Talmud Builders

    Shevuot 49b

    Back to index

    English translation — Shevuot 49b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It died, but the truth was that it was injured or captured or stolen or lost; or if he responded: It was injured, but the truth was that it died or was captured or stolen or lost; or if he responded: It was captured, but the truth was that it died or was injured or stolen or lost; or if he responded: It was stolen, but the truth was that it died or was injured or captured or lost; or if he responded: It was lost, but the truth was that it died or was injured or captured or stolen, in any of the above cases, if the owner of the ox said: I administer an oath to you concerning your claim, and the borrower said: Amen, he is exempt from bringing an offering for his false oath, since the oath did not render him exempt from liability to pay. He would have been liable to pay in any case.

    2But if the owner said to the borrower: Where is my ox? And the borrower said to him: I do not know what you are talking about, but the truth was that it died or was injured or captured or stolen or lost, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and the borrower said: Amen, the borrower is liable to bring a guilt-offering, as he took an oath that would render him exempt from liability to pay.

    3If an owner said to a paid bailee or a renter: Where is my ox? And the latter said to him: It died, but the truth was that it was injured or captured; or if he said: It was injured, but the truth was that it died or was captured; or if he said: It was captured, but the truth was that it died or was injured; or if he said: It was stolen, but the truth was that it was lost; or if he said: It was lost, but the truth was that it was stolen, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and he said: Amen, the paid bailee or renter is exempt from bringing a guilt-offering.

    4If the paid bailee or renter said: It died or was injured or captured, but the truth was that it was stolen or lost, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and he said: Amen, the paid bailee or renter is liable to bring a guilt-offering. If the paid bailee or renter said: It was lost or stolen, but the truth was that it died or was injured or captured, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and he said: Amen, he is exempt from bringing a guilt-offering.

    5This is the principle: Anyone who changes from one claim of liability to another claim of liability or from one claim of exemption to another claim of exemption or from a claim of exemption to a claim of liability is exempt from bringing a guilt-offering. If he changes from a claim of liability to a claim of exemption, he is liable. This is the principle: Anyone who takes an oath to be lenient with himself is liable; if he takes an oath to be stringent with himself, he is exempt.

    6GEMARA: The Gemara asks: Who is the tanna who taught that there are four types of bailees? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: It is Rabbi Meir. Rava said to Rav Naḥman: And is there a tanna who does not accept that there are four types of bailees, as the question and your answer indicate? Rav Naḥman said to him: This is what I am saying to you: Who is the tanna who says that a renter has the same halakhic status as a paid bailee? With regard to this question, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: It is Rabbi Meir.

    7The Gemara challenges: But we have heard that Rabbi Meir said the opposite, as it is taught in a baraita : How does a renter pay? Rabbi Meir says: He pays like an unpaid bailee. Rabbi Yehuda says: He pays like a paid bailee. The Gemara explains: Rabba bar Avuh taught this baraita while reversing the opinions, stating that Rabbi Meir is of the opinion that a renter is like a paid bailee; therefore, he said that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    8The Gemara asks: Are these in fact four types of bailees? There are actually only three, as the halakhot relating to a paid bailee and a renter are identical. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: There are indeed four types of bailees with regard to the manner in which they accepted the deposit, but only three halakhot that apply to them.

    9§ The following cases were stated in the mishna: If the owner of an ox said to an unpaid bailee: Where is my ox; or if the owner of an ox said to someone in the marketplace: Where is my ox that you stole; or if he said to a bailee: Where is my ox, and the other person said to him: I do not know what you are talking about. With regard to all of these situations referred to in the mishna, Rav says: All of them are exempt from bringing a guilt-offering for falsely taking an oath of the bailees, but they are liable to bring a sin-offering for falsely taking an oath on an utterance. And Shmuel says: They are exempt from bringing a sin-offering for falsely taking an oath on an utterance as well.

    10With regard to what principle do they disagree? Shmuel holds that he is exempt from bringing an offering because there is no possibility of taking that oath with regard to an event that may occur in the future, i.e., that the deposited animal will die or be stolen or be lost, and Shmuel holds that one is not liable for taking an oath on an utterance in the case of any oath that one cannot take with reference to the future. And Rav holds that there is an obligation to bring a sin-offering because it is possible to take both a negative oath and a positive one. One of the conditions necessary in order for one to incur liability for an oath on an utterance is that the oath can be formulated as both a negative and a positive statement. This oath meets that criterion as one can formulate the oath in the negative, e.g., the deposit was not stolen, as well as in the positive, e.g., it was stolen.

    11The Gemara challenges: But they already disputed this question on another occasion (see 25a), as it was stated: With regard to one who says: On my oath so-and-so threw a stone into the sea, or: On my oath he did not throw it, Rav says: If it was later discovered that his statement was false, he is liable to bring an offering for his oath. And Shmuel says: He is exempt. Rav says that he is liable, as the oath can be positive or negative. And Shmuel says he is exempt because this oath cannot be stated with regard to the future, since he cannot control what so-and-so does.

    12The Gemara explains: It was necessary to state the dispute in the case of a bailee as well, as if they would teach it to us only in the case where one took an oath that so-and-so threw a stone, it may have been understood that it is only in this case that Rav says that the person taking the oath is exempt, since he is taking a false oath of his own accord, but in the case in the mishna here, where it is the court that is administering the oath to him, say that Rav concedes to Shmuel that he is exempt, in accordance with the statement of Rabbi Ami. As Rabbi Ami says: In the case of any oath that is administered by the judges, one is not liable to bring a sin-offering for falsely taking an oath on an utterance.

    13And conversely, if the dispute had been stated only in this case, i.e., the case of the bailee to whom the court administers the oath, one might have said: It is in this case that Shmuel says that he is exempt, in accordance with Rabbi Ami’s statement, but in a case where one took an oath that so-and-so threw a stone, say that Shmuel concedes to Rav that he is liable. Therefore, it is necessary for the dispute to be stated in both cases.

    14Having mentioned Rabbi Ami’s ruling, the Gemara discusses the matter itself: Rabbi Ami says: In the case of any oath that is administered by the judges, one is not liable for falsely taking an oath on an utterance, as it is stated in the verse: “Or if [ ki ] anyone swears clearly with his lips to do evil or to do good, whatever it is that a man shall utter clearly with an oath, and it is hidden from him…and the priest shall make atonement for him concerning his sin” (Leviticus 5:4–6). Only if one takes the oath of his own accord is he liable, as the verse can be understood in accordance with the statement of Reish Lakish. As Reish Lakish says: The term ki has four distinct meanings: If, perhaps, rather, and as. According to Rabbi Ami, its meaning in the above verse is: If, indicating that only if one takes the oath of his own accord is he liable.

    15Rabbi Elazar says: All of them, i.e., all those listed in the mishna as exempt, are exempt from bringing a guilt-offering for taking an oath of the bailees, but they are liable to bring a sin-offering for taking an oath on an utterance, except for a borrower who says: I do not know what you are talking about, and a paid bailee or a renter who claims that the deposit was stolen or lost. In these cases, the bailee is liable for taking an oath of the bailees, as he denied a monetary claim, meaning that he wanted to render himself exempt from liability to pay. This halakha is in accordance with the opinion of Rav. This chapter explained that a bailee who makes a false claim and takes an oath to that effect is not always liable for falsely taking an oath of the bailees. The principle with regard to this matter was stated at the end of the mishna: Any bailee who makes a false claim that would in any case not render him exempt from liability to pay, and takes an oath to that effect, is not liable for falsely taking an oath of the bailees.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חייבשהרי כפרו ממון שאילו הודה מתחייב:

    מת והוא נשבר כו' פטורשאם הודה לא היה משלם וכן נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב פטור שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:

    אמר לו אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר כו' פטורשזה שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:

    גמ' מאן תנא ארבעה שומריןלקמן מפרש לה:

    רבי מאיר היאלקמן מפרש מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין בתמיה על כרחינו ארבעה הם זה בחנם וזה בשכר זה שואל וזה שוכר:

    הני ג' הוי גרסינן ול"ג אי הכי ובין לר' מאיר ובין לר' יהודה פרכינן לה:

    כולןכל הני פטורי דמתניתין פטורין משבועת שומרין כלומר מאשם דשבועת הפקדון וחייבין משום שבועת ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועה לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:

    בלאו והןנגנב ולא נגנב:

    ליתא בלהבאימות ולא ימות שזו שבועת שוא היא שאין בידו לקיים:

    ה"ג צריכא דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב משום דמנפשיה אישתבע אבל בהא אימא מודי ליה לשמואל כדר' אמי כו'. טעמא דר' אמי מפרש לקמן:

    כי תשבע מעצמומשמע כדריש לקיש והאי כי תשבע בלשון אי דרשינן לה אם תשבע דהיינו מעצמו ולא שבועת דיינין שהיא בעל כרחו ורב דריש ליה בלשון דהא שהרי תשבע הרבה ישבעו על פי בית דין ועלה נמי כתיב קרבן עולה ויורד בשאין בה כפירת ממון שתחייבנו אשם:

    רבי אלעזר אומר כולןהנך פטורין דמתני' פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי דרבי אלעזר סבירא ליה כרב:

    חוץ מאיני יודע מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דשומר שכר והשוכרדקתני בהו במתני' חייב ההוא חייב בשבועת שומרין שהרי כפרו ממון ובההיא דשומר חנם שטען אבד והוא אכלו ובטוען נגנב והוא גנבו דקתני בה מתני' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם לא איצטריכא ליה לר' אלעזר למימנינהו גבי הנך חוץ דהא בהדיא פריש להו תנא חומש ואשם דשבועת שומרין:

    שבועות 49 עמוד ב

    1״מת״ והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד; ״נשבר״ והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד; ״נשבה״ והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד; ״נגנב״ והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד; ״אבד״ והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    2״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה אתה סח״ והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב.

    3אמר לנושא שכר והשוכר: ״היכן שורי״ א"ל ״מת״ והוא שנשבר או נשבה; ״נשבר״ והוא שמת או נשבה; ״נשבה״ והוא שמת או נשבר; ״נגנב״ והוא שאבד; ״אבד״ והוא שנגנב; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    4״מת״ או ״נשבר״ או ״נשבה״ והוא שנגנב או אבד; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב. ״אבד״ או ״נגנב״ והוא שמת או נשבר או נשבה; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    5זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה, ומפטור לפטור, ומפטור לחובה פטור. מחובה לפטור חייב. זה הכלל: כל הנשבע להקל על עצמו חייב. להחמיר על עצמו פטור.

    Gemara

    6מאן תנא ארבעה שומרין? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ר' מאיר היא. אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא תנא דלית ליה ארבעה שומרין?! אמר ליה, הכי קאמינא לך: מאן תנא דאמר שוכר כנושא שכר דמי? (אמר רב נחמן) אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא.

    7והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה דתנן: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר חנם, ר' יהודה אומר: כנושא שכר! רבה בר אבוה איפכא תני.

    8הני ארבעה הוו?! שלשה הוו! אמר רב נחמן בר יצחק: ארבעה שומרין, ודיניהן שלשה.

    9אמר לשומר חנם כו', ״היכן שורי״ כו', אמר לאחד בשוק כו', אמר לשומר כו', ״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה אתה סח״ כו'. אמר רב: וכולן פטורין משבועת שומרין, וחייבין משום שבועת ביטוי. ושמואל אמר: אף פטורין משום שבועת ביטוי.

    10במאי קמפלגי? שמואל סבר: ליתא בלהבא. ורב סבר: איתיה בלאו והן.

    11והא איפליגו בה חדא זימנא דאתמר: ״שבועה שזרק פלוני צרור לים״, ״שבועה שלא זרק״ רב אמר: חייב, ושמואל אמר: פטור. רב אמר חייב דאיתא בלאו והן, ושמואל אמר פטור דליתא בלהבא!

    12צריכא; דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב, משום דמנפשיה קמישתבע; אבל בהך, דבי דינא משבעי ליה אימא מודי ליה לשמואל, כדרבי אמי; דאמר רבי אמי: כל שבועה שהדיינים משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי.

    13ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל, אבל בהך אימא מודה ליה לרב; צריכא.

    14גופא אמר ר' אמי: כל שבועה שהדיינין משביעין אותה, אין בה משום שבועת ביטוי; שנאמר: ״(ויקרא ה״, ד) ״או נפש כי תשבע לבטא בשפתים״ מעצמו. כדר"ל דאמר ר"ל ״כי״ משתמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

    15ר"א אומר: כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי; חוץ מאיני יודע מה אתה סח דשואל, וגניבה ואבידה דנושא שכר ושבשוכר שהוא חייב, שהרי כפרו ממון.

    16הדרן עלך ארבעה שומרין, וסליקא לה מסכת שבועות׃

    Tosafot

    מאן תנא שוכר כנושא שכר דמימשמע דהכי הלכתא:

    וחייבין משום שבועת ביטויתימה דנימא דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפרק שלישי גבי שבועת. העדות (לעיל שבועות דף כה:) ונראה לי דלא דמי דהתם יצא להקל הילכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אוקימנה למתניתין לר' מאיר וכדתני רבה בר אבוה שוכר כיצד משלםר' מאיר אומר כשומר שכר. ר' יהודה אומר כשומר חנם. אמר רב נחמן ד' שומרין הן ודיניהן שלשה. שומר חנם נשבע על הכל. שואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה וקי"ל שוכר כשומר שכר משלם ומשלמין את הגנבה ואת האבדה:

    מתני' אמר לש ומר חנם היכן שורי א"ל מת והוא שנשבר או שנשבה כו' עד משביעך אני ואמר אמן פטור. כל המשניות דקתני בהו פטור.

    אמר רב וכולן פטורין משבועת השומרין שהרי לא כפרו ממוןוחייבין בשבועת ביטוי. ושמואל אמר אף פטורין משבועת ביטוי. במאי פליגי סבר כיון דאיתא בלאו והן חייבין. ושמואל סבר כיון דליתא בלהבא [פטורין] והא איפליגו בהאי סברא חדא זמנא. דאיתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים שבועה שלא זרק. רב אמר חייב כו'. ואמרינן צריכא. דאי איתמר בהאי הוה אמינא בההיא מחייב רב משום דמנפשיה קא מישתבע אבל הכא דבי דינא קמשתבעי ליה אימא מודה רב כדר' אמי דאמר כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי כו'. וקי"ל כרב חדא דהילכתא כרב באיסורי. ועוד דר' אלעזר קאי כותיה. דא"ר [אלעזר] כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי. חוץ מאיני יודע מה שאתה שח שבשואל וגניבה שבנושא שכר ושבשוכר שהרי כפרו ממון: גופא א"ר אמי כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי. שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים. תשבע מעצמה. וכריש לקיש דאמר כי משמש לד' לשונות. אי דלמא אלא דהא. אי כי יקרא קן ציפור לפניך. דלמא כי תאמר בלבבך. אלא כי פתוח תפתח את ידך לו. דהא ויראו כל העדה כי גוע אהרן: ירושלמי א"ר יוחנן ד' שומרין הן [ואין] חייבין אלא דרך קנין. ר' יעקב בשם ר' אלעזר אוף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין.

    שומר חנם נשבע שלא פשע היו עדים יודעין שלא פשעמאי. נשבעינה מהדא הרי שנמצא הגנב ואין עמו לשלם. מהו לומר לו השבע לי שלא נתת עיניך לגוזלה כתיב ואם לא ימצא הגנב. הא אם ימצא הגנב פטור. מתני' אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב כו':

    הדרן עלך ארבעה שומרין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 49b

    Shevuot 49b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 452 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חייב שהרי כפרו ממון שאילו הודה מתחייב:

    מת והוא נשבר כו' פטור שאם הודה לא היה משלם וכן נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב פטור שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:

    אמר לו אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר כו' פטור שזה שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:

    גמ' מאן תנא ארבעה שומרין לקמן מפרש לה:

    רבי מאיר היא לקמן מפרש מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין בתמיה על כרחינו ארבעה הם זה בחנם וזה בשכר זה שואל וזה שוכר:

    הני ג' הוי גרסינן ול"ג אי הכי ובין לר' מאיר ובין לר' יהודה פרכינן לה:

    כולן כל הני פטורי דמתניתין פטורין משבועת שומרין כלומר מאשם דשבועת הפקדון וחייבין משום שבועת ביטוי לשעבר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועה לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:

    בלאו והן נגנב ולא נגנב:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 49b · Sefaria

    Tosafot

    מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא:

    וחייבין משום שבועת ביטוי תימה דנימא דיצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפרק שלישי גבי שבועת. העדות (לעיל שבועות דף כה:) ונראה לי דלא דמי דהתם יצא להקל הילכך הוי חידוש אבל הכא דיצא להחמיר לפי שכופר ממון אין זה חידוש:

    Tosafot on Shevuot 49b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אוקימנה למתניתין לר' מאיר וכדתני רבה בר אבוה שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר שכר. ר' יהודה אומר כשומר חנם. אמר רב נחמן ד' שומרין הן ודיניהן שלשה. שומר חנם נשבע על הכל. שואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה וקי"ל שוכר כשומר שכר משלם ומשלמין את הגנבה ואת האבדה:

    מתני' אמר לש ומר חנם היכן שורי א"ל מת והוא שנשבר או שנשבה כו' עד משביעך אני ואמר אמן פטור. כל המשניות דקתני בהו פטור.

    אמר רב וכולן פטורין משבועת השומרין שהרי לא כפרו ממון וחייבין בשבועת ביטוי. ושמואל אמר אף פטורין משבועת ביטוי. במאי פליגי סבר כיון דאיתא בלאו והן חייבין. ושמואל סבר כיון דליתא בלהבא [פטורין] והא איפליגו בהאי סברא חדא זמנא. דאיתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים שבועה שלא זרק. רב אמר חייב כו'. ואמרינן צריכא. דאי איתמר בהאי הוה אמינא בההיא מחייב רב משום דמנפשיה קא מישתבע אבל הכא דבי דינא קמשתבעי ליה אימא מודה רב כדר' אמי דאמר כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי כו'. וקי"ל כרב חדא דהילכתא כרב באיסורי. ועוד דר' אלעזר קאי כותיה. דא"ר [אלעזר] כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת ביטוי. חוץ מאיני יודע מה שאתה שח שבשואל וגניבה שבנושא שכר ושבשוכר שהרי כפרו ממון: גופא א"ר אמי כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי. שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים. תשבע מעצמה. וכריש לקיש דאמר כי משמש לד' לשונות. אי דלמא אלא דהא. אי כי יקרא קן ציפור לפניך. דלמא כי תאמר בלבבך. אלא כי פתוח תפתח את ידך לו. דהא ויראו כל העדה כי גוע אהרן: ירושלמי א"ר יוחנן ד' שומרין הן [ואין] חייבין אלא דרך קנין. ר' יעקב בשם ר' אלעזר אוף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין.

    שומר חנם נשבע שלא פשע היו עדים יודעין שלא פשע מאי. נשבעינה מהדא הרי שנמצא הגנב ואין עמו לשלם. מהו לומר לו השבע לי שלא נתת עיניך לגוזלה כתיב ואם לא ימצא הגנב. הא אם ימצא הגנב פטור. מתני' אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב כו':

    הדרן עלך ארבעה שומרין.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 49b · Sefaria

    Ritva

    הכי קאמינא מאן תנא שוכר כנושא שכר פי' דהא דאמרינן מאן תנא ד' שומרין לאו משום מניינא אלא רישא דמתניתין נקיט בידיה כלומר מי שנה אותן על הסדר הזה שיהא שוכר כנושא שכר. חוץ מאיני יודע מה אתה סח שבשואל ובגנבה ואבידה שבנושא שכר והשוכר שהרי כפרו ממון איכא למידק ולימא נמי אבד שבשומר חנם דקתני הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ורבינו שלמה ז"ל כתב על זה דההיא לא איצטריכא ליה למימר דהא קתני בהדיא קרן וחומש ואשם דהיינו חיוב דשבועת השומרים ולא נתחוור תירוץ זה לרבינו הרמב"ן ז"ל דהא היכא דקתני נמי חייב סתמא ליכא למשמע אלא מחיוב שבועת השומרין לכך תירץ הוא ז"ל דהיינו טעמא דלא נקט אבד שבשומר חנם משום דקתני ביה אכלו דמשכחת לה בגזילה ממש בלא שבועת השומרין. והאל ברחמיו ישמרנו מכל חטא ושגיאה אמן ואמן. ובהכי סליקא לן מסכת שבועות תהלה לאל יתברך ויתעלה והוא ברחמיו יזכנו להבין ולשמוע וללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה שלימה אמן כן יהי רצון:

    Ritva on Shevuot 49b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שאם גנב שורו לחברו והוא אומר לא גנבתי ומה טבו אצלך אתה הפקדתו לי חייב בשבועת הפקדון שאלו הודה שגנבו היה חייב לשלם דמי השור ועכשו פוטר עצמו בגנבה ואבדה ר"ל שאם נגנב או אבד אחר הודאה זה היה פטור לפי טענתו וכן אם טען ששכרו שהרי היה פוטר עצמו באונסין הבאים אחר מכן וכן אם טען ששאלו שהרי היה פוטר עצמו במיתה מחמת מלאכה הבאה אחר מכן ומ"מ אם אמר נפקד אני עליו שוכר אני עליו שואל אני עליו והרי הוא לפניך ליטלו פטור שהרי אומר לו ליטלו עכשו וכן כל כיוצא בזה:

    כל אלו שאמרנו שפטור בשבועת הפקדון חייב הוא בשבועת בטוי שהרי מ"מ נשבע על שקר בדבר שישנו בלאו והן ואע"פ שאינה בלהבא על הדרך שביארנו בזרק פלוני צרור לים הא מ"מ כל שהוא חייב בשבועת הפקדון פטור משבועת בטוי על הדרכים שכבר ביארנו וכן כל שבועה שהדיינים משביעין שהיא מעניני שבועת הפקדון לחיוב קרבן כמו שהתבאר אם לא חלה עליו שבועת הפקדון חייב עליה בשבועת בטוי:

    ונשלם הפרק תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לכללו במסכת שבועות תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת עבודה זרה בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.

    Meiri on Shevuot 49b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שֶׁהֲרֵי כָּפְרוֹ מָמוֹן נראה לי דמכלתין מתחלת ' מכדי ' שהוא אותיות 'כד ים' דתורה שבעל פה היא תיקון המלכות שנקראת ים ויש בה כ"ד צרופי שם אדנ־י שהם כ"ד קשוטין ומסיימת באותיות ' ממון ' שהם ראשי תיבות 'מתרין מזלין נוצר ונקה' שתמשך הארה זו למלכות על ידי לימוד המסכתא תורה שבעל פה. גם ראש הגמרא מ"ם וסופה נו"ן הרי מ"ן [מיין נוקבין] שעולין על ידי לימוד תורה וכמו שכתב עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה במאמר אפיקומן מלה מורכבת 'אפיקו מ"ן' [מיין נוקבין] וכנגדן ימשך מ"ד [מיין דוכרין] אשר מוצאן מצא חיים.

    Ben Yehoyada on Shevuot 49b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 49, Amud Bet, about 452 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 150 words

      Opens “״מת״ והוא שנשבר או נשבה או נגנב…”

    2. Segment 224 words

      Opens “״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה…”

    3. Segment 333 words

      Opens “אמר לנושא שכר והשוכר: ״היכן שורי״ א"ל…”

    4. Segment 428 words

      Opens “״מת״ או ״נשבר״ או ״נשבה״ והוא שנגנב…”

    5. Segment 526 words

      Opens “זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה, ומפטור…”

    6. Segment 649 words

      Opens “גמ׳ מאן תנא ארבעה שומרין? אמר רב…”

      Named: רב נחמן, רבי מאיר, רבה, רבא.

    7. Segment 725 words

      Opens “והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה דתנן:…”

      Named: רבי מאיר, רבה.

    8. Segment 814 words

      Opens “הני ארבעה הוו?! שלשה הוו! אמר רב…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    9. Segment 941 words

      Opens “אמר לשומר חנם כו', ״היכן שורי״ כו',…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1011 words

      Opens “במאי קמפלגי? שמואל סבר: ליתא בלהבא. ורב…”

      Named: רב סבר, שמואל.

    11. Segment 1131 words

      Opens “והא איפליגו בה חדא זימנא דאתמר: ״שבועה…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    12. Segment 1236 words

      Opens “צריכא; דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב,…”

      Named: רבי אמי, שמואל.

    13. Segment 1313 words

      Opens “ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל, אבל…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1436 words

      Opens “גופא אמר ר' אמי: כל שבועה שהדיינין…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “ר"א אומר: כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין…”

    16. Segment 168 words

      Opens “הדרן עלך ארבעה שומרין, וסליקא לה מסכת…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shevuot 49b · Segment 10 — “במאי קמפלגי? שמואל סבר: ליתא בלהבא. ורב סבר: איתיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 49b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026