Talmud Builders

    Berakhot 61a

    Back to index

    English translation — Berakhot 61a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1He does for the best.

    2And Rav Huna said that Rav said in the name of Rabbi Meir: One’s words should always be few before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Be not rash with your mouth and let not your heart be hasty to utter a word before God; for God is in heaven, and you upon earth. Therefore, let your words be few” (Ecclesiastes 5:1).

    3Rav Naḥman bar Rav Ḥisda interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “Then the Lord God formed [ vayyitzer ] man” (Genesis 2:7), with a double yod ? This double yod alludes to that fact that the Holy One, Blessed be He, created two inclinations; one a good inclination and one an evil inclination.

    4Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this: If that is so, does an animal, with regard to whom vayyitzer is not written with a double yod , not have an inclination? Don’t we see that it causes damage and bites and kicks? Rather, interpret the double yod homiletically, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Pazi, as Rabbi Shimon ben Pazi said: This alludes to the difficulty of human life; woe unto me from my Creator [ yotzri ] and woe unto me from my inclination [ yitzri ]. If one opts to follow either his Creator or his inclination, woe unto him from the other.

    5Alternatively, this duplication in the language of creation can be explained in accordance with the statement of Rabbi Yirmeya ben Elazar, as Rabbi Yirmeya ben Elazar said: The Holy One, Blessed be He, created two faces [ du partzufin ] on Adam the first man; he was created both male and female in a single body, as it is stated: “You have formed me [ tzartani ] behind and before” (Psalms 139:5); tzartani is derived from the word tzura [face]. God formed two faces on a single creation, back and front.

    6It is stated: “And the tzela which the Lord, God, had taken from the man, He made a woman, and brought her unto the man” (Genesis 2:22).

    7Rav and Shmuel disagree over the meaning of the word tzela : One said: It means face. Eve was originally one face or side of Adam. And one said: It means tail, which he explains to mean that the tzela was an appendage, i.e., one of the ribs in Adam’s chest.

    8The Gemara analyzes this dispute: Granted, according to the one who said that tzela means face; that is why it is written: “You have formed me [ tzartani ] behind and before.” However, according to the one who said that tzela means tail, what is meant by the verse: “You have formed me [ tzartani ] behind and before”? The Gemara answers: It can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: Behind means Adam was created at the end of the act of creation; and before means that he was first for punishment.

    9The Gemara asks: Granted, Adam was behind, or last, in the act of creation, meaning that he was not created until the sixth day, Shabbat eve; however, before, or first, for punishment, to what punishment does this refer? If you say that he was first for punishment in the wake of the episode with the snake, wasn’t it taught in a baraita that, with regard to punishment, Rabbi Yehuda HaNasi says: In conferring honor, one begins with the greatest; in cursing, one begins with the least significant.

    10The Gemara explains: In conferring honor, one begins with the greatest, as it is written: “And Moses said unto Aaron, and Elazar and Itamar, his remaining sons: Take the meal-offering that remains” (Leviticus 10:12). Aaron, who was the greatest among those involved, is mentioned first. And in cursing, one begins with the least significant, as first the snake was cursed, then Eve was cursed, and ultimately Adam himself was cursed. The punishment did not begin with Adam.

    11Rather, this refers to the punishment of the flood, as it is written: “And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man and cattle, creeping things and fowl of the heaven” (Genesis 7:23); the punishment began with man, then the animals, and ultimately all the other creatures.

    12Returning to interpretation of vayyitzer , the Gemara asks: Granted, according to the one who said that Eve was originally a face or side of Adam; that is why it is written vayyitzer , with a double yod , which allude to the two formations. However, according to the one who said that she was a tail, or appendage, of Adam, what is conveyed by spelling vayyitzer with a double yod ?

    13The Gemara responds: This is interpreted homiletically in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Pazi, as Rabbi Shimon ben Pazi said: This comes to emphasize that which a person says to himself in every circumstance: Woe unto me from my Creator and woe unto me from my inclination.

    14Granted, according to the one who said that Eve was a face, that is why it is written: “Male and female, He created them” (Genesis 5:2). However, according to the one who said that Eve was a tail, what is the meaning of the verse: “Male and female, He created them”? The Gemara answers: It can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Abbahu. As Rabbi Abbahu raised a contradiction between the verses: On the one hand it is written: “Male and female, He created them,” and on the other hand it is written: “For in the image of God He made man” (Genesis 9:6), indicating that man was created alone. How, then, does he resolve the contradiction? At first, the thought entered God’s mind to create two, and ultimately, only one was actually created.

    15The Gemara asks: Granted, according to the one who said that Eve was a face, that is why it is written: “And He took one of his sides and closed up the place with flesh in its place” (Genesis 2:21), as it was necessary to close the side that was open. However, according to the one who said that Eve was originally a tail, what is meant by the verse: “And closed up the place with flesh in its place”? Rabbi Yirmeya said, and some say Rav Zevid said, and some say Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It was necessary to say that only with regard to the place of the incision.

    16The Gemara challenges the other opinion: Granted, according to the one who said that Eve was a tail, that is why it is written: “And the Lord God built the tzela ” (Genesis 2:22); it was a completely new building. However, according to the one who said that Eve was a complete face or side, what is the meaning of: “And He built”? What needed to be built?

    17The Gemara responds: This must be interpreted homiletically, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya, as Rabbi Shimon ben Menasya interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “And the Lord God built the tzela ”? This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, braided Eve’s hair, and then brought her to Adam, as in the coastal towns, they call braiding hair, building.

    18Alternatively, the verse: And He built, could be understood as a description of her basic shape, as Rav Ḥisda said, and some say that it is taught in a baraita : This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, built Eve like the structure of a storehouse. Just as a storehouse is built narrow on top and wide on the bottom, in order to hold produce without collapsing; so too a woman is created narrow on top and wide on the bottom, in order to hold the fetus.

    19With regard to the verse: “And brought her unto the man” (Genesis 2:22), Rabbi Yirmeya ben Elazar said: This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, was Adam the first man’s best man. From here, the Torah taught that it is a desired mode of behavior for a greater individual to seek out a lesser individual to assist him and serve as his best man. The greater individual should help the lesser and should not feel badly about it, that it might be beneath his dignity.

    20The Gemara asks: And according to the one who said that Eve was a face or side of Adam, which one of them walked in front? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to say that the man walked in front, as it is taught in a baraita : A man should not walk behind a woman on a path, as he will look at her constantly, even if it is his wife. If a woman happens upon him along a bridge, he should walk quickly in order to move her to the sides so that she will not walk in front of him. And anyone who walks behind a woman in a river in order to see her exposed skin when she lifts her clothing as she passes through the water has no portion in the World-to-Come.

    21The Sages taught: One who counts money for a woman from his hand to her hand in order to look upon her, even if he has accumulated Torah and good deeds like Moses our teacher, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, as it is stated: “Hand to hand, the evil man shall not go unpunished” (Proverbs 11:21); one who hands money from his hand to her hand, even if he received the Torah from God’s hand to his own, like Moses, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, which is called evil.

    22Rav Naḥman said: From the following verse we know that Samson’s father, Manoah, was an ignoramus, as it is written: “And Manoah…went after his wife” (Judges 13:11).

    23Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this: If that is so that you understand the verse literally, what do you say about the verse with regard to Elkana, the father of the prophet Samuel, as it is written: “And Elkana walked after his wife,” and what of the verse with regard to the prophet Elisha, as it is written: “And he arose and followed her” (II Kings 4:30)? Does this verse mean that he literally walked after her? Rather, certainly this verse means that he followed her words and advice. Here, too, then the verse concerning Manoah may be similarly interpreted; he followed his wife’s words and followed her advice, and did not literally walk behind her.

    24Rav Ashi said: And according to what Rav Naḥman said, that Manoah was an ignoramus; he did not even learn to read the basic Torah stories that even children learn in school, as it is stated: “Rebecca arose, and her damsels, and they rode upon the camels, and followed the man” (Genesis 24:61); they followed him and did not walk before the man.

    25On this topic, Rabbi Yoḥanan said: It is preferable to walk behind a lion and not behind a woman, and preferable to walk behind a woman and not behind idolatry, for then it will appear as if he is accompanying the idolatry. It is preferable to walk behind idolatry and not behind a synagogue when the congregation is praying, as he appears to separate himself from the community in that he does not wish to join them in prayer.

    26This last halakha has numerous caveats: And we only said this in a case where he is not carrying something, and if he is carrying something, this does not apply, as everyone will understand why he did not enter the synagogue. And we only said this in a case where there is no other entrance to the synagogue, and if there is another entrance, this does not apply. And we only said this in a case where he is not riding a donkey, and if he is riding a donkey, this does not apply. And we only said this in a case where he is not donning phylacteries, but if he is donning phylacteries, this does not apply.

    27Rav said: The evil inclination is like a fly and it sits between the two entrances of the heart, as it is stated: “Dead flies make the ointment of the perfumer fetid and putrid” (Ecclesiastes 10:1). And Shmuel said: The evil inclination is like a type of wheat, as it is stated: “Transgression [ ḥatat ] couches at the door” (Genesis 4:7); ḥatat is interpreted homiletically as related to ḥitta , wheat.

    28The Sages taught in a baraita : A person has two kidneys; one advises him to do good and one advises him to do evil. And it stands to reason that the one advising him to do good is to his right and the one that advises him to do evil is to his left, as it is written: “A wise man’s understanding is at his right hand, but a fool’s understanding is at his left” (Ecclesiastes 10:2).

    29Tangential to the subject of kidneys, the Gemara cites that which the Sages taught in a baraita with regard to the roles of various organs: The kidneys advise, the heart understands, the tongue shapes the sounds that emerge from the mouth, the mouth completes the shaping of the voice, the esophagus takes in and lets out all kinds of food, the trachea produces the voice,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכל לטובהאילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:

    והא קחזינן דמזקאשמזקת:

    אוי לי מיוצריאם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:

    דו פרצופיןשני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:

    אחור וקדם צרתנילשון צורה דהיינו שני פרצופין:

    זכר ונקבה בראםמשמע מתחלת ברייתם תרי הוו:

    היינו דכתיב ויבןשהיה צריך בנין:

    מאי ויבןוהלא כבר נבנה:

    כדי לקבל את הפירותשאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם:

    שושביןמשתדל בחופתו ובזיווגו:

    ולמ"ד פרצוףומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר:

    הי מינייהו סגי ברישאאיזהו פרצוף היה מהלך לפנים:

    אפי' היא אשתוגנאי הדבר:

    נזדמנה לו על הגשראשת איש והיא לפניו:

    יסלקנה לצדדיןעד שיעבור לפניה:

    אחורי אשה בנהראחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה:

    יד ליד לא ינקה רעאפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי:

    עם הארץלא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו:

    ולמאי דקאמר רב נחמןשהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:

    בשעה שהצבור מתפלליםדכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:

    ואי דרי מידיאין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:

    ואי איכא פתחא אחרינאאין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:

    יביעלשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:

    חטאתלשון חטה דריש ליה:

    כליות יועצותאת הלב עשה כן:

    והלב מביןמה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר (ישעיהו ו) ולבבו יבין:

    לשון מחתךהדבור להוציא מפיו:

    והפההם השפתים גומר ומוציאו:

    ברכות 61 עמוד א

    1הכל לטובה.

    2ואמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר: ״(קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים״:

    3דרש רב: נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב: ״(בראשית ב״, ז) וייצר ה' אלהים את האדם בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע׃

    4מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בהמה דלא כתיב ״בה וייצר לית לה יצרא והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא אלא כדר״ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי׃

    5אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר ״(תהלים קלט״, ה) אחור וקדם צרתני:

    6(בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע׃

    7רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב׃

    8בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות״׃

    9בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות דנחש והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן׃

    10בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב ״(ויקרא י״, יב) וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו וגו' בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם׃

    11אלא פורענות דמבול דכתיב ״(בראשית ז״, כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה׃

    12בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״וייצר בשני יודי״ן אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר׃

    13כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי׃

    14בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ה״, ב) זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי כתיב ״זכר ונקבה בראם וכתיב (בראשית ט״, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד׃

    15בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ״(בראשית ב״, כא) ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך׃

    16בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ״ויבן אלא למ״ד פרצוף מאי ויבן׃

    17לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא מאי דכתיב ״ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב״ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא׃

    18דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד׃

    19ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו׃

    20ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דגברא סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא׃

    Baraita

    21תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר ״(משלי יא״, כא) יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם׃

    22א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב ״(שופטים יג״, יא) וילך מנוח אחרי אשתו׃

    23מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב ״וילך אלקנה אחרי אשתו וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב ד״, ל) ויקם וילך אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה׃

    24א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפי' בי רב נמי לא קרא שנאמר ״(בראשית כד״, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש׃

    25א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי עכו"ם אחורי עכו"ם ולא אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין׃

    26ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי דרי מידי לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה:

    27אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנא' (קהלת י, א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה שנאמר ״(בראשית ד״, ז) לפתח חטאת רובץ׃

    Baraita

    28ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב ״(קהלת י״, ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו:

    Baraita

    29תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול,׃

    Tosafot

    וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"בפי' אם רגיל בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו יורד לגיהנם:

    אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגו'שבוש הוא שאין פסוק זה בכל המקרא ול"ג ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנא' האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים:

    לעולם אל יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו ואע"פ שמצינו וילך אלקנה אחרי אשתו וילך מנוח אחרי אשתו וכן באלישע וילך אחריה פי' הדברים באלו שהלכו אחרי עצתן:

    נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין ולעולם אל יעבור אחורי אשה בנהר ואפילו מעות לא ירצה מידו לידה בשום מחשבה רעה:

    אמרו חכמים ילך אדם אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי ע"ז אחורי ע"ז ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים כל זמן שיש לחשדו שהוא מתיאש מן התפלה אבל אם היה נושא משאוי או איזה ענין שיתנצל בו על שאינו נכנס לבית הכנסת אין כאן בית מיחוש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 61a

    Berakhot 61a. The full printed text of this folio side — 29 numbered segments, about 787 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכל לטובה אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:

    והא קחזינן דמזקא שמזקת:

    אוי לי מיוצרי אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:

    דו פרצופין שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:

    אחור וקדם צרתני לשון צורה דהיינו שני פרצופין:

    זכר ונקבה בראם משמע מתחלת ברייתם תרי הוו:

    היינו דכתיב ויבן שהיה צריך בנין:

    מאי ויבן והלא כבר נבנה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 61a · Sefaria

    Tosafot

    וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב פי' אם רגיל בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו יורד לגיהנם:

    אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגו' שבוש הוא שאין פסוק זה בכל המקרא ול"ג ליה:

    Tosafot on Berakhot 61a · Sefaria

    Meiri

    לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנא' האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים:

    לעולם אל יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו ואע"פ שמצינו וילך אלקנה אחרי אשתו וילך מנוח אחרי אשתו וכן באלישע וילך אחריה פי' הדברים באלו שהלכו אחרי עצתן:

    נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין ולעולם אל יעבור אחורי אשה בנהר ואפילו מעות לא ירצה מידו לידה בשום מחשבה רעה:

    אמרו חכמים ילך אדם אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי ע"ז אחורי ע"ז ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים כל זמן שיש לחשדו שהוא מתיאש מן התפלה אבל אם היה נושא משאוי או איזה ענין שיתנצל בו על שאינו נכנס לבית הכנסת אין כאן בית מיחוש:

    Meiri on Berakhot 61a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלא מעתה גבי אלקנה כו' ול"ג ליה עכ"ל ועי' במהרש"ל בזה באורך לקיים גירסת הספרים בדוחק ואני אומר לקיים גירסת הילקוט דפריך מדכתיב וילך אלקנה הרמתה על ביתו דמשמע לפי פשוטו שהלך בדרך מירושלים לעירו הרמתה ומדכתיב על ביתו ולא כתיב אל ביתו משמע להו דביתו הוא אשתו שהלך בדרך זה על ובסמוך לה ואחריה כמו ויבואו האנשים על הנשים דהיינו בסמוך להם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Berakhot 61a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לָעוֹלָם יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל אָדָם מוּעָטִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קשא הלא דבר זה מפורש בכתוב ומה בא רבי מאיר לחדש על הכתוב? ונראה לי בס"ד כי התפלה שאדם מתפלל על צרכיו אין בה צורך, כי הקב"ה יודע הנסתרות, ויודע העתידות, ויודע מה שצריך לאדם יותר ממה שיודע האדם על עצמו, ורק הוצרכה התפלה כדי שיתברר בה אמונת האדם בהשגחה העליונה, כי כיון שהוא מתפלל לה' על צרכיו נמצא מאמין הוא שהכל מסור בידו יתברך, ואפילו הטבע והכל נעשה בהשגחתו, ועל כן אין צריך להאריך בבקשת צרכיו בכמה פרטיים, ועל זה בא הכתוב להזהיר האדם שיהיו דבריך מוּעָטִים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, דמה שנאמר (תהלים פא, יא) הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ, בדברי תורה כתיב, אבל על צרכיו יקצר והקדוש ברוך הוא יתן כל פרטים הצריכים לו ואף על פי שלא פירש אותם בתפלתו. והנה על דברת הכתוב היה נראה לחלק ולומר שלא הזהיר להיות דבריו מועטים אלא בעתים שאין בהם עת רצון, דהיינו טעמא אם יאריך בתפלתו לבקש פרטים רבים, יתקנאו בו המקטרגים לומר זה מבקש חשבונות רבים, נראה כי בוטח הוא במעשיו שהוא ראוי לכל הכבוד הזה, נראה מה מעשיו אבל בעת רצון דאין בו קטרוג הייתי חושב דלית לן בה, לכך בא ר' מאיר לחדש לעולם אפילו בעת רצון יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה, ונראה לי דכל זה איירי אם יתפלל בדיבור גלוי, אך אם יתפלל בלחש לית לן בה, כך נראה לי.

    אוֹי לִי מִיוֹצְרִי אוֹי לִי מִיִצְרִי פירש רש"י מִיִצְרִי המיגעני בהרהורים רעים. קשא לא שייך לומר על זה אוֹי מאחר כי השכר בא מצד היגיעה הזאת, דאם לא היה אדם יגיע מיצרו לא היה נוטל שכר, וכל יגיעה המולדת ריוח לאדם אין אומרים עליה אוֹי? ונראה לי בס"ד הכונה שיש מידות טובות שהם רצון הבורא יתברך, ואם יעשם האדם על הרוב יסתבב מהם דבר אחר שהוא שנוי לפניו יתברך, דרך משל מדת הענוה היא מדה טובה שחפץ בה השם יתברך, אך אפשר שיסתבב אחר כך ממנה גאוה בלב האדם, שרואה עצמו מתנהג בענוה יתגאה בלבבו על מדה טובה המצויה אלו, וכן מדת הקנאה שיתקנא ברשעים עוברי עבירות, וכל מה שיוסיף קנאה יוסיף כעס בלבבו, ואפשר שמחמת כן יבא לידי כעס גדול שזה הכעס הוא שנאוי להשם יתברך! אך נולד מדבר שחפץ בו יתברך. וכן מצינו בתלמיד רבינו האר"י ז"ל שנתכעס עם בנו בתוך הלימוד שהיה מלמדו תורה, והוכיחו רבינו ז"ל על כעסו אף על פי שנתכעס בדבר מצוה וכן יש הרבה עניינים כיוצא באלה, ועל אלה וכיוצא בהם קאמר אוֹי לִי מִיוֹצְרִי אם לא אעשה כל מידות טובות שרוצה בהם, וְאוֹי לִי מִיִצְרִי אשר יסבב לי מכשול מאיזה מידה טובה ממדות הטובות. אך עדיין צריך להבין מה שייכות איכא לתרי אוֹי אלו אצל יצירת האדם דנקיט בה וַיִּיצֶר בשני יודי"ן? ונראה לי בס"ד לפרש ענין זה באופן אחר, שהאדם מורכב מחומר וצורה, וחלק הנפשיי שבו יתייחס להיוצר ב"ה, וחלק החומריי יתייחס להיצר, שהחומר עצמו אשר בגופו נעשה יצר הרע לאדם, כמו שכתבו המפרשים ז"ל שיש שני מיני יצרי הרע, אחד 'מלאך רע' ואחד הוא 'מהות החומר שבגוף האדם' ואלו השני חלקים הם כדמיון שתי נשים שהם צרות זו לזו, דכל אחת לא נח לה במנוחת צרתה, כן הוא כאן בחלק הנפשיי המתייחס ליוצר ב"ה לא נח לו במנוחת חלק החמריי המתייחס ליצר הרע, וכן זה לא נח לו במנוחת חלק הנפשיי, ובזה מובן שפיר מה שכתוב ב' יודין שהם רומזים לשני חלקים הנזכרים ביצירת האדם, כי באמת הוא נוצר בהרכבת שני אלקים הנזכר.

    אֶלָּא לְמַאן דְאָמַר זָנָב מַאי (תְּהִלִּים קלט, ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי? מקשים מאי קושיא זו, דלמ"ד זנב הוי פירוש צַרְתָּנִי לשון יצירה, שיצרו בפנים ואחור? ומתרצים דאם כן הוה ליה למימר קֶדֶם וָאָחוֹר צַרְתָּנִי. ולי אנא עבדא נראה תירוץ פשוט, דאם כן מאי אתא לחדש להזכיר דבר שהוא נראה לעיני הכל, כי כל הבריות כך הם עומדים לפנינו בפנים ואחור, מה שאין כן אם נפרש צַרְתָּנִי לשון צורה, בא להגיד החידוש שנעשה לאדם בתחילת הבריאה בלבד, שיצרו בצורת פנים משני צדדין, וזה החדוש הפלאי לא נמצא לפנינו.

    וְהָתַּנְיָא ר' מֵאִיר אוֹמֵר בַּגְּדֻלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל קשא למאי אצטריך להביא דברי ר' מאיר, יקשה לו מגוף הכתוב? ונראה לי בס"ד כי מן הכתוב ליכא קושיא, דלעולם האדם נתקלל בראשונה, וכן הסברה מחייבת מאחר דהוכיחו תחלה ודאי גמר דבריו עמו וקללו, ומה שזכר הכתוב קללתו באחרונה, כן ימצא הרבה במקראות שיזכר ענין המאוחר קודם ענין שקדם לו, דעל זה אמרו רבותינו ז"ל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' ויתכן דחס הכתוב על כבוד אדם והזכיר קללתו באחרונה, ולעולם נתקלל בראשונה תכף בעת שהוכיחו, אך ר' מאיר דיליף מהכא לענין בעלמא דבקללה מתחילין מן הקטן, משמע דסבירא ליה דבקושטא הכי הוי שהנחש נתקלל בראשונה ואדם באחרונה, לכך מקשי מהא דר' מאיר.

    לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם חֲתָךְ יש להקשות על המקשן מאי סלקא דעתיה, וכי לא ידע דעל כל פנים צריך שיסגור מקום חתך? ונראה לי בס"ד דסבר המקשן בשלמא אם היו שני פרצופין ונסרס, דצריך להעלות בשר על הגוף כולו מרישיה לסיפיה, ודאי צריך לזה כח אלהי שיגזור הקב"ה בריאת בשר זה שיהיה ברגע אחד, אך למאן דאמר זנב, שצריך לסגור בשר על מקום מועט של מקום חתך, אין צריך לזה להיות מעשה שמים ברגע אחד, אלא ישאר כמו שהוא ויבריא ויסגור בשר כפי הטבע במשך שלש וארבע ימים, כאשר יזדמן לאדם מכה קטנה בגופו ועולה במקומה אחר רפואתה בשר חדש במשך מעט ימים? ותירץ לו התרצן דהוצרך להיות סגירת בשר זה בידי שמים כדי שלא ישאר סימן רושם במקום החתך, כי אם יסגר כפי הטבע מוכרח שיהיה ניכר אחר כך מקום החתך אחר שיבריא מאיליו, אך דבר זה עשה השם יתברך כדי שלא יהיה ניכר מקום החתך אחר כך כלל, ובעת שהקיץ האדם מן תרדמה לא נודע לו ולא נראה לעיניו המקום שנחתך ממנו הזנב, ולזה אמר לא נצרכה מעשה שמים אלא למקום חתך, כדי שלא יהיה ניכר אחר כך כשהקיץ אדם, כי ברגע אחד נשלם הבשר בהשוואה אחת עם שאר בשר הגוף.

    מְלַמֵּד שֶׁקָּלְעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וְהֵבִיאָה אֶל הָאָדָם פירוש שקלע שער ראשה דהיינו שנקלע שערה מאיליו על פי מאמרו יתברך, והנה צריך להבין למאי אצטריך להיות קליעת שערה בידי שמים, והוה סגי שיתן הקב"ה בינה בחוה שהיא תקלע שערה בידה כדי שתתגאה בכך? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער המצות פ' קדושים, שהזכר צריך לספר שער ראשו, ויכוין שהוא מעביר ומגלח כוחות הדינין כי שערות הראש רומזים לדינין תקיפין, ורק ישייר הפאות, כי אין ראוי להעביר כולם שהדינין הם צורך גבוה והעולם צריך להם, וזה דוקא בזכר, אמנם הנקבה היא בחינת עשיה, וכל אחיזת הדינין ושרשם הוא בה, ואם נעבירם גם מראש הנקבה יתבטלו לגמרי, ולכן האשה אינה מגלחת ראשה ואדרבה מגדלת שער ראשה כדי להשאיר שורש הדינין, עד כאן דבריו, ומצאתי שהאשה צריכה לקלוע שערה ולכוין בעת שקולעתו לעקור כוחות הדינין ולכפותם, כי הקליעה היא כפיית השערות, ואמרתי לפי זה מובן הטעם שהאבלה סותרת שערה מקליעתו, כי האיבול הוא בתגבורת הדינין והתפשטותם לכך סותרת הקליעה המורה על כפיית הדינין, ולכן אמרו רבותינו ז"ל בפסוק (ירמיהו טו, ט) אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, בענין סתירת השער באיבול, וכנזכר בילקוט, וזהו הטעם גם כן שהסוטה סותרין שערה, ועל כן כאשר גמר השם יתברך יצירת גופה של חוה שבראה בשערות שלמים בידי שמים, גמר אותה גם בקליעת שערה לרמוז על עקידת כוחות הדינין שבה וכפייתם, כי גם זה הוא מכלל שלימות תיקון שלה, ולאו בשביל יופי וקשוט נעשה הדבר הזה.

    לְמַאן דְאָמַר פַּרְצוּף, הֵי מִנַייהוּ סַגִי בְּרֵישָׁא קשא מה שאלה זו, אם הזכר יש לו צורך בהילוך הוא סגי ברישא והנקבה נגררת אחריו, ואם הנקבה לבדה יש לה צורך בהילוך היא הולכת ברישא והזכר נגרר אחריה? ועוד תשובת רנב"י אין לה הבנה, דהתם מהלכין פנים לצד אחור, וכאן דבוקים אחור באחור, שאין פרצוף הנגרר רואה פרצוף האחר כלל וכלל? ונראה לי בס"ד, קא בעי על אחר שננסרו שהולכים כל אחד בפני עצמו מי נחשב יותר, כדי שאם הולכים ביחד יהיה מסגי ברישא כיון דתחלה נבראו שקולים, אבל למ"ד זנב לא קא מבעייא ליה דודאי הזכר מסגי ברישא כי הוא היקר ונכבד יותר, כי הנקבה עיקרה זנב, ותירץ לו רנב"י מסתברא זכר סגי ברישא ולו משפט הקדימה בענין הכבוד, דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו אשתו, ואם בשביל הרהור למה אסור באשתו, אלא ודאי משום שורת דרך ארץ נגעו בה דהגדול ילך בראש ואחריו הקטן. נמצא יש קדימה לזכר על הנקבה בענין הכבוד, ולכך אדם סגי ברישא ולא חוה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דשואל הי מנייהו סגי ברישא על זמן שהיו דבוקים זה בזה, דידוע על פי הטבע אם יהיו שני פרצופין דבוקים זה עם זה יהיה עיקר הכח והגבורה באחד מהם דוקא והשני חלש מאד, וכנודע באותה מעשה שהביא בספר מעשה טוביה בשם ספר אבן סינה, באותם שתי בנות תאומות שנולדו דבוקין זה עם זה וגדלו, והיתה אחת מהם רוצה להנשא והב' מעכבת שלא היה הכח אלא באחת דוקא! יע"ש. ולכן שאל על אדם וחוה בהיותם ב' פרצופין דבוקים, דודאי הכח היה באחד מהם דוקא והשני נגרר אחריו כספינה פשוטה הנגררת אחר ספינה של אש. ולזה שאל 'הי מנייהו מסגי ברישא?' דאצל מי היה מונח הכח דאז היה הוא סגי ברישא והשני נגרר אחריו, ומשני 'מסתברא זכר סגי ברישא' כי אצלו היה מונח הכח, דתניא לא יהלך זכר אחר אשה ואפילו באשתו, וקשא הם בשביל הרהור למה ימנע באשתו, אלא ודאי משום דרך ארץ שהזכר הוא גדול במעלה מנקבה, וקשא למאן דאמר שנבראו ב' פרצופים זה עם זה למה יהיה הזכר גדול ממנה, דבשלמא למאן דאמר זנב הוא נברא קודם לכך הוא גדול במעילה, אבל למאן דאמר ב' פרצופים נבראו שניהם ביחד ובמה יהיה הוא גדול ממנה, אלא ודאי צריך לומר כיון דנבראו ב' פרצופים דבוקים מוכרח שהכח מונח באחד מהם דוקא וכנז"ל, ומוכרח שתאמר שהיה מונח הכוח בזכר, ולכך גם אחר שננסרו שאז נתן הקב"ה כח חדש בנקבה עם כל זה יש לו דין קדימה עליה בכח, כי תחלה היה הכח אצלו בלבד והיא הייתה נגררת אחריו, על כן ש"מ הזכר הוה סגי ברישא כי בו לבדו היה מונח הכח.

    וְכֹל הָעוֹבֵר אַחֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא נראה לי בס"ד הטעם כי עולם הבא אין בו הנאת אכילה ושתיה אלא הנאת ראיה, כמ"ש רבותינו ז"ל עולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, ולכן זה שעובר אחרי אשה שנהנה בראיה אין לו חלק לעולם הבא, שהיא הנאת ראיה מזיו השכינה! ומ"ש לֹא יְנַקֶּה מדינה של גיהנם שנקראת רע. על פי מ"ש מהרש"ם ז"ל שיש בגיהנם תת"ן [850] חדרים, ומספר רע [270] מאלו הם קשים מאד עיין שם. ולזה אמר לֹא יְנַקֶּה אפילו מאלו רע חדרים הקשים! ונראה לי בס"ד דבר זה באותיות עֶרְוָה שהוא ר"ע ו ה, כלומר אם עסק בתורה שבכתב שהיא ה ' ספרים ושבעל פה שהיא וא"ו סדרים לא ינקה מן ר"ע הנזכר.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Berakhot 61a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 61, Amud Aleph, about 787 words in 29 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 29 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “הכל לטובה.…”

    2. Segment 242 words

      Opens “ואמר רב הונא אמר רב משום ר'…”

      Named: רב הונא, רב משום.

    3. Segment 328 words

      Opens “דרש רב: נחמן בר רב חסדא מאי…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 437 words

      Opens “מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    5. Segment 524 words

      Opens “אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר…”

    6. Segment 68 words

      Opens “(בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את…”

    7. Segment 78 words

      Opens “רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    8. Segment 827 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור…”

      Named: רבי אמי.

    9. Segment 928 words

      Opens “בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד…”

      Named: רבי אומר.

    10. Segment 1033 words

      Opens “בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב (ויקרא י,…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “אלא פורענות דמבול דכתיב (בראשית ז, כג)…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן…”

    14. Segment 1451 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית…”

      Named: רבי אבהו.

    15. Segment 1535 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית…”

      Named: רב זביד, רב נחמן בר יצחק.

    16. Segment 1611 words

      Opens “בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויבן אלא…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא…”

    18. Segment 1837 words

      Opens “דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי…”

      Named: רב חסדא.

    19. Segment 1926 words

      Opens “ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר…”

    20. Segment 2041 words

      Opens “ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    21. Segment 2137 words

      Opens “תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה…”

    22. Segment 2214 words

      Opens “א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב…”

    23. Segment 2340 words

      Opens “מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    24. Segment 2432 words

      Opens “א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח…”

      Named: רב נחמן, רב נמי.

    25. Segment 2520 words

      Opens “א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה…”

    26. Segment 2649 words

      Opens “ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי…”

    27. Segment 2734 words

      Opens “אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב…”

      Named: רב יצר, שמואל.

    28. Segment 2827 words

      Opens “ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת…”

    29. Segment 2919 words

      Opens “תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 61a · Segment 25 — “א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה…

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Berakhot 61a · Segment 15 — “…א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר…

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Berakhot 61a · Segment 22 — “א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב (שופטים יג,…

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Berakhot 61a · Segment 24 — “א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 61a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026