Talmud Builders

    Berakhot 27a

    Back to index

    English translation — Berakhot 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is identical to the opinion of the Rabbis, as the end of the period that begins with the midpoint of the afternoon is sunset.

    2The Gemara immediately rejects this proof: Rather, what is the alternative? That until means until and not including? It remains problematic. Say the latter clause of the mishna: The additional prayer may be recited all day. Rabbi Yehuda says: It may be recited until the seven hours. And it was taught in a baraita : If the obligation to recite two prayers was before him, one the additional prayer and one the afternoon prayer, he prays the afternoon prayer first and the additional prayer thereafter, because this, the afternoon prayer, is recited on a frequent basis, and that, the additional prayer, is recited on a relatively infrequent basis as it is only recited on Shabbat, the New Moon, and Festivals. The principle states: When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. Rabbi Yehuda says: He recites the additional prayer first and the afternoon prayer thereafter, because the time to recite this, the additional prayer, will soon elapse, and this, the time to recite the afternoon prayer, will not soon elapse, as one may recite it until the midpoint of the afternoon.

    3The relevant point is: Granted, if you say that until means until and including, that is how you can find a situation where the times to recite two prayers, the afternoon prayer and the additional prayer, overlap. But if you say that until means until and not including, and that until seven hours means until the beginning of the seventh hour, noon, then how can you find a situation where the times to recite two prayers overlap? Once the time to recite the afternoon prayer, a half hour past noon, has arrived, the time to recite the additional prayer is already gone?

    4Rather, what is the alternative? That until means until and including? Then the first clause of the mishna is difficult, as explained above with regard to the midpoint of the afternoon: What is the halakhic difference between the opinion of Rabbi Yehuda and the opinion of the Rabbis? The Gemara answers: Do you think that when this midpoint of the afternoon was mentioned it was speaking of the period following the midpoint, the last part of the afternoon, from an hour-and-a-quarter before sunset until sunset? This was not the intention. Rather, it was speaking of the period prior to the midpoint, the first part of the afternoon, which, as explained above, is from nine-and-a-half hours after sunrise until an hour-and-a-quarter before sunset. Consequently, until the midpoint of the afternoon means until the end of the first half of that afternoon period. And this is what he is saying: When does the first half leave and the second half enter? From when eleven hours minus a quarter have passed since sunrise. Rabbi Yehuda’s use of the term until always means until and including.

    5Practically speaking, this means that, according to Rabbi Yehuda, it is permissible to recite the morning prayer until the end of the fourth hour. In support of this Rav Naḥman said: We, too, learned this in a mishna:

    6Rabbi Yehuda ben Bava testified about five matters of halakha : When an orphan girl, who was married off by her mother or brother before reaching the age of majority, reaches the age of majority, she may refuse to continue living with her husband and thereby retroactively annul their marriage. Normally, marriage refusals are discouraged. However, in specific instances where it is clear that if the marriage were to remain in effect it would engender problems related to levirate marriage and ḥalitza , Rabbi Yehuda ben Bava testified that one may persuade the minor girl to refuse to continue living with her husband, thereby resolving the complications involved in this case. And he testified that one may allow a woman who, after hearing of her husband’s death, seeks to remarry, to marry based on the testimony of one witness, as opposed to the two witnesses required for other testimonies of the Torah. And he testified about a rooster that was stoned to death in Jerusalem for killing a person, in order to teach that the Torah law (Exodus 21:28) which requires the stoning of an ox that killed a person, applies to other animals as well. And he testified about forty-day-old wine that was used for libation on the altar. And he testified about the daily morning offering that was sacrificed at four hours of the day.

    7Learn from this final testimony, which is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that until means until and including. The Gemara concludes: Indeed, learn from this.

    8Based on this mishna, Rav Kahana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda since we learned in a mishna in the preferred tractate, Eduyyot , in accordance with his opinion. Since the halakha is ruled in accordance with all of the mishnayot in Eduyyot , the opinion of a tanna who rules in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in that mishna means that the halakha is in accordance with that opinion.

    9And about the daily morning offering that was sacrificed at four hours. Based on this, the Gemara attempts to identify the tanna who taught that which we learned in the mishna about the manna that fell for the children of Israel in the desert: “And they gathered it morning by morning, each according to what he eats, and when the sun grew hot it melted” (Exodus 16:21); that took place four hours into the day.

    10The baraita continues: Do you say that the time when the sun grew hot was at four hours, or perhaps it was only at six hours of the day? When the verse says: “In the heat of the day” (Genesis 18:1), six hours is already mentioned in the Torah as the heat of the day. How, then, do I establish the verse: “And when the sun grew hot it melted”? This must refer to an earlier time, at four hours. The Gemara asks: Who is the tanna of this mishna? It is neither Rabbi Yehuda nor the Sages. If it was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, until four hours is also considered morning, as he holds that the daily morning offering may still be sacrificed then, while here it says that in the morning the manna was gathered and it melted after the morning. If it was in accordance with the opinion of the Rabbis, until noon is also considered morning, since, according to the Sages, the daily morning offering could be sacrificed until noon. Apparently, this is an entirely new position.

    11The Gemara responds: If you wish, say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and if you wish, say instead that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara explains: If you wish, say in accordance with the opinion of the Rabbis. The verse states: Morning by morning, divide it into two mornings. Morning, according to the Rabbis, lasts until noon. The repetition of the term morning in the Torah indicates that the period when the manna was gathered ended at the conclusion of the first half of the morning, i.e., the end of the third hour. And if you wish, say instead in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who would say that: This extra morning in the phrase morning by morning comes to make the end of the period when the manna was gathered an hour earlier. In any event, everyone agrees that the verse, And when the sun grew hot it melted, refers to four hours of the day.

    12The Gemara asks: From where is the inference drawn that this is the meaning of the verse? Rabbi Aḥa bar Ya’akov said: The verse states: “When the sun grew hot it melted.” Which is the hour that the sun is hot but the shade remains cool, before the heat of the day, when even the shade is hot? You must say at four hours.

    13We learned in the mishna: The Rabbis hold that the afternoon prayer may be recited until the evening. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until the midpoint of the afternoon. Rav Ḥisda said to Rav Yitzḥak: There, with regard to the morning prayer, Rav Kahana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since we learned in a mishna in the preferred tractate, Eduyyot , in accordance with his opinion. Here, what is the ruling? He was silent and said nothing to him, as he was familiar with no established ruling in this matter. Rav Ḥisda said: Let us see and try to resolve this ourselves from the fact that Rav prayed the Shabbat prayers on the eve of Shabbat while it was still day. Learn from this that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the time for the afternoon prayer ends at the midpoint of the afternoon, after which time one may recite the evening prayer.

    14The Gemara immediately rejects the proof based on Rav’s practice: On the contrary, from the fact that Rav Huna and the Sages, students of Rav, would not pray until evening, learn from that that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara concludes: Now that the halakha was stated neither in accordance with the opinion of this Sage nor in accordance with the opinion of that Sage, one who acted in accordance with the opinion of this Sage has acted legitimately, and one who acted in accordance with the opinion of that Sage has acted legitimately, as this halakha is left to the decision of each individual.

    15The Gemara relates: Rav happened by the house of the Sage, Geniva, and he prayed the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall. Rabbi Yirmeya bar Abba was praying behind Rav, and Rav finished his prayer but did not take three steps back and interrupt the prayer of Rabbi Yirmeya. Derive from this incident three halakhot : Derive from this that one may pray the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall. And derive from this that a student may pray behind his rabbi. And derive from this that it is prohibited to pass before those who are praying.

    16The Gemara responds: This supports the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is prohibited to pass before those who are praying. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rabbi Ami and Rabbi Asi pass before those who were praying? The Gemara responds: Rabbi Ami and Rabbi Asi were beyond four cubits from those who were praying when they passed.

    17One particular detail was surprising: How did Rabbi Yirmeya act that way and pray behind Rav? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: A person should never pray

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    היינו רבנןדקס"ד רבי יהודה פלג אחרון של מנחה אחרונה קאמר:

    מתפלל של מנחה וכו'רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספים כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ור' יהודה לטעמיה דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא והויא לה מצוה עוברת ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:

    שתי תפלות בהדי הדדיחצי האחרון של שעה שביעית הוא זמן לשתיהן דהא אמר מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה:

    היכי משכחת לההרי עבר זמן המוספים משעברה שעה ששית:

    פלג ראשונהשל מנחה אחרונה ועד בכלל ואף על גב דתנא יהב סימנא לפלג אחרונה דקתני איזו פלג מנחה מי"א שעות חסר רביע ה"ק כו':

    אף אנן נמי תנינאלרבי יהודה עד ועד בכלל:

    שממאנין את הקטנ'קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה דמדאורייתא אין קדושיה כלום שהרי קטנה אינה בת דעת ואת אמה לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה אלא לאב שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה (דברי' כב) ומיהו רבנן תקינו לה קדושין להצריכה מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות לפיכך אם מיאנה לאחר זמן ואמרה אי אפשי בו יוצאת ומותרת לכל אדם ואינה צריכה הימנו גט והעיד ר' יהודה בן בבא שפעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן בו כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה ואחת קטנה שאין קדושיה אלא מדרבנן ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום ונמצאת זקוקה לו מן התורה וזיקה זו אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שהיא כאחות אשתו וא"ר אליעזר במסכת יבמות (דף קט.) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה ותעקור קדושיה למפרע ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה (יבמות דף צז.) והעיד רבי יהודה בן בבא ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א:

    ע"פ עד אחדשאמר לה מת בעליך במדינת הים (יבמות דף קכב.):

    שנסקל תרנגולשניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את מוחו וסקלוהו כמשפט שור שנגח את האדם דכתיב (שמות כא) השור יסקל וגמרינן בג"ש שור שור משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור (ב"ק ד' נד:):

    ועל יין בן ארבעים יוםשיצא מכלל יין מגתו ובא לכלל יין גמור וקרינן ביה נסך שכר (במדבר כח):

    בארבע שעותותו לא אלמא כרבי יהודה ס"ל וקאמר בארבע שעות אלמא לרבי יהודה עד ועד בכלל:

    הלכה כרבי יהודהדמתני' דאין תמיד של שחר קרב לאחר ארבע שעות וה"ה לתפלה:

    בבחירתאעדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות:

    כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמורכלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום ולא אמר כחום השמש אלא היום משמע כל המקומות חמין בין חמה בין צל הוא מדבר בשעה ששית:

    הא מה אני מקיים וחם השמשדמשמע השמש חם והצל צונן:

    בארבע שעותדאילו קודם ארבע שעות אף השמש צונן:

    מניהא דמשמע דארבע לאו בקר הוא דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר ומדמוקי ונמס בארבע שעות מכלל דלאו זמן לקיטה הוא ולאו בקר מיקרי:

    ארבע שעות נמי צפרא הואדהא אמרת עד ועד בכלל וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר:

    לשני בקריםשלא היו לוקטים אלא בשלש שעות ראשונות שהוא בקר ראשון:

    התם אמר רב כהנאגבי תפלת השחר:

    של שבת בערב שבתשקבל עליו שבת מבעוד יום:

    שמע מינהכרבי יהודה ס"ל דאמר מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה זמן תפלת ערבית:

    ולא פסקיה לצלותיהכלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו אלא עמד על עמדו:

    License: CC0

    ברכות 27 עמוד א

    1היינו רבנן!

    2אלא מאי, עד ולא עד בכלל? אימא סיפא: ושל מוספין כל היום. ר' יהודה אומר: עד שבע שעות. ותניא: היו לפניו שתי תפלות, אחת של מוסף ואחת של מנחה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, שזו תדירה, וזו אינה תדירה. רבי יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה, שזו עוברת, וזו אינה עוברת.

    3אי אמרת בשלמא ״עד ועד בכלל״, היינו דמשכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי. אלא אי אמרת ״עד ולא עד בכלל״, היכי משכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי? כיון דאתיא לה של מנחה, אזלא לה של מוספין!

    4אלא מאי, ״עד ועד בכלל״? קשיא רישא, מאי איכא בין רבי יהודה לרבנן?! מי סברת דהאי ״פלג מנחה״ פלג אחרונה קאמר? פלג ראשונה קאמר, והכי קאמר: אימת נפיק פלג ראשונה ועייל פלג אחרונה מכי נפקי י"א שעות חסר רביע.

    5אמר רב נחמן: אף אנן נמי תנינא.

    6רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים: שממאנין את הקטנה, ושמשיאין את האשה על פי עד אחד, ועל תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש, ועל יין בן ארבעים יום שנתנסך על גבי המזבח, ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.

    7ש"מ ״עד ועד בכלל״. ש"מ׃

    8אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה.

    9ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, מאן תנא להא דתנן: (שמות טז, כא) ״וחם השמש ונמס״, בארבע שעות.

    10אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?! כשהוא אומר (בראשית יח, א) כחום היום״, הרי שש שעות אמור, הא מה אני מקיים ״וחם השמש ונמס בארבע שעות. מני? לא רבי יהודה ולא רבנן. אי רבי יהודה עד ארבע שעות נמי צפרא הוא! אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא.

    11אי בעית אימא רבי יהודה, אי בעית אימא רבנן: אי בעית אימא רבנן: אמר קרא ״בבקר בבקר״ חלקהו לשני בקרים. ואי בעית אימא רבי יהודה: האי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת. דכולא עלמא מיהא ״וחם השמש ונמס״ בארבע שעות.

    12מאי משמע? אמר רבי אחא בר יעקב: אמר קרא ״וחם השמש ונמס״ איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן הוי אומר בארבע שעות.

    13תפלת המנחה עד הערב וכו'. אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, הכא מאי? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום, ש"מ הלכה כרבי יהודה.

    14אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה. השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד.

    15רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת. ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו. ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין.

    16מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לעבור כנגד המתפללין. איני?! והא רבי אמי ורבי אסי חלפי. רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי.

    17ורבי ירמיה היכי עביד הכי?! והא אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יתפלל אדם׃

    Tosafot

    תא שמע ושל מוספין כל היום ורבי יהודה אומר עד שבע שעות ותניא היו לפניו וכו' - ולא גרסי' אימא סיפא ושל וכו' שאינו במשנה שדברי רבי יהודה שאמר עד שבע שעות אינו במשנה ויש ספרים שהגיהו אותו במשנה ומיהו בכל הספרים הישנים אינו. וא"ת ורבי למה לא הזכיר אותו במשנה וי"ל משום דלא ס"ל כוותיה בהא דאמר עד שבע שעות אבל בהא דקאמר עד ארבע שעות ס"ל כוותיה משום דתנן בבחירתא כוותיה ובההיא דפלג המנחה נמי משום דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד דהכי פירושא דעבד כר' יהודה (עבד) דאמר מפלג המנחה ליליא הוא עבד ומשום הכי מנחה לא אבל אין לפרש הכל בתפלת המנחה ועבד כרבי יהודה שהתפלל מנחה קודם פלג דפשיטא דרבנן מודו בשיעורו דרבי יהודה:

    דרב צלי של שבת בע"שתימה דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (שבת ד' כג:) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום דס"ל כרבי יהודה וכן הנך דלקמן שהתפללו של מ"ש בשבת היינו משום דסבירא להו כרבי יהודה לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה אעפ"כ [אין] אסור לעשות מלאכה במ"ש מיד לאחר פלג המנחה וכן לענין תוספת שבת (וט' באב) וי"ה דקי"ל שהוא מן התורה אם כן לא צריך שיעור גדול כל כך:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    העיד ר' יהודה בן בבא על חמשה דבריםהא דתני על התרנגול שנסקל בירושלים [על] שהרג את הנפש כבר מפורש בתלמוד ארץ ישראל במסכת עירובין בפרק המוצא תפילין (הלכה א) והכי גרסינן ראו (נ"א ראה) מוחו של תינוק רופף והלך וניקרו וזה הדבר ידוע הוא כי התינוקות מוחיהן פתוחין ונראה להן רפרוף מתחת העור שעל המוח ניקר אותו מקום עד שנקבו הרגו לתינוק וזה התרנגול ראוי להורגו מן הכתוב כי אין הפרש לשורו לתרנגלו וכל בעלי חיים שברשותו אכולהי אמר רחמנא סקל יסקל השור: הואיל ותנן (בבתריתא) [בבחירתא] כוותיה ומאי היא מס' עדיות פ"ו מ"א שזו המשנה שנויה בה העיד ר' יודה בן בבא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 27a

    Berakhot 27a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 498 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    היינו רבנן דקס"ד רבי יהודה פלג אחרון של מנחה אחרונה קאמר:

    מתפלל של מנחה וכו' רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספים כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ור' יהודה לטעמיה דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא והויא לה מצוה עוברת ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:

    שתי תפלות בהדי הדדי חצי האחרון של שעה שביעית הוא זמן לשתיהן דהא אמר מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה:

    היכי משכחת לה הרי עבר זמן המוספים משעברה שעה ששית:

    פלג ראשונה של מנחה אחרונה ועד בכלל ואף על גב דתנא יהב סימנא לפלג אחרונה דקתני איזו פלג מנחה מי"א שעות חסר רביע ה"ק כו':

    אף אנן נמי תנינא לרבי יהודה עד ועד בכלל:

    שממאנין את הקטנ' קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה דמדאורייתא אין קדושיה כלום שהרי קטנה אינה בת דעת ואת אמה לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה אלא לאב שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה (דברי' כב) ומיהו רבנן תקינו לה קדושין להצריכה מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות לפיכך אם מיאנה לאחר זמן ואמרה אי אפשי בו יוצאת ומותרת לכל אדם ואינה צריכה הימנו גט והעיד ר' יהודה בן בבא שפעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן בו כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה ואחת קטנה שאין קדושיה אלא מדרבנן ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום ונמצאת זקוקה לו מן התורה וזיקה זו אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שהיא כאחות אשתו וא"ר אליעזר במסכת יבמות (דף קט.) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה ותעקור קדושיה למפרע ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה (יבמות דף צז.) והעיד רבי יהודה בן בבא ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א:

    ע"פ עד אחד שאמר לה מת בעליך במדינת הים (יבמות דף קכב.):

    15 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 27a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    תא שמע ושל מוספין כל היום ורבי יהודה אומר עד שבע שעות ותניא היו לפניו וכו' - ולא גרסי' אימא סיפא ושל וכו' שאינו במשנה שדברי רבי יהודה שאמר עד שבע שעות אינו במשנה ויש ספרים שהגיהו אותו במשנה ומיהו בכל הספרים הישנים אינו. וא"ת ורבי למה לא הזכיר אותו במשנה וי"ל משום דלא ס"ל כוותיה בהא דאמר עד שבע שעות אבל בהא דקאמר עד ארבע שעות ס"ל כוותיה משום דתנן בבחירתא כוותיה ובההיא דפלג המנחה נמי משום דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד דהכי פירושא דעבד כר' יהודה (עבד) דאמר מפלג המנחה ליליא הוא עבד ומשום הכי מנחה לא אבל אין לפרש הכל בתפלת המנחה ועבד כרבי יהודה שהתפלל מנחה קודם פלג דפשיטא דרבנן מודו בשיעורו דרבי יהודה:

    דרב צלי של שבת בע"ש תימה דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (שבת ד' כג:) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום דס"ל כרבי יהודה וכן הנך דלקמן שהתפללו של מ"ש בשבת היינו משום דסבירא להו כרבי יהודה לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה אעפ"כ [אין] אסור לעשות מלאכה במ"ש מיד לאחר פלג המנחה וכן לענין תוספת שבת (וט' באב) וי"ה דקי"ל שהוא מן התורה אם כן לא צריך שיעור גדול כל כך:

    Tosafot on Berakhot 27a · Sefaria · CC-BY

    Rav Nissim Gaon

    העיד ר' יהודה בן בבא על חמשה דברים הא דתני על התרנגול שנסקל בירושלים [על] שהרג את הנפש כבר מפורש בתלמוד ארץ ישראל במסכת עירובין בפרק המוצא תפילין (הלכה א) והכי גרסינן ראו (נ"א ראה) מוחו של תינוק רופף והלך וניקרו וזה הדבר ידוע הוא כי התינוקות מוחיהן פתוחין ונראה להן רפרוף מתחת העור שעל המוח ניקר אותו מקום עד שנקבו הרגו לתינוק וזה התרנגול ראוי להורגו מן הכתוב כי אין הפרש לשורו לתרנגלו וכל בעלי חיים שברשותו אכולהי אמר רחמנא סקל יסקל השור: הואיל ותנן (בבתריתא) [בבחירתא] כוותיה ומאי היא מס' עדיות פ"ו מ"א שזו המשנה שנויה בה העיד ר' יודה בן בבא:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 27a · Sefaria

    Rashba

    השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד. וכתב הגאון ז"ל דמאן דמקדים ומצלי מפלג המנחה ולמעלה תפלת הערב כרבי יהודה תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כרבי יהודה, דאם איתא לדברי רבי יהודה ליתא לדרבנן ואי איתא לדרבנן ליתא לדרבי יהודה, והלכך אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי ולצלויי תפלת הערב בפלג המנחה, ולא יהא עושה פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן. ומינה אנן דנהיגינן לצלויי תפלת המנחה עד הערב תו לית לן לצלויי של ערב עד דאתפני יומא כרבנן. ורבי ורב וכל הני דצלו של שבת בערב שבת כרבי יהודה סבירא להו, ולא מאחרי תפלת המנחה לעולם מפלג המנחה ולעיל. ומיהו תפלה בלחוד הוא דהוו מצלו ולצורך שעה למצוה, אבל קריאת שמע לא הוו קרו עד צאת הכוכבים, ומשום צורך מצוה הוא שלא היו חוששין לסמוך גאולה לתפלה.

    Rashba on Berakhot 27a · Sefaria

    Ritva

    אף אנן נמי תנינא דעד ועד בכלל. שממאנים את הקטנות כגון שני אחים שנושאים שתי אחיות אחת גדולה וקדושיה מן התורה ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאין קדושיה מן התורה מפני שיכולה למאן בו כל זמן שלא הגדילה ורבנן הוא דתקינו לה קדושין כדי שלא תצא לזנות ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה אשתו קמי אחיו ליבום ואינו יכול ליבם מפני שהיא אחות אשתו ואם היתה אשתו גדולה דקדושיה מן התורה היה פטור מן הכל בין לחלוץ בין לייבם אבל השתא דהיא קטנה ואין קדושיה מן התורה יש לו לחלוץ וכיון שחלץ לאשת אחיו מתסרא אתתיה עליה דהוה לה אחות חלוצתו דהויא כאחות גרושתו ועל זה נאמר ביבמות אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו דשתיהן נאסרות עליו כיצד מתקנין מצוה על ב"ד ללמדה למאן בו ותעקור הקדושין לגמרי ואח"כ יכול ליבם אשת אחיו בהיתר. ושמשיאין את האשה על פי עד אחד שהעיד שמת בעלה. ושנסקל תרנגול בירושלים שהרג את הנפש שנקר מוחו של תינוק במקום שהוא רופף ונקבו. וקמ"ל דשור דאמרה תורה לאו דוקא דה"ה לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלין. ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך ע"ג המזבח דבארבעים יום הוא גמר עשייתו ויצא מכלל יין מגתו:

    בבחירתא היינו מס' עדיות:

    אי בעית אימא רבנן האי וילקטו אותו בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים והם היו לוקטין אותו בבקר ראשון דהיינו בג' שעות דלהכי אהני כפל לשון. אי בעית אימא ר' יהודה אהני בבקר יתירא להקדים ללקוט שעה אחת קודם לבקר דבקר שלם הוי עד ד' שעות והם היו מקדימים שעה אחת דהיינו עד ג' ותו לא:

    איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן הוי אומר בד' שעות וא"ת וכיון דמגופיה דקרא משמע אמאי דייקינן לעיל או אינו אלא בשש שעות ואיצטרכינן לאתויי ראיה מכחום היום דהא בקרא משמע דבד' שעות מיירי. יש לומר דאצטריך דאי לאו כחום היום הוה אמינא וחם השמש היינו חום היום והוא כשש שעות אבל השתא דשני קרא בלישניה בדוכתא אחרינא וחמר כחום היום ודאי משמע דחום היום וחם השמש אין הכל אחד וא"כ מסתמא חם השמש היינו בד' שעות:

    מדרב צלי של שבת בע"ש כלומר בתר פלג מנחה קמייתא ש"מ כר' יהודה ס"ל דמשם ואילך הוא שעת ערבית והוי ליליא ואפשר לקבל שבת דחייב להוסיף מחול על הקדש מן התורה ובודאי בתוספת כל שהוא יצא אבל אם רצה להוסיף יותר הוי תוספת ודוקא משעה זו דצלי רב והיינו ודאי משעת שקיעת החמה כיצד הרי אמרו חכמים שמהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום ונמצא שהולך פרסה בשעה וחומש דחמשה חומשין יש בשעה שתי שעות הנשארות הם עשרה חומשין ועוד אמרו דמהלך פרסה איכא משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים נמצא ששקיעת החמה בי"א שעות חסר חומש. וזמן ערבית לר' יהודה היא בי"א שעות חסר רביע ולמעלה ואותו זמן שיש בין רביע לחומש היה מתפלל רב והיה גומר תפלתו בשקיעת החמה ומשם ואילך כשנשקע החמה הוי ליה תוספת ואסור במלאכה מזמן זה וא"ל לר' ירמיה אין בדילנא ממלאכה אבל קודם לזה הזמן לא מהני קבלה שיאסר במלאכה ודוקא כשקבל השבת בתפלה אבל בדבור בעלמא לא הוי קבלה:

    ולא פסקי' לצלותיה דר' ירמיה שלא פסע לפניו וש"מ אסור לעבור כנגד המתפללין ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן בהעברה בעלמא:

    אל יתפלל אדם לא כנגד רבו פי' משום שמשוה עצמו לרבו, והנותן שלום לרבו פירוש כשאר בני אדם חבל ע"י שינוי משום כבודו מותר והמחזיר שלום רבו כדרך שאר בני אדם. והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, פי' שלא שמע הדבר ממנו ואומר הדבר בשמו:

    Ritva on Berakhot 27a · Sefaria · CC0

    Meiri

    מי שהיו לפניו שתי תפלות ר"ל שהוא בזמן שתיהן ואתה מוצאה במי שלא התפלל תפלת מוסף והגיע זמן המנחה אפילו מנחה גדולה, יתבאר למטה שמתפלל של מנחה צחלה אע"פ שזמן המנחה ארוך לא מפני שתפלת תשלומין מאוחרת שהרי מוסף זמנו כל ז' או כל היום כלו ואין נקרא תשלומין, אלא מפני שהמנחה תדירה והמוסף אינו תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ויש אומרים שלא נאמר דבר זה אלא ביחיד, אבל בצבור מוסף קודם כדי שלא יטעו, והוא שאנו סומכים עכשיו להקדים מוסף ביום הכיפורים אע"פ שהגיע שעת המנחה, ויש אומרים שאף ביחיד לא נאמר דבר זה אלא בשהגיעה שעת מנחה קטנה אבל מנחה גדולה הואיל ואין זמן זה תדיר ולא עוד אלא שזמן המנחה ארוך מאד מתפלל של מוסף תחלה, וכן יש מפרשים דוקא בשהיו שתיהן לפניו ר"ל שרוצה עכשיו להתפלל שתיהם אבל אם דעתו להתפלל מנחה עם דמדומי חמה מתפלל של מוסף עכשיו וממתין למנחה עד הערב:

    יתבאר שאסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור בד"א בצבור אבל יחיד בביתו אם צריך להקדים כדי לילך לשמוע דבר תורה רשאי ואם אינו צריך לכך ראוי לו שישוה תפלתו עם הצבור כמו שביארנו בפרק ראשון, ומכל מקום עכשיו נהגו קצת חכמים להקדים תפלתם לתפלת הצבור בשבתות וימים טובים מפני שרוב ההמון מטרידם ואין יכולים לכוין ואחר כונת הלב הן הן הדברים:

    כבר ביארנו בפרק ראשון שאין זמן ק"ש ערבית נכנסת בתחום חמה לעולם, יש חולקים בה מכח סוגיא ממה שאמרו על רב שהתפלל של ערב שבת בשבת וקדש, ומאחר שקדש ודאי אכל ואחר שאכל ודאי קרא שהרי אמרו לא יאמר ארם אוכל קמעא וכו' אלא נכנס לבית הכנסת וקורא את שמע וכו', ואין זה כלום חדא שהם לא העידו על רב שקדש אלא שאמרו בשם שמואל שאומר קדושה על הכוס אם ירצה אבל רב ודאי לא קדש על הכוס ולא אכל, ועוד שהרי מכל מקום כל שלא הגיע זמן התפלה מיהא יכול לאכול ומשהתחיל קודם זמן אינו מפסיק לתפלה ולא נחלקו במפסיקין לשבתות אלא לקידוש אבל לתפלה לא, ומה שאמרו בשבת של תפלת ערבית מפסיק, דוקא בהגיע זמן קודם שיתחיל ומשום דשכיח בה שכרות ואף זו יש מפרשים שלא התחיל באכילה אלא שהתחיל במכשירי האכילה כגון שהתיר חגורו לבני בבל או נטל ידיו לבני ארץ ישראל אבל התחיל בגוף האכילה לא כמו שביארנו שם:

    ולענין מוסף ומנחה מיהא פסקו קצת גאונים שמותר לאכול אכילת עראי קודם תפלת המוסף וקודם תפלת המנחה ואע"פ שהגיע זמנן ממה שאמרו למטה שאין הלכה כרב הונא שאמר אסור לטעום קודם תפלת המוסף, ולא כר' יהושע אסור לטעום קודם תפלה המנחה משהגיע זמנה, אלא בשתיהן טועם אחלשי לבו אכילת עראי שיהא לבו נסעד בה, שהרי התנצל רב אויא כשלא הלך לפרקו של רב יוסף דחליש ליביה ואמר ליה הוה לך למטעם מידי ולמיתי, אבל אכילת קבע כל שהגיע זמן איזו תפלה אסור אפי' סמוך למנחה ואם התחיל קודם זמנה אינו מפסיק, וכן אפי' התחיל משהגיע זמנה כל שיש שהות ביום, ועל דבר זה העמדנו זו של ר' יהושע שאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל מנחה ואע"פ שדחינוה כאן, לא נדחית אלא לענין שלדעתו מפסיק אף בשיש שהות ביום או שמא לענין מה שאסור אף עראי, ויש אומרים שלמנחה גדולה מתחילין אף באכילת קבע, ומכל מקום בתלמוד המערב ראיתי ר' יהושע בן לוי מפקד לתלמידוי אין הוה לכון אריסטוון ומטא יומא לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטוון תיהיון מצלאין, עד לא תיסקון לאריסטוון ואע"פ ששש שעות אינן זמנה עדיין זו מסכמת עם אותה שנאמרה בראשון של שבת [ט' ע"ב] לא יכנס אדם סמוך למנחה ופירשנוה שם אף במנחה גדולה, ומה שנתגלגל כאן באיסור רחיצה בחמי האור בשבת ושגזרו אף ליכנס בחדר העשוי להזיע בתוכו מגזרה שמא יבא ממנה לרחוץ ולהחם יתבאר בשלישי של שבת ובשאר מקומות שבאותה מסכתא:

    כבר ידעת על מצות יבום שהיא מצות עשה מן התורה וכן יעדת על הקטנה שאינה בת קדושין אלא אם כן קבלם אביה, הא השיאוה אמה או אחיה או היא עצמה יכולה למאן כמו שיתבאר במקומו, מעתה שתי אחיות נשואות לשני אחים אחת גדולה ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה ומת בעל הגדולה ונמצאת זקוקה לבעלה של קטנה זו והוא רוצה ליבמה אלא שנשואי אחותה מעכבים עליו, מלמדים אותה שתמאן ונמצאת זרה למפרע וכל ביאותיה בזנות ומיבם לאחותה, שנושאין על האנוסה ועל המפותה ומשתדלים בכך כדי לקיים מצות יבום וכן כדי שלא תעמוד זו עגונה עד שתגיל זו ויודע אם תמאן אם לאו:

    מי שהוחזקה אשת איש והלך בעלה למדינת הים ובא אחר והעיד לה שמת בעלה תנשא על פיו אפילו עבד ואפילו שפחה ואפילו עד מפי עד כמו שיתבאר במקומו:

    מה שאמרה תורה על שור שהמית האדם שהוא נסקל לא סוף דבר שור אלא אף כל במה וחיה במשמע ואפילו עוף, מעשה היה ונסקל תרנגול בירושלים על שנקר במוחו של תינוק והרגו:

    היין שהיו מביאים במקדש לנסכים לא היה ראשי להביא יין מגתו עד שיעברו עליו מ' יום לדריכתו ומכל מקום אם הביא כשר כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Berakhot 27a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ת"ש ושל כו' שאמר עד ז' שעות אינו במשנה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד דה"פ דעבד כר"י עבד דאמר מפלג המנחה לילה הוא עבד ומ"ה מנחה לא אבל אין לפרש כו' דפשיטא דרבנן מודו בשיעורא דר"י עכ"ל כצ"ל נ"ל דר"ל שהפירוש דעבד כר"י עבד היינו דחשב ליה מפלג המנחה לילה להתפלל ערבית ולא מנחה אבל אין לפרש דעבד כר"י עבד לענין אם התפלל קודם פלג המנחה דבהא רבנן נמי מודו ומיהו ק"ק דלא הוה צריכא להוכחה זו דבהדיא מוכח דעבד כר"י עבד איירי לענין דהוי לילה ושרי להתפלל ערבית דהא מייתי לה לקמן אהא דרב צלי של שבת בע"ש מבע"י ודו"ק:

    בד"ה דרב צלי כו' וכן לענין תוספת שבת וט"ב וי"ה וכו' עכ"ל ר"ל כמו דלענין מלאכה במ"ש לא אמרינן דהוי לילה ה"נ לענין תוספת שבת וכו' דהוי נמי מילי דאורייתא לא אמרי' דהוי לילה לאסור בשיעור גדול כ"כ דלא ס"ל כר"י אלא לענין תפלה וקבלת שבת דרבנן ועיין ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Berakhot 27a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אלא מאי עד ולא עד בכלל ואלא הא דתניא ושל מוספין כל היום וכו' אי אמרת בשלמא עד ועד בכלל וכו'. אלא אי אמרת עד ולא עד בכלל דתפלת המוספין דקאמר ר' יהודה עד שבע שעות ולא שעה שביעית בכלל ואם כן לא הוי זמנה אלא שש שעות:

    אי הכי היכי משכחת תפלת מוספין ומנחה בהדי הדדי דבהתחלת שעה שביעית עבר זמן מוסף ותפלת מנחה לא מטי זימנה אלא בחצי שעה אחרונה שבשעה שביעית ואם כן הא עבר זמן מוסף כבר חצי שעה:

    לא מאי פלג ראשון ועד בכלל ואיכא בינייהו פלג אחרון והכי קאמר. פירוש משום הכי איצטריך ליה לתרוצי ברייתא דלא תימא דפלג המנחה דקאמר ר' יהודה הוא דמפרש ואזיל והוא פלג אחרון דהכי קאמר אימת נפיק פלג ראשון. פירוש דמהתחלת פלג אחרון אתה למד אימת הוי סוף פלג ראשון דר' יהודה:

    אף אנן נמי תנינא דעד ועד בכלל:

    שממאנים את הקטנות כגון שני אחים (שנושאים) [שנשואים] שתי אחיות. אחת גדולה וקדושיה מן התורה. ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאין קדושיה מן התורה מפני שיכולה למאן בו כל זמן שלא הגדילה ורבנן הוא דתקינו לה קדושין כדי שלא תצא לזנות. ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה אשתו קמי אחיו ליבום ואינו יכול ליבם מפני שהיא אחות אשתו. ואם היתה אשתו גדולה דקדושיה מן התורה היה פטור מן הכל בין לחלוץ בין לייבם. אבל השתא דהיא קטנה ואין קדושיה מן התורה יש לו לחלוץ וכיון שחלץ לאשת אחיו מתסרא איתתיה עליה דהוה לה אחות חלוצתו דהויא כאחות גרושתו. ועל זה נאמר ביבמות אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו דשתיהן נאסרות עליו. כיצד מתקנין מצוה על בית דין ללמדה למאן בו ותעקור הקדושין לגמרי ואחר כך יכול ליבם אשת אחיו בהיתר:

    ושמשיאין את האשה על פי עד אחד -שהעיד שמת בעלה:

    ושנסקל תרנגול בירושלים שהרג את הנפש שנקר מוחו של תינוק במקום שהוא רופף ונקבו. וקא משמע לן דשור דאמרה תורה לאו דוקא דהוא הדין לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלין:

    ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גבי המזבח דבארבעים יום הוא גמר עשייתו ויצא מכלל יין מגתו:

    8 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 27a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' אמר רבי נחמן אף אנן נמי תנינא ריב"ב העיד כו' על תמיד של שחר שקרב בד' שעות. ואף לפמ"ש בסמוך דבעל האיבעיא בהא גופא מספקא ליה אי האי שקרב בארבע שעות איירי בשחיטת וזריקת התמיד או בהקטרתו אפ"ה שפיר מצינו למימר דלרבי נחמן פשיטא ליה דאשחיטה וזריקה קאי כדמשמע להדיא בירושלמי דשמעתין דמעשה שהיה כך היה שבשעת הגזירה היה שלא נמצאו להם טלאים עד אותו שעה ועוד נראה דלענין הקטרת תמיד ר"י נמי מודה דכשר עד חצות דתעשו בבוקר אשחיטה וזריקה קאי ועוד נלע"ד דממקומו הוא מוכרע דאלת"ה אלא דאהקטרה קאי וכר"י א"כ מאי עדותו של ריב"ב אי לאפוקי מדרבנן דאמרי עד חצות הא לדידהו כ"ש דכשר בד' שעות ולפ"ז הו"ל לריב"ב להעיד שאינו כשר אלא בד' שעות ולא יותר אלא ע"כ דאשחיטה וזריקה קאי דלפ"ז שפיר הוצרך להעיד שכשר בד' שעות לאפוקי דלא נימא דאינו כשר אלא עד סוף ג' מדכתיב תרי זימני בבוקר כמו שכתבתי בסוגיא דיומא וסד"א דהיינו למידרש מינה לרבנן חלקהו לשני בקרים ולר"י להקדים שעה אחת והיינו סוף ג' קמ"ל דלא והיינו כדפרישית וכמו שאבאר עוד בסמוך כנ"ל ודו"ק:

    שם אבע"א רבנן אמר קרא בבוקר בבוקר חלקהו ואבע"א ר"י כו' להקדים שעה א'. לכאורה יל"ד א"כ אמאי לא דרשינן כה"ג ביומא דף ל"ג לענין דם התמיד ונרות וקטורת דכתיבי נמי בבוקר בבוקר אפ"ה לא אשכחן בשום דוכתא שאינן כשרים אלא עד סוף שלש ונהי דלא קשיא לי לפי מ"ש בסמוך דעדותו של ריב"ב אשחיטה וזריקה קאי וכמעשה שהיה ואם כן היאך הקטירו קטורת באותו זמן הא דם התמיד קודם לקטורת אליבא דכ"ע ואם כן בהאי שעתא לאחר ארבע תו לא מתכשר קטורת לר"י דלא מקרי בוקר אלא דבהא מצ"ל דהא דהעיד ריב"ב על תמיד שקרב בד' שעות לאו אסוף ד' קאי אלא בענין שיש עדיין שהות להקטיר קטורת סוף ד' אלא דאכתי קושיא קמייתא בדוכתא קאי דלפי האי דרשא דדרשינן הכא קרא דבבוקר בבוקר גבי מן ה"נ הו"ל למדרש לענין קרבנות ולומר שתחלת מצותו מיהו היינו בסוף ג' ונהי דלר"י איכא למימר דהא דדרשינן הכא אליביה בבוקר בבוקר דמן להקדים שעה א' האי שעה א' לאו שעה א' ממש מחלקי היום אלא שעה מועטת קודם סוף ד' וכיון דאין שיעור ממש בדבר א"כ שפיר שייך לומר דלענין קרבנות כל מה שמקדימין יותר טפי עדיף דזריזין מקדימין למצות אלא דלרבנן ודאי קשה דדרשא דחלקהו משמע דדוקא קאמר כדאיתא להדיא בריש פרק תמיד נשחט בדרשא דריב"ל דדרש בין הערבים חלקהו ויש ליישב דכיון דבסוגיא דיומא אשכחן קרבנות טובא דכתיב תרי זימני בבוקר מש"ה לא שייך למידרש כה"ג חלקהו ממש שהרי א"א להקריב כולם בזמן אחד ממש אע"כ דהנך תרי בבוקר דהתם היינו לקדימה בעלמא להקדים עבודה א' לחברתה כדאיתא בסוגיא דהתם ואין להאריך כאן יותר:

    שם אמר ר"ח נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בע"ש ש"מ כר"י ס"ל כו' ופרש"י דכיון דלר"י מפלג המנחה עבר זמן תפילת המנחה ועייל ליה זמן תפילת ערבית עכ"ל. וכן מבואר בלשון התוס' בריש מכילתין ע"ש וכבר כתבתי מה שיש לדקדק על זה מיהו בלא"ה לכאורה אין זה מוכרח דהא מצ"ל דלעולם רב כרבנן ס"ל דתפילת המנחה עד הערב משום שתמיד של בין הערבים היה קרב והולך עד הערב ואפ"ה הוה מצלי של שבת בערב שבת מבע"י משום דתפילת ערבית לאו כנגד איברים ופדרים של בין הערבים לבד תקנוהו אלא כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב סתם תיקנוהו אפילו דשחרית נמי ואפילו את"ל דעיקר תפילת ערבית נגד איברים של בין ערבים תיקנו אפ"ה ודאי רבנן נמי מודו דעיקר זמן הקטרת התמיד הוא בט' ומחצה כדאיתא להדיא במשנה ר"פ תמיד נשחט בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה א"כ לפ"ז שפיר מצ"ל דמהאי שעתא ואילך לרבנן הוי זמן תפילת המנחה ותפילת הערב וא"כ לא מוכח מידי מהא דרב מצלי ואף שיש ליישב בדוחק דפשיטא ליה לר"ח שאין שום סברא לומר שזמן תפילת מנחה ותפילת ערב יהיה בזמן אחד אלא דאכתי קשה יותר דעכ"פ לשיטת רש"י לא יתכן לפרש כן דהא בריש מכילתין הביא רש"י לשון ברייתא דירושלמי דמשמע מינה להדיא דאליבא דכ"ע היו רגילין להתפלל תפילת ערבית מבע"י אפי' לת"ק דמתני' דריש מכילתין דלא הוי זמן ק"ש אפ"ה זמן תפילה מבע"י ולפ"ז קשה אדמייתי הכא ר"ח מדרב מצלי טפי הו"ל לאתויי הך ברייתא דירושלמי אלא ע"כ דאין שום ראיה מתפילת ערבית לתפילת מנחה מטעמא דפרישית וכה"ג קשיא לי על שיטת התוס' דאכתי מה ראיה מייתי מדרב מצלי של שבת בע"ש דכר"י ס"ל אדרבה איכא למשמע מיניה איפכא מדרב מצלי של שבת בע"ש מבע"י משמע להדיא דבשאר ימות החול לא היה מתפלל של ערבית מבע"י אלא משתחשך וא"כ אס"ד דרב כר"י ס"ל לעולם אפילו בחול נמי היה לו להתפלל מבע"י שהרי כתבו התוס' לעיל בסוגיא בד"ה יעקב תיקן דיפה מנהג שלנו דאדרבא טוב להתפלל מבע"י קצת עכ"ל לפ"ו אדרבא טפי אית לן למימר דרב כרבנן ס"ל דהא לשיטת התוס' רבנן דהכא סברו כסתם מתני' דריש מכילתין דזמן ק"ש ועיקר זמן תפלת ערבית היינו מצאת הכוכבים. אלא דא"ה הוי רב מצלי בע"ש מבע"י תפילת ערבית. והיינו בחד מתרי ותלת טעמי. אי משום דאיתא בירושלמי דבעי למימר התם דרבי יוחנן פליג אדרב דהוי מצלי של שבת בערב שבת ומסיק התם דאין שום חולק בדבר דכיון שמוסיף מחול על הקודש יש לו להתפלל מבע"י ומייתי נמי התם דרבי הוי מכריז קמי ציבורא מאן דמצלי ליצלי דרמשא אדיומא קאים וכן רב חייא ב"א א"כ משמע להדיא דמעיקר הדין כן הוא ודוקא בע"ש. ועוד נראה דכיון שרב היה רוצה להקדים לאלתר לסעודת שבת וכדאשכחן להדיא בברייתא דריש מכילתין דאמר ר"מ משעה שב"א נכנסין להסב בע"ש וכפירוש הר"י בריש מכילתין שע"ו אנו סומכין להתפלל ולקרות מבע"י אלמא עודבר וה היה ידוע שהיו רגילין להסב בע"ש מבע"י וא"כ כיון דקיל"ל שאסור לאכול עד שיתפלל מש"ה הוצרך רב להתפלל תחלה בע"ש מבע"י. ועוד יש ליתן טעם כיון דתפלת ערבית כנגד אברים ופדרים תקנו א"כ בע"ש היה זמן אברים ופדרים מבע"י דהא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ועיין בזה בתוס' בסוף פ"ק ומכ"ש כיון דקיי"ל מוסיפין מחול על הקודש דאורייתא א"כ במקדש נמי היו צריכין לעשות כן:

    העולה מכל זה דכל הני טעמי לא שייכי אלא בע"ש דוקא מה שא"כ בחול וכן מבואר להדיא בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות תפלה. וכן כתב' רבינו יונה והרא"ש ז"ל בשמעתין ויש לחלק בין תפלת ערבית של ע"ש לשאר ימים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי ראיה מייתי כאן מדרב מצלי של שבת בע"ש דכר"י ס"ל דהא שפיר מצי סבר כרבנן וכדכתיבנא:

    ולולי פרש"י ותוס' היה נ"ל דעיקר הראיה מדרב לאו משום שהתפלל בע"ש ת"ע מבע"י אלא ממה שהתפלל תפלה של שבת בע"ש דאי ס"ד דכרבנן ס"ל היה לו להתפלל ת"ע של חול בע"ש מבע"י ולא של שבת. אע"כ דכר"י ס"ל דלאחר פלג המנחה עבר זמן תפלת מנחה לילה חשיב לענין תפלה ומש"ה היה צריך להתפלל של שבת משום תוספת. ועוד נ"ל שזה מוכרח מהא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כ"ג ע"ב) גבי דביתהו דרב יוסף דהוה סברה לאקדומי ולאדלוקא שרגא ואמר לה האי סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וקשיא לן מאי שיעור יש בדבר דנהי לענין שלא יאחר שפיר ידעינן לה מסברא שהוא לחשיכה כמו שפירש רש"י שם. משא"כ שיעורא דשלא יקדים מאי שיעור יש בדבר. אע"כ דהיינו בפלג המנחה וכר"י וכמו שנראה באמת מלשון הרא"ש והפוסקים בשמעתין. ויש לפרש עוד דטעמא דר"י גופא דאמר עד פלג המנחה ויהיב טעמא שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. וכבר כתבתי שהיא זמן הקטרת האברים או קטורת לפירוש התוס' וכיון שכל זה היו צריכין לעשות במקדש בע"ש משום דמוסיפין מחול על הקודש מההיא שעתא משום הכי השוו חכמים מדותיהם לענין תפלת המנחה כן נ"ל נכון ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

    בתוס' בד"ה דרב צלי כו' תימא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר כו' עכ"ל. ונראה דכוונתן בזה דמסתמא כיון דרב מצלי של שבת בע"ש היה צריך להדליק נר של שבת מיד כיון שקיבל שבת עליו וע"ז מקשו מהא דאמרינן התם ובלבד שלא יקדים. וכן מבואר להדיא בלשון הרא"ש ז"ל בענין קושיא זו. אלא דאכתי תמיה לי טובא דמעיקרא מאי קשיא להו מהא דאמרינן ובלבד שלא יקדים הא שפיר מצינו לפרש דההיא שלא יקדים היינו קודם פלג המנחה. ואפילו את"ל דהתוס' לא נחתו להאי סברא שכתבתי בסמוך דפשטא דלישנא דקתני ובלבד שלא יקדים משמע כן מדלא יהיב שיעורא אלא דמ"מ מאי פסיקא להו להקשות כיון דשפיר מצינו לפרש כן. וליכא למימר דמסברא פשיטא להו טובא דלא שייך להקדים כ"כ מפלג המנחה שהוא זמן גדול קודם שקיעת החמה והוי ודאי בכלל שלא יקדים. דהא ליתא דהא בסוף פרק ב"מ אמר ליה רבא לשמעיה אדשמשא בריש דיקלי אתלו שרגא וא"כ זמן זה שהחמה בראש אילנות נראה שהוא קודם זמן פלג מנחה קטנה שהרי מתחלת השקיעה עד סוף השקיעה הוא שיעור ד' או ה' מילין שהוא גם כן לערך שיעור פלג המנחה. א"כ לפ"ז שפיר מצינו למימר דהא דאמר רב יוסף לדביתהו ובלבד שלא יקדים היינו קודם פלג המנחה. ואפשר דמשמע להו כיון שאשתו של ר"י בתחלה היתה מדלקת סמוך לחשיכה אין סברא לומר דלאחר שאמר לה שעמוד הענן משלים היתה מקדמת הרבה ביותר להדליק קודם לפלג המנחה שאין זה ענין השלמה כיון שהוא שעה ורביע קודם הלילה. ועוד דבלא"ה אין סברא לומר שהיתה רוצה להדליק קודם זמן עיקר תפלת המנחה ולהתפלל אח"כ של חול ומש"ה פשיטא להו שאשתו של רב יוסף היתה רוצה להדליק זמן הרבה אחר פלג מנחה קטנה אלא זמן משך מרובה קודם שיעור בין השמשות ואפ"ה אמר ליה האי סבא ובלבד שלא יקדים א"כ מקשו התוס' שפיר מהא דמשמע הכא דאחר פלג המנחה ואילך מיד יוכל להתפלל של שבת והיינו נמי להדליק באותה שעה כמ"ש הרא"ש כנ"ל בכוונת התוס' והרא"ש דמש"ה הוצרכו לחלק בתירוצם דהתם איירי שאין רוצה לקבל שבת מיד:

    מיהו אכתי קשיא לי על התוס' דמאי תימא יש בזה דהא שפיר מצינו למימר דהא דרב צלי של שבת בערב שבת אין ה"נ שלא התפלל ת"ע מיד אחר פלג המנחה אלא הרבה סמוך לבין השמשות כדמשמע להדיא לישנא דגמרא דקאמר הוי מצלי מבע"י וא"כ היינו מאותו הטעם עצמו דבלבד שלא יקדים אלא דאפ"ה שפיר מייתי הגמרא ראיה דרב ס"ל כר"י דאי ס"ד כרבנן ס"ל לא היה לו להתפלל ולקרות ק"ש מבע"י כלל לאחר צאת הכוכבים שהרי לשיטת התוס' דריש מכילתין זמן ק"ש ותפלה כחדא נינהו ותליא בפלוגתא דרבנן ור"י דהכא ע"ש וצ"ע ליישב ודוק היטב:

    בא"ד אע"פ כן אסור לעשות מלאכה במ"ש מיד לאחר פלג המנחה כו' עד סוף הדבור. ודבריהם תמוהים מאד למה הוצרכו ליכתוב כן שזה אפילו תינוקות של ב"ר יודעין שאפילו העושה מלאכה בב' בה"ש אמרינן דחייב חטאת ממ"נ. ועוד דאפילו להוסיף מחול על הקודש הוא צריך ביציאתו כמו בהכנסתו כדאיתא פ"ק דר"ה ובכמה דוכתי. וא"כ מאי סברא יש לומר דתפלת ערבית שהוא מתפלל מבע"י יעשה קודש גמור חול בדבר שהוא איסור סקילה. ומ"ש מהרש"א ז"ל בזה דכוונת התוס' להביא ראיה משל מ"ש בשבת דה"ה שכן הדין לענין של שבת בע"ש ע"ש בפירושו ולע"ד מלבד שהוא דוחק גדול דמה ראיה שייך בזה דנהי דמלתא דפשיטא ופשיטא היא דבשביל תפלת חול שמתפלל בשבת לא נעשה הקדש חול לעשות מלאכה דאיסור סקילה אפ"ה שפיר מצינו למימר דבשביל זמן תפלת שבת שמתפללין בע"ש נעשה החול קודש לחומרא שיאסור בעשיית מלאכה כמי שכבר התפלל של שבת כדמשמע להדיא מלישנא דשקלא וטריא דבסמוך בגמרא בהא דקאמר ומי בדלת. ועוד קשה יותר במ"ש התוס' אעפ"כ אסור לעשות מלאכה במ"ש מיד ומה לשון מיד שייך בזה דהא האי לישנא משמע דדוקא מיד סמוך לתפלה הוא דאסור לעשות מלאכה בשבת לאחר פלג המנחה אבל לבתר הכי שרי וחלילה לומר כן. וטפי הו"ל לפרש דאפילו להוסיף מחול על הקודש צריך בכה"ג לכך נלע"ד ברור להגיה בלשון התוס' בזה הלשון אעפ"כ אין איסור לעשות מלאכה בע"ש מיד לאחר פלג המנחה ועל זה כתבו שפיר וכן לענין תוספת כו' עד סוף הדיבור דכוונתן בזה דכי היכי שאין איסור לעשות מלאכה בע"ש בעוד היום גדול מצד זמן תפלת שבת אלא דאפילו מצד איסור תוספת שהוא מדאורייתא נמי א"צ שיעור גדול להקדיש כ"כ. ובזה נתחוורו כל דברי התוס' כהוגן וכהלכה ועיין עוד בסמוך:

    1 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Berakhot 27a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שממאנין את הקטנה הקטנות כצ"ל [וכמבואר בנדה ח]:

    שם ועל תמיד של שחר עי' ברש"י משלי לא ועי' מנחות ד' סד ע"ב תוס' ד"ה ועל:

    שם לאחוריה דרב תפלה של חול. כן הוא בבה"ג:

    Gilyon HaShas on Berakhot 27a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 27, Amud Aleph, about 498 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “היינו רבנן!…”

    2. Segment 256 words

      Opens “אלא מאי, עד ולא עד בכלל? אימא…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 336 words

      Opens “אי אמרת בשלמא ״עד ועד בכלל״, היינו…”

    4. Segment 439 words

      Opens “אלא מאי, ״עד ועד בכלל״? קשיא רישא,…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 57 words

      Opens “אמר רב נחמן: אף אנן נמי תנינא.…”

      Named: רב נחמן.

    6. Segment 641 words

      Opens “רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים:…”

      Named: רבי יהודה, רב בארבע.

    7. Segment 75 words

      Opens “ש"מ ״עד ועד בכלל״. ש"מ…”

    8. Segment 810 words

      Opens “אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, הואיל…”

      Named: רב כהנא, רבי יהודה.

    9. Segment 919 words

      Opens “ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות,…”

      Named: רב בארבע.

    10. Segment 1051 words

      Opens “אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1140 words

      Opens “אי בעית אימא רבי יהודה, אי בעית…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1223 words

      Opens “מאי משמע? אמר רבי אחא בר יעקב:…”

      Named: רבי אחא בר יעקב.

    13. Segment 1347 words

      Opens “תפלת המנחה עד הערב וכו'. אמר ליה…”

      Named: רב וכו, רב חסדא, רב יצחק, רב כהנא, רבי יהודה, רב מצלי.

    14. Segment 1429 words

      Opens “אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו…”

      Named: רב הונא, רבי יהודה, רבה.

    15. Segment 1547 words

      Opens “רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת…”

      Named: רב איקלע, רב שבת, רבי ירמיה בר אבא, רב ולא, רבי ירמיה, אבא.

    16. Segment 1631 words

      Opens “מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי. דאמר…”

      Named: רבי יהושע, רבי אמי, רבי אסי.

    17. Segment 1715 words

      Opens “ורבי ירמיה היכי עביד הכי?! והא אמר…”

      Named: רבי ירמיה, רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Judah ben Baba · Tannaim · Tannaim — The Ten Martyrs

      Rabbi Judah ben Baba, one of the Ten Martyrs, defied a Roman decree forbidding rabbinic ordination.

      Source: Berakhot 27a · Segment 6 — “רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים: שממאנין את…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Berakhot 27a · Segment 8 — “אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026