Talmud Builders

    Berakhot 63b

    Back to index

    English translation — Berakhot 63b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And in order to underscore this, tell our brethren in exile: If they obey the Sages of Eretz Yisrael to excommunicate Ḥanina, fine; and if they do not obey us, it is as if they are seceding from the Jewish people. They should climb a mountain; Aḥiya, one of the leaders of the Babylonian Jewish community, will build an altar, Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, who was a Levite, will play the lute, and all will proclaim heresy and say that they have no portion in the God of Israel.

    2This message had a profound impact on the people, and immediately the entire nation burst into tears, saying: God forbid. We do have a portion in the God of Israel. They reconsidered their plans to establish Babylonia as the center of the Jewish people.

    3The Gemara asks: Why did the Sages of Eretz Yisrael go to that extent to stop Ḥanina? The Gemara answers: Because it is stated: “For out of Zion shall go forth the Torah, and the word of the Lord from Jerusalem” (Isaiah 2:3).

    4The Gemara considers the details of this event: Granted, Ḥanina would rule an item pure and the Sages from Eretz Yisrael would rule it impure; they ruled stringently. But in a case where he ruled an item impure and they ruled it pure, what are the circumstances? How could they rule pure that which he ruled impure? Was it not taught in a baraita : If a Sage ruled an item impure, his colleague is not permitted to rule it pure; if he prohibited it, his colleague may not permit it? The Gemara explains: They held that they must do so in this case, so that people would not be drawn after him; due to the exigencies of the time they overturned his rulings.

    5The Sages taught: When our Rabbis, the Sages of the Mishna, entered the vineyard, the academy, in Yavne, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Neḥemya, and Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, were there presiding over the Sages. They all began to speak in honor of their hosts, the local population hosting them and their students as guests, and they taught.

    6Rabbi Yehuda, head of the speakers in every place, opened his speech in honor of Torah, and taught: It is stated: “Now Moses used to take the tent and pitch it outside the camp, far off from the camp; and he called it the Tent of Meeting. And it came to pass, that every seeker of God went out unto the Tent of Meeting, which was outside the camp” (Exodus 33:7). He said: Isn’t this an a fortiori inference? Just as the Torah says of the ark of God, which was only twelve mil from the camp: “Every seeker of God went out unto the Tent of Meeting”; all the more so should Torah scholars, who wander great distances and go from city to city and country to country to study Torah, be called seekers of God.

    7The Gemara continues: It is stated: “And the Lord spoke unto Moses, face to face” (Exodus 33:11). Rabbi Yitzḥak said: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, you and I will show cheerful faces in the study of halakha to those who come to study. Some say that the Holy One, Blessed be He, told Moses: Just as I showed you a cheerful face, so too you will show Israel a cheerful face and restore the tent to its place in the camp.

    8It is said: “And he would return into the camp; but his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent” (Exodus 33:11). Rabbi Abbahu said: The Holy One, Blessed be He, told Moses: Now, they will say: The Master, God, is angry and the student, Moses, is also angry, and what will happen to Israel? Rather, you must restore the tent to its place among the people. If you restore the tent to its place, fine; and if not, Joshua bin-Nun, your student, will serve as Israel’s leader in your place.

    9And that is what is written: “And he would return into the camp; but his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent.” Rava said: Nevertheless, though Moses obeyed and restored the tent, the statement written with regard to the role of Joshua was not uttered for naught. Joshua bin-Nun remained as deputy to Moses, and ultimately served in his place, as it is stated: “But his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent.”

    10And Rabbi Yehuda again began to speak in honor of Torah and taught: When Moses took leave of Israel on his last day in this world, he said: “Keep silence [ hasket ] and hear, Israel; this day you have become a people unto the Lord your God” (Deuteronomy 27:9). This is surprising: Was the Torah given to Israel on that day? Wasn’t that day at the end of forty years since the Torah was given? Rather, it comes to teach that each and every day the Torah is as dear to those who study it, as it was on the day it was given from Mount Sinai.

    11Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥiyya, of the village of Akko, said: Know that the Torah is indeed beloved, as one who recites Shema , morning and evening, for his entire life, and does not recite it one evening, it is as if he never recited Shema . He cannot compensate for what he missed.

    12The Gemara interprets the word hasket in this verse homiletically, as an acronym of the words as , make, and kat , group. Form [ asu ] many groups [ kitot ] and study Torah, for the Torah is only acquired through study in a group. This is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina; as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “A sword is upon the boasters [ habaddim ], and they shall become fools [ noalu ]” (Jeremiah 50:36)? This verse can be interpreted homiletically: A sword upon the enemies of Torah scholars, a euphemism for the Torah scholars themselves, who sit alone [ bad bevad ] and study Torah. And furthermore, those who study alone grow foolish, as it is written here, noalu , and elsewhere it is written that after Miriam was afflicted with leprosy, Aaron told Moses: “For that we have done foolishly [ noalnu ]” (Numbers 12:11). And furthermore, they sin due to that ignorance, as at the end of that same verse it is stated: “For that we have done foolishly, and for that we have sinned.”

    13If you wish, say instead that it is derived from here: “The princes of Tzoan are become fools [ noalu ]” (Isaiah 19:13).

    14The Gemara offers an alternative explanation of this verse: “Keep silence [ hasket ] and hear, Israel”; break [ kattetu ] yourselves over words of the Torah. This is in accordance with the opinion of Reish Lakish, as Reish Lakish said: From where is it derived that matters of Torah are only retained by one who kills himself over it? As it is stated: “This is the Torah: When one dies in a tent” (Numbers 19:14); true Torah study demands the total devotion of one who is willing to dedicate his life in the tent of Torah.

    15The Gemara offers yet another alternative explanation of this verse: “Keep silence [ hasket ] and hear, Israel”; first be silent [ has ] and listen and then study intensively in order to analyze [ kattet ] and clarify the details. This is in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: One must always study Torah and gain expertise in it, and only then analyze and delve into it.

    16In the school of Rabbi Yannai they said: What is the meaning of that which is written: “For the churning of milk brings forth curd, and the wringing of the nose [ af ] brings forth blood, so the forcing of wrath [ appayim ] brings forth strife” (Proverbs 30:33)?

    17With regard to the beginning of the verse: For the churning of milk brings forth curd; in whom do you find the cream of Torah? With one who spits out the milk that he nursed from his mother’s breasts over it; one who struggles with all his might to study Torah.

    18With regard to: And the wringing of the nose brings forth blood, any student whose rabbi is angry [ af ] with him the first time and he is silent and does not react, will merit to be able to distinguish between blood that is ritually impure and blood that is ritually pure.

    19As for: And the forcing of wrath [ appayim ] brings forth strife; any student whose rabbi is angry with him for the first and second times, appayim being the plural of af , and he is silent, merits to distinguish between monetary cases, strife, and capital cases, as that is the highest level of learning. As we learned in a mishna: Rabbi Yishmael says: One who seeks to become wise should engage in monetary laws, as there is no greater discipline in Torah, as they are like a flowing well in which innovations constantly spring forth.

    20Similarly, Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: What is the meaning of that which is written: “If you have done foolishly in lifting up yourself, or if you have planned devices [ zamota ], lay your hand over your mouth” (Proverbs 30:32)? Anyone who abases himself over matters of Torah, asking questions despite the shame he feels for his ignorance, will ultimately be exalted. And if he muzzles [ zamam ] himself due to embarrassment, he will end up with his hand over his mouth, unable to answer.

    21The Gemara returns to the homilies offered by the Sages in the vineyard of Yavne. Rabbi Neḥemya began to speak in honor of the hosts and taught: What is the meaning of that which is written: “And Saul said unto the Kenites: Go, depart, get you down from among the Amalekites lest I destroy you with them, for you showed kindness to all the Children of Israel when they came up out of Egypt” (I Samuel 15:6)? Isn’t this an a fortiori inference: Just as Jethro, the forbearer of the Kenite tribe, who only befriended Moses for his own honor, is treated in this way and rewarded that his merit would protect his descendants; all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions, be rewarded with that protection.

    22Rabbi Yosei began to speak in honor of the hosts, and taught: It is said: “You shall not abhor an Edomite, for he is your brother; you shall not abhor an Egyptian, because you were a stranger in his land” (Deuteronomy 23:8). Isn’t this an a fortiori inference: Just as the Egyptians, who only befriended Israel, even when they hosted them, for their own benefit, as Pharaoh said to Joseph, as it is stated: “And if you know any able men among them, then make them rulers over my cattle” (Genesis 47:6), are treated this way, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for personal gain, be treated this way.

    23Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, began to speak in honor of the hosts, and taught: It is stated: “The Lord has blessed the house of Oved-edom…because of the ark of God” (II Samuel 6:12). Isn’t this an a fortiori inference: Just as in reward for honoring the ark, which neither ate nor drank, but before which Oved-edom simply swept and sprinkled water to settle the dust, he was treated this way and merited a blessing, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for his personal gain, be rewarded with such a blessing.

    24The Gemara asks: What is that blessing with which Oved-edom was blessed? Rav Yehuda bar Zevida said: This is Ḥamot and her eight daughters-in-law, each of whom bore six in a single womb,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואמרו לאחינו שבגולהשלא ישמעו לו:

    יעלו להרלאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות:

    אחיה יבנה מזבחאדם גדול היה וראש לבני הגולה:

    חנניההוא חנניה אחי רבי יהושע:

    ינגן בכנורלפני הבמה לפי שחנניה לוי היה כדתנן במסכת ערכין (ד' יא:) מעשה ברב יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רב יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:

    לכרםעל שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות:

    בכבוד אכסניאמכניסי אורחים בבתים:

    ראש המדבריםבמסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:):

    שנים עשר מילשלש פרסאות מחנה ישראל מבית הישימות עד אבל השטים תלתא פרסי:

    אמרה תורה כו'כלומר קראו הכתוב מבקש ה':

    כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פניםוהיינו דכתיב פנים בפנים:

    הרב בכעסעליהם משום מעשה העגל:

    ותלמיד בכעסוגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה:

    אם אתה מחזיר האהל למקומו גרסינן:

    והיינו דכתיב ושב אל המחנההשב האהל למחנה ואם לאו משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה שישמש תחתיך ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן לא יצא דבר לבטלה:

    לא גרסינן ומשרתו יהושע וגו':

    הסכתעשו כתות כתות. דריש הס כמו עשו:

    כתתו עצמכםודרשי נמי הס כמו עשה עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה:

    זאת התורההיכן מצויה באדם שימות באהלי תורה:

    הס ואחר כך כתתשתוק כמו ויהס כלב (במדבר י״ג:ל׳) שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואף על פי שאינה מיושבת לך ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך:

    יהגהיעיין:

    מיץ חלב יוציא חמאההמוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה חמאה היא לו:

    ומיץ אףהמוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומתם:

    דתנןשדיני ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם:

    המנבל עצמוששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו:

    ואם זמותשסתמת פיך מלשאול לשון זמם טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן סופך שתתן יד לפה כשישאלוך ולא תדע להשיב:

    עשית חסדשהאכילם שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' (שמות י״ח:י״ב):

    חמותאשתו של עובד אדום:

    וח' כלותיהשהיו לה מח' בניה:

    ברכות 63 עמוד ב

    1ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין מוטב, ואם לאו, יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם, ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל.

    2מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום, יש לנו חלק באלהי ישראל.

    3וכל כך למה? משום שנאמר: ״(ישעיהו ב״, ג) ״כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים״.

    4בשלמא הוא מטהר, והם מטמאין לחומרא. אלא הוא מטמא והם מטהרין, היכי הוי? והא תניא: חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר, אסר אין חברו רשאי להתיר! קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה.

    Baraita

    5תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו.

    6פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה, ודרש: (שמות לג, ז) ״ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה״. והלא דברים קל וחומר: ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה (שמות לג, ז) ״והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד״ תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה.

    7(שמות לג, יא) ״ודבר ה' אל משה פנים אל פנים״, אמר ר' יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל, והחזר האהל למקומו.

    8(שמות לג, יא) ״ושב אל המחנה״ וגו', אמר רבי אבהו: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עכשו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס, ישראל מה תהא עליהם? אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב, ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך.

    9והיינו דכתיב: ״ושב אל המחנה״. אמר רבא: אף על פי כן, לא יצא הדבר לבטלה. שנאמר: ״(שמות לג״, יא) ״ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל״.

    10ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש: (דברים כז, ט) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני׃

    11אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית וערב אחד. אינו קורא דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם׃

    12הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב ״(ירמיהו נ״, לו) חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים כתיב ״הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב״, יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ״ואשר חטאנו״׃

    13איבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו שרי צוען׃

    14דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר ״(במדבר יט״, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל׃

    15דבר אחר הסכת ושמע ישראל הס ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה׃

    16אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב ״(משלי ל״, לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב׃

    17במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה׃

    18ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור׃

    19ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע׃

    20אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב ״(משלי ל״, לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה:

    21פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מאי דכתיב ״(שמואל א טו״, ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל והלא דברים קל וחומר ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה:

    22פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים כג, ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והלא דברים קל וחומר ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר ״(בראשית מז״, ו) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה:

    23פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש (שמואל ב ו, יא) ויברך ה' את עובד אדום (הגתי) בעבור ארון האלהים והלא דברים ק"ו ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ"ו׃

    24מאי היא ברכה שברכו אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות וח' כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנהבגמרא דבני מערבא ובפסחים בפ' תמיד נשחט גרסינן תמן תנינן זה מדרש דרש ר' אלעזר בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהן עשוין שורות שורות ככרם:

    פתח ר' יהודה ראש המדברים בכל מקוםמפורש במסכת שבת בפרק במה מדליקין (שבת דף לג) אמרו יהודה שעילה יתעלה תלמידי חכמים אין להם מנוחה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 63b

    Berakhot 63b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 792 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואמרו לאחינו שבגולה שלא ישמעו לו:

    יעלו להר לאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות:

    אחיה יבנה מזבח אדם גדול היה וראש לבני הגולה:

    חנניה הוא חנניה אחי רבי יהושע:

    ינגן בכנור לפני הבמה לפי שחנניה לוי היה כדתנן במסכת ערכין (ד' יא:) מעשה ברב יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רב יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:

    לכרם על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות:

    בכבוד אכסניא מכניסי אורחים בבתים:

    ראש המדברים במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:):

    21 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 63b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה בגמרא דבני מערבא ובפסחים בפ' תמיד נשחט גרסינן תמן תנינן זה מדרש דרש ר' אלעזר בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהן עשוין שורות שורות ככרם:

    פתח ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום מפורש במסכת שבת בפרק במה מדליקין (שבת דף לג) אמרו יהודה שעילה יתעלה תלמידי חכמים אין להם מנוחה.

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 63b · Sefaria

    Ritva

    חמות ושמונה כלותיה ילדו ששה בכרס אחד תומה א"כ היכי אמר וייגד לדוד כי בירך ה' את בית עובד והלא לא עמד שם עדיין אלא ג' חדשים. פירש בירושלמי שהיו יולדות מט"ו יום לט"ו יום יולדת ז' וטמאה ז' וחוזרת ומתעברת ויולדת לשבעה נמצא כי לג' חדשים שהוא זמן הכרת העובר ילדו ששה וזהו כרס אחד: ויתרו אמר לו למשה לך לשלום הלך והצליח שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום, ושלום על ישראל. שלום רב לאוהבי תורתך:

    Ritva on Berakhot 63b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יעשה לעצמו חבר ללמוד תורה עמו שאין הפלפול מצוי ליחידי אלא כשחברו מעוררו והוא שאמרו אין התורה מתוקנת אלא בחבורה:

    ולעולם יתעמל אדם בתורה שאינה מצויה אלא בעמל יגיעה, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' וזאת התורה אדם כי ימות באהל, וכשישב לפני רבו אל ירגיל עצמו להקשות ולהשיב עד שידע בעצמו שכבר הבין בדבר עד תכליתו, דרך צחות אמרו הסכת ושמע ישראל הס ואחר כך כתת, ואם רבו כועס עליו יהא שותק לו ומכבדו ומתוך כך יזכה ללמוד:

    אם נבלת בהתנשא כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו מתנשא:

    Meiri on Berakhot 63b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו בסוגיא דפ"ק דתענית ופ"ב דמכות ל"ג ליה וק"ל:

    פירש"י בד"ה עשית חסד שהאכילם שנא' ויבא אהרן וכל וגו' עכ"ל אבל ממ"ש ומה יתרו שלא קרב את משה אלא כו' לא משמע כפירושו ואדרבה בהך אכילה דויבא אהרן וגו' לפי הענין היה יתרו האורח כדלקמן והלא לפני משה אכלו וכפירש"י בחומש ומשה היה עומד ומשמש עליהם אבל מ"ש ומה יתרו שלא קרב את משה אלא כו' היינו שקרבו ואמר לבנותיו קראן לו ויאכל לחם וקרבו אח"כ לתת לו בתו ומ"ש שעשה חסד עם כל ישראל היינו שעשה חסד עם מושיען לקרבו בביתו להצילו מחרב פרעה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 63b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ואומר עת לעשות לה' וכו' פירוש ומפני חשש שלא ישכחו שם שמים ויהא שם עבודת כוכבים שגור בפיהם אנו מתירין להזכיר שם שמים לבטלה:

    חמות ושמונה כלותיה ילדו ששה בכרס אחד תימה א"כ היכי אמר ויגד לדוד כי בירך ה' את בית עובד והלא לא עמד שם עדיין אלא ג' חדשים. פירש בירושלמי שהיו יולדות מט"ו ויום לט"ו יום יולדת ז' וטמאה ז' וחוזרת ומתעברת ויולדת לשבעה נמצא כי לג' חדשים שהוא זמן הכרת העובר ילדו ששה וזהו כרס אחד:

    Shita Mekubetzet on Berakhot 63b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ששה בכרס אחד בצידה לדרך פרשה שמות כתב בשם המפרשים דז' חדרים יש באשה שלשה מימין ושלשה משמאל ואחד באמצע אם תתעבר מימין יהיו זכרים ובשמאל נקבות ובאמצע טומטום או אנדרוגינוס ונתעברו מכל החדרים רק לא מאמצע דטומטום הוי סימן קללה:

    Gilyon HaShas on Berakhot 63b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְכָל כַּךְ לָמָּה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ב' ג') כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר הֳ' מִירוּשָׁלָ‍ִם. פירוש פסוק זה מוכרח לפרשו לענין עיבור שנים וקביעות חדשים, כי לימוד תורה והלכותיה יוצאים מכל מקום שיש שם חכמים ואפילו בחוץ לארץ ומאי אריא צִּיּוֹן? אך לענין עיבור שנים וקביעות חדשים אתי שפיר, כי בעיבור שנים וקביעות חדשים תלויים כמה הלכות מדברי תורה, וכמ"ש בירושלמי (פ"ו דנדרים) שאומרים לעדים המעידים על החדש כמה איסורים השייכים לר"ה ויוה"כ וסוכות ופסח תלויים בעדות שלכם שיש בכל אלה כריתות ומלקיות, וכן כמה הלכות בדיני ממונות בענין שכירות בתים וכיוצא, וכן בדיני נפשות בבת שקידשה אביה והיא בת שלש שנים ויום אחד הבא עליה חייב סקילה, ואם העדים מעידים שראו החודש יום שלשים שנמצא יום ל' נעשה מחודש הבא ואותו היום נשלמו שלש שנים ויום אחד והבא עליה יתחייב סקילה, וכן אם אדם עבר עבירה שחייב מיתה והוא בן י"ג שנים ויום אחד ביום השלשים, ונמלכו בית דין לעבר החודש נמצא עדיין אינו בר עונשין, ועוד יש כמה נפקותות יוצאין מקביעות החודש לענין משפטי התרה והלכותיה, ולכן נאמר מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה על עיבור החודש, ואמר וּדְבַר הֳ' מִירוּשָׁלָ‍ִם, דהכי אמרו בגמרא דנדה על פסוק (תהלים נז, ג') אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, בתולה שבאו עליה קודם שנשלמו שלש שנים ויום אחד ונשרו בתוליה גזר הקב"ה בטבע העולם שחוזרין, אבל אחר שלש שנים ויום א' אין חוזרין, ואם נשלמים באדר ונמלכו בית דין לעבר השנה לעשות אדר ב' הרי הבתולין חוזרין, וזהו גומר עלי מסכים על מעשינו, וז"ש וּדְבַר הֳ' שגזר על הטבע תלוי בעבור השנה שיצא מִירוּשָׁלָ‍ִם. ונראה לי דהקפידו עליו יותר מפני שהיה עושה זאת בתמידות כל שנה, מה שאין כן במקרה כי הך דרבי עקיבא ושבעה זקנים דאיתא בירושלמי דחגיגה פרק ג', גם השבעה זקנים ההם עשו מפני אימת מלכות ועם כל זה עשו נסיון בדרך נס לראות אם הסכימו משמים, וכנזכר שם בענין תחיבת המסמר באכן שירד בנחת כאלו יורד בתוך העיסה, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (קהלת יב, יא) דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, והוא כמבואר.

    כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶּרֶם בְּיַבְנֶה נראה לי בס"ד הא דקרו לבהמ"ד בשם כֶּרֶם, כי עסק התורה עושה תיקון ביצירה שהוא בחינת שם הוי"ה, ועשר פעמים הוי"ה [26] עולה כֶּרֶם [260], מה שאין כן המצות עושים תיקון בעשיה. אי נמי נ"ל כֶּרֶם נקרא על נטיעה של גפנים, ובענבים יש אכילה ויש שתיה, כן בעסק התורה לימוד הגרסה ידמה לאכילה, ולימוד הסברה והעיון שיוצא מן הגרסה ידמה לשתיה, כי היין יוצא מן הענבים, ועל למוד זה נאמר (משלי ט' ה') וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. ומה שנקראת שם העיר יַבְנֶה נראה לי בס"ד זכתה לשם זה שהוא אותיות בִּינָה, שהיה בה קיבוץ חכמים יודעי בינה במשך כמה דורות, גם יבנה לשון בנין שהחכמים נקראין בנאין.

    פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים הנה הטעם שנקרא כך מפורש בגמרא דשבת. אך אנא עבדא פרשתי בס"ד טעם הגון, כי מן השמים גלגלו השבח הזה עליו שנקרא בכך ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים (דף לח), דרבי יהודה בן אלעאי היה מבחינה הב' של קין שהיא החלק שהוריש אדם הראשון לקין ממנו, שיש בבחינה זו הב' המשכת כל העולמות שהוא מנפש דעשיה עד הנפש דאצילות והיא בכלל, וכל מי שנשמתו מזו הבחינה הב' מעלתו גדולה, שיש בה כח ויכולת לתקן העולם בפעם הראשונה שתבא לעולם מנפש דעשיה עד נפש דאצילות, ויזכה לקחת על ידי מעשיו נפש דאצילות, וכל מקום שתמצא בחינת שם מלאך מכונה לאיזה צדיק אינו אלא משורש הזה, ולכן אמרו רבותינו ז"ל על רבי יהודה בר אלעאי שכל ערב שבת היה רוחץ פניו ידיו ורגליו ומקבל שבת והיה דומה למלאך ה' צבאות עד כאן דבריו. עיין שם, וידוע כי הנפש בכל מקום היא בחינת דיבור, ועל כן רבי יהודה ב"א שזכה לבחינה זו הב', שעי"כ יכול לתקן מנפש דעשיה עד נפש דאצילות שכולם הם בחינת דיבור, לכך נקרא ראש המדברים בכל מקום, ראש המדברים דייקא, בכל מקום דייקא.

    אֲנִי וְאַתָּה נַסְבִּיר פָּנִים בַּהֲלָכָה נראה לי בס"ד שנתן לו רשות שיאמר לפניו חידוש אשר יתחדש בשכלו באיזה טעם וסברה שמוצא בד"ת שלומד לפניו יתברך, ולא יאמר איך לפני השם יתברך שהוא אלהי אמת אשר הדברים ממנו יצאו ונחצבו אומר דבר מה שנראה לדעתי ורצה השם יתברך בכך שיהיה מכוין על האמת מדעתו כדי לזכותו בחודשי תורה. ומ"ש לו כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הִסְבַּרְתִּי לְךָ פָּנִים כַּךְ אַתָּה הַסְבֵּר פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, נראה לי בס"ד הכונה שאם הרב יראה לתלמיד פנים צהובות יתפקח התלמיד ויתחכם ויאמר חידוש, מה שאין כן אם יראה לו פנים זועמות יטמטם לבו, ולכן א"ל כשם שאני הסברתי לך פנים ועי"כ נפתח לבך בתורה כן אתה הסבר פנים לישראל, ואם תשאר חוץ למחנה הנה בזה אתה מראה להם פנים של זעם שניכר שאתה בכעס עמהם ולבם יטמטם.

    וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁים נקט לשון טִפְּשׁוּת לומר גם בחלק הפשט של התורה שהוא קל משאר חלקים גם כן לא יחכם אחד מהן, אלא יתהפכו לו אותיות פְּשָׁט לאותיות טִפֵּשׁ.

    לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחַבּוּרָה נראה לי בס"ד התורה נקראת חרב פיפיות, כמ"ש (תהלים קמ"ט ו') רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם, לכך מצלת מחרב עשו, והי"א שבכתב חמשה ספרים ושבע"פ ששה סדרים, נמצא היא חֶרֶב וְה' שהם אותיות חַבּוּרָ"ה לכך אמר אינה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחַבּוּרָה.

    בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה נראה לי בס"ד הא דקרי לה חֶמְאָה, כי התורה נתנה לנו מעולם הבריאה לכך התחילה בבי"ת, וידוע כי הבריאה היא מספר המאות, גם ידוע שבתורה יש ח' דרגין שהם 'כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי' ולזה קרי לה חֶמְאָה אותיות ח ' מאה.

    זוֹכֶה לְהַבְחִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת קשא הוה ליה למימר שיבין בדיני ממונות ודיני נפשות, ומאי 'הבחנה' איכא בין דינים אלו לדינים אלו שהם רחוקים זה מזה? ועוד דיני נפשות לא שייכי אלא בזמן בית המקדש קיים דאיכא סנהדרין? ונראה לי בס"ד דהכתוב אמר (משלי ל, לג) יוֹצִיא רִיב וזה משמע על דיני ממונות בלבד, אך מפרש הכונה רצונו לומר על דיני ממונות שהוא פתיך בהדי דיני נפשות, כגון ענין דאיתא בגיטין דף ח' עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנויים לך, עצמו קנה נכסים לא קנה, והי טעמא משום דעל עצמו נאמן אבל על נכסים אינו נאמן שצריך עדים שיקיימו השטר, והרי דין זה של ממון הוא אך פתיך בהדי דיני נפשות, דאם קידש בת ישראל אם הוא עבד אין כאן קדושין, ואם זינתה אין כאן חיוב מיתה, ואם הוא בן חורין שנאמר עצמו קנה הרי זו פנויה היא, ומן הדין דעל עצמו נאמן וחשוב בן חורין וקדושיו תופסין ואיכא חיוב מיתה, ולענין ממון אינו נאמן דלא קנה נכסים, והטפש משוה שתי דינין אלו כאחד וכשם דלגבי דיני נפשות דן אותו לנאמן כן דן אותו לגבי נכסים, או יעשה להפך לדון שאינו נאמן בשניהם, אך באמת צריך להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות כי זה לחוד וזה לחוד ואף על גב שהם הוראות דסתרי. ובזה מובן בס"ד מה שהביא על זה הא דתנן הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות וקשא פתח בשתים וסיים באחת, ובזה ניחא דהיא איירי בדיני ממונות בלבד שכן משמעות יצא ריב אלא דפתיך בהדי דיני נפשות, ורבי ישמעאל נמי בהכי איירי ולכן קרי ליה מקצוע רצונו לומר זוית, שהזוית היא מקום אחד כלול בו שתי צלעות מצד זה ומצד זה, וכן כאן הוא דין אחד של ממון אך כולל שתים ממון ונפשות.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Berakhot 63b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 63, Amud Bet, about 792 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין מוטב, ואם…”

    2. Segment 213 words

      Opens “מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס…”

    3. Segment 315 words

      Opens “וכל כך למה? משום שנאמר: (ישעיהו ב,…”

    4. Segment 432 words

      Opens “בשלמא הוא מטהר, והם מטמאין לחומרא. אלא…”

    5. Segment 526 words

      Opens “תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    6. Segment 661 words

      Opens “פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 747 words

      Opens “(שמות לג, יא) ״ודבר ה' אל משה…”

    8. Segment 840 words

      Opens “(שמות לג, יא) ״ושב אל המחנה״ וגו',…”

      Named: רבי אבהו, רב בכעס.

    9. Segment 928 words

      Opens “והיינו דכתיב: ״ושב אל המחנה״. אמר רבא:…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1043 words

      Opens “ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש:…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש…”

      Named: רב אחד.

    12. Segment 1262 words

      Opens “הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי…”

      Named: רבי חנינא, רב על.

    13. Segment 139 words

      Opens “איבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “דבר אחר הסכת ושמע ישראל הס ואחר…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב (משלי…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “במי אתה מוצא חמאה של תורה במי…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס…”

    19. Segment 1938 words

      Opens “ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס…”

    20. Segment 2029 words

      Opens “אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב…”

      Named: שמואל.

    21. Segment 2158 words

      Opens “פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מאי…”

      Named: רב את, שמואל.

    22. Segment 2265 words

      Opens “פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים…”

    23. Segment 2347 words

      Opens “פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי…”

      Named: שמואל.

    24. Segment 2418 words

      Opens “מאי היא ברכה שברכו אמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה בר זבידא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 63b · Segment 20 — “אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב (משלי ל,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 63b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026