Talmud Builders

    Berakhot 46b

    Chapter 7 - Sheloshah SheAchlu

    גם: ברכות דף מ״ו ע״ב, פרק ז׳ שלשה שאכלו

    English translation - Berakhot 46b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and there are among these blessings that one who recites it concludes reciting it with: Blessed, but does not begin reciting it with: Blessed. The blessing: Who is good and does good, one who recites it begins to recite it with: Blessed, but does not conclude reciting it with: Blessed. This proves by inference that it is an independent blessing.

    2And Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Know that the blessing: Who is good and does good, is not required by Torah law, as it is eliminated in the house of the mourner, as it was taught in a baraita according to the opinion of Rabbi Akiva: What do they say in the house of the mourner? Blessed…Who is good and does good. Rabbi Akiva says: Blessed…the true Judge.

    3The first opinion in the baraita is challenged: Who is good and does good, yes, it is recited in the house of the mourner, the true Judge, no, it is not recited? Rather, say: Who is good and does good, is recited as well.

    4The Gemara recounts: Mar Zutra happened to come to Rav Ashi’s home when an incident of mourning befell Rav Ashi. Mar Zutra began a combined blessing and recited: Who is good and does good, God of truth, the true Judge, Who judges with righteousness, takes away with justice, and is the ruler of His world to do in it as He wills, as all His ways are just, that all is His and we are His people and His servants, and in everything we are obligated to thank Him and bless Him, Who repairs the breaches in Israel, He will repair this breach in Israel for life. Mar Zutra included both: Who is good and does good, as well as mourning and acceptance of divine justice.

    5Returning to the original topic, it was mentioned above that one interrupts his meal to form a zimmun with two others who finished eating. The question is raised: To where does he return when he finishes his own meal and must begin to recite his own Grace after Meals? Rav Zevid in the name of Abaye said: He returns to the beginning and recites the entire Grace after Meals. And the Rabbis say: He returns to the place that he stopped. And the halakha is: He returns to the place that he stopped, i.e., to the beginning of the second blessing.

    6On the topic of meals, the Gemara relates the following: The Exilarch said to Rav Sheshet: Although you are elderly Sages, the Persians are more expert than you with regard to the required etiquette at meals. The Persian custom is that when there are two divans on which they would recline, the greater of the two people reclines first and the person second to him in importance reclines on the divan above him, alongside his head. When there are three divans, the greatest of the three reclines on the middle divan, the one second to him in importance reclines on the divan above him, and the one third to him in importance reclines on the divan below the greatest of the three.

    7Rav Sheshet said to the Exilarch that the custom is flawed. If the greater wishes to speak with the one second to him in importance who is reclining above his head, he must straighten up and sit and only then will he be able to speak to him. The Exilarch answered: The Persians are different, as they signal and communicate with hand gestures, especially during mealtimes, so there is no need to sit up.

    8Rav Sheshet asked the Exilarch about the Persian practice with regard to the first waters. When washing hands before the meal, from where do they begin? The Exilarch said to him: They begin from the greatest.

    9Rav Sheshet asked: If that is so, should the greatest person present sit and keep his hands clean and wait until everyone has washed so that they may all be served? The Exilarch said to him: They bring him his table [ takka ] immediately, as the custom was that each person ate at his own private table, and they brought the table before the greatest person present immediately after he washed so that he need not wait for the others.

    10Rav Sheshet asked the Exilarch about the Persian practice with regard to the final waters. When washing hands after the meal, from where do they begin? The Exilarch said to him: They begin with the least significant of the attendees.

    11Rav Sheshet said: If so, should the greatest person present sit with dirty hands until everyone washes his hands? The Exilarch said to him: They do not remove the table from before him until the water reaches him; he can continue eating while the others are washing.

    12Rav Sheshet said: In terms of conduct at a meal, I know a baraita , as it was taught: What is the order of reclining? When there are two divans on which they would recline, the greater of the two people reclines first, and the person second to him in importance reclines on the divan below him. When there are three divans, the greatest of the three reclines first, on the middle divan, the one second to him in importance reclines on the divan above him, and the one third to him in importance reclines on the divan below the greatest of the three. The first waters before the meal, they begin with the greatest person present. The final waters; when they are five people, they begin with the greatest person present. When they are more than that, even one hundred, they begin the final waters with the least significant of the attendees until they reach the five greatest present, at which point they return and begin with the greatest present. And to the place that the final waters return the blessing also reverts, and the greatest present, the first among the final five to wash his hands, recites Grace after Meals.

    13This baraita supports the opinion of Rav, as Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Whoever washes his hands first at the end of the meal is designated to recite the blessing of Grace after Meals.

    14Similarly, the Gemara relates: Rav and Rabbi Ḥiyya were seated at a meal before Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yehuda HaNasi said to Rav: Stand, wash your hands. Rabbi Ḥiyya saw that Rav was trembling in fear that perhaps he had conducted himself improperly during the meal and therefore had to wash his hands. Rabbi Ḥiyya said to him: Son of noblemen, he is saying to you to review Grace after Meals, as the first to wash his hands after the meal is honored with leading the blessing.

    15The Gemara continues to discuss the topic of washing after a meal. The Sages taught: Although it is customary to defer to greater people, nevertheless, one shows deference neither on roads nor on bridges,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ויש מהם חותם ולא פותח - כגון ברכה הסמוכה לחברתה שהרי כבר פתח בברכה ראשונה וברכה אחרונה שבקריאת שמע אמת ויציב אמת ואמונה שאע"פ שק"ש מפסיק בינתים אברכות דלפניה סמוכה והויא לה סמוכה לחברתה:

    הטוב והמטיב וכו' - דלאו סמוכה לחברתה היא שאינה מברכת המזון אלא על קבורת הרוגי ביתר תקנוה:

    שהרי עוקרים אותה בבית האבל - אליבא דר"ע:

    להיכן הוא חוזר - מי שנצטרף לזימון ואמרן לעיל אליבא דרב ששת ברכת זימון עד הזן והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד שיגמור המברך ברכת הזן וחזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו להיכן הוא חוזר לברך לאחר שיגמור סעודתו:

    חוזר לראש - לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון שבתחלה הוקבע בג':

    למקום שפסק - לברכת הארץ כשאר יחיד:

    ה"ג אף על גב דרבנן אתון פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו:

    בזמן שהן שתי מטות - רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ איש איש על מטה אחת:

    בזמן שהן שנים גדול מסב בראש - כלומר מסב תחלה על מטתו:

    ושני לו למעלה הימנו - מטת השני לצד מראשותיו של גדול:

    ובזמן שהן שלשה גדול מסב באמצע שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו – לצד מרגלותיו:

    א"ל - רב ששת לריש גלותא:

    וכי בעי אשתעויי מתריץ תרוצי ויתיב - ואם רצה הגדול לדבר עם שני לו צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב זקוף דכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו לפי שהשני לו אחורי ראשו של גדול הוא ופני הגדול מסובין לצד אחר וטוב לו שישב שני לו למטה הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה:

    במחוג - מראים בידיהם ובאצבעותיה' ברמיזה:

    מים ראשונים מהיכן מתחילין - רב ששת קא"ל לריש גלותא מהיכן מתחילין פרסיים מים ראשונים:

    לאלתר מייתו תכא קמיה - שלחן שלו מביאין מיד לפניו ואוכל ולפני כל אחד ואחד היו מביאין שלחן קטן:

    לא מסלקי תכא - מקמי גדול עד דמשו כולהו ובעוד שהוא אוכל האחרים נוטלין מים אחרונים:

    שני לו למטה הימנו - שאם הוצרך גדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:

    ובזמן שהם ג' שני לו למעלה הימנו - ואם בא לספר מספר עם השלישי לו ואם בא לספר עם השני לו טוב הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני קטן ממנו שיהא הוא למטה וקטן ממנו למעלה הימנו:

    מתחילין מן הגדול - ולאלתר מעיילי תכא קמיה:

    ובזמן שהם מאה - לאו דוקא דה"ה עשרה ולכל יותר מה' שגנאי הוא שיסלקו השלחן מלפני הגדול כשיטול ידיו וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם לפיכך כשהם יותר מחמשה מתחילין מן הקטן היושב בסוף ואין מסלקין שלחן מלפני הגדול עד שיגיעו המים לחמשה שאצלו:

    וחוזרים ומתחילין מן הגדול - ונוטלין שלחן מלפניו:

    למקום שמים אחרונים חוזרים - כשמגיעים לחמשה אם נטל הגדול הוא מברך ואם צוה לאחר ליטול קודם לו הוא מברך:

    הנוטל ידיו באחרונה תחלה - אותו שנוטל בתחלת החמשה אחרונים קורא תחלה באחרונה:

    אין מכבדין - לומר היה אתה קודם:

    לא בדרכים - הולכי דרכים לומר לגדול הימנו לך לפני:

    License: CC0

    ברכות 46 עמוד ב

    1ויש מהן שחותם בהן בברוך״ ואין פותח בברוך״. והטוב והמטיב״ פותח בברוך״ ואין חותם בברוך. מכלל דברכה בפני עצמה היא.

    2ואמר רב נחמן בר יצחק: תדע דהטוב והמטיב״ לאו דאורייתא שהרי עוקרין אותה בבית האבל. כדתניא: מה הם אומרים בבית האבל? ״ברוך הטוב והמטיב״. ר"ע אומר: ״ברוך דיין האמת.

    3״הטוב והמטיב״ אין, ״דיין אמת״ לא?! אלא אימא אף ״הטוב והמטיב״.

    4מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, איתרע ביה מלתא, פתח ובריך: ״הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט, שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו, גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים״.

    5להיכן הוא חוזר? רב זביד משמיה דאביי אמר: חוזר לראש, ורבנן אמרי למקום שפסק, והלכתא למקום שפסק.

    6א"ל ריש גלותא לרב ששת: אע"ג דרבנן קשישי אתון, פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו. בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב בראש, ושני לו למעלה הימנו. ובזמן שהם שלש, גדול מסב באמצע, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.

    7אמר ליה, וכי בעי אשתעויי בהדיה, מתריץ תרוצי ויתיב ומשתעי בהדיה?! א"ל שאני פרסאי, דמחוי ליה במחוג.

    8מים ראשונים מהיכן מתחילין? אמר ליה: מן הגדול.

    9ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן? א"ל לאלתר מייתו תכא קמיה.

    10מים אחרונים מהיכן מתחילין? אמר ליה: מן הקטן.

    11וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן? א"ל לא מסלקי תכא מקמיה עד דנמטי מיא לגביה.

    12אמר רב ששת: אנא מתניתא ידענא, דתניא: כיצד סדר הסבה? בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראש, ושני לו למטה הימנו. בזמן שהן שלש מטות גדול מסב בראש, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו. מים הראשונים מתחילין מן הגדול. מים אחרונים, בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול, ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל ה' וחוזרין ומתחילין מן הגדול. ולמקום שמים אחרונים חוזרין לשם ברכה חוזרת.

    13מסייע ליה לרב, דא"ר חייא בר אשי אמר רב: כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה.

    14רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי, אמר ליה רבי לרב: קום, משי ידך. חזייה דקא מרתת. אמר ליה: בר פחתי, ״עיין בברכת מזונא״ קאמר לך.

    Baraita

    15ת"ר אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים,׃

    Tosafot

    והטוב והמטיב - וא"ת ואמאי פותחת בברוך והלא סמוכה לחברתה היא ויש לומר דנתקנה בפני עצמה (היא) בשביל הרוגי ביתר וא"ת אמאי אינה חותמת בברוך וי"ל משום דקצרה היא רק שתקנו לאחר כך שלש מלכיות ושלש גמולות ושלש הטבות ונאמן אתה של ברכת ההפטרה הוא מן הברכה העליונה ולכך הוא נכתב גדול שבימים הראשונים היו רגילין לעמוד כל הקהל ולומר בקול רם נאמן אתה וכו' כשהיה התינוק מגיע שם:

    מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע ביה מילתא - וכוותיה קיימא לן והכי מברכין בא"י אמ"ה האל הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק ולוקח במשפט ושליט במעשיו ואנחנו עבדיו ועמו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור פרצה זאת מעלינו ומעל האבל שבתוכנו לחיים ולשלום הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד וגו' ופירש בה"ג דאין לומר במשפט דקיימא לן בפ' במה בהמה יוצאה (שבת דף נה:) דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ומיהו בכך אין למחקו:

    להיכן הוא חוזר - פירש רש"י דקאי לאחד דפסיק לשנים וממתין לאחרים עד הזן והיכן חוזר לאחר סעודתו רבנן אמרי למקום שפסק והלכתא למקום שפסק ותימה דא"כ היכי הלכתא למקום שפסק אחרי שאכל אחר כך פשיטא דיחזור אפילו להזן דהא הזן דאורייתא ע"כ צריך לומר דקאי אהא דאמרינן לעיל דהמברך אומר נברך שאכלנו משלו והמסובין עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו להיכן הוא חוזר המברך לאחר שיענו המסובין חוזר לראש שהמברך חוזר ואומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ורבנן אמרי למקום שפסק שאומר ברוך שאכלנו משלו וכן הלכתא והר"מ מאייבר"א פירש דקאי אשלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראים לו ומזמנים עליו ולעיל נמי הכי פירושו עד היכן מקום זימון שצריך להו לאותו אחד דקרו ליה ועני עד נברך ומכאן ואילך ילך לדרכו ואינם צריכים האחרים עוד לצירופו והכא בעי לאותו מן השוק להיכן הוא חוזר למקום שפסק דהיינו למר מהזן ואילך ולמר מנברך והשתא ניחא דלא קשה מהזן שהרי לא ספר בינתיים:

    בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראש שני לו למעלה הימנו - דהיינו כלפי ראשו שמסב על המטה דרך שמאל ולמטה מקרי דרך מרגלותיו דהיינו מימינו ובזה מדקדק רב ששת דאם כן בעי גדול לתרוצי כפשוטיה כשמדבר עם השני כיון שהשני למעלה הימנו ולקמן במתניתא גרס גדול מסב בראש השני למטה הימנו וזהו כלפי מרגלותיו והוא מימינו ואז לא מתריץ ויתיב כי בעי לאשתעויי בהדי שני:

    אין מכבדין וכו' - וא"ת הא אמרינן בשבת בפ' במה בהמה (שבת ד' נא:) לוי ורב הונא בר חייא הוו קא אזלי באורחא קדמה חמריה דרב הונא לחמרא דלוי בעי רב הונא לאפוקי מדעתיה דלוי כו' אלמא מכבדים בדרכים וי"ל כשיצאו לדרך כאחד מכבדין בדרכים אבל אם כל אחד ילך לדרכו ופגעו זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדים:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    שאני פרסאי דבמחוג מחוו והיו מכירין זה את זה ברמיזותיו של זה ומבין כל אחד מהן מה שחבירו אומר ובפ"ק דמסכת חגיגה (דף ה) ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא מינא עמא דאהדרינהו מאריה לאפיה מינייהו אחוי ליה איהו ידו נטויה עלינו אמרו ליה לר' יהושע בן חנניה מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מאריה לאפיה מיניה ומאי אחוית ליה ידו נטויה עלינו אמרו ליה לההוא מינא מאי אחוית ליה עמא דאהדרינהו מאריה לאפיה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרי גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יתיב [בגמ' איתא יחוי] קמיה מלכא וקטלוה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 46b

    Berakhot 46b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 349 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 46b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026