Talmud Builders

    Shevuot 6b

    Back to index

    English translation — Shevuot 6b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if it is so that Rabbi Akiva lists the different shades in decreasing order of their degree of brightness, then after mentioning the reddish variation of baheret he should have next said: The reddish variation of a wool- white mark is darker than it, not that the reddish variation of lime is darker than it.

    2They said in response to this: Yes, it is indeed so that Rabbi Akiva continues by referring to the reddish variations of a wool-white mark, and it is taught likewise in a baraita that Rabbi Natan says, referring to that mishna: It is not correct that Rabbi Akiva said: The reddish variation of lime is darker than it; rather, he said that the reddish variation of a wool-white mark is darker than it.

    3§ The Gemara considers the source from which the different shades of marks are derived: And from where do we derive that baheret is an intense white color? Abaye said: The verse states: “And if it is a white baheret ” (Leviticus 13:4), which indicates that it alone is a bright white and there is no other as white as it.

    4The Sages taught in a baraita : The bright shade of a baheret makes it appear deeper than the surrounding skin, and so the verse states: “And its appearance is deeper than the skin” (Leviticus 13:25). This is like the appearance of an area illuminated by the sun, which appears deeper than the area in the shade. The darker shade of a se’et makes it appear as though it is raised above the surrounding skin; this is indicated by the fact that the word se’et means nothing other than raised, and so the verse states: “Upon all the high mountains and upon all the raised up [ hanissaot ] hills” (Isaiah 2:14). The words hanissaot and se’et share the same Hebrew root and both refer to something raised up. In the verse: “For a se’et and for a sappaḥat ” (Leviticus 14:56), the word sappaḥat means nothing other than secondary, and so the verse states: “And he will say: Append me [ sefaḥeni ] please to one of the priestly classes to eat a piece of bread” (I Samuel 2:36). This teaches that there is a leprous mark that is secondary and appended to a se’et . This is a mark that is the color of an egg membrane.

    5We found a source for a mark that is secondary to a se’et ; from where do we derive that there is also a mark that is secondary to a baheret ? Rabbi Zeira said: “White” (Leviticus 13:10) is stated with regard to a se’et and “white” (Leviticus 13:4) is stated with regard to a baheret . This teaches that just as the shade of white stated with regard to a se’et has a secondary mark, i.e., the mark that is the color of an egg membrane, so too, the shade of white stated with regard to a baheret has a secondary mark, i.e., the lime-colored mark.

    6A different source for this was taught in a baraita : The verse (see Leviticus 13:2) placed the word sappaḥat between se’et and baheret , to say to you: Just as there is a shade that is secondary to a se’et , so too, there is a shade that is secondary to a baheret .

    7The mishna in Nega’im cited above states: A se’et is like white wool. The Gemara asks: What is meant by white wool? Rav Beivai says that Rav Asi says: It is the color of clean wool from a lamb that is wrapped up [ mekhabnin ] in a cover when it is one day old in order to protect it from being sullied, so that the wool will be suitable for producing a fine wool garment.

    8§ In continuation of his statement cited above Rabbi Ḥanina says: The following is an analogy to illustrate the opinion of the Rabbis, i.e., the opinion expressed in the mishna in Nega’im (1:1) that both a baheret and a se’et have marks that are secondary to them. To what is this matter comparable? To two kings and to two governors [ iparkhei ] where, with regard to their supremacy, the king of this governor is above the king of that governor, and the governor of this king is above the governor of that king. The two kings are analogous to a baheret and a se’et and their two governors are, respectively, a lime-colored mark and an egg membrane–colored mark. Accordingly, the order of supremacy is: Baheret , se’et , lime-colored mark, egg membrane–colored mark.

    9The Gemara questions whether this is a suitable analogy for the opinion of the Rabbis: But this analogy suggests that the shades are ordered, this one above this one and that one above that one, i.e., according to their degrees of brightness. That is Rabbi Akiva’s opinion, not the opinion of the Rabbis.

    10Rather, a suitable analogy is where the king of this governor is above his own governor, and the king of that governor is above his own governor. So too, each secondary mark is subordinate only to its primary mark.

    11The Gemara presents a different analogy. Rav Adda bar Abba said: For example: A king, and a chief officer [ alkafta ], the vizier [ rofila ], and the Exilarch; each person in the list is more powerful than the subsequent one. The Gemara asks: But this analogy suggests that the shades are ordered, this one above that one, which is Rabbi Akiva’s opinion. Rather, a suitable analogy is, for example: A king and the vizier; and a chief officer and the Exilarch. This list splits the four into two groups, each group containing one person who is subordinate to the other.

    12The Gemara presents a different analogy. Rava said: The previous suggestion is not precise because all these positions, apart from the king, are subordinate to the king. A more precise analogy would be, for example: King Shapur, the king of Persia, with his subordinate; and the Roman emperor with his subordinate.

    13Rav Pappa said to Rava: Which of them is greater, King Shapur or the Roman emperor? Rava said to him: Does he eat in the forest, i.e., do you live disconnected and unaware of events in the world at large? Go out and see whose coin circulates throughout the world, which is an indicator of a government’s influence, as it is written with regard to the fourth empire described in Daniel’s dream of the future powers of the world: “It shall devour the whole earth and tread upon it and break it into pieces” (Daniel 7:23), and Rabbi Yoḥanan says: This is the guilty empire of Rome whose coin circulates throughout the entire world.

    14The Gemara presents a different analogy. Ravina said: For example, a new white woolen garment and a frayed one; a new linen sheet and a frayed one.

    15§ The mishna (2a) states: In cases of defiling the Temple or its sacrificial foods in which one had awareness at the beginning and awareness at the end, but had a lapse of awareness in between while he actually transgressed, this person is liable to bring a sliding-scale offering. The Sages taught in a baraita : From where is it derived that the verse that describes the liability for a sliding-scale offering (see Leviticus 5:2–4) speaks of nothing other than the defiling of the Temple or its sacrificial foods? While the verse mentions that a violation was committed due to a lapse of awareness of one’s state of impurity, it does not mention which transgression was violated.

    16The Gemara explains: And it is a logical inference: Since the Torah has explicitly prohibited and also prescribed punishment for the intentional defiling of something sacred and has rendered one liable to bring an offering for the unwitting defiling of something sacred, it follows that just as when it prohibited and also prescribed punishment for the defiling of something sacred it prohibited and also prescribed punishment only for the intentional defiling of the Temple or its sacrificial foods; so too, when it rendered one liable to bring an offering for the defiling of something sacred it rendered one liable to do so only for the unwitting defiling of the Temple or its sacrificial foods.

    17The Gemara asks: But say instead that the obligation to bring a sliding-scale offering is referring to a ritually impure person who partook of the sacred portion of produce grown in Eretz Yisrael that is designated to be given to a priest [ teruma ], as the Torah also has explicitly prohibited and prescribed punishment for this. One who partakes of teruma while ritually impure is liable to receive death at the hand of Heaven (see Leviticus 22:9). The Gemara answers: It cannot be referring to teruma , because we do not find a sin whose punishment for an intentional violation is death, with regard to which one is liable to bring an offering for its unwitting violation. Sin-offerings, of which the sliding-scale offering is one type, are brought only for transgressions whose intentional violation is punishable by karet .

    18The Gemara asks: But say that this statement applies only to a fixed sin- offering, but

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואם איתאדצמר אחר שלג תני להו:

    של צמר דיהה הימנה מיבעי ליהדיהה פלית"א בלע"ז: עמוקה וגבוה לאו דוקא קאמר אלא נראית כעמוקה:

    ספחניאספני:

    טפילה לבהרת מנלןלרבנן קבעי לה דאילו לרבי עקיבא לית ליה ריבוי טפילה לבהרת:

    בן יומוביום הולדו:

    מכבניןלשון הרחלים יוצאות כבונות (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) תנתן כבנתי לבתי פרמוי"ל והוא בת נפש שקורין נושקא שמחברין בה פתיחות פי החלוק כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו אין צמרו נקי באותו יום והרוצה להצניעו למילת עושה לכבש מעטה עור ומכבנו עליו שלא יתפרד ונמצא הצמר מכוסה כל הימים:

    מלכו של זהבהרת שהוא מלכו של סיד למעלה משאת שהוא מלכו של קרום ולכן הן מצטרפין הבהרת והשאת ואיפרכו של מלך זה למעלה מאיפרכו של מלך זה סיד למעלה מקרום וממילא שמעינן דסיד למטה משאת הוא:

    אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשי'כל איפרכוס הולך אחר מלכו כך כל תולדה מצטרפת לאביה: הכי גרסינן ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה:

    מלכא ואלקפטאשני מלכים הם ומלכא חשיב מאלקפטא:

    רופילאאיפרכוס של מלכא:

    וריש גלותאאיפרכוס של אלקפטא:

    כגון מלכא ואלקפטאכשמהלכין זה אחר זה כסדר זה הולכים:

    האי זה למעלה מזה הוא אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותאכשמהלכין שנים שנים כל איפרכוס הולך אחר מלכו:

    שבור מלכאמלך פרס וקיסר מלך רומי וכל אחד יש לו איפרכוס:

    הי מנייהו חשיבשבור או קיסר:

    בחורשיא אכיל ליההאיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו שלא שמע בטיבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול זאת ורב פפא משום דאקדים רבא שבור מלכא לקיסר הוא דשיילי' ורבא מיראה עשה שהיה תחתיו במלכותו כדאמר במס' חגיגה (דף ה:) שדור דבי שבור מלכא וגרבוהי:

    רומי חייבתתרגום של רשעה שנאמר (מלאכי א׳:ד׳) וקראו להם גבול רשעה:

    רבינא אמרמשל דרבנן כגון גלימא דעמרא שהוא מלובן כשהוא חדש וליבונו מבהיק הרבה יותר משל טלית ישנה:

    וגלימא דכיתנא ושחקיהשהחדש לבן הרבה משל ישן אבל החדשות של זו ושל זו קרובות להיות שוות כך הבהרת גבוהה הרבה מן הסיד שהוא תולדתו והשאת מן הקרום והאבות קרובים להיות שוים:

    שאין הכתוב מדברפרשת קרבן עולה ויורד שחייבתו קרבן על הטומאה מנין שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל באותה טומאה קדש או נכנס למקדש:

    ודין הואהרי אתה דן מאליו:

    הואיל והזהיר וענש על הזדון טומאהוחייבין נמי קרבן על שגגת טומאה מה מצינו כשהזהיר וענש כרת על זדון טומאה בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש שנאמר (ויקרא כ״א:כ״ג) לא יטמאו את מקדשי הרי זה אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר (שם כב) הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה'טמא ונכרת (במדבר יט) הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וגו' (ויקרא ז׳:כ׳) הרי עונש קדש:

    תרומהאם אכל תרומה בטומאה דהזהיר וענש דכתי' בקדשים לא יאכל ותרומה בכלל מדכתי' בה בההיא ענינא ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן ביבמו' (עד:) דבתרומה קאי מדתלי' בהערב שמש דאילו קדשים עד דמייתי כפרה:

    וענשומתו בו כי יחללוהו:

    לא אשכחן עון מיתה דמחייב קרבןשאין חטאת באה אלא אשגגת כרת כדאמרי' בהוריו' (ח.):

    שבועות ו עמוד ב

    1ואם איתא, ״של צמר דיהה הימנה״ מיבעי ליה!

    2אמרי: אין הכי נמי, והתניא: רבי נתן אומר, לא שאמר ר' עקיבא ״של סיד דיהה הימנה״, אלא ״של צמר דיהה הימנה״.

    3ומנלן דבהרת עזה היא? אמר אביי, אמר קרא: ״(ויקרא יג״, ד) ואם בהרת לבנה היא היא לבנה, ואין אחרת לבנה.

    Baraita

    4תנו רבנן: ״בהרת״ עמוקה, וכן הוא אומר: (ויקרא יג, כה) ״ומראה עמוק מן העור״; כמראה חמה העמוקה מן הצל. ״שאת״ אין שאת אלא גבוה, וכן הוא אומר: (ישעיהו ב, יד) ״על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות״. ״ספחת״ אין ספחת אלא טפילה, וכן הוא אומר: (שמואל א ב, לו) ״ואמר ספחני נא״.

    5אשכחן טפילה לשאת; טפילה לבהרת מנלן? אמר רבי זירא: נאמרה ״לבנה״ בשאת, ונאמרה ״לבנה״ בבהרת; מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפילה, אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפילה.

    6במתניתא תנא: הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת, לומר לך: כשם שטפילה לשאת, כך טפילה לבהרת.

    7שאת כצמר לבן. מאי ״צמר לבן״? אמר רב ביבי אמר רב אסי: צמר נקי בן יומו, שמכבנין בו למילת.

    8אמר רבי חנינא: משל דרבנן למה הדבר דומה? לתרי מלכי ולתרי איפרכי; מלכו של זה למעלה ממלכו של זה, ואיפרכו של זה למעלה מאיפרכו של זה.

    9האי זה למעלה מזה וזה למעלה מזה הוא!

    10אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה, ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה.

    11רב אדא בר אבא אמר: כגון מלכא ואלקפטא, רופילא וריש גלותא. האי זה למעלה מזה הוא! אלא כגון מלכא ורופילא, ואלקפטא וריש גלותא.

    12רבא אמר: כגון שבור מלכא וקיסר.

    13א"ל רב פפא לרבא: הי מינייהו עדיף? אמר ליה: בחורשיא קא אכיל ליה. פוק חזי טיבעא דמאן סגי בעלמא דכתיב: ״(דניאל ז״, כג) ״ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה״. א"ר יוחנן: זו רומי חייבת, שטיבעה יצא בכל העולם כולו.

    14רבינא אמר: כגון גלימא דעמר ושחקיה, סדינא דכיתנא ושחקיה.

    15את שיש בה ידיעה בתחלה וכו'. ת"ר מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו?

    16ודין הוא הואיל והזהיר וענש על הטומאה, וחייב קרבן על הטומאה; מה כשהזהיר וענש על הטומאה לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו, אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו.

    17ואימא תרומה שהזהיר וענש! לא אשכחן עון מיתה דחייב עליה קרבן.

    18אימא: ה"מ קרבן קבוע, אבל׃

    Tosafot

    ואם איתא ליתני של צמר דיהה הימנותימה דע"כ צריך למיתני שלג וסיד דאת"ק קאי דקתני הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר כו' וי"ל דהיינו דקמשני אמרי אין כדתניא כלומר לא נקט סיד דוקא אלא קאי את"ק או שמא רבי נתן מגיה נמי במילתיה דרבי ישמעאל שאת במקום סיד:

    ואין אחרת לבנהוהא דכתיב (תהילים קמ״ז:ט״ז) הנותן שלג כצמר אורחיה דקרא למיתלי שאינו מצוי במצוי:

    גלימא דכיתנא ושחקיהפי' בקונטרס דחדש יותר לבן ולא יתכן דבפ' כל היד (נדה דף יז.) משמע דשחקים לבנים יותר ומעלו טפי לבדיקה אלא לענין חשיבות נקט ליה דומיא דכל הני דלעיל ומיהו בנדה י"ל דמעלו לבדיקה לפי שהם רכים יותר אבל הקונטרס פירש שם לפי שהם לבנים יותר:

    לא הזהיר אלא על טומאת מקדש וקדשיופירש בקונטר' אזהרת קדש דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ותימה דבפרק בתרא דמכות (דף יד:) משמע דבין לרבי יוחנן ובין לריש לקיש אתי האי קרא לאזהרת תרומה ואזהרת קדש נפק' לן לר' יוחנן מג"ש דטומאתו טומאתו ממקדש ולר"ל מבכל קדש לא תגע ויתכן פירוש הקונטרס לההוא תנא דאמר בפ' הערל (יבמות עה. ושם) בזב בעל ג' ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה והני אמוראי דמכות כרבי ישמעאל דפליג עליה התם ומוקי לה בתרומה ור' יוחנן גופיה מסיק לה בפרק הערל (יבמות דף עד.) משמיה דרבי ישמעאל איזהו דבר השוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה:

    אימא תרומהפירוש אימא נמי תרומה אבל אין לפרש אימא דוקא תרומה אבל מקדש וקדש דאיכא כרת לא תסגי ליה בקרבן עולה ויורד דהא בסמוך לא פריך הכי אלא משום דכתיב ביה מיעוטא וה"נ דהוה מצי למיפרך אימא טמא ששימש שאפשר להיות איסור עבודה בלא איסור מקדש כגון שנטמא בעזרה ויצא בלא שהייה והפך בצנורא דרך הליכתו כדאמר בפ"ב לקמן (שבועות דף יז:) אלא משום דהיא גופה גמר מתרומה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג:) להכי נקט תרומה ומטומאת כהנים לא מצי למיפרך שלא הוזהרו אלא על המת והכא כתב שרץ ונבלה:

    לא אשכחן עון מיתה דמחייב עליה קרבןתימה ה"נ לא אשכחן עון כרת דמחייב עליה קרבן עולה ויורד ויש לומר דההוא טעמא עדיף ליה טפי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הוה ליה למימר דהא שאת עדיפא מסיד.

    אמרי אין דהא תניא הכי ר' נתן אומר לא שאמר ר' עקיבא של סיד דיהה הימנה אלא של שאת דיהה הימנה. בהרת עזה כשלג שנאמר והנה מרים מצוערת כשלג.

    בהרת לבנה היאאין לבנה למעלה הימנה. תנא הטיל הכתוב הספחת בין שאת לבהרת. כשם שטפילה לזו כך טפילה לזו. ומנא לן שהספחת טפילה היא שנאמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם. שאת אין שאת אלא גבוהה שנאמר על ההרים הגבוהים ועל הגבעות הנשאות.

    ומראה עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל.

    שאת כצמר לבן שהוא נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת.

    א"ר חנינא משל (דר' חנינא) [דרבנן] למה הדבר דומה לתרי מלכי ותרי איפרכי. מלכו של זה למעלה מאיפרכו (של זה) דנפשיה וכן מלכו של זה למעלה מאיפרכו דנפשיה והוא כגון מלכא ורופליא וריש גלותא. א"ל רב פפא לרבא שבור מלכא חשיב או קיבר.

    א"ל רבא בי חרשיה אכול ליהפי' מכה אוכלת לך בעיניך. כלומר אינך רואה טיבעא דמאן סגי בעלמא אלא טיבעא דקיסר קאזלא כר' יוחנן דאמר מאי דכתיב ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה. זו רומי חייבת שטבעה יוצאה בכל העולם. כדמתרגמינן בקרחתו בשחיקותיה שחקיהו. פי' בלאותיהם: מתני' כל שיש בה ידיעה בתחלת כו: ת"ר בתורת כהנים מנין שאין חייב אלא בטומאת מקדש וקדשיו.

    הזהיר וענש על הטומאה במקדשבזהיר ולא יטמאו את מחניהם. וענש שנאמר כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא [את משכן ה' טמא] ונכרתה וגו' (במקדש) [ובקדש] הזהיר אמר ריש לקיש בכל קדש לא תגע וגו' ותניא כוותיה ומפורש בפרק אלו הן חלוקין בתחלתו דאתקש קדש למקדש. ועוד מפורש ביבמות פרק הערל כי זו הנגיעה אכילה היא. וענש ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה וגו' ואכל מבשר זבח השלמים ונכרתה וחייב קרבן על הטומאה שנאמר או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה וגו' מה זה שהזהיר וענש לא הוא אלא בטומאת מקדש וקדשיו. אף זו הטומאה שחייב בה קרבן אינו אלא בטומאת מקדש וקדשיו. ודחי' ואימא טומאת תרומה דהא אית בה הזהרה ועונש דכתיב ולא תשאו עליו חטא ומתו בו כי יהללוהו. ופרקינן תרומה עון מיתה היא ולא אשכחן בעון מיתה דחייב קרבן. ואמרינן נהי דאינו חייב קרבן קבוע קרבן עולה ויורד ליחייב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 6b

    Shevuot 6b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 356 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואם איתא דצמר אחר שלג תני להו:

    של צמר דיהה הימנה מיבעי ליה דיהה פלית"א בלע"ז: עמוקה וגבוה לאו דוקא קאמר אלא נראית כעמוקה:

    ספחני אספני:

    טפילה לבהרת מנלן לרבנן קבעי לה דאילו לרבי עקיבא לית ליה ריבוי טפילה לבהרת:

    בן יומו ביום הולדו:

    מכבנין לשון הרחלים יוצאות כבונות (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) תנתן כבנתי לבתי פרמוי"ל והוא בת נפש שקורין נושקא שמחברין בה פתיחות פי החלוק כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו אין צמרו נקי באותו יום והרוצה להצניעו למילת עושה לכבש מעטה עור ומכבנו עליו שלא יתפרד ונמצא הצמר מכוסה כל הימים:

    מלכו של זה בהרת שהוא מלכו של סיד למעלה משאת שהוא מלכו של קרום ולכן הן מצטרפין הבהרת והשאת ואיפרכו של מלך זה למעלה מאיפרכו של מלך זה סיד למעלה מקרום וממילא שמעינן דסיד למטה משאת הוא:

    אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשי' כל איפרכוס הולך אחר מלכו כך כל תולדה מצטרפת לאביה: הכי גרסינן ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 6b · Sefaria

    Tosafot

    ואם איתא ליתני של צמר דיהה הימנו תימה דע"כ צריך למיתני שלג וסיד דאת"ק קאי דקתני הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר כו' וי"ל דהיינו דקמשני אמרי אין כדתניא כלומר לא נקט סיד דוקא אלא קאי את"ק או שמא רבי נתן מגיה נמי במילתיה דרבי ישמעאל שאת במקום סיד:

    ואין אחרת לבנה והא דכתיב (תהילים קמ״ז:ט״ז) הנותן שלג כצמר אורחיה דקרא למיתלי שאינו מצוי במצוי:

    גלימא דכיתנא ושחקיה פי' בקונטרס דחדש יותר לבן ולא יתכן דבפ' כל היד (נדה דף יז.) משמע דשחקים לבנים יותר ומעלו טפי לבדיקה אלא לענין חשיבות נקט ליה דומיא דכל הני דלעיל ומיהו בנדה י"ל דמעלו לבדיקה לפי שהם רכים יותר אבל הקונטרס פירש שם לפי שהם לבנים יותר:

    לא הזהיר אלא על טומאת מקדש וקדשיו פירש בקונטר' אזהרת קדש דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ותימה דבפרק בתרא דמכות (דף יד:) משמע דבין לרבי יוחנן ובין לריש לקיש אתי האי קרא לאזהרת תרומה ואזהרת קדש נפק' לן לר' יוחנן מג"ש דטומאתו טומאתו ממקדש ולר"ל מבכל קדש לא תגע ויתכן פירוש הקונטרס לההוא תנא דאמר בפ' הערל (יבמות עה. ושם) בזב בעל ג' ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה והני אמוראי דמכות כרבי ישמעאל דפליג עליה התם ומוקי לה בתרומה ור' יוחנן גופיה מסיק לה בפרק הערל (יבמות דף עד.) משמיה דרבי ישמעאל איזהו דבר השוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה:

    אימא תרומה פירוש אימא נמי תרומה אבל אין לפרש אימא דוקא תרומה אבל מקדש וקדש דאיכא כרת לא תסגי ליה בקרבן עולה ויורד דהא בסמוך לא פריך הכי אלא משום דכתיב ביה מיעוטא וה"נ דהוה מצי למיפרך אימא טמא ששימש שאפשר להיות איסור עבודה בלא איסור מקדש כגון שנטמא בעזרה ויצא בלא שהייה והפך בצנורא דרך הליכתו כדאמר בפ"ב לקמן (שבועות דף יז:) אלא משום דהיא גופה גמר מתרומה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג:) להכי נקט תרומה ומטומאת כהנים לא מצי למיפרך שלא הוזהרו אלא על המת והכא כתב שרץ ונבלה:

    לא אשכחן עון מיתה דמחייב עליה קרבן תימה ה"נ לא אשכחן עון כרת דמחייב עליה קרבן עולה ויורד ויש לומר דההוא טעמא עדיף ליה טפי:

    Tosafot on Shevuot 6b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הוה ליה למימר דהא שאת עדיפא מסיד.

    אמרי אין דהא תניא הכי ר' נתן אומר לא שאמר ר' עקיבא של סיד דיהה הימנה אלא של שאת דיהה הימנה. בהרת עזה כשלג שנאמר והנה מרים מצוערת כשלג.

    בהרת לבנה היא אין לבנה למעלה הימנה. תנא הטיל הכתוב הספחת בין שאת לבהרת. כשם שטפילה לזו כך טפילה לזו. ומנא לן שהספחת טפילה היא שנאמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם. שאת אין שאת אלא גבוהה שנאמר על ההרים הגבוהים ועל הגבעות הנשאות.

    ומראה עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל.

    שאת כצמר לבן שהוא נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת.

    א"ר חנינא משל (דר' חנינא) [דרבנן] למה הדבר דומה לתרי מלכי ותרי איפרכי. מלכו של זה למעלה מאיפרכו (של זה) דנפשיה וכן מלכו של זה למעלה מאיפרכו דנפשיה והוא כגון מלכא ורופליא וריש גלותא. א"ל רב פפא לרבא שבור מלכא חשיב או קיבר.

    א"ל רבא בי חרשיה אכול ליה פי' מכה אוכלת לך בעיניך. כלומר אינך רואה טיבעא דמאן סגי בעלמא אלא טיבעא דקיסר קאזלא כר' יוחנן דאמר מאי דכתיב ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה. זו רומי חייבת שטבעה יוצאה בכל העולם. כדמתרגמינן בקרחתו בשחיקותיה שחקיהו. פי' בלאותיהם: מתני' כל שיש בה ידיעה בתחלת כו: ת"ר בתורת כהנים מנין שאין חייב אלא בטומאת מקדש וקדשיו.

    הזהיר וענש על הטומאה במקדש בזהיר ולא יטמאו את מחניהם. וענש שנאמר כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא [את משכן ה' טמא] ונכרתה וגו' (במקדש) [ובקדש] הזהיר אמר ריש לקיש בכל קדש לא תגע וגו' ותניא כוותיה ומפורש בפרק אלו הן חלוקין בתחלתו דאתקש קדש למקדש. ועוד מפורש ביבמות פרק הערל כי זו הנגיעה אכילה היא. וענש ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה וגו' ואכל מבשר זבח השלמים ונכרתה וחייב קרבן על הטומאה שנאמר או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה וגו' מה זה שהזהיר וענש לא הוא אלא בטומאת מקדש וקדשיו. אף זו הטומאה שחייב בה קרבן אינו אלא בטומאת מקדש וקדשיו. ודחי' ואימא טומאת תרומה דהא אית בה הזהרה ועונש דכתיב ולא תשאו עליו חטא ומתו בו כי יהללוהו. ופרקינן תרומה עון מיתה היא ולא אשכחן בעון מיתה דחייב קרבן. ואמרינן נהי דאינו חייב קרבן קבוע קרבן עולה ויורד ליחייב.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 6b · Sefaria

    Ritva

    ת"ר מנין שאין הכתוב מדבר אלא על טומאת מקדש וקדשיו פי' דבפ' קרבן עולה ויורד האמורה בפ' ויקרא היא כתובה על שמיעת קול וביטוי שפתים ועל הנוגע בטומא' כדכתיב או נפש כי תגע בכל דבר טמא וגו' ונעלם ממנו והוא טמא וכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה וגו' והביא את קרבנו וגו' ולענין הנוגע בטומאה ונעלם ממנו לא פירש הכתוב מה חטא בהעלם ההוא ושנינו שחטא בטומאת קדש ומקדש כלומר ליכנס למקדש בטומאה לאכול קדש בטומאה וזהו שבאו לפרש בברייתא זו מנין שאינו חייב קרבן עולה ויורד אלא על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן ודין הוא בניחותא הואיל ובמקום אחר הזהיר וענש על הטומאה פי' זדון טומאת הגוף מה להלן לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו פי' עונש הקדש כדאמרינן לקמן שיש בתורה ג' כריתות כתובין זה על הקדש ועון המקדש כתוב בפ' פרה אדומה ואזהרת מקדש דכתיב ולא טמאו את מחניהם ואזהרת הקדש פי' רש"י ז"ל מדכתיב איש איש מבני ישראל והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר וכתב לקמן בסמוך דאזהרת תרומה נמי נפקא ליה מהתם דתרווייהו שמעת מינה והקשו עליו בתוספות דהא דאמר מרן ז"ל דאזהרת קדש נפקא לן מבקדשים לא יאכל איברא דבפ' הערל איכא תנא דדריש הכי דמוקי קרא בזב בעל שתי ראיות שהוא בן קרבן או במצורע ומאי עד אשר יטהר עד שיביא כפרתו אבל ר"י פליג עליה ומוקים ההוא קרא בתרומה ומאי עד אשר יטהר עד שיעריב שמשו כדכתיב בה ובא השמש וטהר ובמס' מכות דאיפליגו ריש לקיש ור"י באזהרת טמא שאכל קדש תרווייהו מודו דאזהרת תרומה נפקא מבקדשים לא יאכל כר"י ודרשינן לה מדכתיב מזרע אהרן איזהו דבר השוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ובאזהרת קדש נחלקו דר"ל מפיק ליה מדכתיב בכל קדש לא תגע ונגיעה היינו אכילה ור"י סבר דההוא בנגיעה דתרומה ואזהרת קדש מג"ש דטומאתו טומאתו בקדש ומקדש מה במקדש ענש והזהיר אף בקדש ענש והזהיר וא"כ הא דרש"י ז"ל אתי' דלא כר"י ודלא כר"ל גם מה שאומר רבינו ז"ל דאזהרת תרומה נפקא מבקדשים לא יאכל דתרווייהו ש"מ הא לא כחד לכן הנכון דאזהרת קדש או כר"י או כר"ל ואזהרת תרומה מבקדשים לא יאכל כתרווייהו:

    ואימא תרומה שהזהיר וענש פי' הזהיר כמו שאמרנו וענש מיתה בידי שמים כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו וא"כ נוקים קרבן עולה ויורד כשנגע הנוגע בתרומה דווקא ופרקינן לא מצינו עונש מיתה דחייב קרבן חטאת דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת אבל קרבן אשם מצינו גבי שפחה חרופה וק"ל למאי דס"ד שיש קרבן עולה ויורד בעון מיתה אמאי לא מקשי נמי מכהן ששימש בטומא' שהוא במיתה כדאיתא בפ' השותפין וכ"ת דהיינו טומאת מקדש הא משכחת לה בלא טומאת מקדש כגון שנטמא בעזרה ולא שהה כדי השתחויה והפך בצינורא וכדאמרינן לה לקמן בפרק ידיעות הטומאה וי"ל דמיתת משמש בטומאה ילפינן מתרומה בגזרה שוה דחלול חלול כדאיתא בפרק הנשרפין וכיון דכן נקטינן תרומה דהיא עיקר וממילא אתיא שימש בטומאה ומטומאת כהנים ליכא למיפרך דלית בה אפי' מיתה ועוד דההוא בטומאת מת בלחוד והכא בקרבן עולה ויורד כתיב שרץ ונבילה:

    Ritva on Shevuot 6b · Sefaria

    Meiri

    כיין המזוג במים אלא שהבהרת אדמומיתו עזה ונראית ביותר ושל שאת דוהה הימנה ר"ל כהה יותר ממנה וכן כלם על הסדר ונמצא משל חכמים כתרי מלכי ותרי הפרכי מלכו של זה למעלה ממלכו של זה וזהו בהרת על שאת ומלכו של זה כהפרכו של זה ר"ל שאת כסיד ההיכל ויש בזה גירסאות ואתה יכול לתקן את כלם על דעת חכמים על הדרך שכתבנו וענין שבור מלכא וקיסר פירושו שהפרכו של קיסר שוה לשבור מלכא במעלה אלא שקצרו את הדברים מאימת מלכות שהיו יושבים תחתיו:

    זהו ביאור השמועה בקצור ויש בה ביאורים אחרים אלא שזה עקר ולענין פסק כבר כתבנו הנראה לנו ולמדנו שלא סוף דבר שהנגע מטמא כשהוא חלוק ר"ל לבן בלא שום אדמימות אלא אפי' היה פתוך ר"ל שמקצת אדמימיות מעורבות בו אף זה נגע ככל המראים:

    כבר ביארנו שהבהרת עזה בלובן יותר מכלם וזהו שנ' בה ומראהו עמוק שמראה לבנוניתו נראה לעין הרואה עמוק משאר העור כמראה חמה עמוקה מן הצל לדמיון החוש והשאת אינה עמוקה כל כך למראית העין ולזה נקרא שאת שהיא גבוהה למראית העין בערך הבהרת והספחת אינו שם נגע בפני עצמו אלא ליתן תולדה לשניהם על הדרך שביארנו:

    הנכנס למקדש או האוכל בשר קדש בטומאה במזיד חייב כרת שהרי נאמר את מקדש י"י טמא ונכרתה וכן והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה ואזהרתם במקדש מולא יטמאו את מחניהם ובקדש מבכל קדש לא תגע:

    Meiri on Shevuot 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה לא הזהיר כו' ויתכן פ"ה לההוא תנא כו' אשר יטהר עד דמייתי כפרה כו' עכ"ל מיהו רש"י גופיה לקמן נקט ליה האי קרא דלא יאכל בקדשים דהוי נמי לאו לתרומה ותרומה בכלל קודש הוא ואע"ג דעד אשר יטהר עד דמייתי כפרה משמע לענין קדשים מ"מ לענין תרומה לא מיירי בהכי ומיהו קצת קשה לפירוש רש"י דמשמע לקמן דסוגיא דשמעתין סבירא ליה דבין אזהרת קודש ובין אזהרת תרומה מבכל קודש לא תגע יליף לה כמ"ש התוס' לקמן ע"פ ת"כ ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shevuot 6b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ת"ר מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו ודין הוא הואיל והזהיר וענש כו'. ונראה בעיקר כוונת תנא דברייתא היינו דכיון דבכולה פרשה דעולה ויורד דטומאה לא פי' הכתוב על איזה חטא דטומאה מביא עולה ויורד דמקדש וקדשיו לא נזכר בכתוב כלל אם כן יש במשמעות דעל מה שטימא עצמו ע"י מגע חייביה רחמנא עולה ויורד וכמו שנראה מלשון רש"י אף על ג דלקושטא דמילתא כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות טומאת אוכלין שאין איסור כלל לטמא את עצמו אפילו לכתחילה וכדאיתא להדיא בפ"ק דר"ה דף ט"ז דהא דכתיב ובנבלתם לא תגעו היינו ברגל ולאסמכתא בעלמא וע"ש בחידושינו ואפילו כהנים אינן מוזהרין לטמא אלא למת בלבד מ"מ נראה דכל זה היינו דוקא למאי דפשיטא לן הכא דפרשת עולה ויורד לא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו אי בבנין אב כלישנא דברייתא או מגזירה שוה דטומאתו טומאתו כדמסקינן אבל אי לאו הכי לא הוי עקרינן לקראי דפרשת עולה ויורד מפשטא כיון שסתם הכתוב ולא פירש אלמא דמצד הטומאה לחוד קרייה רחמנא חוטא וחייב בעולה ויורד ובהכי הוי אתי שפיר טובא דהא דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא והיינו שנעלם ממנו עיקר האיסור דומיא דשאר שגגות דחטאות קבועות ואף דמלשון הרמב"ם שם משמע דפשיטא ליה הכי מדאסר רחמנא בכהנים ונזיר לטמא למת מכלל דלישראל שרי אפ"ה נראה ברור דאין זה ראיה גמורה למיעקר קרא דעולה ויורד מפשטיה דכמה לאוין יתירין אשכחן דכתיבי בכהנים ואהא מסיק שפיר בברייתא דדין הוא הואיל וענש והזהיר וכדמסקינן ג"ש דטומאתו טומאתו ומג"ש לחוד לא סגי' דאפ"ה הוי מוקמינן קרא כפשטיה דאטומאה לחוד נמי חייב ואפ"ה איצטריך ג"ש לאשמעינן בטומאת מקדש וקדשיו דאיכא כרת וסד"א דחייב חטאת קבוע' קמ"ל דבעולה ויורד סגי ובזה אין מקום למה שהקשו התוס' בד"ה אתיא טומאתו טומאתו דא"כ בנין אב דברייתא למה לי ולמאי דפרישית א"ש. ובאמת נראה שהתוס' אין מפרשין הברייתא בענין זה אלא דכוונת תנא דברייתא היינו דלא נימא דכיון שהכתוב סתם ולא פירש אלא כתב סתם לכל טומאתו אשר יטמא לו משמע דעיקר החטא מאי דאשכחן בעלמא שהטמא אסור בהם והיינו אפילו תרומה ומעשר וטמא שנגע בקודש במשמע אלא דלפ"ז לא א"ש הא דקאמר ודין הוא הואיל וענש והזהיר ואכתי הא בהנך נמי אשכחן דענש והזהיר דהא לוקין על תרומה ומעשר ואי משום דליכא כרת אם כן העיקר חסר מן הברייתא ועוד דכל השקלא וטריא לא א"ש ועוד קשה מה שהקשו התוספות לקמן לפי המסקנא דג"ש בנין אב למה לי ומה שתירצו דאיצטריך למעוטי שאר עבירות לא ידעתי לפרשו דהא כולה פרשה לענין מגע טומאה איירי ולא דמי להא דאמרינן לקמן בדף הסמוך יש לי לרבות ג' טומאות ע"ז ג"ע וש"ד דהתם לא נזכר בקרא מגע טומאה כלל אלא וכפר מטומאות בני ישראל לכך נראה לפרש כדפרישית:

    שם ואימא תרומה ופי' התוס' אימא נמי תרומה וקשיא לי דמאי קושיא היא זו דמה"ת לא נוקי קרא בדדמי דהא מקדש וקודש ודאי חמיר טפי ואי משום דהכתוב סתם ולא פירש קשיא ליה דנימא הכי דא"כ תיקשי ליה נמי מעשר דענש והזהיר כדאיתא בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף י"ט) לכך נראה יותר דהא דקאמר ואימא תרומה היינו דוקא תרומה דענש והזהיר ומוקמינן לקר' בדדמי בתרומה לחוד דחמיר דאיכא מיתה משא"כ במעשר ולא ניחא ליה נמי לאוקמי במקדש וקדשיו דמסברא יש לומר דחייב חטאת קבוע' כמו כל חייבי כריתות דילפינן בהיקישא דשוגג למזיד בפרק כלל גדול ובכמה דוכתי ואהא משני שפיר דאפ"ה ניחא ליה לאוקמי טפי במקדש וקדשיו מבתרומה כיון דלא אשכחן מיתה שחייב קרבן מהאי היקישא גופא דלעולם אינו חייב קרבן חטאת אלא על מה שזדונו כרת ואי משום דעולה ויורד איתא בדלי דלות היינו משום דאקיל רחמנא לגבי עני כמו שאבאר בפ"ב ואהא מקשה דאכתי אימא תרומה מידי דהוי אשמיעת קול ומשני בה ולא בתרומה והדר מקשה ואימא בה למעוטי מקדש דאיפכא מסתברא דקרא בתרומה איירי ולא במקדש וקדשיו דלא משמע ליה הך סברא דאקיל רחמנא גבי עני בטומאת מקדש וקדשיו טפי מבשאר חייבי כריתות כן נראה לי. מיהו בירושלמי מצאתי דבהך ברייתא גופא שלמד בב"מ דענש והזהיר אמר ר' אליעזר בן יעקב יכול אפילו במעשר שנאמר לא אכלתי באוני ת"ל מאלה שהוא פטור יצא מעשר אוציא את המעשר שהוא בלאו ולא אוציא את התרומה שהיא במיתה כו' ומייתי עלה הך ברייתא דרבי בסמוך דיליף מג"ש דבהמה בהמה ע"ש נמצינו למידין מיהא דמעשר נמי צריך מיעוטא ולפי שיטת התוס' צריך לומר דכיון דלא מייתי בתלמודא דידן כלל הך קושיא דמעשר והך שינויא דמאלה אלמא דלא נחית להכי והיינו משום דלשון ענש והזהיר לא משמע לענין עונש מלקות אלא לענין כרת או מיתה ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן בסוף הסוגיא דנראה לי דאין סברא כלל לאוקמי עולה ויורד בתרומה לחוד אם לא היכא דלא אפשר בענין אחר ודו"ק:

    בתוספות בד"ה לא הזהיר כו' פירש בקונטרס אזהרת קודש דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ותימא דבפרק בתרא דמכות משמע דבין לר' יוחנן ובין לר"ל כו' ויתכן פירוש הקונטרס לההוא תנא דאמר בפרק הערל כו'. ונראה לי דמה שהכריחו לרש"י כאן לפרש הסוגיא אליבא דהך תנא ולא כר"י ור"ל היינו משום דמקומו הוא מוכרע דאי ס"ד דנחית בשמעתין להך ג"ש דר' יוחנן דיליף טומאתו דקודש מטומאתו דמקדש לענין לאו אם כן מאי מקשה בסמוך אברייתא דרבי אשכחן קודש מקדש מנ"ל ואיצטריך לשנויי דאיתקש מקדש לקודש בקרא דבכל קודש לא תגע ומקשה עלה א"ה תרומה נמי דאיתקש נמי לקודש בהאי קרא גופא וכל טורח הזה למה וטפי ה"ל לשנויי בפשיטות מעיקרא אהך קושי' דאשכחן קודש מקדש מנ"ל דיליף לה מהך ג"ש גופא דטומאתו דמקדש לענין עולה ויורד גופא כי היכי דיליף לה לענין לאו דהא קייל דאין ג"ש למחצה ואם כן לא הוי שייך כלל לאקשויי א"ה תרומה נמי דנהי דאכתי לא אסיק אדעתיה הך ג"ש דטומאתו טומאתו דמייתי בסוף הסוגיא דבעולה ויורד גופא כתיב טומאתו לאפנויי מ"מ ע"כ הא ידע שפיר הך ג"ש דטומאתו דקודש מטומאתו דמקדש כיון דבהאי ברייתא גופא דקיימינן עלה קתני בהדיא מה להלן ענש והזהיר והיינו מהך ג"ש דטומאתו דקודש ומקדש אע"כ דסוגיא דשמעתין דידן דאיירי בה רבא לית לה הך ג"ש דר' יוחנן וכר"ל נמי לא ניחא ליה לרש"י לפרש סוגיא דשמעתין דהא אליבא דר"ל מוקמינן בפרק אלו הן הלוקין דבכל קודש לא תגע לא איירי אלא באזהרת קודש לחוד ולא לתרומה דאזהרת תרומה יליף ר"ל מאיש איש מזרע אהרן כו' ע"ש ואם כן לפ"ז לא שייך כלל הך קושיא דמקשינן בסמוך א"ה תרומה נמי דאמר מר בכל קודש לא תגע לרבות את התרומה והוא דלא כר"ל לכך הוצרך רש"י לפרש כל הסוגי' אליבא דהך תנא דיליף לה אזהרת קודש מבקדשים לא יאכל וכהאי תנא דפ' הערל כנ"ל נכון ודוק היטב:

    בא"ד ויתכן פירוש הקונטרס לההוא תנא דאמר בפרק הערל בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה כו' עס"ה. ולפ"ז משמע מפירש"י ותוספות דשייך נמי כרת וקרבן עולה ויורד במחוסר כיפורים שאכל את הקודש וזה דלא כשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ח מהלכות פסולי המוקדשים דאין חייבין כרת בט"י ומחוסר כיפורים שאכל את הקודש אלא בביאת מקדש בלבד ע"ש בכ"מ וכן מ"ש גם כן הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש וע"ש גם בהשגות הראב"ד ובכ"מ באריכות ונלע"ד אפשר דלענין עולה ויורד אפילו לענין ביאת מקדש פטור ואין להאריך כאן בזה ולקמן בסוף הסוגיא אבאר יותר ועיין בתוס' בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פ"ב) בד"ה טבול יום ששימש שהאריכו בזה בענין ט"י ומחוסר כיפורים הי מינייהו חמיר טפי ומה שיש לדקדק מתוך דבריהם יבואר בסוגיא שלפנינו ודו"ק:

    בד"ה ואימא תרומה פירוש ואימא נמי תרומה כו' וה"נ דהוי מצי למיפרך ואימא טמא ששימש כו' ומטומאת כהנים לא מצי למיפרך שלא הוזהרו כו' עכ"ל. ולא זכיתי להבין דברי התוספות בזה דודאי מ"ש דה"מ למיפרך ואימא טמא ששימש יש לפרש דקשיא להו הכי לפי מה שפירשו דהאי אימא תרומה היינו אימא נמי תרומה אם כן ה"מ למיפרך אימא נמי טמא ששימש בלא איסור מקדש ליחייב בעולה ויורד כיון דהוי במיתה כמו תרומה ולקושטא דמילתא לאו הכי אלא במ"ש דמטומאת כהנים לא מצי למיפרך לא ידענא מאי קשיא להו דהא ע"כ בעו למימר דכהן שטימא עצמו ליחייב אפי' בלא מקדש וקדשיו והא מה"ת כיון דאפי' בטומאת מת לא הוי במיתה אלא באזהרה וליכא למימר דלא משמע להו השתא לחלק בין איסור מיתה ללאו גרידא א"כ הדרא קושיא לדוכתא דתיקשי להו ממעשר דהוי נמי בלאו כמ"ש בסמוך וע"ז לא הוי משני מידי ועוד דא"כ מה זה שכתבו שלא הוזהרו אלא על המת והכא כתיב שרץ ונבילה דהא אכתי מצינן לאוקמי כוליה קרא דטומאה על כל איסורי טומאה שרץ ונבילה היינו לענין תרומה ומקדש וקדשיו וממילא דה"ה לכהנים שנטמאו במת גרידא בלא שום איסור אחר. והנלע"ד בזה לכאורה דמ"ש דלא מצי למיפרך מטומאת כהנים לא בעו למימר דליפריך דאטומאת כהנים נמי ליחייב כמו במקדש וקדשיו כמו שפירשו לענין תרומה אלא דטפי ה"ל למיפרך דלא נוקי קרא כלל בטומאת מקדש וקדשיו כיון דבכרת מחייב חטאת קבוע' כמו כל חייבי כריתות דילפינן מהיקישא אלא כוליה קרא בטומאת כהנים לחוד איירי וע"ז מתרצי שפיר דשרץ ונבילה כתיב אלא דהא נמי ליתא דהא ודאי אי עקרינן לקרא מטומאת מקדש וקדשיו ומוקי לה בטומאת כהנים א"כ כ"ש דתרומה וטמא ששימש דחייבין כיון דאית בהו מיתה וא"כ אכתי לא מתרצינן מדכתיב שרץ ונבילה דלמא שרץ ונבילה לתרומה וטמא ששימש וטומאת מת אף לכהנים. וצ"ע טובא ליישב דבריהם:

    בגמרא לא אשכחן עון מיתה דחייב עליה קרבן ויש לדקדק דהא אשכחן ודאי בעון מיתה דחייב עליה קרבן כגון במעילה דבמיתה לרבי וכ"ש לרבנן דהזיד במעילה באזהרה א"כ אפילו באיסור לאו אשכחן וע"כ צריך לומר דהא דקאמר לא אשכחן עון מיתה דחייב עליה קרבן היינו דלא אשכחן קרבן חטאת ומש"ה אין לחייבו בעולה ויורד דעיקר קרבנו חטאת אלא דלפ"ז לא א"ש מ"ש התוס' בד"ה לא אשכחן דההיא טעמא עדיף ליה טפי וכתבו מפרשי התוס' דע"כ כוונתן בזה דהאי טעמא דליכא לאוקמי באיסור כרת כיון דבקבוע לא הוי קושיא כ"כ דסוף סוף שם קרבן חד הוא משא"כ באיסור מיתה לא אשכחן שום קרבן ולמאי דפרישית לא שייך למימר הכי דהא למאי דמסקינן מוקמינן לה להך ברייתא דהכא בסמוך כרבי וכולה מתני' דידיעות הטומאה נמי כרבי מוקמינן לעיל וצ"ע ועיין עוד בסמוך:

    Penei Yehoshua on Shevuot 6b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה לא אשכחן וכו' וי"ל דה"ט עדיף טפי וקשה לי דמ"מ אחרי דאמרי' מידי דהוי אשמיעת קול ולגבי תרומה ליכא כלל סברת לא מצינו דעון מיתה חייב קרבן דמידי דהוי שמיעת קול ונשאר ממילא הסברא לאוקמי בתרומ' ולא במקדש מכח הסברא דלא מצינו דעון כרת דלסגי בעולה ויורד א"כ מאי פרכי' ואימא בה למעוטי הקדש הא לזה ל"צ קרא דמסבברא מוקמי' בתרומה ולא במקדש ומוכח דבה למעט תרומה וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Shevuot 6b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ" (אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ רוֹמִי [חַיֶּבֶת] שֶׁטִּבְעָהּ יָצָא בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (דניאל ז, כג). פירוש לוקחת סחורות הן של מלבוש הן של מזון מן מלכיות אחרים ולכן מטבע שלה יוצא בכמה מלכיות שנותנת מטבעות של כסף וזהב ולוקחת סחורה תמורתם וזהו 'וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא' רצונו לומר אוכלת מן הגדל בכל ארצות אחרים שהן של כסות והן דברים של מזון.

    Ben Yehoyada on Shevuot 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 6, Amud Bet, about 356 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ואם איתא, ״של צמר דיהה הימנה״ מיבעי…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אמרי: אין הכי נמי, והתניא: רבי נתן…”

      Named: רבי נתן.

    3. Segment 320 words

      Opens “ומנלן דבהרת עזה היא? אמר אביי, אמר…”

      Named: אביי.

    4. Segment 453 words

      Opens “תנו רבנן: ״בהרת״ עמוקה, וכן הוא אומר:…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 529 words

      Opens “אשכחן טפילה לשאת; טפילה לבהרת מנלן? אמר…”

      Named: רבי זירא.

    6. Segment 616 words

      Opens “במתניתא תנא: הטיל הכתוב לספחת בין שאת…”

    7. Segment 719 words

      Opens “שאת כצמר לבן. מאי ״צמר לבן״? אמר…”

      Named: רב ביבי, רב אסי.

    8. Segment 826 words

      Opens “אמר רבי חנינא: משל דרבנן למה הדבר…”

      Named: רבי חנינא.

    9. Segment 98 words

      Opens “האי זה למעלה מזה וזה למעלה מזה…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה,…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “רב אדא בר אבא אמר: כגון מלכא…”

      Named: רב אדא בר אבא, אבא.

    12. Segment 126 words

      Opens “רבא אמר: כגון שבור מלכא וקיסר.…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1338 words

      Opens “א"ל רב פפא לרבא: הי מינייהו עדיף?…”

      Named: רב פפא, רבא.

    14. Segment 149 words

      Opens “רבינא אמר: כגון גלימא דעמר ושחקיה, סדינא…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “את שיש בה ידיעה בתחלה וכו'. ת"ר…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “ודין הוא הואיל והזהיר וענש על הטומאה,…”

      Named: רבן על.

    17. Segment 1711 words

      Opens “ואימא תרומה שהזהיר וענש! לא אשכחן עון…”

    18. Segment 185 words

      Opens “אימא: ה"מ קרבן קבוע, אבל…”

      Named: רבן קבוע.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shevuot 6b · Segment 13 — “א"ל רב פפא לרבא: הי מינייהו עדיף?

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Shevuot 6b · Segment 2 — “…אומר, לא שאמר ר' עקיבא ״של סיד דיהה הימנה״,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shevuot 6b · Segment 14 — “רבינא אמר: כגון גלימא דעמר ושחקיה, סדינא דכיתנא ושחקיה.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shevuot 6b · Segment 4 — “…וכן הוא אומר: (שמואל א ב, לו) ״ואמר ספחני…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shevuot 6b · Segment 3 — “…עזה היא? אמר אביי, אמר קרא: (ויקרא יג, ד)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 6b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026