Talmud Builders

    Shevuot 48b

    Back to index

    English translation — Shevuot 48b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as the son can collect both by taking an oath and without taking an oath, while the father can collect only by taking an oath. What are the circumstances in which this occurs? It is when the borrower died during the life of the lender. The father who is the lender can collect from the borrower’s heirs only if he takes an oath.

    2And it is taught: As the son can collect both by taking an oath and without taking an oath. He collects by taking an oath when he takes the heirs’ oath, that he has no knowledge that his father’s debt was paid, and he collects without taking an oath in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in the mishna, that when there are witnesses that the father said at the time of his death that a certain promissory note had not been paid, the son collects the debt without taking an oath. In any case, absent testimony to that effect, the father bequeaths the oath to his children and the son can collect by taking an oath, contrary to the ruling of Rav and Shmuel.

    3Rav Yosef said in response: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai, who say that a debt recorded in a promissory note that stands to be collected is considered as if it is already collected. Therefore, the father is considered to be already in possession of the loan and bequeaths it to his son. Even though the Sages instituted that the son take an oath to the heirs of the borrower, this is not a case of the son inheriting an oath.

    4§ It is related that Rav Naḥman arrived in the city of Sura. Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna came to see him. They said to him: Let our Master come, and together we will overturn that ruling of Rav and Shmuel. Rav Naḥman said to them: Did I exert myself and come all these parasangs to uproot that ruling of Rav and Shmuel? Rather, let us not extend their ruling by applying it to other situations outside the specific context of when the borrower died during the lifetime of the lender. The Gemara offers an example: This is like what Rav Pappa says: If a creditor vitiates his promissory note, by acknowledging that he has received partial payment and thereby rendering himself liable to take an oath in order to receive the rest, and then he dies, his heirs take the heirs’ oath and collect from the debtor.

    5The Gemara relates: There was a certain debtor who died and left a guarantor of his debt, and the orphans of the creditor came to collect from the guarantor. Rav Pappa thought to say: This, too, is a case to which one should not extend Rav and Shmuel’s ruling, as they said only that orphans do not inherit an oath to collect from other orphans, and this should not apply to collecting from a guarantor. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: Is that to say that the guarantor will not pursue the orphans and collect from them? Ultimately, collecting from the guarantor is tantamount to collecting from the orphans, and no distinction should be made.

    6The Gemara relates: There was a certain creditor who died and left a brother as his heir, who wanted to collect from the orphans of the debtor. Rami bar Ḥama thought to say that this, too, is a case to which one should not extend Rav and Shmuel’s ruling, since Rav and Shmuel ruled that one does not bequeath an oath to one’s children, and they did not mention a case where the heir is a brother. Rava said to him: What difference does it make to me if the oath taken by the heir is: My father did not inform me that this debt has been paid, and what difference does it make to me if the oath taken is: My brother did not inform me?

    7Rav Ḥama says: Now that the halakha was not stated either in accordance with the opinion of Rav and Shmuel or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, a judge who rules in accordance with the opinion of Rav and Shmuel has ruled, and his ruling is accepted, and a judge who rules in accordance with the opinion of Rabbi Elazar has ruled, and his ruling is accepted.

    8Rav Pappa says: When that promissory note of orphans comes before our court, we do not tear it up, but we also do not collect the debt with it. We do not collect the debt with it, since perhaps we should hold in accordance with the opinion of Rav and Shmuel that orphans cannot collect debts in a case where their father was required to take an oath to collect, as they cannot take the appropriate oath; but we do not tear it up, since a judge who rules in accordance with the opinion of Rabbi Elazar has ruled.

    9The Gemara relates: There was a certain judge who ruled in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. There was a Torah scholar in his city. He said to the judge: I will bring a letter from the West, Eretz Yisrael, stating that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. The judge said to him: When you bring such a letter, I will consider it, but for now I stand by my ruling. That Torah scholar came before Rav Ḥama, and Rav Ḥama said to him: A judge who rules in accordance with the opinion of Rabbi Elazar has ruled, and his ruling cannot be voided.

    10§ The mishna teaches: And these people are sometimes required to take an oath that they do not owe anything even when there is no explicit claim against them: Partners, sharecroppers, stewards, a woman who does business from home, where she manages the property of orphans, and the member of the household appointed to manage the household’s affairs. The Gemara asks: Is that to say that we are dealing with fools who take an oath even though no claim has been brought against them? The Gemara explains: This is what the mishna is saying: And these people take an oath without it being in response to a definite claim but only to an uncertain claim, i.e., the claimant cannot know with certainty that he is owed money: Partners, sharecroppers, and the others listed in the mishna.

    11The Sages taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 9:3): With regard to the member of the household whom they mentioned in the mishna, this is not referring to one who enters and exits the house on foot as a family friend, but rather to one who engages laborers, and dismisses laborers, gathers produce, and sends out produce in managing the household.

    12The Gemara asks: And what is different about these people listed in the mishna, e.g., partners, such that they are liable to take an oath in response to an uncertain claim? It is because they tend to grant themselves permission to take for themselves from the property for which they are responsible, using as an excuse the effort they invest in their duties.

    13Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: One takes an oath in response to an uncertain claim only when there is a claim between them worth at least two silver ma’a .

    14The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this ruling? Is it in accordance with that of Shmuel? Shmuel holds that one becomes liable to take an oath after admitting to part of a claim when the value of the entire claim is at least two silver ma’a . Rav holds that the portion one denies he owes must be at least two ma’a (see 39b). But didn’t Rabbi Ḥiyya teach a baraita in support of Rav? The Gemara answers: Say that Rav Naḥman means that the value of the denial of a claim is at least two silver ma’a , in accordance with the opinion of Rav.

    15§ The mishna teaches: Once the partners or the sharecroppers have divided the common property, and each has taken his share, then one side may not require an oath of the other absent a definite claim. A question was raised before the Sages: What is the halakha about extending an oath to an additional situation, in a case where the original oath is by rabbinic law?

    16The Gemara suggests: Come and hear a baraita : If one borrowed from another on the eve of, i.e., before, the Sabbatical Year, and upon the conclusion of the Sabbatical Year became his partner or sharecropper, the lender may not extend the partner’s or sharecropper’s oath to an oath about the loan. The Gemara infers: The reason he may not extend the oath is that he borrowed from him on the eve of the Sabbatical Year, so that the Sabbatical Year came and abrogated the loan, rendering the oath irrelevant. Therefore, if he borrowed during the other years of the seven-year Sabbatical cycle, an oath may be extended from the partner’s oath or sharecropper’s oath, which are rabbinic ordinances, to an oath about the loan.

    17The Gemara rejects that inference: Do not say: Therefore, if he borrowed during the other years of the Sabbatical cycle, an oath may be extended. Rather, say that one should infer from the baraita that if he became his partner or sharecropper on the eve of the Sabbatical Year, and upon the conclusion of the Sabbatical Year he borrowed from him and incurred an oath by Torah law, that oath may be extended.

    18The Gemara asks: Isn’t that taught explicitly in a baraita ? It teaches: If he became his partner or sharecropper on the eve of the Sabbatical Year, and upon the conclusion of the Sabbatical Year he borrowed from him, the oath may be extended. Therefore, the initial inference must be correct. Conclude from it that an oath incurred by rabbinic law may be extended. The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.

    19Rav Huna says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שהבן גובהבשטר מן היתומין בשבועת יורשין כשאין לו עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע ושלא בשבועה כשיש עדים שאמר האב בשעת מיתתו כו':

    נתגלגלה לו שבועהעליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו:

    כרבן שמעון בן גמליאלדמתניתין והאב אילו היה קיים לא היה נאמן אלא בשבועה ומדקתני והאב אינו גובה אלא בשבועה על כרחך היכי דמי דמית לוה בחיי מלוה וקתני הבן גובה בשבועה אלמא אדם מוריש שבועה:

    בית שמאי היאבמסכת סוטה פרק ארוסה ושומרת יבם דקתני מת בעלה עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ולא שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וגו' וליכא אע"ג דשמא זינתה גובה מספק דקסבר מי שהנכסים משועבדין לו ידו על העליונה והנכסים בחזקת בעל השטר עומדין כאילו הוא גבוי ועומד לפיכך. הוא גובה מספק שאינה באה להוציא מהם שתהא הראיה עליה להביא אלא הם באים להוציא ממנה ודכוותה גבי מת לוה בחיי מלוה נמי ואע"ג דתקון רבנן שלא יפרע אלא בשבועה ממון גמור הוא להוריש לבניו:

    איכפלי ואתאי כל הני פרסיטרחתי. ובאתי לבא ממקומי לכאן לעקור לדרב ושמואל:

    הבו דלא להוסיף עלההזמינו עצמכם שלא ללמוד ממנה במקום אחר הם אמרוה בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחויב שבועה אחרת ומפרש הש"ס כגון הא דאמר רב פפא הפוגם שטרו שהודה בב"ד שנתקבל קצת ותנן לא יפרע את השאר אלא בשבועה ואם מת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא עבדינן בה כרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו:

    ההוא דשכיב ושבק ערבאראובן הלוה לשמעון על ידי ערב ובשטר ומת לוה בחיי מלוה ונתחייב מלוה שבועה ואחר כך מת מלוה ובאו יתומין ליפרע מן הערב:

    דלא לוסיף עלה הואשהם אמרוה ביתומים הנפרעים מן היתומים וכאן נפרעין מן הערב:

    בתר יתמידלוה אזיל והוה ליה כיתומין מיתומין:

    ההואדמת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה בלא בנים ושבק אחיו ליורשו ואחיו הוציא השטר על יתמי לוה:

    דלא לוסיף עלה הואשאמרוה ביתומין מן היתומין וזה לא יתום הוא:

    האי שטרא דיתמידמת לוה בחיי מלוה:

    לא מקרע קרעינן ליהשמא יבאו לפני דיין שידון כר' אלעזר דאמר לעיל יורשין נשבעין ונוטלין:

    מתני'שלא בטענה - משמע שאין אדם תובעו כלום בגמ' פריך אטו בשופטני עסקינן:

    השותפין והאריסיןבגמ' מפרש מאי שנא הני:

    והאפוטרופיןשנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן אבל בנכסי יתומין פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין בהניזקין (גיטין דף נב.):

    והאשה הנושאת והנותנת בתוך הביתשהושיבה בעלה חנוונית או שמינה אפוטרופ' לעסוק בנכסיו ובן הבית. אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם:

    חלקוולא השביעו בשעת חלוקה:

    נתגלגלה לו שבועהעליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו:

    והשביעית משמטת את השבועהלאו אהך שבועה דשותפות קאי דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה אלא מלוה ושבועתה:

    גמ' בטענת שמאשטוענו שמא עכבת משלי:

    מאי שנא הנישהטילו עליהם שבועה בטענת שמא:

    משום דמורו בה התיראלעצמם לפי שטרחו בנכסים:

    שיש טענה ביניהם שתי כסףשזה טענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא:

    והתני רבי חייא לסיועיה לרבבפרק שבועת הדיינין (לעיל שבועות ד' מ.) דאמר כפירת טענה שתי כסף לבד פרוטה של הודאה:

    מהו לגלגלשבועת האריסין שחלקו על ידי שבועה דרבנן כגון שבועת היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא בעלמא נינהו:

    ולמוצאי שביעית נעשה לו שותףאין מגלגלין עליו שבועת הלואה דערב שביעית אם כפר הכל דשביעית שעברה עליו שמטתה:

    הא שאר שני שבוע מגלגליןשבועת הלואה שאין הודאה אטו שבועת השותפין אלמא מגלגלין בדרבנן וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה:

    לא תימא כו'דאף בשאר שני שבוע נמי אין מגלגלין על ידי שבועת שותפין דרבנן והאי דנקט שביעית לאו לאפוקי שאר שני שבוע אלא אימא הא נעשה לו שותפות ערב שביעית וחלקו ובמוצאי שביעית לוה הימנו ונתחייב לו עליה שבועה דאורייתא כגון בהודאה במקצת מגלגלין ואשמועינן שאין שביעית משמטת שבועת השותפין ולא שותפות אלא הלואה כדכתיב (דברים ט״ו:ב׳) שמוט כל בעל משה ידו:

    שבועות 48 עמוד ב

    1שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה. היכי דמי דמת לוה בחיי מלוה;׃

    2וקתני: שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה; בשבועה שבועת יורשין, שלא בשבועה כרשב"ג׃

    3אמר רב יוסף: הא מני בית שמאי היא, דאמרי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

    4איקלע רב נחמן לסורא; עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרו ליה: ליתי מר נעקרא להא דרב ושמואל. אמר להו: איכפלי ואתאי כל הני פרסי, למעקרא להא דרב ושמואל?! אלא הבו דלא לוסיף עלה; כגון מאי דאמר רב פפא: הפוגם את שטרו ומת יורשין נשבעין שבועת יורשין, ונוטלין.

    5ההוא דשכיב, ושבק ערבא. סבר רב פפא למימר: הא נמי דלא לוסיף עלה הוא. אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל?!

    6ההוא דשכיב, ושבק אחא. סבר רמי בר חמא למימר: הא נמי דלא לוסיף עלה הוא. אמר ליה רבא: מה לי ״שלא פקדני אבא״, ומה לי ״שלא פקדני אחי״.

    7אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר; האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד, דעבד כרבי אלעזר עבד.

    8אמר רב פפא: האי שטרא דיתמי לא מקרע קרעינן ליה, ולא אגבויי מגבינן ביה. אגבויי לא מגבינן ביה דלמא סבירא לן כרב ושמואל, ומקרע לא קרעינן ליה דהאי דיינא דעבד כרבי אלעזר, עבד.

    9ההוא דיינא דעבד כרבי אלעזר. הוה צורבא מרבנן במתיה, אמר ליה: אייתינה איגרתא ממערבא, דלית הלכתא כרבי אלעזר. אמר ליה: לכי תייתי. אתא לקמיה דרב חמא, א"ל האי דיינא דעבד כרבי אלעזר עבד.

    10ואלו נשבעין. אטו בשופטני עסקינן?! הכי קאמר: ואלו נשבעין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפין והאריסין.

    11תנא: בן בית שאמרו לא שנכנס ויוצא ברגליו; אלא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין, מכניס לו פירות ומוציא לו פירות.

    12ומאי שנא הני? משום דמורו בה התירא.

    13אמר רב יוסף בר מניומי, אמר רב נחמן: והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף.

    14כמאן כשמואל?! והתני רבי חייא לסיועיה לרב! אימא כפירת טענה, כרב.

    15חלקו השותפין והאריסין. איבעיא להו: מהו לגלגל בדרבנן?

    16ת"ש לוה הימנו ערב שביעית, ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין. טעמא דלוה הימנו ערב שביעית דאתיא שביעית אפקעתיה; הא שאר שני שבוע מגלגלין!

    17לא תימא: הא שאר שני שבוע מגלגלין; אלא אימא: נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית, ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין.

    18הא בהדיא קתני לה: נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית, ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין! ש"מ מגלגלין בדרבנן! ש"מ׃

    19אמר רב הונא:

    Tosafot

    שאמר האב כו'ות"ק סבר דאפי' הכי אין נוטלין אלא בשבועה דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשובינהו:

    דמורו בה התיראפסק ר"ת דבמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורי התירא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והאב אינו גובה אלא בשבועה הא דתני האב אינו גובה אלא בשבועה היכי דמי. כגון שמת לוה בחיי מלוה. כדתנן אין נפרעין מנכסי יתומין אלא בשבועה וקתני בה שהבן גובה בשבועה זו שבועת יורשין.

    כדתנן שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו ששטר זה פרוע. העיד ר' יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת אביו הרי זה נשבע ונוטל ופעמים גובה הבן שלא בשבועה כגון שיש עדים שאמר האב כי שטר זה אינו פרוע.

    כרשב"ג דאמר אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע גובה הבן שלא בשבועה ופריק רב יוסף הא מתניתא בית שמאי היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

    ואסקה רב נחמן דהא דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש [שבועה] לבניו הבא בלחוד. וכן אמר הבו דלא לוסיף עלה דאמר רב פפא הפוגם שטרו ומת לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין:

    ההוא לוה דשכיב בחיי מלוה ושבק ערבאאתו בני מלוה תבעי לערבא וכן ההוא לוה דשכיב בחיי מלוה ושבק אחא ירית לית למלוה ואתא אחוה דמלוה ותבע לפרועי מיתמי דלוה סבר רב פפא למימר הבו ליה דלא לוסיף עלה. כלומר כי אתמר דרב ושמואל ביתמי לוה ומלוה בלבד אבל אי ירתי ליב אחי למלוה או ללוה או איכא ערבא לא. ונדחו דברי רב פפא ואיתוקמא דברי רב ושמואל בשמת לוה בחיי מלוה לא שנא ירתי ליה בני ולא שנא ירתי ליה אחי הדין אחד. ואסיקנא כיון דלא אתמר הלכתא בהדיא כרב ושמואל ולא כר' אלעזר דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דיינא דעבד כר' אלעזר עבד: כתב רבינו האי גאון זצ"ל מנהג הראשונים מאחרי סתימת התלמוד לדון כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועתו לבניו ופירש בהלכות פסוק דינא דאיפסיק במעבד רבנן כסדר הזה ואנחנו ככה מנהגנו לדון כרב ושמואל ואע"ג דאמר רב חמא דיינא דעבד כר' אלעזר עבד לא משגחינן בהאי סברא אלא שדעתנו כדעת ראשונים לעשות כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו:

    אמר רב פפא שטרא דיתמי לא קרעי ליה עד דגדלי יתמי דלמא משכחי דיינא דעבד כר' אלעזר ולא גבינן ליה משום הא דרב ושמואל.

    ההוא דיינא דעבד כר' אלעזר א"ל ההוא צורבא מרבנן אנא אזלנא ומייתינא איגרתא ממערבא דלית הלכתא כר' אלעזר א"ל לכי תייתי: ירושלמי רב אמר מת הלוה והמלוה נשבע ליורשיו ואפילו מת מלוה יורשי מלוה נשבעין ללוה אבל מת לוה תחלה ואח"כ מת מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי: חד בר נש אזל בעי מידן קומי ר' זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין אנא חייב לך הא טרפין לך. א"ל ומלת פלן ופלן. א"ל ר' זעירא או הב ליה כל דתבע מינך. או אישתבע ליה על כל מה דמגלגל עלך. וקשיא לן הא דגרסינן בפרק המפקיד בתחלתו בתלמוד ארץ ישראל. אמר הריני נשבע ראה אותן מגלגלין עליו חזר ואמר הריני משלם חוששין. א"ר יוסי [לא] חייבתו התורה שבועה להחמיר עליו. אלא להקל עליו דאם רצה לשלם ישלם. ואם אינו רוצה לשלם ישבע. ושנינן כי א"ר יוסי בשבועה הכתובה בתורה כגון שבועת השומרין וכיוצא בה אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תיקשי לן הא דר' זעירא דחייביה לאישתבועי על [כל] מה דמגלגל עליה:

    מתני' ואלו נשבעין בלא טענה השותפין כו'אוקימנא ואלו נשבעין ולא משלמין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא. השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאה ונותנת בתוך הבית ובן הבית והוא שמכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין ומכניס לו פירות ומוציא לו פירות א"ל מה אתה טענני רצוני שתשבע לי חייב. ואם חלקו הללו כולן לא.

    ומאי שנא הני דרמו רבנן שבועה עלייהו משום דמורו היתירא לנפשיהוכלומר כיון שאנו נושאין ונותנין ומשמשין לו מותר לנו ליהנות מממונו הלכך רמו עליהו שבועה כי היכי דלירחקו:

    אמר רב נחמן והוא שיש ביניהן כפירת טענה שתי כסף כרב דקי"ל כותיב דרב. ולא קשיא שבועת יורשים דהיא טענת שמא. דהא משום שבאין ליפרע מן היתומין נשבעין שבועת יורשין ונפרעין מן היתומין היא:

    חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביעונתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל: איבעיא להו מהו לגלגל שבועה דרבנן.

    ת"ש לוה הימנו ערב שביעית ותבעו וכפר בו (ונתחייב שבועה דרבנן) ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס [ונתחייב שבועה דרבנן] אין מגלגין. ודייקינן מינה טעמא דלוה ממנו ערב שביעית דאתאי שביעית אפקעתה לשבועה. כדתנן והשביעית משמטת את השבועה הא שאר שני שבוע מגלגין ש"מ מגלגלין שבועה דרבנן.

    ודחינן לא תימא הא שאר שני שבוע מגלגלין דמגלגין שבועה דרבנן בשבועה אלא אימא נעשה לו שותף כו'.

    ואמרינן הא בהדיא קתני לה נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין אלא לעולם כדאוקימנא מעיקרא וש"מ מגלגלין בדרבנן ש"מ:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 48b

    Shevuot 48b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 391 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שהבן גובה בשטר מן היתומין בשבועת יורשין כשאין לו עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע ושלא בשבועה כשיש עדים שאמר האב בשעת מיתתו כו':

    נתגלגלה לו שבועה עליהן אחרי כן מגלגלין גם את זו עליו:

    כרבן שמעון בן גמליאל דמתניתין והאב אילו היה קיים לא היה נאמן אלא בשבועה ומדקתני והאב אינו גובה אלא בשבועה על כרחך היכי דמי דמית לוה בחיי מלוה וקתני הבן גובה בשבועה אלמא אדם מוריש שבועה:

    בית שמאי היא במסכת סוטה פרק ארוסה ושומרת יבם דקתני מת בעלה עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ולא שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וגו' וליכא אע"ג דשמא זינתה גובה מספק דקסבר מי שהנכסים משועבדין לו ידו על העליונה והנכסים בחזקת בעל השטר עומדין כאילו הוא גבוי ועומד לפיכך. הוא גובה מספק שאינה באה להוציא מהם שתהא הראיה עליה להביא אלא הם באים להוציא ממנה ודכוותה גבי מת לוה בחיי מלוה נמי ואע"ג דתקון רבנן שלא יפרע אלא בשבועה ממון גמור הוא להוריש לבניו:

    איכפלי ואתאי כל הני פרסי טרחתי. ובאתי לבא ממקומי לכאן לעקור לדרב ושמואל:

    הבו דלא להוסיף עלה הזמינו עצמכם שלא ללמוד ממנה במקום אחר הם אמרוה בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחויב שבועה אחרת ומפרש הש"ס כגון הא דאמר רב פפא הפוגם שטרו שהודה בב"ד שנתקבל קצת ותנן לא יפרע את השאר אלא בשבועה ואם מת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא עבדינן בה כרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו:

    ההוא דשכיב ושבק ערבא ראובן הלוה לשמעון על ידי ערב ובשטר ומת לוה בחיי מלוה ונתחייב מלוה שבועה ואחר כך מת מלוה ובאו יתומין ליפרע מן הערב:

    דלא לוסיף עלה הוא שהם אמרוה ביתומים הנפרעים מן היתומים וכאן נפרעין מן הערב:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 48b · Sefaria

    Tosafot

    שאמר האב כו' ות"ק סבר דאפי' הכי אין נוטלין אלא בשבועה דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשובינהו:

    דמורו בה התירא פסק ר"ת דבמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורי התירא:

    Tosafot on Shevuot 48b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והאב אינו גובה אלא בשבועה הא דתני האב אינו גובה אלא בשבועה היכי דמי. כגון שמת לוה בחיי מלוה. כדתנן אין נפרעין מנכסי יתומין אלא בשבועה וקתני בה שהבן גובה בשבועה זו שבועת יורשין.

    כדתנן שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו ששטר זה פרוע. העיד ר' יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת אביו הרי זה נשבע ונוטל ופעמים גובה הבן שלא בשבועה כגון שיש עדים שאמר האב כי שטר זה אינו פרוע.

    כרשב"ג דאמר אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע גובה הבן שלא בשבועה ופריק רב יוסף הא מתניתא בית שמאי היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

    ואסקה רב נחמן דהא דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש [שבועה] לבניו הבא בלחוד. וכן אמר הבו דלא לוסיף עלה דאמר רב פפא הפוגם שטרו ומת לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין:

    ההוא לוה דשכיב בחיי מלוה ושבק ערבא אתו בני מלוה תבעי לערבא וכן ההוא לוה דשכיב בחיי מלוה ושבק אחא ירית לית למלוה ואתא אחוה דמלוה ותבע לפרועי מיתמי דלוה סבר רב פפא למימר הבו ליה דלא לוסיף עלה. כלומר כי אתמר דרב ושמואל ביתמי לוה ומלוה בלבד אבל אי ירתי ליב אחי למלוה או ללוה או איכא ערבא לא. ונדחו דברי רב פפא ואיתוקמא דברי רב ושמואל בשמת לוה בחיי מלוה לא שנא ירתי ליה בני ולא שנא ירתי ליה אחי הדין אחד. ואסיקנא כיון דלא אתמר הלכתא בהדיא כרב ושמואל ולא כר' אלעזר דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דיינא דעבד כר' אלעזר עבד: כתב רבינו האי גאון זצ"ל מנהג הראשונים מאחרי סתימת התלמוד לדון כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועתו לבניו ופירש בהלכות פסוק דינא דאיפסיק במעבד רבנן כסדר הזה ואנחנו ככה מנהגנו לדון כרב ושמואל ואע"ג דאמר רב חמא דיינא דעבד כר' אלעזר עבד לא משגחינן בהאי סברא אלא שדעתנו כדעת ראשונים לעשות כרב ושמואל שאין אדם מוריש שבועה לבניו:

    אמר רב פפא שטרא דיתמי לא קרעי ליה עד דגדלי יתמי דלמא משכחי דיינא דעבד כר' אלעזר ולא גבינן ליה משום הא דרב ושמואל.

    ההוא דיינא דעבד כר' אלעזר א"ל ההוא צורבא מרבנן אנא אזלנא ומייתינא איגרתא ממערבא דלית הלכתא כר' אלעזר א"ל לכי תייתי: ירושלמי רב אמר מת הלוה והמלוה נשבע ליורשיו ואפילו מת מלוה יורשי מלוה נשבעין ללוה אבל מת לוה תחלה ואח"כ מת מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי: חד בר נש אזל בעי מידן קומי ר' זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין אנא חייב לך הא טרפין לך. א"ל ומלת פלן ופלן. א"ל ר' זעירא או הב ליה כל דתבע מינך. או אישתבע ליה על כל מה דמגלגל עלך. וקשיא לן הא דגרסינן בפרק המפקיד בתחלתו בתלמוד ארץ ישראל. אמר הריני נשבע ראה אותן מגלגלין עליו חזר ואמר הריני משלם חוששין. א"ר יוסי [לא] חייבתו התורה שבועה להחמיר עליו. אלא להקל עליו דאם רצה לשלם ישלם. ואם אינו רוצה לשלם ישבע. ושנינן כי א"ר יוסי בשבועה הכתובה בתורה כגון שבועת השומרין וכיוצא בה אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תיקשי לן הא דר' זעירא דחייביה לאישתבועי על [כל] מה דמגלגל עליה:

    מתני' ואלו נשבעין בלא טענה השותפין כו' אוקימנא ואלו נשבעין ולא משלמין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא. השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאה ונותנת בתוך הבית ובן הבית והוא שמכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין ומכניס לו פירות ומוציא לו פירות א"ל מה אתה טענני רצוני שתשבע לי חייב. ואם חלקו הללו כולן לא.

    6 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 48b · Sefaria

    Rashba

    א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל. הרמב"ן ז"ל הביא ראיה מכאן בגט פשום דכשם שאין נפרעין מן היתומין עד שיגדלו כך אין נפרעין מן הערב של יתומין עד שיגדלו דערב בתר יתמי אזיל, ונ"ל דלא דמי דהכא אם אינו נפרע מן הערב לא יפרע מן היתומין לעולם והלכך אם אתה אומר שיפרע מן הערב הרי אתה כאילו נוטל מן היתומין מה שאינן חייבין לעולם אבל ערב של יתומין דעלמא מה שאין נפרעין מן היתומין הוה טעמא משום חשש צררי וא"נ משום שובר ולפיכך אין נזקקין לו עד שיגדילו היתומים ויחפשו אחר וכותם ולפיכך הערב במקום היתומין קאי ויכול הוא לחפש היתומין לאחר שיגדלו והלכך אפילו מעכשיו נפרעין מן הערב, וזה נ"ל נכון.

    האי דיינא דעביד כר"א עביד מהכא איכא למשמע דאם קדמו יתומין ותפסי לא מפקינן מינייהו וכן כתבו מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל, אבל הר"י הלוי ז"ל כתב שרבינו האי גאון ז"ל כתב דמנהג ראשונינו לדון כרב ושמואל, והא דאמרי' האי דיינא דעביד כר"א עביד ליתא ולא סמכינן עלה, והרב אלפסי ז"ל פסק כמ"ד דמאן דעביד כר"א עביד.

    והוא שיש ביניהם טענת שתי כסף ואסיקנא

    כפירת טענה שתי כסף כרב פי' הר"י הלוי ז"ל טענת ב' כסף שהן כפירת הטענה והן כופרין בו ואומרין לא נטלנו לך כלום, ואני תמיה א"כ שהן כופרין בכל, האי דקאמר מעיקרא והוא שיש טענה ביניהם ב' כסף כשאינו תובע אלא שתי כסף פחות פרוטה קאמר, והן כופרין בו שלא נטלו כלום, וא"כ מאי טענת ב' כסף דקאמר דהא לא תובע אלא שתי כסף פחות פרוטה, אלא ודאי נראין הדברים כמו שפרש"י ז"ל וז"ל שיש ביניהם טענה ב' כסף שוה טוענו שמא עכבת משלי ב' כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא, והתני ר' חייא לסיועי' לרב בפ' שבועת הדיינין דאמר כפירת הטענה ב' כסף לבד מפרוטת הודאה עקכ, וזה ודאי נכון, ומכאן נ"ל שאין להביא ראיה מהני לשכיר שיהא צריך לטענת ב' כסף כמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי בריש פרקין שא"כ נבעי כפירה והודאה בשכיר כמו באלו, וליתא דרבי יהודה בלחוד הוא דקאמר עד שתהא שם מקצת הודאה ולא קיי"ל כוותיה.

    Rashba on Shevuot 48b · Sefaria

    Meiri

    כל שמת לווה בחיי מלוה כשם שאין יתומי' אלו נפרעין מן היתומים האחרים כלל כך אם היה שם ערב אין נפרעין מן הערב שאע"פ שהנפרע ממנו אינו נפרע מן היתום מ"מ הרי הוא חוזר ונפרע מן היתום וכן כשם שאמרו ביתום מן היתום כך במלוה שלא היו לו בנים והוריש את אחיו הם במקום יתומים בענינים אלו הן לישבע שבועת היורש ר"ל שלא צוני אחי אם מת מלוה בחיי לווה ושלא לגבות כלום אם מת לווה בחיי מלוה שלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו לבד אלא אף לאחיו או שאר יורשים:

    שני דברים אלו אע"פ שהוזכרו בגמרא דברים פשוטים הם ולא הוצרכנו לכתבם אלא מפני שדין זה ר"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו אין דנין בו לדומה לו וכמו שאמרו הבו דלא לוסיף עלה ומעתה הפוגם את שטרו ומת קודם שישבע יורשיו גובים בשבועת היורשים וכן בכל שאר השבועות כגון עד אחד מעיד שהוא פרוע ונכסים משועבדים ודומיהם נשבעי' שבועת היורשים ונוטלין והוצרכת לידע שזה שמת והניח ערב דינו כבא ליפרע מן היורש עצמו וזה שמת ונעשה האח יורשו דינו כבן עצמו ואינו בכלל הבו דלא לוסיף עלה שאותו דין בעצמו הוא על הדרך שביארנו:

    זה שביארנו בלווה שמת בחיי מלוה שאפי' הניח ערב אינו נפרע מן הערב שהרי מ"מ הערב חוזר ונפרע מן היתום לא סוף דבר בשיש נכסים ליתומים מצד ירושת אביהם אלא אפי' אין ליתומים נכסים מחמת ירושת אביהם הדין כך שהרי מ"מ מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אף משלהם כמו שהתבאר באחרון של כתובות צ"א ב' וכן כתבוה גדולי קדמונינו שבנארבונאה ואני אומר אף בשאין להם שום נכסים שהרי מ"מ החיוב מוטל עליהם ומ"מ אם באו ליפרע ממשועבדים שביד לוקח ואין ביתומי הלווה נכסים שיוכל הלוקח לחזור עליהם הם כתבו שגובין בשבועת היורשים ואין אומרין לקוחות בתר יתמי אזלי אחר שאין להם כלום מצד אביהם שעל דעת הקרקע ירדו ועביד איניש דזבין ליומיה ואין צריך לומר בחיי לווה שגובין ואין דנין אותם כיתומים ועוד נראה לי טעם אחר בזה מצד שכבר יצא זה מדין שבועת בא ליפרע מנכסי יתומים ובא לו לכלל שבועת בא ליפרע מנכסים משועבדים והרי הוא בכלל הבו דלא לוסיף עלה:

    יתומים שבאו ליפרע בשבועת היורשים במקום שהדין כן ומת אחד מיתומי המלווה ר"ל מן הגדולים גדולי קדמונינו שבנארבונאה כתבו שאין שאר האחים גובין חלקו בשבועתם שמא לאותו האח צוה אלא הם נשבעין ונוטלין חלקם ויש לפקפק בזו שהרי יכולין לישבע שלא צונו אבא ולא אחא:

    אמ' אחד מן האחים אמ' לי אבא שטר פרוע הוא ושאר האחים אומרין לא פקדנו אבא אם אותו שטר יוצא מתחת ידי זה שאומר שהוא פרוע הפסידו כלם וכמו שאמרו סנהדרין ל"א א' מיגו דאי בעיא קנתה אבל אם אין שטר יוצא מתחת ידו נאמן על שלו ואינו נאמן על של אחיו כך כתבוה גדולי קדמונינו שבנארבונאה ויש חולקין בה ממה שאמרו מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ספר תורה ואין הנידון דומה לראיה כלל אף הם כתבו שאם היו אחים גדולים ואח קטן עמהם שהגדולים תובעים וגובים את הכל שהרי הקטנים אינם בני צואה וכן אין להם לישבע שלא מצאוה בין שטרות קרועים שהרי הגדולים הוציאוה והילכך גובין את הכל ונותנין חלקם לקטנים וכן ראוי לדון אף באפוטרופוסים שתבעו בשביל הקטנים:

    יתומים בני יתומים שהיו גדולים בשעת מיתת אבי אבי האב ובא ליפרע מן היתומים בשבועה שלא פקדנו לא אבא ולא אבי אבא יש אומרין שגובין בשבועה זו וחכמי הנשיאים שבבארצאלונאה כתבו בו שאין היתום מוריש שבועה לבנו:

    שכיר ונגזל ונחבל שאין בידם שטר ושבועתם תקנת חכמים וכן שבועת היסת שנהפכה לתובע ומת אין היורשים נשבעין ונוטלין והוא שאמרו בתלמוד המערב מת בעל הבית שכיר נשבע ליורשים הא מת שכיר יורשי שכיר נשבעי' לבעל הבית כלום תקנוה אלא בשכיר שמא ביורשים:

    מלוה שמנה אפטרופסין ומת יש אומרים שאם באו לגבות מן היתומים שמשביעין אותם שלא פקדנו אבי היתומים הא אם מנוהו בית דין אין משביעין אותו כלל וי"א שאף מנוהו אבי יתומים אין משביעין אותו שאין אדם חוטא בשביל יתומים וחכמי ההר חולקין בזו לומר שאין משביעין אותו כלל כמו שכתבנו תחלה:

    17 more comments on this page.

    Meiri on Shevuot 48b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אם אמר כו' דשמא להשביע את בניו אמר כן כו' עכ"ל ר"ל שאמר כן בפני עדים שאינו פרוע כדי לאחשבינהו את בניו בפני הבריות ושמא כנגדה אמר האמת שהוא פרוע ולכך צריכין לישבע שלא פקדנו כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shevuot 48b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ב"ש היא דאמרי שטר העומד לגבות עיין ב"ח סי' ערה ס"ד:

    שם השתא דלא אתמר הלכתא עיין ב"ב דף ס ע"ב תוס' ד"ה איתמר:

    Gilyon HaShas on Shevuot 48b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 48, Amud Bet, about 391 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה,…”

    2. Segment 214 words

      Opens “וקתני: שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא…”

    3. Segment 314 words

      Opens “אמר רב יוסף: הא מני בית שמאי…”

      Named: רב יוסף.

    4. Segment 450 words

      Opens “איקלע רב נחמן לסורא; עול לגביה רב…”

      Named: רב נחמן, רב חסדא, רב הונא, רב ושמואל, רב פפא, רבה.

    5. Segment 529 words

      Opens “ההוא דשכיב, ושבק ערבא. סבר רב פפא…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע, רבא.

    6. Segment 628 words

      Opens “ההוא דשכיב, ושבק אחא. סבר רמי בר…”

      Named: רבא, אבא.

    7. Segment 723 words

      Opens “אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא…”

      Named: רב חמא, רב ושמואל, רבי אלעזר, שמואל.

    8. Segment 833 words

      Opens “אמר רב פפא: האי שטרא דיתמי לא…”

      Named: רב פפא, רב ושמואל, רבי אלעזר, שמואל.

    9. Segment 933 words

      Opens “ההוא דיינא דעבד כרבי אלעזר. הוה צורבא…”

      Named: רבי אלעזר, רב חמא, רבא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “ואלו נשבעין. אטו בשופטני עסקינן?! הכי קאמר:…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “תנא: בן בית שאמרו לא שנכנס ויוצא…”

    12. Segment 127 words

      Opens “ומאי שנא הני? משום דמורו בה התירא.…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “אמר רב יוסף בר מניומי, אמר רב…”

      Named: רב יוסף בר מניומי, רב נחמן.

    14. Segment 1411 words

      Opens “כמאן כשמואל?! והתני רבי חייא לסיועיה לרב!…”

      Named: רבי חייא, שמואל.

    15. Segment 158 words

      Opens “חלקו השותפין והאריסין. איבעיא להו: מהו לגלגל…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “ת"ש לוה הימנו ערב שביעית, ולמוצאי שביעית…”

      Named: רב שביעית.

    17. Segment 1721 words

      Opens “לא תימא: הא שאר שני שבוע מגלגלין;…”

      Named: רב שביעית.

    18. Segment 1820 words

      Opens “הא בהדיא קתני לה: נעשה לו שותף…”

      Named: רב שביעית.

    19. Segment 193 words

      Opens “אמר רב הונא:…”

      Named: רב הונא.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Shevuot 48b · Segment 5 — “…הוא. אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shevuot 48b · Segment 3 — “אמר רב יוסף: הא מני בית שמאי היא, דאמרי:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 48b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026