Talmud Builders

    Berakhot 38a

    Chapter 6 - Keitzad Mevarchin

    גם: ברכות דף ל״ח ע״א, פרק ו׳ כיצד מברכין

    English translation - Berakhot 38a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1thick [ ke’avin ], so that they appear like loaves of bread, they are obligated in ḥalla , and if he shaped them like boards [ kelimmudin ], they are exempt, since they will certainly only be used for kutaḥ . Abaye said to Rav Yosef: What blessing is recited over the dough of the ground? Rav Yosef said to him: Do you think that it is bread? It is merely kneaded dough, and just like over all other cooked grains, one recites over it the blessing: Who creates the various kinds of nourishment.

    2Mar Zutra based his meal on this dough, and he recited: Who brings forth bread from the earth, beforehand and the three blessings of Grace after Meals thereafter. Since he based his meal on it, he considered it to be bread.

    3Mar bar Rav Ashi said: With these types of bread, a person fulfills his obligation to eat matza on Passover. What is the reason? Because we call it bread of affliction, and in that sense, it is in the category of matza .

    4And with regard to blessings, Mar bar Rav Ashi said: Over this date honey one recites: By Whose word all things came to be. What is the reason that one does not recite: Who creates fruit of the tree, as he does over the date itself? Because date honey is not the essence of the fruit, but merely moisture that drips from the ripe fruit.

    5In accordance with whose opinion does he recite that blessing? In accordance with the opinion of this tanna , as we learned in a mishna: If a non-priest ate date honey, apple wine or vinegar made from grapes of autumn that grow stunted at the end of the season and are unfit for wine production, or any other type of juice made from fruits of teruma , Rabbi Eliezer obligates him to repay the principal and an additional fifth as a penalty for misuse of consecrated items. And Rabbi Yehoshua exempts him from payment, because he holds that these are byproducts of the fruit and do not have the status of the fruit itself. Mar bar Rav Ashi’s ruling with regard to blessings was based on Rabbi Yehoshua’s ruling with regard to teruma .

    6One of the Sages said to Rava: What is the halakha with regard to terima ? Rava was unfamiliar with the term terima and did not understand what he was saying to him. Ravina sat before Rava and said to the student who had posed the question to Rava: In posing the question, are you speaking of sesame terima or are you speaking of safflower terima or are you speaking of grape-pits terima ?

    7Meanwhile, Rava comprehended the meaning of the term and said to the Sage: Certainly, you are speaking of pressed items, and you reminded me of a matter that Rav Asi said: Those dates of teruma ; one is permitted to press them in order to make terima , because the dates maintain their form, and one is forbidden to make date beer from them, as in so doing the dates are damaged and it is forbidden to damage teruma . The Gemara concludes: The halakha is that over dates that were made into terima , one recites: Who creates fruit of the tree. What is the reason? Because they remain in their original state.

    8The Gemara raises another question with regard to the blessing recited on roasted barley to which honey or vinegar was added [ shetita ]. Rav said that one recites: By Whose word all things came to be; and Shmuel said that one recites: Who creates the various kinds of nourishment.

    9Rav Ḥisda said: And they do not disagree, as each is referring to a different case. This, where Shmuel said that one recites: Who creates the various kinds of nourishment, is in a case where the mixture is thick, while this, where Rav said that one recites: By Whose word all things came to be, is in a case where the mixture is thin. When it is thick, he made it as food; therefore one recites a blessing just as he would over any food made from the five species of grain. When it is thin, he made it as medicine, therefore one only recites: By Whose word all things came to be.

    10With regard to the assumption that this mixture is essentially medicinal, Rav Yosef raised a challenge from the laws of Shabbat: And they agree that one may mix shetita on Shabbat and drink Egyptian beer [ zitom haMitzri ], which contains a mixture of a pungent spice in flour. And if it enters your mind to say that when one prepares shetita , his intention is for medicinal purposes, is medicine permitted on Shabbat?

    11Abaye said to Rav Yosef: Do you not hold that to be true? Didn’t we learn in a mishna: All foods that are commonly eaten; a person may eat them for medicinal purposes on Shabbat, and all drinks that are not designated for medicinal purposes, a person may drink them for medicinal purposes on Shabbat. But what can you say in explaining that ruling? The man’s intention is for the purpose of eating; here too, when he mixes the shetita , the man’s intention is for the purpose of eating.

    12The Gemara cites another version of what was taught above: But what can you say in explaining that ruling? The man’s intention is for the purpose of eating and the cure comes about on its own; here too, the man’s intention is for the purpose of eating and the cure comes about on its own. Ostensibly, after proving that it is permissible to drink the shetita on Shabbat, it is clearly a type of food over which one is required to recite a blessing. If so, it is difficult to understand the need for Rav and Shmuel to point out that one is required to recite a blessing over it.

    13Therefore the Gemara says: And the statement of Rav and Shmuel is necessary, as if the halakha had been derived solely from this mishna that permits drinking shetita on Shabbat, I would have said: This applies specifically when one’s intention is for the purpose of eating and the cure comes about on its own. Here, however, since from the outset, his intention in eating the shetita is for the purpose of medicine; just as one recites no blessing when he ingests medicine, let him recite no blessing over the shetita at all. Therefore, Rav and Shmuel taught us that here, since he derives pleasure from eating it, he is required to recite a blessing.

    14We learned in the mishna that over bread one recites: Who brings forth bread from the earth. The Sages taught in a baraita : What does one who eats bread recite before eating? Who brings forth [ hamotzi ] bread from the earth. Rabbi Neḥemya says that the blessing is phrased: Who brought forth [ motzi ] bread from the earth. Rava said: Everyone agrees that the term motzi means brought, in the past tense, as it is written: “God who brought them forth [ motziam ] from Egypt is for them like the horns of the wild ox” (Numbers 23:22). When do they disagree? With regard to the term hamotzi , as the Rabbis hold that hamotzi means that God brought forth, in the past tense, as it is written: “Who brought forth [ hamotzi ] for you water from a rock of flint” (Deuteronomy 8:15), which depicts a past event. Rabbi Neḥemya holds that the term hamotzi means that God brings forth in the present tense, as it is stated in Moses’ prophecy to the Jewish people in Egypt: “And you will know that I am the Lord your God who is bringing you forth [ hamotzi ] from under the burdens of Egypt” (Exodus 6:7). Since, in that context, hamotzi is used with regard to an event transpiring in the present or possibly even one that will transpire in the future, it is inappropriate to include this term in a blessing referencing the past.

    15And the Rabbis, how do they respond to that proof? The Sages interpret that verse to mean that the Holy one, Blessed be He, said to Israel as follows: When I bring you forth, I will perform something for you that you will know that I am the one who brought you forth from Egypt, as it is written: “And you will know that I am the Lord your God who brought you forth [ hamotzi ]”; in this verse, too, hamotzi refers to the past.

    16On that note, the Gemara relates: The Sages would praise son of Rav Zevid, brother of Rabbi Shmuel bar Rav Zevid to Rabbi Zeira, that he is a great man and he is expert in blessings. Rabbi Zeira said to the Sages: When he comes to you, bring him to me so that I can meet him. One day he happened to come before him. They brought out bread to the guest, he began and recited: Who brought forth [ motzi ] bread from the earth. Rabbi Zeira grew annoyed and said: This is he of whom they say that he is a great man and expert in blessings? Granted, had he recited: Hamotzi,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כעבין - ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות גלי דעתיה דללחם עשאה:

    כלמודין - כנסרים בעלמא שלא הקפיד על עריסתם ודוגמתו שנינו במועד קטן (פ"ב דף יב.) עושה לו למודין לוחין לבור של יין לכסותו:

    זיעה בעלמא הוא - ואינו פרי לברך עליו בורא פרי העץ:

    וחומץ ספוניות - סופי ענבים שאין מתבשלים עולמית ועושים מהן חומץ:

    מחייב קרן וחומש - לשותה ממנו בשוגג:

    ור' יהושע פוטר - דזיעה בעלמא הוא ואין שם תרומה חל עליו ואין לך פרי הניתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד והיינו כמר בר רב אשי:

    טרימא מהו - מה מברכין עליו ושם טרימא כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק:

    לא הוה אדעתא דרבא - לא היה מבין מהו שואל:

    א"ל - רבינא לההוא מרבנן איזו טרימא אתה שואל:

    דקורטמי - כרכום שכותשים אותו ונותנין בו יין ושותין:

    או דשומשמי - להוציא שמנן:

    או דפורצני - כתישת ענבים לתת לתוך החרצנים מים לעשות תמד:

    א"ל רבא חשילתא קא אמרת - מתוך דברי רבינא הבין רבא את השאלה א"ל דבר מעוך שאלתני כמו ביעי חשילתא דשחיטת חולין (דף צג.):

    מותר לעשות מהן טרימא - שאינו מפסידה אלמא דבמילת' קאי וכיון דהכי הוא מברכין עליה ב"פ העץ:

    והלכתא - ל"ג ומהלכות גדולות הוא:

    שתיתא - מאכל העשוי מקמח קליות שנתיבשו בתנור בעוד שהשבלים לחים:

    עבה לאכילה עבידא - ובמילת' קיימא:

    שבוחשין - מגיסין בכף לערבו יפה במימיו:

    זיתום המצרי - מפורש במסכת פסחים (דף מב:):

    וכל המשקים שותה - אלמא לאכילה מכוין ורפואה ממילא הויא הכא נמי לאכילה מכוין כו':

    ה"ג וצריכא דרב ושמואל - ואע"ג דתניא לענין שבת דאוכל הוא ומותר לאכלו בשבת איצטריך למימר דטעון ברכה:

    ה"ג דסד"א כיון דלרפואה קא מכוין לא לבעי ברכה קמ"ל כיון דמתהני מיניה. שהרי מאכל הוא בעי ברוכי:

    והלכתא - ל״ג ומהלכות גדולות הוא:

    דאפיק משמע - שהוציא כבר והא ודאי ברכה הגונה דלשעבר בעינן שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות הימנו:

    דכתיב אל מוציאם ממצרים - וכשנאמרה פרשת בלעם כבר יצאו:

    המוציא לך מים - וכבר הוציא:

    ורבי נחמיה סבר דמפיק משמע - שעתיד להוציא דכתיב המוציא אתכם וכשנאמר פסוק זה למשה עדיין לא יצאו והמוציא לך מים עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר:

    דאפיקית יתכון - שאני הוא שהוצאתי אתכם:

    ברכות 38 עמוד א

    1כעבין חייבין, כלמודין פטורים. א"ל אביי לרב יוסף האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה א"ל מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות׃

    2מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה המוציא. לחם מן הארץ ושלש ברכות׃

    3אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מ"ט (דברים טז, ג) לחם עוני קרינן ביה׃

    4ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו מ"ט זיעה בעלמא הוא׃

    5כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספוניות ושאר מי פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר׃

    6א"ל ההוא מרבנן לרבא טרימא מהו לא הוה אדעתיה דרבא מאי קאמר ליה יתיב רבינא קמיה דרבא א"ל דשומשמי קא אמרת או דקורטמי קא אמרת או דפורצני קא אמרת׃

    7אדהכי והכי אסקיה רבא לדעתיה אמר ליה חשילתא ודאי קא אמרת ואדכרתן מלתא הא דאמר רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות מהן שכר והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במלתייהו קיימי כדמעיקרא.

    8שתיתא רב אמר שהכל נהיה בדברו ושמואל אמר בורא מיני מזונות׃

    9אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה קא עבדי לה׃

    10מתיב רב יוסף ושוין שבוחשין את השתות בשבת ושותין זיתום המצרי ואי ס"ד לרפואה קא מכוין רפואה בשבת מי שרי׃

    11א"ל אביי ואת לא תסברא והא תנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת וכל המשקין שותה אלא מה אית לך למימר גברא לאכילה קא מכוין ה"נ גברא לאכילה קא מכוין׃

    12לישנא אחרינא אלא מה אית לך למימר גברא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא ה"נ לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא׃

    13וצריכא דרב (ושמואל) דאי מהאי ה"א לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא אבל הכא כיון דלכתחלה לרפואה קא מכוין לא לבריך עלויה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:

    14שעל הפת הוא אומר ״המוציא״ וכו': ת"ר מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע דכתיב ״(במדבר כג״, כב) אל מוציאם ממצרים כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב ״(דברים ח״, טו) המוציא לך מים מצור החלמיש ורבי נחמיה סבר המוציא דמפיק משמע שנאמר ״(שמות ו״, ז) המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים׃

    15ורבנן ההוא הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים דכתיב ״(שמות ו״, ז) וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא׃

    16משתבחין ליה רבנן לרבי זירא [את] בר רב זביד אחוה דר"ש בר רב זביד דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא אמר להם לכשיבא לידכם הביאוהו לידי זמנא חדא איקלע לגביה אפיקו ליה ריפתא פתח ואמר מוציא אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא בשלמא אי אמר המוציא׃

    Tosafot

    מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה - וכן ניל"ש אי קבע סעודתיה עליה מברכין עליה המוציא וכן צוה הר"מ בפורים שקובעין סעודתן עליהן לברך המוציא בפת תחלה כדי לפוטרן מברכה שהיה מסופק אי הוה קביעותייהו קביעות או לא:

    האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל - וכן משקין מכל מיני פירות בר מתירוש ויצהר כדאמרינן גבי ערלה ולאפוקי מה"ג שפירש דמיירי שנתן לתוכן מים ושכר דידן אע"ג דשמא יש בהן כזית בכדי אכילת פרס לא מברכין עליו בורא מיני מזונות אלא שהכל ואפי' לרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות הכא לא הוי בהו ממש שעורים ואין שכר אלא טעמא בעלמא ועוד משום שיש בו עלויה אחרינא בפת ועוד בשתיה אומר שהכל:

    ושוין שבוחשין - רבי ור' יוסי פליגי גבי נותן מים לתוך המורסן ובקלישה מיירי מדקתני ובוחשין ולא קתני לשון גבול והכי דייקינן התם:

    ואי ס"ד לרפואה עבדי ליה רפואה בשבת מי שרי - דסובר דכיון דכל שעקרו לרפואה ואין רגילות לעשותו לצורך אכילה אסור בשבת וכו':

    והא תנן כל האוכלין וכו' - דמשמע מדנקט כל האוכלין דאפי' כל שעקרו לרפואה כיון שראוי לאכילה שפיר דמי מדנקט כל ומסיק הגמרא וצריכא דרב ושמואל דפשיטא דמתניתין שריא אף על פי שעומד לרפואה אבל דרב ושמואל אשמעינן דלא נימא כיון דעקרו לרפואה לא לבריך עליה כלל קא משמע לן כיון דמתהני מיניה בעי ברוכי ומכל מקום לא יברך אלא שהכל כיון שאינו עשוי לסעוד כי אם לשתות ואם כן כל דבר שיש בו מחמשת המינין ואינו עשוי לסעוד כי אם לשתות כגון שכר וכיוצא בו מברך שהכל וכהאי גוונא פסק בה"ג והלכתא שתיתא עבה מברך בורא מיני מזונות קלישתא מברך שהכל ואף על פי שלרפואה נעשית היכא דאית ליה הנאה מיניה מברך:

    License: CC-BY

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    עשאה כעבין חייבת בחלה כלמודים פטורה מן החלה - ואף על גב דגלגול קובע לחלה, התם בשגלגלה אדעתא דפת הא לאו הכי פטורה. ואפילו גלגלה אדעתא למיעבדא כעבין, ונמלך ועבדה כלמודים חייבת בחלה שכבר נתחייבה (בה) משעת גלגול.

    האי כובא דארעא - פירש רש"י ז"ל: כגון שעושין חלל בכירה ונותן לתוכו מים ומלח וקמח ואופהו שם כדרך שעושין באלפס, וקאמר דלאו לחמא הוא אלא גובלא בעלמא ומברכין עליה בורא מיני מזונות. ומיהו בשקבע סעודתו עליו מברך עליו המוציא. וכתבו בתוספות דאותן ניבלי"ש שבלילתן רכה כיון שהן גובלא בעלמא לא מברכים עלייהו המוציא אלא מיני מזונות ואפילו קבע סעודה עלייהו, דלא דמי לכובא דאין בלילת הכובא רכה כל כך כמו בלילת הניבלי"ש. ולפי דבריהם נראה שהם אינם מפרשים כפירוש רש"י ז"ל, דלפי דברי רש"י ז"ל אין לך בלילה רכה מכובא דארעא, ושמא כובא דארעא לדבריהם היא עיסה רכה מאד ואופין אותה על גבי קרקע. וכן נראה מלשון רב האי גאון ז"ל, וז"ל: טריקני דהוא כובא דארעא מאפה ולא בתנור אלא על הארץ חייב בחלה כדר' אבין אמר רבי יוחנן, ואף על גב דגובלא הוא ראשית עריסותיכם קרינן ביה, וכן ודאי נראה, שאילו לדברי רש"י ז"ל מאי איכא בין כובא דארעא למרתח גביל, דאף היא נמי פירש הוא ז"ל נותנין קמח בכלי ומים ובוחשין בכף ושופכים על גבי כירה כשהיא ניסוקת. ומיהו גם הא דמרתח גביל פירש רב האי ז"ל בענין אחר, שהוא ז"ל פירש כגון קמח שנותנין עליו מים ומרתיחין אותו ולאו עיסה הוא, וגריס בה ואינה חייבת בחלה. ואותן פרטולי"ש ורישאולי"ש כיון דאית להו תוריתא דנהמא אומרים בתוספות שמברכים עליהם המוציא וחייבות בחלה, וצריך עיון בההיא דפרק כל שעה (פסחים לז, א).

    דבש של תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות וכו' - רבי אליעזר מחייב קרן וחומש רבי יהושע פוטר. פרש"י ז"ל לפי שלא ניתן למשקה אלא ענבים וזיתים בלבד, הא שאר כל מי פירות זיעה בעלמא הוא, והיינו כמר בר רב אשי. וקשיא לי דתינח כולהו אלא חומץ סתוניות מאי איכא למימר, דאדרבה לא ניתן אלא למשקה ואין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל הוא, כדאיתא בנדרים בפ' הנודר מן המבושל (נדרים נג, א). והכי נמי קשיא למה שפירשו בתוספות דזיתים וענבים אישתנו לעלויא אבל כל שאר מי פירות לא אישתנו לעלויא והלכך קרי לכולהו זיעה בעלמא, דחומץ סתוניות ודאי אשתני לעילויא, ולית ליה עילויא אחרינא. ואולי נאמר דכיון שהסתוניות בעצמן שהן הענבים הרעים שאינם מתבשלים לעולם הן גרועין מאד ואינן ראויין, גם היוצא מהן אע"פ שהוא ראוי יותר מהן עצמן, מ"מ הוא גרוע כל כך שאינו ראוי לקרות משקה אלא זיעה בעלמא. והראב"ד ז"ל פירש דטעמא דרב יהושע משום דקסבר דגמרינן תרומה מבכורים מה בכורים משקה היוצא מהן כמותן דכתיב (דברים כו, ב) אשר תביא מארצך, והכי דריש בספרי, אף תרומה נמי, ואוקי באתרא מה תרומה יין ושמן הוא דמחייבי, שאר משקין לא, אף בכורים היוצא מהן יין ושמן אין, שאר משקין לא, והדר גמיר בכורים מתרומה. והקשה הוא ז"ל אי הכי טעמא דרבי יהושע לאו משום זיעה הוא כמר בר רב אשי, אלא מהאי טעמא ואפילו כתשן והוציא מהן משקין. ודחק ותירץ הוא ז"ל דאפשר דמר בר רב אשי סבר לה כותיה בהיכא דהוי זיעה אבל היכא דכתשן לא, דעיקר הוי ולא גרע ממיא דסילקא. והקשה עוד אם כן אפילו כרבי אליעזר דע"כ לא פליג רבי אליעזר אלא בפירות ועשאן משקה, אבל משקים שזבו זיעה בעלמא נינהו ולא משלם חומש, ותירץ דאיכא למימר דמילתא דפשיטא ליה קאמר דכרבי יהושע ודאי, אבל כרבי אליעזר ספק. אלו הן דברי הרב ז"ל. ובודאי שהם דברים רחוקים מאד, חדא, דאם כן היכי תליא כלל הא דמר בר רב אשי בהא דרבי יהושע, דההיא דרבי יהושע תלי בגזירת הכתוב ואף על גב דהוי משקה גמור, ודמר בר רב אשי הוי משום דלא חשיב ליה משקה אלא זיעה. ועוד דאם כן מאי דקאמר מרנא דמר בר רב אשי סבר לה כותיה בהיכא דהוי זיעה אבל היכא דכתשן לא, אטו מי פליג מר בר רב אשי אההיא דרבי יהושע דתלי טעמיה בגזרת הכתוב וגמר לה מבכורים. ואנן דקיימא לן (לט, ב) דמיא דכולהו שלקי ככולה[ו] שלקי מי מפקינן הא דרבי יהושע לבר מהלכתא, ואי שלקיה להו לתמרי ונפיק מינייהו דובשא דרך בשול מי מברכינן עליה בורא פרי העץ. אלא משמע דטעמא קא דרשינן דכיון דלא חאיל שם תרומה אסחיטת הפירות לבד מיין ושמן, שמע מינה דלא חשוב משקה אלא זיעה בעלמא וחומץ סתוניות נמי כטעמא דאמרן, ולא דמיא למיא דשלקי ומיא דשיבתא דהנהו כיון דרוב אכילתן הוא על ידי שליקה מי שליקתן כמותן, הא כל מידי דלית דרכיה למשלקיה ולא למסחטיה אלא למיכליה בעיניה, בהנהו לא אמרינן שיהיו מימיהון כהן, והא דקא כאיל הכא ושאר כל מי פירות לאו פירות שדרכן לישלק קאמר אלא כעין תפוחים ותמרים שדרכן ליאכל חיים ובעיניה קאמר וכרמונים וענבים וכיוצא בהן. ומכל מקום שמעינן מיהא דיין תפוחים ורמונים אין מברכין עליהן אלא שהכל. אבל לפי דברי הרב ז"ל מברכין עליהן בורא פרי העץ. ובתוספתא דמכלתין בריש פרק [רביעי] תנינן בהדיא שאין מברכין עליו אלא שהכל, דתנינן תמן (ה"ב): דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות מברכין עליהן כדרך שמברכין על המורייס. ומכל מקום מדברי כולם נלמוד בדבש הזב מעצמו מן התמרים שאין מברכין עליו כי אם שהכל. אבל בפירושי הגאון רב האי ז"ל ראיתי שכתב בשם מקצת רבוותא ז"ל דהא דמר בר רב אשי דוקא בששרה את התמרים במים ובשלן כהאי גוונא הוא דהוי זיעה בעלמא דאזוקי מזיק ליה, אבל אם הניח חטובות תמרה וזב מהן דבש שלא על ידי האור לאו זיעה הוא אלא פרי העץ והכתוב קראו דבש. וקצת סיוע יש לדברי מהא דשליק את התמרים לא דמיא למיא דכולהו שלקי, אף על פי שהדברים מתמיהין מצד עצמן דהא מוקמינן להא דמר בר רב אשי כי הא דרבי יהושע, וההיא דרבי יהושע אפילו במשקה והדבש הנסחט ממנו הוא. ועוד דהוה ליה כיוצא מן התאנים ומן הרמונים, ובפסחים בפ' כל שעה (פסחים כד, ב) חשיב להו זיעא בעלמא ואינו סופג את הארבעים אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים גבי ערלה, דאמרינן תמן עלה דההיא דכל איסורין אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן, אמר רבי זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים, ואילו מתאנים ורמונים לא, מאי טעמא לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן. ואמר ליה אביי בשלמא אי אשמעינן פירא גופא ולא קאכיל ליה דרך הנאתן שפיר, אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא. ומההיא נמי דפרק כל שעה (שם) איכא למידק כדידי, דלא מברכינן איין רימונים פרי העץ אלא שהכל דזיעה בעלמא הוא. ומכל מקום לגבי דבש תמרים אפשר כדברי הגאון ז"ל דדבש כתיב בפרשה ולא תמרים, דאלמא אף על הדבש מברך בורא פרי העץ ולבסוף מעין שלש, והיינו בדבש הזב מאליו.

    שתיתא - אסיקנא דבעבה מיני מזונות משום דלאכילה עבדי לה אבל רכה שהכל משום דלרפואה עבדי לה. קשיא לי ואפילו עבדי ליה לרפואה מאי הוי, לבריך עליה בורא פרי האדמה, דבשלמא מיני מזונות לא מברכינן עליה כיון דלא עבדי ליה לאכילה ולמיזן, אבל פרי האדמה מיהא לבריך עליה דבמילתיה קאי וכקמחא דחיטי לרב יהודה דלעיל (ברכות לו, א), ואי הוה קיימא לן כרב נחמן דאמר בקמחא דחיטי שהכל שפיר, אלא אי קיימא לן כרב יהודה תקשי דהא קיימא לן נמי כי האי מסקנא דרב חסדא דהכא, ואם תאמר דכיון דלא מיכוון אלא לרפואה בעלמא לא מברכין עליה אלא שהכל, והא שמן על ידי אניגרון היכא דמיכוין לרפואה מברכין עליה בורא פרי העץ. ואפשר לומר דשאני הכא דכיון שאין דרכו ליהנות ממנו בהכי אלא לרפואה בעלמא, ואין עיקר הנאתו בהכי לא מברכינן עליה אלא שהכל דלאו במילתיה קאי, אבל שמן דעל ידי אניגרון דרך הנאתו הוא בדרך שתיה, אלא שכל שהוא לבדו מזיק ומכשירין אותו על ידי אניגרון, וכשהוא עושה האניגרון עיקר אי אפשר לברך עליו משום דהוי ליה אניגרון עיקר ושמן טפלה לו, אבל כשמתכוין לרפואה הוה ליה שמן עיקר ודרך הנאתו לפיכך מברכין עליו בורא פרי העץ, ואף על פי שהוא מתכוין לרפואה כדאמרן דמכל מקום דרך עיקר הנאתו הוא, כך נראה לי.

    ואי סלקא דעתך לרפואה קא מיכוין רפואה בשבת מי שרי - פירוש: דקסבר רב יוסף דאם איתא להא דרב חסדא שאין דרכן של בני אדם לעולם לשתות שתיתא רכה אלא לרפואה, אם כן אסור לשתותה בשבת, והיינו דלא קשיא ליה שתית שמן בשבת על ידי אניגרון למי שחושש בגרונו, משום דאניגרון כיון שדרכן של בני אדם לשתותו כך ליהנות בו לפעמים ושלא מחמת רפואה, השתא נמי דשתי ליה לכונת רפואה לא גזרינן ביה משום שחיקת סמנין, דאיכא למיתלי דדילמא לשתית הנאה בעלמא קא מיכוין, ולא פלוג רבנן בין שותה לרפואה לשותה לכוונת הנאה, אבל שתיתא כיון דלעולם לא עבדי לה רכה אלא לרפואה, אף על גב דאוכל הוא לא ליכליה בשבת דאית ביה משום שחיקת סמנין, והיינו נמי דלא אקשי ליה אביי מן החושש בגרונו לא יערער לתוכו שמן אבל נותן הוא לתוך האניגרון וכדאמרן, אלא אקשי מדתנן כל האוכלין אדם אוכל לרפואה, דמשמע כל האוכלין ואפילו אותן שאין דרכן של בני אדם לאוכלן אלא לצורך רפואה דמכל מקום כיון דתורת אוכל יש להן אף על פי שאינו אוכלן אלא לרפואה אפילו הכי שרי, כך נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 38a

    Berakhot 38a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 459 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 38a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026