Talmud Builders

    Shevuot 18b

    Back to index

    English translation — Shevuot 18b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And we learned this difference in the mishna specifically with regard to ritual impurity in the Temple. If such a distinction were also in effect with regard to a menstruating woman, the mishna would mention it. Rather, one can explain: No parallel distinction is made, because the two cases are not similar in their details. The long way here, with regard to a menstruating woman, namely, that the man must wait, is like the shortest way there, with regard to impurity in the Temple, namely, that the impure person must leave the Temple by way of the most direct route. And the long way there, with regard to the Temple, is like the shortest way here, with regard to a menstruating woman.

    2Rav Huna, son of Rav Natan, objects to what Abaye said: Did Abaye really say with regard to the mishna that if the man withdraws with a flaccid penis he is exempt because he is considered a victim of circumstances beyond his control? Apparently, then, we are speaking of a man who engaged in intercourse with a woman not near the expected date of her menstruation, and therefore the situation is considered beyond his control. But is it not Abaye who says that he is liable to bring two sin-offerings for this transgression, one for his initial entry and one for his withdrawal? Apparently, we are dealing with a man who engaged in intercourse with a woman near the expected date of her menstruation, so he is considered an unwitting transgressor, who is liable to bring a sin-offering, and is not the victim of circumstances beyond his control. Consequently, Abaye’s two statements contradict each other.

    3The Gemara answers: When this statement of Abaye was stated, that the man is liable to bring two sin-offerings, it was stated in general. It was not relating to the case in the mishna, but was an independent ruling concerning one who engages in intercourse with a woman near the expected date of her menstruation.

    4§ Rabbi Yonatan ben Yosei ben Lakonya asked Rabbi Shimon ben Yosei ben Lakonya: From where in the Torah is the prohibition concerning one who engages in intercourse with a menstruating woman [ nidda ] derived? Rabbi Shimon ben Yosei ben Lakonya took a clod [ kala ] of earth and threw it at him in reproach and said to him: Is there a need to search the Torah for a derivation for the prohibition concerning one who engages in intercourse with a menstruating woman? The verse states: “And a woman who is impure by her uncleanness [ nidda ] you shall not approach, to uncover her nakedness” (Leviticus 18:19)?

    5The Gemara explains the intent of the question of Rabbi Yonatan ben Yosei ben Lakonya: Rather, from where do we derive the prohibition with regard to the case in the mishna concerning one who was engaging in intercourse with a ritually pure woman, and she experienced menstrual bleeding and said to him: I have become impure, that he must not withdraw immediately? In response to this question Ḥizkiyya said: The verse states: “And if any man lies with her, and her menstrual flow shall be upon him” (Leviticus 15:24), teaching that even at any time when she is menstruating, the prohibition shall be upon him; therefore, he must not withdraw from her immediately.

    6The Gemara asks: We found a source for a positive mitzva with regard to the manner in which one must withdraw from a menstruating woman; from where do we derive that immediate withdrawal is also subject to a prohibition? Rav Pappa said: The verse states: “And a woman who is impure by her uncleanness you shall not approach, to uncover her nakedness” (Leviticus 18:19). The Gemara explains: “You shall not approach [ tikrav ]” means also the opposite: You shall not withdraw, as it is written: “Those who say: Withdraw [ kerav ] to yourself, come not near to me, for I am holier than you” (Isaiah 65:5), where “ kerav ” means remove or withdraw.

    7§ Having mentioned that it is prohibited for a man to engage in intercourse with a woman near the expected date of her menstruation, the Gemara cites a baraita in which the Sages taught: The verse with regard to a menstruating woman states: “And shall you separate the children of Israel from their uncleanness” (Leviticus 15:31), Rabbi Yoshiya says: From here we derive a prohibition to the children of Israel that they must separate from their wives near the expected date of their menstruation. And how long before must they separate? Rabba says: A set interval of time for the ritual impurity of a menstruating woman, which is half of a twenty-four hour day, either the daytime or the nighttime.

    8Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to anyone who does not separate from his wife near the expected date of her menstruation, even if he has sons who are fit to be great and holy like the sons of Aaron, these sons will die due to his sin, as it is written: “And shall you separate the children of Israel from their uncleanness… this is the law… of her that is sick with her menstrual flow” (Leviticus 15:31–33), and it is stated near it: “After the death of the two sons of Aaron” (Leviticus 16:1).

    9Concerning this matter, Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who separates himself from his wife near the expected date of her menstruation will have male children, as it is written: “To distinguish between the impure and the pure” (Leviticus 11:47), and it is stated near it: “If a woman conceive and bear a male child” (Leviticus 12:2). Rabbi Yehoshua ben Levi says: He will have sons who are worthy of teaching halakha , as it is written: “To distinguish… between the impure and the pure, and to teach the children of Israel all the statutes” (Leviticus 10:10–11).

    10The Gemara continues to expound these verses: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who recites havdala over wine at the conclusion of Shabbatot , and not over some other beverage, will have male children, as it is written: “To distinguish between the holy and the unholy, and between the impure and the pure” (Leviticus 10:10), and it is written there once again: “To distinguish between the impure and the pure” (Leviticus 11:47), and it is stated near it: “If a woman conceive and bear a male child” (Leviticus 12:2). Rabbi Yehoshua ben Levi says: Anyone who recites havdala over wine at the conclusion of Shabbatot will have sons who are worthy of teaching halakha , as it is written: “To distinguish between the holy and the unholy… and to teach” (Leviticus 10:10–11).

    11Rabbi Binyamin bar Yefet says that Rabbi Elazar says: Anyone who sanctifies himself with modest conduct while engaging in sexual intercourse will have male children, as it is stated: “You shall sanctify yourselves, and you shall be holy” (Leviticus 11:44), and it is stated near it: “If a woman conceive and bear a male child” (Leviticus 12:2).

    12§ The mishna teaches: Rabbi Eliezer says: With regard to the sliding-scale offering the verse states: “Or if a person touches any impure thing, whether it is the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal, or the carcass of a non-kosher creeping animal, and it is hidden from him, so that he is impure” (Leviticus 5:2). The juxtaposition of the words “and it is hidden” to the words “a creeping animal” teaches that one is liable to bring a sliding-scale offering when it was hidden from him that he had contracted ritual impurity from a creeping animal, but not when it was hidden from him that he was entering the Temple or partaking of sacrificial food. Rabbi Akiva says that it is from the words “and it is hidden from him, so that he is impure” that it is derived that one is liable to bring a sliding-scale offering for a lapse of awareness about his impurity, but not for a lapse of awareness about the Temple or the sacrificial food. The Gemara asks: Since Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva agree about the halakha , what is the practical difference between them?

    13Ḥizkiyya says: There is a practical difference between them in a case where one initially knew that he had contracted ritual impurity, but he did not know whether the impurity was contracted from a creeping animal or from the carcass of an unslaughtered animal. Rabbi Eliezer holds that for him to be liable to bring an offering, we require that he initially know whether he contracted impurity from a creeping animal or he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass, and if he never knew this, he does not bring an offering. And Rabbi Akiva holds that for him to be liable to bring an offering, we do not require that he know this detail; since he knows in general terms that he contracted impurity, it is not necessary that one know whether he contracted the impurity from a creeping animal or he contracted the impurity from an unslaughtered animal carcass.

    14And Ulla also says: There is a practical difference between them in a case where the person did not know whether he contracted impurity from a creeping animal or from the carcass of an unslaughtered animal. Ulla did not say this explicitly, but rather he raises a contradiction between this statement of Rabbi Eliezer and another statement of Rabbi Eliezer, and then resolves it. He asked: Does Rabbi Eliezer actually say that in order to be liable to bring a sliding-scale offering, we require that one initially know whether he contracted impurity from a creeping animal or he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass?

    15And he raises a contradiction from a baraita with regard to one who ate a forbidden food but did not know whether it was forbidden fat or it was notar , part of a sacrifice left over after the time allotted for its consumption; or one who performed labor but did not know whether it was Shabbat or Yom Kippur; or one who engaged in intercourse but did not know whether it was with his menstruating wife or with his sister. In all these cases Rabbi Eliezer holds that he must bring a sin-offering, whereas Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Eliezer says: Whichever way you look at it, he is liable. If he ate forbidden fat he is liable; if he ate notar he is liable. If he desecrated Shabbat he is liable; if he desecrated Yom Kippur he is liable. If he engaged in intercourse with his menstruating wife, he is liable; if he engaged in intercourse with his sister, he is liable. In all these cases, he knows that he transgressed, and he is liable to bring a sin-offering.

    16Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: The verse states with regard to a sin-offering: “Or if his sin, in which he sinned, became known to him” (Leviticus 4:23), teaching that there is no liability for an offering until it becomes known to the sinner the manner in which he sinned. According to this baraita , Rabbi Eliezer himself holds that in order to become liable to bring a sin-offering, it is not necessary that one know precisely which prohibition he violated.

    17And Ulla resolves the contradiction: There, with regard to liability to bring a sin-offering, the Merciful One states: “Or if his sin, in which he sinned, became known to him, he shall bring his offering” (Leviticus 4:23), teaching that it suffices that he knows that he committed some type of sin. Here, with regard to ritual impurity in the Temple, since it is written at the beginning of the verse: “Or if a person touches any impure thing” (Leviticus 5:2), why do I need that which is stated immediately afterward: “Or the carcass of a non-kosher creeping animal”? Conclude from it that we require that he initially know whether he contracted impurity from a creeping animal or he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass, and if he never knew this, he does not bring an offering.

    18The Gemara asks: And Rabbi Akiva, who does not expound the verses in this way, what does he say to this? The Gemara answers: He maintains that since

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואנן במקדש תנןוהוה ליה למיתני נמי בנדה בהדה:

    ומשני משום דלא דמודהא ארוכה דהכא פטור כקצרה דהתם וקצרה דהכא חייב כארוכה דהתם:

    אלמא בשלא סמוך לוסתהקאי מתני' דאי בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול הוה ליה שוגג בין אכניסה בין אפרישה דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא תאמר נטמאתי ואי משמש באבר מת בעריות חייב כי פריש באבר מת נמי ניחייב שאין כאן אונס:

    והאמר אביילעיל אמתני' חייב שתים ולא מצינן לאוקמיה אלא בסמוך לוסתה ובתלמיד חכם לזו ואין תלמיד חכם לזו כדאוקימנא לעיל:

    כי איתמר דאביידחייב שתים בעלמא איתמר ולאו אמתני' דאילו מתני' דכיון דמפליג בין פירש באבר מת לפירש בקושי בשלא סמוך לוסתה עסקינן והלכך פירש באבר מת פטור דאנוס הוא פירש בקושי חייב שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ודאמר אביי לעיל חייב שתים בעלמא איתמר מילתא באפי נפשה והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב שתים ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת דמשמש מת בעריות נמי חייב וזה בתחלתו נמי שוגג בשתיהן ובתלמיד חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא דלא הוו שני זיתי חלב בהעלם אחד:

    שקל קלאפיסת רגבים:

    פתק ביהזרק בו:

    קרב אליךעמוד בעצמך ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו (חגי ב) הן ישא איש בשר קדש וכמו (דברים כב) פן תקדש:

    והזרתםוהפרשתם כמו וינזרו:

    אזהרה לישראל וכו'דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא ענינא:

    עונהבמסכת נדה מפורש או יום או לילה אם וסתה ביום יפרוש כל היום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה בפרק האשה (דף סג:):

    ולהבדיל כו'המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר:

    להבדיל ולהורותבענינא דשתויי יין כתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא וגו' ולהורות את בני ישראל:

    המקדש עצמו בתשמישדרך צניעות:

    שרץ ונבלהטמא שרץ וטמא נבלה בידיעה שבתחלה ידע שנגע בשרץ או בנבלה אבל לא ידע באיזה מהן שגג ואותה טומאה נעלמה כשאכל קדש:

    מה נפשךמשנה היא בכריתות חלב ונותר לפניו אכל אחד מהן בשוגג ואינו יודע איזה מהן ושבת ויוה"כ עשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן ר"א מחייב חטאת רבי יהושע פוטר אמר רבי אליעזר מה נפשך כו':

    אשר חטא והביא אמר רחמנאאו הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא והאי בה דקדריש רבי יהושע מפיק ליה ר"א לקמן בשמעתין לדרשא אחרינא:

    שבועות 18 עמוד ב

    1ואנן במקדש תנן! אלא משום דלא דמי; ארוכה דהכא קצרה דהתם, וארוכה דהתם קצרה דהכא.

    2מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן: ומי אמר אביי אנוס הוא אלמא בשלא סמוך לוסתה קאמרינן?! והא אביי דאמר חייב שתים אלמא בסמוך לוסתה עסקינן!

    3כי איתמר דאביי בעלמא איתמר.

    4בעא מיניה רבי יונתן בן יוסי בן לקוניא מרבי שמעון בן יוסי בן לקוניא: אזהרה לבועל נדה, מנין מן התורה? שקל קלא פתק ביה: אזהרה לבועל נדה?! (ויקרא יח, יט) ״ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב״!

    5אלא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו ״נטמאתי״, דלא ניפריש מיד מנלן? אמר חזקיה, אמר קרא: ״(ויקרא טו״, כד) ״ותהי נדתה עליו״ אפי' בשעת נדתה תהא עליו.

    6אשכחן עשה, לא תעשה מנלן? אמר רב פפא, אמר קרא: ״לא תקרב״; ״לא תקרב״ נמי לא תפרוש הוא, דכתיב: ״(ישעיהו סה״, ה) האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך.

    Baraita

    7ת"ר (ויקרא טו, לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם אמר רבי יאשיה מיכן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה אמר רבה עונה׃

    8א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים דכתיב ״והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה וסמיך ליה אחרי מות״׃

    9אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים דכתיב ״(ויקרא יא״, מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר רבי יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים ראויין להוראה דכתיב ״(ויקרא י״, י) להבדיל ולהורות׃

    10אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב ״להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע רבי יהושע בן לוי אמר בנים ראוין להוראה דכתיב להבדיל ולהורות״׃

    11אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים שנאמר ״(ויקרא יא״, מד) והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע:

    12רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו כו': מאי בינייהו׃

    13אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו ר' אליעזר סבר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי. ורבי עקיבא סבר לא בעינן עד דידע דכיון דידע דאיטמא בעולם לא צריך אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי׃

    14וכן אמר עולא שרץ ונבלה איכא בינייהו דעולא רמי דרבי אליעזר אדרבי אליעזר ומשני מי א"ר אליעזר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי׃

    15ורמינהי אמר רבי אליעזר מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב שבת חילל חייב יום הכפורים חילל חייב אשתו נדה בעל חייב אחותו בעל חייב׃

    16אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר (ויקרא ד, כג) או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה עד שיודע לך במה חטא׃

    17ומשני התם אשר חטא והביא אמר רחמנא חטא כל שהוא הכא מכדי כתיב ״(ויקרא ה״, ב) בכל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא למה לי שמע מינה בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי׃

    18ורבי עקיבא איידי׃

    Tosafot

    אלמא שלא בסמוך לוסתה עסקינןפירש בקונטרס דאי בסמוך לוסתה כיון דמשמש מת חייב כי פירש באבר מת נמי חייב משמע מתוך פירושו דחייב שתים אפי' כי פירש באבר מת ולהכי אע"ג דחייב אכניסה מיחייב נמי אפרישה וכן פירש בסמוך גבי כי איתמר דאביי בעלמא איתמר דפירש מילתא באפי נפשה היא והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב ב' ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת ונראה שכן דעתו דכיון דבא עליה סמוך לוסתה מתחלה שגג בשתיהן אכניסה ואפרישה וכשאמרה לו נטמאתי הוי ידיעה בין שגגת כניסה לשגגת פרישה ששעת פרישה חשיבה שגגה אע"פ שיודע בשעת פרישה שהוא עכשיו בועל נדה כיון שע"י כניסה באה לו וקשיא דהא משמע לעיל דלא משכחת חייב ב' אלא בתלמיד חכם לזו ולא לזו ולהאי פירוש משכחת לה בתלמיד חכם לשניהן וכגון שפירש מת וי"ל דהא דאוקים בתלמיד חכם לזו ולא לזו משום דסבר משמש מת פטור ולא מיחייב שתים אלא בפירש מיד ומה שהזכיר כאן בקונטרס ובתלמיד חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא משום פירש בקושי פירש כן אבל קשיא דבמסכת שבת שילהי פרק הזורק (שבת דף קב.) גבי ההיא דתנן זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה מוכח דאם זרק אבן ונזכר לאחר שיצאה מידו פטור ואף על גב שמתחלה יצאה מידו בשוגג ולא היה יכול להחזירה עוד ונראה לפרש דדייק מדקרי ליה אביי אנוס מכלל דבשלא סמוך לוסתה עסקינן דאי בסמוך לוסתה לא שייך למיקרייה אנוס כיון שפשע בשעת כניסה ולא מיפטר אלא משום דהויא חדא שגגה שהכל בא על ידי שגגה ראשונה ואם תאמר מי דחקו לאביי לאוקומה מתני' שלא בשעת וסתה ולפטור לגמרי היכא דפירש מת לוקמה בסמוך לוסתה ולוקי פטור דמתני אפרישה ויש לומר דלישנא דמתניתין משמע ליה דפטור לגמרי בשלא פירש מיד:

    אמר קרא ותהי נדתה עליומעליו דריש אבל מותהי לא דריש דהא איצטריך לכדדריש בהחולץ (יבמות דף מט:) דאפי' בשעת נדתה קדושין תופסין בה:

    לא תעשה מנ"לדלא מיחייב חטאת אא"כ יש בה לאו מידי דהוה אפסח ומילה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ל לא דמו להדדי ארוכה דמקדש חייב דשהיוארוכה דנדה פטור דבעי למשהי עד שימות האבר. קצרה דמקדש פטור דלא שהה. קצרה דנדה חייב דלא שהה ויצא בהנאה מרובה. ואקשינן וכי אביי בלא סמוך לוסתה מוקים לה למתני' דקתני הכא אנוס הוא. והא הוא דאמר חייב שתים ומשום דהוא סמוך לוסתה.

    ופרקינן כי אתמר דאביי בעלמא אתמר כגון דסבר שהיא אשתו ובא עליה ונמצאת אחותו. על זה אמר אביי אע"ג דכי אנוס הוא אין לפרוש מיד בהנאה מרובה אלא עד שימות אברו כדי שתהיה הנאתו מעוטה:

    ת"ר והזרתם את בני ישראל מיכן אמרו אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן. וכמה אמר רבה עונה. ופירש משמיה דר' יוחנן בסוף מסכת דע"ז בענין כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך. וכמה או יום או לילה. ואסיקנא לעולם י"ב שעה וזה השמועה בנדה פרק תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת.

    וכן שאינו פורש מאשתו עונה סמוך לווסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים.

    וכל הפורש מאשתו כמו שאמרנו הויין לו בנים זכרים כו'ר' יהושע בן לוי אומר הויין לו בנים הראוין להוראה כו'. משמיה דר' יוחנן רמאו כל המבדין על היין במוצאי שבת הויין לו בנים זכרים כו'. ר' יהושע אומר בנים הראויין להוראה. שנאמר להבדיל ולהורות:

    א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכריםשנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וכתיב בתריה אשה כי תזריע וילדה זכר: מתני' ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו כו'.

    מאי בינייהו אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו.

    פי' ר' אליעזר דייק מדכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו בעינן עד דידע במה נטמא או בשרץ או בנבלה ואח"כ נעלם ממנו ובכך יתחייב. ור' עקיבא דייק מדכתיב לכל טומאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו. כיון דידע דאיטמי בטומאה בעולם חייב. ורמינן עלה איני והתני ר' אליעזר מה נפשך אשתו נדה בעל חייב אחותו בעל חייב חלב אכל חייב נותר אכל חייב כו' כדתנינן בכריתות פ"ד. הנה לר' אליעזר לא בעי לידע במה חטא. ופרקי' שאני התם דכתיב או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה כל דהו אבל הכא מכדי כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'.

    או בנבלת שרץ ונעלם למה לי אלא ש"מ עד דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע. ור' עקיבא אמר לך מדאצטריך למכתב בהמה והיה לכדרבי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 18b

    Shevuot 18b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 480 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואנן במקדש תנן והוה ליה למיתני נמי בנדה בהדה:

    ומשני משום דלא דמו דהא ארוכה דהכא פטור כקצרה דהתם וקצרה דהכא חייב כארוכה דהתם:

    אלמא בשלא סמוך לוסתה קאי מתני' דאי בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול הוה ליה שוגג בין אכניסה בין אפרישה דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא תאמר נטמאתי ואי משמש באבר מת בעריות חייב כי פריש באבר מת נמי ניחייב שאין כאן אונס:

    והאמר אביי לעיל אמתני' חייב שתים ולא מצינן לאוקמיה אלא בסמוך לוסתה ובתלמיד חכם לזו ואין תלמיד חכם לזו כדאוקימנא לעיל:

    כי איתמר דאביי דחייב שתים בעלמא איתמר ולאו אמתני' דאילו מתני' דכיון דמפליג בין פירש באבר מת לפירש בקושי בשלא סמוך לוסתה עסקינן והלכך פירש באבר מת פטור דאנוס הוא פירש בקושי חייב שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ודאמר אביי לעיל חייב שתים בעלמא איתמר מילתא באפי נפשה והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב שתים ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת דמשמש מת בעריות נמי חייב וזה בתחלתו נמי שוגג בשתיהן ובתלמיד חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא דלא הוו שני זיתי חלב בהעלם אחד:

    שקל קלא פיסת רגבים:

    פתק ביה זרק בו:

    קרב אליך עמוד בעצמך ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו (חגי ב) הן ישא איש בשר קדש וכמו (דברים כב) פן תקדש:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 18b · Sefaria

    Tosafot

    אלמא שלא בסמוך לוסתה עסקינן פירש בקונטרס דאי בסמוך לוסתה כיון דמשמש מת חייב כי פירש באבר מת נמי חייב משמע מתוך פירושו דחייב שתים אפי' כי פירש באבר מת ולהכי אע"ג דחייב אכניסה מיחייב נמי אפרישה וכן פירש בסמוך גבי כי איתמר דאביי בעלמא איתמר דפירש מילתא באפי נפשה היא והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב ב' ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת ונראה שכן דעתו דכיון דבא עליה סמוך לוסתה מתחלה שגג בשתיהן אכניסה ואפרישה וכשאמרה לו נטמאתי הוי ידיעה בין שגגת כניסה לשגגת פרישה ששעת פרישה חשיבה שגגה אע"פ שיודע בשעת פרישה שהוא עכשיו בועל נדה כיון שע"י כניסה באה לו וקשיא דהא משמע לעיל דלא משכחת חייב ב' אלא בתלמיד חכם לזו ולא לזו ולהאי פירוש משכחת לה בתלמיד חכם לשניהן וכגון שפירש מת וי"ל דהא דאוקים בתלמיד חכם לזו ולא לזו משום דסבר משמש מת פטור ולא מיחייב שתים אלא בפירש מיד ומה שהזכיר כאן בקונטרס ובתלמיד חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא משום פירש בקושי פירש כן אבל קשיא דבמסכת שבת שילהי פרק הזורק (שבת דף קב.) גבי ההיא דתנן זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה מוכח דאם זרק אבן ונזכר לאחר שיצאה מידו פטור ואף על גב שמתחלה יצאה מידו בשוגג ולא היה יכול להחזירה עוד ונראה לפרש דדייק מדקרי ליה אביי אנוס מכלל דבשלא סמוך לוסתה עסקינן דאי בסמוך לוסתה לא שייך למיקרייה אנוס כיון שפשע בשעת כניסה ולא מיפטר אלא משום דהויא חדא שגגה שהכל בא על ידי שגגה ראשונה ואם תאמר מי דחקו לאביי לאוקומה מתני' שלא בשעת וסתה ולפטור לגמרי היכא דפירש מת לוקמה בסמוך לוסתה ולוקי פטור דמתני אפרישה ויש לומר דלישנא דמתניתין משמע ליה דפטור לגמרי בשלא פירש מיד:

    אמר קרא ותהי נדתה עליו מעליו דריש אבל מותהי לא דריש דהא איצטריך לכדדריש בהחולץ (יבמות דף מט:) דאפי' בשעת נדתה קדושין תופסין בה:

    לא תעשה מנ"ל דלא מיחייב חטאת אא"כ יש בה לאו מידי דהוה אפסח ומילה:

    Tosafot on Shevuot 18b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    א"ל לא דמו להדדי ארוכה דמקדש חייב דשהי וארוכה דנדה פטור דבעי למשהי עד שימות האבר. קצרה דמקדש פטור דלא שהה. קצרה דנדה חייב דלא שהה ויצא בהנאה מרובה. ואקשינן וכי אביי בלא סמוך לוסתה מוקים לה למתני' דקתני הכא אנוס הוא. והא הוא דאמר חייב שתים ומשום דהוא סמוך לוסתה.

    ופרקינן כי אתמר דאביי בעלמא אתמר כגון דסבר שהיא אשתו ובא עליה ונמצאת אחותו. על זה אמר אביי אע"ג דכי אנוס הוא אין לפרוש מיד בהנאה מרובה אלא עד שימות אברו כדי שתהיה הנאתו מעוטה:

    ת"ר והזרתם את בני ישראל מיכן אמרו אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן. וכמה אמר רבה עונה. ופירש משמיה דר' יוחנן בסוף מסכת דע"ז בענין כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך. וכמה או יום או לילה. ואסיקנא לעולם י"ב שעה וזה השמועה בנדה פרק תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת.

    וכן שאינו פורש מאשתו עונה סמוך לווסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים.

    וכל הפורש מאשתו כמו שאמרנו הויין לו בנים זכרים כו' ר' יהושע בן לוי אומר הויין לו בנים הראוין להוראה כו'. משמיה דר' יוחנן רמאו כל המבדין על היין במוצאי שבת הויין לו בנים זכרים כו'. ר' יהושע אומר בנים הראויין להוראה. שנאמר להבדיל ולהורות:

    א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וכתיב בתריה אשה כי תזריע וילדה זכר: מתני' ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו כו'.

    מאי בינייהו אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו.

    פי' ר' אליעזר דייק מדכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו בעינן עד דידע במה נטמא או בשרץ או בנבלה ואח"כ נעלם ממנו ובכך יתחייב. ור' עקיבא דייק מדכתיב לכל טומאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו. כיון דידע דאיטמי בטומאה בעולם חייב. ורמינן עלה איני והתני ר' אליעזר מה נפשך אשתו נדה בעל חייב אחותו בעל חייב חלב אכל חייב נותר אכל חייב כו' כדתנינן בכריתות פ"ד. הנה לר' אליעזר לא בעי לידע במה חטא. ופרקי' שאני התם דכתיב או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה כל דהו אבל הכא מכדי כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 18b · Sefaria

    Rashba

    משום דלא דמי ארוכה וקצרה דהכא לארוכה וקצרה דהתם כלומר דאדרבה איפכא הוי הכא דארוכה פטור וקצרה חייב, ק"ל ומה בכך, מכל מקום איכא הכא ארכה וקצרה ואיפכא מארוכה וקצרה דמקדש, וכדאשכחן בשיהוי התם שיהוי חייב והכא שיהוי פטור, ונראה לי דבמקדש נמי לא גמירי הלכה אלא בארכה לחיוב, והילכך בנדה דאיפכא ליתא.

    כי אתמר דאביי בעלמא אתמר פירש רש"י ז"ל: כי איתמר דאביי דחייב שתים בעלמא ולא אמתניתין דאלו אמתניתין כיון דמפליג בין פירש בקושי לפרש מת בשלא סמוך לוסתה עסקינן הילכך פירש מת פטור דאנוס הוא, פירש בקושי חייב דהוה לאפרושי בהנאה מועטת, והא דאמר לעיל חייב שתים, בעלמא איתמר ומילתא באפי נפשה היא, והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולתי לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב שתים, ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת, ובת"ח לזו ואין ת"ח לזו כדאוקימנא לעיל דלא הוו שני זיתי חלב בהעלם אחד, וכן פירש גם הרב ר' יוסף הלוי. אבל ר"ח ז"ל פירש: כי אתמר דאביי דהכא בעלמא איתמר, כגון דסבר שהיא אשתו ונמצא אחותו, ועלה אמר אביי דאנוס הוא ופירש הוא בהנאה מועטת, והרב ר' יוסף הלוי ז"ל הקשה עליו חדא, דקא מוקי הא דקאמר אביי אנוס הוא בעלמא ולא אמאי דקאמר רבה, וסתמ' אמתניתין דקאמר רבה זאת אומרת השיב לו אביי משמש מתחייב והכא שאני משום דאנוס הוא, ועוד דההיא דאמר אביי חייב שתים אמתניתין קאי, וא"כ ע"כ בסמוך לוסתה הוא וכדאוקימנא לעיל, וכיון שכן [ממילא] שמעין דמשמש מת בעריות פטור דהא לאו אנוס הוא ואפ"ה קאמר לא פירש מיד פטור.

    [הכא מכדי כתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא למה לי שמע מינה בעינן עד דידע]. דאיצטריך דסלקא דעתך אמינא שרץ דוקא בעי ר"א דמתידע ליה אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע משום דשמן אינה שוה ושיעור' אינו שוה, דשרץ מטמא בכעדשה ונבלה אינו מטמא אלא בכזית, אבל נבלת חיה ונבלת בהמה דשיעור' שוה ושמן שוה אימא לא בעי ר"א דידע אי בנבלת חיה נגע אי בנבלת בהמה נגע, קמ"ל או בנבלת חיה טמא או בנבלת בהמה טמאה עד דידע אי בנבלת בהמה נגע אי בנבלת חיה נגע, וכתב הרמב"ן ז"ל דודאי ר"א לא בעי דידע אי בנבלת חיה נגע אי בנבלת בהמה נגע, דכיון דידע דבנבלה נגע ודאי סגי ליה, דאי לא תימא הכי לאשמועינן ר"א בנבלה דבעינן עד דידע אי בנבלת חיה נגע אי בנבלת בהמה נגע, ואנא ידענא דכל שכן לשרץ מקל וחומר, ומה נבלת בהמה וחיה דשמן שוה ושיעורן שוה בעי דידע בהי מינייהו נגע שרץ ונבלה דשיעורן אינו שוה לא כל שכן דבעי ר"א דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע, אלא ודאי כדאמרן. וא"ת אם כן חיה למה לי, בשלמא בהמה אתיא לכדר' אלא חיה למה לי. וי"ל דחיה אתיא להך דרשא דאמרינן בספרא (ויקרא ה, ב, ב) דתניא יכול נגע באוכלין ומשקין וכלי חרס טמאים ונכנס למקדש יהא חייב ת"ל בהמה, ומאי דנקט בהמה לאו דוקא אלא חיה, דחיה אתיא להך דרשא, והשתא לא קשה ולא מידי.

    Rashba on Shevuot 18b · Sefaria

    Ritva

    ארוכה דהכא קצרה דהתם ארוכה דהתם קצרה דהכא וא"ת מ"מ ליתני איפכא בקצרה חייב בארוכה פטור וי"ל דכיון דלא מיתני ליה באידך דמקדש לא בעי לבלבל לישניה כדי שלא יטעו בו התלמידים להפך אותה ומסתייה דקתני פתריה דדינא שאם פירש מיד דוקא חייב כנ"ל. ומי אמר אביי אנוס הוא אלמא בשלא סמוך לוסתה קאמר פי' דאלו בשעת ווסתה אינו אונס אלא שוגג לומר יכולני לבעול וכיון דאביי אתא לפרושי מתני' מכלל דמתני' איירי שלא בשעת ווסתה ולא צרכינן דהא אמר אביי לעיל חייב שתים דקס"ד דההיא נמי אמרה אביי והא פריש תלמודא לעיל דלא משכחת דחייב שתים אלא בסמוך לוסתה דבהא אפשר להתחייב על הכניסה דבשלא בשעת ווסתה לעולם אינו חייב אלא על הפרישה לבד ופרקינן כי אתמר דאביי בעלמא איתמר פי' רש"י ז"ל דההיא דאביי דלעיל לא אמתני' אמרה אלא בעלמא אמרה במשמש עם הטהורה בשעת ווסתה דקאמר דמשכחת בה שתים ובת"ח לזו ואין ת"ת לזו כדאוקימנא לעיל ומיהו חייב הוא על הפרישה בין שפי' חי ובין שפי' מת כיון דמשמש מת בעריות דעלמא חייב וכדאסיקנא הכא דפירש מת אינו נפטר אלא מחמת אונס דשלא בשעת ווסתה ותירץ דהא בסוגיא דלעיל כדפי' ההיא דאפירש להדיא שקלינן וטרינן דלא מחייב על הפרישה אלא שפירש חי והיינו דבת"ח פטור לפי שהוא מזיד על הפרישה שהי"ל שלא לפרוש חי והוא דוחק גדול ועוד דע"כ א"א בשום פנים לחייב שתים כשפירש מת דשתי זיתי חלב בהעלם א' הם כדנפקא השתא ויש שהיו אומרים דסוגיין דלעיל דרבה היא דס"ל הכא דמשמש מת בעריות בעלמא נמי פטור ואליבא דנפשיה הוא דפריש לה אבל לאביי כל שהוא חייב שתים אפי' בפירש מת הוא חייב כדברי רש"י ז"ל וזה דרך הרב בעל המאור ז"ל זקנו של מורי הרא"ה ז"ל ויותר נראין דברי המפרשים ז"ל דלאביי נמי אמאי חייב שתים אלא כשפירש חי וטעמא דמילתא דכל שפירש מת שא"א בדרך אחרת כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא דהא כשהיתה לו העלמה בכניסה כסבור שיכול לבעול כדאוקימנא בת"ח לזו היא גרמה לו איסור העלמה ב' לפרוש מת עכ"פ אע"ג דהויה ליה בנתים ידיעת חטא כי כשאמרה לו נטמאתי יודע הוא שחטא בכניסה שבא עליה סמוך לווסתה דהא בת"ח לזו עסקינן מ"מ אין ידיעה זו מתחלקת לחייבו על הפרישה כשפירש מת אע"ג שאינו ת"ח בפרישה וסבור שמותר לפרוש בין חי בין מת שאין העלמתו כהלכה שלא ידע שאסור לפרוש גורמת לו פרישה שפירש מת אלא משום דלא אפשר שלא לפרוש מת מיהת ואע"פ שהיה יודע שהוא אסור כך היה עושה וכבר אמרו השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וזה אינו שב מידיעתו שהרי א"א אבל כשפירש חי אז גרמה לו איסור פרישה העלמתו בהלכות פרישה שלא ידע שהי"ל לפרוש בהנאה מועטת ולא בהנאה מרובה הילכך ידיעת חטא מחלקת לו והוא חייב אחת על הכניסה ואחת על הפרישה להנאה מרובה שהי"ל כשפירש חי וזה פי' ברור וליכא למינדא מניה כלל והוא שיטת רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל ותלמידו רבי מורי הרא"ה ז"ל ובמהדורא קמייתא הארכתי בשמועה זו ומ"ש כאן הוא העיקר:

    אמר קרא ותהי נדתה עליו פי' מעליו דריש אבל תהי איצטריך לכדאמרינן בסוף החולץ דאפי' בנדתה תהא עד דייהב מייא עלה:

    ל"ת מנלן פי' שא"א לחייב קרבן אפי' באיסור כרת אלא כשהוא בל"ת כדפרישנא לעיל ופסח ומילה יוכיחו:

    לא תקרב לא תפרוש הוא דכתיב האומרים קרב אליך כלומר פרוש אל עצמך אל תגע בי כי קדשתיך וליצני הדור היו אומרים כן לנביא אל תגע בי כדי שלא אטמאך כדפי' רש"י ז"ל דקדשתיך לשון טומאה כמו ואל כל מאכל היקדש ואחרים פירשו כי קדשתי ממך והוא יותר נכון בפשוטו של מקרא ואיכא דמקשו היאך לוקין על לא תקרב אל הנדה דהא לאו שבכללות הוא כי הוא אזהר' שלא לבא אל הנדה ממש ושלא לפרוש כדאמרי' הכא וגם שלא לקרב אליה סמוך לווסתה למאן דמחייב על הכניסה ולאו מילתא היא דכיון שהכל ענין אזהרה שבנדה לא חשיב לאו שבכללות וגדולה מזו לאו דתעשה מלאכה בשבת שהוא על מלאכות חלוקות ולא חשיב לאו שבכללות כיון שהכל משם מלאכה וזה פשוט מאד ואינו צריך לי פנים:

    ת"ר והזרתם את בני ישראל מטומאתם מכאן א"ר יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לווסתן וכמה אמר רבא עונה ועונה או יום או לילה שאם רגילה לראות ביום אפילו בסופו אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אפילו בסופה אסורה כל הלילה כדמפרש בדוכתה במסכת נדה ואיכא למידק למאן דסבר לעיל דאכניסה מחייב מדאוריית' בסמוך לווסתה וכסבר' דאביי ורבא ואידך אמוראי דלעיל וקי"ל נמי כוותייהו מהא דאמרינן נמי במס' יבמות חייב אדם לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך שנאמר ופקדת נוך ולא תחטא ואמרינן שלא נצרכה אלא סמוך לווסתה היכי רמינן איסורא דאורייתא משום פקידת אשתו ור"ת ז"ל תירץ דפקידה דהתם אינו ר"ל תשמיש ממש כדפי' רש"י ז"ל אלא ריצוי דברים ולא נהירא לן חדא דלישנא דליפקוד אשתו לא משמע הכי ועוד דכיון דתשמיש אסור למה לא לבשה יצר הרע ויותר היה נראה לומר דלעולם תשמיש ממש ופקידה דהתם נמי מדאורייתא גמירי לה שהכתוב מבטיחו שלא יבא בכך לידי חטא שתראה בשעת תשמיש והיינו דקאמר קרא ופקדת נוך ולא תחטא והכי גמירי לפירושא דההוא קרא ובשם ר"מ הלוי מטוליטולא ז"ל שמעתי שהיה מפ' דסמוך לווסתה דהתם היינו ווסת של טבילה שחייב להמתין עד שתטבול ותפקדנה ווסת ל' זמן מועד הוא והפי' הזה בלשון ווסת מורגל בל' חז"ל ונ"ל שעם מ"ש לעיל הענין מתורץ יפה דסמוך לווסתה האמור בשמעתין דלעיל אינו עונה דהא מהיכי תיתי ועוד דשגגת ת"ח דלעיל היינו משום יכולני לבעול כדאיתא לעיל ומשום עונה שלימה ליכא למימר האי לישנא שכל אדם יכול לבעול ואם בא לה קודם לכן אנוס הוא אלא דודאי דסמוך לווסתה שהזהירה תורה היינו סמיך ממש כגון חצי שעה וכיוצא בו ועונה האמורה בדברי ר' יאשיה מדרבנן היא לעשות גדר וסייג דהא קי"ל ווסתות דרבנן ולא דאורייתא והיאך החמירה תורה לאסור עונה שלימה קודם לכן אלא ודאי כדאמרן והשתא היינו דשרו לה לעינה זו משום פקידת אשתו ומשלך נתנו לך כי הם אמרו והם אמרו דכולה מדרבנן וזו שיטת רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל והא דתנן על העלם טומאה הוא דחייב ואינו חייב על העלם מקדש כתבו התוס' בשם ר"ת ז"ל דדוקא קרבן עולה ויורד אינו חייב אבל חייב הוא חטאת קבועה ככל דבר שזדונו כרת שהוקשה כל התורה כולה לע"ז כדאיתא התם בכריתות ודנפקא מכללא נפק ודלא נפק לא נפק וא"ת והא בפ"ק אמרינן דעל שאין בה ידיעה בתחלה שעיר החיצון מכפר אותם והתם ליכא חטאת קבועה שאין השעיר מכפר על מידי דבר קרבן כדכתיבנא התם י"ל דהתם גזירת הכתוב שלא יהא חמור אין בה ידיעה בתחלה טפי מבשיש בה ידיעה בתחלה והקשו עליו התוס' חדא דלישנא דאמרי' אינו חייב על העלם מקדש לגמרי משמע שאינו חייב כלל ופטור נמי קרינן ליה לעיל בפרקין ועוד דלקמן בפ"ב גבי יש אוכל אכילה א' מהדר תלמודא לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל את הקדש ולא משכח לה אלא בנשיא וכר"א ואמאי לוקמה בהעלם קודש דכל אדם לר"א ור"ע אלא ודאי דלדידהו פטור לגמרי דהו"ל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש שאין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב בפירוש:

    עד דידע אי בשרץ איטמא אי בנבלה איטמא פי' הרמב"ן ז"ל דדוקא נקט שרץ ונבילה או דכוותייהו שחלוקין בשמותיהם ושעוריהן אבל בין נבילת בהמה וחיה או בין שרץ לשרץ ליכא קפידא אף לר"א:

    מה נפשך אכל חלב וכו' אשתו נדה וכו' מאריך למינקט כל הני איסורי כריתות איסור ביאה ואיסור אכילה ואיסור מלאכה:

    מכדי כתיב בכל דבר טמא או וכו' נראין הדברי' דל"ק ליה אלא מאי דכתיב או בנבילת שרץ טמא דאלו נבלת בהמה טמאה וחיה הא ידע דאצטרך לנדר' ובכל דבר טמא הא דריש ליה בסיפרא. כדכתיבנא בפ"ק אבל בנבילת שרץ טמא דלא דריש התם מידי משמע ליה דאייתר למדרש עד דידע אי בשרץ נטמא ואי בנבילה והיינו דמהדרינן דר"ע א"ל דאיידי דאיצטריך למיכתב בהמה וחיה לכדר' כתב נמי נבילת שרץ שלא לצורך כדתנא דבי ר"י וכו' גם כאן נשנית על מה שכתוב בפ' שרצים דמסתיין דלימא קרא אשר תגע בכל דבר טמא ומפ' שרצים ידעינן אי זהו דבר טמא אלא שנשנו כאן שאר הפרטים מפני שנתחדש בהם ג"ש דר' דנפקא לן מיסורא דבהמה וחיה וכדאמרינן התם אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה דע"י שניהם אנו לומדים ג"ש מבהמה טמאה וכיון שנתחדש בה נבילת בהמה ונבילת חיה לכדר' נשנית בה נבילת שרץ שלא לצורך ומיהו ר"י סבר דבי ר"י היכא דליכא למידרש דאדרבא תלאו הכתוב טומאה סתם מדכתיב ונעלם ממנו והוא טמא:

    Ritva on Shevuot 18b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו שכל אדם מוזהר לפרוש סמוך לוסתה שיעורו פרישת עונה קודם הוסת וביאור עונה או יום או לילה וראוי לאדם שיקדש את עצמו בשעת תשמיש ויתנהג בעניניו בצניעות יתרה הן בזמן התשמיש שלא ישמש אלא בזמן שהכל ישנים לא ביום כלל ולא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה הן באיכות הענינים ותכונתם ואע"פ שהוא בינו לבינה יבוש מנפשו ויעיר כל כונותיו לטוב וכן כל כיוצא באלו הענינים:

    מי שהיו חלב ונותר לפניו אכל אחד מהם ואינו יודע איזה אשתו נדה ואחותו בבית בעל אחת מהן ואינו יודע איזו שבת ויום הכפרים לפניו עשה מלאכה בבין השמשות שביניהן פטור מן הקרבן ואינו מביא חטאת שאינו יודע בעצמו של חטא וכת' אשר חטא עד שיודע לו במה חטא ואשם תלוי אין כאן שהרי ידע בודאי שחטא:

    Meiri on Shevuot 18b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אלמא שלא כו' וי"ל דהא דאוקי בת"ח כו' משום דסבר משמש מת פטור כו' עכ"ל ר"ל רבא דמוקים לה הכי אליבא דאביי דאמר חייב ב' היינו משום דסבר לה בהא כרבא דמשמש מת פטור אבל אביי גופיה קושטא הוא דמוקים למלתיה דחייב ב' בת"ח לשניהם וכגון שפירש מת ולא ניחא להו למימר נמי דרבא נקט הכי לעיל משום פירש בקושי כמ"ש התוספות על פרש"י הכא דמשמע להו דהוי בה רב' במאי כו' ומסיק בת"ח לזו ואין ת"ח לזו דהיינו דלא מצי לאשכוחי בע"א ודו"ק:

    בא"ד דאי בסמוך כו' ולא מיפטר אלא משום דחדא שגגה היא שהכל בא ע"י כו' עכ"ל נראה דר"ל כיון שאין אתה יכול לחייבו רק על שפשע בשעת כניסה ה"ל כב' זיתים בהעלם א' וכן מפורש דברים הללו בדברי בעל מלחמות ה' לפי שיטת ר"ח ע"ש שהם בעצמם דברי התוס' דהכא אבל קשה מה הוצרכו לזה דהא לפי מה שהביאו התוספות מההיא דפ' הזורק דבעי תחלתן וסופן בשוגג אפי' בדבר שא"א להחזיר א"כ הכי נמי פטור אפרישה כיון שאין סופו שוגג אע"ג שאין בידו להחזיר ועוד דדברים אלו כסותרים לפי מה שהביאו התוספות דאם נזכר לאחר שיצאה מידו פטור והך ידיעה שבינתים מהניא ליה לפוטרו אפילו אין בידו להחזיר והבעל מלחמות הביא מהך דפרק הזורק היפך זה דידיעה שבינתים לא מהניא ליה מפני שאין בידו והיינו כדברי התוס' שכתבו הכא דחדא שגגה היא ואחר העיון שם בסוגיא דס"פ הזורק נראה שזה שכתב בעל המלחמות דלא הוה ידיעה כיון שאין בידו כדברי התוספות הכא בסוף דבריהם מעיקרא הוה בעי למימר התם הכי אבל לא קאי התם הכי אלא כדברי התוס' הראשונים דבעי תחלתן וסופן בשוגג אפילו בדבר שאין בידו והשתא יש ליישב דבריהם דודאי לפי המסקנא דהתם דבעי תחלתן וסופן בשוגג אפי' בדבר שאין בידו לא הוה שייך למקרייה אנוס ולא מיפטר אלא משום דאין סופו שוגג כיון דהוא ידע אלא שכתבו דאפי' למאי דבעי למימר התם מעיקרא דידיעה שבינתיים לא מהניא ליה מפני שאין בידו הרי חדא שגגה היא ואין לחייבו שנים דהוה ליה כב' זיתים בהעלם אחת וכמ"ש בעל מלחמות ה' ודו"ק:

    בא"ד מי דחקו לאביי לאוקמא מתני' שלא בשעת וסתה ולפטור כו' עכ"ל ר"ל דמי דחקו לתרוצי מתני' לפי סברתו דהא כי מתוקמא מתניתין בסמוך לוסתה ע"כ דרבא נמי מודה ביה דליכא לאוכוחי ממתני' דמשמש מת פטור דא"נ דמשמש מת חייב הכא פטור אפרישה אי משום דאין סופו שוגג אי משום דחדא שגגה היא כמ"ש מהך דפרק הזורק ויש לדקדק דמאי קשיא להו לאוקמא מתני' בשעת וסתה דאימא דקושטא דה"ק תלמודא כי אתמר דאביי הך דקרי ליה אונס בעלמא אתמר בשלא בסמוך לוסתה והך דאמר אביי דחייב ב' אמתני' אתמר בסמוך לוסתה וכ"כ בעל מלחמות דאיכא לפרושי הכי לפי' ר"ח ושיטת התוס' וי"ל דמשמע להו לבעלי התוספות דזאת אומרת המשמש מת פטור דקאמר רבא אמתני' קאי ואביי עליה קאי לעולם אימא לך כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shevuot 18b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה לא וכו' דלא מיחייב חטאת עי' ב"ק דף קה ע"ב תוס' ד"ה מאי וזבחים דף קה ע"א תוס' ד"ה אזהרה:

    Gilyon HaShas on Shevuot 18b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, הַוְיָן לוֹ בָּנִים זְכָרִים (ויקרא יא, מז) (ויקרא יב, ב). נראה לי בס"ד טעם לזה מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל במסכת נדה הטעם שהכל שמחין בזכר ואפילו המלאכים והכל עצבין בנקבה מפני כי פתוי הנחש הטיל זוהמא בחוה יותר מאדם ולכן הזכר זוהמתו מועטת שהיא הערלה אשר גם זו תקצץ ותעקר ביום שמיני ללידתו ולכן עצבין בנקבה מפני שזוהמתה מרובה שהיא בדם נדה שהוסת בא תמיד לה עיין שם. ואם כן זה הפורש מאשתו סמוך לוסת של דם נדה שהוא בורח מזוהמת הנחש שהוא דם הנדה דחושש פן יכשל ויטמא בו ח"ו על כן מדה כנגד מדה נותן לו הקדוש ברוך הוא בן זכר שאין בו זוהמא כל כך שגם המעט שבו שהוא הערלה עומד להגזז ביום שמיני ו'כל העומד להגזז כגזוז דמי' (נזיר נא.) דנמצא הזכר הוא כלי טהור.

    כָּל הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, הַוְיָן לוֹ בָּנִים זְכָרִים נראה לי בס"ד אותיות 'יַּיִן' המלוי שלהם כמו אותיות הפשוט שהם גם כן עולין מספר יַּיִן דהוא"ו שבתוך נו"ן אינו יוצא במבטא ולכן זה המבדיל על היין שתוכו דומה לברו יזכה מדה כנגד מדה דהולד היוצא ממנו יהיה זכר כמותו. וְהָא דְּזוֹכָה לְדָבָר זֶה בְּיַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה, מפני דיין של הבדלה הוא נתקן לכבוד שבת שהוא בסוג זכר שמשפיע להבדילו מן ימי החול שהם בסוג נקבה שנשפעים מן השבת שהוא זכר כי כל משפיע נקרא זכר וכל נשפע נקבה ולכן זוכה לבנים זכרים שהם משפיעים ולא נקבות שהם נשפעים. ועוד נראה לי בס"ד מספר זָכָר [227] יתר על מספר נְקֵבָה [157] שבעים כמנין יַיִן [70] ולכן המבדיל על היין שמספרו שבעים זוכה לבן זכר שהוא נוסף על נקבה מספר שבעים. ועוד נראה לי בס"ד היין ניתן לזכרים ולא לנקבות כמו אמרו בגמרא דכתובות (כתובות סה.) אין פוסקין יינות לאשה עיין שם ולכן זה שעשה מצוה מן המובחר ביין יזכה לבנים זכרים שהיין יפה להם.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בָּנִים רְאוּיִן לְהוֹרָאָה. הכונה שיכונו על האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא וידוע כי כיון האמת הוא 'סוֹד הֳ' לִירֵאָיו' (תהלים כה, יד) וידוע נכנס יין יצא סוד (סנהדרין לח.) כי יַיִן [70] עולה מספר סוֹד [70] לכן זה דעביד מצוה מן המובחר ביין זוכה להוראה שיכוין על האמת מכח סוֹד הֳ' שעולה מספר יין וזהו נכנס יין לכוס של הבדלה יצא סוד להמבדיל שיכוין על האמת.

    כָּל הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, הַוְיָן לוֹ בָּנִים זְכָרִים (ויקרא יא, מד). נראה לי בס"ד דהמקדש עצמו בשעת תשמיש הרי מחליש כח תאותו וממעט אותה וכיון דתאותו מועטת שוהה בפליטת הזרע דאז תהיה אשתו מזרעת תחלה וקיימא לן (נדה לא.) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר דכתיב אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר (ויקרא יב, ב).

    Ben Yehoyada on Shevuot 18b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 18, Amud Bet, about 480 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ואנן במקדש תנן! אלא משום דלא דמי;…”

    2. Segment 226 words

      Opens “מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן:…”

      Named: רב הונא, רב נתן, אביי.

    3. Segment 35 words

      Opens “כי איתמר דאביי בעלמא איתמר.…”

      Named: אביי.

    4. Segment 436 words

      Opens “בעא מיניה רבי יונתן בן יוסי בן…”

      Named: רבי יונתן, רבי שמעון.

    5. Segment 527 words

      Opens “אלא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו…”

    6. Segment 630 words

      Opens “אשכחן עשה, לא תעשה מנלן? אמר רב…”

      Named: רב פפא, רב אליך.

    7. Segment 724 words

      Opens “ת"ר (ויקרא טו, לא) והזרתם את בני…”

      Named: רבי יאשיה, רבה.

    8. Segment 832 words

      Opens “א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 949 words

      Opens “אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יהושע, אבא.

    10. Segment 1047 words

      Opens “אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, רבי יהושע, אבא.

    11. Segment 1130 words

      Opens “אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי…”

      Named: רבי בנימין בר יפת, רבי אלעזר.

    12. Segment 129 words

      Opens “רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו כו':…”

      Named: רבי אליעזר.

    13. Segment 1337 words

      Opens “אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו ר'…”

      Named: רבי עקיבא.

    14. Segment 1426 words

      Opens “וכן אמר עולא שרץ ונבלה איכא בינייהו…”

      Named: רבי אליעזר, עולא.

    15. Segment 1526 words

      Opens “ורמינהי אמר רבי אליעזר מה נפשך חלב…”

      Named: רבי אליעזר.

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר…”

      Named: רבי יהושע.

    17. Segment 1736 words

      Opens “ומשני התם אשר חטא והביא אמר רחמנא…”

    18. Segment 183 words

      Opens “ורבי עקיבא איידי…”

      Named: רבי עקיבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Shevuot 18b · Segment 10 — “אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Shevuot 18b · Segment 8 — “א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shevuot 18b · Segment 2 — “…נתן: ומי אמר אביי אנוס הוא אלמא בשלא סמוך…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Shevuot 18b · Segment 14 — “וכן אמר עולא שרץ ונבלה איכא בינייהו דעולא רמי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 18b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026