Talmud Builders

    Shevuot 47b

    Chapter 7 - Kol HaNishbain

    גם: שבועות דף מ״ז ע״ב, פרק ז׳ כל הנשבעין

    English translation - Shevuot 47b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabba continues: Granted, if you say that his father, in a case like this, would be liable to take an oath, due to his partial admission, then the verse was necessary to exempt the heirs from taking the oath. But if you say that in a case like this, his father is also exempt from taking an oath, why do I need a verse about exempting the heirs? Evidently, an oath reverts to one who is liable to take it, and when he cannot take that oath he must pay the claim against him.

    2The Gemara asks: And as for Rav and Shmuel, who hold that one who cannot take an oath does not have to pay, and therefore there is no difference between the heirs and the father, what do they derive from this verse: “The oath of the Lord shall be between them both” (Exodus 22:10)?

    3The Gemara answers: It is necessary for that which is taught in a baraita : Shimon ben Tarfon says: The verse: “The oath of the Lord shall be between them both,” teaches that when one litigant imposes an oath on the other, and he takes a false oath, the oath applies to them both, i.e., they are both held responsible for the desecration of God’s name.

    4Since this Sage was mentioned, the Gemara cites some of his other statements. Shimon ben Tarfon says: With regard to the prohibition of following after an adulterer, i.e., providing him with assistance in carrying out adultery, from where is it derived? The verse states: “You shall not commit adultery [ lo tinaf ]” (Exodus 20:13). If the verse is vocalized slightly differently, it may be read: You shall not cause adultery [ lo tanif ].

    5Commenting on the verse describing the response of the Jewish people to the spies’ slander of Eretz Yisrael: “And you murmured [ vatteragenu ] in your tents and said: Because the Lord hated us, He has brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us” (Deuteronomy 1:27), Shimon ben Tarfon says: “ Teragenu ” is interpreted as though it is composed of two Hebrew expressions: You explored [ tartem ] the land, and: You disparaged [ ginnitem ] it, in the tent of the Omnipresent.

    6With regard to the verse: “As far as the great river, the river Euphrates” (Deuteronomy 1:7), Shimon ben Tarfon says: Although it is not the largest river, the Euphrates is called great in accordance with the adage: Draw close to the one anointed with oil and become anointed as well. Because the Euphrates is close to Eretz Yisrael, it is called great. The school of Rabbi Yishmael taught a similar idea: The servant of a king is like a king.

    7§ The mishna teaches that the storekeeper relying on his ledger takes an oath and receives payment. If an employer tells a storekeeper to pay his laborers, and the storekeeper claims he paid them, while the laborers claim that they did not receive payment, both the storekeeper and the laborers take oaths and receive payment from the employer. It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi said: Why is there the bother with this oath, that it is imposed upon both of them? Rabbi Ḥiyya said to him: We learn in the mishna (see 45a) that both of them take an oath and receive payment of their claims from the employer.

    8The Gemara asks: Did Rabbi Yehuda HaNasi accept from him that this is the halakha , or did he not accept it from him? Come and hear as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: The laborers take an oath to the storekeeper that he had not paid them. And if it is so that Rabbi Yehuda HaNasi accepted Rabbi Ḥiyya’s ruling, then Rabbi Yehuda HaNasi should have instead said that the laborers take an oath to the employer.

    9Rava said: Do not conclude that Rabbi Yehuda HaNasi did not accept Rabbi Ḥiyya’s ruling. Rather, interpret his statement as follows: The laborers take an oath to the employer in the presence of the storekeeper, so that they will feel ashamed to lie with him present, since he knows whether or not he paid them.

    10§ It was stated about a similar topic that if there were two sets of witnesses who contradict one another, and it is clear that one set must be testifying falsely, Rav Huna says: This set can come by itself and testify about other cases, and that set can come by itself and testify. Neither set of witnesses is disqualified for future testimony, since there is no way of knowing which was lying. Rav Ḥisda said: Why do I need to become involved with lying witnesses? Since each set of witnesses is possibly untrustworthy, both sets are disqualified.

    11The Gemara cites the circumstances relevant to this dispute. If, after contradicting each other, the two sets of witnesses testified about circumstances involving two distinct lenders, and two distinct borrowers, and therefore two separate promissory notes, each one signed by a different set of witnesses, this sort of scenario is the subject of their dispute. According to Rav Huna both promissory notes are valid, and according to Rav Ḥisda neither is valid. In the case of a single lender, and a single borrower, and two promissory notes, with each signed by a different one of the sets of witnesses, the holder of the promissory note is at a disadvantage and can collect only the lower sum. One of the promissory notes is necessarily not valid, as it is signed by witnesses who testified falsely.

    12In the case of two lenders, and a single borrower, and two promissory notes, this is the same as the mishna, where two claimants who contradict each other come to collect payment from a single person who must pay them both, as the evidence for both claims has a presumption of validity. In the case of two borrowers, and a single lender, and two promissory notes, what is the halakha ? Can each of the borrowers claim that the promissory note supporting the claim against him is not valid, as it could have been signed by the untrustworthy set of witnesses; or does each of them have to pay unless he can prove that the promissory note against him was signed by the unfit set of witnesses? The Gemara states: The question shall stand unresolved.

    13Rav Huna bar Yehuda raises an objection from a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אביו כי האי גוונא מיחייב - שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע דהא אינו יודע קאמר לישלם היינו דאיצטריך קרא למעוטיה למיפטר היורש בטוען טענה זו:

    לעוקב אחר המנאף - נעשה לו אפוטרופוס להרגיל לו נשים לניאוף:

    תרתם - את הארץ:

    וגיניתם - את המקום שהשכין את שכינתו ביניכם:

    קרב לגבי דהינא ואידהן - אם נגעת במשוח בשמן תהא. גם משוח בנגיעתו כלומר פרת הוא קטן משלש נהרות שהוא מנוי אצלם לבסוף והנהר הרביעי הוא פרת (בראשית ב׳:י״ד) וכאן הוא קורא אותו נהר גדול בשביל שהוא נזכר כאן על שם א"י שהיא חשובה נזכר גם הוא בחשיבות דהינא לשון שמן ומשיחה (ישעיהו ל״ד:ו׳) הודשנה מחלב מתרגמינן אתדהינא:

    מתני' לא שאמר לו כתוב על פינקסי כו' - אלא בזמן שיש רגלים לדבר שבעל הבית מודה שאמר לו תן כו':

    שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית - דאמר ליה פועלים לא מהימנו לי בשבועה את האמנתינהו דלא אמרת לי בסהדי הב להו וכן פועלין אמרי ליה לא מהימן לן חנוני בשבועה:

    גמ' טורח שבועה זו למה - ששניהן באין לבית דין שתצא שבועת שוא מביניהם ולא פירש (לי) רבי מאי סבירא ליה אי נוטלין בלא שבועה כבן ננס או יפסיד חנוני בשבועת פועלים:

    תנינא שניהם נשבעין ונוטלין - כבר שנית לנו וסתמת במשנה שניהן נשבעין ונוטלין:

    קיבלה מיניה - רבי מר' חייא והדר ביה או לא:

    ת"ש - כי פריש רבי מאי סבירא ליה בגווה קאמר פועלים נשבעים לחנוני שלא קבלו ממנו כלום אלמא לא קיבלה וסבירא ליה חנוני יפסיד שהיה לו לתת להם בעדים:

    ואם איתא - דקיבלה נשבעין לבעל הבית מיבעי ליה דמה להן אצל חנוני לשבועה הואיל וחוזר וגובה מבעל הבית:

    אמר רבא - לעולם קיבלה מיניה והכי קאמר פועלין נשבעין לבעל הבית במעמד חנוני כלומר לפני חנוני כדמפרש ואזיל:

    המכחישות זו את זו - שנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג:

    זו באה בפני עצמה ומעידה - בעדות אחרת וכן זו ואע"פ שהאחת פסולה אין לך לפסול לא זו ולא זו הואיל ואינך יודע איזה מהן פסולה אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו אין נאמנין בעדות אחת דמה נפשך אחד מהן פסול והיינו דנקט ביה האי לישנא באה בפני עצמה ומעידה:

    בהדי סהדי שקרי למה לי - הואיל והאחת פסולה אין אחת מהן נאמנת לשום עדות:

    ה"ג שני מלוין ושני לווין ובשני שטרות היינו פלוגתייהו ול"ג דכ"ע:

    ב' מלוין וב' לווין וב' שטרות - וא' מב' כיתות הללו חתומה על זה והב' חתומה על זה דלרב הונא שניהן השטרות כשירין ולרב חסדא שניהן פסולין:

    מלוה ולוה ושני שטרות - שיש לו לאדם אחד שני שטרות על שתי הלואות על חבירו וא' מהן חתומה על זה וא' על זה יד בעל השטר על התחתונה בין לרב הונא בין לרב חסדא אין חולקין בזו שהרי זה בא עליו מכח שתי כיתות אחת כשירה ואחת פסולה אין אתה יכול לפסול את שניהן ולא להכשיר את שניהן הלכך שטר קטן שבהם גובה הימנו והגדול יפסיד לפי שאומר לו זו היא הפסולה דמספיקא לא מפקינן ממונא מיניה אבל ממה נפשך הקטן גובה דיש בכלל מאתים מנה:

    שני מלוים ולוה אחד - היינו מתני' שני מלוין הוציאו איש שטרו על לוה אחד ואחת משתי כיתות הללו אחת חתומה בזה ואחת בזה לא קמבעיא לן מאי קאמר רב הונא בה דהיינו מתניתין דקתני נשבעין ונוטלין מבעל הבית ואע"פ שאנו יודעין שאחד מהן שקר אין אנו יכולין להפסיד את אחד מהן ונזקקין להן ב"ד להגבותן והכי נמי לרב הונא דאית ליה גבי שני מלוין ושני לווין זו באה ומעידה וזו באה ומעידה הוא הדין לשני מלוין ולוה אחד ואע"פ שממה נפשך הלוה העני הזה לוקה באחד מן השטרות הללו על ידי עדות פסולה אין אתה יכול להפסיד את אחד מן המלוין שאינך יודע איזה הפסולה:

    שני לווין ומלוה אחד - הוציא מלוה זה שני שטרות זו חתומה בזה וזו חתומה בזה:

    מאי - אמר רב הונא בזה מי אמרינן כיון דחד גברא הוא דמייתי להו לקמן לא מזדקקינן ליה דמה נפשך בשטר פסול בא לפנינו זה דוחה אצל זה וזה אצל זה ויפסיד או דלמא כיון דעל שני לווין הוא מוציא זו באה ומעידה וזו באה ומעידה לרב חסדא לא מיבעיא ליה דהא אפי' בשני מלוין ושני לווין ושני שטרות פסול וכל שכן בשני לווין ומלוה אחד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבועות 47 עמוד ב

    1אי אמרת בשלמא אביו כי האי גוונא מיחייב, איצטריך קרא למיפטר גבי יורשין; אלא אי אמרת אביו כי האי גוונא נמי פטור, קרא גבי יורשין למה לי?

    2ורב ושמואל האי שבועת ה' מאי קא דרשי ביה?

    3מיבעי ליה לכדתניא, שמעון בן טרפון אומר: שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם.

    4שמעון בן טרפון אומר: אזהרה לעוקב אחר נואף, מנין? ת"ל (שמות כ, יג) ״לא תנאף״ לא תנאיף.

    5(דברים א, כז) ״ותרגנו באהליכם״ שמעון בן טרפון אומר: תרתם וגיניתם באהלו של מקום.

    6(דברים א, ז) ״עד הנהר הגדול נהר פרת״ שמעון בן טרפון אומר: קרב לגבי דהינא, ואידהן. דבי רבי ישמעאל תנא: עבד מלך כמלך.

    7והחנוני על פינקסו כו'. תניא, אמר רבי: טורח שבועה זו למה? א"ל ר' חייא (בר אבא), תנינא: שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית.

    8קיבלה מיניה, או לא קיבלה מיניה? ת"ש דתניא, רבי אומר: פועלין נשבעין לחנוני. ואם איתא, לבעל הבית מיבעי ליה!

    9אמר רבא: פועלים נשבעין לבעל הבית במעמד חנוני; כי היכי דליכספו מיניה.

    10איתמר: שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אמר רב הונא: זו באה בפני עצמה ומעידה, וזו באה בפני עצמה ומעידה. רב חסדא אמר: בהדי סהדי שקרי למה לי?

    11שני מלוין ושני לווין ושני שטרות היינו פלוגתייהו; מלוה ולוה ושני שטרות יד בעל השטר על התחתונה;׃

    12שני מלוין ולוה אחד ושני שטרות היינו מתניתין; ב' לווין ומלוה אחד ושני שטרות מאי? תיקו.

    13מתיב רב הונא בר יהודה:

    Tosafot

    אי אמרת בשלמא אביו כי האי גוונא מיחייב - תימה למ"ד בפ' השואל (ב"מ דף צז: ושם) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דברי עדיף היכי מוקי לה האי קרא אי בנ' ידענא ובנ' לא ידענא בהא ליכא חיוב שבועה לאבא אלא חיובא דממון דברי עדיף וי"ל דמוקי לה כרב ושמואל דבסמוך א"נ ה"ק הכתוב שבועת ה' תהיה בין שניהם היכא דשייכא ומי שאינו יכול לישבע משלם ולא כן היורשין דפטורין כשאין יכולין לישבע:

    חלה על שניהם - ונענש המשביע אפי' הדין עמו כדפי' בקונטרס בריש הדיינין (לעיל שבועות דף לט:) וכן נראה דהא דריש התם בברייתא ובאה אל הגנב זה הגונב דעת הבריות שתובע ממון ממי שאינו חייב לו ובתר הכי פריך משביע אמאי קאי בסורו ומשני משום דר' שמעון בן רבי טרפון ומדאיצטריך לאתויי הך ושביק ברייתא גופה משום דמיירי אפי' הדין עמו:

    בהדי סהדי שקרי למה לי - תימה דרבא אומר במרובה (ב"ק דף עב: ושם) ובמכות (דף ד ושם)) דעד זומם חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אדרבה הא דמכשרינן למזים הוי חידוש דהא בהכחשה תרוייהו פסולים לרב חסדא ואומר ר"י דרבא סבר כרב הונא דבריש חזקת הבתים (ב"ב דף לא: ושם) מסיק אדרב נחמן ורבא דכ"ע כרב הונא ובסמוך דמשני רבא אליבא דרב חסדא ליה לא סבירא ליה ולמאי דבעי לאוקומי התם רבא כרב חסדא הוה מצי למימר וליטעמיך ועוד דלטעם אחר דלגבי עד זומם דמפרש משום פסידא דלקוחות מצי למיסבר כרב חסדא והלכה כרב הונא מדמוקי רב נחמן ורבא כוותיה בחזקת הבתים וכן פסק ר"ח משום דרב הונא היה רבו של רב חסדא כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף לג.) ועוד דמתניתין דאחד אומר גבוה כו' דייק לכאורה כרב הונא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אלא לאו בדטעין מנה לאבא ביד אביך וא"ל ג' ידענא וגו' לא ידענא: אי אמרת אביו כי האי גוונא מיחייב שבועה וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. האי נמי כיון דאמר לא ידענא מספקא ליה. ושבועה בספק ליכא הלכך משלם. איצטריך קרא למיפטר בכי האי גוונא היורש אלא אי אמרת כי האי גוונא פטור איצטריך קרא למיפטר גבי יורשין:

    ורב ושמואל דאמרי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע פטור שאין אדם מוריש שבועה לבניו. האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה. ואמרינן דרשי ביה (כר' דתניא) [לכדתניא] שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלומר אי אפשר שאין אחד מהן על שקר או התובע תובע מה שאין לו עליו ומשביעו בחנם לפיכך השבועה חלה על המשביע בחנם. או הנשבע כופר ונשבע על שקר. ועוד [אמר] שמעון בן טרפון תשלום הברייתא אזהרה לעוקב אחר המנאף. פירוש מכין לו מקום ונשים לניאוף מניין שחייב.

    ת"ל לא תנאיף לא תגרום ניאוף.

    ותרגנו באהליכם שמעון בן טרפון אומר תרתם וגיניתם באהלו של מקום והאי דכתיב באהליכם בכינוי הוא.

    עד הנהר הגדול נהר פרת - שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דאהינא ואידהן. פירוש כיון שנעשה פרת (גדול) [גבול] ארץ ישראל נקרא הנהר הגדול: והאי דאמר בפרק השואל את הפרה ובזולתי זה המקום בתלמוד היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם. עיקר דברי רבא בזה המקום הן והוא שאמר רבא כוותיה דר' אבא מסתברא דתני ר' אמי וכו' עד איצטריך קרא למיפטר יורש:

    וחנוני על פנקסו כיצד כגון שאמר בעל הבית לחנוני תן לבני או לפועלים שלי כך וכך הוא אומר נתתי והן אומרים לא לקחנו. ישבע החנוני ויטול. אבל אם טוען כי לך נתתי או לשלוחך. וכך כתוב בפנקסי ובעה"ב אינו מודה בזה הרי הם כשאר כל הטענות: ירושלמי לא במקיף אמרו שיכול לומר לו כתבתה בזו היד מחוק בזה היד ר' אומר אני שיהו נשבעין הפועלין בפני החנוני מפני [הבושה] הדאמר בשלא העמידן אצלו אבל אם העמיד את הפועלין אצל החנוני אין בעה"ב חייב לפועלין כלום: תניא א"ר טורח שבועה זו למה א"ר חייא תניא שניהן נשבעין ונוטלין מבעה"ב.

    ואסקה רבא פועלין נשבעין לבעה"ב במעמד חנוני - דלמא מיכספי מיניה: ירושלמי בפרק האיש מקדש בתחילתו א"ר בא אתא עובדא קמיה רב ועשה שליח עד חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרפיפא דחבריה וכפר ביה א"ר פינחס אתא עובדא קומיה דר' ירמיה ועשה שליח עד וחייבו על ידי הכתף. אית מתניתא אמר (שלא) [שלוחו של] אדם כמותו:

    איתמר שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה. ורב חסדא אמר בהדי שהדי שקרי למה לי פירוש רב הונא פסלם באותה העדות שהוכחשו בה ומכשירם בעדות אחרת כל כת בפני עצמה. ועד מכת זו ועד מכת זו בעדות אחרת פסולה. ורב חסדא פסלם בכל עדות שבעולם בין כל כת בפני עצמה ובין אחד מזו הכת ודייקי מדקתני רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה זו באה בפני עצמה ומעידה ולא קתני פסולין לעדות זו שהוכחשו וכשרים לעדות אחרת. ש"מ כת כת בפני עצמה כשירה. אבל עד אחד מזו הכת ועד אחד מזו הכת פסולין ואפי' לרב הונא הלכך שני לוין וב' לוין וב' שטרות. ובכל שטר כת בפני עצמה היינו פלוגתייהו. רב הונא מכשר ב' שטרות כדאמרן ורב חסדא פוסל ב' שטרות דסבר מכל מקום כת אחת מהן פסולה. וכל שטר ספק פסול הוא ומספיקא לא מפקינן ממונא.

    מלוה ולוה ושני שטרות יד בעל השטר על התחתונה פירוש ראובן הוציא עד שמעון ב' שטרות באחד ק' ובאחד ר' ואלו שני כתות המכחישות כת האחת חתומין בשטר האחד והכת האחרת חתומין בשטר השני אומר ראובן מכל פני כת אחת מהן פסולה ברר אתה איזו כת מהן פסולה. וכיון שאינו יכול לברר אומר לו עדים החתומים בשטר של ר' הן הפסוליו. הלכך גובה שטר של ק' ובשטר של ר' נשבע הלוה ומיפטר:

    שני מלוין ולזה אחד ושני שטרות היינו מתניתין דתנן שניהן נשבעין ונוטלין מבעה"ב הלכך שני מלוין נשבעין וגובין מן הלוה אע"פ שודאי א' מהן [פסולה] כמו הפועל והחנוני ששניהן נשבעין ונוטלין מבעה"ב: שני לוין ומלוה אחד וכל אחד אומר השטר שעלי הוא הפסול והמלוה אינו יכול לברר אליבא דרב הונא דינא מאי ועלתה בתיקו וקי"ל כל תיקו דממונא לקולא ונשבעין שניהן ומיפטרי וי"א תיקו כי האי גוונא חולקין ומותבינן על רב חסדא אחד אומר גבוה שתי מרדעות היתה הלבנה ואחד אומר שלש עדותן קיימת.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 47b

    Shevuot 47b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 227 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 47b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026