Talmud Builders

    Shevuot 49a

    Back to index

    English translation — Shevuot 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Any oath, including one incurred by rabbinic law, may be extended to render the person who takes it liable to take an additional oath, except for the oath of a hired worker, which may not be extended, since the hired worker’s oath was instituted only to alleviate the concerns of the employer. Rav Ḥisda says: For everyone, the Sages are not lenient, in that they extend any oath they incur to impose upon them additional oaths, except for a hired worker, for whom they are lenient. The Gemara asks: What is the difference between the rulings of Rav Huna and Rav Ḥisda? The Gemara answers: There is a practical difference between them as to whether the court initiates extending an oath for him, i.e., even when the other litigant has not suggested it, the court extends the original oath to include an oath about other claims.

    2§ The mishna teaches: The Sabbatical Year abrogates the obligation to take an oath about a debt, just like it abrogates a debt. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Giddel says that Rav says: It is derived from the fact that the verse states: “And this is the matter [ devar ] of the release: Every creditor shall release that which he has lent to his neighbor; he shall not exact it of his neighbor and his brother, because the Lord’s release has been proclaimed” (Deuteronomy 15:2). Since the word devar also means statement, this teaches that the Sabbatical Year releases, i.e., abrogates, even a statement, i.e., an oath.

    3MISHNA: There are four types of bailees, to whom different halakhot apply. They are as follows: An unpaid bailee, who receives no compensation for safeguarding the item in his care; and a borrower, who receives an item on loan for his own use without paying a rental fee; a paid bailee, who is paid a salary for safeguarding the deposited item; and a renter, i.e., one who pays a fee for the use of an item or animal.

    4In the event that one of these bailees is unable to return the deposited item to its owner, the halakha with regard to liability is dependent upon what happened to the item, and upon the type of bailee: An unpaid bailee takes an oath attesting to the fact that he was not negligent with the care of the item and is then exempt from liability for everything, meaning for all types of damage, whether the item was lost, stolen, damaged, or if the animal died. Conversely, a borrower does not have the option of taking an oath, and pays for everything, whether the item was stolen, lost, damaged, or the animal died, even if it was by unavoidable accident.

    5The halakhot of a paid bailee and a renter are the same: They take an oath concerning an injured animal, and concerning a captured one, and concerning a dead animal, attesting to the fact that these mishaps were not caused by negligence, but rather by unavoidable accident, and then are exempt from liability. But they must pay if the deposit cannot be returned due to loss or theft, even if these were not caused by negligence.

    6The mishna clarifies: If the owner of an ox said to an unpaid bailee: Where is my ox? And the unpaid bailee said to him: It died, but the truth was that it was injured or captured or stolen or lost; or if the bailee responded: It was injured, but the truth was that it died or was captured or stolen or lost; or if he responded: It was captured, but the truth was that it died or was injured or stolen or lost; or if he responded: It was stolen, but the truth was that it died or was injured or captured or lost; or if he responded: It was lost, but the truth was that it died or was injured or captured or stolen, in any of the above cases, if the owner of the ox then said: I administer an oath to you concerning your claim, and the unpaid bailee said: Amen, he is exempt from bringing a guilt-offering, despite the fact that he took a false oath. The reason is that his false oath did not render him exempt from liability to pay.

    7If the owner says to an unpaid bailee: Where is my ox? And the unpaid bailee said to him: I do not know what you are talking about, but the truth was that it died or was injured or captured or stolen or lost, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and the unpaid bailee said: Amen, he is exempt from bringing a guilt-offering, since he would not have been liable to pay in any of these cases.

    8But if the owner said to the unpaid bailee: Where is my ox? And the unpaid bailee said to him: It is lost, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and the unpaid bailee said: Amen, and then witnesses testify that the bailee consumed it, he pays the owner the principal, since he took the ox for himself. But if there were no witnesses, but after he took the oath he admitted of his own accord that he stole the ox and took a false oath, then he pays the owner the principal and the additional one-fifth payment, and he brings a guilt-offering to achieve atonement, as in any other case where one takes a false oath with regard to a deposit.

    9Similarly, if the owner said to the unpaid bailee: Where is my ox? And the unpaid bailee said to him: It was stolen, and the owner said: I administer an oath to you concerning your claim, and the unpaid bailee said: Amen, and then witnesses testify that the bailee stole it, he pays double the principal. If he admitted of his own accord that he stole it, then he is exempt from double payment for theft, but pays the principal and the additional one-fifth payment, and brings a guilt-offering to achieve atonement.

    10If the owner of an ox said to someone in the marketplace, i.e., a stranger who was not a bailee: Where is my ox that you stole? And the accused says: I did not steal it, and then witnesses testify that the accused did steal it, he pays the double payment. If he slaughtered or sold it, he pays the fourfold or fivefold payment. If the accused saw witnesses that were approaching to testify against him, and at that point he said: I admit that I stole the animal but I did not slaughter or sell it, he pays only the principal.

    11If the owner said to a borrower: Where is my ox? And the borrower said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לכל מגלגליןעל ידי כל שבועה דרבנן מגלגלין חוץ מעל יד שבועת שכיר שאין מגלגלין עליו ע"י שבועה אחרת לפי שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של בעל הבית כדאמר בכל הנשבעין (לעיל שבועות דף מה.):

    לכל אין מקיליןאלא מגלגלין והיא היא:

    לפתוח לואם לא טען התובע שיגלגלו עליו יפתחו לו בית דין גלגול למאן דאמר מגלגלין ולמ"ד אין מקילין אם טען גלגול אין מקילין עליו אלא מגלגלין ואם לא טענו אין לנו לפתוח לו:

    מתני' ארבעה שומריןנושא שכר - שומר בשכר:

    נשבע על הכלשלא פשע:

    משלם את הכלכל הנך דמיתנו במתני' שבר שבויה ומתה וגניבה ואבידה אבל מתה מחמת מלאכה פטור דלאו לאוקמה בכילתא שיילה:

    נושא שכר והשוכר כו'וכולהו מקראי ילפי' בהשואל בבבא מציעא והמשנה הזאת כבר שנוייה בהשוכר את הפועלים כל כי האי גוונא והאי דהדר רבי ותנייה הכא משום דבעי למיתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו לפי שקרבן השבועה דחיובי ופטורי תלוי בכך שאם נשבע על דבר שהוא מחוייב עליו אם הודה ובשבועתו פטר עצמו מלשלם נמצא שכופרו ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון וחומש ואשם ואם נשבע על שקר על חנם כגון שאם הודה לא היה משלם אינו חייב קרבן שבועה שלא כפרו ממון כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם כו' עד פטור שאילו הודה לא היה משלם נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה:

    ה"ג היכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם היכן שורי ואמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אמר לו אחד מן השוק היכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן אמר לשואל כו' - והכי פי' אמר לשומר חנם היכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן ולא כפל ואם הודה מעצמו שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעו ובא להתכפר דכתיב בשבועת גזל הגר בפרשת נשא והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' אמר לו נגנב משביעך כו' בהדיא ילפינן לה בפרק מרובה בשומר חנם הפוטר עצמו בטענת אבידה אינו משלם כפל אף בשבועה אבל הפוטר עצמו בטענת גנב ובשבועה ובאו עדים משלם כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב אם לא ימצא כמו שהוא אמר אלא הוא עצמו גנבו כו' כדאיתא התם:

    הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשםאבל כפל לא דמודה בקנס הוא:

    אחד לאחד מן השוקהכא לא גרסי' משביעך אני דהא בלא שבועה נמי מיחייב כפל שזה גנב ממש הוא ובגנב כתיב (שמות כ״ב:ו׳) ישלם שנים בלא שבועה:

    ראה עדים שממשמשין ובאיןרבותא אשמועינן דאע"ג דמחמת ביעתותא דעדים אודי וחייב עצמו בקרן כשאמר גנבתי אפי' הכי הויא הודאה ונפטר מן הכפל וכיון דאין כאן כפל פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנבו וטבח ומכר דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה כדאמרינן התם (ב"ק דף עה:) תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה וכיון דכפל ליכא בצר ליה חד:

    אמר לשואל כו'פטור מקרבן שבועה שהרי אף כשנשבע לשקר חייב עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:

    שבועות 49 עמוד א

    1לכל מגלגלין, חוץ משכיר שאין מגלגלין. רב חסדא אמר: לכל אין מקילין, חוץ משכיר דמקילין. מאי בינייהו? איכא בינייהו לפתוח לו.

    2והשביעית משמטת כו'. מנה"מ אמר רב גידל אמר רב, דאמר קרא: ״(דברים טו״, ב) ״וזה דבר השמטה״ ואפילו דיבור משמטת.

    3הדרן עלך כל הנשבעין׃

    Mishna

    4ארבעה שומרין הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר.

    5שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל.

    6נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגניבה.

    7אמר לשומר חנם: ״היכן שורי״ אמר לו: ״מת״ והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד; ״נשבר״ והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. ״נשבה״ והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד; ״נגנב״ והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד; ״אבד״ והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    8״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה אתה סח״ והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    9״היכן שורי״ אמר לו: ״אבד״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.

    10״היכן שורי״ ואמר לו: ״נגנב״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.

    11אמר לאחד בשוק: ״היכן שורי שגנבת״ הוא אומר: ״לא גנבתי״, והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה עדים שממשמשין ובאין, אמר: ״גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי״ אינו משלם אלא קרן.

    12אמר לשואל: ״היכן שורי״ אמר לו:

    Tosafot

    לכל מגלגלין חוץ משכירפריצב"א דקמא נקט וה"ה כל הנהו דתני בהדיה כיון שהשבועה לטובתם אין לגלגל עליהם ואין נראה דשבועת שכיר אינה לטובתו דמן הדין היה נוטל בלא שבועה ואין נשבע אלא להפיס דעתו של בעל הבית אלא אמר ר"י דדוקא נקט שכיר משום דשבועתו אינה אלא להפיס לא חייבוהו כל כך שיכול לגלגל עליו ואע"ג דעד אחד מעידה שהיא פרועה אמר בהכותב (כתובות דף פז:) דאינה אלא להפיס דעתו של בעל (הבית) מ"מ שייך גלגול שבועה דאינה פטורה אלא מגזירת הכתוב דאין נשבעין על הקרקעות וגם שכל הנשבעין נשבעין ולא משלמין:

    מתני' ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואלאע"ג דשומר שכר כתיב בתר שומר חנם הכא חשיב החמור יותר אחר הקל יותר:

    והעדים מעידים שאכלול"ג שגנבו ול"ג נמי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' דבהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) פריך מינה. לרב דאמר הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם ד' וה' והכא קתני שאכלו משלם תשלומי כפל אבל תשלומי ד' וה' לא אע"ג דא"א לכזית בשר בלא שחיטה משמע שאכלו גרסי' וליכא למימר דהתם ברייתא הוא דפריך מינה מדדחיק התם לאוקומיה כר' מאיר והיינו משום דסתם מתני' ר' מאיר היא ואר"י הא דלא תנא טבח ומכר משלם ד' וה' אף על גב דאמת הוא משום דבקרא לא כתיב ד' וה' אלא בגנב עצמו:

    אמר לאחד שבשוק כו'בקונטרס ל"ג הכא משביעך אני ואמר אמן דבלא שבועה נמי איכא כפל בגנב עצמו ולפ"ז ל"ג הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דחומש ואשם ליכא אלא בשבועה ובהגוזל קמא (ב"ק דף קו.) משמע בהדיא דגר' ליה דדייק הודה מפי עצמו אין אחר עדים לא ומוכח מינה דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש ונקט משביעך משום סיפא:

    ראה עדים שממשמשין ובאין כו'לשמואל דאמר במרובה (שם דף עה. ושם) מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב צריך לאוקומי מתני' כגון שחזרו לאחוריהם וכה"ג משני התם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    עד כמה מגלגלין א"ר יוחנן עד עבדי אתה שנמכרת לי בעבד עבריאמר רב הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין. רב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר דמקילין. איכא בינייהו לפתוח לו. כלומר שאע"פ שלא טען טענינן ליה. והללו החמשה כולן אם חלקו בטלה שבועה זו מעליהן שהיא שבועת שמא:

    והשביעית משמטת את השבועה שנאמר וזה דבר השמטה אפי' דבור משמטת:

    הדרן עלך כל הנשבעין.

    ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר.

    שומר חנם נשבע על הכל והשואל שכר והשוכר נשבע על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 49a

    Shevuot 49a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 248 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לכל מגלגלין על ידי כל שבועה דרבנן מגלגלין חוץ מעל יד שבועת שכיר שאין מגלגלין עליו ע"י שבועה אחרת לפי שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של בעל הבית כדאמר בכל הנשבעין (לעיל שבועות דף מה.):

    לכל אין מקילין אלא מגלגלין והיא היא:

    לפתוח לו אם לא טען התובע שיגלגלו עליו יפתחו לו בית דין גלגול למאן דאמר מגלגלין ולמ"ד אין מקילין אם טען גלגול אין מקילין עליו אלא מגלגלין ואם לא טענו אין לנו לפתוח לו:

    מתני' ארבעה שומרין נושא שכר - שומר בשכר:

    נשבע על הכל שלא פשע:

    משלם את הכל כל הנך דמיתנו במתני' שבר שבויה ומתה וגניבה ואבידה אבל מתה מחמת מלאכה פטור דלאו לאוקמה בכילתא שיילה:

    נושא שכר והשוכר כו' וכולהו מקראי ילפי' בהשואל בבבא מציעא והמשנה הזאת כבר שנוייה בהשוכר את הפועלים כל כי האי גוונא והאי דהדר רבי ותנייה הכא משום דבעי למיתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו לפי שקרבן השבועה דחיובי ופטורי תלוי בכך שאם נשבע על דבר שהוא מחוייב עליו אם הודה ובשבועתו פטר עצמו מלשלם נמצא שכופרו ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון וחומש ואשם ואם נשבע על שקר על חנם כגון שאם הודה לא היה משלם אינו חייב קרבן שבועה שלא כפרו ממון כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם כו' עד פטור שאילו הודה לא היה משלם נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה:

    ה"ג היכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם היכן שורי ואמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אמר לו אחד מן השוק היכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן אמר לשואל כו' - והכי פי' אמר לשומר חנם היכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן ולא כפל ואם הודה מעצמו שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעו ובא להתכפר דכתיב בשבועת גזל הגר בפרשת נשא והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' אמר לו נגנב משביעך כו' בהדיא ילפינן לה בפרק מרובה בשומר חנם הפוטר עצמו בטענת אבידה אינו משלם כפל אף בשבועה אבל הפוטר עצמו בטענת גנב ובשבועה ובאו עדים משלם כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב אם לא ימצא כמו שהוא אמר אלא הוא עצמו גנבו כו' כדאיתא התם:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 49a · Sefaria

    Tosafot

    לכל מגלגלין חוץ משכיר פריצב"א דקמא נקט וה"ה כל הנהו דתני בהדיה כיון שהשבועה לטובתם אין לגלגל עליהם ואין נראה דשבועת שכיר אינה לטובתו דמן הדין היה נוטל בלא שבועה ואין נשבע אלא להפיס דעתו של בעל הבית אלא אמר ר"י דדוקא נקט שכיר משום דשבועתו אינה אלא להפיס לא חייבוהו כל כך שיכול לגלגל עליו ואע"ג דעד אחד מעידה שהיא פרועה אמר בהכותב (כתובות דף פז:) דאינה אלא להפיס דעתו של בעל (הבית) מ"מ שייך גלגול שבועה דאינה פטורה אלא מגזירת הכתוב דאין נשבעין על הקרקעות וגם שכל הנשבעין נשבעין ולא משלמין:

    מתני' ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל אע"ג דשומר שכר כתיב בתר שומר חנם הכא חשיב החמור יותר אחר הקל יותר:

    והעדים מעידים שאכלו ל"ג שגנבו ול"ג נמי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' דבהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) פריך מינה. לרב דאמר הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם ד' וה' והכא קתני שאכלו משלם תשלומי כפל אבל תשלומי ד' וה' לא אע"ג דא"א לכזית בשר בלא שחיטה משמע שאכלו גרסי' וליכא למימר דהתם ברייתא הוא דפריך מינה מדדחיק התם לאוקומיה כר' מאיר והיינו משום דסתם מתני' ר' מאיר היא ואר"י הא דלא תנא טבח ומכר משלם ד' וה' אף על גב דאמת הוא משום דבקרא לא כתיב ד' וה' אלא בגנב עצמו:

    אמר לאחד שבשוק כו' בקונטרס ל"ג הכא משביעך אני ואמר אמן דבלא שבועה נמי איכא כפל בגנב עצמו ולפ"ז ל"ג הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דחומש ואשם ליכא אלא בשבועה ובהגוזל קמא (ב"ק דף קו.) משמע בהדיא דגר' ליה דדייק הודה מפי עצמו אין אחר עדים לא ומוכח מינה דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש ונקט משביעך משום סיפא:

    ראה עדים שממשמשין ובאין כו' לשמואל דאמר במרובה (שם דף עה. ושם) מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב צריך לאוקומי מתני' כגון שחזרו לאחוריהם וכה"ג משני התם:

    Tosafot on Shevuot 49a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    עד כמה מגלגלין א"ר יוחנן עד עבדי אתה שנמכרת לי בעבד עברי אמר רב הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין. רב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר דמקילין. איכא בינייהו לפתוח לו. כלומר שאע"פ שלא טען טענינן ליה. והללו החמשה כולן אם חלקו בטלה שבועה זו מעליהן שהיא שבועת שמא:

    והשביעית משמטת את השבועה שנאמר וזה דבר השמטה אפי' דבור משמטת:

    הדרן עלך כל הנשבעין.

    ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר.

    שומר חנם נשבע על הכל והשואל שכר והשוכר נשבע על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 49a · Sefaria

    Rashba

    והשביעית משמטת את השבועה פירשו בתוס' משם רש"י זול דוקא שבועה דמודה במקצת דמלוה אבל שבועת השותפין לא משמט. ירושלמי דברים שהן משה ידו שביעית משמטת אותן ומשמטת שבועתן ושאינן משה יוו אין שביעית משמטת לא אותו ולא את שבועתו כל ששביעית משמטתו משמטת שבועתו וכל שאין שביעית משמטתו אינה משמטת שבועתו, ואני תמיה שבועת מודה מקצת דמלוה פשיטא דהא אתיא שביעית אפקעתה למלוה ואם ממון אין כאן שבועה אין כאן ולמה להו קרא דוזה דבר השמיטה, וסבור הייתי לומר דכל ממון שכופר בו אינו משמט לפי שאינו בלא יגוש ולפיכך כיו שכפר זה במקצת ונתחייב שבועה עליו לא תשמטנו שביעית דאילו הודה בו חייב ולפיכך אינה משמטתו שביעית ולא תשמיט את השבועה, אתא קרא להגיד דאף השביעית משמטת השבועה דאף השבועה בכלל לא יגוש דהא אמר ליה קום אשתבע לי, אלא דקשיא לי מדאמרינן לעיל לוה ממנו ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין דאתיא שביעית ואפקעתה לשבועה כלומר דממון אין כאן אע"פ שכופר בו, ונוכל לאוקמה כשלא תבעו ולא כפר בו קודם השביעית, וצריך לי עיון [עי' בתשו' ח"ב סי' שע"ג, וח"ד סי' ר"ח].

    Rashba on Shevuot 49a · Sefaria

    Ritva

    אר"ה לכל מגלגלין פירוש על שבועתן דברים אחרים חוץ משכיר פירוש שאין מגלגלין כלום על שבועתן ואפילו על טענת בריא לפי שלא נתקנה שבועתו אלא כדי להפיס דעתו של ב"ה כדאסקינן לעיל וכדפירוש רש"י ז"ל כאן ועוד שאם אנו מגלגלין יהא זה מניח הכל והולך בפחי נפש והפסדת חייו. לכל אין מקילין פי' אין מקילין בית דין שלא יגלגלי עליהם בר משכיר שמקילין ואמרינן מאי בנייהו איכא בינייהו לפתוח לו ומפירש"י ז"ל דלר"ה דאמר מגלגלין בית דין פותחין לתובע שאם יש לו שום דבר לגלגל עליו שיגלגל חוץ משכיר שאין פותחין לו אבל אם תבע הגלגול מעצמו אפילו בשכיר נמי מגלגל ולר"ח אפילו בעלמא אין בית דין פותחין לו אלא אם מגלגל מעצמו יגלגל ואין מקילין לזה כלום חוץ מן השכיר שמקילין שלא יגלגל עליו אפילו בתובע מעצמו ומיהו אפילו לר"ה דוקא כשידעו בית דין שיש לו לזה עליו שבועת גלגול הא לא"ה אין פותחין לו דלמה עושין בזה עורכי הדיינין ויש שפירש לפתוח לו דלמ"ד שאין מגלגלין לשכיר אין פותחין בית דין אפי' לשכיר לומר שלא יגלגל לו אלא אם כן טען לו השכיר מעצמו ולמ"ד שמקילין לשכיר אע"ג דלא טעין שכיר טעני ליה בית דין שלא יגלגל לו וכגון זה פתח פיך לאלם הוא ופי' זה מסתבר טפי והלכתא כר"ה לגבי ר"ח ולענין גלגול שבועה קי"ל דכל שגלגל עליו דברים הרבה ובא המחוייב שבועה לפרוע עיקר הממון שעליו נתחייב שבועה אין בידו אלא או ישבע על כל הגלגולין או יפרע את כולם וכן פסק הרמב"ם ז"ל ורבינו אלפאסי ז"ל ויש לוה ראיה מן הירושלמי שאמרו כאן במסכת שבועות חד בר נש אתי למידן קמיה ר' זעירא וחייביה שבועה על תרין דינרין א"ל ומלת פלן א"ל לאו תרין דינרין אנא חייב לך הא טריפון לך כלומר הא נתונים לך א"ל ר' זעירא או הב ליה כל מאי דתבע לך או אשתבע על כל מאי דמגלגל עלך ע"כ וכן כתבתי בפ' המפקיד בס"ד. וזה דבר השמיטה אפי' דבור משמט וק"ל דהאי קרא הא אוקימניה בפרק השולח לומר שצריך המלוה לומר משמט אני וי"ל דתרווייהו איתנהו דהא כתיב השמטה שמוט וזה דבר קאי אתרווייהו דבר השמטה אתא להא דהכא דשמטה משמטת אפי' דבור של שבועה ודבר שמוט שיאמר המלוה משמט אני כההיא דהתם כנ"ל:

    פרק שמיני השומרין זה הכלל פירוש זה הכלל סימנא בעלמא הוא כההיא דמסכת מגילה ולאו דאתא לרבויי מידי דהא פריט בארוכה כולהו פרטי והיינו דלא בעי בגמרא לאתויי מאי:

    Ritva on Shevuot 49a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שביארנו שמגלגלין על כל השבועות ובלבד שיהיה המגולגל טענת בריא שכיר יצא מן הכלל שאין מגלגלין עליו כלום שמא לא ישבע מתוך שתביעתו מועטת ונמצא הולך לו בפחי נפש ופותחין לו בטענתו לומר לו אל תצער עצמך אם לא נטלת השבע וטול וכן כל כיוצא בזה ויש פוסקין בדרך אחרת וזו עקר:

    כשם שמגלגלין על שבועת היסת כמו שביארנו הסכימו כל הגאונים שכך מגלגלין על הפוך השבועה אבל בחרם סתם אין מגלגלין כלל:

    גאוני הראשונים כתבו שאין מגלגלין אלא דבר שאם יודה בו יתחייב ממון אבל דבר שאם יודה בו לא יתחייב אלא שבועה אין מגלגלין וכן אין משביעין בה אפי' היסת כיצד הרי שטען שלא נשתתף עמו מעולם או שנשתתף וחלקו מכל וכל או שחלקו במקצת ולא נשאר אלא דברים ידועים שאין שם שתוף עליהם על הדרך שביארנו אינו יכול להשביעו אפילו היסת ואפי' על ידי גלגול ואם טען לו בודאי שותפי היית ונשאר לי אצלך כך וכך נשבע היסת על מה שהוא טוענו בריא שאין לו בידו ומגלגל עליו שלא גזלו מעולם אבל אינו מגלגל שלא נשתתף עמו או שלא חלקו מן הטעם שהזכרנו ואם הביא התובע עדים שכבר נשתתף עמו וחזר הנתבע ואמר הן אבל חלקנו הוחזק כפרן לשבועה זו ונשבע שבועת השותפין:

    כבר ידעת שאפי' דברים שאין נשבעין עליהן כלל מצד עצמן נשבעין עליהם על ידי גלגול כמו קרקעות עבדים ושטרות אבל הקדשות אין נשבעין עליהם כלל אפי' על ידי גלגול ואפי' היה זה המגלגל גזבר של הקדש:

    ראובן ושמעון שנשתתפו ונטל אחד מן הממון ונשתתף עם לוי כתבו מקצת גאונים שחברו בא ומשביע את לוי ואין יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את וכל שכן אם מסר ראובן אותו ממון לשמעון בתורת עסק ומסר שמעון ללוי ממנו בתורת עסק גם כן שיכול ראובן להשביע את לוי ומ"מ אם כבר נשבע לוי לשמעון נפטר וכמו שאמרו בתלמוד כתובות צ"ד א' שבועה לאחד שבועה למאה פטר ראובן את שמעון משבועה הרי הוא משביע את לוי אא"כ פטר הוא והבא מכחו:

    מקצת גאונים כתבו שהשותף משביע אשת שותפו כדין אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וכמו שאמרו למעלה מ"ו ב' אשתו של שומר נשבעת שאם לא כן נמצאת אשת השותף גובה לממון השתוף וסוחרת בו ולאחר חלוקה מחזרת לבעלה ואם התנו מתחלה שלא תהא להם שבועה זה על זה תנאי ממון הוא וקיים ויש חולקין שלא להשביע אשת השותף כלל שאין לשותף עליה יותר מבעלה שאינה משביעה מספק אלא בשתובעת כתובתה כמו שיתבאר במקומו ומגדולי קדמונינו מכריעין בה שאשת השותף עם השותף כדינה עם בעלה כשם שאמרו בה אצל בעלה שאם הושיבה חנונית או מנה אותה אפטרופא יכול להשביעה כך אם נעשית חנונית בנכסי השתוף הרי השותף יכול להשביעה ואם לאו אינו משביעה:

    למדת שלא אמרו באשה שפגיעתה רעה אלא בחבלות אבל בגנבה וגזלה משביעין אותה אפי' על טענת שמא על הדרכים שכתבנו ומקצת גאונים פוסקים דוקא על טענת בריא ומכאן כתבו גאוני הראשונים שהאשה שיש בידה מלוה או גנבה או גזל אם הוא ברשותה חייבת להחזיר ומזמינין אותה לדין עם בעלה ואם טענה שאין לה עכשו מה שהלוו או הפקידו לה או שגנבה וגזלה משביעין אותה ואת בעלה עמה שמא עשו קנוניא על נכסיו של זה ואם כפרה בכל משביעין אותה כשאר בני אדם וקצת גאונים כתבו שכל שהפקיד אצל אשה קודם שתנשא ונשאת והזמינוה לדין הבעל יכול לומר איני רוצה שתתבזה אשתי בבית דין אלא שכותבין לו פסק דין שאם תתאלמן או תתגרש ישביעוה אלא שמחרים עכשו בסתם כל שהפקיד אצלו וכופר בו:

    כבר ביארנו שכל שהתנו שלא להשבע פטורין מן השבועה מ"מ הסכימו כל הגאונים שאם נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגל עליה את שפטרו הימנה וכן כתבו שאין נאמנות מועיל לחרם סתם אפי' התנה עליו בפירוש שלא האמינו לגזול ואם לא גזל אין כאן חרם ומתוך כך אין יכול לומר לו הוציאני מן הכלל:

    21 more comments on this page.

    Meiri on Shevuot 49a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה לכל מגלגלין כו' פי' ריצב"א דקאמר כו' ואין נראה דשבועת כו' אלא אור"י דוקא נקט כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה במרדכי ודו"ק:

    תוספות בד"ה והעדים וכו' ואר"י הא דלא תנא טבח ומכר משלם ד' וה' כו' עכ"ל אע"ג הא דלא תני בהך מתני' דהכא טבח ומכר משלם ד' וה' משני לה התם הב"ע כגון שאכלו נבילה מ"מ לא לישתמיט בשום דוכתא דלא למיתני בכה"ג ולמתני בטוען טענת גנב מכר או טבח שחיטה ראויה דחייב ד' וה' ואהא תירץ הא דלא תנא כו' משום דבקרא לא כתיב כו' ודו"ק:

    בד"ה ראה עדים כו' לשמואל כו' צריך לאוקמא מתני' כו' וכה"ג משני כו' עכ"ל הלשון מגומגם דכל זה תלמוד ערוך הוא התם מהך מתני' הקושיא והתירוץ ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shevuot 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 49, Amud Aleph, about 248 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “לכל מגלגלין, חוץ משכיר שאין מגלגלין. רב…”

      Named: רב חסדא.

    2. Segment 220 words

      Opens “והשביעית משמטת כו'. מנה"מ אמר רב גידל…”

      Named: רב גידל.

    3. Segment 34 words

      Opens “הדרן עלך כל הנשבעין…”

    4. Segment 410 words

      Opens “מתני׳ ארבעה שומרין הן: שומר חנם והשואל,…”

    5. Segment 59 words

      Opens “שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם…”

    6. Segment 615 words

      Opens “נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל…”

    7. Segment 757 words

      Opens “אמר לשומר חנם: ״היכן שורי״ אמר לו:…”

    8. Segment 824 words

      Opens “״היכן שורי״ אמר לו: ״איני יודע מה…”

    9. Segment 922 words

      Opens “״היכן שורי״ אמר לו: ״אבד״; ״משביעך אני״,…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “״היכן שורי״ ואמר לו: ״נגנב״; ״משביעך אני״,…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “אמר לאחד בשוק: ״היכן שורי שגנבת״ הוא…”

    12. Segment 126 words

      Opens “אמר לשואל: ״היכן שורי״ אמר לו:…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026