Talmud Builders

    Shevuot 36b

    Back to index

    English translation — Shevuot 36b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, nevertheless, reverse the attribution of the opinions in the mishna and say that Rabbi Meir deems the witness exempt from liability for an oath of testimony, as even in ritual matters, Rabbi Meir does not accept the principle: From a negative statement you can infer a positive statement.

    2Ravina objects to this: And in ritual matters, does Rabbi Meir not accept the principle? But if that is so, with regard to the halakha that priests who perform the Temple service while intoxicated with wine, and priests who perform the Temple service with overgrown hair on their head, who, based on this principle, are liable to receive death at the hand of Heaven, so too does Rabbi Meir not accept this principle? But didn’t we learn in a baraita : And these are they who are liable to receive death at the hand of Heaven: Priests who perform the Temple service while intoxicated with wine and priests who perform the Temple service with overgrown hair on their head, and Rabbi Meir does not disagree with that ruling?

    3Rather, actually reverse the attribution of the opinions in the mishna and say that Rabbi Meir deems the witness exempt from liability for an oath of testimony. When Rabbi Meir does not accept that principle, it is only in cases involving monetary matters; but in cases involving ritual matters, he accepts the principle. That is the reason he does not dispute the halakha in the baraita with regard to a priest intoxicated with wine or with overgrown hair on his head. And the reason that he does not accept the principle: From a negative statement you can infer a positive statement, in the case of sota is that sota is different because it is a ritual matter in which there are ramifications involving monetary matters, i.e., payment of the marriage contract. The same is true with regard to an oath of testimony in the mishna; although it is a ritual matter, it is a ritual matter with ramifications involving monetary matters.

    4MISHNA: One who takes a false oath denying that he is in possession of an item that another deposited with him is liable to return the item with an additional one-fifth of its value and to bring a guilt-offering (see Leviticus 5:20–26). The halakhot of an oath on a deposit apply to men and to women, to non-relatives and to relatives, i.e., even if the owner of the deposit and the purported bailee are related, to those fit to serve as witnesses and to those disqualified from doing so.

    5These halakhot apply when the oath is taken in the presence of a court and when taken not in the presence of a court, as long as the oath is taken on his own, i.e., stated by the defendant himself. But if the oath is administered by others, he is not liable unless he denies the claim in court; this is the statement of Rabbi Meir.

    6And the Rabbis say: Both when the defendant takes an oath on his own and when the oath is administered by others, once he has falsely denied the claim against him, he is liable to bring a guilt-offering and to pay restitution and an additional one-fifth, even if the oath was not administered in the presence of a court.

    7And one is liable to bring an offering for intentionally taking a false oath on a deposit and for unwittingly taking a false oath about the intentional misappropriation of the deposit, i.e., if one knowingly took a false oath but was unaware that he is liable to bring an offering for taking the oath. But he is not liable for unwittingly taking a false oath by itself, where he mistakenly thought that he did not owe anything. And what is he liable for when he intentionally takes a false oath? He must bring a guilt-offering worth at least two silver shekels.

    8The mishna continues: What is the case of an oath on a deposit? It is where the claimant said to the defendant: Give me my deposit, which is in your possession, and the defendant replied: On my oath nothing of yours is in my possession; or the defendant said to him: Nothing of yours is in my possession, the claimant responded: I administer an oath to you, and the defendant said: Amen. In either case this defendant is liable to bring a guilt-offering if he lied.

    9If the claimant administered an oath to him five times, whether in the presence of a court or not in the presence of a court, and the defendant falsely denied each claim, he is liable to bring a guilt-offering for each and every denial. Rabbi Shimon said: What is the reason? It is due to the fact that he is able to retract and confess after each oath and repay the claimant. Since he did not do so, each oath is considered a separate denial of a monetary claim.

    10If five people were suing him and they said to him: Give us back our deposit that is in your possession, and the defendant says: On my oath nothing of yours is in my possession, he is liable for only one false oath. But if he responds to each claimant: On my oath nothing of yours is in my possession, and nothing of yours, and nothing of yours, he is liable for his oath concerning each and every claim that he denied. Rabbi Eliezer says: He is not liable for his oath concerning each claim unless he says: On my oath, at the end of the denial, i.e., he says: Nothing of yours is in my possession, and nothing of yours, on my oath, so that it is clear that he is taking an oath to each one. Rabbi Shimon says: He is not liable for his oath concerning each claim unless he says: On my oath, to each and every claimant, i.e., he says: On my oath nothing of yours is in my possession, and on my oath nothing of yours, to each claimant separately.

    11In a case where the claimant said: Give me back my deposit, and pledge, stolen item, and lost item that are in your possession, and the defendant responds: On my oath nothing of yours is in my possession, he is liable for only one false oath. But if he responds: On my oath I do not have in my possession your deposit, or pledge, stolen item, or lost item, he is liable for his oath concerning each and every claim.

    12In a case where the claimant said: Give me back my wheat, and barley, and spelt that are in your possession, if the defendant responds: On my oath nothing of yours is in my possession, he is liable for only one false oath. But if he responds: On my oath I do not have in my possession your wheat, barley, or spelt, he is liable for his oath concerning each and every claim. Rabbi Meir says: Even if the defendant says: On my oath I do not have in my possession your grain of wheat, or grain of barley, or grain of spelt, he is liable for his oath concerning each and every claim.

    13The mishna continues: If one accuses another: You raped or you seduced my daughter, and the other says: I did not rape and I did not seduce your daughter, to which the father replied: I administer an oath to you, and the defendant said: Amen, the defendant is liable to bring a guilt-offering if it is a false oath. Rabbi Shimon deems him exempt, since one does not pay a fine based on his own admission. Had he confessed he would have been exempt from paying the fine; he is therefore not liable for his denial. The Rabbis said to him: Even though he does not pay the fine based on his own admission, he does pay compensation for humiliation and compensation for degradation resulting from her being raped or seduced, which are monetary claims and not fines, based on his own admission. He is therefore liable for a false oath, as he denied a monetary claim.

    14Similarly, in a case where one person accuses another: You stole my ox, and the defendant says: I did not steal your ox, if the claimant replied: I administer an oath to you, and the defendant said: Amen, he is liable to pay for the ox due to the theft and to bring a guilt-offering if he lied, since by his oath he is denying that he owes the value of the ox that he would have to pay if he admitted to stealing it. But in a case where the claimant accuses the defendant of stealing the ox and slaughtering or selling it, and the defendant says: I stole the ox, but I did not slaughter or sell it, and this is a lie, if the claimant replied: I administer an oath to you, and he said: Amen, then the defendant is exempt from the fivefold payment for slaughtering or selling another’s ox, since it is a fine.

    15If the claimant says: Your ox killed my ox, and the defendant lies and says: It did not kill your ox, to which the claimant replied: I administer an oath to you, and he said: Amen, then he is liable for his false oath. But if the claimant says: Your ox killed my Canaanite slave and you are therefore liable to pay me a fine of thirty shekels, and he lies and says: It did not kill your slave, to which the claimant replied: I administer an oath to you, and he said: Amen, then he is exempt, because payment for the slave is a fine.

    16If the claimant said to him: You injured me and caused me a wound, and the defendant says: I did not injure you and I did not cause you a wound, to which the claimant replies: I administer an oath to you, and he said: Amen, he is liable. But if one’s Canaanite slave said to him: You knocked out my tooth, or: You blinded my eye, and you are therefore required to emancipate me, and he says: I did not knock out your tooth, or: I did not blind your eye, to which the slave replies: I administer an oath to you, and he said: Amen, he is exempt from bringing a guilt-offering even though he lied, since the obligation to emancipate one’s slave in these cases is a penalty.

    17This is the principle: For any claim that the defendant would have to pay based on his own admission, he is liable to bring a guilt-offering for taking a false oath concerning that claim. And for any claim that he would not pay based on his own admission but would pay only by the testimony of witnesses, he is exempt from bringing a guilt-offering for taking a false oath concerning that claim.

    18GEMARA: Rav Aḥa bar Huna and Rav Shmuel, son of Rabba bar bar Ḥana, and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, studied tractate Shevuot in the study hall of Rabba. Rav Kahana encountered them and inquired with regard to a matter in the mishna. He said

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שתויי ייןדבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו (סנהדרין פג:) דכתיב (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו בבואכם אל אהל מועד תמותו:

    פרועי ראשנפקא לן (סנהדרין שם) מדאיתקש לשתויי יין בספר יחזקאל (מד):

    והתנן אלו שבמיתהולא פליג איש עליה:

    ה"ג אלא לעולם איפוך וכי לית ליה בממונאכלומר אלא כי מפכת לה לא תימא אפילו באיסורא לית ליה אלא ודאי אית ליה ומשום הכי ליכא פלוגתא גבי שתויי יין:

    ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הואגביית כתובתה ושבועה דמתני' נמי ע"י ממון באה הלכך ר"מ פוטר כדאפכינן ובלאו איפוך ליכא לתרוצה דא"כ לר"מ שבועה דמתניתין איסורא גרידתא היא דע"כ בהכי איצטריך לן לאוקומיה (והוא השבעת עד אחד שאינו בא לממון) ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן אפילו באיסורא גרידתא א"כ שתויי יין דבמיתה לרבנן מנא להו וכן מצאתי לשון בבלי בספרים ישנים. לא איתמר לא תיפוך משום קושיא דשתויי יין לרבנן:

    מתני' שבועת הפקדוןבאנשים ובנשים כו' - איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים כו' תננהו נמי לכולהו:

    בקרוביםשבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:

    בפני ב"ד ושלא בפני ב"דאם מפיו נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר שבועה ואח"כ הודה חייב קרבן דכתיב (ויקרא ה׳:כ״א) וכחש בעמיתו כל דהו:

    ומפי אחריםשלא ענה אמן כגון משביעני עליך שתחזיר לי פקדוני ואמר אין לך בידי אינו חייב עד שיכפור בב"ד. משום דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב ומשבועת העדות גמרינן ליה וסבירא ליה לר"מ דון מינה ומינה והתם בב"ד כדפרישנא בפירקין לעיל (שבועות דף לא.):

    וחכ"א כו'דסבירי להו דון מינה ואוקי באתרה כדפרישנן בפירקין דלעיל (שם):

    וחייב על זדון שבועהדלא כתיב בהו ונעלם. זדון השבועה שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:

    ועל שגגתה עם זדון הפקדוןששגג בקרבן והזיד בפקדון דיודע דהזיד בפקדון וכפר אבל אינו יודע אם חייב עליו קרבן וכו':

    ואינו חייב על שגגתה גרידתאאם סבור לישבע באמת משום דאנוס הוא:

    בכסף שקליםהקנוי בשני סלעים דהכי כתיב (ויקרא ה) גבי איל האשם בערכך כסף שקלים:

    מפני שיכול לחזור ולהודותאחר כפירה נמצא שבכל שבועה הוא כופרו ממון:

    שבועה באחרונהאין לך בידי לא לך ולא לך בשבועה דהשתא קיימא שבועה אכולהו:

    אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמתבגמרא מפרש לה:

    שאינו משלם קנס על פי עצמווכיון דאי אודי לא מיחייב לשלומי כי כפר נמי לאו ממונא קא כפר ליה:

    אבל משלם בושת ופגם וכו'הילכך ממונא כפריה ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

    המית שורך את עבדי קנסא הוא דמשלם שלשים סלעים אפילואינו. שוה אלא דינר:

    אמר לו עבדו הפלת את שיניקנסא הוא שיוציא את עבדו לחרות בשביל אבר והרי הוא כבהמתו:

    שבועות 36 עמוד ב

    1אלא איפוך אפילו באיסורא לית ליה.

    2מתקיף ליה רבינא: ובאיסורא לית ליה?! אלא מעתה, שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה; הכי נמי דלית ליה לר"מ והתנן: אלו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש!

    3אלא לעולם תיפוך; כי לית ליה בממונא, באיסורא אית ליה; ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא.

    4הדרן עלך שבועת העדות׃

    Mishna

    5שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים;׃

    6בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו; ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפרנו בב"ד דברי רבי מאיר.

    7וחכמים אומרים: בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב.

    8וחייב על זדון השבועה, ועל שגגתה עם זדון הפקדון; ואינו חייב על שגגתה גרידתא. ומה חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.

    9שבועת הפקדון כיצד? אמר לו: ״תן לי פקדוני שיש לי בידך״, ״שבועה שאין לך בידי״; או שאמר לו: ״אין לך בידי״, ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ הרי זה חייב.

    10השביע עליו חמש פעמים, בין בפני בית דין ובין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון: מה טעם? מפני שיכול לחזור ולהודות.

    11היו חמשה תובעים אותו אמרו לו: ״תן לנו פקדון שיש לנו בידך״; ״שבועה שאין לכם בידי״ אינו חייב אלא אחת. ״שבועה שאין לך בידי, ולא לך ולא לך״ חייב על כל אחת ואחת. ר"א אומר: עד שיאמר שבועה באחרונה. ר"ש אומר: עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.

    12״תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך״; ״שבועה שאין לך בידי״ אינו חייב אלא אחת, ״שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה״ חייב על כל אחת ואחת.

    13״תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך״; ״שבועה שאין לך בידי״ אינו חייב אלא אחת, ״שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין״ חייב על כל אחת ואחת. רבי מאיר אומר: אפילו אמר ״חטה ושעורה וכוסמת״ חייב על כל אחת ואחת.

    14״אנסת ופיתית את בתי״, והוא אומר: ״לא אנסתי ולא פיתיתי״; ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״ חייב. רבי שמעון פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו. אמרו לו: אע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו, משלם בשת ופגם על פי עצמו.

    15״גנבת את שורי״, והוא אומר ״לא גנבתי״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב. ״גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    16״המית שורך את שורי״, והוא אומר ״לא המית״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב. ״המית שורך את עבדי״, והוא אומר ״לא המית״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    17אמר לו: ״חבלת בי ועשית בי חבורה״, והוא אומר: ״לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ חייב. אמר לו עבדו: ״הפלת את שיני וסימית את עיני״, והוא אומר: ״לא הפלתי ולא סימיתי״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ פטור.

    18זה הכלל: כל המשלם על פי עצמו חייב, ושאינו משלם על פי עצמו פטור.

    Gemara

    19רב אחא בר הונא ורב שמואל בריה דרבה בר בר חנה ורב יצחק בריה דרב יהודה, תנו שבועות בי רבה. פגע בהו רב כהנא, אמר׃

    Tosafot

    ה"ג בקונטרס ור"ח אלא לעולם איפוך ובאיסורא אית ליה ובממונא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ובספרים היה כתוב לא תיפוך והקשה בקונטרס דלרבנן דפטרי מי לית להו דשתויי יין במיתה ונראה לתרץ דהא דפטרי משום דבעינן שם המיוחד ואינהו אאלהים קאי אע"ג דכבר איפליגו איידי דתנא ר' מאיר מחייב תנא נמי וחכמים פוטרין ואם תאמר התינח סוטה דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן משום דאית ביה ממונא אבל אכתי תיקשה מכל הנהו קראי דמייתי פ"ג דקדושין (דף סא:) בשלמא לר"מ היינו דכתיב ואם בחקותי וגו' וכן אם תטיב ואם תאבו ואם לא יתחטא משמע דמצריך ר"מ כפילא אף על גב דליכא אלא איסורא גרידא וי"ל דאם בחקותי ואם תטיב ואם תאבו איכא כמה מצות דאית בהו ממונא והוא יתחטא נמי שייך לענין ממון כגון מטמא תרומה אבל קשיא לר"ת דבספ"ק דנדרים (דף יג:) גבי נדר לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אע"ג דליכא אלא איסורא ואומר הר"ר י"ט דוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ"ב דנדרים (דף טז.) משמע דאית ליה משום דאיסור חמור הוא דחשיב בפרק בתרא דיומא (דף פו.) חייבי כריתות ולא תשא עמהן ולקמן בריש שבועת הדיינים (שבועות דף לט.) נמי אמרינן נזדעזע כל העולם כשאמר הקב"ה לא תשא וא"ת והלא בקדושין (שם) בעי רבי מאיר תנאי כפול בשבועה גבי אז תנקה מאלתי וי"ל דהתם איכא ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו:

    מתני' שבועת הפקדוןאשם בכסף שקלים. באשם מעילות כתיב ומיניה ילפינן שאר אשמות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואסיקנא לענין איסורא כי הא.

    וכגון פרועי ראש ושתויי יין דכתיב בהו שלא ישתו יין בבאם אל אהל מועד ולא ימותו. מכלל שאם ישתו ויבואו אל אהל מועד ימותו. כי האי גוונא דהיא איסורא. א"ר מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. אבל לענין ממונא כגון תנאי בני גד ובני ראובן לא אמר ושאני סוטה דאע"ג דאיסורא היא (כגון) [כיון] דאית ביה ממונא דצריכה להפקיעה כתובתה לא אמר מכלל לאו אתה שומע הן: ירושלמי הא דתנן עובר בלא תעשה מהו ללקות. חברייא אמרין אינו לוקה. א"ר יוסי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה. גרסינן בכריתות [פרק] אמרו לו אכלת חלב (דף יב:) אמר אביי מודה ר' מאיר שאם [אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי] בעי אמר לא נתכונתי לעדות: תוספתא המשביע נשים קטנים או קרובים ופסולין פטורין:

    הדרן עלך שבועת העדות.

    שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בב"ד דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין זה ובין זה כיון שכפר בו חייב. וחייב בין בזדון השבועה בין בשגגת הקרבן. והוא דידע בפקדון דאיתיה גביה וכפר ביה. אבל אם שגג בפקדון [פטור] מומהו חייב על הזדון אשם בכסף שקלים:

    רב אחא ורב שמואל ורב יצחק בעא מיניהו רב כהנא הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 36b

    Shevuot 36b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 457 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שתויי יין דבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו (סנהדרין פג:) דכתיב (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו בבואכם אל אהל מועד תמותו:

    פרועי ראש נפקא לן (סנהדרין שם) מדאיתקש לשתויי יין בספר יחזקאל (מד):

    והתנן אלו שבמיתה ולא פליג איש עליה:

    ה"ג אלא לעולם איפוך וכי לית ליה בממונא כלומר אלא כי מפכת לה לא תימא אפילו באיסורא לית ליה אלא ודאי אית ליה ומשום הכי ליכא פלוגתא גבי שתויי יין:

    ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא גביית כתובתה ושבועה דמתני' נמי ע"י ממון באה הלכך ר"מ פוטר כדאפכינן ובלאו איפוך ליכא לתרוצה דא"כ לר"מ שבועה דמתניתין איסורא גרידתא היא דע"כ בהכי איצטריך לן לאוקומיה (והוא השבעת עד אחד שאינו בא לממון) ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן אפילו באיסורא גרידתא א"כ שתויי יין דבמיתה לרבנן מנא להו וכן מצאתי לשון בבלי בספרים ישנים. לא איתמר לא תיפוך משום קושיא דשתויי יין לרבנן:

    מתני' שבועת הפקדון באנשים ובנשים כו' - איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים כו' תננהו נמי לכולהו:

    בקרובים שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:

    בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אם מפיו נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר שבועה ואח"כ הודה חייב קרבן דכתיב (ויקרא ה׳:כ״א) וכחש בעמיתו כל דהו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 36b · Sefaria

    Tosafot

    ה"ג בקונטרס ור"ח אלא לעולם איפוך ובאיסורא אית ליה ובממונא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ובספרים היה כתוב לא תיפוך והקשה בקונטרס דלרבנן דפטרי מי לית להו דשתויי יין במיתה ונראה לתרץ דהא דפטרי משום דבעינן שם המיוחד ואינהו אאלהים קאי אע"ג דכבר איפליגו איידי דתנא ר' מאיר מחייב תנא נמי וחכמים פוטרין ואם תאמר התינח סוטה דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן משום דאית ביה ממונא אבל אכתי תיקשה מכל הנהו קראי דמייתי פ"ג דקדושין (דף סא:) בשלמא לר"מ היינו דכתיב ואם בחקותי וגו' וכן אם תטיב ואם תאבו ואם לא יתחטא משמע דמצריך ר"מ כפילא אף על גב דליכא אלא איסורא גרידא וי"ל דאם בחקותי ואם תטיב ואם תאבו איכא כמה מצות דאית בהו ממונא והוא יתחטא נמי שייך לענין ממון כגון מטמא תרומה אבל קשיא לר"ת דבספ"ק דנדרים (דף יג:) גבי נדר לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אע"ג דליכא אלא איסורא ואומר הר"ר י"ט דוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ"ב דנדרים (דף טז.) משמע דאית ליה משום דאיסור חמור הוא דחשיב בפרק בתרא דיומא (דף פו.) חייבי כריתות ולא תשא עמהן ולקמן בריש שבועת הדיינים (שבועות דף לט.) נמי אמרינן נזדעזע כל העולם כשאמר הקב"ה לא תשא וא"ת והלא בקדושין (שם) בעי רבי מאיר תנאי כפול בשבועה גבי אז תנקה מאלתי וי"ל דהתם איכא ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו:

    מתני' שבועת הפקדון אשם בכסף שקלים. באשם מעילות כתיב ומיניה ילפינן שאר אשמות:

    Tosafot on Shevuot 36b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואסיקנא לענין איסורא כי הא.

    וכגון פרועי ראש ושתויי יין דכתיב בהו שלא ישתו יין בבאם אל אהל מועד ולא ימותו. מכלל שאם ישתו ויבואו אל אהל מועד ימותו. כי האי גוונא דהיא איסורא. א"ר מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. אבל לענין ממונא כגון תנאי בני גד ובני ראובן לא אמר ושאני סוטה דאע"ג דאיסורא היא (כגון) [כיון] דאית ביה ממונא דצריכה להפקיעה כתובתה לא אמר מכלל לאו אתה שומע הן: ירושלמי הא דתנן עובר בלא תעשה מהו ללקות. חברייא אמרין אינו לוקה. א"ר יוסי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה. גרסינן בכריתות [פרק] אמרו לו אכלת חלב (דף יב:) אמר אביי מודה ר' מאיר שאם [אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי] בעי אמר לא נתכונתי לעדות: תוספתא המשביע נשים קטנים או קרובים ופסולין פטורין:

    הדרן עלך שבועת העדות.

    שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בב"ד דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין זה ובין זה כיון שכפר בו חייב. וחייב בין בזדון השבועה בין בשגגת הקרבן. והוא דידע בפקדון דאיתיה גביה וכפר ביה. אבל אם שגג בפקדון [פטור] מומהו חייב על הזדון אשם בכסף שקלים:

    רב אחא ורב שמואל ורב יצחק בעא מיניהו רב כהנא הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 36b · Sefaria

    Rashba

    גירסת הספרים שלנו והיא גירסת רש"י אלא לעולם איפוך וכי לית ליה במונא באיסורא אית ליה ודקא קשיא סוטה ועדים איסורא דאית ביה ממונא הוא. דאף על גב דעדים הנשבעין אינהו לא מפסדי ממונא, מכל מקום כיון דממונא מתפסד בשבועתיהו בממונא הוא, ורבנן ר' חנינה בן גמליאל היא (קידושין סא, א) אבל ר"ח ז"ל גריס לעולם לא תיפוך וכי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה, ודקא קשיא סוטה, איסורא דאית ביה ממונא הוא פירוש דעדים איסורא גרידתא חשבינן לה משום דעדים המושבעין אינהו גופייהו לא מפסדי ממונא, אבל סוטה דאיהי גופא מיפסדא כתובה חשבינן בממונא ורבנן דפליגי במתניתין ולית להו מכלל לאו אתה שומע הן לאו ר' חנינא בן גמליאל הוא, אלא ר' יהודה לפי גירסת קצת הספרים, אי נמי חד מהנך תנאי דבני פלוגתיה דר"מ, וסבירא להו דעדים נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא וכממונא דמי דעל עסקי ממון הן באין. והרמב"ן ז"ל כתב דהכא אפילו ת"ל דהני רבנן אית להו מכלל לאו אתה שומע הן לאו בלאו מכלל הן פליגי, אלא דסבירא להו דכיון דאמרה תורה (ויקרא ה, א) ושמעה קול אלה לעולם בעינן דשמעי אלה ממש, אבל לא לאלה שאינה נשמעת אלא מבכלל לאו, ויפה פירש. וא"ת היכי קאמרינן הכא דר' מאיר באיסור אית ליה, והא אמרינן בנדרים (יא, א; יג, ב) בלא חולין לא אוכל לך דר' מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, לא היא דהתם נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא דהא אסר חפצא עליה, וכן נמי בגיטין וקידושין אית בהו ממונא דהיינו כתובה ותנאי כתובה, ומ"ה אתקין שמואל בגיטא (גיטין עה, ב) דשמ' אם מתי ואם לא מתי, והריא"ף ז"ל שהשיב בתשובה (סי' לא) דכי בעי תנאי כפול הני מילי בגיטין וקידושין, אבל בדיני ממונות לא בעי, והקשו אחרים עליו דאדרבה עיקר תנאי בני גד ובני ראובן דמיניה יליף ר' מאיר בממון הוא ולא באיסורא, והכי נמי אפילו ר"מ מודה באיסורא וכי לית ליה בממונא הוא דלית ליהולאו קושיא היא לפי שהרב לית ליה כר"מ כלל אפילו בממון, אלא דבגיטין וקידושין חושש שמא יבא ב"ד ויסבור כר' מאיר ויפסול הגט, ומשום חששא זו הוא דאתקין שמואל אם מתי אם לא מתי וכדחשש רב נמי (בגיטין פה, ב) דאתקין בגיטי מיומא דנן ולעולם ולאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ולא לאפוקי מיניה ממש לומר דלית הלכתא כותיה, דהא איהו גופיה דפסק כותיה בפ' יש נוחלין (ב"ב קלו, א) גמ' הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, אלא לחוש שלא יבא הדבר לידי קלקול, ואף כן כתב רבנו שמואל ז"ל שם בפרק יש נוחלין, ושם כתבתיה בסיעתא דשמיא.

    מתני' וחייב על זדון השבועה. דילפינן משבועת העדות בגזירה שוה דתחטא תחטא כדאיתא לעיל בפרק שבועת העדות (שבועות לד, א), ואמרינן הכי בהדיא בפרק ארבע מחוסרי כפרה (כריתות ט, א).

    ואינו חייב על שגגתו דאנוס הוא.

    ומהו חייב על זדונו אשם בכסף שקלים דילפינן ממעילה בגזירה שוה ערכך ערכך.

    Rashba on Shevuot 36b · Sefaria

    Ritva

    אלא מעתה שתויי יין וכו' פי' דנפקא לן שהן במיתה מדכתיב יין ושכר אל תשת ולא תמותי הא אם תשתי תמותי ופרועי ראש ילפי משתויי יין מדאיתקש בדברי יחזקאל ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו:

    ה"ג (והתנן) [והתניא] אלו שבמית' דלא אשכחן מתני' בשום דוכתא וא"ת א"כ מנ"ל דמודה בה ר"מ כיון דלאו סתם מתני' היא וי"ל דקי"ל דההיא ד"ה היא ולהכי אסקינן מינה תיובתא לרב ששת פ' הנחנקין. ה"ג אלא לעולם לא תיפוך ואיסורא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא פי' משום כתובה ותנאי כתובה והיינו טעמא נמי דבעי ר"מ בגיטין וקידושין תנאי כפול ובקונמות נמי הא איכא הפסד ממון דמיתסר בההוא קונם וא"ת עדות נמי דמתני' יש בו ממון וי"ל דכיון דאין הממון לעדים הנשבעים לא חשיב אלא איסורא בלא ממונא כך פי' גי' זו אבל רש"י ז"ל הקשה דא"כ תיקשי אדרבנן ממתני' אמתני' דשתויי יין ופרועי ראש דאלו במתני' פטרי רבנן ואע"ג דהוי איסורא ולא ממונא וכן כתב רבי' יהודאי גאון ז"ל לא מיתמר לא תיפוך משום דקשייא שתויי יין ופרועי ראש לרבנן ונראה שאין למחוק הגי' בכך שהרי י"ל דרבנן דהכא בשיטת ר"מ הם דבעו תנאי כפול בממונא או באיסורא דאית ביה ממונא מיהת וס"ל דעדות נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא כיון שעל תביעת ממון היא באה לשבועה אע"פ שאינה ממון אבל בשתויי יין דליכא ממונא באה לשבועה ואע"פ שאין הממון לעדים אבל בשתויי יין דליכא ממונא כלל מודו ורש"י ז"ל גרס וכן הגאונים ז"ל לעולם איפוך וכי לית ליה לר"מ בממונא אבל באיסורא דלית ליה ממונא אית ליה ושאני סוטה ועדים דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ע"כ פי' ורבנן דמחייבי במתני' משום דס"ל דאפי' בממונא ממש לא בעי תנאי כפול וכר"ח ב"ג דהתם ואין צורך למחוק הגי' לפי מה שכתבתי ולענין פסק היא ודאי לית ליה הלכתא כר"מ אפילו בממונא וכ"ש באיסורא דלית ביה ממונא והא דאתקין רב בגיטא דש"מ תנאי כפול אם מתי ואם לא מתי לרווחא דמילתא תקין לחוש לדברי ר"מ לכתחלה בדבר שבערוה וכדכתיבנא בדוכתא בס"ד וז"ש רבי' אלפאסי ז"ל בתשובותיו דכי בעינן תנאי כפול ה"מ בגיטין וקידושין אבל בדיני ממונות לא בעינן וכוונתו למ"ש דבממונא לא חיישינן לדר"מ ואף על גב דעיקר ראייתו מתנאי בני גד אבל בגיטין וקידושין חוששין לדבריו וכן תי' דבריו הרמב"ן ז"ל וכענין ההוא כתב רבינו שמואל בפרק יש נוחלין:

    פרק חמישי שבועת הפקדון נוהגת וכו' כולה מתני' מיפרשא ממאי דכתיבנא בפרקין דלעיל והא דקתני סיפא ומהו חייב על זדונו אשם בכסף שקלים בספרא גמר לה בג"ש דערכך ערכך מאשם מעילות דכתיב בה כסף שקלים בשקל הקדש לאשם והתם נמי איכא מאן דגמר כן בג"ש לאשם תלוי דעלמא דאע"ג דודאי חטאת בת דנקא ספיקו כסף שקלים והחמיר הכתוב בספיקו יותר מודאי כדי שישמר אדם בהם והתם איכא מאן דלא גמר ג"ש ואין אדם דן ג"ש מעצמו ומייתי לה לאשם של פקדון שהוא כסף שקלים באשם של מעילות מדכתיב וזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות ומיהו לא מייתי אשם תלוי מהתם דאיכא למימ' דשאני אשם תלוי שלא יהא ספיקו חמור מן ודאו ואין תורה האשם בא אלא לכל אשמות ודאין ומייתי אשם תלוי מדכתיב ביה ואם נפש וילמד תחתון מן העליון והכי איתא בהדיא בכריתות פ' דם שחיטה וכן כתב רבינו הרמב"ם ז"ל כאן:

    Ritva on Shevuot 36b · Sefaria

    Meiri

    שתויי יין ופרועי ראש שנכנסו במקדש הרי הן במיתה בידי שמים ולענין עבודתם מיהא אם עבדו בשתויי יין חללו ובפרועי הראש לא חללו וכבר ביארנו ענין זה בשני של סנהדרין כ"ב ב':

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    שבועת הפקדון וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא ששבועת הפקדון היא הרביעית שבארבעת מיני השבועות וענינה הוא שכל שיש לחברו תביעת ממון עליו באיזה צד וכפר בו ונשבע ואח"כ הודה שדינו לשלם קרן וחומש ולהביא אשם גזילות האמור בסדר ויקרא בפרשת וכחש בעמיתו וכן ביארנו שכל שבועות שהדיינין משביעין על קצת הכפירות הם מכלל שבועה זו וייחדנו על עניני שבועה זו שהיא החלק החמשי שבמסכתא ושכל אלו הפרקים הבאים הם מעניני חלק זה ואמנם זה הפרק בא לבאר עניני שבועת הפקדון לבד מבלי שישגיח למה שהדיינין משביעין כלל ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון במי נוהגת שבועה זו ועל איזה צד חייב בה ומהו חייב בה השני בתכונת השבועה היאך היא ועל איזה צד חייב עליה קרבן אחד לבד ועל איזה צד חייב עליה כמה קרבנות השלישי באיזה ממון יתחייב בדין שבועת הפקדון ובאיזה ממון אינו בדין זה זה שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והוא שאמר שבועת הפקדון נוהגת באנשי' ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין דברי ר' מאיר וחכ"א בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתו ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים אמר הר"ם פי' שגגתה על הדרך שנתבאר בשבועת העדות והוא שידע שהשבועה אסורה ולא ידע שחייב עליה קרבן ושגגת הפקדון מבואר והוא שלא נזכר שיש לו אצלו הפקדון ואמרה תורה וכחש בעמיתו מורה שהוא יודע בפקדון בשעת השבועה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי שבועת הפקדון שנאמר עליה בפרשת ויקרא שכל שאדם תובע לחברו ממון וכפר בו ונשבע ואח"כ הודה שמשלם קרן וחומש לבעלים ומביא אשם בכסף שקלים כדכתי' בערכך כסף שקלים נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים ומפני שנתמעטו קצתן בשבועת העדות לסבה שכבר הזכרנו ל' א' נגרר אחריה לומר בזו שנוהגת בכלן וכן אמר שהיא נוהגת בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין בין מפי עצמו כגון שנשבע הוא בין מפי אחרים כגון שהשביעו התובע ואע"פ שלא ענה אמן וכן הדין אם השביעוהו בית דין ואח"כ הודה וכן אין צריך שתהא הכפירה בבית דין לדעת חכמים שהלכה כמותם והם דורשים בזו דון מינה ואוקי באתרה כמו שביארנו בפרק עדות נמצא בין שנשבע בין שהושבע בין שקבל בין שלא קבל כל שכפר אחר השבועה באיזה מקום שתהא השבועה או הכפירה חייב כדין שבועת הפקדון ואפי' נשבע בלא תובע כגון שראהו רץ אחריו ואמ' לו מה אתה בא אחרי שבועה שאין לך בידי וכיוצא בזה בין שנשבע לבעל הממון בין לבא בהרשאתו כמו שביארנו בעדות ל"א ב' וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ופי' זדון השבועה שהוא מזיד בכל ר"ל שיודע שהפקדון בידו ושהשבועה אסורה עד שיתחייב עליה קרבן מפני ששבועת הפקדון לא נאמר בה ונעלם ונעשה בה מזיד כשוגג לענין קרבן וביאור שגגתה עם זדון הפקדון שיודע שהפקדון בידו וכן שהשבועה אסורה אלא שאינו יודע שהוא חייב עליה קרבן ואינו חייב על שגגתו ר"ל אם שגג בפקדון והוא שאינו זוכר הפקדון ושוגג בעקר השבועה ר"ל שאינו יודע שהשבועה לשקר בממון אסורה הרי זה אנוס ופטור מכלום ומהו חייב על זדונה אשם בכסף שקלי' כמו שביארנו:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Meiri on Shevuot 36b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ה"ג בקונטרס כו' ונראה לתרץ כו' דבעינן שם המיוחד ואינהו אאלהים קאי אע"ג דכבר כו' עכ"ל יש לדקדק בזה דהא גבי שבועה ברישא דמתני' לא פליגי חכמים דמתני' ומחייבין בכינוי וכן במקלל חבירו ועצמו נמי לא פליגי ומחייבין בכינוי אלא דבמברך השם ומקלל אביו הוא דפליגי למפטר בכינוי ממיתה ואם כן בסיפא גבי אלה וקללה בעדות מהיכא תיתי להו לחכמים למפטר בכינוי וי"ל בזה להאי תירוצא לפום הך גירסא דגרסינן לא תיפוך דלית ליה לתלמודא הא דקאמר רבי ינאי לעיל גבי מקלל עצמו וחבירו ודברי הכל אלא לר' מנחם בר יוסי קרא יתירא אתא לרבות כל המקללים אפי' עצמו וחבירו נמי אינו אלא בשם וחכמים דפליגי ופוטרין בכינוי במתני' במקלל אביו ה"נ דפוטרים גבי מקלל עצמו וחבירו דההוא קרא יתירא לכל המקללים אתי דאינו חייב אלא בשם וזה שכתבו התוס' אע"ג דכבר איפליגו דהיינו ברישא גבי מקלל אביו וסמכו חכמים עצמן גבי מקלל עצמו וחבירו אמאי דפליגי כבר גבי מקלל אביו א"כ לא ה"ל למפלג נמי גבי אלה ומקלל דעדות דה"ל למסמך אמאי דפליגי ברישא וע"ז תירצו דפטורא דחכמים לא הוה אצטריך למתני הכא אלא משום חיובא דר"מ אע"ג דבעלמא בעי תנאי כפול גבי ממונא הכא איסורא גרידתא הוא לגבי עדים ולא בעי תנאי כפול אלא מכלל לאו אתה שומע הן כן נראה לי ליישב דבריהם ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה בפני ב"ד ושלא כו' ואח"כ הודה חייב קרבן כו' עכ"ל הוצרך לפרש ואח"כ הודה לרבה דבעדים לא מיחייב דהוי כפירת דברים אלא למאי דמסיק תלמודא דביש לו נמי עדים לא הוי כפירת דברים וחייב מצינן לאוקמא מתניתין נמי בהכי וק"ל:

    בא"ד דכתיב וכחש בעמיתו כל דהו עכ"ל מפי' מהרש"ל וצ"ל דרש"י בא לפרש דחייב מפי עצמו אף בלא טענת תובע כו' וזהו שמעינן מוכחש בעמיתו כל דהו כדלעיל (שבועות דף ל"ב) עכ"ל אבל אין לזה מקום כאן ועוד נראה לפרש משום דגבי שבועת עדות קתני דבעי כפירה בב"ד והכא בשבועת הפקדון לא קתני ליה וקאמר דהיינו מדכתיב וכחש כל דהו כפירה אפי' שלא בב"ד ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shevuot 36b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' דאיסורא דאית ביה ממונא הוא עי' לעיל דף לג ע"ב ובתוס' שם ד"ה אואין:

    Gilyon HaShas on Shevuot 36b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 36, Amud Bet, about 457 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “אלא איפוך אפילו באיסורא לית ליה.…”

    2. Segment 225 words

      Opens “מתקיף ליה רבינא: ובאיסורא לית ליה?! אלא…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אלא לעולם תיפוך; כי לית ליה בממונא,…”

    4. Segment 44 words

      Opens “הדרן עלך שבועת העדות…”

    5. Segment 510 words

      Opens “מתני׳ שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים…”

    6. Segment 619 words

      Opens “בפני בית דין ושלא בפני בית דין…”

      Named: רבי מאיר.

    7. Segment 712 words

      Opens “וחכמים אומרים: בין מפי עצמו בין מפי…”

    8. Segment 821 words

      Opens “וחייב על זדון השבועה, ועל שגגתה עם…”

    9. Segment 928 words

      Opens “שבועת הפקדון כיצד? אמר לו: ״תן לי…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “השביע עליו חמש פעמים, בין בפני בית…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1147 words

      Opens “היו חמשה תובעים אותו אמרו לו: ״תן…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “״תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה…”

    13. Segment 1341 words

      Opens “״תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי…”

      Named: רבי מאיר.

    14. Segment 1439 words

      Opens “״אנסת ופיתית את בתי״, והוא אומר: ״לא…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 1523 words

      Opens “״גנבת את שורי״, והוא אומר ״לא גנבתי״;…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “״המית שורך את שורי״, והוא אומר ״לא…”

    17. Segment 1740 words

      Opens “אמר לו: ״חבלת בי ועשית בי חבורה״,…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “זה הכלל: כל המשלם על פי עצמו…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “גמ׳ רב אחא בר הונא ורב שמואל…”

      Named: רב אחא בר הונא, רב שמואל, רב יצחק, רב יהודה, רב כהנא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shevuot 36b · Segment 19 — “…רבה. פגע בהו רב כהנא, אמר

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Shevuot 36b · Segment 19 — “גמ׳ רב אחא בר הונא ורב שמואל בריה דרבה…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shevuot 36b · Segment 2 — “מתקיף ליה רבינא: ובאיסורא לית ליה?! אלא מעתה, שתויי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shevuot 36b · Segment 19 — “…בר הונא ורב שמואל בריה דרבה בר בר חנה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 36b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026