Talmud Builders

    Shevuot 27b

    Chapter 3 - Shevuot Shetayim Batra

    גם: שבועות דף כ״ז ע״ב, פרק ג׳ שבועות שתים בתרא

    English translation - Shevuot 27b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1unless the verse specifies that one is liable only if he curses both together. An example of a verse where the Torah specifies that the halakha applies only to the two elements in conjunction is: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10).

    2The Gemara continues: You may even say that the verse is referring to optional matters according to the opinion of Rabbi Yoshiya. He holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who interprets the Torah using the hermeneutical principle of amplifications and restrictions (see 26a), and the word “or” is superfluous and is used to separate “to do evil” from “to do good.”

    3The Gemara explains how one derives that the oaths referred to in the verse are oaths about optional matters in accordance with Rabbi Yoshiya, who interprets the verse in accordance with the principle of amplifications and restrictions: Granted, if you say that the verse about an oath on an utterance is written with regard to optional matters, the words “to do evil, or to do good” serve to restrict the meaning of the verse and exclude the application of an oath on an utterance to a matter involving a mitzva. The Gemara asks rhetorically: But if you say that the verse is written referring to a matter involving a mitzva, what do the words “to do evil, or to do good” serve to restrict?

    4§ The mishna teaches: Rabbi Yehuda ben Beteira said: What? If, with regard to an oath concerning an optional matter, for which one is not under oath from Mount Sinai, he is liable for breaking it, then with regard to an oath about a mitzva, for which he is under oath from Mount Sinai, is it not logical that he would be liable for breaking it? The Rabbis then asked him why he thinks one should be liable for an oath about a mitzva, since one would be exempt if it were inverted from positive to negative, rendering it an oath to refrain from performing a mitzva, which does not take effect. The Gemara comments: The Rabbis’ objection to the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira is well stated.

    5The Gemara responds: And Rabbi Yehuda ben Beteira could say to you: Isn’t there the case of an oath involving doing good to others, even though it does not include the possibility of being inverted to include liability for an oath concerning harming others, but nevertheless the Merciful One has amplified the halakha to include it? Here also, with regard to an oath to perform a mitzva, even though it does not include the possibility of being inverted to include liability for an oath concerning refraining from performing a mitzva, the Merciful One has amplified the halakha to include it.

    6And how could the Rabbis respond? They could say that there, with regard to an oath to do good to others, there is the possibility of inverting the oath to: I will not do good. Here, with regard to an oath to perform a mitzva, is there any possibility of a valid oath: I will not perform a mitzva?

    7MISHNA: If one says: On my oath I will not eat this loaf, and he then says again: On my oath I will not eat it, and again: On my oath I will not eat it, and he then ate it, he is liable only once. Once the first oath had taken effect, the subsequent oaths could not, as a prohibition cannot take effect where another prohibition is already in place.

    8This is an oath on an utterance, for which one is liable to receive lashes for intentionally breaking it, and for unwittingly breaking it one is liable to bring a sliding-scale offering.

    9For an oath taken in vain, one is liable to receive lashes when it is taken intentionally, and one is exempt when it is taken unwittingly.

    10GEMARA: The Gemara asks: Why do I need to teach the mishna such that the wording of the first oath is: On my oath I will not eat this loaf, and then the wording of the second oath is: On my oath I will not eat it?

    11The Gemara answers: This teaches us that the reason that he is liable only once is that he said: I will not eat this loaf, and then said: I will not eat it. But if he had said: I will not eat it, and then had said: I will not eat this loaf, he would be liable twice.

    12This is in accordance with the opinion of Rava, as Rava says: If one says: On my oath I will not eat this loaf, once he has eaten an olive-bulk of it he is liable, as this oath is understood to mean that it is prohibited for him to eat any of the loaf. If he says: On my oath I will not eat it, he is not liable unless he eats the whole loaf. The words: I will not eat it, indicate that his oath applies only to eating the entire loaf. Accordingly, when the first oath is: I will not eat it, and the second oath is: I will not eat this loaf, the second oath can take effect, as it generates a new prohibition that applies to each and every olive-bulk of the loaf.

    13§ The mishna teaches: If one says: On my oath I will not eat this loaf, and he then says again: On my oath I will not eat it, and again: On my oath I will not eat it, and he then ate it, he is liable only once. The Gemara asks: Why do I need the mishna to mention this additional, third, oath: I will not eat it?

    14The Gemara answers: This teaches us that there is no liability where one states redundant oaths, but there is an oath; the final oath is not completely discounted, so that if you find room, i.e., an application, for the additional oath, it goes into effect.

    15For what matter is this halakha relevant? It is relevant for the statement of Rava, as Rava says that if one requested of a halakhic authority to dissolve the first oath, and he did so, the second one counts for him in its place unless it, too, was dissolved.

    16The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports his opinion: With regard to one who took two vows of naziriteship, and counted the first term of naziriteship and separated an offering for it, and afterward requested and received dissolution of the first vow from a halakhic authority, the second term was counted for him in the observance of the first term, and he is not required to be a nazirite further. This indicates that the second vow went into effect retroactively once the first was dissolved, and the same would be true in the case of two oaths.

    17The Gemara rejects this: How can these cases be compared? There, the second naziriteship is there in any event, as once he counts the first term, he needs to return and count the second if there is no request for dissolution. Here, if he does not request dissolution of the first oath, is there a second oath at all? Therefore one cannot find support for Rava’s opinion from the baraita .

    18§ Rava says: If one took an oath about a loaf and then ate it, if he left an olive-bulk of it, he may request that his oath about the loaf be dissolved. If he ate the whole loaf, he may no longer request that his oath about it be dissolved.

    19Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What are the circumstances? If one took an oath where he said: I will not eat this loaf, which Rava, as cited above, understands as rendering it prohibited for him to eat any part of the loaf, then with the first olive-bulk that he ate he already committed his transgression. If he took an oath where he said: I will not eat it, which Rava understands as rendering it prohibited for him to eat only the whole loaf, why does Rava mention specifically that he left over an olive-bulk?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומשני ר' יאשיה דלא מייתר ליה או נפקא ליה דקראי לאו במצוה איירי דסבר לה כר"ע דדריש רבויי ומיעוטי כו' מאי מיעט אין לך דבר הראוי למעט כנשבע לבטל את המצוה ואם זה חייב כ"ש כל שאר שבועות אלא ודאי ביטול מצוה אימעוט וקיום מצוה ממעיט מדליתיה בלאו והן:

    איתיה בלא איטיב - לאחרים כגון מתנה לעשיר:

    ה"ג הכא מי איתא בלא אקיים:

    מתני' ה"ג שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה - לקמיה מפרש ל"ל דנקט שבועה שלישית:

    אינו חייב אלא אחת - שאי' שבועה חלה על שבועה:

    גמ' למה לי למיתני שלא אוכל שלא אוכלנה - למינקט תרי לישני ליתני שלא אוכל שבועה שלא אוכל:

    אבל אמר שבועה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל - ואכלה כולה חייב שתים דחיילא לה שבועה שניה. ואילו שלא אוכלנה כולה משמע אבל מקצתה לא אסר עליו וכי הדר אשתבע שלא אוכל אוסר עצמו בכזית ממנה וכי אכל כזית קמא חייב משום שבועה שניה וכי גמר ואכלה חייב משום שבועה ראשונה אבל האומר תחלה שבועה שלא אוכל אוסר עצמו בכזית ממנה הלכך שניה לא חיילא דבכלל ראשונה היא דכיון דאיתסר בכזית ראשון שוב לא יאכל כלום ממנה כ"ש כולה:

    כדרבא - דאמר אוכלנה משמע כולה אבל לא אוכל אסר עצמו בכדי אכילה:

    ה"ג הא תו ל"ל הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איתא וכי משכחא רווחא חיילא כדרבא דאמר רבא שאם נשאל כו':

    הא תו ל"ל - שבועה שלישית ל"ל משבועה שניה אשמועינן דאין שבועה חלה על השבועה:

    הא קמ"ל כו' - להכי נקט למנינא דאשמועינן חיובא הוא דליכא אשבועות אחרונות הא שבועות הם ולא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום יחולו והיכי דמי כדרבא שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בככר משום שבועה שניה וכן אם נשאל על השתים חלה על השלישית לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו שהרי פותח לו בחרטה והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע שהראשונה היתה מעכבתה מלחול ואינה לראשונה הואיל ונשאל עליה:

    שתי נזירות - סתם נזירות ל' יום:

    והפריש קרבן - לתגלחתו ונשאל לחכם על הראשונה עלתה לו שניה במנין שמנה לשם ראשונה ואינו צריך לשמור עוד נזירות שניה והקרבן שהפריש מביא עליה כדמפרש טעמא לקמן מי גרם לשניה שלא תחול תחלה להיות מנין הראשון שלה ראשונה היתה מעכבתה והרי אינה לראשונה שסילקה ועקרה בשאלה זו ונמצא המנין למפרע של שניה ה"נ גבי שבועות מי הוא גורם לשניה שלא תחול ראשונה היתה גורמת לה והרי אינה שעקרה בשאלה ונמצאת שניה חלה למפרע:

    הכי השתא התם - נודר שתי נזירות נזירות מיהא איתא אפי' לא נשאל על הראשונה לא יצתה נזירות שניה מפיו לבטלה דהא כי מני לראשונה בעי למימני לשניה וכיון דדבר העומד להיות הוא כשימצא מקום הרי מצא מקום למפרע ע"י שאילה לחול מיום ראשון לפיכך מנין עולה לה:

    הכא - גבי שבועות אי לאו שאלה מי הוה קיימא שניה לחול כלל הכא איכא למימר כשיצתה שניה מפיו יצתה לבטלה ולא לחול עד עולמית ואף כשיבא המקום שהרי כבר בטלה:

    נשאל עליה - והותר לו זית הנשאר ובאכילתו לא עבר:

    שבועות 27 עמוד ב

    1עד שיפרוט לך הכתוב ״יחדיו״.

    2אפי' תימא ר' יאשיה; וסבר לה כר"ע דדריש רבויי ומיעוטי, (ואייתר ליה ״או״ לחלק).

    3אי אמרת בשלמא בדבר הרשות כתיב״, ממעט דבר מצוה; אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיב, ממאי קא ממעט?״

    4א"ר יהודה בן בתירא: מה אם הרשות כו'. ורבנן שפיר קאמרי ליה לר' יהודה בן בתירא!

    5ור"י בן בתירא אמר לך: אטו הטבת אחרים לאו אע"ג דליתא בכלל הרעת אחרים, ורבי רחמנא? הכא נמי בקיום מצוה אע"ג דליתיה בביטול מצוה, רבייה רחמנא.

    6ורבנן התם, איתיה בלא איטיב״; הכא מי איתיה בלא אקיים״?!

    Mishna

    7״שבועה שלא אוכל ככר זו״; ״שבועה שלא אוכלנה״; ״שבועה שלא אוכלנה״; ואכלה אינו חייב אלא אחת.

    8זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

    9שבועת שוא חייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור.

    Gemara

    10למה לי למיתני ״שבועה שלא אוכל״, ״שבועה שלא אוכלנה״?

    11הא קמ"ל טעמא דאמר ״שלא אוכל״ והדר אמר ״שלא אוכלנה״ דלא מיחייב אלא חדא; אבל אמר ״שלא אוכלנה״ והדר אמר ״שלא אוכל״ מיחייב תרתי.

    12כדרבא דאמר רבא: ״שבועה שלא אוכל ככר זו״, כיון שאכל ממנה כזית חייב. ״שלא אוכלנה״ אינו חייב עד שיאכל את כולה.

    13״שבועה שלא אוכלנה״, ואכלה אינו חייב אלא אחת כו'. הא תו למה לי?

    14הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא; דאי משכחת רווחא חיילא.

    15למאי הלכתא? לכדרבא דאמר רבא: שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתיה.

    16לימא מסייעא ליה: מי שנדר ב' נזירות, ומנה ראשונה והפריש עליה קרבן, ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה.

    17הכי השתא?! התם נזירות מיהא איתא, דכי מני לראשונה, בעי מיהדר מימנא לשניה בלא שאלה. הכא, שבועה שניה מי איתא כלל?!

    18אמר רבא: נשבע על ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית, נשאל עליה; אכלה כולה, אין נשאל עליה.

    19א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ה"ד אי דאמר ״שלא אוכל״ מכזית קמא עבדיה לאיסוריה! אי דאמר ״שלא אוכלנה״ מאי איריא כזית?

    Tosafot

    עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו - ור' יאשיה הא דאיצטריך למיכתב יחדיו בחורש בשור ובחמור שלא יתחייב אפי' אינם קשורים יחד כדאמר בירושלמי דאיצטריך למעוטי קושר אחורי הקרון וגם בלבישת צמר ופשתים איצטריך שלא לאסור אפי' אינן תכופין כגון שני מלבושים אחד של צמר ואחד של פשתים:

    אלא אי אמרת בדבר מצוה מאי מיעט - וא"ת אימא דמיעט לשנות את הידוע ומילתא דליתא בלהבא לשמואל ומילתא דליתא בלאו והן אליבא דרב וי"ל דשקולים הן כדפרישי' לעיל ואי מרבינן האי מרבינן האי ועוד א"כ ליכתוב לעשות ושלא לעשות ולא בלשון הרעה והטבה:

    הא תו ל"ל חיובא הוא דליכא - זו היא גירסת הקונט' ודייק מדתנן במתני' תלת זימני שלא אוכל שלא אוכלנה [שלא אוכלנה] ואין נראה דבפרק שני דנדרים (ד' יז.) תנן שבועה שלא אוכל [שבועה] שלא אוכל אינו חייב אלא אחת ולא קתני התם תלתא זימנין ואפ"ה דייק כרבא התם בגמ' (דף יח.) ממתני' מדלא קתני חייב אחת ומדלא קתני אינו אלא אחת וקתני אינו חייב אלא אחת רווחא הוא דלית ליה הא כי מיתשיל על חברתה חיילא לכך נראה כספרים דל"ג במתני' דהכא תלת זימנין ול"ג הא תו ל"ל אלא ה"ג חיובא [הוא] דליכא כו' ודייק מדקתני אינו חייב אלא אחת כדדייק בנדרים ואע"ג דהכא לא מצי למיתני אלא אחת דאיצטריך למיתני. חייב לאשמועי' הא שלא אוכלנה והדר שלא אוכל חייב שתים מ"מ דייק שפיר מדלא קתני חייב אחת:

    הכי השתא התם איתא לשניה כו' - בפ"ב דנדרים (דף יח.) לא מסיק הכי אלא דחי התם כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ונראה דהתם ס"ד לפשוט דמיירי כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום וס"ל כרב הונא דאמר התם לעיל דאין נזירות חלה על נזירות ומייתי סייעתא שפיר דהוי השתא דומיא דשבועות ודחי כגון שקבל עליו ב' נזירות בבת אחת ולא דמי לשבועה דהכא בנזירות חיילי תרוייהו להתחייב למנות ב' נזירות זו אחר זו אפי' לא נשאל על הראשון אבל בשמעתין בעי לאתויי סייעתא אפילו אם נאמר דנזירות חלה על נזירות או שקבל עליו שתי נזירות בבת אחת כיון שאותו מנין מנה לשם ראשונה איך. תעלה לו לשניה בראשונה אי לאו משום דאמר אי משכחת שניה רווחא חייל' וה"ה גבי שבועה ומשני דהא לא דמי דהתם איתא לשניה דכי סליק מראשונה חיילא שניה הכא מי איתא לשבועה כלל ונראה דהתם כי פריך לרב הונא דאמר דאין נזירות חלה על נזירות מהך דמי שנדר שתי נזירות ומשני כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת ה"מ לשנויי אע"ג דאין נזירות חלה על נזירות מ"מ אי משכחת רווחא חיילא כדרבא אלא הש"ס משני לפי מה שהמקשה לא אסיק אדעתיה ההיא דרבא הקשה ר"י בר' מאיר כשקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ונשאל על אחת מהן אמאי לא נשתרי בשניה מ"ש מהא דתנן (נדרים דף סו.) קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולן ונראה דיש לחלק דהכא כיון דסליק למנין ב' נזירות כקיבל כל אחד בפני עצמה דמי:

    אם נשתייר הימנו כזית נשאל עליה - נראה דכי לא שייר אלא פחות מכזית דחייב עליה אע"ג דאמר שלא אוכלנה דכי משתבע על הככר אין דעתו שלא ישייר פחות מכזית דאין לך אדם שיאכל ככר שלם שלא יהו מעט פירורין נושרים ממנו דאי מפטר עד שיאכל גם אותו פחות מכזית אמאי קאמר בסמוך דלא חשיב לאיתשולי עליה מ"ש משבועה שלא אוכל כל שהוא דהתם פשיטא שיכול לישאל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פיס' שהיה בדין שיהיה חייב דברי ר' יהודה בן בתירה כו' - שפיר קאמרו ליה רבנן דשבועת מצוה לא תעשה בטול מצוה כקיום מצוה. דבביטול מצוה אם נשבע לבטל ולא ביטל פטור. ואם נשבע לקיים ולא קיים לדבריך חייב ואמר להו ר' יהודה בן בתירה והלא הנשבע להרע לאחרים פטור. אבל להיטיב לאחרים חייב דרביה קרא אע"ג דליתא בלהרע הכא נמי כדרביה קרא קיום מצוה אע"ג דליתא בביטול מצוה.

    ורבנן התם איתא לשבועה אם נשבע שלא איטיב לפלוני חייב הכא ליתא אם לא אקיים את המצוה שהנשבע שלא לקיים המצוה הנה נשבע שפטור ולא תמצא שחייב: ירושלמי שבועות אין בהן כרת. מעילה אין בה כרת. על דעת ר' יוחנן דאמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי הפסח.

    שבועה שלא אוכל מצה בליל הפסח לוקה ואוכל מצה - וכן הנשבע שלא לישב בצל אסור לישב בצל סוכה אבל הנשבע שלא לישב בצל סוכה לוקה ויושב בסוכה דמצוה: ת"ר בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות כו' עד ת"ל מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות. וגרסינן בתחלת נזיר מאי היא קדושא ואבדלתא הרי מושבע עליה מהר סיני. אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות וחלה אשבועתו: (וישב בסוכה) [ירושלמי] אזהרה לשבועת הרשות מנין לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין: מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה. אינו חייב אלא אחת.

    וזו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. ואוקימנא אם נשבע שלא אוכלנה והדר נשבע שלא יאכל ככר זו חייב שתים כדרבא דאמר שבועה שלא אוכל זו אפילו אכל כזית ממנה חייב. ואם נשבע אח"כ שלא אוכלנה כבר פשטה שבועתו הראשונה בכולה ואין שבועה חלה על שובעה אבל אמר שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה. ואם נשבע אח"כ שלא יאכל ככר זו. חלה השבועה אמקצתה. דייקינן אמתני' דקתני אינו חייב אלא אחת חיובא הוא דלא מחייב אשאר שבועות. אבל שבועה קיימא לה.

    דאי משכחת רווחא חיילא למאי הלכתא לכדרבה דאמר נשאל על הראשונה ובטלה חלה השניה תחתיה. ואתינן לסיועי מהא דתני מי שנזר שתי נזירות ומנה את הראשונה כו'.

    ודחינן הכי השתא התם גבי נזירות איתנהו תרווייהו וכי שלים ראשונה חיילא שניה הכא השבועה השניה בלא שאלה על הראשונה מי איתא לשניה כלל:

    אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם נשתייר ממנה כזית נשאל עליה - אכלה כולה אינו נשאל עליה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 27b

    Shevuot 27b. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 302 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 27b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026