Talmud Builders

    Berakhot 2a

    Chapter 1 - MeEimatai

    גם: ברכות דף ב׳ ע״א, פרק א׳ מאימתי

    English translation - Berakhot 2a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The beginning of tractate Berakhot , the first tractate in the first of the six orders of Mishna, opens with a discussion of the recitation of Shema , as the recitation of Shema encompasses an acceptance of the yoke of Heaven and of the mitzvot, and as such, forms the basis for all subsequent teachings. The Mishna opens with the laws regarding the appropriate time to recite Shema : MISHNA: From when, that is, from what time, does one recite Shema in the evening? From the time when the priests enter to partake of their teruma. Until when does the time for the recitation of the evening Shema extend? Until the end of the first watch. The term used in the Torah (Deuteronomy 6:7) to indicate the time for the recitation of the evening Shema is beshokhbekha , when you lie down, which refers to the time in which individuals go to sleep. Therefore, the time for the recitation of Shema is the first portion of the night, when individuals typically prepare for sleep. That is the statement of Rabbi Eliezer.

    2The Rabbis say: The time for the recitation of the evening Shema is until midnight.

    3Rabban Gamliel says: One may recite Shema until dawn, indicating that beshokhbekha is to be understood as a reference to the entire time people sleep in their beds, the whole night.

    4The mishna relates that Rabban Gamliel practiced in accordance with his ruling. There was an incident where Rabban Gamliel’s sons returned very late from a wedding hall. They said to him, as they had been preoccupied with celebrating with the groom and bride: We did not recite Shema. He said to them: If the dawn has not yet arrived, you are obligated to recite Shema . Since Rabban Gamliel’s opinion disagreed with that of the Rabbis, he explained to his sons that the Rabbis actually agree with him, and that it is not only with regard to the halakha of the recitation of Shema , but rather, wherever the Sages say until midnight, the mitzva may be performed until dawn.

    5Rabban Gamliel cites several cases in support of his claim, such as the burning of fats and limbs on the altar. Due to the quantity of offerings each day, the priests were often unable to complete the burning of all of the fats and limbs, so they continued to be burned into the night, as it is written: “This is the law of the burnt offering: The burnt offering shall remain upon the pyre on the altar all night until morning, while the fire on the altar burns it” (Leviticus 6:2). And, with regard to all sacrifices, such as the sin-offerings and the guilt-offerings that are eaten for one day and night; although the Sages state that they may be eaten only until midnight, by Torah law they may be eaten until dawn. This is in accordance with the verse: “On the day on which it is offered must you eat. Do not leave it until the morning” (Leviticus 7:15). If so, why did the Sages say that they may be eaten only until midnight? This is in order to distance a person from transgression, as if one believes that he has until dawn to perform the mitzva, he might be negligent and postpone it until the opportunity to perform the mitzva has passed.

    6GEMARA: The Mishna opens with the laws concerning the appropriate time to recite Shema with the question: From when does one recite Shema in the evening? With regard to this question, the Gemara asks: On the basis of what prior knowledge does the tanna of our mishna ask: From when? It would seem from his question that the obligation to recite Shema in the evening was already established, and that the tanna seeks only to clarify details that relate to it. But our mishna is the very first mishna in the Talmud.

    7The Gemara asks: And furthermore, what distinguishes the evening Shema , that it was taught first? Let the tanna teach regarding the recitation of the morning Shema first. Since most mitzvot apply during the day, the tanna should discuss the morning Shema before discussing the evening Shema , just as the daily morning offering is discussed before the evening offering ( Tosefot HaRosh ).

    8The Gemara offers a single response to both questions: The tanna bases himself on the verse as it is written: “You will talk of them when you sit in your home, and when you walk along the way, when you lie down, and when you arise” (Deuteronomy 6:7). By teaching the laws of the evening Shema first, the tanna has established that the teachings of the Oral Torah correspond to that which is taught in the Written Torah. And based on the Written Torah, the tanna teaches the oral law: When is the time for the recitation of Shema of lying down as commanded in the Torah? From when the priests enter to partake of their teruma . Just as the Written Torah begins with the evening Shema , so too must the Oral Torah.

    9However, there is another possible explanation for why the mishna opens with the evening Shema rather than with the morning Shema . If you wish, you could say instead that the tanna derives the precedence of the evening Shema from the order of the creation of the world. As it is written in the story of creation: “And there was evening, and there was morning, one day” (Genesis 1:5). According to this verse, day begins with the evening and not the morning. For both of these reasons it was appropriate to open the discussion of the laws of the recitation of Shema with the evening Shema .

    10The Gemara asks: If so, why does the latter clause of the mishna, which appears later in the chapter, teach: In the morning one recites two blessings before Shema and one blessing afterward, and in the evening one recites two blessings before Shema and two afterward? Based upon the above reasoning, the mishna should have taught the blessing recited before and after the evening Shema first.

    11The Gemara answers: Indeed, the tanna began by discussing the laws regarding the recitation of the evening Shema , and then taught the laws regarding the recitation of the morning Shema . Once he was already dealing with the morning Shema , he explained the matters of the morning Shema , and then explained the matters of the evening Shema .

    12The Gemara proceeds to clarify the rest of the mishna. The Master said in the mishna that the beginning of the period when one recites Shema in the evening is when the priests enter to partake of their teruma . However, this does not specify a definitive time. When do the priests enter to partake of their teruma ? From the time of the emergence of the stars. If that is the case, then let the tanna teach that the time for the recitation of the evening Shema is from the time of the emergence of the stars.

    13The Gemara responds: Indeed it would have been simpler to say that the time for the recitation of the evening Shema begins with the emergence of the stars, but the particular expression used by the tanna teaches us another matter in passing: When do priests partake of their teruma ? From the time of the emergence of the stars. And the tanna teaches us a new halakha parenthetically: failure to bring an atonement offering does not prevent a priest from eating teruma . In cases where an impure priest is required to immerse himself in a ritual bath and bring an atonement offering, even if he already immersed himself, he is not completely ritually pure until he brings the atonement offering. Nevertheless, he is still permitted to partake of teruma . Taught in passing in our mishna, this is articulated fully in a baraita , based on a close reading of the biblical passages. As it was taught in a baraita with regard to the laws of ritual impurity, it is said: “One who touches it remains impure until evening. He should not eat of the consecrated items and he must wash his flesh with water. And the sun sets and it is purified. Afterwards, he may eat from the teruma , for it is his bread” (Leviticus 22:6–7). From the passage: “And the sun sets and it is purified,” that the absence of the setting of his sun prevents him from partaking of teruma , but failure to bring the atonement offering does not prevent him from partaking of teruma , may be inferred.

    14The Gemara discusses the proof offered in the baraita : From where do we know that the phrase: “And the sun sets” refers to the complete setting of the sun, and therefore, “and it is purified” refers to the fact that the day is pure, i.e., and the sun sets and it is purified is one phrase meaning that the sun will set, the air will clear, and the stars will emerge (Rav Hai Gaon)?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאימתי קורין את שמע בערבין - משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן – כהנים שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והגיע עתם לאכול בתרומה:

    עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הלילה כדמפרש בגמרא (דף ג.) ומשם ואילך עבר זמן דלא מקרי תו זמן שכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה והכי תניא בבריי' בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא:

    עד שיעלה עמוד השחר - שכל הלילה קרוי זמן שכיבה:

    הקטר חלבים ואברים - של קרבנות שנזרק דמן ביום:

    מצותן - להעלות כל הלילה ואינן נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח דכתיב ולא ילין לבקר (שמות ל״ד:כ״ה):

    חלבים - של כל קרבנות:

    אברים - של עולה:

    וכל הנאכלים ליום אחד - כגון חטאת ואשם וכבשי עצרת ומנחות ותודה:

    מצותן - זמן אכילתן:

    עד שיעלה עמוד השחר - והוא מביאן להיות נותר דכתיב בתודה לא יניח ממנו עד בקר (ויקרא ז׳:ט״ו) וכלם מתודה ילמדו:

    אם כן למה אמרו חכמים עד חצות - בקריאת שמע ובאכילת קדשים:

    כדי להרחיק אדם מן העבירה - ואסרום באכילה קודם זמנן כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה. והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (דף כ:) כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים:

    היכא קאי - מהיכא קא סליק דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה:

    אקרא קאי - ושם למד חובת הקריאה:

    ואי בעית אימא - הא דתנא ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם:

    והדר תנא בשחרית - מאימתי קורין את שמע בשחרית:

    משעת צאת הכוכבים - שהוא גמר ביאת השמש כדיליף לקמן (עמוד ב):

    License: CC0

    ברכות ב עמוד א

    Mishna

    1מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. עד סוף האשמורה הראשונה. דברי רבי אליעזר.

    2וחכמים אומרים: עד חצות.

    3רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר.

    4מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע, אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים ״עד חצות״, מצותן עד שיעלה עמוד השחר.

    5הקטר חלבים ואברים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים ״עד חצות״ כדי להרחיק אדם מן העבירה:

    Gemara

    6תנא היכא קאי דקתני ״מאימתי״?

    7ותו: מאי שנא דתני בערבית ברישא? לתני דשחרית ברישא!

    8תנא אקרא קאי, דכתיב: ״בשכבך ובקומך״. והכי קתני: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.

    9ואי בעית אימא: יליף מברייתו של עולם, דכתיב: ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״.

    10אי הכי, סיפא דקתני ״בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה״, לתני דערבית ברישא!

    11תנא פתח בערבית, והדר תני בשחרית, עד דקאי בשחרית, פריש מילי דשחרית, והדר פריש מילי דערבית.

    12אמר מר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה? משעת צאת הכוכבים, לתני: ״משעת צאת הכוכבים״!

    13מלתא אגב אורחיה קמשמע לן כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים. והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא. כדתניא: ״ובא השמש וטהר״ ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.

    14וממאי דהאי ״ובא השמש״ ביאת השמש, והאי ״וטהר״ טהר יומא.

    Tosafot

    מאימתי קורין וכו' - פי' רש"י ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים כדמפרש בגמרא על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה עיקר והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי אם קרא קודם לכן לא יצא ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה (לקמן ברכות דף ס:) ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית. ועוד דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך (דף ה.) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך. ועוד קשה דא״כ פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום פ' באמצע בין שני קריאת שמע בין קריאת שמע של שחרית ובין קריאת שמע של ערבית. ואנן קיי״ל כר' יוחנן דאמר לקמן (ברכות דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר״ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (ברכות דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר״י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע״ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ״נ וכו' אומר ר״ת שהיו רגילין לקרות ק״ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק״ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק״ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה:

    ליתני דשחרית ברישא - כדאשכחן בתמיד דכתיב של בקר תחלה:

    אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא - אי אמרת בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש. אלא א"א דסמיך אקרא דברייתו של עולם א"כ קפיד אכל מילי א"כ סיפא דקתני וכו':

    מברך שתים לפניה וכו' - (ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהילים קי״ט:קס״ד) ולא קא חשיב יראו עינינו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת. ודוקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה:

    והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא - וא"ת הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים (פי"ד) ומייתי לה בהערל (דף עד:) העריב שמשו אוכל בתרומה וי"ל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר אף למה שמפורש כבר:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    גמ' ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה - מכלל דהאי דכתב רחמנא (ויקרא כ״ב:ז׳) ואחר יאכל מן הקדשים אינו מיוחד אלא בתרומה בלבד אבל דבר שהוא למעלה הימנה מן הקדשים אינו מותר לטמא לאוכלן לאחר ביאת השמש בלבד אלא אסור הוא כל אותה הלילה לאכול בקדשים עד שיבא היום ויביא כפרתו ואז יהא מותר בקדשים ואיתא מפרשא במסכת יבמות בפ' הערל (יבמות דף עד) והכי אמרי הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנלן אמר רבא אמר רב חסדא ג' קראי כתיבי כתיב (ויקרא כ״ב:ו׳) לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים תלה הדבר ברחיצ' בלבד וכתי' (שם) ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים] תלה הדבר גם בביאת אור השמש והיא שעת יציאת הכוכבים וכתיב (שם י"ב) וכפר עליה הכהן וטהרה תלה גמירו' הטהר' גם בהקרבת קרבן ואלו המקראות היו נראין כסותרין זה את זה ולפי שאי אפשר להיות דברי הכתובין סותרין זה את זה כי כלם נכוחים למבין העתיקו לנו קדמונינו פירושם והעמידו לנו כל אחד ואחד מאלו המקראות בדבר שהוא מיוחד לו ואמרו הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים הפסוק הראשון שתלה בו הדבר ברחיצה בלבד הוא מיוחד למעשר והפסוק השני שהצריכו לביאת השמש הוא מיוחד לתרומה אבל קדשי המזבח אין מותר לו לאכלן אלא א"כ הביא הכפרה שהוא מתחייב בה ואז תהי כפרתו גמורה כדכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה: ואני אפרש לך עיקר גדול שלמדונו רבותינו ז"ל כי אלו הג' דברים המעשר והתרומה והקדשים כל אחד ואחד יש לו יתרון ויש בו חומרא שהיא מיוחדת לו זולתי חבריו ואע"פ ששלשתן קראן הכתוב קדשים. המעשר כבר נאמר בו (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית ויש בו חומרא שאין מותר לאכלו חוץ לחומת ירושלים אלא חייבין הן בעליו לשאת אותו לשם ולאכלו שם כדכתיב (שם י"ב) לא תוכל לאכול בשעריך כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו וכתיב (שם) והבאתם שמה. ודבר שאין יכול להביאו למקדש פודהו בשוויו (מאחרים) [לאחרים] ואם רצה ליטלו לעצמו יש עליו לתת שומתו ומוסיף חומש כדכתיב (ויקרא כ״ז:ל״א) ואם גאל יגאל איש ממעשרו וגו' ויהיו דמיו שמורין אצלו עד עת עלותו לרגל מעלהו עמו לירושלים ומוציאו לשם במאכל ובמשתה כדכתיב (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה בכסף [וגו'] ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך. וחייב להתודות עליו כדכתיב בפרשת כי תכלה לעשר (שם כ"ו) ואמרת לפני ה' אלהיך ומפורש בספרי (פרשת כי תבא) ואמרת בכל לשון לפני ה' אלהיך זה וידוי מעשר ואסור לאונן לאכול ממנו ואם נטמא אסור באכילה והאוכלו חייב מלקות ואם היה שמן אסור להדליקו בנר דכתיב (שם) ולא בערתי ממנו בטמא ודרשינן ליה בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא אבל לסוך ממנו מותר ומה שמשתייר ממנו לשנה הרביעית ושנה השביעית עד ערב יום טוב האחרון של פסח חייב לבערו כדכתיב בפרשת וידוי בערתי הקדש מן הבית ותנא בשאר סיפרי דבי רב (שם) כי תכלה לעשר יכול בחנוכה וכו' ת"ל כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו הוי אומר זה הפסח. מכאן אמרו ערב יו"ט האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית ותניא (שם בספרי ומשנה במע"ש פ"ה מ"י) בערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי. נתתיו ללוי זה מעשר לוי וגם נתתיו זה תרומה ותרומת מעשר. לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני לקט שכחה ופאה ותנן (שם במשנה) במנחה ביו"ט [האחרון] היו מתודין ואמרינן עלה בגמ' דבני מערבא ויתודה ביום ראשון של פסח כדי שיהא לו לאכול בפסח ויתודה בשחרית עד כאן מצוה לאכול אלו החומרות שיש במעשר ואינן בתרומה כדתנן (בכורים פ"ב מ"ב) יש במעשר מה שאין בתרומה שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן וחייבין בביעור וכו' הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה ותנא בתוספתא (מעשר שני פ"ב) נמי חומר במעשר שני שמעשר שני קונה את הקנקנים ואוסר (דמי עירוביו) [דמיו ועירוביו] וספק עירוביו כל שהוא וטעון חומש וטעון וידוי ואסור לאונן ולא הותר לאכילה אלא בפדיון ואין מדליקין בו את הנר מה שאין כן בתרומה ואמרינן עלה (יבמות דף עג) דמתני' ואלו אסורין לבער מהן בטומאה ואוכלן בטומאת עצמן לוקה לא קתני אלמא תני ושייר ואמרינן (שם דף עד) אמר ריש לקיש משום ר' סימאי מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו בטומאה שנאמר (דברים כ״ו:י״ד) ולא נתתי ממנו למת וכו' והתרומה נקרית קודש כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״ג-י״ד) וכל זר לא יאכל קדש וכתיב (שם) ואיש כי יאכל קדש בשגגה ובבכורות (דף יד) פ' שני (דברים כ"ב) רק קדשיך אלו התרומות והחומרות שישנן בה ואינן במעשר שאם יאכלנה זר במזיד חייב מיתה בידי שמים ואם בשוגג משלם קרן וחומש כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה ואפי' הכהן עצמו אם יאכלנה במזיד כשהוא טמא חייב מיתה כדכתיב (שם) ומתו בו כי יחללוהו ותניא (סנהדרין דף פג) ואלו שהן במיתה כהן טמא שאכל תרומה טהורה כו' ואין מועיל בה הפדיון כלום ואינו מוציאה מקדושתה ולא תהא מותרת לישראל לעולם אלא אסורה היא עליו מכל מקום לבד מאשת כהן ועבדיו הכנענים כדכתב (ויקרא כ״ב:י״א) וכהן כי יקנה נפש ומפרש (יבמות ס"ו) מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש ומנין לאשתו שקנתה עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו קנינו שקנה קנין אוכל ורשאי הכהן למוכרה לתרומה לכהן אחר לפי שהוא כספו ואסור לאכלו בלא רחיצת ידים ואינה מותרת לטבול יום אלא עד צאת הכוכבים ואם נפל חלק אחד של תרומה לתוך צ"ט חלקים של חולין נאסר הכל לישראל ונעשה הכל כתרומ' שאין לישראל היתר לאכלה ואינה מותרת אלא לכהן בלבד אבל אם נפל אחד של תרומה לתוך ק' של חולין מפריש ממנו חלק אחד ונותנו לכהן והשאר מותר לישראל הרי אלו בתרומה מה שאין כן במעשר כדתנן (בכורים פרק ב' משנה א') התרומה והבכורין נכסי כהן הן וחייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים ועולין בא' ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 2a — From when is the Shema recited

    The opening page of the Babylonian Talmud begins with a question of time: from when is the evening Shema recited. This commentary follows the move from the language of the Mishnah to the Talmud's clarification, and shows how one practical question opens a discussion of how halakhah measures time.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 2a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026