Talmud Builders

    Shevuot 35a

    Back to index

    English translation — Shevuot 35a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: For that reason, the Merciful One writes the verse with regard to an oath of testimony near the verse with regard to an oath on an utterance and near the verse with regard to the defiling of the Temple or its sacrificial foods, as in all of those passages it is stated concerning them: “And it is hidden,” and here, with regard to an oath of testimony, it is not stated concerning them: And it is hidden. The Torah did so to underscore the contrast between them and to deem liable one who takes an intentional false oath of testimony like one who takes an unwitting false oath of testimony.

    2MISHNA: If one said to witnesses: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf that so-and-so said he is going to give me two hundred dinars and he did not give them to me, and they take false oaths that they have no knowledge of the matter, they are exempt from liability to bring an offering for taking a false oath of testimony, as one is liable for taking a false oath of testimony only in a case involving a monetary claim like a deposit in the sense that were the witnesses to testify, the individual would be liable to pay. In the case of a promise to give a gift he could claim that he merely reconsidered.

    3If one said to witnesses: I administer an oath to you that when you will know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf, these witnesses are exempt from liability for taking a false oath of testimony even if they do not testify, due to the fact that the oath preceded their knowledge of the relevant testimony.

    4If one stood in the synagogue and said for all to hear: I administer an oath to you that if you know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf, these witnesses are exempt until he directs his demand to specific individuals.

    5If one said to two people: I administer an oath to you, so-and-so and so-and-so, that if you know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf, and they respond: On our oath we do not know any testimony relevant to you, and they know testimony relevant to him, not based on an incident they witnessed but based on hearsay testimony, which is not valid testimony, or if one of the witnesses is found to be a relative or disqualified, these witnesses are exempt from liability for taking a false oath of testimony because they are unfit witnesses.

    6If the plaintiff sent the demand for their testimony by means of his slave, or in a case where the defendant said to the witnesses: I administer an oath to you that if you know any testimony relevant to the plaintiff that you will come and testify on his behalf, and they took a false oath that they have no knowledge of the matter, these witnesses are exempt from liability for taking a false oath of testimony until they will hear the demand to testify directly from the mouth of the plaintiff.

    7GEMARA: The Gemara cites proof for the halakhot in the mishna from verses in the Torah. The Sages taught: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf that so-and-so said that he is going to give me two hundred dinars and he did not give them to me; in such a case one might have thought that they would be liable. Therefore, the verse states the term “shall sin” with regard to an oath of testimony and “shall sin” with regard to an oath on a deposit in order to derive a verbal analogy.

    8Here, it is stated with regard to an oath of testimony “shall sin” (Leviticus 5:1), and there, it is stated with regard to an oath on a deposit “shall sin” (Leviticus 5:21). Just as there, with regard to an oath on a deposit, the verse is speaking only with regard to a monetary claim and in a case where the plaintiff has a legitimate claim, so too here, with regard to an oath of testimony, the verse is speaking only with regard to a monetary claim and in a case where the plaintiff has a legitimate claim. In the case cited in the baraita and in the first clause of the mishna, the plaintiff does not have a legitimate claim.

    9The mishna teaches: I administer an oath to you that when you will know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf.

    10The Sages taught: I administer an oath to you that when you will know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf; in such a case one might have thought that they would be liable. Therefore, the verse states: “And he heard the voice of an oath and he is a witness or he saw or he knew” (Leviticus 5:1). One is liable to bring an offering for a false oath only in a case where knowledge of the testimony preceded the oath, and not in a case where the oath preceded knowledge of the testimony.

    11The mishna continues: If one stood in the synagogue and said for all to hear: I administer an oath to you that if you know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf, these witnesses are exempt. Shmuel says: That is the halakha even if his witnesses were among the people in the synagogue.

    12The Gemara asks: Isn’t this obvious? Otherwise, there would be no novel element in this halakha of the mishna. The Gemara answers: No, it is necessary to cite this case only in a situation where he is standing right next to those witnesses. Lest you say he is comparable to one who spoke to them directly and those witnesses would be liable, the tanna teaches us that until he specifies to whom he is directing his demand, he does not render those witnesses obligated to take an oath of testimony.

    13The Gemara notes: This is also taught in a baraita : If one saw a group of people standing, and his witnesses were among them, and he said to the entire group: I administer an oath to you that if you know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf, in such a case one might have thought that they would be liable. The verse states: “And he is a witness” (Leviticus 5:1), and in this case he did not specify his witnesses; therefore, they are not liable. One might have thought that the halakha is the same even if he said: I administer an oath to everyone who is standing here that you will come and testify on my behalf. The verse states: “And he is a witness” (Leviticus 5:1), and in this case, although he spoke to a group, he specified his witnesses; therefore, they are liable.

    14The mishna teaches that if one said to two individuals: I administer an oath to you, and they know testimony relevant to him based on hearsay, or if one of the witnesses is found to be a relative or disqualified, they are exempt. The Gemara cites that which the Sages taught: If one said to two individuals: I administer an oath to you, so-and-so and so-and-so, that if you know testimony relevant to me you will come and testify on my behalf, and they know testimony relevant to him based on hearsay testimony, or if one of the witnesses is a relative or disqualified, in such a case one might have thought that they would be liable. The verse states: “If he does not state it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1), teaching that it is with regard to those eligible for the statement of testimony that the verse is speaking, not those who are ineligible.

    15The mishna teaches: If the plaintiff sent the demand for their testimony by means of his slave, etc. The Sages taught: If the plaintiff sent the demand for their testimony by means of his slave, or in a case where the defendant said to the witnesses: I administer an oath to you that if you know any testimony relevant to the plaintiff that you will come and testify on his behalf, might one have thought that they would be liable? The verse states: “If he does not state it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1); therefore, they are not liable.

    16The Gemara asks: What is the biblical derivation that leads to that conclusion? Rabbi Elazar said: The derivation is based on the fact that it is written: Im lo yaggid . In the verse the word lo is spelled lamed , vav , alef and interpreted as both “not,” spelled lamed alef , and “to him,” spelled lamed vav . It is derived: If the witness who knows the testimony does not state it to the plaintiff, he shall bear his iniquity, and he is liable; but if he does not state it to another, he is exempt.

    17MISHNA: The mishna discusses the formula of an oath of testimony. If the plaintiff said to the witnesses: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf, or even if he said: I command you, or I bind you, although he did not employ an unequivocal formula of an oath, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.

    18If one administered the oath to the witnesses in the name of heaven and in the name of earth, these witnesses are exempt from liability for taking a false oath of testimony, as that is not an oath in the name of God. If one administered the oath to the witnesses in the name of alef dalet , i.e., Adonai ; in the name of yod heh , the Tetragrammaton; in the name of the Almighty [ Shaddai ]; in the name of the Lord of Hosts [ Tzevaot ]; in the name of the Gracious and Compassionate One; in the name of He Who is Slow to Anger; in the name of He Who is Abounding in Loving-kindness; or in the name of any of the appellations of God, even though he did not mention the ineffable name of God, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.

    19One who curses God employing any of these names or appellations of God is liable to be executed through stoning; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis deem him exempt, as they hold that one is liable for cursing God only if he employs the ineffable name of God.

    20One who curses his father or his mother employing any of these names or appellations of God is liable to be executed through stoning; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis deem him exempt, as they hold that one is liable for cursing his father and his mother only if he employs the ineffable name of God.

    21One who curses himself or another employing any of these names or appellations of God violates a prohibition. If one says: The Lord God shall strike you (see Deuteronomy 28:22), and likewise if one says: God shall strike you if you do not come to testify, that is a curse that is written in the Torah, and in such a case one is certainly liable if he fails to testify.

    22If one says to the witnesses: God shall not strike you, or: God shall bless you, or: God shall benefit you if you come and testify, Rabbi Meir deems him liable, as one may infer from that statement that if he fails to testify God will strike him, or will not bless or benefit him. And the Rabbis deem him exempt because the curse is not explicitly stated.

    23GEMARA: The mishna teaches that if the plaintiff said to the witnesses: I administer an oath to you, I command you, or I bind you, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony. The Gemara asks: What is the plaintiff saying? He merely said that he is administering an oath, but he did not say in the name of what he is administering the oath. Rav Yehuda said: This is what the plaintiff is saying: I administer an oath to you with the oath mentioned in the Torah, I command you with the command mentioned in the Torah, I bind you with the bond mentioned in the Torah, and in the Torah all of these include mention of the name of God.

    24Abaye said to Rav Yehuda: But according to that interpretation, concerning that which Rabbi Ḥiyya teaches, that if the plaintiff said to the witnesses: I chain you, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony, is chaining written in the Torah? Apparently, the reference in the mishna and the baraita is not to similar language in the Torah.

    25Rather, Abaye said that this is what the plaintiff is saying: I administer an oath to you with an oath, I command you with an oath, I bind you with an oath, I chain you with an oath. The witnesses are liable in all these cases provided that the plaintiff mentions an oath.

    26§ The mishna teaches: If one administered the oath to the witnesses in the name of alef dalet , in the name of yod heh , in the name of the Almighty [ Shaddai ], in the name of the Lord of Hosts [ Tzevaot ], in the name of the Gracious and Compassionate One, in the name of He Who is Slow to Anger, or in the name of He Who is Abounding in Loving-kindness, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.

    27Is that to say that gracious and compassionate are sacred names? The Gemara raises a contradiction from a baraita : There are names of God that may be erased and there are names of God that may not be erased due to their inherent sanctity. These are names that may not be erased: For example, several variations of the name God [ Elohim ]: El , Elohekha with a second person singular suffix, Elohim , Eloheikhem with a second person plural suffix; I Shall Be As I Shall Be, alef dalet , yod heh , Almighty [ Shaddai ], Lord of Hosts [ Tzevaot ], these names may not be erased.

    28But adjectives that describe the Holy One, Blessed be He, e.g., the Great, the Mighty, the Awesome, the Prodigious, the Powerful, the Courageous, the Strong, gracious, compassionate, slow to anger, or abounding in loving-kindness; these may be erased. Apparently, gracious and compassionate are adjectives and not actual names of God; how, then, does an oath or a curse in the name of gracious and compassionate take effect?

    29Abaye said: In the mishna, it is with regard to one who administers an oath or curses in the name of He Who is Gracious,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומשני להכי כתבה כו':

    מתני' אלא על תביעת ממון כפקדוןשאילו העידוהו היו מחייבין אותו ממון אבל זה אם העידוהו לא היה מחויב שהיה יכול לומר חוזרני בי:

    משביע אני עליכםכולה מתני' מפרש בגמרא:

    גמ' ויש לושיש ממון עליו:

    והוא עדשהיה עד באותה שעה:

    פשיטאדאי לא עדים ביניהן מאי איצטריך למיתני במתניתין פטורין:

    לא צריכא דקאי עלייהושעומד בצד עדיו:

    מהו דתימאודאי להנך דקיימי גביה קאמר והרי ייחד עדיו קמ"ל:

    תניא נמי הכידאף על גב דגבייהו קאי פטורין:

    ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהןע"כ בדקאי גבייהו קאמר מדקאמר סיפא כו' אפי' כל העומדין כאן ת"ל והוא עד:

    הרי ייחד עדיודכיון דאמר עומדין כאן אותן העומדין אצלו ייחד וחייבין ואי לא פריש הכי בהדיא תנא ברישא פטורין:

    אם לוא יגידכתיב מלא למדרש ביה לו לא:

    מתני' מצוה אני עליכםבגמרא מפרש:

    באל"ף דל"תשם הכתוב באל"ף דל"ת:

    ביו"ד ה"ישם הכתוב ארבע אותיות הכתוב ביו"ד ה"י:

    המקלל בכולןמברך את השם באחד מהם כגון יכה פלוני את פלוני שזה הוא חיובו כשמקלל שם בשם:

    חייבמיתה:

    המקלל עצמו כו'מפרש בגמרא:

    יככה ה' אלהים וכן יככה אלהים גרס במתני' וכן כתוב ונקוד בסדר משנה מוגהת ודווקנית:

    זו היא אלהאם אמר לעדים אחד מן המקראות שבקללות יככה השם בשחפת וגו' אם לא תעידוני וכן יככה השם כגון שהיה אחד קורא קללות שבתורה ואמר לעדים כן יככה אם לא תעידוני זו היא אלה דהא כתיב בהם ככל אלות הברית:

    אל יכךאם תעידוני או יברכך אם תעידוני (וכפר):

    ר' מאיר מחייבמכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אם תעידוני ואם לא תעידוני יכך:

    גמ' בצוואה האמורה בתורהאלה המצות (כתב) בפרשת נדרים (ויקרא כ״ז:ל״ד):

    כובלכםלשון אסירה בכבלי ברזל (תהלים קמט):

    אוסרכם אני בשבועהמזכיר את השם באחד מכל הלשונות הללו:

    שבועות 35 עמוד א

    1להכי כתבה רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וגבי טומאת מקדש וקדשיו דבכולן נאמר בהן ״ונעלם״, וכאן לא נאמר בהן ״ונעלם״; לחייב על המזיד כשוגג.

    Mishna

    2״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן״ הרי אלו פטורים, שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדון.

    3״משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני״ הרי אלו פטורים, מפני שקדמה שבועה לעדות.

    4עמד בבית הכנסת ואמר: ״משביע אני עליכם, שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני״ הרי אלו פטורין, עד שיהא מתכוין להם.

    5אמר לשנים: ״משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני״, ״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות״; והם יודעין לו עדות עד מפי עד, או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורין.

    6שלח ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע: ״משביע אני עליכם, שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו״ הרי אלו פטורין, עד שישמעו מפי התובע.

    Gemara

    7ת"ר ״משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן״ יכול יהו חייבין? ת"ל (ויקרא ה כא) תחטא תחטא לגזירה שוה׃

    8נאמר כאן תחטא ונאמר להלן תחטא מה להלן בתביעת ממון ויש לו אף כאן בתביעת ממון ויש לו:

    9משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות כו':

    Baraita

    10ת"ר משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל (ויקרא ה, א) ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע מי שקדמה עדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות:

    11עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם: אמר שמואל אפילו עדיו ביניהן׃

    12פשיטא לא צריכא דקאי עילויהו מהו דתימא כמאן דאמר להו דמי קמ"ל׃

    Baraita

    13תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם עומדין ועדיו ביניהן ואמר להן משביעני עליכם אם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל והוא עד והרי לא ייחד עדיו יכול אפילו אמר כל העומדין כאן תלמוד לומר והוא עד והרי ייחד עדיו:

    14אמר לשנים משביע אני עליכם: ת"ר אמר לשנים משביע אני עליכם פלוני ופלוני אם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני והן יודעין לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבין ת"ל (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו בראוין להגדה הכתוב מדבר:

    15שלח ביד עבדו וכו': ת"ר שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביעני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו יכול יהו חייבין ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו׃

    16מאי תלמודא אמר ר"א אם לוא יגיד כתיב ״אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור״:

    Mishna

    17משביעני (אני) עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אלו חייבין׃

    18בשמים ובארץ הרי אלו פטורין באלף דלת ביוד הי בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויין הרי אלו חייבין׃

    19המקלל בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין׃

    20המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין׃

    21המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה (דברים כח, כב) יככה ה' אלהים וכן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה׃

    22אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרין:

    Gemara

    23משביעני עליכם מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה מצוה אני עליכם בצוואה האמורה בתורה אוסרכם אני באיסור האמור בתורה׃

    24אמר ליה אביי: אלא הא דתני רבי חייא כובלכם אני הרי אלו חייבין כובל באורייתא מי כתיב׃

    25אלא אמר אביי ה"ק משביע אני עליכם בשבועה מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה כובלכם אני בשבועה:

    26באלף דלת ביוד הי בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד:

    27למימרא דחנון ורחום שמות נינהו ורמינהי יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין אלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל אלהיך אלהים אלהיכם אהיה אשר אהיה אלף דלת ויוד הי שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין׃

    28אבל הגדול הגבור הנורא האדיר והחזק והאמיץ העזוז חנון ורחום ארך אפים ורב חסד הרי אלו נמחקין׃

    29אמר אביי מתניתין במי שהוא חנון׃

    Tosafot

    או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטוריןאף על גב דכבר שמענו דאין נוהגת אלא בראוין להעיד איצטריך למיתני הכא דאפי' אם יש שלשה עדים והשנים כשרים פטורין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מתוספות ה"ר משה:

    באלף דלת ביוד ה"יאע"ג דההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק כו' שמא כיון שאינו מתכוין לשם מותר. גם זה מתוספות רבינו משה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן להכי כתב רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וגבי טומאת מקדש וקדשיו דבכולהו כתיב ונעלם ובעדות לא כתיב ונעלם ללמד שחייב המזיד כשוגג:

    מתני' משביע אני עליכם שתעידו לי שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן. וכפרו פטורין.

    דיליף תחטא תחטא מפקדוןמה פקדון תביעת ממון (כלו) [ויש לו] אף בעדות תביעת ממון ויש לו עליו ממון של תובע.

    משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות תעידו ליוידעו לו עדות אח"כ. וכפרו בהן פטורין.

    שנאמר ושמעה קון אלה והוא עדכלומר מקודם האלה. בעינן שקדמה עדות לאלה ולא שקדמה האלה לעדות.

    עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם כו' עד פטוריןוכן אם יודעין לו עדות עד מפי עד. או שהיו קרובין או פסולין פטורין: ת"ר עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם שתבואו ותעידו לי יכול יהו חייבין. ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד. עד שיהא מתכוין לעד אמר שמואל ואפילו עדים ביניהן. וחזי להו ודעתיה עילויהו.

    מהו דתימא כמה דמתכוין ואמר להו דמי קמ"ל.

    תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהן כו' עד יכול אפי' אמר כל העומדין כאן. ת"ל והוא עד וכיון שאומר כל העומדין כאן ייחד עדיו וחייבין.

    אמר לשנים [כו'] שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוניוהן יודעין לו עדות עד מפי עד. יכול יהו חייבין.

    ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו בראוין להגיד הכתוב מדברמתני' שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכם כו' הרי אלו פטורין עד שישמעו מפי התובע.

    ופרשה ר' אלעזר מדכתיב אם לוא יגיד כלומר אם לו לא יגיד ונשא עונו. הא לאחר אם לא יגיד פטור: הני כולהו דתנן משביע אני עליכם.

    פירשה רב יהודה משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורהודחה אביי ואוקמה משביע אני עליכם בשבועה. מצוה אני עליכם בשבועה. ולא צריך האמורה בתורה אלא המשביע בלבד חייב (אבל המשביע בשבועה בלבד חייב). אבל המשביע עדיו בשמים ובארץ פטורין. המשביע (בה') [באל"ף דל"ת] ביה בשדי בצבאות בחנון ברחום בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויים חייב. ואקשינן עלה וכי חנון ורחום שם הוא [ורמינהי] אלו שמות שאין נמחקין אל אלהים אלהיכם אלהיהם אלהיך אהיה אשר שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין.

    ואלו שנמחקין הגדול הגבור הנורא החזק האמת עיזוז חנון ורחום ארך אפים רב חסד.

    ופירק אביי מתני' משביעם במי ששמו רחום במי ששמו חנון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 35a

    Shevuot 35a. The full printed text of this folio side — 29 numbered segments, about 615 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומשני להכי כתבה כו':

    מתני' אלא על תביעת ממון כפקדון שאילו העידוהו היו מחייבין אותו ממון אבל זה אם העידוהו לא היה מחויב שהיה יכול לומר חוזרני בי:

    משביע אני עליכם כולה מתני' מפרש בגמרא:

    גמ' ויש לו שיש ממון עליו:

    והוא עד שהיה עד באותה שעה:

    פשיטא דאי לא עדים ביניהן מאי איצטריך למיתני במתניתין פטורין:

    לא צריכא דקאי עלייהו שעומד בצד עדיו:

    מהו דתימא ודאי להנך דקיימי גביה קאמר והרי ייחד עדיו קמ"ל:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 35a · Sefaria

    Tosafot

    או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורין אף על גב דכבר שמענו דאין נוהגת אלא בראוין להעיד איצטריך למיתני הכא דאפי' אם יש שלשה עדים והשנים כשרים פטורין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מתוספות ה"ר משה:

    באלף דלת ביוד ה"י אע"ג דההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק כו' שמא כיון שאינו מתכוין לשם מותר. גם זה מתוספות רבינו משה:

    Tosafot on Shevuot 35a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן להכי כתב רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וגבי טומאת מקדש וקדשיו דבכולהו כתיב ונעלם ובעדות לא כתיב ונעלם ללמד שחייב המזיד כשוגג:

    מתני' משביע אני עליכם שתעידו לי שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן. וכפרו פטורין.

    דיליף תחטא תחטא מפקדון מה פקדון תביעת ממון (כלו) [ויש לו] אף בעדות תביעת ממון ויש לו עליו ממון של תובע.

    משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות תעידו לי וידעו לו עדות אח"כ. וכפרו בהן פטורין.

    שנאמר ושמעה קון אלה והוא עד כלומר מקודם האלה. בעינן שקדמה עדות לאלה ולא שקדמה האלה לעדות.

    עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם כו' עד פטורין וכן אם יודעין לו עדות עד מפי עד. או שהיו קרובין או פסולין פטורין: ת"ר עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם שתבואו ותעידו לי יכול יהו חייבין. ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד. עד שיהא מתכוין לעד אמר שמואל ואפילו עדים ביניהן. וחזי להו ודעתיה עילויהו.

    מהו דתימא כמה דמתכוין ואמר להו דמי קמ"ל.

    תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהן כו' עד יכול אפי' אמר כל העומדין כאן. ת"ל והוא עד וכיון שאומר כל העומדין כאן ייחד עדיו וחייבין.

    6 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 35a · Sefaria

    Rashba

    מתני' משביע אני עליכם פלוני ופלוני שתבואו ותעידוני והן שיודעין לו עד מפי עד או שהיה אחד מהם קרוב או פסול הרי אלו פטורין. הקשה הרמב"ן ל"ל למתני הכי, פשיטא, דאי משום פסולי קרובים הא קתני ברישא שבועת העדות אינן נוהגות בקרובים ואינה נוהגת בפסולין, ואי משום עד, הא עד מפי עד אינו כשר אפילו בדיני ממונות, ואין דין שבועת העדות אלא בזמן שזה מגיד וזה מתחייב, ותניא בברייתא והוא עד בראויין להעיד הכתוב מדבר, ותירץ אפילו האמינם הנתבע על עצמו אם יבואו ויעידו הוא יתן אפילו כן הוא פטורין, כענין שאמרו בירושלמי(ה"א), דגרסינן התם עד אחד כשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים יהא חייב ת"ל והוא עד או ראה עד שכשר להעיד עדות ממון ממון מעצמו. ירושלמי (ה"ב) ר' ירמיה בעי קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נשמעינא מן הדא הואיל ולא לימדו מפי עצמו אלא משבועת הפקדון מה להלן קרובים חייבים אף כאן קרובים חייבים, ע"כ.

    אלא ה"ק משביעני עליכם בשבועה פירש רש"י ז"ל: מזכיר את השם עם אחד מכל לשונות הללו ע"כ, ונראה מדבריו שאינו אומר מצוה אני עליכם בשבועה אלא מצוה אני עליכם בשם, ובשבועה דקאמר הכא היינו בשם, וכן משמע ודאי לקמן (בע"ב) דשבועת העדות צריכא שם או כנוי, אלא דקשיא לי אם כן אמאי לא קאמר אביי בהדיא משביע אני עליכם בשם מצוה אני עליכם בשם, ואפיק השם בלשון שבועה, ועוד דאלו לפרושי הא דרב יהודה דאמר משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה מצוה אני עליכם בשבועה האמורה בתורה, מוכח דלא אמר בה שם, דאלו במזכיר בה שם למאי אצטריך בו בשבועה האמורה בתורה ובצואה האמורה בתורה, אלא ודאי משמע דלרב יהודה לא בעיא שם ומיניה נשמע לאביי, אלא אפילו בלא שם כל שאמר משביע אני עליכם בשבועה או מצוה אני עליכם בשבועה חייב, ולא בעי לא שם ולא כינוי כל שהזכיר בשבועה, ולפי זה נראה לי דמתניתין תרי גווני שבועות קתני, משביע אני עליכם בשבועה מצוה אני עליכם בשבועה אפילו בלא הזכרת השם חייבים, וכן אלו לא אמר בשבועה אלא שהשביען בשם או בכינויין חייבין, וכשבועות דעלמא כן שבועת העדות לרבנן דלית להו גזירה שוה דאלה אלה, אלא דלר' חנינא בר אידי דאית ליה ג"ש בעינן שם ושם המיוחד בלבד, כנ"ל, ולקמן (ד"ה הא) אכתוב יותר בה בסיעתא דשמיא.

    והן שיודעין לו עדות.. או קרוב. וא"ת והא פשיטא ליה, דכפירת דברים בעלמא הוא, והתנ' במתני דאינה נוהגת אלא בראויין להעיד, וליכא למימר דאתיא לאשמעינן בעד מפי עד שהוא פסול להעיד, דהא נמי הא תניא ליה בהדיא בסנהדרין (כט, א). וי"ל דהא קמ"ל דאפילו אם אמר נאמן עלי עד מפי עד או קרוב או פסול קתני מתני' דפטור, משום דלא משתעי קרא אלא בראויין להעיד מדינא, והכי מוכח בירושלמי (ה"א) דגרסינן התם: עד א' כשאמ' לו הרי את מקובל עלינו בשנים יהא חייב ת"ל והוא עד או רעה, את שכשר להעיד עדות ממון יצא א' שאינו כשר להעיד עדות ממון, הרמב"ן.

    וחייבין על זדון השבועה דילפינן משבועת העדות בגזירה שוה דתחטא כדאיתא לעיל בפרק שבועת העדות (שבועות לד, א), ואמ' הכי בהדיא פרק מחוסרי כפרה (כריתות ט, א).

    ומה הוא חייב על זדונו אשם כסף שקלים וגמ' לה בסיפרא (ויקרא ה, כה) בג"ש דערכך ערכך מה ערכך האמור בפ' מעילות אשם בכסף שקלים דכתיב ביה (שם שם טו) בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם, אף זה כן.

    Rashba on Shevuot 35a · Sefaria

    Ritva

    פשיטא פי' דאי כשאין עדיו ביניהם היכי ס"ד דלחייבו בשבועה כלל גירסת הספרים לא צריכא דקאי גבייהו ואי' דגריס דקאי עלייהו ומיעוטא דנוסחי גרסי דאחוי עלייהו והכל דרך א' דאחוי עלייהו לא בעי לומר דאחוי בידיה עלייהו דא"כ הרי ייחד עדיו אלא לומר שעמד כנגדם. תניא כוותיה דשמואל פי' דקתני בהדיא ועדיו ביניהם כדפי' שמואל אמתניתין ואע"ג דפשוטה מקמיה מתניתא ע"כ בדקאי דהא הוא דאיצטריכינן לומר דתניא כוותיה דהא לפשוטה הא אמרי' אדשמואל גופא פשיטא. ה"ג יכול אפילו אמר כל העומדים כאן כלומר שיהיו פטורין ת"ל והוא עד. והרי ייחד עדיו והא דתנן במתני' ותניא בברייתא והם יודעים לו עדות עד מפי עד או שיהיה א' מהם קרוב או פסול איכא למידק דהא ברישא דפרקין דקתני שאינה נוהגת בקרובים ופסולים ולא בשאינן ראוין להעיד עד מפי עד אינו ראוי להעיד כדתנן לה בסנהדרין ובכל שא' מהם קרוב או פסול הא תנן במס' מכות דאפי' שניהם פסולין וכ"ש למאי דתנן לעיל דמשביע ע"א פטור וי"ל שלא נצרכה משום זו אלא לשקבל עליו בעל דבר עד מפי עד או קרוב או פסול ואשמעי' דאע"ג דאיכא כפירת ממון אפ"ה פטורין דכי כתיב ביה והוא עד או ראה בראוין להעיד לחייב ממון בכח עדותן משמע וכן פי' בירושלמי והוא עד להוציא א' שא"ל הרי את מקובל עלינו כב' עדים:

    משביע אני עליכם בשבועה פי' ואי מתני' ר' חייא בר אידי צריך שיזכיר בה את השם ואי רבנן היא אע"פ שלא הזכיר בה שם ולא כינוי ואביי לא נחית להא פלוגתא הכא ונקטיה סתם ומיהו לר"י דמפ' ה"ק משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה אפשר אפי' לר"ת לא בעי טפי דכיון דאמר האמורה בתורה כמי שהזכיר את השם דמי וכדפרישית בריש מסכת נדרים בס"ד:

    Ritva on Shevuot 35a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה בה גם כן בביאור זה החלק ובפרט בתנאים שלא הוזכרו שאין מקום לשבועת העדות בזולתם והם שתהא עדות קודמת לשבועה ושיהא מיחד את עדיו ושישמעו העדות מפי התובע בעצמו והוא שאמר משביע אני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבאו ותעידוני הרי אלו פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות אמר הר"ם פי' לפי שנ' ושמעה קול אלה והוא עד צריך שתהיה העדות קודמת לשבועה ולכפירה עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבאו ותעידוני הרי אלו פטורין עד שיהא מתכוין להם פי' צריך שייחד אותם לפי שנאמר והוא עד או שייחד את עדיו אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלני ופלני שאם אתם יודעין לי עדות שתבאו ותעידוני והם יודעין לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהם קרוב או פסול הרי אלו פטורין פי' זה מבואר לפי שאם הודו לא תועיל עדותם ולפיכך פטורין הם כשכפרו שלח ביד עבדו או שאמר להם הנשבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות שתבאו ותעידוהו הרי אלו פטורין עד שישמעו מפי התובע פי' אמר השם ית' אם לא יגיד ונשא עונו והוא כתו' בוא"ו ואל"ף ולמדנו מפי השמועה שזה לעורר על שני הענינים הקנייה והשלילה כאלו אמר אם לא יגיד ונשא עונו ר"ל לתובע זכותו אבל לנתבע אם לא יגיד לפטור אותו פטור:

    אמר המאירי משביעני עליכם כשתדעו לי עדות שתבאו ותעידוני וקבלו את השבועה וידעו לו עדות אח"כ ותבעם וכפרו בו פטורים שנ' ושמעה קול אלה והוא עד או ראה וכו' שכבר ראה או ידע בשעה שהושבע וכן אם עמד בבית הכנסת או ראה סיעה של בני אדם ואמ' משביעני על כל מי שיודע לי עדות שיבא ויעיד או אם אתם יודעים לי עדות שתבאו ותעידו וקבלו כלם את השבועה והיה שם מי שהיה יודע לו עדות ותבעו וכפר פטורים ואפי' היה מראה פנים כנגדם הואיל ולא ייחדם תחלה וי"מ את זו דוקא לקרבן אבל למלקות חייבים אף בזו מדין בטוי ולמדים ממנה בזמן הזה לכל שהחרים בבית הכנסת שכל שיודע לו עדות ואינו מעיד יהא בחרם שכל שכובש עדותו מכין אותו מרדות במקום מלקות ויתבאר בגמ' שאם אמר משביע אני כל העומדים כאן שאם ידעו לי עדות שיבאו ויעידו וענו אמן והיו עדיו לשם ותבעם אח"כ וכפרו שחייבים שהרי ייחדם בכלל האחרים אחר שהזכיר העומדים וכן אם תבעם להעיד לו ואח"כ עמד בבית הכנסת והשביע כל מי שיודע לו עדות וענו כלם אמן ועדיו בכלל חייבים הואיל ותבעם תחלה:

    אמר לשנים משביעני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות שתבאו ותעידו וכפרו ונמצא שיודעין לו עד מפי עד או שהיה אחד מהם קרוב או פסול פטורין שהרי לא היתה עדותם מחייבת את הנתבע וזו באה בכאן שלא לצורך שכבר למדנוה:

    ובא אח"כ להשמיענו תנאי שלישי שכתבנו ואמר שם שלח התובע ביד עבדו שישביעם לבא ולהעיד לרבו שלא על ידי הרשאה או שאמר להם הנתבע משביעני עליכם שאם תדעו לו שתעידו ולא יאמר שמחמת יראה אתם נמנעים פטורים עד שישמעו מפי התובע בעצמו כמו שהתבאר ל"א ב':

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

    ממה שכתבנו למדת שאין מקום לשבועת העדות אלא באחד עשר תנאים מהם מיוחדים לשבועת העדות לבד והם א' שישמעו מפי התובע או המורשה ממנו ב' שתהא עדותם עדות שיהו בית דין מחייבין לזה ממון על פי אותה העדות ג' שלא תהא שם עדות אחרת שיהא באפשר לזה להוציא הממון על פיהם ד' שתהא כפירתם בבית דין ומהם שהם משתפים אף לשבועת הפקדון והם א' שתהא תביעת העדות בממון ב' שתהא תביעת העדות בדבר המיטלטל ג' שיכפרו אחר השבועה באיזה מקום שישביעוהו ד' שתהא העדות קודמת לשבועה שאף בפקדון אלו אמ' משביעכני על כל פקדון שיבא לידך ממני שתתנהו לי וקבלה ובא אח"כ פקדון לידו וכפר בו פטור וכן כתבוה גאוני ספרד ה' שייחד את עדיו בשעת השבועה או התביעה על הדרך שביארנו ויראה שכן הדין בפקדון ו' שתהא השבועה בלשון שיהו מכירין אותה ומהם אחת שהיא שוה לכל השבועות והיא שתהא השבועה בשם או בכנוי על הדרך שיתבאר:

    אע"פ שביארנו שכל שפטור משבועת העדות חייב בבטוי כבר ביארנו כ"ה ב' במי שנשבע לחברו שיודע לו עדות ואינו יודע פטור בין מעדות בין מבטוי עדות אין כאן שאין שבועת העדות אלא לנתבע להעיד ונשבע שאינו יודע ובטוי אין כאן שהרי לאו שלו אינו בדין בטוי וכן ביארנו שהנשבע שהעיד או שלא העיד ונמצא שקרן חייב בשבועת בטוי ואין כאן דין שבועת העדות כלל:

    המשנה החמשית והכונה בה בביאור החלק השני ובא להודיע שכל ארבעת מיני השבועות בין שנשבע מאליו בין שהושבע מפי אחרים צריך הזכרת השם ומ"מ כל שהזכיר אחד מן הכנויין דיו ואין צריך להזכרת שם המיוחד והוא שאמר משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אלו חייבין בשמים ובארץ הרי אלו פטורין באל"ף דל"ת ביו"ד ה"א בשדי בצבאות בחנון וברחום בארך אפים וברב חסד ובכל הכנויין הרי אלו חייבין המקלל בכלן חייב דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין המקלל אביו ואמו בכלן חייב דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחברו בכלן עובר בלא תעשה יכהו י"י וכן יכהו אלהים זו היא האלה האמורה בתורה אל יכך ויברכך וייטיב לך ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין אמר הר"ם פי' אמרו מצוה אני עליכם וכו' הוא שיאמר להם מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה והמחלקת בין חכמים ור' מאיר בכנויין לבד ובחנון ורחום ומה שזכר אחריהם אבל אלף דלת ויוד הא ושין דלת וצבאות אין צריך לומ' כי הם שמות מיוחדים וכמו כן אלהים ומה שאמר ר' מאיר המקלל בכלם חייב ר"ל מברך את השם באחת מהם חיוב סקילה וחכ"א על השם המיוחד מיתה ועל הכנויין באזהרה והטעם שלא נחלקו בשבועת העדות ואמרו כי היא חייבת בכל הכנויין ומה שאמ' הכתוב ושמעה קול אלה ואסור לאדם לקלל עצמו שנ' השמר לך ושמור נפשך מאד וכבר ביארנו בסוף מכות שלמד השמר מורה על לא תעשה וכן אסור לו לקלל חברו שנ' לא תקלל חרש ולמדנו מפי הקבלה ר"ל לא תקלל מי שאינו עושה מעשה שיהיה ראוי לקלל בשבילו אבל הוא חרש באותו דבר ואמרו יכהו יכהו כנוי על קללת אדם עצמו או חברו ור' מאיר סבר בכאן שאין הפרש בין שיאמר אל יברכהו אלהים או יקללהו ואמרו בכאן אל יכך אמנם רצה להפריש בין אל יכך ובין יברכך וייטיב לך כדי שלא יהיה בו לשמע מאמר זה קללה וכבר ביארנו בפרק אחרון של מכות שהמקלל עצמו וחברו לוקה ואע"פ שהוא לאו שאין בו מעשה וזכרנו העקר שהוא כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם ודין מקלל חברו ועצמו אחד ואמנם עדים זוממין בא מקרא בתורה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכבר ביארנו זה והלכה כחכמי' בכל דבריהם:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Shevuot 35a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה באלף כו' בפר"ח גרס אלף כו' ושמא משום דשם המיוחד הוא כו' עכ"ל ר"ל דקרינן שם המיוחד בא' ד' כמ"ש לא כשאני נכתב אני נקרא אני נכתב בי"ה ונקרא בא' ד' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shevuot 35a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 35, Amud Aleph, about 615 words in 29 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 29 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “להכי כתבה רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי…”

    2. Segment 227 words

      Opens “מתני׳ ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו…”

    3. Segment 315 words

      Opens “״משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו…”

    4. Segment 421 words

      Opens “עמד בבית הכנסת ואמר: ״משביע אני עליכם,…”

    5. Segment 538 words

      Opens “אמר לשנים: ״משביע אני עליכם איש פלוני…”

    6. Segment 624 words

      Opens “שלח ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע:…”

    7. Segment 728 words

      Opens “גמ׳ ת"ר ״משביעני עליכם אם לא תבואו…”

    8. Segment 818 words

      Opens “נאמר כאן תחטא ונאמר להלן תחטא מה…”

    9. Segment 97 words

      Opens “משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות כו':…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “ת"ר משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם: אמר…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1212 words

      Opens “פשיטא לא צריכא דקאי עילויהו מהו דתימא…”

    13. Segment 1345 words

      Opens “תניא נמי הכי ראה סיעה של בני…”

    14. Segment 1450 words

      Opens “אמר לשנים משביע אני עליכם: ת"ר אמר…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “שלח ביד עבדו וכו': ת"ר שלח ביד…”

    16. Segment 1619 words

      Opens “מאי תלמודא אמר ר"א אם לוא יגיד…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “מתני׳ משביעני (אני) עליכם מצוה אני עליכם…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “בשמים ובארץ הרי אלו פטורין באלף דלת…”

      Named: רב חסד.

    19. Segment 197 words

      Opens “המקלל בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין…”

    20. Segment 209 words

      Opens “המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי ר"מ…”

    21. Segment 2121 words

      Opens “המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה…”

    22. Segment 229 words

      Opens “אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב…”

    23. Segment 2327 words

      Opens “גמ׳ משביעני עליכם מאי קאמר אמר רב…”

      Named: רב יהודה.

    24. Segment 2417 words

      Opens “אמר ליה אביי: אלא הא דתני רבי…”

      Named: רבי חייא, אביי.

    25. Segment 2518 words

      Opens “אלא אמר אביי ה"ק משביע אני עליכם…”

      Named: אביי.

    26. Segment 2612 words

      Opens “באלף דלת ביוד הי בשדי בצבאות בחנון…”

      Named: רב חסד.

    27. Segment 2736 words

      Opens “למימרא דחנון ורחום שמות נינהו ורמינהי יש…”

    28. Segment 2817 words

      Opens “אבל הגדול הגבור הנורא האדיר והחזק והאמיץ…”

      Named: רב חסד.

    29. Segment 296 words

      Opens “אמר אביי מתניתין במי שהוא חנון…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shevuot 35a · Segment 11 — “…משביעני עליכם: אמר שמואל אפילו עדיו ביניהן

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shevuot 35a · Segment 24 — “אמר ליה אביי: אלא הא דתני רבי חייא כובלכם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 35a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026