Talmud Builders

    Shevuot 33a

    Back to index

    English translation — Shevuot 33a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But the second set of witnesses still stands available to testify, so what loss did the first set cause the plaintiff when they denied knowledge of the matter?

    2Ravina said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the two witnesses in the second set were relatives through their wives at the time of the denial of the first set of witnesses. The two witnesses in the second set were married to two sisters, and brothers-in-law are unfit to serve as witnesses together. Therefore, the claim of the plaintiff is entirely dependent upon the testimony of the first set of witnesses. And the sisters who were wives of the witnesses in the second set were moribund. Lest you say that since, presumably, the majority of individuals who are moribund will actually die very soon, and therefore these two witnesses are fit to testify together, therefore, the tanna teaches us that since now in any event, the wives had not yet died, their husbands remain unfit to testify together.

    3MISHNA: In a case where the plaintiff said to the witnesses: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf that I have in the possession of so-and-so a deposit, and an outstanding loan, and a stolen item, and a lost item, and they lied in reply: On our oath we do not know any testimony on your behalf, they are liable for taking only one false oath of testimony.

    4But if they lied in reply: On our oath we do not know that you have in the possession of so-and-so a deposit, and an outstanding loan, and a stolen item, and a lost item, they are liable for each and every one of the components of the claim. It is as though they took a separate oath with regard to each of the details of the claim.

    5In a case where the plaintiff said to the witnesses: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify that I have in the possession of so-and-so a deposit of wheat, and barley, and spelt, and they lied in reply: On our oath we do not know any testimony on your behalf, they are liable for taking only one false oath of testimony.

    6But if they lied in reply: On our oath we do not know any testimony on your behalf that you have in the possession of so-and-so wheat, and barley, and spelt, they are liable for each and every one of the components of the claim.

    7In a case where the plaintiff said to the witnesses: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf that I have in the possession of so-and-so an outstanding payment for damage; or an outstanding payment for half the damage, which the owner pays for damage caused by his innocuous ox goring another animal; or with regard to an outstanding payment of double the principal that a thief must pay the owner of the stolen item; or with regard to an outstanding payment of four or five times the principal that a thief pays when he stole a sheep or an ox, respectively, and then slaughtered or sold it; or in a case where the plaintiff said: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify that so-and-so raped my daughter; or, he seduced my daughter; or, that my son struck me; or, that another injured me; or, that he set my stack of grain on fire on Yom Kippur; if in any of these cases the witnesses took an oath falsely denying any knowledge of the matter on behalf of the plaintiff, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.

    8GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In a case where one administers an oath to witnesses concerning a fine if they do not come and testify that one performed an action that renders him liable to pay a sum fixed by the Torah as penalty for that action, what is the halakha ? Is it like any other case of an oath administered to witnesses in monetary matters or not?

    9The Gemara refines the dilemma: According to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, do not raise the dilemma, as he says in a case where one performed an action in the presence of witnesses for which he is liable to pay a fine, and before the witnesses testified, he admitted his liability, even though the principle is: One who admits that he is liable to pay a fine is exempt from paying the fine, the witnesses shall come and testify and render the one who performed the action liable to pay the fine. In his opinion, payment of the fine is dependent upon their testimony, and therefore if they lie, they are liable for taking a false oath of testimony.

    10When should you raise the dilemma? Raise it according to the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as they say: One who admits he is liable to pay a fine is exempt, even if afterward witnesses came and testified to his liability. The case in the mishna is one where the plaintiff demanded that the witnesses testify on his behalf before the defendant admitted knowledge of the fine.

    11The Gemara seeks to clarify: And the Rabbis, who expressed their opinion there that one who admits he is liable to pay a fine is exempt, even if afterward witnesses come, in accordance with whose opinion do they hold? If we say that they hold in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, cited here (32a), doesn’t he say: A matter that causes financial loss is considered to have monetary value with regard to the oath of testimony? Witnesses who testify concerning a fine also cause financial loss, as, if the individual does not admit his liability, he will be liable to pay the fine based on their testimony.

    12Rather, apparently, the Rabbis there hold in accordance with the opinion of the Rabbis here, who say: A matter that causes financial loss is not considered to have monetary value. It is according to that opinion that the dilemma is raised: What is the halakha in the case of witnesses to a fine? Does one say: Since if the one liable to pay the fine admits his liability, he is exempt from paying the fine, the witness taking the oath denying knowledge of the matter is not denying a monetary claim, and therefore, he is not liable for taking a false oath of testimony? Or perhaps since now, in any event, he has not yet admitted liability, payment of the fine is dependent upon the testimony of these witnesses and it is considered a monetary matter for which they are liable for taking a false oath of testimony.

    13The Gemara suggests: Come and hear proof from the mishna to resolve the dilemma: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf that I have in the possession of so-and-so an unpaid payment for damage; and likewise, an unpaid payment for half the damage. In those cases the witnesses can be held liable for the oath of testimony. But isn’t payment for half the damage payment of a fine? The Gemara rejects this proof: This mishna is in accordance with the opinion of the one who says that payment of half the damage is monetary restitution and not a fine.

    14The Gemara asks: This works out well according to the one who says that payment of half the damage is monetary restitution. But according to the one who says that payment of half the damage is payment of a fine, what can be said? The Gemara answers: In his opinion, the mishna is referring to a case where the plaintiff demands that the witnesses testify with regard to liability to pay for half the damage caused by pebbles inadvertently propelled by the foot of a walking animal, as they learned this halakha through tradition transmitted to Moses from Sinai that payment of half the damage in that case is monetary restitution, not a fine. Therefore, no proof may be cited from the mishna with regard to liability for taking a false oath of testimony concerning a fine.

    15The Gemara suggests: Come and hear proof from the mishna to resolve the dilemma: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify that I have in the possession of so-and-so an unpaid payment of double the principal, for which the witnesses are also liable for taking a false oath of testimony. But isn’t that payment of a fine? The Gemara responds: The liability for taking a false oath of testimony in that case is not due to their denial of knowledge of the matter with regard to the fine; rather, the liability is due to their denial of knowledge of the matter with regard to the principal, which is a full-fledged monetary payment.

    16The Gemara cites another proof from the mishna: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify that I have in the possession of so-and-so payment of four or five times the principal, which is a fine. The Gemara answers: There too, the liability is due to their denial of knowledge of the matter with regard to the principal, not due to the fine.

    17The Gemara cites another proof from the continuation of the mishna: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify that so-and-so raped my daughter; or, he seduced my daughter. Isn’t the payment for rape and seduction a fine of 50 sela ? The Gemara rejects this: There, the liability of the witnesses is due to their denial of knowledge of the matter with regard to payment for humiliation and compensation for degradation of the value of the young woman resulting from the rape or the seduction. Those are categorized as monetary restitution, not as fines.

    18The Gemara asks: According to this understanding, what is the tanna teaching us with the multiplicity of cases in the mishna? All the cases in the mishna are of monetary restitution. The Gemara answers: In the first clause, the tanna teaches us one novel element, and in the latter clause, the tanna teaches us one novel element. In the first clause, the tanna teaches us one novel element, that liability to pay for half the damage caused by pebbles is monetary restitution, not a fine.

    19In the latter clause, the tanna teaches us one novel element: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify that he set my stack of grain on fire on Yom Kippur. What does this halakha serve to exclude? It serves to exclude the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, as it is taught in a baraita : Rabbi Neḥunya ben HaKana would deem Yom Kippur like Shabbat with regard to payment of damages. Just as in the case of one who intentionally desecrates Shabbat, he is liable to receive the death penalty and is therefore exempt from liability for payment for damage that is caused while desecrating Shabbat, so too, in the case of one who intentionally desecrates Yom Kippur, he is liable to receive the death penalty and is therefore exempt from liability for payment for damage that is caused while desecrating Yom Kippur. The tanna of the mishna disagrees.

    20The Gemara suggests: Come and hear proof from a baraita to resolve the dilemma: I administer an oath to you concerning your refusal to testify if you do not come and testify on my behalf

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא קיימא שניהומה הפסידוהו הראשונים:

    קרובים בנשותיהםנשאו שתי אחיות ואינן כשירין בעדות אחד נמצא שלא היה לו עדות כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם וכי תימא למה לי למתנייה איצטריך כגון ששתי האחיות הללו גוססות:

    למיתההוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא כת שניה:

    קמ"ל השתא מיהא הא לא שכיבולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואף על פי שרובן למיתה:

    מתני'תשומת יד - הלואה ששם בידו ממון:

    ואבידהשמצא אבידה:

    חטין ושעורין וכוסמין כו'רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה פקדון ומינין חלוקין:

    ושהכני בניהכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליו מיתה שהמכה אביו אינו חייב אא"כ עשה בו חבורה וכיון דליכא מיתה איכא ממון דבושת:

    ושחבל בי חבירימשום יוה"כ נקט ליה דאע"ג דענוש כרת חייב ממון והנך דלעיל נקט משום חצי נזק כדמפרש בגמרא א"נ לאשמועינן דהמשביע עדי קנס חייבים ושהכני בני נקט לאשמועינן דהואיל ואין בה חבורה אין בה מיתה וחייב ממון:

    גמ' דר' אלעזר בר"שבפרק מרובה (ב"ק דף עה.):

    יבואו עדים ויעידוהוויתחייב ואינו נפטר בהודאה ראשונה דכי אמרי' מודה בקנס פטור דנפקא לן ב"ק (דף סד:) מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו ה"מ היכא דלא אתו עדים לא משלם קנס אפומיה דידיה אבל אתו סהדי בתר הכי משלם:

    לא תיבעי לךדחייבין שהרי הפסידוהו בכפירתן:

    כי תיבעי לך כו'וזה השביען קודם שהודה בעל דין ואם העידוהו היה מתחייב ומיהו הא מיבעיא לן אי מיחייבי או לאו משום דאיכא למימר קנס לאו ממון גמור הוא דהא אי הוה מודה מיפטר לגמרי ואיכא למימר נמי כל כמה דלא אודי ממון הוא:

    ורבנן דהתם כמאן סבירא להוהש"ס פריך עלה דהא בעיא ורבנן דהתם דפליגי במודה בקנס דבעי' להא בעיא אליבייהו כמאן סבירא להו באידך פלוגתא דאיפלגו לעיל רבנן ור' אלעזר בר"ש במשביע עד אחד:

    אי כר"א בר"שסבירא להו בהא דדבר הגורם לממון כממון דמי מאי מספקא לן במשביע עדי קנס א"נ לאו ממונא הוא בציר מגורם לממון לא הוי דהא כי לא מודה משלם ממון ותפשוט לך דמיחייבי קרבן שבועה משום גורם לממון:

    אלא כרבנן דהכא כו'הכי מבעיא לן אי רבנן דהתם דפטרי במודה בקנס ואח"כ באו עדים סבירא להו כרבנן דהכא דגורם לממון לאו כממון דמי קנס קודם הודאה מאי מדמית ליה לממון או גורם לממון מי אמרינן כיון דאי הוה מודה קודם עדים מיפטר עולמית אין זה ממון:

    או דלמא השתא מיהאכשמשביע זה את העדים לאו אודי ואי הוה מסהדי הוו מחייבי ליה ואין זה גורם לממון אלא ממון גמור:

    הניחא למ"ד כו'פלוגתא היא בב"ק (דף טו.) ובכתובות (דף מא.):

    חצי נזק צרורותבהמה שהיתה מהלכת בדרך והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלמת חצי נזק ואע"פ שאין זה שינוי דהא אורחא בהכי והויא תולדה דרגל ולאו תולדה דקרן תמה וה"ל לשלומי נזק שלם הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק וההוא חצי נזק ממונא הוא דהא לאו תולדה דקרן הוא:

    משום בושת ופגםדהא איכא ממון דקנס דבר הקצוב בתורה כגון ל' של עבד בין עבד יקר בין עבד זול וכן נ' של אונס ושל מפתה שוים בכל הנשים אבל בושת הכל לפי המבייש והמתבייש לכן הוי ממון וכן פגם. בתולה כתובתה מאתים ובעולה מנה: אלא כיון דתרצת כולה מתני' בממון:

    מאי קמ"לנימא אחת או שתים ונשתוק:

    רישא קמ"ל דחצי נזק צרורות ממונא הואואיידי דתנייה הא תנא בהדי' תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה דממון שאין משתלם בראש הוא דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש ודכוותה משנינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין (דף ג.):

    סיפא קמ"לשחבל בי חבירי ביום הכפורים או הדליק גדישי לאפוקי מדר' נחוניא דאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין ואיידי דתנן להך תנא בהדייהו שהכני בני דקרובה לצד מיתה ואשמועינן דהואיל ואינו חייב מיתה בהכאה בלא חבורה חייב בתשלומין:

    שבועות 33 עמוד א

    1הא קיימא שניה!

    2אמר רבינא: הכא במאי עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן, ונשותיהן גוססות; מהו דתימא: רוב גוססים למיתה, קמ"ל (השתא מיהא לא שכיב).

    Mishna

    3״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה״; ״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות״ אין חייבין אלא אחת.

    4״שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה״ חייבין על כל אחת ואחת.

    5״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידו שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין״; ״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות״ אין חייבין אלא אחת.

    6״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין״ חייבין על כל אחת ואחת.

    7משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק, וחצי נזק, תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמשה, ושאנס איש פלוני את בתי, ופתה את בתי, ושהכני בני, ושחבל בי חבירי, ושהדליק את גדישי ביוה"כ הרי אלו חייבין.

    Gemara

    8איבעיא להו: משביע עדי קנס, מהו?

    9אליבא דר' אלעזר בר"ש לא תיבעי לך, דאמר: יבואו עדים ויעידו.

    10כי תיבעי לך אליבא דרבנן, דאמרי: מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור.

    11ורבנן דהתם, כמאן סבירא להו? אילימא כר' אלעזר בר"ש דהכא, הא קאמר: דבר הגורם לממון כממון דמי!

    12אלא כרבנן דהכא, דאמרי: דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. מאי? כיון דאילו מודה מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה; או דלמא, השתא מיהא לא אודי?

    13תא שמע: ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק״. והא חצי נזק קנסא הוא! כמ"ד פלגא נזקא ממונא.

    14הניחא למ"ד פלגא נזקא ממונא; אלא למ"ד קנסא, מאי איכא למימר? בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה דממונא הוא.

    15ת"ש ״תשלומי כפל״! משום קרנא.

    16ותשלומי ד' וה' משום קרנא.

    17״שאנס איש פלוני ופתה את בתי״! משום בושת ופגם.

    18מאי קמ"ל כולה ממונא הוא! רישא חדא קמ"ל סיפא חדא קמ"ל רישא חדא קמ"ל דחצי נזק צרורות ממונא הוא.

    19סיפא חדא קמ"ל ושהדליק את גדישי ביוה"כ לאפוקי מאי? לאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה דתניא: ר' נחוניא בן הקנה היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין, מה שבת כו'.

    20ת"ש משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני׃

    Tosafot

    הא קיימא שניה אמר רבינא כו'וא"ת ומאי פריך הא בריש שבועת הפקדון (לקמן שבועות דף לז.) פריך הכי לרבה דאמר הכופר בממון שיש עליה עדים פטור ממתני' דהכא אלא ראשונה אמאי הא קיימא שניה אלמא הכופר במלוה שיש עליה עדים חייב ורבה איתותב התם וא"כ אתי שפיר דחייבים וי"ל דאע"ג דכופר במלוה שיש עליה עדים וליתנהו קמן סבירא לן דחייב דלא כרבה לקמן מ"מ היכא דקיימי עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת דברים בעלמא ואע"ג דבלאו מילתא דרבה הוצרך רבינא לשנויי כאן כגון שהיו קרובים בנשותיהן כו' מ"מ פריך מינה לקמן לרבה דאי לאו דרבה ה"מ למידחי דאפילו קיימי עדים קמן חשיב כפירה:

    קרובים בנשותיהםכגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים דבעינן תחלתה וסופה בכשרות כדאמרינן בפרק י"נ (ב"ב דף קכח. ושם) וההוא דחזקת הבתים (שם דף מג. ושם) דבני העיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנין בדייני אותה העיר דפריך ולסלקו בי תרי מינייהו ולידייני אע"ג דאין תחלתן בכשרות אין לדמות פסול דמחמת שנוגעין בעדות לפסול דקורבה או לשאר פסולין:

    קא משמע לןאין לפרש קמ"ל דאין רוב גוססין למיתה דבהדיא מוכח בפ' כל הגט (גיטין דף כח.) דרובן למיתה אלא פירוש אע"ג דרוב גוססין למיתה השתא מיהא לא שכיב:

    או דלמא השתא מיהת הא לא אודיתימה דתפשוט ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון (לקמן שבועות דף לח:) דאנסת ופתית את בתי ר"ש פוטר משום דאינו משלם קנס ע"פ עצמו ואפילו רבנן לא מחייבי אלא משום דקסברי בושת ופגם קתבע ושבועת העדות מינה ילפינן מג"ש דתחטא דעיקר שבועת העדות דמיירי בתביעת ממון לא גמרה אלא משבועת הפקדון ולאו פירכא היא דלקמן גבי שבועת הפקדון טעמא משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס כשאר ממון שאם היו מעידין היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע כממון אחר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מהו דתימא רוב גוססין למיתה וכיון שהן גוססות כאילו מתו כבר וכת השניה כשרין לעדות הן: קמ"ל השתא מיהא הא לא מתו. ומשכחת לה כגון שראו עדות זו והן רחוקין שהיו כשרים ונתקרבו ונפסלה עדותן כל זמן שהן קרובין ואם מתו נשותיהן ונתרחקו חזרו לכשרותן וכשרין הן להעיד העדות שהיתה מסורה בידם קודם שנתקרבו. דגרסינן בערכין פרק השג יד בנודר (דף יז:) אלא מעתה והוא עד עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו בעינן. וכי תימא הכי נמי והתניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול. עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר. זה הכלל תחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו וסופו בפסלות פסול ופרקינן שאני התם דכתיב או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו (אם לא יגיד) בראיה והגדה תלה רחמנא והאיכא:

    מתני' משביע אני עליכם כו' שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה. [כו']:

    גמ' איבעיא להו משביע עדי קנס מהו.

    אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.

    וכרבנן דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי.

    ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק כו' ואוקימנא בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא:

    שאנס איש פלוני ופתח את בתי כו'אוקימנא משום בושת ופגם.

    מאי קמ"ל כולה ממונא הוא [כו']:

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 33a

    Shevuot 33a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הא קיימא שניה ומה הפסידוהו הראשונים:

    קרובים בנשותיהם נשאו שתי אחיות ואינן כשירין בעדות אחד נמצא שלא היה לו עדות כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם וכי תימא למה לי למתנייה איצטריך כגון ששתי האחיות הללו גוססות:

    למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא כת שניה:

    קמ"ל השתא מיהא הא לא שכיב ולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואף על פי שרובן למיתה:

    מתני' תשומת יד - הלואה ששם בידו ממון:

    ואבידה שמצא אבידה:

    חטין ושעורין וכוסמין כו' רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה פקדון ומינין חלוקין:

    ושהכני בני הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליו מיתה שהמכה אביו אינו חייב אא"כ עשה בו חבורה וכיון דליכא מיתה איכא ממון דבושת:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 33a · Sefaria

    Tosafot

    הא קיימא שניה אמר רבינא כו' וא"ת ומאי פריך הא בריש שבועת הפקדון (לקמן שבועות דף לז.) פריך הכי לרבה דאמר הכופר בממון שיש עליה עדים פטור ממתני' דהכא אלא ראשונה אמאי הא קיימא שניה אלמא הכופר במלוה שיש עליה עדים חייב ורבה איתותב התם וא"כ אתי שפיר דחייבים וי"ל דאע"ג דכופר במלוה שיש עליה עדים וליתנהו קמן סבירא לן דחייב דלא כרבה לקמן מ"מ היכא דקיימי עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת דברים בעלמא ואע"ג דבלאו מילתא דרבה הוצרך רבינא לשנויי כאן כגון שהיו קרובים בנשותיהן כו' מ"מ פריך מינה לקמן לרבה דאי לאו דרבה ה"מ למידחי דאפילו קיימי עדים קמן חשיב כפירה:

    קרובים בנשותיהם כגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים דבעינן תחלתה וסופה בכשרות כדאמרינן בפרק י"נ (ב"ב דף קכח. ושם) וההוא דחזקת הבתים (שם דף מג. ושם) דבני העיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנין בדייני אותה העיר דפריך ולסלקו בי תרי מינייהו ולידייני אע"ג דאין תחלתן בכשרות אין לדמות פסול דמחמת שנוגעין בעדות לפסול דקורבה או לשאר פסולין:

    קא משמע לן אין לפרש קמ"ל דאין רוב גוססין למיתה דבהדיא מוכח בפ' כל הגט (גיטין דף כח.) דרובן למיתה אלא פירוש אע"ג דרוב גוססין למיתה השתא מיהא לא שכיב:

    או דלמא השתא מיהת הא לא אודי תימה דתפשוט ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון (לקמן שבועות דף לח:) דאנסת ופתית את בתי ר"ש פוטר משום דאינו משלם קנס ע"פ עצמו ואפילו רבנן לא מחייבי אלא משום דקסברי בושת ופגם קתבע ושבועת העדות מינה ילפינן מג"ש דתחטא דעיקר שבועת העדות דמיירי בתביעת ממון לא גמרה אלא משבועת הפקדון ולאו פירכא היא דלקמן גבי שבועת הפקדון טעמא משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס כשאר ממון שאם היו מעידין היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע כממון אחר:

    Tosafot on Shevuot 33a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מהו דתימא רוב גוססין למיתה וכיון שהן גוססות כאילו מתו כבר וכת השניה כשרין לעדות הן: קמ"ל השתא מיהא הא לא מתו. ומשכחת לה כגון שראו עדות זו והן רחוקין שהיו כשרים ונתקרבו ונפסלה עדותן כל זמן שהן קרובין ואם מתו נשותיהן ונתרחקו חזרו לכשרותן וכשרין הן להעיד העדות שהיתה מסורה בידם קודם שנתקרבו. דגרסינן בערכין פרק השג יד בנודר (דף יז:) אלא מעתה והוא עד עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו בעינן. וכי תימא הכי נמי והתניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול. עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר. זה הכלל תחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו וסופו בפסלות פסול ופרקינן שאני התם דכתיב או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו (אם לא יגיד) בראיה והגדה תלה רחמנא והאיכא:

    מתני' משביע אני עליכם כו' שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה. [כו']:

    גמ' איבעיא להו משביע עדי קנס מהו.

    אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.

    וכרבנן דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי.

    ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק כו' ואוקימנא בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא:

    שאנס איש פלוני ופתח את בתי כו' אוקימנא משום בושת ופגם.

    מאי קמ"ל כולה ממונא הוא [כו']:

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 33a · Sefaria

    Rashba

    שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן פירש רש"י ז"ל: שהעדים של כת שניה היו קרובין זה לזה בשנותיהן, ולפי פירושו קשה קצת הא דקאמרי ונשותיהן גוססות, דהא אפילו היתה אחת מהן לבד גוססות הדבר כן, שאלו היתה הגוססת כמתה נפטרה כת ראשונה, שהרי כת שניה ראויה להעיד. ור"ח ז"ל פירש: קרובין בנשותיהן לתובע או לנתבע, ולפיכך נקט נשותיהן גוססות דוקא דאלו אחת אכתי כי חשבת לה כמתה אין כאן אלא עד אחד, דעד אחד אינו קם לממון, והכא כשהיו יודעין לו עדות עד שלא נשאו נשותיהן משום דתחלתו וסופו בכשרות בעי'. ואיכא למידק אשמעתין מאי קא מקשה במתניתין דשתי כתות, ראשונה אמאי חייבת דהא קיימא שניה, ורבינא א"ל לתרוצי הכי אלא אפילו שתיהן ראויות להעיד' תתחייב, דאפילו בכפירת דברים בעלמא משמע לקמן בפרק שבועת הפקדון שהן חייבין דהא רבה אמר התם הכופר בממון שיש עליו עדים פטור, ואותבי' עליה מיהא מתניתין דהיו לו שתי כתי עדים בשלמא שניה תתחייב דהא כפרה ראשונה, אלא ראשונה אמאי הא קיימא שניה, ופרקינן לה אליבא דרב כדרבינא דאמר בשהיו קרובים בשנותיהן ונשותיהן גוססות, דמשמע דלרב קשיא ולדידיה הוא דצריכין לפרוקיה דרבינא הא למאן דלית ליה דרבה וכופר בממון שיש עליו עדים חייב אפילו שתיהן ראויות להעיד בשעה שכפרה הראשונה אפילו ראשונה חייבת, ורבה הא איתותב התם ולא קיל"ן כותיה, וא"כ מאי קא קשיא לן עלה הכא ורבינא ל"ל לאוקומא בהכין, והא ליתא, דאנן בכפירת עדים בעינן ודאי כפירת ממון, דלא חייבה תורה אלא בזמן שבכפירתן מפסיד התובגע ממון, ואפילו בגורם לממון פטור לרבנן, וקי"ל כותיהו, אבל כופר בפקדון בעת שיש עדים בפקדון חייב משום דכתיב (ויקרא ה, כא) וכחש בעמיתו, ואמרינן (לב, א) וכחש ואפילו כל דהו, וכי אקשינן דרבה מיהא מתניתין דשתי כתי עדים מכ"ש אקשינן עליה, דהשתא אפילו בפקדון דכתיב ביה וכחש בעמיתו אמר רבה דכל שיש עדים פטור בשבועת העדות לא כל שכן, והא דפרקינן לה כדרבינא קושטא דמילתא קאמרינן, דההיא ע"כ בכה"ג בלחוד היא לכ"ע, וכי אתותב רבה התם מעיקר דבריו דאמר דכופר בפקדון שיש עליו עדים הוא דאיתותב, הא בשבועת העדות בודאי אינו חייב אלא בשאין שם עדים ממקום אחר.

    משביע עדי קנס מהו אליבא וה"ה נמי דלא מיבעיא לן אליבא דר"י הגלילי, דהא בהדיא פטר להו איהו לקמן (עמוד ב').

    Rashba on Shevuot 33a · Sefaria

    Ritva

    אמר רבינא הב"ע כגון שהיתה שנייה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן וכו' דוקא נקט בשעת כפירת ראשונה לומר דבשעת ראיית העדות רחוקים וכשרים היו דאי בשעת ראייה היו קרובין כי מתו נשותיהן ונתרחקו מאי הוי דהא הוי תחלתן בפסלות וסופן בכשרות ואע"ג דאמצעתן בפסלות לית לן בה כדקי"ל פקח ונשטתה וחזר ונתפקח כשר. והא דאמרינן שהיו קרובים בנשותיהם פי' רש"י ז"ל שהיו העדים קרובים זה לזה מחמת נשותיהן שהיו בעלי אחיות ולפי זה כשמתה א' מהם היו שניהם כשרים וכשתהא א' מהם גוססת הוה סגי לן לעיל אלא דנקט שהיו שתיהם גוססות לרבותא דהוה ס"ד דכיון דרוב גוססין למיתה הדבר היה קרוב שתמות אחת מהם לכל הפחות ויהיו כשרים ותוכל כת א' לומר הא קיימא ב' ואפ"ה אשמעינן תנא דכיון דהשתא מיהת שתיהן בחיים לא מצי אמרי הא קיימי שנייה דהשתא מיהת שנייה פסולה היא דגוססת הרי הוא כחי לכל דבריו ור"ח ז"ל פי' שהיתה כת שנייה קרובין בנשותיהן לא' מבעלי דבר ולהכי נקט שתיהן גוססות דעד דמיתן תרווייהו לא מתכשרא ולשון הגמ' נוח יותר לפי' רש"י ז"ל דקאמר דלישנא דקאמר שהיו קרובין בנשותיהן שהיו הם עצמם קרובים זה לזה משמע טפי ולפר"ח ז"ל אם א' מהם גוססת עדיין הי"ל שיהא הב' מכת ראשונה חייב והא' פטור דהא איכא תרי סהדי בעידן כפירתו וכיון דבשעת כפירתו פטור אין לחייבו לפי שלא חזר והודה כשכפר חבירו וכ"כ הרמב"ן ז"ל:

    משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעדוני שיש לי ביד פ' פקדון ותשומת יד אינן חייבין אלא א' פי' שאע"פ שהיו תביעות חלוקות הרבה אין כאן אלא שבועה א' לכולם אבל בסיפא דאמרי שבועה שאין אנו יודעים לך עדות פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייבין על כל א' וא' דשבועה אכל חדא מינייהו קיימא וי"א דסיפא אע"ג דמשביע לא פריט דתובע פרטי טובא אלא דאמר משביע אני עליכם שאין אתם יודעים לי עדות חייבין על כל א' וא' דלמה להו למיפרט אלא ודאי לחייב שבועה על כל א' וא' אבל יש מפרשים דדוקא משום דפרטינהו תובע נמי דהשתא לא צריכים למיהדר ולמיפרט [אבל] היכא דלא פרטינהו תובע ופרטינהו עדים אינן חייבין אלא א' דדילמא להכי פרטינהו עדים משום דדילמא ידעי ליה עדות בפרטי אחריני וכן נראה עיקר ודכולי עלמא רישא לא צריכא למיתני אלא דתנייה משום סיפא ואידך דקתני בחטין וכוסמין ושעורים וכו' מרישא שמעינן להבין לרישא בין לסיפא אלא דניחא ליה למיתני כולהו אנפי דאפשר דהוו תביעו' חליק' במין א' או במינים הרבה כמין תביעה א' שכולן מלוה או פקדון או גזל או אבידה וכדפי' רש"י ז"ל והא דקתני שאנס איש פלוני ופתה את בתו פי' רש"י בשם רבותיו ז"ל דבתו דנפשיה קאמר והוא תובע לאבי הבת קנס בתו ופטור משום דקים ליה בדרבה מיניה ודומיא דהדליק גדישו בשבת והקשה עליהם רש"י ז"ל דלמ"ל מהאי טעמא תיפוק לי דאפי' בא עליה אחר קנסא לאביה וזה תימה שהרי שנינו בפ' אלו נערות ואלו שאין להם קנס הבא על בתו ועל בת בתו וכו' אלא שיש בהם מיתת ב"ד אבל זו כבר שאלו עליה בירושלמי אילו אחר בא עליה קנסה לאו דאביה היא ופריקו תיפתר ביתומה בחיי האב ואליבא דר"י דאמר יש לה קנס וקנסא לעצמה וא"ת ניחא באנוסה אבל במפותה מאי קנסה שלה מאי קנס איכא הרי מחלה לו וי"ל בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא ובמקומה כבר כתיבנא בס"ד ורש"י ז"ל פי' דאנס פלוני ופתה בתו של פלוני אחר קאמר ופטור משום דליכא תובע דאע"ג דעבד ליה הרשאה אינו כלום דלא כתבי' אדרכתא אמאי דלא אתא ליה מעולם ונראה מדבריו ז"ל דדוקא אהני לא כתבי הרשאה ואפילו על בושת ופגם דהוי ממונא משום דלא אתא לידיה מעולם שאין אדם זוכה בהם אלא לאחר העמדה בדין אבל במלוה ע"פ ודכוותה דאתו לידיה כבר אע"ג דהשתא בשעת הרשאה לא יכול לאקדושינהו אלא לאקנויינהו כתבי' עליה הרשאה כדעת הגאונים וכ"ש לפי' רבותיו ז"ל דאפי' בקנס ובושת ופגם כתבינן הרשאה וא"ת וללישנא קמא דנהרדעי דס"ל דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי למ"ל למיתני אנס ופתה דהא אפי' יש לפלוני מלוה אצל פלוני נמי פטורין י"ל דלדידהו מוקמינן מתני' בשהיתה שם הבת ומנייה אנטלר דהא ודאי מפי תובע הוא ופטורין משום דקים ליה בדרבה מיניה כפי' רבותיו ז"ל והכי ודאי משמע מדקתני בהדיה הדליק את הגדיש בשבת:

    משביע עדי קנס מהו אליבא דר"א בר"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו פי' בב"ק גבי מודה בקנס שיש עליו עדים שהוא חייב כי תיבעי לך אליבא דמ"ד התם פטור (וה"ק) וה"נ דמצי לומר דלא מבעי' ליה אליבא דר"י הגלילי דאמרי' לקמן בהדי' משביע עדי קנס פטור ומשום דבעי למנקטיה באידך דבסמוך משום האי דקתני לעיל בדבר הגורם לממון:

    בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא פי' דהלכתא גמירי לה דהוי חצי נזק אבל בלאו גמ' ידעינן דממונא הוא ולא קנסא דהא אורחא הוא ותולדה דרגל ולא איצטרכא גמ' אלא לפוטרה בחצי נזק אע"ג דכל תולדות דרגל נזק שלם וזה ברור וכן פי' רש"י ז"ל:

    משום בושת ופגם דממונא הוא האי לישנא מוכח דאיהו סתמא תבעיה שאנס או פתה אלא דמשמע לן שיש בכלל תביעה סתם אף בושת ופגם ואפילו למ"ד התם גבי שבועת הפקדון דכי תבע סתם קנסא בלחוד תבע וכדאיתא בפרק אלו נערות י"ל דהתם הוא גבי תביעת אונס ומפתה גופייהו אבל לגבי עדים לא בעינן לאטרחינהו תרי זימני וכי תבע סתם שיבואו ויעידו בין אקנסא ובין אבושת ופגם משביע להו כנ"ל:

    Ritva on Shevuot 33a · Sefaria

    Meiri

    זו שכתבנו במשנה בשתי כתי עדים ששתיהן חייבות והעמדנוה בשכת שניה קרובה מצד אישות בשעת עדות הראשונה כתבוה גאוני ספרד שראו את העדות בעודן רחוקים ונתקרבו ואח"כ נתרחקו ונמצאו תחלתן וסופן בכשרות כמו שכתבנו למעלה ויש לפרשה שהיתה הכת עצמה קרובים זה לזה בנשותיהם ומה שאמר ונשיהם גוססות לאו דוקא אלא אפי' אחת מהן והרי הן כל שעתן בכשרות לבעלי דין אלא שאין שניהם ראויים לעדות אחת:

    המשנה השלישית והכונה בה גם כן בביאור זה החלק ובפרט לבאר שאין דין שבועת העדות נאמר אלא בשעדות זו היתה באה לחייב ממון אבל אם השביע עידי קנס הואיל ואין החיוב תלוי בעדותם לבד אלא בהצטרף כפירתו עם עדותם שהרי מודה בקנס אפי' יבאו עדים אח"כ פטור כמו שהתבאר במקומו ב"ק ע"ד ב' ומעתה אם השביע עדים בתביעה שיש שם ממון מעורב עם קנס חייב מצד הממון והוא שאמר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שיש לי ביד פלני נזק וחצי נזק ותשלומי נזק ותשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלני ופתה את בתי ושהכני בני ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי ביום הכפרים הרי אלו חייבין משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאני כהן שאני לוי שאיני בן גרושה שאיני בן חלוצה שאיש פלני כהן שאיש פלני לוי שאינו בן גרושה שאינו בן חלוצה שאנס איש פלני ופתה את בתו שחבל בי בני ושהדליק את גדישי בשבת הרי אלו פטורין אמר הר"ם פי' אלה הדברים כלם אם העידו לו בשום דבר מהם לא יקח ממון בשום פנים לפי שמעקרינו אין אדם מת ומשלם וכבר שמעת זו פעמי' והדבר שראוי לבנו על מה שהכהו אינו שלו אבל הוא לבנו ולפיכך אם כפרו פטורין לפי שמה שאמרה תורה והוא עד או ראה או ידע וגו' מפי הקבלה למדנו בתביעת ממון הכתו' מדבר ואמרו שפתה פלני בתי כעין אמרו שהכה את בני שהיא תביעה שאין לו בה ממון לפי שלא ישבע בשביל זולתו ולפיכך פטורים ואפי' היה המשביע אותם מרשה לאותו כהן אבל מורשה תביעת ממון אם כפרו הם חייבין לפי שמעקר הדין גם כן שהעדים כשמשביעין המורשה וכפרו חייבין ואע"פ שהעדות אינה לו אלא מי שהרשהו משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאיש פלני אמ' ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי אלו פטורין שאין חייבין אלא על תביעת ממון בלבד כפקדון פי' אמ' רחמנא ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע ואמר עוד בכפירת הפקדון נפש כי תחטא וכמו שהפקדון תביעת ממון שיש לו כמו כן גם כן העדות צריך שתהיה בממון שיש לו והוא בכאן הוא תובעם שיעידו לו בממון שאין לו בה זכות ואע"פ שיעידו כמו שהוא אומר לפי שאין חייב בעל דינו שיתן לו בממון שאין לו בו זכות ואפי' ממון בשאמ' לו אתן לו ולפיכך כשכפרו פטורין ועל זה תקיש כל עדות יתבע אותה בעל דין אם אינה מועלת לו בתביעתו כשיעידו בה העדים ואין הדיינין חייבים לשאל את העדים אותה עדות בשום פנים:

    אמר המאירי משביעני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שיש לי ביד פלני נזק שהוא ממון וחצי נזק לדעת פלגא נזקא ממונא ומ"מ לדעת האומ' פלגא נזקא קנסא שכך הלכה פירשוה בגמ' בחצי נזק צרורות שהוא ממון שהרי אין תמות והעדה בנזקי רגל כמו שהתבאר במקומו ומתוך כך הוא חייב וכן תשלומי כפל וארבעה וחמשה מצד הקרן שבו ושאנס פלני ופתה את בתי מצד הבשת והפגם שהוא ממון ושאין הודאתו פוטרתו בהם שהרי נשום לפי המבייש והמתבייש ואע"פ שבפרק החובל פ"ד ב' אמרו עליהם קנסי קא מגבית בבבל טעם הדברים מפני שאין בהם חסרון כיס ואין עושין שליחותם לדין בבבל אף בממון אלא בדבר המצוי (ושאין) [ושיש] בו חסרון כיס כמו שביארנו בסנהדרין ג' א' ובבבא קמא פ"ד ב' וכן אם אמ' משביעני עליכם שתבאו ותעידוני שהכני בני ר"ל בלא חבורה שהוא בתשלומין של בשת וכן שחבל בי חברי שחייב בחמשה דברים ושהדליק גדישי ביום הכפרים אע"פ שמתחייב בכרת שהרי חייב אדם כרת ומשלם ואין הלכה כדברי ר' נחוניא שהיה עושה יום הכפרים כשבת לתשלומי' ובכל אלו חייב שהרי יש כאן ממון הא כל שאין שם חיוב ממון פטורים והוא שאמר משביעני עליכם שתבאו ותעידוני שאני כהן שאני לוי שאיני בן גרושה ובן חלוצה פטור שאין זה עדות ממון וכל שכן שאיש פלני כהן שהוא לוי שאינו בן גרושה ובן חלוצה שהרי אין כאן ממון ולא תביעת עצמו וכן כל שהופקע ממונו מצד שיש שם חיוב מיתה וקם ליה בדרבה מניה והוא שאמר שאנס פלני ופתה את בתי המאורסה ויש גורסין את בתו של עצמו שהוא בשריפה ועל כרחך אתה צריך לפרשה שלא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה שקנסה לעצמה ובבא בהרשאת בתו ואינו נראה כלל ויש גורסין שאנס פלני את בתו של פלני ופירשוה מצד שאינה תביעת עצמו ואף על פי שבגמרא העמידוה בבא בהרשאה למדים מכאן שאין הרשאה מועלת במה שלא בא ליד התובע מעולם ואין אלו אלא דברי נביאות וכן אם השביע שחבל בי בני או שהדליק גדישי בשבת שכל אלו פטורין שמכל מקום אין כאן חיוב ממון שאלו העידו כן הרי הוא במיתת בית דין וכן כל שאין שם חיוב ממון אע"פ שהיא תביעת ממון כגון משביעכני שתעידוני שאמ' איש פלני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן וכפרו הרי אלו פטורים משבועת העדות שהרי אפי' יעידו שכן אין הנתבע מתחייב בבית דין בכך שאין אמירתו כמסירתו:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנו במשנה אלו הן:

    כבר ביארנו שכל שאמר משביעכני שתבא ותעיד שיש לפלני מנה ביד פלני פטורים שאין זו תביעת עצמו ומ"מ אם הוא בא בהרשאה חייב ואע"פ שאמרו אין כותבין אדרכתא על המטלטלין לא אמרו אלא במטלטלי דכפריה אבל כל שאינו כופר בהם כותבים אפי' בהלואה ויש חולקין שלא לכתוב אלא בפקדון ומעמידין זו שבכאן בשהוא משביעם על פקדון ולא יראה כן וכבר הארכנו בדין זה כראוי בקמא פרק מרובה ע' א':

    כבר ידעת מה שאמרו רבותי' ז"ל פסחים ס"ו א' שאין אדם דן גזירה שוה אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו עד סיני מעתה יש לך לתמוה כשאמרו בכאן מנין שאין הכתו' מדבר בשבועת העדות אלא בענין ממון והוא לומדה מגזירה שוה של או או כלומר נאמר בשבועת העדות או ראה או ידע ונאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל מה להלן ממון אף כאן ממון היאך הוא משיבו או או דרוצח יוכיחו ושמא לא היתה הקבלה אלא באו או מפקדון לעדות תדע שפי' הדברים כך הוא שאין אדם דן גזרה שוה אא"כ הוא מקבל מרבו שיש לדרוש גזרה שוה על אותה מלה אבל מכיון שהוא מקובל כן אע"פ שאינו מקובל עם איזו מלה הוא דן אותה גזרה שוה יכול הוא לדונה והבחירה בידו לדון במה שיראה לו שהיא דומה לו ביותר מן האחרות וכן אתה צריך לפרש ענין זה בכל מקום:

    עדות ממון מתקיים ראייה בלא ידיעה וידיעה בלא ראייה מה שאין כן בשאר עדיות ידיעה בלא ראיה כיצד מנה הודית לי והלה אומר לאו יבאו פלני ופלני ויעידו שבפניהם הודית והעידו שכן חייב ובאתם עדי על הדרך שביארנו בסנהדרין כ"ט א' זו היא ידיעה בלא ראייה ראייה בלא ידיעה כיצד הרי שמנה לו מאה דינרין וקבלם הלה מידו ולמחר אמ' תן לי מנה שהלויתיך והלה אומר לא היו דברים והלה טוען והלא אתמול מניתים לך וקבלתם מידי והלה אומר בבית דין לא היו דברים ובאו עדים על כך הרי זה חייב והוחזק כפרן אע"פ שאין עדים אלו יודעין אם בתורת הלואה היה אם פרעון או מתנה וכיוצא בו הואיל והוא כפר אף במה שראו להם מחייבין אותו וזו היא ראייה בלא ידיעה אבל אם אמ' בבית דין אמת הוא שמנית וקבלתי מידך אבל מתנה נתתם לי או פרעת אותם לי וכיוצא בדברים אלו נאמן ואין עדות ראיית הענין והקבלה כלום אלא שנשבע היסת:

    בתלמוד המערב הזכירו ראייה בלא ידיעה אף בדיני קנסות והוא שאמרו שם אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי אשה מימי והעדים מעידים אותו שאנס אשה אם ברתיה דהאי לא ידעין אם אתת חרי לא ידעית ואע"פ שבסוגיא זו יראה שאין ראייה בלא ידיעה נמצאת בקנס אינו אלא מפני שאין הדבר מצוי:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Shevuot 33a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' רוב גוססין למיתה קמ"ל עי' בהרא"ש סוף מ"ק:

    Gilyon HaShas on Shevuot 33a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 33, Amud Aleph, about 346 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “הא קיימא שניה!…”

    2. Segment 225 words

      Opens “אמר רבינא: הכא במאי עסקינן כגון שהיתה…”

    3. Segment 327 words

      Opens “מתני׳ ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו…”

    4. Segment 418 words

      Opens “״שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד…”

    5. Segment 525 words

      Opens “״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידו…”

    6. Segment 618 words

      Opens “״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש…”

    7. Segment 739 words

      Opens “״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני…”

    8. Segment 87 words

      Opens “גמ׳ איבעיא להו: משביע עדי קנס, מהו?…”

    9. Segment 911 words

      Opens “אליבא דר' אלעזר בר"ש לא תיבעי לך,…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “כי תיבעי לך אליבא דרבנן, דאמרי: מודה…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “ורבנן דהתם, כמאן סבירא להו? אילימא כר'…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “אלא כרבנן דהכא, דאמרי: דבר הגורם לממון…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “תא שמע: ״משביע אני עליכם, אם לא…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “הניחא למ"ד פלגא נזקא ממונא; אלא למ"ד…”

    15. Segment 155 words

      Opens “ת"ש ״תשלומי כפל״! משום קרנא.…”

    16. Segment 165 words

      Opens “״ותשלומי ד' וה' משום קרנא.…”

    17. Segment 179 words

      Opens “״שאנס איש פלוני ופתה את בתי״! משום…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “מאי קמ"ל כולה ממונא הוא! רישא חדא…”

    19. Segment 1927 words

      Opens “סיפא חדא קמ"ל ״ושהדליק את גדישי ביוה"כ…”

    20. Segment 208 words

      Opens “ת"ש ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Shevuot 33a · Segment 2 — “אמר רבינא: הכא במאי עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 33a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026