Talmud Builders

    Berakhot 35b

    Back to index

    English translation — Berakhot 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and here, where it says that He gave the earth to mankind refers to after a blessing is recited.

    2Rabbi Ḥanina bar Pappa said: Anyone who derives benefit from this world without a blessing, it is as if he stole from God and the community of Israel, as it is stated: “Whoever robs his father and his mother and says: It is no transgression, he is the companion of a destroyer” (Proverbs 28:24). The phrase, his father, refers to none other than God, as it is stated: “Is He not your Father Who created you, Who made you and established you” (Deuteronomy 32:6). The phrase his mother refers to none other than the community of Israel, as it is stated: “Hear, my son, the discipline of your father, and do not forsake the Torah of your mother” (Proverbs 1:8). The mention of the Torah as emanating from the mouth of the mother, apparently means that your mother is the community of Israel.

    3What is the meaning of the continuation of the verse: He is the companion of a destroyer? Rabbi Ḥanina bar Pappa said: He is a companion of Jeroboam ben Nevat, who corrupted Israel before their Father in heaven by sinning and causing others to sin.

    4On a similar note, the Gemara cites that Rabbi Ḥanina bar Pappa raised a contradiction: It is written, “I will take back My grain at its time and wine in its season” (Hosea 2:11), and it is written: “And you shall gather your grain, your wine and your oil” (Deuteronomy 11:14). To whom does the grain belong: To God, or to the people?

    5The Gemara responds: This is not difficult. Here, where God promises Israel that they will gather their grain, the verse refers to a time when they perform God’s will. Here, where the verse indicates that the grain belongs to God, it refers to a time when they do not perform God’s will, as then He will take back the grain, demonstrating that it belongs to Him.

    6The Sages taught: What is the meaning of that which the verse states: “And you shall gather your grain”? Because it is stated: “This Torah shall not depart from your mouths, and you shall contemplate in it day and night” (Joshua 1:8), I might have thought that these matters are to be understood as they are written; one is to literally spend his days immersed exclusively in Torah study. Therefore, the verse states: “And you shall gather your grain, your wine and your oil,” assume in their regard, the way of the world; set aside time not only for Torah, but also for work. This is the statement of Rabbi Yishmael.

    7Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Is it possible that a person plows in the plowing season and sows in the sowing season and harvests in the harvest season and threshes in the threshing season and winnows in the windy season, as grain is separated from the chaff by means of the wind, and is constantly busy; what will become of Torah? Rather, one must dedicate himself exclusively to Torah at the expense of other endeavors; as when Israel performs God’s will, their work is performed by others, as it is stated: “And strangers will stand and feed your flocks, and foreigners will be your plowmen and your vinedressers” (Isaiah 61:5). When Israel does not perform God’s will, their work is performed by them themselves, as it is stated: “And you shall gather your grain.” Moreover, if Israel fails to perform God’s will, others’ work will be performed by them, as it is stated: “You shall serve your enemy whom God shall send against you, in hunger, in thirst, in nakedness and in want of all things” (Deuteronomy 28:48).

    8Summing up this dispute, Abaye said: Although there is room for both opinions, many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and combined working for a living and learning Torah, and although they engaged in activities other than the study of Torah, were successful in their Torah study. Many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai and were not successful in their Torah study. They were ultimately forced to abandon their Torah study altogether.

    9Similarly, Rava said to the Sages who would attend his study hall: I implore you; during the months of Nisan and Tishrei, the crucial agricultural periods, do not appear before me. Engage in your agricultural work then so that you will not be preoccupied with your sustenance all year.

    10Summarizing these statements, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said in the name of the tanna Rabbi Yehuda, son of Rabbi El’ai: Come and see that the latter generations are not like the earlier generations; rather they are their inferiors. The earlier generations made their Torah permanent and their work occasional, and this, Torah study, and that, their work, were successful for them. However, the latter generations who made their work permanent and their Torah occasional, neither this nor that was successful for them.

    11Along these lines, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yehuda, son of Rabbi El’ai: Come and see that the latter generations are not like the earlier generations. In the earlier generations, people would bring their fruits into their courtyards through the main gate in order to obligate them in tithes. However, the latter generations bring their fruits through roofs, through courtyards and through enclosed courtyards, avoiding the main gate in order to exempt them from the mitzva of tithing. As Rabbi Yannai said: Untithed produce is not obligated in the mitzva of tithing until it sees the front of the house through which people enter and exit, and it is brought into the house that way as it is stated in the formula of the confession of the tithes: “I have removed the consecrated from the house” (Deuteronomy 26:13), as the obligation to tithe produce whose purpose has not yet been designated takes effect only when it is brought into the house.

    12And Rabbi Yoḥanan said: Even bringing it into the courtyard determines its status as having completed the production process and obligates the produce to be tithed, as it is written in the confession of the tithes: “And I have given to the Levite, the stranger, the orphan and the widow, and they shall eat in your gates and be satisfied” (Deuteronomy 26:12).

    13We learned in our mishna: Over fruits that grow on a tree one recites: Who creates fruit of the tree, with the exception of wine that even though it originates from fruit of the tree, a separate blessing was established for it: Who creates the fruit of the vine. The Gemara asks: What is different about wine, that a separate blessing was established for it? If you say that because the fruit changed for the better into wine, therefore, the blessing changed. Olive oil changed for the better and nevertheless, its blessing did not change. As Rabbi Yehuda said that Shmuel said, and so too Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: Over olive oil, one recites: Who creates fruit of the tree, just as he does over the fruit itself.

    14The Sages said: There, in the case of oil, it is because it is impossible to find an appropriate blessing, as how shall we recite the blessing? If we recite the blessing: Who creates fruit of the olive, the fruit itself is called olive and that is what was created. The oil is a man-made product of that fruit, rendering that formula inappropriate. Similarly, reciting a formula parallel to the blessing on wine: Who creates the fruit of the vine, is inappropriate as the grapes themselves are the fruit that was created, as opposed to oil which was not.

    15The Gemara challenges: Nevertheless, it is still possible to formulate a blessing, as we may recite the blessing: Who creates fruit of the olive tree, which would be parallel to the blessing recited over wine. Rather, Mar Zutra offered a different rationale: The reason that no separate blessing was established over oil is because, as opposed to wine that nourishes, oil does not nourish.

    16The Gemara asks: And oil does not nourish? Didn’t we learn in a mishna: One who vows that nourishment is forbidden to him is permitted to eat water and salt, as they are not considered nourishment. And we discussed this halakha : By inference, water and salt are not considered nourishment, but all other edible items are considered nourishment.

    17Let us say that this is a conclusive refutation of Rav and Shmuel, who said: One only recites: Who creates various kinds of nourishment, over the five species of grain alone, as they alone are considered nourishing. And Rav Huna said as a solution that this mishna referred to a case where he vows and says: Anything that nourishes is prohibited to me. That formula includes anything that is at all nourishing and therefore only water and salt are excluded. Olive oil is not excluded.

    18Apparently, oil nourishes. Rather, there is another distinction between wine and oil: Wine satisfies, oil does not satisfy. Wine not only nourishes, but it is also filling. The Gemara asks: And does wine satisfy? Wouldn’t Rava drink wine all day on the eve of Passover in order to stimulate his heart, i.e., whet his appetite so that he might eat more matza at the seder? Wine does not satisfy, it whets the appetite. The Gemara answers: A lot of wine stimulates, a little satisfies.

    19Again, the Gemara asks: Does wine satisfy at all? Isn’t it written: “Wine gladdens the heart of man, making the face brighter than oil, and bread fills man’s heart” (Psalms 104:15); bread is that which satisfies, wine does not satisfy. Rather, this verse is not a proof; wine has two advantages, it satisfies and gladdens. Bread, however, satisfies but does not gladden.

    20Since wine possesses all of these virtues, the Gemara asks: If so, let us recite the three blessings of Grace after Meals over it after drinking, just as we do after eating bread. The Gemara answers: People do not base their meals on wine.

    21Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: If one based his meal on it, what is the ruling? Must he recite the Grace after Meals as he does after bread? He replied: When Elijah comes and says whether or not it can serve as the basis for a meal, this will be resolved. Nevertheless, now, until then, his intention is rendered irrelevant by the opinions of all other men and he is not required to recite the complete Grace after Meals.

    22Previously, the Gemara cited the halakha that one recites the blessing: Who creates fruit of the tree, over olive oil. The Gemara discusses the matter itself. Rav Yehuda said that Shmuel said, and so too Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: One recites the blessing: Who creates fruit of the tree, over olive oil just as he does over the fruit itself. What are the circumstances? If you say that he drank it plain, it causes damage to the drinker. As it was taught in a baraita : One who drinks oil of teruma , while unaware that it was teruma , pays the principal and does not pay the additional fifth which is the typical penalty for unintentional misuse of consecrated property, as in that case the individual is considered to have only damaged consecrated property without deriving benefit from it. One who anoints his body with the oil of teruma pays the principal and pays the fifth, as he derived benefit from it. Apparently, one who drinks oil derives no benefit and it even causes him damage.

    23Rather, it is referring to a case where he eats the oil by dipping bread into it. If so, the bread is primary and the oil secondary, and we learned in a mishna: This is the principle: Any food that is primary, and is eaten with food that is secondary, one recites a blessing over the primary food, and that blessing exempts the secondary from the requirement to recite a blessing before eating it. A blessing need only be recited over the bread, not over the oil. Rather, it is referring to a case where he is drinking it by means of an anigeron , as Rabba bar Shmuel said: Anigeron is water in which a beet was boiled, ansigeron is the water

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    Is called "olive:" And this would be "Who creates the fruit of *the fruit*" since the fruit is called "olive" and this is not a creation of heaven, since it is a creation by man's handiwork. But regarding the "vine," the "vine" is the tree and the grapes are the"fruit of the vine."

    And Rav Huna saidWhat is taught, "He is permitted water and salt, but forbidden any other food and drink," could not be referring to one who says "Food is forbidden to me" because "food " only refers to the five species of grain: wheat, barley, spelt, oats and rye. Rather it refers to one who says, "Everything nourishing is forbidden to me," and all things, granted they are not called "food" but they surely "nourish," except for water and salt. Therefore oil nourishes.

    License: CC0

    ברכות 35 עמוד ב

    1כאן לאחר ברכה.

    2א"ר חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנא' (משלי כח, כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא, הקב"ה שנא' (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך׃

    3מאי חבר הוא לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים:

    4ר' חנינא בר פפא רמי כתיב ״(הושע ב״, יא) ולקחתי דגני בעתו וגו' וכתיב ״(דברים יא״, יד) ואספת דגנך וגו'׃

    5ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום׃

    Baraita

    6ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל׃

    7ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא, יד) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח, מח) ועבדת את אויביך וגו'׃

    8אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן׃

    9א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא:

    10אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן׃

    11ואמר רבה בר בר חנה אר"י משום ר"י בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר דא"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנא' (דברים כו, יג) בערתי הקדש מן הבית׃

    12ור' יוחנן אמר אפי' חצר קובעת שנא' (דברים כו, יב) ואכלו בשעריך ושבעו:

    13חוץ מן היין וכו': מאי שנא יין אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה דאמר רב יהודה אמר שמואל: וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע׃

    14אמרי התם משום דלא אפשר היכי נבריך נבריך בורא פרי הזית פירא גופיה זית אקרי׃

    15ונבריך עליה בורא פרי עץ זית אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין׃

    16ומשחא לא זיין והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא אקרי מזון הא כל מילי אקרי מזון׃

    17נימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין מברכין בורא מיני מזונות אלא בה' המינין בלבד וא"ר הונא באומר כל הזן עלי׃

    18אלמא משחא זיין אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד וחמרא מי סעיד והא רבא הוה שתי חמרי כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי טובא גריר פורתא סעיד׃

    19ומי סעיד כלל והכתיב ״(תהלים קד״, טו) ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' נהמא הוא דסעיד חמרא לא סעיד אלא חמרא אית ביה תרתי סעיד ומשמח נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח׃

    20אי הכי נבריך עליה שלש ברכות לא קבעי אינשי סעודתייהו עלויה׃

    21א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא אי קבע עלויה סעודתיה מאי א"ל לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם:

    22גופא אמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ היכי דמי אילימא דקא שתי ליה (משתה) אוזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש הסך שמן של תרומה משלם את הקרן ומשלם את החומש׃

    23אלא דקא אכיל ליה על ידי פת אי הכי הויא ליה פת עיקר והוא טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה אלא דקא שתי ליה ע"י ״אניגרון״ דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסלקא, ״אנסיגרון״ מיא׃

    Tosafot

    כאן לאחר ברכהוכן בפ' כל כתבי (שבת ד' קיט.) אמרי' כשהיו מניחים השולחן היו אומרים לה' הארץ ומלואה וכשהיו מסלקין השולחן היו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם:

    כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנךוא"ת והא לקמן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מוקמי' ליה. וי"ל דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם צדיקים גמורים ועוד י"ל דפליג ליה אהא דלקמן שבא לפרש מה בין עושים ואין עושין והכא בעושים ואין עושים כי הדדי נינהו:

    דרך טרקסמוןפירש"י היינו דאורייתא אבל מדרבנן גם חצר קובעת כדמשמע בפ' יוצא דופן (נדה ד' מז:) איזהו חצר שחייב במעשר וכו' וכן מוכח בפ' המביא (ביצה ד' לה.):

    טובא גרירמכאן משמע שאסור לשתות יין בערב פסח מן המנח' ולמעלה ואם רוצה לשתו' צריך לשתות הרבה דטובא מגריר גריר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מאי חבר הוא לאיש משחיתפי' דאי כפשטיה מאי קאמר פשיטא דמאן דעבר עבירה חבר הוא למאן דעבר עבירה אלא ודאי לאיש מסוים קאמר.

    ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקוםכלומר בשלימות. מלאכתן עושין ע"י עצמן דכתיב ואספת דגנך. ואע"ג דלעיל מהאי קרא כתיב והי' אם שמוע תשמעו בראש הפרשה קאי אונתתי מטר ארצכם בעתו אבל ואספת דגנך מכל מקום כיון שישמעו כלל מדלא כתיב ואספת דגנך ע"י אחרים:

    דרך טרקסמוןפי' טרק שער סימון בית:

    דאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הביתפי' מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן אפי' ר' ינאי מודה דחצר קובעת ודיני תבואה עד שלא הביאה שליש אינה בתורת מעשר כלל אלא דינה כדשאים משהביאה שליש הרי היא בתורת מעשר ושעה זו נקראת עונתה למעשר. ופירות ג"כ יש להם עונה למעשר כל אחד לפי ענינו כדאיתא במעשר ואחר עונה זו אם דש אותה וברר אותה ממוץ שלה ועשה ממנה כרי והחליק פניה ברחת וזה נקרא מירוח הוקבעה למעשר לפי שנגמרה מלאכתה לגמרי ושעה זו נקראת גרנה למעשר והאוכל ממנה כזית חייב מיתה בידי שמים, ושאר פירות יש להם ענין שהוא להם כעין גורן להקבע למעשר כל אחד לפי ענינו וקודם לזמן זה מותרין באכילת עראי מדבריהם ומן התורה אפי' באכילת קבע לפי שלא הוקבעו ובשבת אסור אפי' אכילת עראי מדבריהם לפי שכל אכילת שבת עשו כקבע יצא שבת חזרו להיתירן אבל במיחד אותם לשבת הוקבעו מדבריהם ונאסרו לעולם אפי' באכילת עראי עד שיעשר. הרי שלא המריח תבואתו ונקה אותה מן המוץ והכניסה לבית ראיית פני הבית קובע. הרי שהכניסה במוץ שלה ונקה אותה יפה והניחה בשקים ובתיבות ולא עשה לה מירוח הרי זו פטורה לעולם ואי איפשר לה לעולם לבוא לכלל חיוב וזו כיון שאי איפשר לה לעולם לבוא לכלל חיוב הותרה לגמרי אפילו באכילת קבע:

    נימא בורא פרי הזיתמשמע פירא ופירא גופיה זית איקרי ומשמע השמן היוצא מן הזיתים ואין אומרים כן כמו שאין אומרים בורא פרי היין היוצא מן הענבים כי האילן צריך להזכיר: חמרא סעיד. פירוש סועד את הלב ומחזקו, זיין הוא ממעט הרעב מן הגוף אבל אינו מחזק הלב ויין מחזקו וזהו המסעד כדכתי' וסעדו לבכם:

    אי הכי נברך עליה ג' ברכות וכו'וא"ת ומי עדיף ממזון גופיה דאמרינן לקמן אין פרוסות קיימות בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, יש לומר דכיון דאשתני לעילויא דומיא דפת וקבעו לו ברכה לכתחלה בפני עצמו משום חשיבותו הוה ס"ד למימר דלאחריו נמי נברך שלש ברכות דומיא דפת. מפי מורי נר"ו:

    היכי דמי אי דקא שתי ליהפירוש בעיניה אזוקי קא מזיק ליה, פירוש האי מפסיד השמן הוא וחשוב כמזיק ולא חשיבא הנאה כלל כדתנן לגבי תרומה דמשלם את הקרן ולא חומש, פירוש דאין חומש אלא בנהנה דהתורה אמרה איש כי יאכל קודש פרט למזיק ומן הדין מזיק להקדש פטור אלא דרבנן חייבוהו בקרן כשיש לו בעלים כגון דאתא ליד כהן אבל ודאי אי לא אתא לידא דכהן בלאו הכי נמי פטור דממון שאין לו תובעים הוא. ומשני כגון דשתי ליה על ידי אניגרון. פירוש שמערב השמן עם סילקא וכי האי גונא אורחא דאינשי הוא וכדרך הנאתו הוא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 35b

    Berakhot 35b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 678 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Is called "olive:" And this would be "Who creates the fruit of *the fruit*" since the fruit is called "olive" and this is not a creation of heaven, since it is a creation by man's handiwork. But regarding the "vine," the "vine" is the tree and the grapes are the"fruit of the vine."

    And Rav Huna said What is taught, "He is permitted water and salt, but forbidden any other food and drink," could not be referring to one who says "Food is forbidden to me" because "food " only refers to the five species of grain: wheat, barley, spelt, oats and rye. Rather it refers to one who says, "Everything nourishing is forbidden to me," and all things, granted they are not called "food" but they surely "nourish," except for water and salt. Therefore oil nourishes.

    Rashi on Berakhot 35b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    כאן לאחר ברכה וכן בפ' כל כתבי (שבת ד' קיט.) אמרי' כשהיו מניחים השולחן היו אומרים לה' הארץ ומלואה וכשהיו מסלקין השולחן היו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם:

    כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנך וא"ת והא לקמן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מוקמי' ליה. וי"ל דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם צדיקים גמורים ועוד י"ל דפליג ליה אהא דלקמן שבא לפרש מה בין עושים ואין עושין והכא בעושים ואין עושים כי הדדי נינהו:

    דרך טרקסמון פירש"י היינו דאורייתא אבל מדרבנן גם חצר קובעת כדמשמע בפ' יוצא דופן (נדה ד' מז:) איזהו חצר שחייב במעשר וכו' וכן מוכח בפ' המביא (ביצה ד' לה.):

    טובא גריר מכאן משמע שאסור לשתות יין בערב פסח מן המנח' ולמעלה ואם רוצה לשתו' צריך לשתות הרבה דטובא מגריר גריר:

    Tosafot on Berakhot 35b · Sefaria

    Ritva

    מאי חבר הוא לאיש משחית פי' דאי כפשטיה מאי קאמר פשיטא דמאן דעבר עבירה חבר הוא למאן דעבר עבירה אלא ודאי לאיש מסוים קאמר.

    ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כלומר בשלימות. מלאכתן עושין ע"י עצמן דכתיב ואספת דגנך. ואע"ג דלעיל מהאי קרא כתיב והי' אם שמוע תשמעו בראש הפרשה קאי אונתתי מטר ארצכם בעתו אבל ואספת דגנך מכל מקום כיון שישמעו כלל מדלא כתיב ואספת דגנך ע"י אחרים:

    דרך טרקסמון פי' טרק שער סימון בית:

    דאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית פי' מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן אפי' ר' ינאי מודה דחצר קובעת ודיני תבואה עד שלא הביאה שליש אינה בתורת מעשר כלל אלא דינה כדשאים משהביאה שליש הרי היא בתורת מעשר ושעה זו נקראת עונתה למעשר. ופירות ג"כ יש להם עונה למעשר כל אחד לפי ענינו כדאיתא במעשר ואחר עונה זו אם דש אותה וברר אותה ממוץ שלה ועשה ממנה כרי והחליק פניה ברחת וזה נקרא מירוח הוקבעה למעשר לפי שנגמרה מלאכתה לגמרי ושעה זו נקראת גרנה למעשר והאוכל ממנה כזית חייב מיתה בידי שמים, ושאר פירות יש להם ענין שהוא להם כעין גורן להקבע למעשר כל אחד לפי ענינו וקודם לזמן זה מותרין באכילת עראי מדבריהם ומן התורה אפי' באכילת קבע לפי שלא הוקבעו ובשבת אסור אפי' אכילת עראי מדבריהם לפי שכל אכילת שבת עשו כקבע יצא שבת חזרו להיתירן אבל במיחד אותם לשבת הוקבעו מדבריהם ונאסרו לעולם אפי' באכילת עראי עד שיעשר. הרי שלא המריח תבואתו ונקה אותה מן המוץ והכניסה לבית ראיית פני הבית קובע. הרי שהכניסה במוץ שלה ונקה אותה יפה והניחה בשקים ובתיבות ולא עשה לה מירוח הרי זו פטורה לעולם ואי איפשר לה לעולם לבוא לכלל חיוב וזו כיון שאי איפשר לה לעולם לבוא לכלל חיוב הותרה לגמרי אפילו באכילת קבע:

    נימא בורא פרי הזית משמע פירא ופירא גופיה זית איקרי ומשמע השמן היוצא מן הזיתים ואין אומרים כן כמו שאין אומרים בורא פרי היין היוצא מן הענבים כי האילן צריך להזכיר: חמרא סעיד. פירוש סועד את הלב ומחזקו, זיין הוא ממעט הרעב מן הגוף אבל אינו מחזק הלב ויין מחזקו וזהו המסעד כדכתי' וסעדו לבכם:

    אי הכי נברך עליה ג' ברכות וכו' וא"ת ומי עדיף ממזון גופיה דאמרינן לקמן אין פרוסות קיימות בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, יש לומר דכיון דאשתני לעילויא דומיא דפת וקבעו לו ברכה לכתחלה בפני עצמו משום חשיבותו הוה ס"ד למימר דלאחריו נמי נברך שלש ברכות דומיא דפת. מפי מורי נר"ו:

    היכי דמי אי דקא שתי ליה פירוש בעיניה אזוקי קא מזיק ליה, פירוש האי מפסיד השמן הוא וחשוב כמזיק ולא חשיבא הנאה כלל כדתנן לגבי תרומה דמשלם את הקרן ולא חומש, פירוש דאין חומש אלא בנהנה דהתורה אמרה איש כי יאכל קודש פרט למזיק ומן הדין מזיק להקדש פטור אלא דרבנן חייבוהו בקרן כשיש לו בעלים כגון דאתא ליד כהן אבל ודאי אי לא אתא לידא דכהן בלאו הכי נמי פטור דממון שאין לו תובעים הוא. ומשני כגון דשתי ליה על ידי אניגרון. פירוש שמערב השמן עם סילקא וכי האי גונא אורחא דאינשי הוא וכדרך הנאתו הוא:

    Ritva on Berakhot 35b · Sefaria

    Meiri

    ראוי לו לאדם לעשות מלאכתו עראי ותורתו קבע, ומכל מקום אין לו להתרשל שלא לעסוק במלאכתו כלל אלא שיעשנה עראי ויעשה תורתו קבע והוא שנא' לא ימוש ספר התורה וכו' יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך אלא התנהג בהם מנהג דרך ארץ כלומר שתשתדל כפי מה שיחייב ההכרח ולא שתשקיע כל השתדלותך באלו הענינים, ולעולם אם יוכל יקבע זמן להכין צרכי ביתו כדי שלא יטרוד בהם כל השנה הוא שאמרו בכאן על אחד מחכמיהם שהיה אומר לתלמידיו במטותא מינייכו ביומי ניסן ויומי תשרי לא תיתו לבי רב דלא תיטרדו כולה שתא, וכל שתורתו קבע ומלאכתו עראי יהא בטוח שזו וזו תתקיים בידו:

    כבר אמרנו שאין הטבל נקבע למעשר אע"פ שנמרח עד שיכנס לבית דרך הפתח מכל מקום צריך שתדע שכמו שהבית קובע כך החצר קובעת שמשנכנס לחצר דרך השער והוא הנקרא דרך טרסקמון הוקבע למעשר אע"פ שלא נכנס לבית אלא שאין כל החצרות שוות בדבר זה כמו שיתבאר במקומו וכן צריך שתדע שאסור להערים ולהכניסו דרך גגות וקרפיפות כדי להפטר מן המעשר על הדרך שביארנו בהכנסה במוץ שלה, אלא שמכל מקום אם עשה כן לא נתחייב עדיין במעשר כמו שביארנו, ויש מפרשים שכל שנמרח הוקבע בלא ראיית פני הבית שהמרוח והוא גמר עשיית הכרי אחר זרייה שהוא בהחלקת הכרי ברחת קובע אף בלא הכנסה דרך הפתח והוא טבל הגמור והוא נקרא גרנו למעשר, ואם לא מירח ראיית פני הבית קובעת אלא אם כן מכניסה במוץ ואם מרחה אחר כן הוקבע, הא אם הכניסה דרך הפתח ונקרה מן המוץ שאי אפשר עוד במירוח פטורה לעולם וזו ודאי אף לשטתנו כך היא אלא שהראשונה ר"ל להיות המירוח קובע מן התורה בלא ראיית הבית לא שמענו אלא שאם הכניסה ומירח אחר כן הוקבע אבל אין מירוח לבדו קובע אלא למי שאין כונתו להכניסן בביתו אלא למכרן בגורן:

    כבר ביארנו על היין שמתוך חשיבותו קבע לו ברכה בפני עצמו וחשיבותו הוא שהוא זן וסועד את הלב כפת עצמו, ומכל מקום אין מברכין לאחריו ג' ברכות הואיל ואין אדם קובע סעודתו עליו, וכן הדין בתמרים שאמרנו עליהם שהם זנים וסועדים הואיל ואין דרך לקבוע סעודה בהם, ואפילו רצה זה לקבוע סעודתו ביין או בתמרים בטלה דעתו אצל כל אדם, ומכל מקום בדיעבד יצא על היין ועל התמרים בג' ברכות אבל תאנים וענבים ושאר מינים אע"פ שזנין ר"ל שממעטים הרעב הואיל ואין סועדים את הלב שיהא שבע וחזק בכך אפילו בדיעבד לא יצא אלא בברכה אחת מעין ג' אבל לא בג' ברכות:

    אע"פ שאמרנו ביין ותמרים שזנין וסועדין ושאר הדברים אינן סועדים מכל מקום כל הדברים זנין הם, ומי שאמר כל הזן קונם עלי אסור בכל הדברים חוץ מן המים ומן המלח אבל אם אמר הזן והסועד לא נאסר בפירות אלא ביין ותמרים אינם מזון ואינו אסור אלא במה שמברכין עליו בורא מיני מזונות כגון חמשת המינים ואורז ודוחן על דעת קצת כמו שיתבאר:

    השותה שמן זית לבדו הן לרפואה כגון חושש בגרונו הן שלא לרפואה אינו מברך כלל שאין כאן שום הנאה ואדרבה לענין הזנה מיהא מזיק הוא לגופו, ויש מפרשים אזוקי מזיק ליה האדם לשמן ר"ל שהוא מפסידו אחר שאינו נהנה ממנו וכן פרשוהו גדולי המפרשים, ואם הוא אוכלו בפת או בתבשיל אינו מברך עליו כלל שהרי הפת או התבשיל עיקר ועליו הוא מברך, ואם שותהו שלא ברפואה על ידי אנגרון והוא מיץ של סלקא שהיו משימין בו שמן הרבה, ויש מפרשים בו המים שנתבשלה הסלקא בהם אלא שלדעתנו אין מברכין בזה ב"פ האדמה כמו שנבאר, אלא שעיקר הפי' על מיץ הסלקא הרי אנגרון עיקר ומברך על מיץ הסלקא ב"פ האדמה ולא על השמן ואם הוסיף בשמן עד שהיה השמן עיקר ואם הוסיף בשמן עד שהיה השמן עיקר אינו מברך כלל שאף האנגרון בטל אצלו, ויש חולקים לומר שאף זה אנגרון עיקר ומברך עליו ואם שותהו לרפואה על ידי אנגרון זה, ומפני הרפואה הוא מוסיף בו בשמן עד שהשמן עיקר ושיש בן הנאת טעם מעט מברך על השמן וברכה שלו ב"פ העץ, זו היא שיטתנו בשמועה זו ויש חולקין בה בקצת דברים, ואף גאוני הראשונים חלקו בשמן על ידי אנגרון הג"ה [כן הוא ברשב"א בשם רב האי גאון ז"ל ושם מבואר טעמו ונימוקו] בין חול לשבת שבשבת מברך עליו בורא פרי העץ ובחול אינו מברך עליו, ואין אלו דברים של טעם אלא שעיקר הדברים כשיטתנו, וכל מה שאמרנו שאינו מברך כלל דוקא ברכת השמן אבל שהכל מברך וכן כתבוה גדולי המחברים, ויש אומר שאף שהכל אינו מברך וכן כל מה שנעשה לרפואה אם יש בו הנאת טעם קצת כגון מרקחות העושים לחולה מברך על העיקר שבו, והרפואות המרות שאין שום הנאה באכילתן אינו מברך כלל, ובמים יש אומר הואיל ואין הנאתן מרובה כל שלרפואה אינו מברך, ולי נראה שכל שהחולה שותה לצמאו מברך עליו ואפילו במים:

    זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש ומביא אשם הן באכילה בדבר הראוי לאכילה בין בשתיה בדבר הראוי לשתיה בין בסיכה בדבר הראוי לסיכה:

    שתה שמן של תרומה הואיל ושתיית השמן אינה מצויה ולא עוד אלא שהוא מזיק לו משלם את הקרן אבל לא את החומש ואף הקרן יש אומר שמן התורה פטור אפילו בא ליד כהן, אלא שחכמים חייבוהו בקרן אחר שבא ליד הכהן, הג"ה [ דבריו תמוהין מ"ט יפטור בתרומה שבא ליד כהן, כיון דתרומה נכסי כהן כמבואר בפ"ב דבכורים א"כ הוי כמזיק את ההדיוט וכן מבואר בתוס' ב"ק ד' ז' ד"ה שור ע"ש] וכן הדין בכל שהוא מזיק את ההקדש אבל פטור הוא מן החומש, הא אם סך אפילו ביין ושמן כאחד משלם קרן וחומש:

    Meiri on Berakhot 35b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כאן בזמן כו' דפליג ליה אהא דלקמן שבא לפרש מה בין עושין כו' עכ"ל בין עושין רצונו של מקום או לאו ודאי שמחלק נמי הכא אלא דר"ל בין עושין מלאכת עצמן או אחרים עושין מלאכתן או שהם עושין מלאכת אחרים הכא לא מחלק בהו כדמחלק בהו לקמן ודו"ק:

    בד"ה דרך טרקסמון כו' אבל מדרבנן גם חצר קובעת כו' עכ"ל דאל"כ תקשי ליה ההוא דיוצא דופן ודפרק חבית לרבי ינאי וע"ש בתוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Berakhot 35b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    Let us say, "Who creates the fruit of the olive:" ["Olive"] suggests the fruit, as the fruit itself is called "olive" and it would refer to the oil that comes from the olives. But we do not say that, just as we do not say, "Who creates the fruit of the wine that comes from grapes" because it is necessary to mention the tree.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 35b · Sefaria · CC0

    Penei Yehoshua

    פיסקא מאי שנא יין אילימא משום דאשתני לעלויא כו' לכאורה משמע דעלויא דיין היינו דיין חשיב עלויא לגבי ענבים אלא דאכתי קשה דמאי ענין הך עלויא לקבוע בשביל כך ברכה מיוחדת מאי דלא אשכחן בשום פירי דאטו בפירות גופייהו לא מצינן בא' מהם עלויא הרבה יותר מבחבירו ואפ"ה לא קבעו בשום מקום ברכה מיוחדת ונלע"ד בזה דשאני הכא דיין חשיב שפיר עלויא משום דבכל הפירות המשקין היוצא מהן אינן בכלל הפרי וגריעי מינייהו טובא בין לענין מידי דאורייתא כדאשכחן בערלה ובתרומה וביכורים במשניות בפ' העור והרוטב לפי המסקנא דמפרי פרי ילפי' למעוטי משקין דידהו חוץ מיין ושמן דרבינהו קרא בהדיא לענין תרומה ומש"ה ילפינן מינייהו בערלה וביכורים בג"ש דפרי פרי וכה"ג אשכחן נמי בעיקר הדין לענין הברכה עצמה דבמשקין בשאר פירות אין מברכין אפילו בפה"ע אלא שהכל כדאיתא לקמן בהדיא בדובשא דתמרי כמו שאבאר שם באריכות והשתא א"ש דמהאי טעמא גופא לא שייך לברך בורא פרי העץ כיון דכל המשקין אינם בכלל פרי העץ אלא משקין דגפן לחוד ומש"ה שייך בה שפיר הך ברכה דפרי הגפן כיון דלענין גפן הוא דמקרי פירי משום האי עלויה ועל זה מקשה המקשן והרי שמן כו' דהא בשמן שייך לגמרי האי טעמא דפרישית כמו ביין כנ"ל נכון ודו"ק:

    אלא דאכתי קשה דטעם זה לא יתכן אלא אליבא דרבי יהושע משא"כ לר' אליעזר דס"ל דבכל הפירות משקין היוצא מהן כמותן לענין ערלה וביכורים ממילא לא שייך הך סברא ואפשר לפרש עוד בדרך אחר דעלויי דיין היינו שיש בו צד מזבח לנסכים מש"ה מקשי בשמן נמי שייך ביה הך עלויא דצד מזבח למנחות:

    שם והרי שמן כו' והאמר ר"י אמר שמואל כו' הא דלא מקשי ממתניתין גופא דקתני חוץ מן היין ולא קתני שמן משום דאיכא למימר תני ושייר דהא בסיפא נמי קתני חוץ מן הפת ושייר ביה ברכת בורא מיני מזונות ועוד במתני' איכא למימר דלא קתני שמן משום דלא שייך ביה ברכה משום דלא חזי לשתיה כדמקשה בסמוך מש"ה מייתי הא דר"י אמר שמואל דקתני דמברך בורא פה"ע משמע דשייך ביה ברכה ואפ"ה לא קתני ברכה מיוחדת כמו ביין וק"ל:

    Penei Yehoshua on Berakhot 35b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה כאן בזמן ועוד י"ל כו'. עי' תשובת רשד"ם (חא"ח סי' ל"ט):

    Gilyon HaShas on Berakhot 35b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, (מ"ש יין דקבעו לי' ברכה בפני עצמו, אילימא משום דאשתני לעלוי') והרי שמן דאשתני לעלויה ולא אישתני לברכה. הא דלא פריך בלא"ה ממתני' דקתני על פירות האילן הוא אומר בורא פה"ע חוץ מן היין ולא קתני חוץ מן היין והשמן היינו משום דדלמא בשמן ליכא ברכה כלל דאזוקי מזיק כדפרכינן לקמן. אולם ק"ל כיון דבאמת לא משכחת ברכה בשמן כ"א ע"י אניגרון ולרפואה, א"כ דלמא מה"ט לא קבעו עליו ברכה חשובה כ"כ, דהרי הס"ד הי' דלא לברך עלי' כלל כיון דהוא לרפואה, אלא דמסיק כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי, אבל מ"מ י"ל נהי דמברך מ"מ אינו חשוב, לקבוע לברכה ביחוד:

    גמרא, אילימא דקשתי ליה משתי אזוקי מזיק לי' (דתני' השותה שמן של תרומה משלם את הקרן מטעם מזיק ואינו משלם את החומש, דכי יאכל כתיב גבי חומש וזהו מזיק). הרצון בזה, דסברא הוא דעל מה שמזיק לגופו ומרצונו ומדעתו מזיק לעצמו לא תקנו לברך עליו, ולתת הודיה להשי"ת, והראי' מתרומה הוא רק על היסוד דשתיית שמן מזיק. ומדברי רש"י ז"ל שכתב וגבי ברכה ואכלת כתיב, וכתב עוד דתניא דלאו בר אכילה הוא, משמע דמפרש דש"ס מדמי כי היכי דמזיק לגופי' אינו בכלל כי יאכל קודש, ה"נ אינו בכלל ואכלת וברכת. ועל פירושו קשיא לי, דהא מבואר בפסחים (דף כד ע"ב) דכל משקין היוצאין מפרי הוי שלא כדרך אכילתן עיי"ש, וכיון דחזינן דמברכין על מי פירות שהכל, ע"כ דאף שלא כדרך אכילתן מברך עכ"פ, וכיון שכן מה פרכינן, הא י"ל דאוכל דבר המזיק לו הוי בכלל שלא כדרך אכילתן, ובתרומה דבעי כדרך אכילתו כמ"ש תוס' להדיא פסחי' (דף כו ד"ה שאני היכל) מש"ה פטור מחומש, אבל מ"מ ברוכי מברכין עליו, כמו דמברכינן על מי פירות:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 35b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    Anyone who benefits from this world without a blessing is as if they are robbing the Holy Blessed One and the Congregation of Yisra'el. It appears [correct] in my eyes that above [i.e., earlier in the Talmud {Berakhot 35a}], it had said "[one who benefits from this world without a blessing] has cursed and [nonetheless] benefited from the holinesses of the heavens" referring to the food itself that one has eaten without a blessing. But, here, [the Talmud] is speaking about the sparks of holiness that are inside the food, and, since [the eater] did not bless [the food] in order to repair [the broken, fallen holy sparks] and to raise them up, [the eater] caused the shell [of the universe's impurity/evil] to rob [the holy sparks], and therefore, the reading of this is "as if" the [non-blessing-reciting] eater themselves robbed. And since these sparks of holiness belong to the Holy lessed One, therefore, [Rabbi Chanina bar Pappa] said, "[Anyone who benefits from this world without a blessing] is as if they are robbing the Holy Blessed One and the Congregation of Yisra'el." And therefore, this is similar to Yorov'am who corrupted, and this [non-blessing-reciting eater] corrupted the sparks of holiness that are destined to be oppressed in that shell.

    Ben Yehoyada on Berakhot 35b · Sefaria · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 35, Amud Bet, about 678 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “כאן לאחר ברכה.…”

    2. Segment 258 words

      Opens “א"ר חנינא בר פפא: כל הנהנה מן…”

    3. Segment 319 words

      Opens “מאי חבר הוא לאיש משחית א"ר חנינא…”

    4. Segment 420 words

      Opens “ר' חנינא בר פפא רמי כתיב (הושע…”

    5. Segment 516 words

      Opens “ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של…”

    6. Segment 630 words

      Opens “ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא'…”

    7. Segment 778 words

      Opens “ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש…”

    8. Segment 815 words

      Opens “אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה…”

      Named: רבי ישמעאל, אביי, רבה.

    9. Segment 919 words

      Opens “א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1042 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן…”

      Named: רבי יהודה, רבה.

    11. Segment 1159 words

      Opens “ואמר רבה בר בר חנה אר"י משום…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1213 words

      Opens “ור' יוחנן אמר אפי' חצר קובעת שנא'…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “חוץ מן היין וכו': מאי שנא יין…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    14. Segment 1415 words

      Opens “אמרי התם משום דלא אפשר היכי נבריך…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ונבריך עליה בורא פרי עץ זית אלא…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “ומשחא לא זיין והתנן הנודר מן המזון…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “נימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    18. Segment 1832 words

      Opens “אלמא משחא זיין אלא חמרא סעיד ומשחא…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1935 words

      Opens “ומי סעיד כלל והכתיב (תהלים קד, טו)…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “אי הכי נבריך עליה שלש ברכות לא…”

    21. Segment 2125 words

      Opens “א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא אי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבא.

    22. Segment 2250 words

      Opens “גופא אמר רב יהודה אמר שמואל וכן…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    23. Segment 2344 words

      Opens “אלא דקא אכיל ליה על ידי פת…”

      Named: רבה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 35b · Segment 10 — “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי…

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Berakhot 35b · Segment 17 — “נימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין מברכין בורא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 35b · Segment 13 — “…רב יהודה אמר שמואל: וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 35b · Segment 8 — “אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר'…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 35b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026