Talmud Builders

    Berakhot 28a

    Back to index

    English translation — Berakhot 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1There is room for concern. Perhaps they will remove you from office just as they removed Rabban Gamliel. He said to her, based on the folk saying: Let a person use an expensive goblet one day and let it break tomorrow. In other words, one should take advantage of an opportunity that presents itself and he need not concern himself whether or not it will last. She said to him: You have no white hair, and it is inappropriate for one so young to head the Sages. The Gemara relates: That day, he was eighteen years old, a miracle transpired for him and eighteen rows of hair turned white. The Gemara comments: That explains that which Rabbi Elazar ben Azarya said: I am as one who is seventy years old and he did not say: I am seventy years old, because he looked older than he actually was.

    2It was taught: On that day that they removed Rabban Gamliel from his position and appointed Rabbi Elazar ben Azarya in his place, there was also a fundamental change in the general approach of the study hall as they dismissed the guard at the door and permission was granted to the students to enter. Instead of Rabban Gamliel’s selective approach that asserted that the students must be screened before accepting them into the study hall, the new approach asserted that anyone who seeks to study should be given opportunity to do so. As Rabban Gamliel would proclaim and say: Any student whose inside, his thoughts and feelings, are not like his outside, i.e., his conduct and his character traits are lacking, will not enter the study hall.

    3The Gemara relates: On that day several benches were added to the study hall to accommodate the numerous students. Rabbi Yoḥanan said: Abba Yosef ben Dostai and the Rabbis disputed this matter. One said: Four hundred benches were added to the study hall. And one said: Seven hundred benches were added to the study hall. When he saw the tremendous growth in the number of students, Rabban Gamliel was disheartened. He said: Perhaps, Heaven forbid, I prevented Israel from engaging in Torah study. They showed him in his dream white jugs filled with ashes alluding to the fact that the additional students were worthless idlers. The Gemara comments: That is not the case, but that dream was shown to him to ease his mind so that he would not feel bad.

    4It was taught: There is a tradition that tractate Eduyyot was taught that day. And everywhere in the Mishna or in a baraita that they say: On that day, it is referring to that day. There was no halakha whose ruling was pending in the study hall that they did not explain and arrive at a practical halakhic conclusion. And even Rabban Gamliel did not avoid the study hall for even one moment, as he held no grudge against those who removed him from office and he participated in the halakhic discourse in the study hall as one of the Sages.

    5As we learned in a mishna: On that day, Yehuda, the Ammonite convert, came before the students in the study hall and he said to them: What is my legal status in terms of entering into the congregation of Israel, i.e., to marry a Jewish woman?

    6Rabban Gamliel said to him: You are forbidden to enter into the congregation. Rabbi Yehoshua said to him: You are permitted to enter into the congregation. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: Wasn’t it already stated: “An Ammonite and a Moabite shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of them enter into the congregation of the Lord forever” (Deuteronomy 23:4)? How can you permit him to enter the congregation? Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: Do Ammon and Moab reside in their place? Sennacherib already came and, through his policy of population transfer, scrambled all the nations and settled other nations in place of Ammon. Consequently, the current residents of Ammon and Moab are not ethnic Ammonites and Moabites, as it is stated in reference to Sennacherib: “I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants” (Isaiah 10:13). And although it is conceivable that this particular convert is an ethnic Ammonite, nevertheless, there is no need for concern due to the halakhic principle: Anything that parts from a group parts from the majority, and the assumption is that he is from the majority of nations whose members are permitted to enter the congregation.

    7Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: But wasn’t it already stated: “But afterward I will bring back the captivity of the children of Ammon, says the Lord” (Jeremiah 49:6) and they have already returned to their land? Therefore, he is an ethnic Ammonite and he may not convert.

    8Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: That is no proof. Wasn’t it already stated in another prophecy: “And I will turn the captivity of My people Israel and they shall build the waste cities, and inhabit them; and they shall plant vineyards, and drink the wine thereof; they shall also make gardens, and eat the fruit of them” (Amos 9:14), and they have not yet returned? In rendering the ruling, only proven facts may be taken into consideration. They immediately permitted him to enter the congregation. This proves that Rabban Gamliel did not absent himself from the study hall that day and participated in the halakhic discourse.

    9Rabban Gamliel said to himself: Since this is the situation, that the people are following Rabbi Yehoshua, apparently he was right. Therefore, it would be appropriate for me to go and appease Rabbi Yehoshua. When he reached Rabbi Yehoshua’s house, he saw that the walls of his house were black. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua in wonderment: From the walls of your house it is apparent that you are a blacksmith, as until then he had no idea that Rabbi Yehoshua was forced to engage in that arduous trade in order to make a living. Rabbi Yehoshua said to him: Woe unto a generation that you are its leader as you are unaware of the difficulties of Torah scholars, how they make a living and how they feed themselves.

    10Rabban Gamliel said to him: I insulted you, forgive me. Rabbi Yehoshua paid him no attention and did not forgive him. He asked him again: Do it in deference to my father, Rabban Shimon ben Gamliel, who was one of the leaders of Israel at the time of the destruction of the Temple. He was appeased.

    11Now that Rabbi Yehoshua was no longer offended, it was only natural that Rabban Gamliel would be restored to his position. They said: Who will go and inform the Sages? Apparently, they were not eager to carry out the mission that would undo the previous actions and remove Rabbi Elazar ben Azarya from his position as Nasi . This launderer said to them: I will go. Rabbi Yehoshua sent to the Sages to the study hall: The one who wears the uniform will continue to wear the uniform, the original Nasi will remain in his position so that the one who did not wear the uniform will not say to the one who wears the uniform, remove your uniform and I will wear it. Apparently, the Sages believed that this emissary was dispatched at the initiative of Rabban Gamliel and they ignored him. Rabbi Akiva said to the Sages: Lock the gates so that Rabban Gamliel’s servants will not come and disturb the Sages.

    12When he heard what happened, Rabbi Yehoshua said: It is best if I go to them. He came and knocked on the door. He said to them with a slight variation: One who sprinkles pure water on those who are ritually impure, son of one who sprinkles water shall continue to sprinkle water. And it is inappropriate that he who is neither one who sprinkles nor son of one who sprinkles will say to one who sprinkles son of one who sprinkles: Your water is cave water and not the running water required to purify one exposed to ritual impurity imparted by a corpse and your ashes are burnt ashes and not the ashes of a red heifer. Rabbi Akiva said to him: Rabbi Yehoshua, have you been appeased? Everything we did was to defend your honor. If you have forgiven him, none of us is opposed. Early tomorrow you and I will go to Rabban Gamliel’s doorway and offer to restore him to his position as Nasi .

    13The question arose what to do with Rabbi Elazar ben Azarya? They said: What shall we do? Remove him from his position. That is inappropriate as we learned a halakha through tradition: One elevates to a higher level of sanctity and does not downgrade. Therefore, one who was the Nasi of the Sanhedrin cannot be demoted. Let one Sage lecture one week and the other Sage one week, they will come to be jealous one of another, as they will be forced to appoint one as the acting head of the Sanhedrin. Rather, Rabban Gamliel will lecture three weeks and Rabbi Elazar ben Azarya will lecture as head of the yeshiva one week. That arrangement was adopted and that is the explanation of the exchange in tractate Ḥagiga : Whose week was it? It was the week of Rabbi Elazar ben Azarya. One final detail: That student who asked the original question that sparked this entire incident was Rabbi Shimon ben Yoḥai.

    14We learned in the mishna: And the additional prayer may be recited all day. Rabbi Yoḥanan said: Nevertheless, one who postpones his prayer excessively is called negligent.

    15The Rabbis taught in a baraita : If the obligation to recite two prayers was before him, one, the afternoon prayer and one, the additional prayer, he recites the afternoon prayer first and the additional prayer thereafter, because this, the afternoon prayer, is recited on a frequent basis, and this one, the additional prayer, is recited on a relatively infrequent basis. Rabbi Yehuda says: He recites the additional prayer first and the afternoon prayer thereafter, because this, the additional prayer, is a mitzva whose time soon elapses, as it may only be recited until the seventh hour and this, the afternoon prayer, is a mitzva whose time does not soon elapse as one may recite it until the midpoint of the afternoon. Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that he recites the afternoon prayer first and the additional prayer thereafter, in accordance with the opinion of the Rabbis.

    16The Gemara cites additional sources relating to this issue: When Rabbi Zeira would tire of his studies, he would go and sit in the doorway of Rabbi Natan bar Tovi’s study hall. He said to himself: When the entering and exiting Sages pass, I will rise before them and be rewarded for the mitzva of honoring Torah scholars. Rabbi Natan bar Tovi himself emerged and came to where Rabbi Zeira was seated. Rabbi Zeira said to him: Who just stated a halakha in the study hall? Rabbi Natan bar Tovi said to him: Rabbi Yoḥanan just said as follows: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda who said: He recites the additional prayer first and the afternoon prayer thereafter.

    17Rabbi Zeira said to him: Did Rabbi Yoḥanan himself say this halakha ? Rabbi Natan said to him: Yes. He learned this statement from him forty times, etching it into his memory. Rabbi Natan said to him: Is this halakha so dear to you because it is singular for you, as it is the only halakha that you learned in the name of Rabbi Yoḥanan, or is it new to you, as you were previously unaware of this ruling? Rabbi Zeira said to him: It is somewhat new to me, as I was uncertain whether this halakha was said in the name of Rabbi Yoḥanan or in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi. Now it is clear to me that this halakha is in the name of Rabbi Yoḥanan.

    18Rabbi Yehoshua ben Levi said: With regard to anyone who recites the additional prayer after seven hours of the day, according to Rabbi Yehuda, the verse states: “Those who are destroyed [ nugei ] far from the Festivals, I shall gather from you, they who carried for you the burden of insult” (Zephaniah 3:18). From where may it be inferred that nugei is an expression of destruction? As Rav Yosef translated the verse into Aramaic: Destruction comes upon the enemies of the house of Israel, a euphemism for Israel itself, for they have delayed the times of the Festivals in Jerusalem. This proves both that nugei means destruction and that destruction comes upon those who fail to fulfill a mitzva at its appointed time.

    19Similarly, Rabbi Elazar said: Regarding anyone who recites the morning prayer after four hours of the day, according to Rabbi Yehuda, the verse states: “Those who are in sorrow [ nugei ] far from the Festivals, I shall gather from you, they who carried for you the burden of insult” (Zephaniah 3:18). From where may it be inferred that nugei is an expression of sorrow? As it is written: “My soul drips in sorrow [ tuga ]” (Psalms 119:28). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The proof that nugei indicates suffering is from here: “Her virgins are sorrowed [ nugot ] and she is embittered” (Lamentations 1:4).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מעברין לךיורידוך מן הנשיאות בשביל אחר:

    ה"ג דלמא מעברין לך אמר לה יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר ול"ג מעלין בקדש:

    כסא דמוקראכוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א ואומרים בני אדם במשל הדיוט יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו ואם ישבר ישבר:

    לית לך חיורתאאין לך שערות לבנות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן:

    י"ח דרי חיורתאי"ח שורות של זקנה:

    קא חלשא דעתיה דר"גכשראה שנתוספו היום תלמידים רבים והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא:

    דמליין קטמאכלומר אף אלו אינם ראויים:

    תלויהבספק שלא פירשוה מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול:

    לאשיתא דביתיה דמשחרןכותלי ביתו של ר' יהושע שהיו שחורות:

    שפחמי אתהעושה פחמים וי"א נפח:

    נעניתי לךדברתי למולך יותר מן הראוי:

    דלביש מדאהרגיל ללבוש המעיל ילבש כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא:

    מזה בן מזהכהן בן כהן יזה את מי חטאת:

    אפר מקלהאפר הקלוי בתנורים ובכירות כלומר אפר סתם:

    שבת של מי היתהבמסכת חגיגה:

    ואותו תלמידששאל תפלת ערבית רשות או חובה רשב"י הוא:

    ונקרא פושעהמאחר כ"כ:

    מתפלל של מנחהמאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה:

    ואח"כ של מוספיןהואיל ואיחר זמנה אינו עובר דהא אמרי רבנן ושל מוספים כל היום:

    שזו מצוה עוברתר' יהודה לטעמיה דאמר עד שבע שעות ותו לא:

    כי חלפי רבנןתלמידים היוצאים מבית ר' נתן:

    מאן אמר הלכה בי מדרשאמי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כר' יהודה:

    חדא היא לך או חדת היא לךאחת היא לך שלא למדת דבר משמו של ר' יוחנן אלא זו בלבד לכך חביבה היא לך או חדשה היא לך שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה:

    ה"ג א"ל חדת היא לי דמספקא לי בר' יהושע בן לויסבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה:

    אמר ריב"ל גרסי' ול"ג דאמר:

    ממועדמחמת שהעבירו מועדי התפלות וחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים:

    License: CC0

    ברכות 28 עמוד א

    1דלמא מעברין לך. אמר לה: [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא, ולמחר ליתבר. אמרה ליה: לית לך חיורתא. ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא. היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה. ולא ״בן שבעים שנה״.

    2תנא אותו היום, סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה ר"ג מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש.

    3ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. א"ר יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן. חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי. וחד אמר: שבע מאה ספסלי. הוה קא חלשא דעתיה דר"ג אמר: דלמא ח"ו מנעתי תורה מישראל. אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא. ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה, הוא דאחזו ליה.

    4תנא: עדיות בו ביום נשנית. וכל היכא דאמרינן ״בו ביום״, ההוא יומא הוה. ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. ואף ר"ג לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.

    5דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש. אמר להם: מה אני לבא בקהל?

    6א"ל ר"ג אסור אתה לבא בקהל. א"ל ר' יהושע: מותר אתה לבא בקהל. א"ל ר"ג והלא כבר נאמר (דברים כג, ד) ״לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'״? א"ל ר' יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: ״(ישעיהו י״, יג) ״ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים״, וכל דפריש מרובא פריש.

    7אמר לו ר"ג והלא כבר נאמר (ירמיהו מט, ו) ״ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה'״, וכבר שבו!

    8אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר (עמוס ט, יד) ״ושבתי את שבות עמי ישראל״, ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל.

    9אר"ג הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לר' יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן. א"ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.

    10אמר לו: נעניתי לך מחול לי. לא אשגח ביה: עשה בשביל כבוד אבא. פייס.

    11אמרו: מאן ניזיל ולימא להו לרבנן. אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא. שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא: מאן דלביש מדא ילבש מדא, ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא: שלח מדך ואנא אלבשיה?! אמר להו ר"ע לרבנן: טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר"ג ולצערו לרבנן.

    12א"ר יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו. אתא טרף אבבא. א"ל מזה בן מזה יזה. ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה. א"ל ר"ע רבי יהושע, נתפייסת? כלום עשינו אלא בשביל כבודך, למחר אני ואתה נשכים לפתחו.

    13אמרי: היכי נעביד, נעבריה גמירי מעלין בקדש ואין מורידין. נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי. אלא: לדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע חדא שבתא. והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ראב"ע היתה. ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה.

    14ושל מוספין כל היום. א"ר יוחנן: ונקרא ״פושע״.

    Baraita

    15ת"ר היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה, וזו אינה תדירה. ר' יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה, שזו מצוה עוברת, וזו מצוה שאינה עוברת. א"ר יוחנן: הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף.

    16ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי ר' נתן בר טובי. אמר: כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא. נפק אתא ר' נתן בר טובי, א"ל מאן אמר הלכה בי מדרשא? א"ל הכי א"ר יוחנן: אין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה.

    17א"ל רבי יוחנן אמרה? אמר ליה: אין. תנא מיניה ארבעין זמנין. א"ל חדא היא לך, או חדת היא לך? א"ל חדת היא לי, משום דמספקא לי בר' יהושע בן לוי:

    18אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר (צפניה ג, יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים׃

    19א"ר אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא דכתיב ״(תהלים קיט״, כח) דלפה נפשי מתוגה רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא: (איכה א, ד) ״בתולותיה נוגות והיא מר לה״.

    Tosafot

    ושל מוספין כל היוםהקשה הרב רבינו שמשון ז"ל דאמרי' בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח.) מוספין בשש בזיכין בשבע וכ"ת ה"מ למצוה אבל דיעבד כל יומא נמי זמניה הוא הרי בתמורה (פ"ב ד' יד) משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ונקטרין עמו. ותירץ דהתם מיירי בשבת:

    הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסףמכאן יש ליזהר ביוה"כ להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה דאל"כ היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם והר"י אומר דאינו צריך דהא דקאמר שיתפלל תפלת המנחה קודם היינו כשיש לו לעשות צרכיו שלא יוכל להתפלל תפלת המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנשואין ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו או שישתכר אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה אין לו להקדים תפלת המנחה אלא יתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה:

    כדמתרגם רב יוסף על דאחרו זמני מועדיאואי משתעי ברגלים אין שייך לומר לשון איחור שהרי אין להם תשלומין אלא ע"כ בתפלה משתעי קרא:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    וזה שאמרו כל בו ביום דאמרינן ההוא יומא איתמריש במשנה הרב' מזה הענין כגון האי דתנן במס' ידים (פ"ג מ"ה) אמ' ר' שמעון בן עזאי מקובל אני מפי ע"ב זקנים ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בראש ששיר השירים וקהלת מטמאין את הידי' אמר ר' עקיבא חס ושלום וכו' (פ"ד מ"א) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת [הרגלים] בו ביום אמרו [משנה ב] כל הזבחים וכו' ובתוספתא [בידים פ"ב] בו ביום עמד יהודה גר עמוני:

    אמר רבן גמליאל השתא איזיל ואפייסיה לר' יהושע אזל חזינהו לאשיתא דביתיה דהוו קא משחרן כו'. ופירשו בגמרא דבני מערבא אזל ואשכח לר' יהושע יתיב עביד מחטין אמר ליה מן אילין את חיי אמר ליה עד כדון את בעי מידע אוי לדור שאתה פרנסו. והאי דאמר ליה עשה בשביל כבוד בית אבא כלומר בשביל הלל הזקן זקני שהיה מזרע דוד כדגרסינן בפ' יציאות השבת (שבת דף טו) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה וזה רבן גמליאל הנזכר בכאן הוא בנו של רבן שמעון בן גמליאל שהוא רביעי להלל הזקן דהוי ליה רבן גמליאל חמישי להלל ובנו רבן שמעון ששי להלל ובנו ר' יהודה הנשיא שהוא רבי והוא רבינו הקדוש הוי שביעי להלל הזקן ואיתא במסכת שבת בפרק במה בהמה (שבת דף נו) רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה דדוד ובגמרא דפרק אחרון דתענית דבני מערבא (הלכה ב) אמרי אמר לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מן דדוד ואיתא בפ' אע"פ שאמרו בכתובות (ד' סב) בדקו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל. והאי דאמרינן אעפ"כ לא עברוה לר' אלעזר בן עזריה פירשו בתלמוד ארץ ישראל אלא מינו אותו אב בית דין והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ר' אלעזר בן עזריה היתה ואיתא בפירקא קמא דחגיגה (דף ג) תנו רבנן מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר חסמא שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה היום בבית המדרש אמרו לו תלמידיך אנחנו ומימיך אנו שותין אמר להן אעפ"כ אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה אמרו לו שבת של ר' אלעזר בן עזריה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 28a

    Berakhot 28a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 698 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מעברין לך יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר:

    ה"ג דלמא מעברין לך אמר לה יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר ול"ג מעלין בקדש:

    כסא דמוקרא כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א ואומרים בני אדם במשל הדיוט יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו ואם ישבר ישבר:

    לית לך חיורתא אין לך שערות לבנות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן:

    י"ח דרי חיורתא י"ח שורות של זקנה:

    קא חלשא דעתיה דר"ג כשראה שנתוספו היום תלמידים רבים והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא:

    דמליין קטמא כלומר אף אלו אינם ראויים:

    תלויה בספק שלא פירשוה מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 28a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ושל מוספין כל היום הקשה הרב רבינו שמשון ז"ל דאמרי' בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח.) מוספין בשש בזיכין בשבע וכ"ת ה"מ למצוה אבל דיעבד כל יומא נמי זמניה הוא הרי בתמורה (פ"ב ד' יד) משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ונקטרין עמו. ותירץ דהתם מיירי בשבת:

    הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף מכאן יש ליזהר ביוה"כ להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה דאל"כ היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם והר"י אומר דאינו צריך דהא דקאמר שיתפלל תפלת המנחה קודם היינו כשיש לו לעשות צרכיו שלא יוכל להתפלל תפלת המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנשואין ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו או שישתכר אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה אין לו להקדים תפלת המנחה אלא יתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה:

    כדמתרגם רב יוסף על דאחרו זמני מועדיא ואי משתעי ברגלים אין שייך לומר לשון איחור שהרי אין להם תשלומין אלא ע"כ בתפלה משתעי קרא:

    Tosafot on Berakhot 28a · Sefaria · CC-BY

    Rav Nissim Gaon

    וזה שאמרו כל בו ביום דאמרינן ההוא יומא איתמר יש במשנה הרב' מזה הענין כגון האי דתנן במס' ידים (פ"ג מ"ה) אמ' ר' שמעון בן עזאי מקובל אני מפי ע"ב זקנים ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בראש ששיר השירים וקהלת מטמאין את הידי' אמר ר' עקיבא חס ושלום וכו' (פ"ד מ"א) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת [הרגלים] בו ביום אמרו [משנה ב] כל הזבחים וכו' ובתוספתא [בידים פ"ב] בו ביום עמד יהודה גר עמוני:

    אמר רבן גמליאל השתא איזיל ואפייסיה לר' יהושע אזל חזינהו לאשיתא דביתיה דהוו קא משחרן כו'. ופירשו בגמרא דבני מערבא אזל ואשכח לר' יהושע יתיב עביד מחטין אמר ליה מן אילין את חיי אמר ליה עד כדון את בעי מידע אוי לדור שאתה פרנסו. והאי דאמר ליה עשה בשביל כבוד בית אבא כלומר בשביל הלל הזקן זקני שהיה מזרע דוד כדגרסינן בפ' יציאות השבת (שבת דף טו) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה וזה רבן גמליאל הנזכר בכאן הוא בנו של רבן שמעון בן גמליאל שהוא רביעי להלל הזקן דהוי ליה רבן גמליאל חמישי להלל ובנו רבן שמעון ששי להלל ובנו ר' יהודה הנשיא שהוא רבי והוא רבינו הקדוש הוי שביעי להלל הזקן ואיתא במסכת שבת בפרק במה בהמה (שבת דף נו) רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה דדוד ובגמרא דפרק אחרון דתענית דבני מערבא (הלכה ב) אמרי אמר לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מן דדוד ואיתא בפ' אע"פ שאמרו בכתובות (ד' סב) בדקו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל. והאי דאמרינן אעפ"כ לא עברוה לר' אלעזר בן עזריה פירשו בתלמוד ארץ ישראל אלא מינו אותו אב בית דין והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ר' אלעזר בן עזריה היתה ואיתא בפירקא קמא דחגיגה (דף ג) תנו רבנן מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר חסמא שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה היום בבית המדרש אמרו לו תלמידיך אנחנו ומימיך אנו שותין אמר להן אעפ"כ אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה אמרו לו שבת של ר' אלעזר בן עזריה:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 28a · Sefaria

    Rashba

    תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין, מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין. יש לפרשה כפשוטה בשהיו שתיהן לפניו כלומר שהיה בדעתו להתפלל עכשיו שתיהם, ואם לא היה בדעתו להתפלל תפלת המנחה עד דמדומי חמה, מתפלל של מוספין לבדה דלמה יתחייב להקדים ולהתפלל תפלת המנחה מחמת תפלת המוספין. וכך נראה לי שראיתיה משמן של גאונים. אבל בתוס' לא פירשו כן עד שהוצרכו לומר דעכשיו שמאחרין בתפלת יוצר ביום הכיפורים עד לאחר שש שעות ומחצה שיש מן הדין להקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין. ולא דבר [ר"ל: נהוג] עמא הכי. ולפי פירוש ראשון אתי שפיר. ומכל מקום מסתברא שאילו עבר והקדים תפלת המוספין לתפלת המנחה ואפילו במקום שיש לו להתפלל תפלת המנחה תחלה יצא וא"צ לחזור עוד ולהתפלל של מוספין שניה, ול"ד לההיא דאמרינן לעיל (ברכות כו, ב) הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו כלומר לפי שהקדים תפלת התשלומין לתפלת חובה, דשאני התם לפי שאינו בדין שיקדים תפלת התשלומים שכבר עבר זמנה לתפלת החובה שהיא בזמנה, אבל מוספין כל שעתא ושעתא זימניה הוא דהא תפלת המוספין כל היום אלא דלכתחלה כיון דתפלת המנחה תדירא והגיע זמנה צריך להקדימה הא אם עבר והקדים של מוספין יצא. וגדולה מזו נראה מן התוספתא דאפילו הקדים של מוספין לשל שחר יצא, דהא קיימא לן דתפלות כנגד תמידין תקנום, וקתני בתוספתא (פ"ג, ה"ב): המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין שלא קרב תמיד של שחר יצא.

    Rashba on Berakhot 28a · Sefaria

    Ritva

    הצבי חיורי דמליא סריקתא לפי שהיו לבושים בגדי לבן אמר חיורי ופירושו כדים לבנים מלאים דבר שאינו חשוב כלומר שלא היו שלמים אותם חכמים:

    מזה בן מזה יזה הזאת מי חטאת. מימיך מי מערה דבעינן מים חיים. ואפרך אפר מקלה כלומר שאר אפר שאינו אפר פרה, והמשל על ר"ג שהיה נשיא והוא היה ראוי לראש מתיבתא:

    [פסקא] ושל מוספין כל היום א"ר יוחנן ונקרא פושע. פירוש דאע"ג דזמנה כל היום מ"מ יש לו להתפלל בזמן הקרבן והמאחר אותה כל כך הוא פושע:

    ת"ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין. ר' יהודה אומר וכו' א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין. פירוש משום דר' יהודה יהיב טעמא למילתיה ורבנן לא יהבי טעמא למילתייהו מפני כך איצטריך למיפסק כרבנן:

    בתולותיה נוגות פירושו עגונות:

    Ritva on Berakhot 28a · Sefaria

    Meiri

    עמוני ומואבי שנתייגרו אע"פ שמן התורה אינן ראויין לבא בקהל בזמן הזה משעלה סנחריב ובלבל את האומות מותרים שאין שמן עליהן וכן הדין במצרי תוך ג' דורות לדעתנו כמו שביארנו ביבמות פרק הערל:

    Meiri on Berakhot 28a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ושל מוספין כו' ותירץ דהתם איירי בשבת עכ"ל דיש לחלק בין שבת לחול ע' בר"פ תמיד נשחט (נח:) דבשבת אין נדרים ונדבות קריבין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 28a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    חצבי חיורי דמליא סריקתא לפי שהיו לבושים בגדי לבן אמר חיורי ופירושו כדים לבנים מלאים דבר שאינו חשוב כלומר שלא היו שלמים אותם חכמים:

    מזה בן מזה יזה הזאת מי חטאת:

    מימיך מי מערה דבעינן מים חיים:

    ואפרך אפר מקלה כלומר שאר אפר שאינו אפר פרה והמשל על רבן גמליאל שהיה נשיא והוא היה ראוי לראש מתיבתא:

    [פסקא] ושל מוספין כל היום אמר ר' יוחנן ונקרא פושע - פירוש דאף על גב דזמנה כל היום מכל מקום יש לו להתפלל בזמן הקרבן והמאחר אותה כל כך הוא פושע:

    תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. ר' יהודה אומר וכו'. אמר ר' יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין - פירוש משום דר' יהודה יהיב טעמא למילתיה ורבנן לא יהבי טעמא למילתייהו מפני כך איצטריך למיפסק כרבנן:

    בתולותיה נוגות פירושו עגונות:

    Shita Mekubetzet on Berakhot 28a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוס' ד"ה ושל מוספין כל היום והקשה הרב רבינו שמשון ז"ל דאמר בפרק תמיד נשחט מוספין בשש כו' וכ"ת הנ"מ למצוה כו' הרי בתמורה משמע של מוספין היו נשחטין עם התמיד כו' עד סוף הדיבור. כוונת קושיית הר"ש מבואר' דכיון דמשמע התם של מוספין היו נשחטין עם התמיד ע"כ היינו דעיקר מצותם לכתחלה מיד לאחר התמיד וא"כ לפ"ז ע"כ הא דאמרינן בפרק ת"נ מוספין בשש היינו דלאחר שש תו לא מצי להקריבן דבשביל כך היה צריך להקריבן קודם לבזיכין וא"כ קשיא מתניתין דקתני ושל מוספין כל היום כן נראה בכוונת הקושיא אלא דאכתי לא ידענא מאי קשיא ליה לר"ש ומאי תירץ נמי דהתם איירי בשבת דהא ודאי פשיטא דאיירי בשבת מדקתני בזיכין ובזיכין ודאי לא קריבין אלא בשבת ואי קשיא ליה לאידך גיסא מ"ש בחול שהיו קריבין מיד לאחר התמיד ומ"ש בשבת שלא היו קריבין אלא בשש א"כ לא שייך הך קושיא אמתניתין דהכא ואי כדפרישית דבלא"ה הוי משמע ליה דהא דמוספין בשש היינו דא"א לאחרן יותר ומש"ה היו קריבין קודם לבזיכין הא ודאי ליתא דהא ביומא דף ל"ד מפרש אביי להדיא טעמא דמ"ד מוספין קודמין לבזיכין והיינו משום דכתיב בבזיכין ביום ביום לאחר וכן פירש"י בר"פ תמיד נשחט והא דמייתי נמי ר"ש ראיה מסוגיא דתמורה ונרשם בצידה דף י"ד ובאמת שם לא נמצא רמז לזה ואדרבא מייתי להיפך דת"ר דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר למוספין והיינו לגמרי כמתני' דהכא וכמדומה לי שבכל מסכת תמורה לא נמצא יותר מזה והיה נ"ל להגיה בדברי התוס' הרי ביומא משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד וכוונת הר"ש הא דאמרינן ביומא דף ע' במשנה דר"ע אומר עם תמיד של שחר היו קריבין ואשבעה כבשים די"כ קאי וכה"ג מייתי נמי התם מר"ע דתוספתא דאמר נמי הכי ומייתי עליה קרא דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד אלמא דמוספין עם תמיד של שחר קרב להו כדמפרש התם בגמרא ומהתם מייתי הר"ש ראיה לדבריו וכן מצאתי אחר כך בספר מג"א בא"ח סימן רפ"א שהרגיש ג"כ בזה והגיה בלשון התוס' כמ"ש ע"ש (מיהו בעיקר פירושו בלשון התוס' אינו מתחוור כמו שאבאר בקונטרס אחרון) נמצא לפ"ז יש ליישב לשון הר"ש מיהו מה שהוצרך לאתויי הסוגיא דפרק תמיד נשחט ולא מייתי הסוגיא דיומא דף ל"ד היינו משום דשם לא נזכר בשש ועוד דלמ"ד בזיכין קודמין למוספין לא מצי לאקשויי כיון דטעמא דמ"ד בזיכין קודמין למוספין היינו מג"ש דגמר חוקה מחביתין ע"ש וא"כ לפ"ז שפיר מצ"ל דמה שמקריבין המוספין בשבת בשש היינו משום שצריך להקריב הבזיכין קודם להם והבזיכין הוצרכו לאחר כיון דכתיב ביום ביום והיינו ע"כ בחמש דעד סוף ד' קרוי בוקר אליבא דכ"ע משא"כ בסוגיא דפרק תמיד נשחט דמשמע אפילו למ"ד מוספין קודמין לבזיכין אפ"ה היה מקריב המוספין בשש וקס"ד דר"ש שאין טעם לזמן זה דשש אם לא שאנו מפרשים דהיינו לענין דיעבד וע"ז תירץ דהתם איירי בשבת מדקתני חביתין בהדייהו ואם כן לעולם אימא לן דהא דקתני מוספין בשש היינו למצוה ומה שלא היו מקריבין אותו קודם שש לאחר התמיד כמו בחול היינו משום דבמוספי שבת כתיב וביום השבת והאי ביום היינו לאחר והיינו בשש כמו שפרש"י ביומא דלשון ביום משמע עיצום היום ונהי דלמ"ד מוספין קודמין לבזיכין היו מקריבין המוספים בחמש היינו משום שהיה צריך להקריבן קודם לבזיכין ובזיכין היה צריך להקריבן בשש כיון דכתיב בהו ביום ביום דמשמע יותר בעיצום של יום דמשש ולמעלה מן התורה נקרא ערב כן נ"ל בכוונת התוס' והכי משמע נמי בלשון מרדכי בפרק כל כתבי דמה שמאחרין בשבת לבוא לבה"כ יותר מבחול היינו משום דבתמיד של שחר דשבת כתיב וביום השבת דמשמע לשון איחור וטעם זה שאמר רבינו יצחק בר"י בעיר רומא מפי רה"ג ז"ל עכ"ל ע"ש. נמצא לפ"ז שפיר מצינו לפרש שיטת ר"ש ג"כ על זה הדרך דכיון דבשבת היו מאחרין זמן התמיד ממילא היו מוספין מתאחרין עד שש וכ"ז לא כמ"ש מהרש"א ז"ל בשמעתין דמה שמחלק הר"ש בין שבת לחול לענין המוספין היינו משום נדרים ונדבות כדאיתא בר"פ ת"נ עכ"ל ובמחילת כבוד תורתו דלא דק דבר"פ ת"נ לא מייתי הך מילתא אלא לענין תמיד של בין ערבים דבחול היו צריכין לאחר יותר משום נדרים ונדבות משא"כ לענין מוספין אם היו קריבין בחול מיד לאחר תמיד של שחר ע"כ היינו כיון דכשירין כל היום צריך להקריבן לכתחילה בשחר מיד דזריזין מקדימין למצות א"כ מהאי טעמא גופא היה צריך להקריבן ג"כ בשבת בשחר מיד לאחר התמיד ומה טעם יש בדבר לאחרן בשבת יותר מבחול אפילו היכי דלא שייך טעמא דנדרים ונדבות דהא ודאי אפילו בחול לא היו מקריבין נדרים ונדבות אלא לאחר כל המעשים דקרבנות וקטורת ובזיכין ונסכים וחביתין להקדים הכל לנדרים ונדבות דהוי ליה תדיר לגבי נדרים ונדבות ועוד דשל ציבור לעולם קודמת לשל יחיד ואין נדבה בציבור וא"כ א"א להעמיד דברי מהרש"א ז"ל כלל אע"כ דטעמא דר"ש כדפרישית משום דכתיב ביום לאחר כן נ"ל ברור ומתוך מה שכתבתי יש ליישב כמה קושיות בסוגיא דיומא ובר"פ כל התדיר ממה שהקשו שם בתוס' וקצת יבואר בק"א וכאן אין להאריך יותר:

    בגמרא אמר רבי יוחנן ונקרא פושע משמע להדיא דאמלתא דרבנן קאי דאע"ג דזמנה כל היום אפ"ה לאחר ז' נקרא פושע וכ"ש לפמ"ש התוספות לעיל בדף הקודם בד"ה ת"ש ושל מוספין דלא גרסינן במשנה כלל דברי ר"י וא"כ ע"כ אליבא דרבנן קאי ועוד דהא בסמוך אמר רבי יוחנן גופא דאין הלכה כר"י ואפילו את"ל דהא דקאמר אין הלכה כר"י לא קאי אלא לענין היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה וא' של מוסף דעלה קאי ובהא קאמר דהלכה כרבנן דשל מנחה קודם כיון שהיא תדירה. משא"כ לעיקר הדין לזמן תפלת מוסף שפיר מצי סבר רבי יוחנן כר"י דזמנה עד ז' שעות ואע"ג שהיא מצוה עוברת אפ"ה תדיר קודם. אלא דס"ס הא שמעינן לרבי יוחנן בעלמא דאמר הלכה כסתם משנה וכ"ש הכא דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא ואיכא נמי סתמא אחרינא בסוף פ"ב דמגילה דקתני לתפלת המוספין ולמוספין כל היום ובלא"ה הא קי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים אם לא היכא דאתמר בהדיא מכל זה מוכח דרבי יוחנן דהכא אליבא דרבנן קאי וכדאיתא להדיא בטור וש"ע א"ח סימן רפ"ו ולפ"ז צריך ליתן טעם כיון דלרבנן זמן מוספין עצמן קריבין והולכין כל היום א"כ מה חילוק יש בין ז' לאחר ז' ולמה נקרא פושע ואי משום זריזות אכתי מי שאינו זריז לא שייך לקרותו פושע ועוד דא"כ מאי איריא לאחר ז' אפילו לאחר שש נמי דהא מצפרא זמניה הוא כמ"ש התוס' כאן ואפילו בשבת דכתיב ביום אפ"ה עיקר זמנו בשש כמ"ש התוס' מסוגיא דר"פ תמיד נשחט והנלע"ד בזה דנהי דזמן מוספין בשבת בשש היינו שחיטה וזריקה אבל ההקטרה היא בשבע וא"כ כל שמתפלל אפילו בזמן ההקטרה לכתחילה בשבת לא מיקרי פושע משא"כ לאחר ז' דכבר עבר זמן עיקר מצות ההקטרה מש"ה נקרא פושע דודאי חזקה שאין הכהנים מתעצלין ועוד דבין ו' לז' טעו אינשי כדאיתא בפ"ק דפסחים דבשית חמה בקרניתא קאי משא"כ לאחר ז' דלא טעו אינשי וכבר נטו צללי ערב א"כ ודאי תו לא קרינן ביה ביום דהיינו עיצומו של יום כפרש"י ביומא כמ"ש לעיל מש"ה נקרא פושע אפילו לרבנן ולפ"ז היינו נמי טעמא דר"י דאמר זמן מוסף עד סוף ז' כדמסקינן לעיל והיינו נמי מה"ט גופא כיון דאכתי זמן הקטרה הוא ואע"ג דהאי טעמא לא שייך אלא בשבת ולא בי"ט ור"ח אפ"ה השוו חכמים מדותיהם לענין זמן תפלת מוסף שלא לחלק בין מוסף למוסף כן נ"ל נכון ומוכרח ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

    שם א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין הלכה כר"י דאמר מתפלל אדם של מוסף. כבר כתבתי בסמוך דע"כ בעיקר הדין דזמן תפלת מוסף נמי סבר רבי יוחנן דאין הלכה כר"י אי משום דקיי"ל הלכה כסתם משנה ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ לפ"ז יש לדקדק אמאי שבק רבי יוחנן עיקר מילתא ונקט הטפל וטפי הו"ל לומר בהדיא אין הלכה כר"י דאמר תפלת מוסף עד ז' שעות וממילא הוי ידעינן דבב' תפלות של מנחה קודמת כיון דמוסף נמי אין זמנה עוברת ועוד למה הוצרך לומר כלל דאין הלכה כר"י דפשיטא דהלכה כסתם משנה והלכה כרבים וכה"ג מקשה הש"ס בדוכתא טובא והיה נ"ל לכאורה דהיינו טעמא דרבי זירא דאמר בלשון בתמיה רבי יוחנן אמרה ואמר נמי בתר הכי חדת היא לי משום דמספקא ליה בריב"ל והיינו מטעם דפרישית דרבי יוחנן לא הוצרך לומר דאין הלכה כר"י דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ של מנחה כיון דבלא"ה בעיקר הדין דזמן תפלת מוסף לרבי יוחנן נמי אין הלכה כר"י מטעמא דפרישית וממילא דלענין שתי תפילות פשיטא דאין הלכה כר"י כיון דטעמא דר"י גופא לא הוי אלא משום שהיא מצוה עוברת ועוד דלענין שתי תפילות נמי פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים ומש"ה הוי מספקא ליה בדריב"ל והיינו משום דאשכחן ריב"ל דאמר כל המתפלל תפילת מוסף לאחר ז' כר"י עליו הכתוב אומר כו' וא"כ משמע מזה דסבירא ליה כר"י בענין עיקר זמן תפלת מוסף ואף על גב דבעלמא היכא דאשכחן כי האי לישנא דאמר לר"י או למ"ד מדייק הש"ס דלא סבירא ליה כוותיה מ"מ הכא כיון דאמר עליו הכתוב אומר נוגי ממועד משמע דהכי סבירא ליה כר"י ומש"ה דרש לקרא הכי דאס"ד דכרבנן ס"ל ואינהו ע"כ לא דרשי לקרא דנוגי ממועד להכי כיון דזמן תפלת מוסף כל היום אם כן מנ"ל לריב"ל דר"י דרש ליה להכי אע"כ דריב"ל בעיקר זמן תפלת מוסף סבירא ליה כר"י ומש"ה סבר ר"ז דהוצרך ריב"ל לומר דאפ"ה באידך פלוגתא דר"י ורבנן לענין שתי תפילות אין הלכה כר"י אלא כרבנן והטעם דאע"ג דתפלת מוסף עוברת לריב"ל אפ"ה בהא סבר כרבנן דשל מנחה קודמת מפני שהיא תדירה כך היה נ"ל לפרש למילתא דר"ז ולפ"ז היה באפשר לקיים הגירסא דגרס דאריב"ל ולא כפרש"י שכתב דלא גרסינן דאמר אלא אמר אלא דלפ"ז היה לנו לפסוק הלכה כריב"ל לענין עיקר זמן תפלת מוסף שהרי רוב הגאונים והפוסקים כתבו דהלכה כריב"ל בכל מקום אפילו לגבי רבי יוחנן וכאן לענין תפלת מוסף הסכימו כל הפוסקים דזמנה כל היום והיינו כרבנן לכך נ"ל דמשמע להו דודאי רבי יב"ל בעיקר זמן תפלת מוסף נמי לא סבר כר"י ומשום הכי אמר לר"י כדפרישית והא דאמר ריב"ל עליו הכתוב אומר נוגי ממועד היינו משום דריב"ל גופא אפילו אליבא דהלכתא משמע ליה קרא דנוגי ממועד לענין מי שמאחר זמן תפלה במזיד והיינו במתפלל תפלת שחרית לאחר ד' דבהא ודאי קיי"ל כר"י דתנן בבחירתא כוותיה ומש"ה אמר ריב"ל דכה"ג לר"י גופא דאמר זמן תפלת מוסף עד ז' שעות דשייך ביה נמי האי דרשה דקרא דנוגי ממועד במי שמתפלל לאחר ז' דכי הדדי נינהו אלא דבהא ריב"ל גופא לא סבירא ליה כר"י כנ"ל ליישב שיטת הפוסקים והיינו כגירסת רש"י דגרס אמר ריב"ל ול"ג דאמר ריב"ל ודו"ק:

    ומעתה אשוב לפרש דברי רבי יוחנן דבאמת איהו הוא דאמר אין הלכה כר"י דאמר מתפלל אדם של מוסף כו' וא"כ הדרן כל הקושיות שהקשיתי לדוכתייהו ונלע"ד ליישב חדא מגו חדא דמה שהוצרך לומר אין הלכה כר"י היינו משום דבלא"ה הו"א דהלכה כר"י משום דמסתבר טעמיה כיון דכתיב בשבת ביום דמשמע בעיצומו של יום ועוד דבהאי שעתא לאחר שבע כבר הגיע זמן הקטרת תמיד של בין הערבים מן התורה והמוספין היה צריך להקטיר מקודם משום דכתיב עליה השלם דהיינו על תמיד של שחר ועוד דהא קיי"ל מוספין קודמין לבזיכין כדאמר אביי במסכת יומא וכמו שאבאר שם ושם יבואר ג"כ דלכ"ע אית להו הך דרשה דביום היינו עיצומו של יום כמו שפרש"י שם ותדע שכן הוא דהא רבי יוחנן גופא הוא דאמר בסמוך דאפילו לרבנן נמי לאחר ז' נקרא פושע והיינו ע"כ מהנך טעמי כדפרישית בסמוך מש"ה הוצרך רבי יוחנן לאשמעינן דאפ"ה לענין תפלת מוספין אין הלכה כר"י אלא כרבנן כסתם מתני' דהכא לגירסת התוס' לעיל בד"ה ת"ש ושל מוספין וכאידך סתמא דסוף פ"ב דמגלה והטעם נ"ל דאע"ג דעיקר זמן מוספין היינו שנשחטין בשש וקריבין בשבע אפ"ה כיון דילפינן מקרא דכתיב דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר למוספין כדאיתא בסוף פ"ב דמגילה ובתמורה דף י"ד מש"ה נמי נהי דנקרא פושע אם איחר במזיד מ"מ אם שגג או נאנס יש לו זמן כל היום כיון דקרבן מוסף קרב עד הלילה והיינו כדפרישית לענין הנסכים והשיר שאומרים בשעת נסכים ועוד נ"ל דזמנין דקרבן מוסף קרב לכתחלה עד הלילה והיינו במוספי ר"ח ור"ה אם לא באו עדים קודם לכן דמעיקר הדין תורה מקבלין עדות החדש כל היום והיה צריך להמתין בקרבנות מוסף כדאיתא להדיא בפרק בתרא דר"ה דף ל' ע"ש בתוס' ובחידושינו כנ"ל נכון ומה שהקשיתי עוד דטפי הו"ל לרבי יוחנן למימר דאין הלכה כר"י בעיקר הדין במה שאמר דתפלת מוסף עד ז' שעות ותו לא נתיישב ג"כ לשיטתינו דבהן לא נ"מ כ"כ דאפי' לרבנן נקרא פושע ועוד דכיון דמילתא דר"י לא נזכר במשנה לגירסת התוס' דלעיל אלא בברייתא א"כ אפשר דרבי יוחנן לא הוי שמיע ליה הך ברייתא אלא האי ברייתא דפליגי ר"י ורבנן בהיו לפניו שתי תפלות דמינה שמעינן ממילא דפליגי נמי לענין עיקר זמן תפלה ומש"ה קבע רבי יוחנן למילתיה אהאי ברייתא גופא לומר דאין הלכה כר"י והיינו בכולה מילתיה ועי"ל דבלא"ה הוצרך רבי יוחנן לאשמעינן דמתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף כי היכי דלא נימא דאפילו לרבנן דזמן מוסף כל היום אפ"ה מתפלל של מוסף קודם למנחה משום דמוספין קדישי טפי וקודמין לתדיר כדקס"ד בגמרא דזבחים דף צ"א קמ"ל רבי יוחנן דאפ"ה מתפלל של מנחה תחלה והיינו כדמשני התם אטו שבת למוספין אהני למנחה לא אהני ע"ש כנ"ל נכון בע"ה:

    שם אמר ר"א כל המתפלל תפלת שחרית לאחר ד' לר"י עליו הכתוב אומר נוגי ממועד. לכאורה יש לתמוה דמאי דקאמר לר"י משמע דלא קיי"ל כר"י ולעיל הא אמרינן בפשיטות דהלכה כר"י בתפלת שחרית הואיל ותנן בבחירתא כוותיה וי"ל ע"פ מ"ש לעיל דמפשטא דמתני' דעדיות לא שמעינן להדיא דלאחר ד' לא מצי להקריב תמיד של שחר אלא מדיוקא שמעינן לה דכיון שהוצרכו להעיד שקרב עד ד' שעות ממילא אין להקדים לכתחלה אחר ד' כיון דלא אשכחן שקרב אח"כ ומה"ט גופא קיי"ל דאין להתפלל לאחר ד' משא"כ בדיעבד אם התפלל אחר ד' אכתי לא שייך לומר דעליו הכתוב אומר נוגי ממועד כיון דאפשר דאף לאחר ד' הקרבן כשר וממילא דהתפלה רצויה וא"כ לא שייך נוגי שהוא לישנא דצערא מיהו לר"י גופא דאמר להדיא מ"מ אמרו תפלת השחר עד ד' שכן תמיד של שחר קרב והולך עד ד' והאי לישנא משמע להדיא דלאחר ד' אין קרב כלל ואיסורא נמי איכא מש"ה שפיר קאמר רבי אליעזר דלר"י עליו הכתוב אומר נוגי ממועד דנוגי היינו לישנא דצערא כיון דעבד איסורא שהקריב או התפלל אחר ד' כן נ"ל נכון:

    שם מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא כו' הא דאמר לעיל בסמוך במימרא דרבי יב"ל דלישנא דתברא הוא והכא במימרא דר"א אמר דלישנא דצערא הוא עיין במהרש"א בח"א ותיתי לי שכוונתי לדעתו והיינו משום דלעיל איירי בתפלת המוספין שאין להתפלל נדבה כמ"ש הפוסקים לפי שאין קרבן מוסף בא בנדבה מש"ה קאמר לישנא דתברא כיון שתפלתו היתה לבטלה משא"כ הכא דאיירי בתפלת שחרית שיוכל להתפלל נדבה מש"ה לא שייך לישנא דתברא שהרי מה שהתפלל לאחר ד' לא גרע מתפלת נדבה מש"ה קאמר דלישנא דצערא הוא כיון דשכר תפלה בזמנה מיהו לית ליה כדאיתא בר"פ כן נ"ל בכוונת מהרש"א אלא דבאמת בעיקר סברא זו במה שמחלקין הפוסקים בין תפלת מוסף לשאר תפלות כבר הקשה רבינו יונה ז"ל בר"פ בשם קצת מפרשים דכי היכי דאשכח בתפלת השחר שהיא כנגד תמיד של שחר שהיתה עולה ובאה בנדבה בציבור כדין מותרי נדבה כה"ג מצ"ל נמי בעולת המוספין לכך נלע"ד לפרש בענין אחר יותר נכון דלעיל במימרא דריב"ל דאיירי במוסף א"כ מפרשינן האי קרא דנוגי ממועד דהיינו מועד ממש כגון בי"ט ור"ח דאיכא נמי מועד ובמוספי י"ט ור"ח שהיו מביאין שעיר חטאת לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכנגדן תיקנו להזכיר קרבנות מוסף בתפלת מוסף ומזכירין בה ג"כ שבאין לכפרה וא"כ כשלא התפלל תפלת מוסף בזמנה שפיר שייך למימר דהאי נוגי לישנא דתברא הוא והיינו כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל והיינו כדפרישית דכיון שלא הביאו קרבן חטאת הרי לא נתכפרו על עון טומאת מקדש וקדשיו ועוד שהביאו קרבן פסול שהרי אין חטאת באה בנדבה ואין לך תברא גדולה מזו וא"כ שייך האי לישנא נמי בתפלת מוסף שהיא כנגדה. אע"ג דהשתא לא שייך עון טומאת מקדש מ"מ ודאי במה שמזכירין שעיר חטאת יש בהזכרה זו כפרה על שאר עונות שמביאין חטאת ומכפרת ג"כ על עון אבותינו שחטאו בעון טומאת מקדש וקדשיו וגרמה לשכינה שנסתלקה מישראל וכמו שאנו מזכירין ג"כ בתפלת מוסף שבעונות אבותינו החריבו מקדשינו שהיו מביאין בו שעירי חדשים לכפרה. נמצא דשייך ביה שפיר לישנא דתברא מה שא"כ הכא במימרא דר"א דאיירי בתפלת השחר שהיא כנגד תמיד שהיה עולה ואינו בא לכפרה אלא דמקופיא מכפרת על חייבי עשה ובענין זה לא שייך לחלק בין עולת חובה לעולת נדבה מש"ה לא שייך לישנא דתברא אלא לישנא דצערא כיון שלא נתקבל' תפלתו לשם עולת חובה אלא לשם נדבה כן נ"ל נכון:

    Penei Yehoshua on Berakhot 28a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מכותלי ביתך עיין תשב"ץ ח"א ענין קמב:

    שם ונקרא פושע עיין לקמן (דף מ"ג ע"ב):

    שם כי הוה חליש מגירסא עיין עירובין (דף כ"ח ע"ב):

    Gilyon HaShas on Berakhot 28a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה כדמתרגם כו' שהרי אין להן תשלומין קשה לי הא גם באיחר תפלת המוספין לר"י עד אחר ז' שעות אין לו תשלומין כמו דלדידן דתפלת מוספי' כל היום אין להם תשלומין בערבית כמ"ש התוס' לעיל (דף כו ע"א) דהאיך יקרא הקרבנות וכבר אמר זמן מוסף, ה"נ לר"י דאחר שבע עבר זמן הקרבת מוסף:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 28a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמְרָה לֵיהּ לֵית לָךְ חִוַּורְתָּא. מקשים אמאי לא אמרה לו טענה זו בתחילת דבריה? ונראה לי בס"ד דמעיקרא אין זו טענה, כי החכמים רואים שאין לו חוורתא, ועם כל זה הסכימו למנותו נשיא, ובודאי דעתם יפה מדעתה, אמנם אחר שאמר לה דמעלין בקודש ואין מורידין, דכונתו בזה לומר לה אפילו אם יחזירו את רבן גמליאל אין מעבירין אותי, דאין מורידין אלא נהיה שנינו נשיאים כמו שהיה כך באמת בסוף דבר, לכך עתה אמרה לו, כיון דלית לך חוורתא אף על פי שאין מורידין אותך, הנה אתה יורד מעצמך בעיני המון העם ובעיני התלמידים, כיון שיש נשיא אחר שהוא רבן גמליאל שהוא זקן, ודאי נגררין אחריו, ואתה בטל מאליך, כי בשלמא אם לא יש נשיא אחר שהוא זקן כי אם אתה דוקא נשיא, בעל כרחך נגררין אחריך כי אין אחר זולתך, אבל כיון דאיכא נשיא אחר שהוא זקן, יהיה הוא עיקר, ואתה אינך נחשב נשיא בעיני ההמון.

    הַהוּא יוֹמָא, בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנֵי הֲוָה נראה לי בס"ד דקדק לומר ההוא 'יומא' ולא אמר ההוא 'זמנא', דאפשר אותו היום היה יום הלידה שלו, והיה לו י"ח שנה שלמים, ולכך הצליח לעשות לו נס זה, דידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח, על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו, והא דנעשה לו בנס שמנה עשר דארי חוורתא כנגד שנותיו, להורות שהוא צדיק גמור, שכל י"ח שנותיו הם טובים בצדקות, והוא איש חי על דרך מה שנאמר (שמואל ב' כג, כ) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי, קרינן חַיִל וכתיב חַי.

    אוֹתוֹ הַיּוֹם סִלְּקוּהוּ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִכָּנֵס. מקשים, אם החכמים היו מסכימים מקודם עם רבן גמליאל, איך אותו היום חזרו בהם, מה ראו על כך, ואם לא היו מסכימים, ודאי רבן גמליאל לא היה יכול לעשות דבר הפך הרבים? ונראה לי בס"ד דלעולם דעתם היה נוטה תחלה בזה כסברת רבן גמליאל דבעי תוכו כברו, אך כיון דחזו הנס שעשו מן השמים לר' אלעזר בן עזריה בלבון שער זקנו, אמרו למאי נצרכו לעשות נס זה, אם בשביל הכבוד שיכבדוהו העם, אטו בלבון השערות תליא מלתא, הלא הכל יודעים שהוא עודנו קטן בן י"ח שנים, הגע בעצמך אם אדם קטן בשנים אך זקנו לבנה, היתכן שיכבדוהו כזקן לקום מפניו, וכן אחד גדול בשנים שהוא בן שבעים וזקן עודנו שחורה, היתכן שלא יקומו מפניו, הא ודאי יש לו דין זקן גמור, ואם כן מה הועיל לבון שערותיו שנעשו בנס גדול, אלא ודאי עשו מן השמים נס זה לרמוז להם בו דבר אחר, והוא לומר להם טועין אתם בסברה זו לדחות מי שאין תוכו כברו מבית המדרש, אלא גם שאין תוכו כברו ראו לקבלו ולהכניסו אל הקדש פנימה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, ולכן עשו להם רמז בדוגמא זו, שר' אלעזר בן עזריה תוכיותו הוא בחור בן י"ח שנה אך ברו נראה זקן בליבון שער זקנו, ואף על פי שבענין השנים אין תוכו כברו, עם כל זה מתכבד הוא בזה ועשו לו נס לכבדו בזה, יען כי עתה תוכו בחור, ואחר זה יהיה זקן גם מתוכו, וכן נמי לענין עסק התורה, אף על פי שעתה אין תוכו כברו מקובל הוא, כי אחרי זה ילמוד לשמה ויהיה תוכו כברו.

    כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ זוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס נראה לי בס"ד נקיט דמיון זה כי התורה מכונית בשם 'אבן', וכנזכר במדרש רבותינו ז"ל, ולכן זה המכניס דברי תורה לגוף התלמיד שהוא רע, הוה ליה כזורק אבן למרקוליס.

    אַחְזוּ לֵיהּ בְּחֶלְמָא, חַצְבֵּי חִיוְרֵי דְּמַלְיָין קִיטְמָא הכונה כמו שכתב מהרש"א ז"ל, דמבחוץ הכד מלובן ושלם, ותוכו יש אפר שהוא דבר שפל ואינו ראוי, אך יש להקשות מה סיוע יש לרבן גמליאל בדמיון זה, והלא גם ר' אלעזר בן עזריה ידע שאלו התלמידים שנכנסו דומין לכך, אלא דסבירא ליה מתוך שלא לשמה בא לשמה, דאם היום תוכם מלא עפר, אחרי זה יהיה מלא מרגליות? ונראה לי בס"ד על פי מה שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק (בראשית יח, כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, שיש הפרש גדול בין עפר לאפר, יען שהאפר לא יצלח למלאכה, שלא יבא לידי חשיבות לעשותו כלי ראוי, אלא תמיד יהיה למדרס כף רגל, אבל העפר אף על פי שתמצאהו עתה מדרס כף רגל, עם כל זה יצלח למלאכה, שאפשר לבוא לחשיבות, לעשותו כלי ראוי של אכילה ושתיה ויהיה מונח על שולחן מלכים עד כאן דבריו, והשתא בזה מובן הדבר שהראו לרבן גמליאל כדים מלאים אפר, שאין תקוה ממנו שיבא אחר כך לידי חשיבות לעשותו כלי, ולא הראו לו כדים מלאים עפר שיבא לידי חשיבות, ובזה הראו על התלמידים שנכנסו, שאין מהם תקוה שיבאו לידי חשיבות אחר כך שילמדו לשמה כדמיון העפר, אלא הם כדמיון האפר. ובזה יתורץ בס"ד קושיא אחרת חזקה, מה שאמרו ולא היא, אלא ליתוביה דעתיה דרבן גמליאל, והדבר יפלא וכי משוא פנים חס וחלילה יש להראות לרבן גמליאל דבר הפך האמת כדי לישב דעתו, ובזה מובן היטב הכונה, לא היא, אין הדין כסברת רבן גמליאל, אלא כר' אלעזר בן עזריה, משום דמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומן השמים הראו לרבן גמליאל מראה החלום הזה, רק על אלו שנכנסו אותו היום, והיה רבן גמליאל מונע אותם, שיפה כיון שמנע אותם, כי אלו סופם לא יבואו לשמה, ולא יצטער על מניעה שמנע אותם, אבל באמת בעיקר הדין הסכימו מן השמים בסברת ר' אלעזר בן עזריה, שיכניס גם מי שאין תוכו כברו, משום מתוך שלא לשמה בא לשמה, כי אין אנחנו נביאים לידע אם זה סופו לבא לשמה או לאו.

    אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְהָכִי הֲוֵי, אֵיזִיל וַאֲפַיְּיסֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. פירוש מקודם חשב שלא חטא לר' יהושע, ושלא כדין העבירו אותו, אך אחר שראה הנס שעשו מן השמים לר' אלעזר בן עזריה ששמו במקומו, משמע שבדין עשו לו שהוא חטא לר' יהושע, ולכך הלך לפייסו. ומה שאמר לו ר' יהושע אוֹי לוֹ לַדּוֹר וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה, שקרא אוי כפלים, חד כנגד השגחת ההמון כולו, וחד כנגד השגחת התלמידי חכמים היושבים בבית המדרש, שנדמה לספינה תוך ים התלמוד. ומה שאמר בַּמָּה הֵן מִתְפַּרְנְסִין וּבַמֶּה הֵם נִזּוֹנִין, פירוש יש עסק קשה ובזוי, אך הרווחה היוצאה ממנו היא גדולה, ויש עסק קשה ובזוי והרווחתו מועטת, וכיון שאמר לו עשה בשביל אבא אפייס, נראה שזה רבן גמליאל היה בנו של ר' שמעון בן גמליאל הנהרג בעשרה הרוגי מלכות, ולכך אפייס לכבודו.

    מַאן דְּלָבִישׁ מַדָּא, יִלְבַּשׁ מַדָּא נראה לי בס"ד כיון ששלח דברים אלו עם הכובס, לכך עשה המשל בבגדים שהם עסק הכובס, או בדברים אלו בא בטענה בכח רבן גמליאל עצמו שכבר זכה בנשיאות, וכיון שראה שלא קבלו טענה זו, חזר ואמר לו טענה מכח אבותיו, ולזה אמר מַזֶּה בֶּן מַזֶּה יַזֶּה, ולהיות כי התורה מוציאה את האדם מטומאה לטהרה, לכך עשה להם משל במי חטאת. ומה שאמר מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה, וְאֶפְרְךָ אֵפֶר מִקְלֶה, פירש הרב בש"ע מי מערה פסולין, דבעינן מים חיים, ואפר מקלה פסול דאינו אפר פרה, עיין שם. ונראה לי בס"ד זכר שני דברים מים ואפר, כנגד שני טענות שיש לרבן גמליאל, הא' מצד אבותיו, והב' מצד עצמו שכבר זכה בנשיאות.

    לִדְרֹשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל תְּלָתָא שַׁבְּתָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה חֲדָא שַׁבְּתָא. הקשה מהרש"א ז"ל דדי להעביר הקנאה שידרוש רבן גמליאל שנים, ור' אלעזר בן עזריה אחת? ונראה לי בס"ד שיש לרבן גמליאל שני יתרונות עליו בנשיאות, הא' מצד קדימה בזמן שהוא היה נשיא קודם נשיאות ר' אלעזר בן עזריה, ודבר זה ידוע בחוקי השררה כי שנים שיש להם שררה אחת כמו שררה של מושי"ר, מי שעלה בשררה זו קודם זמן שעלה חבירו יש לו קדימה במעלה, ועוד שנית מצד אבותיו, כי רבן גמליאל אבותיו גם כן היו נשיאים, מה שאין כן ר' אלעזר בן עזריה, לכן כנגד ב' יתרונות אלו נתנו לו ב' שבתות.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Berakhot 28a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 28, Amud Aleph, about 698 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 149 words

      Opens “דלמא מעברין לך. אמר לה: [לשתמש אינש]…”

    2. Segment 224 words

      Opens “תנא אותו היום, סלקוהו לשומר הפתח ונתנה…”

    3. Segment 351 words

      Opens “ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. א"ר יוחנן:…”

      Named: אבא.

    4. Segment 432 words

      Opens “תנא: עדיות בו ביום נשנית. וכל היכא…”

    5. Segment 516 words

      Opens “דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני…”

    6. Segment 661 words

      Opens “א"ל ר"ג אסור אתה לבא בקהל. א"ל…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אמר לו ר"ג והלא כבר נאמר (ירמיהו…”

    8. Segment 822 words

      Opens “אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר…”

    9. Segment 940 words

      Opens “אר"ג הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לר'…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “אמר לו: נעניתי לך מחול לי. לא…”

      Named: אבא.

    11. Segment 1148 words

      Opens “אמרו: מאן ניזיל ולימא להו לרבנן. אמר…”

    12. Segment 1246 words

      Opens “א"ר יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו.…”

      Named: רבי יהושע.

    13. Segment 1343 words

      Opens “אמרי: היכי נעביד, נעבריה גמירי מעלין בקדש…”

    14. Segment 148 words

      Opens “ושל מוספין כל היום. א"ר יוחנן: ונקרא…”

    15. Segment 1550 words

      Opens “ת"ר היו לפניו שתי תפלות, אחת של…”

    16. Segment 1653 words

      Opens “ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “א"ל רבי יוחנן אמרה? אמר ליה: אין.…”

      Named: רבי יוחנן.

    18. Segment 1843 words

      Opens “אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר…”

      Named: רב יוסף.

    19. Segment 1948 words

      Opens “א"ר אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    Sages named on this page

    • Rabbi Elazar ben Azariah · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs of the Monarchy

      Rabbi Elazar ben Azariah was a prominent Tanna of the Yavneh period, listed among the second generation of Tannaim.

      Source: Berakhot 28a · Segment 1 — “…חיורתא. היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 28a · Segment 3 — “ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 28a · Segment 18 — “…דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שנאיהון…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 28a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026