ממילא דאין זה ענין כלל לברכת בורא פרי העץ כיון דלאו פירי נינהו כן נראה להדיא מלשון הרא"ש ז"ל. אמנם ראיתי לבעל המחבר מגן אברהם שכ' בא"ח סי' ר"ב ס"ק י"ז לענין קליפות מרנצי"ן דיש לברך עליהם בפה"ע והביא ראיה מלשון התוספות דהכא ומסוגיא דשמעתין ונראה לכאורה מדבריו דכל מאי דחייב בערלה אפילו מטעם שומר דינו כפירי גמור לכל מילי אפילו לענין ברכה ואחר המחילה מכבוד תורתו דלא דק שפיר דאדרבה מסוגיא דשמעתין משמע איפכא דמידי דברכה לענין בפה"ע או בפה"א קאמר בגמרא דתליא בפלוגתא דר"א ור"ע דפליגי לענין מעשר אלא דממילא שמעינן נמי לענין ערלה מ"מ עיקר פלוגתייהו לאו מטעם שומר איירי אלא אי הוה פירי גמור תדע דהא מסקינן בשמעתין דקפריסין לא מיקרי שומר אלא על כרחך דלרבי אליעזר פירא גמור הוא ומשום הכי בעי למימר דלרבי אליעזר מברכינן בפה"ע וא"כ שמעינן להדיא דברכת בורא פה"ע לא שייך כלל במאי דמחייב בערלה מטעם שומר והיינו הקליפין ולפ"ז כיון דקפריסין חשיבא מיהו לאכילה בעיניה כדמשמע בשמעתין ואפ"ה מסקינן דמברך עליהם בפה"א כ"ש קליפות מרנצי"ן דלא חזיא אלא לרקוח בדבש שאין עליהם דין פירי כלל לברך עליהם בפה"ע אע"ג דחייב בערלה מטעם שומר ומה שהביא עוד ראיה מוורדי"ן אין הנדון דומה לראיה דשאני התם שזה עיקר הפירי ממש ולא נטעי להו אלא אדעתא דהכי לחוד משא"כ בקליפות קפריסין ומרנצי"ן אע"ג דנטעי נמי אדעתא דהכי כדאיתא בשמעתין מ"מ עיקר הנטיעה הם בשביל עיקר הפירי ממש והם האביונות והמרנצי"ן עצמן כנ"ל ברור ואין להאריך כאן יותר ודו"ק:

    שם בפי' רש"י בד"ה ופליגי רבנן עליה והלכה כרבים הלכך כו' עכ"ל ולכאורה יש לדקדק למה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהלכה כרבים תיפוק ליה דבלא"ה קיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. ויש ליישב ע"פ מה שפירשתי לעיל דדוקא במימרא דרב דאיירי בח"ל דוקא משמע מדבריו דס"ל כמ"ד ערלה בח"ל הלכות מדינה הוא ומש"ה אמרינן דכל המיקל בארץ כו' וה"ה נמי למאי דס"ד דרבינא דה"נ סבר מר בר רב אשי משא"כ למאי דמסקינן לעיל דאהדר ליה מר בר רב אשי ר"ע במקום ר"א עבדינן כוותיה משמע לקושטא דמילתא דמר בר רב אשי לא מחלק כלל בין א"י לח"ל אלא דלגמרי ס"ל כר"ע דהלכה כר"ע מחבריו וא"כ כל האי שקלא וטריא דשומר שייך נמי בין בארץ ישראל בין בח"ל ומש"ה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהלכה כרבים לגבי רבי יוסי ומש"ה קפריסין פטורין מערלה אפילו בא"י כן נ"ל נכון ודו"ק ועיין בסמוך:

    בתוס' ד"ה והילכתא כמר בר רב אשי כו' והיה אומר הר"מ כו' עד סוף הדיבור ועיין בלשון הרא"ש ז"ל דמשמע ג"כ כדברי הר"מ. ומיהו הרי"ף והרמב"ם כתבו כנוסחת גמרא שלנו דמברכין בפה"א ויותר מזה נראה מבואר בלשון הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשרות שפסק לגמרי כר"ע דאינו מתעשר אלא אביונות בלבד ולא חילק בין א"י לח"ל ואף שהוא סובר דמעשר כל האילנות דאורייתא כדפרישית ולפ"ז ע"כ כוונתו מבואר' שהוא על דרך שכתבתי לעיל במאי דקאמר מר בר רב אשי ר"ע במקום ר"א עבדינן כוותיה והיינו דלגמרי עבדינן כוותיה אפילו בא"י שקיי"ל הלכה כר"ע מחביריו וא"כ נראה דהרמב"ם ז"ל בשיטת הרי"ף רבו אמר שאין מחלק ג"כ בין א"י לח"ל וכתב ג"כ דמברך בפה"א וראיתי להרב רבינו יונה ז"ל שכתב ג"כ בתחילת דבריו בכוונת הרי"ף ז"ל שטעמו משום דקיי"ל הלכה כר"ע מחביריו לגמרי אלא שבסוף כתב דאין מזה ראיה כיון דאשכחן סתם ברייתא דלעיל דמברכין על קפריסין בפה"ע והיינו כר"א ואני לא זכיתי להבין דבריו בזה דהא קי"ל מחלוקת במתני' וסתם בבריית' לא הוי סתם דרבי לא שנה רבי חייא מנ"ל כדאיתא בהחולץ דף מ"ב ע"ב. ומה שכתב עוד רבינו יונה ז"ל דאין לפסוק נגד מימרא דרב דמחלק בין א"י לח"ל ולא אשכחן מאן דפליג עליה כבר נתיישב ג"כ מתוך דברינו מתוך מה שכתבתי דנראה דמאן דס"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל לגמרי היינו משום דס"ל ערלה בח"ל הלכות מדינה היא כשמואל ואפשר דהיינו טעמא דרב משא"כ למה דקיי"ל כרבי יוחנן דערלה בח"ל הלכה למשה מסיני משמע דלא שייך האי כללא דכל המיקל אלא היכא דלא איפסק הלכתא לא כמר ולא כמר משא"כ הכא דבעיקר פלוגתא דמעשר דפליגי ר"א ור"ע קיי"ל הלכה כר"ע מחביריו א"כ ה"ה לענין ערלה נמי הלכה כר"ע לגמרי וכדמשמע לישנא דגמרא. ועוד נראה לי לפרש בד"א דלפי המסקנא דהשתא מצינו למימר דרב נמי סובר לגמרי כר"ע אפילו בא"י דקפריסין לאו פירי הוא ואפ"ה קאמר רב צלף בח"ל משום דבא"י נהי דלאו פירי הוא אפ"ה חייבין בערלה מדין שומר והיינו כדבעי רבא למימר מעיקרא דהך מילתא אי קפריסין הוי שומר לפירי או לא תליא בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן לענין סמדר דאפשר דרב לא ס"ל הא דרב אסי הוא בוסר הוא פול הלבן ומה שיש לדקדק עוד בזה אין מקומו כאן להאריך ודוק היטב:

    בגמ' גופא רב ושמואל כו' שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות כו' וצריכא כו' עד אבל איתא בעיניה. ולכאורה יש לדקדק דמה סברא היא זו דמה נפשך אי אורז ודוחן מין דגן נינהו כר"י בן נורי לקמן א"כ אפילו ע"י תערובת נמי ליברך במ"מ כמו בחמשת המינין דמאי שנא ואי לאו מין דגן נינהו אפי' בעיניה נמי לא דמהיכי תיתי יקבע ברכה לעצמן ונראה דמשום דהך ברכה דבורא מיני מזונות אשכחן בחד מתרי טעמי אי משום דזייני טובא או משום חשיבותייהו דכל חמשת המינין הם בכלל חטה ושעורה כדאיתא בפסחים ומש"ה קבעו ברכה לעצמה אפילו כשאינן לחם אלא דממאי דאמרי רב ושמואל במימרא קמייתא דכל שהוא מחמשת המינין מברך במ"מ אע"ג דע"י תערובת כל שהוא ודאי לא זייני כן משמע להדיא לשון הגמרא דאפילו אי הוה דובשא עיקר אפ"ה יש לברך במ"מ מהאי דרב ושמואל דאמרי כל שהוא כו' וע"כ דהטעם בזה משום דלאו בזייני תליא מילתא אלא בחשיבות החמשה מינין עצמם תליא מילתא לענין חלה ולענין מצה ולענין בה"מ והיינו נמי טעמא דרב ושמואל באידך מימרא דידהו דבאורז ודוחן אין מברכין במ"מ אף על גב דודאי זייני כמו שמבואר אפ"ה כיון דלא שייך בהו חד מהנך חשיבות לא קבעו להם ברכה לעצמם ולפ"ז א"ש הא דקאמר וצריכא דאי הוה קאמרי כל שהוא הו"א דבהא הוא דממעטינן אורז ודוחן שע"י תערובת כיון דלית בהו שום צד למעליותא אבל איתא בעיניה דזייני טובא ס"ד דלברך בורא מ"מ קמ"ל דלא תליא מידי בזייני אלא בחשיבות לחוד:

    Penei Yehoshua on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' כל שיש בו כו' ע' לקמן מ"א ע"ב תוס' ד"ה אלא כו':

    רש"י ד"ה משיוציאו את הפרי כו' עי' פסחים נ"ב ע"ב ברש"י ד"ה משיוציאו וצ"ע:

    תוס' ד"ה כל כו' ואם לדבק. לקמן ל"ט ע"א:

    בא"ד א"צ לברך כו' לישנא קייטא הוא מה דנקטו א"צ לברך הא אף אינו רשאי לברך במ"מ דהוי כמברך על שקדים במ"מ דהוי ברכה לבטלה:

    בא"ד בתוך הסעודה ק"ל הא שקדים תוך הסעודה טעון ברכה וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, רב נחמן (דאוסר קליפי תמרה דערלה ' משום שומר לפרי אף דליתא עליו בשעת גמר פרי) סבר לה כר' יוסי דסמדר אסור משום פרי (לפיכך גם שומר שלו חשוב שומר בעודו בוסר, ורב דמתיר בצלף של ערלה לאכול את הקפריסין סובר כרבנן דר' יוסי ולא חשיב שומר עד שיהיה בשעת גמר פרי). קשה לי דהא לישנא דרב זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין משמע דפירי עודו בקפריסין, והא כשהפרי עודנו בקפריסין לא נגמר פריו, והאביונות עצמן נמי יהיו פטורים מערלה כמו סמדר לס"ד דהשתא דפליגי רבנן על ר"י גם בשאר אילנות:

    תוס' ד"ה כל, וכן כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה אם עושים לסעוד הלב צריך לברך בורא מיני מזונות (כדין כל שיש בו מז' המינים), ואם לדבק בעלמא א"צ לברך בורא מ"מ (לישנא קייטא הוא במה דנקטו אינו צריך הא אף אינו רשאי לברך בורא מיני מזונות דהוי כמברך על שקדים במ"מ דאינו יוצא בזה וברכה לבטלה הוא) וטוב להחמיר ולגמוע תוך הסעודה לאחר ברכת המוציא ויפטור ממנה. לא זכיתי להבין, דהא אוכל שקדים באמצע הסעודה אינו נפטר בברכת המוציא כדלקמן (דף מא ע"ב):

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    לְהָבִיא עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה, וְאֵיזֶהוּ? זֶה הַפִּלְפְּלִין נראה לי בס"ד מה שנעשה מין אחד בעולם כך כי אמרו רבותינו ז"ל הקב"ה גזר תחלה שתוציא הארץ כל האילנות טעם העץ וטעם הפרי שוין, אך הארץ שינתה רצון קונה ולא הוציאה טעם העץ שוה לפרי, והסיבה שנכשלה הארץ בדבר זה לשנות רצון הבורא, מפני שעתיד אדם לחטוא ואינו ראוי שימצא טעם העץ כטעם הפרי. וידוע גם כן כי לעתיד אחר גמר התיקון יחזור הכל להיות כתחילת המחשבה, וגם בענין זה גם כן תוציא הארץ כל האילנות טעם העץ שוה לטעם הפרי כנודע, אך ודאי אין כל חדש תחת השמש, לכך נעשה דוגמה לזה הדבר בפלפלין, כדי שיתקיים דבר זה לעתיד בכל האילנות ולא יהיה דבר חדש, וכמו שאמרו בסוף כתובות על גלוסקאות וכלי מילת שתוציא הארץ לעתיד, שנעשה להם דוגמה מעיקרא דלא להוי חדש תחת השמש. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שהיה דבר זה במין אחד של עץ פרי, והתורה נמשלה לעץ, דכתיב (משלי ג, יח) עֵץ חַיִּים הִיא, וכבר הבאתי לעיל הקדמה יקרה מן מהרח"ו ז"ל, שהקב"ה רצה ליתן לנו התורה בלוחות ראשונות באופן שהפשט והפנימיות שניהם רוחנים שהם מסוג אחד, וחטא אדם הראשון גרם שיהיה פשט התורה גשמיי ולא רוחניי כמו הפנימיות, אך לעתיד נזכה לתורה זו שהפשט והפנימיות שויים מסוג אחד, ולכן לעתיד יהיו כל עצי האילנות טעמם כטעם הפרי, כנגד התורה שנזכה אליה לעתיד שהפשט והפנימיות רוחנים מסוג אחד, וקודם התיקון נעשה דמיון לזה במין אחד דוקא שהוא הפלפלין. ובזה יובן בס"ד מה שאמרו בגמרא דיומא (דף פה ומגילה דף ז' וחגיגה י) משל על דבר מדברי תורה שהוא חביב ונחמד ביותר, הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: טָבָא חֲדָא פִּלְפְּלָתָא חֲרִיפָא מִמְּלָא צַנָא דְּקָרֵי, וצריך להבין למה דימו את מלתא יקירא דלית לה פרכא לפילפלא? ובזה שאמרנו יבא נכון כי הפלפלין טעם העץ כטעם הפרי, וזה רומז על התורה שנשיג לעתיד שהיא חביבה ויקרה ביותר, שהפשט והפנימיות שניהם רוחנים מסוג אחד, ולכך כל דבר החביב דלית לה פרכא מכנים אותו בשם פלפלתא. ועוד נראה לי בס"ד לומר טעם שמדמין דברי תורה לפלפלין, כי בגמרא משני הא ביבשתא הא ברטיבא, דפלפלין יבשים אין ראוים לאכילה אבל רטובים ראויים, וכן אמרו רבותינו ז"ל על דברי תורה לְעוֹלָם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים וּכְאִלּוּ הַיּוֹם קִבְּלוּם מִסִּינַי, ועל ידי כך תתקיים אצל האדם, ולכן מדמי דברי תורה לפלפלין שהם טובים החדשים דוקא מה שאין כן הישנים. אי נמי נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אל"ף חכמה אל"ף בינה, ומקשים תרתי למה לי? ומתרצים אל"ף חכמה בעד חלק הנסתר, ואל"ף בינה כנגד חלק הנגלה, והנה ב' פעמים אלף אלף [220] המלוי לבדו הוא פל פל [220], לכן דברי תורה נרמזו בפלפלין שכל דבור נקרא פִּלְפֵּל.

    וּלְלַמְּדֶךָ שֶׁאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם קשא והלא מקרא מלא הוא [דברים ח' ט'] לֹא תֶּחְסַר כֹּל בָּהּ? ונראה לי בס"ד דהכתוב יש להבין דקאי על שבעת המינים שזכר שם, ואמר שלא תחסר ארץ ישראל בשום זמן מאלו השבעה, ומה שהביא על זה פסוק לֹא תֶּחְסַר כֹּל בָּהּ, היינו ללמוד דמצינו דנחית קרא לשבח את ארץ ישראל בכהאי גונא להגיד דאינה חסרה כלום, ולכן גם הכא נחית למנקט הכי לְלַמְּדֶךָ שֶׁאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם.

    אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה אוֹמֵר כֵּן, וַחֲבֵרֶיךָ אוֹמְרִים כֵּן, לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ: "יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים. נראה לי בס"ד כיון בזה רבי עקיבא לפי דרכו ענין יקר, להציל עצמו מעונש רַבָּן גַּמְלִיאֵל שלא יענישהו עתה במה שעשה הפך סברתו מאחר שהקפיד עליו, ודרך הראשונים ז"ל בעת שהם מקפידים הרבה על אחד שעשה דבר כנגד כבודם להענישו תיכף מחמת דחלשה דעתייהו, וכמו ענין רב ששת עם רב אחדבוי בריש בתרא, וכמו ענין רבי יוחנן עם רב כהנא בקמא, וכיוצא בזה, וידוע דרבן גמליאל היה מעניש וקטיל וכמו שאמרו לעיל בפ"ק כשהעבירו את רבן גמליאל, נוקמיה לרבי עקיבה לית זכות אבות ודילמא עניש ליה רבן גמליאל, עיין שם, ולכן חש רבי עקיבא עתה דילמא חליש דעתיה דרבן גמליאל ועניש ליה, לכך כיון בהלכה זו שאמר לו לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, לשם קדוש יוה"ך הרמוז בראשי תיבות הלכה זו כמו שכתב רבני אשכנז ז"ל [הגר"א בדברי אליהו ברכות לא] במאמר אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, ופירשו הכונה שיאמר לו הלכה זו יחיד ורבים הלכה כרבים, ויכון בשם יהו"ך בראשי תיבות הנזכר, ששם זה הוא מסוגל לשמירה מאד ויועיל לשמירתו בדרך שהוא סכנה וכנ"ז בד"ק. ולכן נראה לי שגם עתה כיון רבי עקיבא בשם הנזכר כדי למשוך לעצמו שמירה משם הנזכר, וינצל מעונשו של רבן גמליאל, וידוע ששם הנזכר הוא יוצא מסופי תיבות (תהילים צא, יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ ודו"ק.

    Ben Yehoyada on Berakhot 36b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 36, Amud Bet, about 501 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט.…”

    2. Segment 211 words

      Opens “רבי עקיבא במקום ר"א עבדינן כותיה, וב"ש…”

      Named: רבי עקיבא.

    3. Segment 321 words

      Opens “ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ורחמנא אמר…”

    4. Segment 418 words

      Opens “אמר: רבא היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי…”

      Named: רבא.

    5. Segment 531 words

      Opens “איתיביה אביי פיטמא של רמון מצטרפת והנץ…”

      Named: אביי.

    6. Segment 620 words

      Opens “אלא אמר רבא היכא אמרינן דנעשה להו…”

      Named: רבא.

    7. Segment 726 words

      Opens “איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    8. Segment 818 words

      Opens “רב נחמן סבר לה כרבי יוסי דתנן…”

      Named: רב נחמן, רבי יוסי.

    9. Segment 935 words

      Opens “מתקיף לה רב שימי מנהרדעא ובשאר אילני…”

      Named: רב שימי.

    10. Segment 1032 words

      Opens “ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע…”

      Named: רב אסי.

    11. Segment 1122 words

      Opens “אלא אמר רבא היכא אמרינן דהוי שומר…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1212 words

      Opens “הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “(והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1424 words

      Opens “פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר…”

      Named: רב ששת, רבא.

    15. Segment 1554 words

      Opens “מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם…”

    16. Segment 166 words

      Opens “לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “אמרי ליה רבנן למרימר כס זנגבילא ביומא…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1862 words

      Opens “חביץ קדרה וכן דייסא רב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה, רב כהנא, רב ושמואל, שמואל.

    19. Segment 1930 words

      Opens “גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    20. Segment 2015 words

      Opens “וצריכא דאי אשמעינן כל שהוא הוה אמינא…”

    Sages named on this page

    • Rav Shimi of Nehardea · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Shimi of Nehardea was an Amora of the fourth generation, appearing as a contemporary or colleague of Rava.

      Source: Berakhot 36b · Segment 9 — “מתקיף לה רב שימי מנהרדעא ובשאר אילני מי פליגי…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Berakhot 36b · Segment 2 — “רבי עקיבא במקום ר"א עבדינן כותיה, וב"ש במקום ב"ה…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Berakhot 36b · Segment 18 — “…שהכל נהיה בדברו רב כהנא אמר במ"מ בדייסא גרידא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 36b · Segment 5 — “איתיביה אביי פיטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 36b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026