Talmud Builders

    Shevuot 8a

    Back to index

    English translation — Shevuot 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks further: With regard to forbidden sexual relations, for which one might have thought the goat offering would atone as well, what are the circumstances? If you say the reference is to a case where he transgressed intentionally, then one can counter that he is subject to the death penalty and so no offering will atone for his sin. And if you say the reference is to a case where he transgressed unwittingly, then one can counter that he is liable to bring his own sin-offering for his transgression, and so the goat will not atone for him.

    2The Gemara answers: The goat offering atones in a case where he transgressed intentionally but witnesses did not forewarn him about his transgression, so he is not liable to receive the death penalty. It also atones in a case where he transgressed unwittingly, but by the time Yom Kippur arrived he had still not become aware of his transgression, so he was not liable to bring an offering.

    3The Gemara asks further: Concerning the bloodshed for which one might have thought that the goat would atone as well, what are the circumstances? If you say the reference is to a case where he transgressed intentionally, then one can counter that he is subject to the death penalty, so no offering will atone for his sin. And if you say the reference is to a case where he transgressed unwittingly, then one can counter that he is subject to go into exile, so the goat offering will not atone for him.

    4The Gemara answers: The goat offering atones in a case where he transgressed intentionally but witnesses did not forewarn him about his transgression, and so he is not liable to receive the death penalty. It also atones in a case where he transgressed unwittingly, but by the time Yom Kippur arrived he had still not become aware of his transgression, so he was not liable to bring an offering. Alternatively, it is referring to those cases for which the perpetrator is not subject to exile, e.g., where the death was caused in a way that was almost unavoidable, or where it was very close to being considered intentional.

    5§ The Gemara continues to analyze the next part of the baraita : The Master said: One might have thought that the goat offering would atone for these three types of impurities. To counter this, the verse states: “From the impurities of the children of Israel” (Leviticus 16:16). The restrictive term “from” indicates that it atones for some impurities but not for all impurities. What do we find is the impurity that the verse differentiates from all other impurities? We find it with regard to the defiling of the Temple or its sacrificial foods. It is specifically for this transgression that the Torah provides one with the means of achieving atonement, i.e., by bringing a sliding-scale offering. So too here, since the verse limits the atonement of the goat offering to transgressions involving impurity, it is logical that it can also atone only for the defiling of the Temple or its sacrificial foods. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    6The Gemara asks: In what way does the Torah differentiate the impurity of this transgression from other types of transgressions? It is differentiated in that one brings a sliding-scale offering to atone for it. But if that is a sufficient distinction, then say instead that the goat offering atones for idol worship, and in what way does the Torah differentiate it from other types of transgressions?

    7Before answering, the Gemara interjects with a mnemonic that summarizes which cases it will suggest the goat offering should atone for: Idol worship, a woman after childbirth, a leper, a nazirite, etc.

    8The Gemara returns to answer its question: It is differentiated in that he brings a she-goat as a sin-offering and not an ewe, which is the animal brought as a sin-offering for other transgressions.

    9Rav Kahana said: We said that the goat offering should atone for a transgression that the Torah differentiates in order to be lenient relative to other transgressions, but this case of idol worship is one that the Torah differentiates in order to be stringent relative to other transgressions. Accordingly, the verse cannot be referring to idol worship.

    10The Gemara asks: Why not say instead that the goat offering atones for a woman after childbirth, as the Torah differentiates her from other people who must bring a sin-offering following a period of impurity in that she brings a sliding-scale offering, whereas others bring a fixed sin-offering? Rav Hoshaya said: The verse states: “For all their sins” (Leviticus 16:16), and not: For all their impurities. Accordingly, since the offering brought by a woman after childbirth is not to atone for a sin, but due to the fact that she went through a period of ritual impurity, the goat offering will not atone for her.

    11The Gemara asks: But if so, according to Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says: A woman after childbirth brings an offering because she is also a sinner, what is there to say? Under the intense pain of childbirth a woman is apt to take an oath not to engage in intercourse in order to avoid becoming pregnant again. This is regarded as a sin because she will certainly violate that oath. The Gemara answers: Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning, as he said in the baraita : From its own place, i.e., from the verse about the atonement of the goat offering itself, it can be determined what the goat offering atones for.

    12The Gemara asks: Why not say that the goat offering atones for a leper, as the Torah differentiates him from other people who must bring a fixed offering following a period of impurity in that he brings a sliding-scale offering? Rav Hoshaya said: The verse states: “For all their sins” and not: For all their impurities. Accordingly, since the offering brought by a leper is not to atone for a sin, the goat offering will not atone for him.

    13The Gemara asks: But if so, according to Rabbi Shmuel bar Naḥmani, who says: Leprous marks come upon a person for seven matters, i.e., seven different sins, what is there to say? The Gemara answers: There, it is his leprous mark that atones for his sin, and the offering is brought in order to permit him to reenter the congregation, after having been ostracized while he was a leper.

    14The Gemara asks: But why not say that the goat offering atones for a nazirite who became ritually impure, as the Torah differentiates him from other people who must bring an offering following a period of impurity in that he brings doves or young pigeons? Rav Hoshaya said: The verse states: “For all their sins” and not: For all their impurities. Accordingly, since the offering brought by a nazirite is not to atone for a sin, the goat offering will not atone for him.

    15The Gemara asks: But if so, according to Rabbi Elazar HaKappar, who says: A nazirite is also a sinner because he unnecessarily abstained from wine, what is there to say? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says in the baraita : From its own place, i.e., from the verse about the atonement of the goat itself, it can be determined what the goat offering atones for.

    16§ The Gemara continues to clarify the next part of the baraita : The Master said: Rabbi Shimon says: It is not necessary to derive which transgressions the goat offering atones for by comparing the verse written concerning it to a different verse. Rather, from its own place, i.e., from the verse about the atonement effected by the goat itself, it can be determined, as it states: “And he shall effect atonement upon the Sanctuary [ hakodesh ] from the impurities of the children of Israel,” which should be interpreted as saying that it atones for the defiling of anything sacred [ kodesh ], i.e., the Temple or its sacrificial foods. The Gemara explains Rabbi Yehuda’s opinion, asking: Rabbi Shimon is saying well; why does Rabbi Yehuda disagree? The Gemara answers: Rabbi Yehuda could have said to you: That verse is necessary to teach that in the same manner that he performs the blood presentation in the innermost sanctum, i.e., in the Holy of Holies, that is how he shall later perform them in the Sanctuary.

    17The Gemara asks: And how does Rabbi Shimon derive that halakha ? That halakha is derived from the continuation of the verse: “And so shall he do to the Tent of Meeting,” i.e., the Sanctuary. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda derive from that part of the verse? The Gemara explains: He holds that if this halakha would be derived only from that part of the verse, I would say that he should bring another bull and goat, slaughter them, and perform the blood presentations in the Sanctuary with their blood. Therefore, the first part of verse: “And he shall effect atonement upon the Sanctuary,” teaches us that all the presentations are made with blood from the same bull and goat. The Gemara asks: And why does Rabbi Shimon not need the first part of the verse to derive this? The Gemara explains that the verse: “And so shall he do to the Tent of Meeting,” itself indicates that the blood used in the Tent of Meeting, i.e., in the Sanctuary, is from the same bull and goat.

    18§ The Gemara cites the next part of the baraita : The Master said: One might have thought that this goat offering would atone for all cases of the defiling of the Temple, even where there was awareness at the beginning and at the end. To counter this, the verse states: “And from their acts of rebellion, for all their sins” (Leviticus 16:16), which indicates that the goat offering atones only for transgressions with regard to which the perpetrator is not subject to bring an offering brought by an individual to atone for himself. The Gemara asks: What is the case for which the goat offering does not atone? Where one had awareness at the beginning and had awareness at the end. The Gemara objects: But the person in that case is subject to atonement through an offering. If so, even without this verse it would be obvious that the goat offering would not atone for him and absolve him from his obligation to bring an offering.

    19The Gemara explains: No, the verse is necessary to teach that the goat does not atone for him in a case in which he became aware of his transgression close to sunset before the onset of Yom Kippur and was unable to bring his offering before Yom Kippur. In such a case it might enter your mind to say that until he brings his sliding-scale offering the day after Yom Kippur,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי נמי בהנך דלאו בני גלותהרבה שנויין במסכת מכות (פ"ב) כגון שהרגו דרך עלייה או מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה ראשו וקבלה:

    מה חלקבטומאת מקדש משאר טומאות:

    דמייתי עולה ויורדושאר שגגת עבירה בקרבן קבוע:

    דמייתי שעירה ולא כשבהובשאר כריתות או כשבה או שעירה:

    חלק להקל קאמרינןהאי מה מצינו שחלק חילוק שהוא להקל מיבעי לן לאשכוחי דומיא דשעיר הפנימי דקולא הוא שיחיד מתכפר בקרבן צבור שלא חסר בו ממון משלו:

    והאי חלוק להחמירשאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים יביאנה בעל כרחו:

    ואימא יולדתשאם עבר עליה יום הכפורים אוכלת בקדשים בלא קרבן:

    ולא לכל טומאתםוקרבן יולדת אינו בא לכפרה אלא לטהרה מטומאתה לאכול בקדשים:

    ולרבי שמעון דאמר כו'במסכת נדה בפרק המפלת (נדה דף לא:):

    יולדת חוטאת היאשכשכורעת לילד נשבעת. שלא תזקק לבעלה:

    ממקומו הוא מוכרעואיהו לא צריך להך דרשה דחלק:

    מה חלק דמייתי צפרים לא גרסינן שאין זה להקל שהצפרים אינן קריבין ולבד הקרבן הם באין ז' ימים לפני הקרבן והכי גרסינן אימא מצורע וחלק דידיה לא מיצטריך לפרושה דהא פריש גבי קושיא דיולדת ומאי חילוק דמייתא בעולה ויורד והיא גופה איתא במצורע:

    ז' דבריםמפרש במסכת ערכין בפרק יש בערכין אלמא על חטאת אתי קרבן דיליה:

    התם מנגעיה איכפר ליהבצער נגעו נתכפר לו העון:

    ואימא נזיר טמאדכתיב (במדבר ו׳:י׳) וביום השמיני יביא שתי תורים:

    ולא לכל טומאתםוכי מייתי נזיר קרבן למיחל עליה נזירות טהרה מייתי כדכתי' (שם) והזיר לה' את ימי נזרו והימים הראשונים יפלו וגזרת הכתוב הוא דלא חיילא נזירות עד דמייתי קרבן:

    דרבי אלעזר הקפרבמסכת תענית (דף יא.):

    חוטא הואשציער עצמו מן היין:

    כי היכי דעביד לפני ולפניםדמפרש לעיל במנינא אחת למעלה וז' למט' מדם הפר וכן מדם השעיר ואתא האי וכפר על הקדש לאיתויי היכל שיעשה כמו כן על הפרוכת מבחוץ:

    נייתי פר ושעיר אחריני קמ"לוכפר מההוא גופיה והדר כתיב וכן יעשה לפרושי מה היא כפרה שהכתוב מצוה עליו שיהא ככל אשר עשה לפנים:

    מיניה משמעואייתר ליה וכפר על הקדש לדרשה:

    ה"ג מאי ניהו יש בה ידיעה כו' ולא גרסינן טומאה במקדש מאי ניהו והכי פירושא קתני מה פשעים שאינן בני קרבן אף חטאים ומאי ניהו טומאה דממעיט מהאי קרא ההיא דבת קרבן ואיזו זו שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף:

    האי בר קרבןעולה ויורד הוא ולמה לי למימר דלא ניכפר האי שעיר עלה:

    סמוך לשקיעת החמהערב יום הכפורים ולא היה שהות להביא קרבנו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבועות ח עמוד א

    1גילוי עריות נמי, היכי דמי? אי במזיד בר קטלא הוא! אי בשוגג בר קרבן הוא!

    2במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה.

    3שפיכות דמים נמי, ה"ד במזיד בר קטלא הוא! אי בשוגג בר גלות הוא!

    4במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה. אי נמי, בהנך דלאו בני גלות נינהו.

    5אמר מר: יכול על שלש טומאות הללו יהא שעיר מכפר? ת"ל (ויקרא טז, טז) מטומאות ולא כל טומאות; מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל הטומאות בטומאת מקדש וקדשיו; אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו. דברי רבי יהודה.

    6מאי חלק? דמייתי בעולה ויורד. אימא ע"ז ומאי חלק׃

    7(סימן: ע"ז יולדת, מצורע, נזיר (וכו'))׃

    8דמייתי שעירה ולא כשבה!

    9אמר רב כהנא: אנן חלק להקל קאמרינן, והאי חלק להחמיר הוא.

    10אימא יולדת דחלק, דמייתא עולה ויורד! אמר רב הושעיא: (ויקרא טז, טז) ״לכל חטאתם״ ולא לכל טומאתם.

    11ולר' שמעון בן יוחאי דאמר יולדת נמי חוטאת היא, מאי איכא למימר? רבי שמעון לטעמיה, דאמר: ממקומו הוא מוכרע.

    12אימא מצורע! אמר רב הושעיא: ״לכל חטאתם״ ולא לכל טומאתם.

    13ולר' שמואל בר נחמני, דאמר: על שבעה דברים נגעים באין מאי איכא למימר? התם נגעיה דאכפר ליה, וקרבן לאישתרויי בקהל.

    14ואימא נזיר טמא דחלק, דמייתי תורים ובני יונה! אמר רב הושעיא: ״לכל חטאתם״ ולא לכל טומאתם.

    15ולר' אלעזר הקפר, דאמר נזיר נמי חוטא הוא, מאי איכא למימר? סבר לה כר' שמעון, דאמר: ממקומו הוא מוכרע.

    16אמר מר, ר' שמעון אומר: ממקומו הוא מוכרע; הרי הוא אומר: (ויקרא טז, טז) וכפר על הקדש מטומאות מטומאתו של קודש כו'. שפיר קאמר רבי שמעון! ורבי יהודה אמר לך: ההוא מיבעי ליה כי היכי דעביד לפני ולפנים, הכי נעביד בהיכל.

    17ורבי שמעון ההוא (ויקרא טז, טז) מוכן יעשה״ נפקא. ורבי יהודה אי מההיא, הוה אמינא ניתי פר ושעיר אחריני ונעביד; קמ"ל ור' שמעון, ״וכן יעשה לאהל מועד מיניה משמע.

    18אמר מר: יכול על כל טומאות שבקודש יהא שעיר זה מכפר? ת"ל ״מפשעיהם לכל חטאתם וגו'״. מאי ניהו יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף; האי בר קרבן הוא!

    19לא צריכא, דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה. ס"ד אמינא: אדמייתי׃

    Tosafot

    גילוי עריות כו' אי במזיד בר קטלא הואובהנך דליכא קטלא אלא כרת ליכא לאוקומה דהא איכא למיפרך בר מלקות הוא כדפרישית:

    ואימא יולדתפירש הקונטרס יולדת שעבר עליה יום הכפורים תאכל בקדשים ואין צריכה להביא קרבן ואף על גב דאם כן לא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דבטומאת מקדש וקדשיו אתי לכלל חטאת כדפרישית לעיל ולא מקרי נמי פעמים בשנה הואיל ואין זמנה קבוע אלא פעם אחת בשנה אבל קשה דהא בר קרבן הוא ואיך יכפר על בר קרבן וי"ל דהואיל וקרבן יולדת לא אתי לכפרה אלא להכשיר בקדשים אין זה בר קרבן אפילו לר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מכל מקום עקרו אינו אלא להכשיר בקדשים אבל קשה מאי פריך דאי פריך שלא תצטרך להביא קרבן כלל הוה ליה לשנויי כדמשני גבי שעיר המשתלח בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) דיולדת כי קמייתי קרבן לאישתרויי בקדשים ואנזיר נמי משני דלא מייתי אלא כדי למיחל עליה נזירות טהרה לכך נראה לרבינו תם דהכא מספק יולדת פריך כגון ספק אם נפל הפילה אם רוח הפילה ולא הוחזקה עוברה דאי הוחזקה בתר רובא אזלינא כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כט.) או לא הרגישה שהפילה דלאו בת קרבן היא ואע"ג דמייתא חטאת העוף על הספק כדאמרינן בסוף נדה (דף עב.) לא חשיב בר קרבן מידי דהוה אחייבי אשמות תלויין דלא חשיבי בני קרבן בפרק בתרא דכריתות (דף כה:) כיון דאין באין אלא על הספק ועוד דהא איכא עולת העוף שאין מביאין על הספק והשתא פריך הכא דיתלה לה השעיר עד לאחר יוה"כ שתביא חטאת העוף וכן כל הני דבסמוך אבל בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) פריך דלא תביא כלל דהשתא אתי שפיר דלא משני הכא כדמשני התם:

    אמר קרא לכל חטאתםוא"ת קרבן יולדת נמי איקרי חטאת וי"ל דבעי שבא על חטאת דומיא דפשעים ולא מצי לשנויי אמר קרא וכפר דביולדת נמי כתיב וכפר והיינו שמכפרה ומטהרה לאכול בקדשים:

    ואימא מצורע ומאי חלק וכו'ואם תאמר והא מייתי נמי אשם וי"ל בחטאת שלו מיהא חלק להקל:

    על ז' דברים נגעים באיןתימה והא לא מייתי בעלמא קרבן אהנך עבירות אלא כשהוא מצורע והיכי תיסק אדעתין דאחטאה קמייתי ונראה לריב"ן דס"ד דאתרוייהו מייתי לכפרה ולאשתרויי בקהל ומשני דלאו לכפרה מייתי אלא לאשתרויי בקהל:

    אימא נזיר טמאפירוש ולא ידע שנטמא ומאי חלק דמייתי תורין אע"ג דמייתי נמי אשם מכל מקום הקרבן שחייבו הכתוב לבד מאשם חלק להקל:

    ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא כו'ואם תאמר והא לא איקרי חוטא אלא לפי שציער עצמו מן היין והשעיר אינו בא לכפר אלא על הטומאה ויש לומר כיון שעל ידי הטומאה בא לו שציער עצמו מן היין פעם שניה כדאמר בנזיר (דף ג. ע"ש) ששנה בחטא קרינן ביה וכפר מטומאתו ודוקא לרבי אלעזר הקפר אבל לרבנן אפילו נטמא במזיד הקרבן אינו בא על החטא דהא אפילו נטמא באונס דלאו חוטא הוי לרבנן מביא קרבן ומאשר חטא על הנפש הוי לרבנן לשון חסרון כמו (מלכים א א׳:כ״א) והייתי אני ובני שלמה חטאים וכמו (שופטים כ׳:ט״ז) אל השערה ולא יחטיא ולכל חטאתם ליכא לפרושי הכא לשון חסרון הוה דהא דומיא דפשעים כתיב:

    דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמהואם תאמר הא נמי נילף משעיר המשתלח דבדידיה נמי דרשינן חטאים דומיא דפשעים ויש לומר דלא דרשינן ביה דומיא דפשעים אלא לענין אם נודע לו מבעוד יום שראוי להביא קרבן אבל סמוך לשקיעת החמה ל"א חשיב בר קרבן להכי אייתר בשעיר הפנימי חטאים דומיא דפשעים דאפי' אתיידע ליה סמוך לשקיעה לא תלי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מאי היא חלוקת טומאת מקדש וקדשיו מכל חייבי קרבן דאינון בעולה ויורדואימא ע"ז דחלוקה טומאתה דהיא בשעירה. ודחינן אנן חלק להקל קאמרינן. וחלוקה דטומאת ע"ז להחמיר עליה היא. מפורשת בספרי. ואימא יולדת ואליבא דר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא. כי בשעה שכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה. ודחינן ר' שמעון לטעמיה דאמר ממקומו הוא מוכרע. ואימא טומאת מצורע שהוא חוטא דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן על שבעה דברים נגעים באים.

    על שפיכות דמיםועל שבועת שוא. ועל גילוי עריות. ועל גסות הרוח. [ועל הגזל.] ועל צרות העין. על לשון הרע שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. ואין צמיתות אלא צרעת דמתרגם לצמיתות לחלוטין. ואמרינן מצורע מוחלט. זו השמועה מפורשת בסוף כריתות. ואמר שאני נגעים דהתם כפר ליה נגעיה.

    ואימא נזיר וכר' אלעזר הקפר דאמר במסכת תענית כי כל נזיר חוטא הוא.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 8a

    Shevuot 8a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 328 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי נמי בהנך דלאו בני גלות הרבה שנויין במסכת מכות (פ"ב) כגון שהרגו דרך עלייה או מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה ראשו וקבלה:

    מה חלק בטומאת מקדש משאר טומאות:

    דמייתי עולה ויורד ושאר שגגת עבירה בקרבן קבוע:

    דמייתי שעירה ולא כשבה ובשאר כריתות או כשבה או שעירה:

    חלק להקל קאמרינן האי מה מצינו שחלק חילוק שהוא להקל מיבעי לן לאשכוחי דומיא דשעיר הפנימי דקולא הוא שיחיד מתכפר בקרבן צבור שלא חסר בו ממון משלו:

    והאי חלוק להחמיר שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים יביאנה בעל כרחו:

    ואימא יולדת שאם עבר עליה יום הכפורים אוכלת בקדשים בלא קרבן:

    ולא לכל טומאתם וקרבן יולדת אינו בא לכפרה אלא לטהרה מטומאתה לאכול בקדשים:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    גילוי עריות כו' אי במזיד בר קטלא הוא ובהנך דליכא קטלא אלא כרת ליכא לאוקומה דהא איכא למיפרך בר מלקות הוא כדפרישית:

    ואימא יולדת פירש הקונטרס יולדת שעבר עליה יום הכפורים תאכל בקדשים ואין צריכה להביא קרבן ואף על גב דאם כן לא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דבטומאת מקדש וקדשיו אתי לכלל חטאת כדפרישית לעיל ולא מקרי נמי פעמים בשנה הואיל ואין זמנה קבוע אלא פעם אחת בשנה אבל קשה דהא בר קרבן הוא ואיך יכפר על בר קרבן וי"ל דהואיל וקרבן יולדת לא אתי לכפרה אלא להכשיר בקדשים אין זה בר קרבן אפילו לר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מכל מקום עקרו אינו אלא להכשיר בקדשים אבל קשה מאי פריך דאי פריך שלא תצטרך להביא קרבן כלל הוה ליה לשנויי כדמשני גבי שעיר המשתלח בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) דיולדת כי קמייתי קרבן לאישתרויי בקדשים ואנזיר נמי משני דלא מייתי אלא כדי למיחל עליה נזירות טהרה לכך נראה לרבינו תם דהכא מספק יולדת פריך כגון ספק אם נפל הפילה אם רוח הפילה ולא הוחזקה עוברה דאי הוחזקה בתר רובא אזלינא כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כט.) או לא הרגישה שהפילה דלאו בת קרבן היא ואע"ג דמייתא חטאת העוף על הספק כדאמרינן בסוף נדה (דף עב.) לא חשיב בר קרבן מידי דהוה אחייבי אשמות תלויין דלא חשיבי בני קרבן בפרק בתרא דכריתות (דף כה:) כיון דאין באין אלא על הספק ועוד דהא איכא עולת העוף שאין מביאין על הספק והשתא פריך הכא דיתלה לה השעיר עד לאחר יוה"כ שתביא חטאת העוף וכן כל הני דבסמוך אבל בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) פריך דלא תביא כלל דהשתא אתי שפיר דלא משני הכא כדמשני התם:

    אמר קרא לכל חטאתם וא"ת קרבן יולדת נמי איקרי חטאת וי"ל דבעי שבא על חטאת דומיא דפשעים ולא מצי לשנויי אמר קרא וכפר דביולדת נמי כתיב וכפר והיינו שמכפרה ומטהרה לאכול בקדשים:

    ואימא מצורע ומאי חלק וכו' ואם תאמר והא מייתי נמי אשם וי"ל בחטאת שלו מיהא חלק להקל:

    על ז' דברים נגעים באין תימה והא לא מייתי בעלמא קרבן אהנך עבירות אלא כשהוא מצורע והיכי תיסק אדעתין דאחטאה קמייתי ונראה לריב"ן דס"ד דאתרוייהו מייתי לכפרה ולאשתרויי בקהל ומשני דלאו לכפרה מייתי אלא לאשתרויי בקהל:

    אימא נזיר טמא פירוש ולא ידע שנטמא ומאי חלק דמייתי תורין אע"ג דמייתי נמי אשם מכל מקום הקרבן שחייבו הכתוב לבד מאשם חלק להקל:

    ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא כו' ואם תאמר והא לא איקרי חוטא אלא לפי שציער עצמו מן היין והשעיר אינו בא לכפר אלא על הטומאה ויש לומר כיון שעל ידי הטומאה בא לו שציער עצמו מן היין פעם שניה כדאמר בנזיר (דף ג. ע"ש) ששנה בחטא קרינן ביה וכפר מטומאתו ודוקא לרבי אלעזר הקפר אבל לרבנן אפילו נטמא במזיד הקרבן אינו בא על החטא דהא אפילו נטמא באונס דלאו חוטא הוי לרבנן מביא קרבן ומאשר חטא על הנפש הוי לרבנן לשון חסרון כמו (מלכים א א׳:כ״א) והייתי אני ובני שלמה חטאים וכמו (שופטים כ׳:ט״ז) אל השערה ולא יחטיא ולכל חטאתם ליכא לפרושי הכא לשון חסרון הוה דהא דומיא דפשעים כתיב:

    דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה ואם תאמר הא נמי נילף משעיר המשתלח דבדידיה נמי דרשינן חטאים דומיא דפשעים ויש לומר דלא דרשינן ביה דומיא דפשעים אלא לענין אם נודע לו מבעוד יום שראוי להביא קרבן אבל סמוך לשקיעת החמה ל"א חשיב בר קרבן להכי אייתר בשעיר הפנימי חטאים דומיא דפשעים דאפי' אתיידע ליה סמוך לשקיעה לא תלי:

    Tosafot on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    מאי היא חלוקת טומאת מקדש וקדשיו מכל חייבי קרבן דאינון בעולה ויורד ואימא ע"ז דחלוקה טומאתה דהיא בשעירה. ודחינן אנן חלק להקל קאמרינן. וחלוקה דטומאת ע"ז להחמיר עליה היא. מפורשת בספרי. ואימא יולדת ואליבא דר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא. כי בשעה שכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה. ודחינן ר' שמעון לטעמיה דאמר ממקומו הוא מוכרע. ואימא טומאת מצורע שהוא חוטא דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן על שבעה דברים נגעים באים.

    על שפיכות דמים ועל שבועת שוא. ועל גילוי עריות. ועל גסות הרוח. [ועל הגזל.] ועל צרות העין. על לשון הרע שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. ואין צמיתות אלא צרעת דמתרגם לצמיתות לחלוטין. ואמרינן מצורע מוחלט. זו השמועה מפורשת בסוף כריתות. ואמר שאני נגעים דהתם כפר ליה נגעיה.

    ואימא נזיר וכר' אלעזר הקפר דאמר במסכת תענית כי כל נזיר חוטא הוא.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    שפיכות דמים היכי דמיא אילימא במזיד האי בר קטלא הוא כתוב בנמוקי הרמב"ן ז"ל דהכי קא מקשה אי במזיד בר קטלא הוא וקשיא לכל חטאתם ואי בשוגג בר קרבן הוא וקשיא מפשעיהם, ותימה הוא בעיני וא"כ מאי קא מתרץ איבעית אימא במזיד ולא אתרו ביה, דמ"מ אכתי קשיא לכל חטאתם דהא לא אתי לכלל חטאת, אלא נ"ל דהשתא לא קשיא מחטאתם ומפשעיהם, אלא ה"ק אי במזיד בר קטלא הוא ושעיר...... בפנים לא מכפר מיתות ב"ד, ואי בשוגג ואתידע ליה בר קרבן הוא ושעיר זה אינו מכפר אלא תולה, ופריק איבעית אימא במזיד ובדליכא קטלא וכגון דלא אתרו ביה, וא"ת מ"מ היאך אפשר לאוקמיה במזיד דהא בעי לכל חטאתם, י"ל דהני קשיאתא מעיקרא פרכי' להו מקמי דנסיים דרשא דמכל פשעיהם לכל חטאתם, כנ"ל, וא"ת א"כ מנ"ל דלא מכפר בני קרבן כיון דלא ידעי' דרשא דמפשעיהם לכל חטאתם, ראיתי בתוס' דעד שלא ידע' דרש' זו ידענו מסברא מידי דהוה אשעיר המשתלח שאינו מכפר אבני קרבן אלא מאשמות תלויין כדקאמר התם עד שיודע להם הט' בשעיר הנעשה בפנים אינו מכפר אלא תולה עד שיודע להם.

    אימא יולדת הקשה הרב ר' יוסף ן' מיגש ז"ל אמאי לא הקשה ואימא ש"ד שחלק הכתוב שיגלה, ותירץ משום דשוגג בשפיכות דמים לאו בר קרבן הוא כלל, ויש מי שתירץ דהאי חלק להחמיר הוא שגולה, וכיון דפריקו הם גבי ע"ז, תו לא אצטריך לאהדורה.

    ואימא יולדת פי' הרב ר' יוסף ן' מיגש ז"ל כגון כשלמו ימי טוהר דידה ביום הכפורים שתהא פטורה תו להביא קרבן יולדת, ואף רש"י ז"ל כן פי' אימא יולדת שאם עבר עליה י"ה אוכלת בקדשים בלא קרבן. ואין פי' מחוור שא"א לפטור אותה מקרבן, שאין שעיר הנעשה בפנים מכפר אלא תולה וכדתנן שעיר הנעשה בפנים תולה, וכדאקשינן נמי לעיל גבי טומאת ע"ז ה"ד אי בשוגג בר קרבן הוא וכתי' לכל פשעיהם שאינו ענשו בר קרבן. אלא יש לפ' אימא יולדת שיתלה לה ולומר כשם שקרבנה מכשירה לאכול בקדשים וליכנס במקדש, כך שעיר של י"ה יהא תולה לה עד שתביא קרבנה ותאכל בקדשים ותכנס למקדש עד מחרת יום הכפורים שתביא קרבנה, ואף פי' זה אינו מחוור דהא חטאים דומיא דפשעי' בעינן. וי"מ דהכא ביולדת דלא אתידע לה קאמר וכגון שהפילה ואינה יודעת מה הפילה, וכי אקשי' נמי ואימא מצורע, במצורע דלא אתידע ליה קאמרי', כגון שהחליטו כהן ולא ידע דנגע גמור היה וכדאמרי' בתוס' נזיר (נט, ב) ויכשיר שעיר זה לאכול בקדשים וליכנס למקדש עד שיודע לו ודאו ויהא מביא קרבן.

    גיר' הספרים ואימא מצורע דמייתי צפרים. ורש"י ז"ל כתב דלא גרסי' ליה, דאין זה חילוק להקל, שהצפרים אינן קרבין, ולבד הקרבן הם באים ג' ימים לפני הקרבן, אלא ה"ג אימא מצורע, וחלק דידיה לא אצטריך לפרושי דהא פריש גבי קושיא דיולדת, ומאי חלוק דמייתי בעולה ויורד, והיא גופה אית' במצורע, ויש מעמידין הגיר' הואיל וישנה בכל הספרים, ופי' מאי צפרים תורים ובני יונה, דהכי קרא להו במסכת נזיר (ג, ב), ואף זה קשה בעיני קצת דמ"ש דקרו להו לתורים וני יונה צפרים, וכי אקשי' לימא נזיר אמרי' דמייתי תורים ונבי יונה, מ"ש דהכא קרי להו בשמיהו והכא קרי להו בלשון צפרים, ושמא משום דגבי מצורע מייתי צפרים ממש קרי להו לתורים ובני יונה צפרים. ואפי' למ"ד חוטא הוא, הא איכפר ליה נגעיה, וה"ל מכשיר ולא מכפר, וכת' הריא"ם ז"ל דכיון דקאמ' רחמנא (ויקרא טז, טז) בשעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש, מכלל דהאי חטא מידי דצריך כפרה הוא, ומצורע לא צריך כפרה דהא אכפר ליה נגעיה, וזה אינו, דא"כ למל"ל אמ' קרא לכל חטאתם ולא לכל טומאותם, נימא כפרה כתו' בה. ועו' דגבי מצורע נמי כתי' כפרה דכתי' (שם יד, לא) וכפר הכהן על המיטהר. אלא ודאי טעמי' משום דכתיב לכל חטאתם והאי לאו חוטא הוא אע"ג דכתי' ביה כפרה. הרמב"ן.

    הא דאקשי' ואימא נזיר טמא דחילק דמייתי תורין ובני יונה קשיא להו לרבו' בעלי התוספות(זה) שאין זה חילוק דהא בעי שיהא דומיא דעולה ויורד והכא אינו עולה ויורד, דלא מייתי כלל אלא תורים ובני יונה, ועמדה להם בקושיא, ולא ירדתי לסוף קושיתם דבכולה שמעתין לא מייתי' אלא כל שחלוקי' משאר מחוייבי' או בקרבן או בענשי' אחרים, וכדאקשי' מע"ז ד... דמייתי שעירה בין עשיר בין דל, ואי לאו דאמרי' דחלק להקל קאמרי' והאי להחמיר הוא היה מרב' ליה, והילכך נזיר טמא הואיל וחלק בו והקיל שלא לחייבו אלא בתורין ובני יונה חלוק להקל הוא ונרבה..

    ה"ג בספרים כל טומאת שבקדש מאי ניהו יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף האי בר קרבן הוא. ה"פ איזו טומאה שבקדש יש לך להביא עוד אי כשאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, האי שעור הנעשה בחוץ מכפר ולא שעיר הנעשה בפנים, דהא כתי' ביה חטאתם, כלו' אותה שבאה לכלל חטאת, משא"כ באין ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף. ועוד דבשעיר שבפנים כתי' (שמות ל, י) לכפר אחת בשנה כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות, ואלו שתי כפרות הן, שאינן דומין זה לזה, שזה מחייבי חטאות וזה אינו מחייבי חטאות וזה תולה בלבד וזה מכפר כפרה גמורה, ושאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף האי או שנים ראשי חדשים או שעירי רגלים מכפרי', ועוד דלכל חטאתם כתיב לאותן דאתו לכלל חטאות כדאמרי' בסמוך וכפרה אחת מכפר וכמו שכתבנו, אלא ע"כ אין לרבות ולהביא אלא טומאה שבקדש שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף, דלא ממעטי' לה מכפרה אחת דכפרה אחת היא הואיל ותרוייהו דיני קרבן ובתרוייהו תולה עד שיביא קרבן, ולהביא זה א"א דהאי בר קרבן הוא עכשו וכל שמעכשו חייב להביא קרבן אינו תולה, שא"כ אתה פוטרו מקרבן, ושעיר שנעשה בפנים אין מכפר כפרה גמורה חייבי חטאות ואשמות ודאין אלא תולה, ואוקימנא בדאיתידע ליה סמוך לשקיעת החמה, סד"א כיון דלא אפשר לאתויי השתא תלי ליה קמ"ל דלא. ורש"י ז"ל לא גריס טומאה שבקדש, אלא מאי ניהו, ו(א)פי' דה"ק מאי ניהו דאמעיט מחטאתם דומיא דפשעיהם, והכל עולה לטעם א'.

    Rashba on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    א"נ בהנך דלאו בני גלות פירוש כגון דרך עלייה או כל אותן שהן אונסים דלא בעי גלות או שקרובין למזיד דלא מפטרי בגלות כדאיכא טובא בפ' אלו הן הלוקין:

    מאי חלק דמייתי בעולה ויורד פי' משא"כ בשאר חייבי חטאת:

    אימא ע"ז ומאי חלק וכו' דמייתי שעירה פירוש משא"כ בשאר עבירות דמייתי כשבה או שעירה והא דלא פריך מש"ד ומאי חלק דלא מחייבי על שגגתו קרבן אלא גלות משום דאנן חלק בענין קרבן בעינן:

    א"ר כהנא אנן חלק להקל קאמרינן פירוש דחילוק קרבן עולה ויורד שהיה להקל לפוטרו מחטאת קבועה כשאר שזדונם כרת ולא עוד אלא שעיקר כפרת השעיר הוה להקל הוא מה שהוא בא משל צבור וכדפירוש רש"י ז"ל והאי חלק להחמיר הוא שאין נפטר אלא בשעירה:

    אימא יולדת פירשה רש"י ז"ל וכן הרב ר' יוסף הלוי בן מיגאש ז"ל ביולדת ודאית כפשוטה דיולדת ודאית שעבר עליה יום הכפורים קודם שתביא כפרתה ואע"פ ששלמו ימי טוהר שלה שתהא נפטרת מלהביא כפרתה ותהא מותרת בקדש ומקדש אבל אין זה נכון דהא להדיא פרכינן לעיל שאין שעיר מכפר על חייבי קרבנות ודאין וכמשנת מסכת כריתות לכן הנכון כמו שפי' בתוס' דמספק יולדת פרכינן כגון ספק רוח הפילה או ולד הפילה דהויא לה כעין חייבי אשמות תלויין שהם פטורין הלכך אע"ג דמביא חטאת העוף הבא על הספק כדאיתא בדוכתא מ"מ לא חשיבא בר קרבן ופריק לכל חטאתם ולא לכל טימאתם פירוש דלכל חטאתם משמע דבר שבא על חטא וקרבן יולדת אינו בא אלא להכשרה ולטהרה וא"ת ותיפוק לי' דגבי שעיר כתיב וכפר י"ל דההוא איכא למימר דבעינן לומר והכשר דומיא דכתיב ביולדת וכפר עליה הכהן אבל חטאתם לא משמע לן לשום חטוי והכשר אלא לשון חטא דומיא דלכל פשעיהם:

    ר"ש לטעמיה וכו' ק"ל ודארי לה מאי קארי לה וי"ל דס"ד דמודה ר"ש בדרשא דת"ק והכי קאמר אף ממקומו מוכרע ופרקינן דממקומו דוקא קתני:

    אימא מצורע פירוש ספק מצורע שאינו בר קרבן ואין ספקו אם שער לבן קודם לבהרת או כיוצא בו קודם שהוזקק לטומאה דההוא ספיקו טהור לרבנן מדכתיב לטהרו או לטמאו פתח בו הכתוב תחלה לטהרה אלא לספק שנולד בהסגרו והחליטו אחר שהוזקק לטומאה כדאיתא בנזיר. גירסת הספרים ומאי חלק דמייתי צפרים ורש"י ז"ל מחקו והדין עמו חדא דצפרים חומרא הוא דהא לסוף ז' מחייב להביא קרבנותיו וזה חומר הוא עליו ועוד דחלוק מצורע הוא ידוע דמייתי קרבן עולה ויורד. ויש מקיימין הגירסא לומר דצפרים היינו תורים כי הא דאמרי' בריש נזיר וליתא דהתם ליכא למיטעי והכ' איכא למיטעי בצפרים ממש:

    ולר' שמואל בר נחמני דאמר על שבעה דברים נגעים באים פירוש אלמא קרבן מצורע על חטא הוא וא"ת ואי משום דנגעים באים על אותם ז' דברים קרוי מצורע חוטא כל שחטא באותם ז' דברים יהא חייב קרבן וי"ל דלא חייבו הכתוב אלא לאחר ששרש בחטא עד שנצטרע:

    5 more comments on this page.

    Ritva on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg, 1827 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואימא יולדת כו' מכל מקום עיקרו אינו אלא להכשיר בקדשים אבל קשה מאי פריך דאי פריך כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור ונראה לי לפרש דבריהם דלפרש"י דאיירי הכא בקרבן יולדת ומצורע ונזיר דהשתא ע"כ תקשי לן מאי פריך מנייהו הא בר קרבן הוא וע"כ אית לן למימר אפילו לרבי [שמעון] דעיקרו אינו אלא להכשיר בקדשים ולא על חטא ואהא קשיא להו דאי פריך שלא תצטרך להביא קרבן כלל דהיינו כפירוש רש"י הכא וכפירושו התם פ"ב דתמורה הוה ליה לשנויי נמי הכא כדמשני התם ביולדת ובנזיר לרבי [שמעון] וה"ה דאי הוה מפרשינן הכא דיתלה לה השעיר ואחר יום הכפורים תביא קרבן גמור דהשתא נמי הוה קשיא להו ע"כ דעקרו להכשירה בקדשים דאם לא כן בר קרבן הוא ואם כן אמאי לא משני הכא כי התם אלא דנקטו בדבריהם קושטא דמלתא כפירוש רש"י דפריך הכא שלא תצטרך להביא קרבן כדפריך התם וכתבו לכך נראה לרבינו תם דהכא מספק יולדת פריך כו' וסבירא ליה דעיקרו על חטא בא לרבי [שמעון] ומיהו מכשירה נמי בקדשים והא דלא חשיב בר קרבן היינו כיון דאין באין אלא על הספק והשתא ניחא דלא משני הכא כי התם דהתם פריך שלא יביא כלל ויהיה שעיר משתלח מכפר עליו ומיני' דאע"ג דקושטא הוא דבא הקרבן עיקרו על חטא לרבי [שמעון] מכל מקום תצטרך להביאו אחר יום הכיפורים כדי להכשירה בקדשים אבל הכא דפריך לרבי [שמעון] דאימא דהשעיר הפנימי יתלה לה עד אחר יום הכפורים שתביא אז חטאת עוף שמכשירה נמי בקדשים ע"כ דלא מצי לשנות הכא כו התם גבי יולדת ונזיר דנהי דמביאה חטאת עוף כדי להכשירה בקדשים מכל מקום אימא דעיקרו על חטא בא לר' [שמעון] והשעיר תולה לה וע"כ הוצרך לתרץ הכא דרבי [שמעון] לטעמיה כו' והא דמשני בשנויא דהכא גבי מצורע התם מנגעיה מכפר ליה וקרבן כו' והתם משני בפשיטות כי קמייתי קרבן לאשתרויי בקדשים כדמשני גבי יולדת ונזיר ניחא נמי לפירוש ר"ת דהתם פריך דלא ליתי קרבן כלל משני בפשיטות דהוצרך לאתויי כדי לאשתרויי בקדשים אבל הכא דפריך דאימא דהשעיר תולה על חטא עד שמביאה הקרבן הוצרך לשנויי דאין כאן חטא דמנגעיה אכפר ליה ואין השעיר תולה לו ולא הקרבן מכפר עליו ולפירוש רבינו תם צ"ל דלית ליה הך סברא שפירש רש"י התם גבי יולדת דמצער לידה איכפר לה וכן גבי נזיר דמתכפר ליה שנתנוול בגידול שיער כו' עיין שם דאם כן הוה משני נמי ביולדת ונזיר הכא כדמשני גבי מצורע דמצער לידה וניוול אתכפרו וקרבן לאשתרויי לקהל ואבן ל"ב ובעל ש"י פירשו בזה ואין דבריהם ברורים ואין להאריך ודו"ק:

    בד"ה ולר' אלעזר הקפר כו' והשעיר אינו בא לכפר אלא על הטומאה כו' עכ"ל הא דלא קשיא להו הכי גבי יולדת ומצורע דחטאם אינו הטומאה והשעיר אינו בא לכפר אלא על הטומאה יש לומר דביולדת חטאה בטומאתה היא וכן מצורע טומאתו על ידי חטאו ומקרי שפיר לכפר על הטומאה כמו יכול בשלשה טומאות הללו כו' דקתני בברייתא אבל בנזיר אין חטאו שציער עצמו מן היין בטומאה שנזיר טהור נמי ציער עצמו מן היין ותירצו ששנה בחטא לצער עצמו מן היין דהיינו נזיר טמא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא ואימא יולדת ופירש"י שאם עבר עליה יה"כ אוכלת בקדשים בלא קרבן וכוונתו מבואר דהא דמקשה ואימא יולדת היינו כיון דמסתמא כבר טבלה לטומאתה קודם ימי טוהר שלה וא"כ היא טהורה ומגעה טהור אלא כיון שהיא טבולת יום ארוך מגזירת הכתוב עד מלאת ימי טהרה מחמת שהיא מחוסרת כפרה דאשכחן דקרייה רחמנא טמא מקרא דטמא יהיה עוד טומאתו בו א"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר שהיא ג"כ בכלל האי קרא דיה"כ דכתיב וכפר מטומאתו כיון שחלק הכתוב קרבנה להקל בעולה ויורד מש"ה י"ל דיה"כ מכפר עליה במכ"ש דשאר טומאות מקדש וקדשיו שהם טמאין גמורין וכיון דפטורה מקרבן ממילא דמותרת לאכול בקדשים ואהא משני הש"ס שפיר אמר קרא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם שאין יה"כ מכפר אלא על קרבן שבא מחמת חטא וזה ברור בכוונת רש"י אלא שהתוס' הקשו על פירושו מסוגיא דשילהי כריתות וכתבו לכן פירש ר"ת דהכא מספק יולדת פריך ועיין במהרש"א שנדחק מאד והאריך בהבנת דברי התוס' ע"ש ולולי שהתוס' כתבו כן בשמו של ר"ת הייתי אומר שמעולם לא יצאו דברים כאלו מפה הקדוש של ר"ת אלא גליון מאחד מהתלמידים דמלבד שפירושו דחוק מאד לפרש לישנא דתלמודא דהכא בספק דספק מאן דכר שמיה בשמעתין אלא בשילהי כריתות והתם עיקר השקלא וטריא היינו אהא דאמרי' דאשם תלוי שעבר עליו יה"כ פטור וילפי לה מדכתיב לכל חטאתם לפני ה' אלמא דשעיר המשתלח מכפר על חטא שאינו אלא מספק ואין מכיר בו אלא המקום ועל זה מקשה הש"ס התם א"כ ספק יולדת שעבר עליה יה"כ תיפטר מקרבן כיון שאינו אלא מספק ומחוייבת להביא קרבן חטאתה ואינו מכיר בספק זה אלא המקום א"כ מש"ה קשיא ליה מתניתין דלמאי דקתני אשמות תלויין ליתני נמי יולדת בהדייהו משא"כ הכא דלא איירי כלל מספק קרבן אלא מודאי קרבן וגרסינן נמי ואימא יולדת סתמא ולא קאמר ואימא ספק יולדת כדפריך התם א"כ אין לך פירוש דחוק גדול מזה ומכ"ש לפירוש מהרש"א ז"ל אלא דמלבד זה יש לתמוה בעיקר קושיית התוס' משילהי כריתות דהמעיין שם יראה שאין זו קושיא כלל דהתם בשעיר המשתלח כיון דלא כתיב לשון טומאה כלל אלא לכל חטאתם א"כ משני שפיר דאפילו למ"ד דיולדת חוטאת היא משעת לידה איכפר לה וכן בספק נזיר וספק מצורע וא"כ לא היו בכלל לכל חטאתם משא"כ הכא בשמעתין דאיירי לענין שעיר הפנימי דכתיב וכפר מטומאות בני ישראל וכתיב נמי לכל חטאתם וכיון שסתם הכתוב ולא פירש ע"כ דלא איירי קרא אלא באותן הטומאות דאשכחן עולה ויורד דחלק להקל ושייך בהו נמי לשון חטאת א"כ מקשה שפיר ולא שייך לשנויי דמשעת לידה היא דמתכפרת דמאן יימר דהכי הוא דסוף סוף כיון דקריה רחמנא בלשון חטאת א"כ יש לנו לומר דשפיר הוי בכלל מטומאות בני ישראל ולכל חטאתם כיון דעיקר השקלא וטריא דהכא בלשון מטומאות תליא טפי מבחטאת אלא דבעינן נמי שיהא שייך ביה קצת לשון חטאת וזה אין צריך לפנים ומלבד זה א"ש טפי לפי המסקנא דהתם משקלא וטריא דאו הודע ומג"ש דמצות מצות ואין להאריך כאן:

    שם אמר מר יכול על כל טומאות כו' מאי ניהו כו' האי בר קרבן הוא וכתבו התוס' לעיל בד"ה אי בשוגג דהא דמקשה הכא בפשיטות האי בר קרבן הוא אפי' בלאו הך דרשה דחטאים דומיא דפשעים היינו משום דפשיטא ליה דאתיא מק"ו דשעיר המשתלח כו' ע"ש ולפ"ז לא הוי משני הכא שפיר דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה כמו שהקשו התוס' בעצמם דהא נמי לילף משעיר המשתלח ותירצו בדוחק ולכך הוצרכו ג"כ לדחוק בסמוך בד"ה ונכפר כפרה גמורה וכמו שאבאר שם אלא דלע"ד בלא"ה לא ידענא במאי פשיטא ליה להמקשה האי ק"ו דהא ודאי איכא למיפרך מה לשעיר הפנימי שכן דמה נכנס לפני ולפנים ועבודתה בכה"ג משא"כ בשעיר המשתלח דחוץ הוא מש"ה לא מכפר אבר קרבן ואי משום שאנו מכניסין הפירכא בתוך הק"ו דאע"ג דשעיר המשתלח דחוץ הוא אפ"ה מכפר על כמה עבירות וכה"ג אשכחן שכתבו התוס' בכמה דוכתי מ"מ אכתי קשה טובא דבהאי נמי איכא למיפרך דהא דלא מכפר השעיר המשתלח אשאר עבירות דבר קרבן היינו משום שקרבנם חמור שכן בקבוע וכתיב להדיא או הודע כדאיתא בשילהי כריתות ועוד דבשאר עבירות השוגג חמור דלא בעי ידיעה בתחילה משא"כ בטומאת מקדש וקדשיו דהאיסור קל דחלק להקל בעולה ויורד ובעי נמי ידיעה בתחילה מש"ה איכא למימר דמכפר אפי' אבר קרבן כיון שהאיסור קל והקרבן חשוב. לכך נ"ל לפרש בענין אחר בפשיטות קושיית המקשה דהכי קשיא ליה מאי האי דקאמר יכול על כל טומאות יהא השעיר מכפר ואיצטריך קרא דחטאים דומיא דפשעים ומה"ת נאמר כן כיון דאיכא לאוקמי קרא בדדמי במידי דלאו בר קרבן הוא דלשון מטומאות נמי משמע הכי אע"כ דמש"ה לא בעי למימר הכי משום דלישנא דקרא לכל חטאתם הוה משמע ליה הכי ומש"ה איצטריך ליה קרא חטאים דומיא דפשעים והא ודאי ליתא דהא אדרבה מסיפא דברייתא גופא מוכח להיפוך מדכתיב לכל חטאתם ולא כתיב מחטאתם משמע דלעולם אין השעיר הפנימי מכפר כפרה גמורה אלא שתולה כמו שפירש"י שכל זמן שלא הביא קרבנו הוא בפשעו וא"כ כיון דאפילו במידי דאתי לכלל חטאת אינו אלא תולה מכ"ש היכא שכבר נתחייב חטאת גמור וע"ז משני שפיר אין ה"נ דהא דקאמר יכול על כל טומאות יהא מכפר לאו מכפר ממש קאמר אלא לתלות אפילו ביש בה ויש בה היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה כנ"ל נכון וברור בעזה"י:

    Penei Yehoshua on Shevuot 8a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 8, Amud Aleph, about 328 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “גילוי עריות נמי, היכי דמי? אי במזיד…”

      Named: רבן הוא.

    2. Segment 28 words

      Opens “במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע…”

    3. Segment 313 words

      Opens “שפיכות דמים נמי, ה"ד במזיד בר קטלא…”

    4. Segment 415 words

      Opens “במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע…”

    5. Segment 536 words

      Opens “אמר מר: יכול על שלש טומאות הללו…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 69 words

      Opens “מאי חלק? דמייתי בעולה ויורד. אימא ע"ז…”

    7. Segment 76 words

      Opens “(סימן: ע"ז יולדת, מצורע, נזיר (וכו'))…”

    8. Segment 84 words

      Opens “דמייתי שעירה ולא כשבה!…”

    9. Segment 911 words

      Opens “אמר רב כהנא: אנן חלק להקל קאמרינן,…”

      Named: רב כהנא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “אימא יולדת דחלק, דמייתא עולה ויורד! אמר…”

      Named: רב הושעיא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “ולר' שמעון בן יוחאי דאמר יולדת נמי…”

      Named: רבי שמעון.

    12. Segment 1210 words

      Opens “אימא מצורע! אמר רב הושעיא: ״לכל חטאתם״…”

      Named: רב הושעיא.

    13. Segment 1320 words

      Opens “ולר' שמואל בר נחמני, דאמר: על שבעה…”

      Named: רבן לאישתרויי, שמואל.

    14. Segment 1416 words

      Opens “ואימא נזיר טמא דחלק, דמייתי תורים ובני…”

      Named: רב הושעיא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “ולר' אלעזר הקפר, דאמר נזיר נמי חוטא…”

    16. Segment 1641 words

      Opens “אמר מר, ר' שמעון אומר: ממקומו הוא…”

      Named: רבי שמעון, רבי יהודה.

    17. Segment 1729 words

      Opens “ורבי שמעון ההוא (ויקרא טז, טז) מוכן…”

      Named: רבי שמעון, רבי יהודה.

    18. Segment 1830 words

      Opens “אמר מר: יכול על כל טומאות שבקודש…”

      Named: רבן הוא.

    19. Segment 1910 words

      Opens “לא צריכא, דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה.…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shevuot 8a · Segment 9 — “אמר רב כהנא: אנן חלק להקל קאמרינן, והאי חלק…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shevuot 8a · Segment 13 — “ולר' שמואל בר נחמני, דאמר: על שבעה דברים נגעים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026