Talmud Builders

    Shevuot 34b

    Back to index

    English translation — Shevuot 34b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and witnesses see him counting the money from outside, what is the halakha ? Is their testimony accepted?

    2Rav Hamnuna said to Rav Yehuda: And what does the other person claim in response to the demand for repayment? If he says: These matters never happened, he assumes the presumptive status of a denier of the truth, as the witnesses testify that they saw the claimant counting the money and giving it to him. If he says: Yes, I took money from him, but it is my money that I took, then when the witnesses come and testify that they saw the claimant counting the money and giving it to him, what of it? The testimony of the witnesses does not contradict his claim, as the witnesses do not know the circumstances under which the money changed hands. Rav Yehuda said to him: Are you Hamnuna? Enter and come into the study hall, as you make your teacher wiser.

    3The Gemara relates a similar incident: There was a certain individual who said to another: I counted for you and gave you one hundred dinars as a loan alongside this column. The other person said to him in response: I did not pass alongside this column. Two witnesses came and testified about him that they saw that he urinated alongside this column. Reish Lakish said: He assumes the presumptive status of a denier of the truth, as the testimony of witnesses proves that he passed alongside the column.

    4Rav Naḥman objects to this: That is a ruling characteristic of a Persian court, not a reasonable ruling characteristic of a Jewish court. Did the respondent say that he never passed alongside the column? It was that he did not pass alongside the column in the context of this matter that he said to him that he did not pass the column; therefore, the testimony of the witnesses does not contradict his statement.

    5There are those who say that the incident transpired a bit differently. There was a certain individual who said to another: I counted for you and gave you one hundred dinars as a loan alongside this column. The other person said to him in response: I never passed alongside this column. Witnesses emerged and testified concerning him that he urinated alongside this column. Rav Naḥman said: He assumes the presumptive status of a denier of the truth, as the witnesses contradicted his claim.

    6Rava said to Rav Naḥman: There is no proof from here that he assumes the presumptive status of a denier, as any matter that is not incumbent upon a person to remember, he performs it and it is not on his mind. Therefore, when he denied ever passing alongside the column, it was because there was never any reason for him to remember that he had been there.

    7§ The Gemara proceeds to cite the opinion cited last in the baraita explaining the source of the halakha that one is liable for taking a false oath of testimony only for a case involving monetary matters. Rabbi Shimon says: The Torah rendered one liable if he takes a false oath here, with regard to an oath of testimony, and the Torah rendered one liable if he takes a false oath with regard to an oath on a deposit; just as there, the verse is speaking of liability only in cases involving monetary claims, so too here, the verse is speaking of liability only in cases involving monetary claims.

    8They mocked this proof in the West, i.e., Eretz Yisrael. The Gemara asked: What is worthy of mockery in the statement of Rabbi Shimon?

    9The Gemara explains that they mocked that which the baraita teaches in the continuation, rejecting the a fortiori inference suggested by Rabbi Shimon: What is notable about the case of a deposit? It is notable in that with regard to a deposit the Torah did not render the halakhic status of one to whom an oath was administered by others like that of one who himself took an oath, as one to whom an oath was administered by others is exempt; and the Torah did not render the halakhic status of one who takes an intentional false oath like that of one who takes an unwitting false oath.

    10This rejection is difficult: Now, with regard to the fact that one who administered an oath to himself is liable in the case of an oath of testimony, from where is it derived according to Rabbi Shimon? Rabbi Shimon derives it by means of a verbal analogy from an oath on a deposit. If so, based on the same verbal analogy, in the case of an oath on a deposit too, let us derive from the case of an oath of testimony the fact that one is liable for a false oath that was administered by others.

    11The Gemara rejects this: And what is worthy of mockery in that statement? Perhaps Rabbi Shimon does not derive that one who takes a false oath of testimony on his own is liable by means of a verbal analogy from an oath on a deposit; rather, he derives it by means of an a fortiori inference: If one is liable for a false oath of testimony administered by others, is it not all the more so that he is liable for an oath that he takes on his own?

    12The Gemara answers: Rather, the mockery is with regard to the distinction between an oath on a deposit and an oath of testimony in the matter of whether the halakhic status of one who takes an intentional false oath is like that of one who takes an unwitting false oath, as it teaches in the baraita : What is notable about the case of a deposit? It is notable in that with regard to a deposit the Torah did not render the halakhic status of one to whom an oath was administered by others like that of one who himself took an oath, as one to whom an oath was administered by others is exempt; and the Torah did not render the halakhic status of one who takes an intentional false oath like that of one who takes an unwitting false oath.

    13Now, from where does he derive that one who takes an intentional false oath of testimony is liable? He derives it as it is not written in the context of an oath of testimony: And it is hidden. Here too, it is not written in the context of an oath on a deposit: And it is hidden. Therefore, there should be no distinction between intentional and unwitting with regard to an oath on a deposit either.

    14Rav Huna said to the Sages: And what is worthy of mockery in that statement? Perhaps the fact that the halakhic status of one who takes an intentional false oath is not like that of one who takes an unwitting false oath in the case of a deposit, and it is from the halakhot of misuse of consecrated property that Rabbi Shimon derived it. Just as one is liable to bring a guilt-offering for the misuse of consecrated property only if he did so unwittingly, one is liable to bring a guilt-offering for a false oath on a deposit only if he unwittingly took the false oath.

    15The Gemara answers: And that is what is worthy of mockery. Instead of deriving the lack of liability for an intentional false oath of deposit from the case of misuse of consecrated property, let him derive liability for an intentional false oath on a deposit from the case of an oath of testimony.

    16The Gemara rejects this: It stands to reason that he should have derived it from the case of misuse of consecrated property, as that is a derivation of misuse written with regard to an oath on a deposit: “If any one shall sin and commits an act of misuse and dealt falsely with his colleague in a matter of deposit” (Leviticus 5:21), which is derived from misuse written with regard to misuse of consecrated property: “If any one commits an act of misuse and sinned unwittingly from items consecrated to the Lord” (Leviticus 5:15).

    17The Gemara asks: On the contrary, he should have derived it from the case of an oath of testimony, as that is a derivation of “shall sin” written with regard to an oath on a deposit which is derived from “shall sin” written with regard to an oath of testimony: “And if any one shall sin and he hears the voice of an oath, and he is a witness” (Leviticus 5:1).

    18The Gemara rejects this: It stands to reason that it is from the case of misuse of consecrated property that he should have derived it, as there are many elements common to an oath on a deposit and misuse of consecrated property represented by the mnemonic: Misuse, with regard to all, derive benefit, with fixed, one-fifth, and guilt-offering. The term misuse is employed in both cases. Both cases are relevant with regard to all individuals and not only those fit to testify. Both involve one deriving benefit from property that is not his. In both cases, one is liable to bring a fixed guilt-offering, as opposed to one who takes a false oath of testimony, who is liable to bring a sliding-scale offering. In both cases, one adds one-fifth to the payment of the principal. In both cases, that is the offering with which one gains atonement.

    19The Gemara rejects this: On the contrary, he should have derived the halakha with regard to an oath on a deposit from the halakha of an oath of testimony, as there are many elements common to both oaths represented by the mnemonic: Sin, ordinary [ hedyot ], with an oath, claimed from him, denied his claim, and multiple instances of the term “or.” The term “shall sin” is written in both contexts. Both oaths relate to the property of ordinary individuals, not to consecrated property. In both cases there is a claim presented by one of the parties and denial of that claim by the one taking the oath. Multiple instances of the term “or” appear in both passages in the Torah. The Gemara responds: These elements common to an oath on a deposit and misuse of consecrated property are more numerous than the elements common to an oath on a deposit and an oath of testimony.

    20Rather, after resolving all the difficulties that were raised against the opinion of Rabbi Shimon, the question remains: What did the Sages of Eretz Yisrael find that is worthy of mockery in that baraita ?

    21When Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, came from the study hall of their teacher, they said: This is what is worthy of mockery: Now, since ultimately Rabbi Shimon derives the halakha by means of a verbal analogy between the term “shall sin” written with regard to an oath on a deposit and the term “shall sin” written with regard to an oath of testimony, why is it that he refutes the parallel between them by saying: What is notable about the case of a deposit? It is notable in that with regard to a deposit the Torah did not render the halakhic status of one to whom an oath was administered by others like that of one who himself took an oath, as one to whom an oath was administered by others is exempt; and the Torah did not render the halakhic status of one who takes an intentional false oath like that of one who takes an unwitting false oath. Rabbi Shimon should have derived by means of the verbal analogy that all the halakhot of an oath of testimony and all the halakhot of an oath on a deposit are identical.

    22The Gemara rejects this: And what is worthy of mockery in that statement? Perhaps when Rabbi Shimon refuted the parallel between the two oaths, it was prior to the verbal analogy being established for him, and the derivation was by means of a paradigm. After the verbal analogy was established for him, he does not refute the parallel and holds that in the case of an oath on a deposit one is liable to bring a guilt-offering for false oaths administered by others as well as for intentional false oaths.

    23The Gemara asks: And does Rabbi Shimon not refute the parallel between the two oaths? But didn’t Rava bar Ittai say to the Sages: Who is the tanna who taught with regard to an oath on a deposit that atonement by means of an offering is not possible for one who takes an intentional false oath? It is Rabbi Shimon. Apparently, Rabbi Shimon concludes that there remains a distinction between intentional and unwitting in the case of an oath on a deposit.

    24The Gemara suggests: Perhaps with regard to the halakhic status of one who takes an intentional false oath being like that of one who takes an unwitting false oath, Rabbi Shimon refutes the parallel between the two oaths even after the verbal analogy is established for him, as he derives the halakha of an oath on a deposit from the halakha of misuse of consecrated property, where there is a distinction between intentional and unwitting, as those elements common to an oath on a deposit and the misuse of consecrated property are more numerous than the elements common to an oath on a deposit and an oath of testimony. But he does not refute the parallel between the two oaths with the claim that there is a distinction between them with regard to whether the halakhic status of one to whom an oath was administered by others is like that of one who himself took an oath. Once the verbal analogy was established for him, there is no longer a distinction between the two oaths in that regard.

    25The Gemara asks: If, according to Rabbi Shimon, based on the derivation from the misuse of consecrated property, one who intentionally takes a false oath on a deposit does not bring a guilt-offering like one who took the false oath unwittingly, let the discussion of the case of an oath of testimony return to the verbal analogy and derive it from the case of an oath on a deposit that the halakhic status of one who takes an intentional false oath is not like that of one who takes an unwitting false oath. Just as in the case of an oath on a deposit, one who takes an unwitting false oath, yes, he is liable to bring a guilt-offering, and one who takes an intentional false oath, no, he is not liable, so too, in the case of an oath of testimony, one who takes an unwitting false oath, yes, he is liable to bring a sin-offering, and one who takes an intentional false oath, no, he is not liable, just as he derives the case of an oath on a deposit from the case of misuse of consecrated property.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועדים רואין אותו מבחוץולא הכיר הנתבע בהם:

    הוחזק כפרןשהרי ראו אלו שמנה לו ואע"פ שאינן יודעין אם הלואה אם מתנה נעשה כפרן בדבר שהרי אמר לו לא היו דברים מעולם ואין נאמן עוד בשבועה:

    המנונא את עולאתה ראוי ליכנס לבית המדרש שאתה מחכים את רבך:

    כל מילתא דלא רמיא עליה דאינישכי הכא שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן:

    מחכו עלה במערבאאהא דר"ש דגמר מפקדון בג"ש דתחטא תחטא:

    בק"ו מייתי להמיניה וביה ולית ליה ג"ש:

    ממעילה גמר להנאמר כאן (ויקרא ה׳:כ״א) ומעלה מעל ונאמר להלן (שם) כי תמעול מעל:

    נגמרה מעדותלחיובא בג"ש דתחטא תחטא:

    שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשםבשניהם נאמר מעילה ושניהם נוהגים בכל אבל עדות אינו נוהג אלא בראויין להעיד ושניהם נהנו בעבירה שבידם זה נהנה מן ההקדש וזה כפר ממון לאפוקי עדות שלא נהנה ושניהם בקרבן קבוע ועדות בעולה ויורד ושניהם בחומש ואשם ועדות בחטאת ואין שם חומש:

    שכן חטא הדיוט בשבועה תבעיה וכפריה ואואיןבשניהם נאמר תחטא ודינו עם ההדיוט אבל מעילה דינו עם ההקדש ושניהם בשבועה וע"י תביעה וכפירה הן באין ובשניהם נאמר אואין מה שאין כן במעילה:

    הנך נפישיןדתבעיה וכפריה חדא היא:

    מכדי ר"ש ג"שדתחטא תחטא גמיר דקתני סיפא דמילתיה ת"ל תחטא תחטא לג"ש אמאי פריך ברישא לא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג כי היכי דגמר עדות מפקדון לענין שאינו מדבר אלא מתביעת ממון נגמר נמי פקדון מעדות למושבע כנשבע ומזיד כשוגג:

    דלמא כי פריךשכן לא עשה כו':

    מקמי דתיקום ליה ג"שבתחלת משנתו כשהיה בא ללמדה בבנין אב דחייב כאן וחייב בפקדון אבל לבתר דקמא ליה ג"ש דתחטא תחטא לא שמעינן ליה דפרכה והאי דפרכה ברישא לאו משום דס"ל (הא דהוה) גמיר ג"ש מרבו אלא להודיעך בא שהוצרך ג"ש לכתוב שלא תאמר למה הוצרכה והלא יש ללמד במה מצינו לפיכך התחיל ללמדה תחלה בבנין אב והודיע תשובות שיש להשיב עליו לכך הוצרכה ג"ש וכן דרך תנאים וספרי וספרא:

    ולאפריך בתמיה כלומר ובתר דקמא לא הוה פריך כלומר דיליף הא נמי בג"ש שעשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג:

    והא אמר להו רבא בר איתי כו'בפרק שבועת הפקדון:

    ר"ש היאדאמר לא עשה בו מזיד כשוגג אלמא ס"ל כי פירכיה והא דלא פרכה לג"ש בהא פירכא בתר דקמא ליה משום דג"ש מופנה היא ואין משיבין עליה ומשני דלמא כי פריך מזיד כשוגג פריך במזיד כשוגג הוא דס"ל כי פירכיה קמייתא ואפי' בתר ג"ש משום דגמר לה ממעילה דלא עשה בה מזיד כשוגג וניחא ליה לגמרה ממעילה לפטורא ולא מעדות לחיובא משום דהנך נפישין כדאמרינן לעיל שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם אבל מושבע כנשבע מילף יליף פקדון מעדות ולא ס"ל כפירכיה מדקמא ליה ג"ש וליכא חוכא:

    ופרכינן ותיהדר עדות כו'כלומר היינו חוכא לבתר דגמר פקדון ממעילה למזיד דלאו כשוגג היכי פריך תאמר בעדות שעשה בו מזיד כשוגג בתר דקמא ליה ג"ש דתחטא תחטא ליהדר עדות וליליף מפקדון למזיד דלא כשוגג דהא ילפא פקדון ממעילה:

    שבועות 34 עמוד ב

    1ועדים רואין אותו מבחוץ, מאי?

    2א"ל רב המנונא: והלה מה טוען? אי אמר: ״לא היו דברים מעולם״ הוחזק כפרן! אי אמר: ״אין, שקלי ודידי שקלי״ כי אתו עדים מאי הוי? א"ל המנונא את? עול תא.

    3ההוא דא"ל לחבריה: ״מנה מניתי לך בצד עמוד זה״, א"ל ״לא עברתי בצד עמוד זה״. אתו תרי סהדי, אסהידו ביה דהשתין מים בצד עמוד זה. אמר ר"ל הוחזק כפרן.

    4מתקיף לה ר"נ האי דינא פרסאה הוא! מי קאמר ״מעולם״?! בעסק זה קא"ל׃

    5איכא דאמרי, ההוא דא"ל לחבריה: ״מנה מניתי לך בצד עמוד זה״, א"ל ״לא עברתי בצד עמוד זה מעולם״. נפקו ביה סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה. אמר ר"נ הוחזק כפרן.

    6א"ל רבא לר"נ כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, עביד לה ולאו אדעתיה.

    7ר"ש אומר: חייב כאן וחייב בפקדון כו'.

    8מחכו עלה במערבא. מאי חוכא?

    9דקתני: מה לפקדון, שכן לא עשה בו מושבע כנשבע, מזיד כשוגג.

    10מכדי מושבע מפי עצמו בעדות, לר"ש מנא ליה דגמר מפקדון; פקדון נמי מושבע מפי אחרים, נגמר מעדות!

    11ומאי חוכא? דלמא ר"ש בק"ו מייתי לה: מפי אחרים חייב מפי עצמו לא כל שכן?!

    12אלא חוכא אמזיד כשוגג דקתני: מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע, מזיד כשוגג.

    13מכדי מזיד גבי עדות מנא ליה דלא כתיב ביה ״ונעלם״; ה"נ לא כתיב ביה ״ונעלם״!

    14אמר להו רב הונא: ומאי חוכא? דלמא מזיד דלאו כשוגג בפקדון, ממעילה ר"ש גמר לה!

    15והיינו חוכא אדגמר לה ממעילה, נגמר לה מעדות!

    16מסתברא ממעילה הוה ליה למילף, שכן מעילה ממעילה.

    17אדרבה מעדות הוה ליה למילף, שכן ״תחטא״ מתחטא!

    18מסתברא ממעילה הוה ליה למילף, שכן מעילה; בכל; נהנה; בקבוע; חומש; ואשם.

    19אדרבה מעדות ה"ל למילף, שכן חטא; הדיוט; בשבועה; תבעיה וכפריה; ואואין! הנך נפישין.

    20אלא מאי חוכא?

    21כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב, אמרי: היינו חוכא מכדי ר"ש ג"ש גמיר, למה ליה דפריך: מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע, מזיד כשוגג?

    22ומאי חוכא? דלמא כי פריך מקמי דתיקום ליה ג"ש בתר דקמא ליה ג"ש לא פריך!

    23ולא?! והאמר להו רבא בר איתי לרבנן: מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה ר"ש היא!

    24דלמא מזיד כשוגג פריך, דגמר לה ממעילה, דהנך נפישין; אבל מושבע כנשבע לא פריך.

    25ותהדר עדות ותגמר לה מפקדון, מזיד דלאו כשוגג מה פקדון, שוגג אין מזיד לא; אף עדות, שוגג אין מזיד לא כי היכי דיליף פקדון ממעילה!

    Tosafot

    ועדים רואין אותו מבחוץשאם היו מבפנים היו יודעים אם היה פרעון או הלואה ובקונטרס פירש שע"י שהם בחוץ לא הכיר בהם הנתבע:

    אתו סהדי ואמרו דהשתין מים בצד עמוד זה אמר ר"ל הוחזק כפרןוא"ת בריש ב"מ (דף ג.) דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שחייב לו נ' ישלם לו הנ' וישבע על השאר והשתא יהא הוחזק כפרן ויפרע הכל דלא גרע עדות שהעידו שחייב נ' מדהשתין דהכא וי"ל דהכא דקאמר לא עברתי בצד עמוד זה משמע דבעי למימר דאם עברתי מעולם בצד עמוד זה אני חייב ולכך הוי כפרן בכל כשהעידו עדים שהשתין בצד עמוד זה אבל התם לא הוחזק כפרן אלא בנ' ואותם פורע:

    כי היכי דגמר שבועת העדות משבועת הפקדוןתימה דלמא הא דנקט ר"ש במילתיה דעשה בו מושבע כנשבע בשבועת העדות היינו משום דלבתר דקים ליה ג"ש הוי הכי דהא כל כמה דלא קים ליה ג"ש ע"כ במה מצינו לא מצי למילף דאיכא למיפרך דמה לפקדון שכן עשה בו נשים כאנשים:

    ליגמר נמי שבועת הפקדון כו'פי' ליגמר מיניה במה מצינו כדפי' לעיל וא"ת כל כמה דלא ידע הכא דמזיד כשוגג היכי מצי גמר הא איכא למיפרך מה לשבועת העדות שכן עשה בו מזיד כשוגג וי"ל דהשתא נמי מתרוייהו פריך ורישא דמילתא נקט:

    פקדון נמי לא כתיב ביה ונעלםתימה היכי מדמי פקדון לעדות דהתם כתיב גבי ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו דכתיב בהו ונעלם ובדידיה לא כתיב דליכא למימר דאכתי לא מסיק אדעתיה עד לבסוף מדקאמר בסמוך אדגמר ממעילה נגמר מעדות משמע דפשיטא ליה בעדות טפי מבפקדון מטעמא דפרי' ומיהו י"ל דהא דפשיטא ליה בעדות טפי משום דלא שייך למילף עדות ממעילה כמו פקדון דלא דמי למעילה:

    הנך נפישיןהיינו כל כמה דלא קים להו ג"ש דתחטא אית לן למילף טפי ממעילה במה מצינו משום דנפישין אבל לבתר דקים לן ג"ש ילפינן מעדות אע"ג דהנך נפישין כדאמרינן בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.) דג"ש עדיפא דמעילה ממעילה לאו ג"ש היא ותימה כיון דר"ש גמר ג"ש מנ"ל לרבא בר איתי בסמוך דקאמר מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה ר"ש היא הא אין ג"ש למחצה ואפי' היתה קבלה בידו מ"מ תקשי דמאי טעמא דר"ש ושמא קסבר דמעילה מעילה ג"ש היא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הוחזק כפרק וחייב.

    אין שקלי ודידי שקליואפילו [באו] עדים שראוהו שנתן לו פטור:

    ההוא דאמר ליה לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה א"ל לא עמדתי בצד עמוד זה וקמו ביה סהדי דאשתין מיא בצד עמוד זה. אמר ר' שמעון בן לקיש הוחזק כפרן.

    אמר רב נחמן האי דינא דפרסאי הואמי קאמר לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם. בעסק זה קאמר פי' לא עמדתי בצד עמוד זה עמך ואתה מנית לי מנה. וסבר רב נחמן דאי טען ואמר לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם ואתו סהדי דעמד בצד עמוד זה והשתין הוחזק כפרק.

    וא"ל רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה וקי"ל כרבא:

    ר' שמעון אומר חייב כאן בעדות קרבןוחייב בפקדון. מה פקדון בתביעת ממון הכתוב מדבר. אף בשבועת העדות כן:

    מחייכו עלה במערבא משום דפריך מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע דלא כתיב ביה אלא וכחש.

    כלומר מפי עצמו חייב מפי אחרים לאואמאי והלא בעדות לא כתיב אלא ושמעה קול אלה. מושבע מפי אחרים. ויליף מן הפקדון מושבע מפי עצמו. פקדון תילף מעדות מושבע מפי אחרים בגזירה שוה.

    ואסיקנא אלא אמאי מחכו עלה משום דגמר מזיד לאו כשוגג בפקדון ממעילה לפטור הנשבע במזיד בפקדון מקרבן ליגמר מעדות דחייב מהזיד כשוגג. ופרקינן ממעילה הוה ליה למילף. שכן מעל מעל כתיב בתרוייהו. (סימן דמעילה בכל מעילה נהנה קבוע חומש אשם. סימן העדות תחטא הדיוט שבועה אואין תביעה). ודחי' אדרבה פקדון מעדות הוה ליה למילף דכתיב תחטא תחטא בתרויהו. ואמרינן ממעילה אית ליה למילף שכן תרוייהו כתיב בהו מעל ונוהגין בכל אדם באנשים ובנשים ויש להן הנאה המעילה שכן נהנה מן ההקדש ופקדון כמשמעו שכפר בחבירו ולקחו ונהנה בו והן בקרבן קבוע ויש בהן חומש ואשם מה שאין אחד מאלו בשבועת העדות הדרבה מעדות הוה ליה למילף דכתיב בתרוייהו תחטא ויש בהן אואין ויש בהן תביעה והן שניהן הדיוט ויש בשניהן שבועה למעוטי מעילה שהיא קדש כלומר אכל דבר קדש ונהנה חייב קרבן מעילה. ודחי' הנך מדות דשוה הפקדון למעילה נפשין שהן שש ושל עדות חמש. ואמרינן מאי הוי עלה דחוכא כו'. ופשוטה היא. ואסיקנא דיליף רבי שמעון בג"ש בפקדון [מעדות] דמושבע חייב כנשבע. ויליף ממעילה דמזיד בפקדון לאו כשוגג הוא. ואקשינן ותילף עדות מפקדון לר' שמעון דמזיד בעדות לאו כשוגג.

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 34b

    Shevuot 34b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 374 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ועדים רואין אותו מבחוץ ולא הכיר הנתבע בהם:

    הוחזק כפרן שהרי ראו אלו שמנה לו ואע"פ שאינן יודעין אם הלואה אם מתנה נעשה כפרן בדבר שהרי אמר לו לא היו דברים מעולם ואין נאמן עוד בשבועה:

    המנונא את עול אתה ראוי ליכנס לבית המדרש שאתה מחכים את רבך:

    כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש כי הכא שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן:

    מחכו עלה במערבא אהא דר"ש דגמר מפקדון בג"ש דתחטא תחטא:

    בק"ו מייתי לה מיניה וביה ולית ליה ג"ש:

    ממעילה גמר לה נאמר כאן (ויקרא ה׳:כ״א) ומעלה מעל ונאמר להלן (שם) כי תמעול מעל:

    נגמרה מעדות לחיובא בג"ש דתחטא תחטא:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 34b · Sefaria

    Tosafot

    ועדים רואין אותו מבחוץ שאם היו מבפנים היו יודעים אם היה פרעון או הלואה ובקונטרס פירש שע"י שהם בחוץ לא הכיר בהם הנתבע:

    אתו סהדי ואמרו דהשתין מים בצד עמוד זה אמר ר"ל הוחזק כפרן וא"ת בריש ב"מ (דף ג.) דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שחייב לו נ' ישלם לו הנ' וישבע על השאר והשתא יהא הוחזק כפרן ויפרע הכל דלא גרע עדות שהעידו שחייב נ' מדהשתין דהכא וי"ל דהכא דקאמר לא עברתי בצד עמוד זה משמע דבעי למימר דאם עברתי מעולם בצד עמוד זה אני חייב ולכך הוי כפרן בכל כשהעידו עדים שהשתין בצד עמוד זה אבל התם לא הוחזק כפרן אלא בנ' ואותם פורע:

    כי היכי דגמר שבועת העדות משבועת הפקדון תימה דלמא הא דנקט ר"ש במילתיה דעשה בו מושבע כנשבע בשבועת העדות היינו משום דלבתר דקים ליה ג"ש הוי הכי דהא כל כמה דלא קים ליה ג"ש ע"כ במה מצינו לא מצי למילף דאיכא למיפרך דמה לפקדון שכן עשה בו נשים כאנשים:

    ליגמר נמי שבועת הפקדון כו' פי' ליגמר מיניה במה מצינו כדפי' לעיל וא"ת כל כמה דלא ידע הכא דמזיד כשוגג היכי מצי גמר הא איכא למיפרך מה לשבועת העדות שכן עשה בו מזיד כשוגג וי"ל דהשתא נמי מתרוייהו פריך ורישא דמילתא נקט:

    פקדון נמי לא כתיב ביה ונעלם תימה היכי מדמי פקדון לעדות דהתם כתיב גבי ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו דכתיב בהו ונעלם ובדידיה לא כתיב דליכא למימר דאכתי לא מסיק אדעתיה עד לבסוף מדקאמר בסמוך אדגמר ממעילה נגמר מעדות משמע דפשיטא ליה בעדות טפי מבפקדון מטעמא דפרי' ומיהו י"ל דהא דפשיטא ליה בעדות טפי משום דלא שייך למילף עדות ממעילה כמו פקדון דלא דמי למעילה:

    הנך נפישין היינו כל כמה דלא קים להו ג"ש דתחטא אית לן למילף טפי ממעילה במה מצינו משום דנפישין אבל לבתר דקים לן ג"ש ילפינן מעדות אע"ג דהנך נפישין כדאמרינן בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.) דג"ש עדיפא דמעילה ממעילה לאו ג"ש היא ותימה כיון דר"ש גמר ג"ש מנ"ל לרבא בר איתי בסמוך דקאמר מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה ר"ש היא הא אין ג"ש למחצה ואפי' היתה קבלה בידו מ"מ תקשי דמאי טעמא דר"ש ושמא קסבר דמעילה מעילה ג"ש היא:

    Tosafot on Shevuot 34b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הוחזק כפרק וחייב.

    אין שקלי ודידי שקלי ואפילו [באו] עדים שראוהו שנתן לו פטור:

    ההוא דאמר ליה לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה א"ל לא עמדתי בצד עמוד זה וקמו ביה סהדי דאשתין מיא בצד עמוד זה. אמר ר' שמעון בן לקיש הוחזק כפרן.

    אמר רב נחמן האי דינא דפרסאי הוא מי קאמר לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם. בעסק זה קאמר פי' לא עמדתי בצד עמוד זה עמך ואתה מנית לי מנה. וסבר רב נחמן דאי טען ואמר לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם ואתו סהדי דעמד בצד עמוד זה והשתין הוחזק כפרק.

    וא"ל רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה וקי"ל כרבא:

    ר' שמעון אומר חייב כאן בעדות קרבן וחייב בפקדון. מה פקדון בתביעת ממון הכתוב מדבר. אף בשבועת העדות כן:

    מחייכו עלה במערבא משום דפריך מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע דלא כתיב ביה אלא וכחש.

    כלומר מפי עצמו חייב מפי אחרים לא ואמאי והלא בעדות לא כתיב אלא ושמעה קול אלה. מושבע מפי אחרים. ויליף מן הפקדון מושבע מפי עצמו. פקדון תילף מעדות מושבע מפי אחרים בגזירה שוה.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 34b · Sefaria

    Rashba

    אי דאמר להד"מ הוחזק כפרן איכא למידק אמאי אי חזר ואמר פרעתי ליהמניה, ונימא מילתא דלא רמיא עליה דאיניש א"ל ולאו אדעתיה וכדאמרינן לקמן בפרק שבועת הדיינין (שבועות מא, ב) בההוא דאמר ליה הב לי ק' זוזי דמסיקנא בך, א"ל לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פלוני ופלוני ואמרו להד"מ, אמר רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולא אדעתיה, י"ל דפרעון לא רמי אנפשיה באפי מאן פרעיה אבל כל מאן דמנו ליה מעות מילתא דדכירי לה אינשי היא.

    אדגמר לה ממעילה נגמרה מעדות איכא למידק מאי קא מקשה נגמרה מעדות, דהא אין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו עד הלכה למשה מסיני, ודילמא מעלה מעלה גמר תחטא תחטא לא גמר, וי"ל דלאו גזירה שוה קאמר אלא במה מצינו, ואין דעתי מתישב בכך, מדאמרינן מסתברא ממעילה ה"ל למילף שכן מעילה ממעילה אדרבה מעדות ה"ל למילף שכן תחטא מתחטא, דאלמא בג"ש גמירי לה, ומסתברא תרוייהו שמיעי להו אלא דמוקמינן חדא מנייהו לכך וחדא מנייהו לכך, וכדאמרינן למסקנא דגמר מושבע כנשבע בפקדון מעדות בתחטא תחטא בזדון שבועה שלא ניתן לכפרה ממעילה, כנ"ל.

    Rashba on Shevuot 34b · Sefaria

    Ritva

    מחכו עלה במערבא פי' מחכו על ברייתא לומר דבשיבושא אתנייה ולא אר"ש דאילו אר"ש ח"ו דמחכו. ומאי חוכא דילמא מזיד דלאו כשוגג בפקדון ממעילה גמר לה דנקט בלישנא דהא במעילה מזיד פטור מקרבן ואינו בשוגג ור"ש נמי כך אמר דבפקדון לא עשה שוגג כמזיד אלא ה"פ מזיד כשוגג שלא אמר ר"ש בפקדון כמו בעדות ממעילה גמר לה. והא דאמר דגמר ממעיל' פירש"י ז"ל דגמר לה בגזרה שוה דמעילה מעילה ואינו נכון דא"כ היכי מהדרינן עלה דליגמר מעדות לחייב שוגג כמזיד דהא בעדות לא כתיבא מעילה ואי בחטא חטא אין אדם דן ג"ש מעצמו ודילמא ר"ש מעילה מעילה גמר חטא חטא לא גמר לכך פי' התוס' דהא דאמרינן דגמר ממעילה דבמ"מ הוא מה אשם מעילות לא הוי מזיד כשוגג אף באשם גזילות כן והיינו דמהדרינן דהיינו חוכא דהא דגמר במ"מ ממעילה ליגמר מעדות במ"מ מקרבן שבועה לקרבן שבועה והרמב"ן ז"ל פי' דהא דאמרינן דממעילה גמר בגזרה שוה דחטא חטא דכתיב הכא נפש כי תחטא וכתיב במעילה וחטאה בשגגה והיינו דמהדרינן לחוכא דליגמר מעדות בחטא חטא דהכי עדיפא דדמי לי' טפי דכתיב בתרווייהו תחטא:

    הנך נפישין פי' דתבעיה וכפריה חדא הוא:

    מיכדי ר"ש ג"ש גמיר פי' בתחטא תחטא כדקתני סיפא והאי ג"ש לאו השתא הוא דאתייא ליה בסוף דבריו כדאיתא בברייתא דהא ג"ש מרבו גמר לה שאין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו וכיון דהא ידע לג"ש מעיקרא היכי פריך בראש דבריו מאי לפקדון וכו' פי' והיינו ודאי חוכא ומהדרינן דליכא חוכא דכי פריך הכי בראש דבריו מקמי דתיתוק' לי' ג"ש פי' מקמי דתיתוק' בדעתיה למדרשא אבל לבתר דקמא ליה למדרשיה בסוף דבריו ודאי לא פריך ליה ושפיר גמרי פקדון ועדות בג"ש ופרקינן דהא ודאי איכא חוכא דהא אשכחן דאפילו בתר דקמא ליה ג"ש ס"ל כדמעיקרא אין מזיד כשוגג מדאמרי' מאן תנא וכו' עד ר"ש היא ומעתה היינו חוכא ומהדרינן דליתא בהא חוכא דכי לא פריך ר"ש בתר דקמא ליה ג"ש היינו לענין מושבע ונשבע אבל לענין זדון ושוגג ודאי פריך ומשום דיליף ממעילה בהא דעדיפא מג"ש דחטא משום הנך דמעילה נפישין כדלעיל ופרכינן דאכתי איכא חוכא דא"כ בעדות נמי לא להוי מזיד כשוגג דתהדר עדות ותילף מפקדון לענין זה דאע"ג דפקדון למד הוא ממעילה ואין למדין למד מלמד בקדשים שאני הכא דתרוויהו בג"ש דפקדון יליף ממעילה בג"ש דמעילה מעילה וחוזר ומלמד על עדות בג"ש דתחטא תחטא ודבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש וכ"ש בהא דלאו מילף גמור ובגלויי מילתא בעלמא סגי כיון דכולהו קרבנות בר ממיעוטא דמיעוטא כולם בשוגג ולא במזיד ומעתה היינו חוכא ומהדרינן דליכא חוכא דהא איכא למימר דלהכי כתביה רחמנא לשביעת העדות גבי שבועת ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ולא כתביה בתר פקדון דהוי באשם וחומש כוותיה לדרוש שבכולם נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג וכי היכי דלא לילף מפקדון בג"ש ומעתה קמא לן דליכא חוכא והיינו דעדיפא האי מסקנא ממסקנ' דלעיל דשיילינן עלה מאי הוי עלה דחוכא דאילו בסוגיא דלעיל דמקמי דאתו ר"פ ור"ה בריה דר"י חוכא דהוו מפרשי לא הוה בה טעמא כלל ובאדרבא דחינן לה וא"א דמחכו עליה במערבא הכי בלא טעם כעיקר ולהכי שיילינן מאי הוי עלה דחוכא אבל השתא אשכחן צד טעמא לחוכא במאי דאמרינן דתיהדר עדות וחילף מפקדון אלא דלאו חוכא גמורה היא כיון דאי' למדחייה דטעמא דכתב' לעדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו:

    Ritva on Shevuot 34b · Sefaria

    Meiri

    מי שאמ' לחברו מנה הלויתי לך בצד עמוד זה והוא משיב לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם ובאו העדים שראוהו עומד בצד אותו עמוד אבל לא ראו ההלואה אין אומרין על זה שהוחזק כפרן שכל כיוצא בזו אין אדם נותן אל לבו המקומות שהוא עומד לשם תמיד והוא שאמרו כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמ' לה ולאו אדעתיה נמצא שאין מחזיקין אותו במוכחש או כפרן עד שיכחישוהו בנטילת הממון אבל לא בדבר אחר שבחקירת הדברים ואף בנטילת ממון דוקא כשהוא מוכחש על ידי העדים אבל אם חזר מעצמו ואמר בודאי עמדתי בצד עמוד זה אבל לא לויתי או לויתי ופרעתי נאמן הואיל ואלו רצה לא היה חוזר מדבורו הראשון וכך היא רמוזה בשלישי של בתרא ל"א א' בענין זה אומר של אבותי וכו':

    אשם מעילות הבא בנהנה מן ההקדש נוהג בכל באנשים ובנשים בכשרים ופסולים ויש בו תוספת חומש ואשם הבא עליו קבוע בין לעני בין לעשיר כמו שיתבאר במקומו כריתות כ"ו ב':

    Meiri on Shevuot 34b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ותיהדר עדות ותיגמור לה מפקדון מזיד דלאו כשוגג כו' דאין לומר דבתר ג"ש דקושטא דהכי הוא דלא לשתמיט בשום דוכתא למימר הכי דר"ש לית ליה מזיד כשוגג בעדות ואין להקשות דלפי סברת המקשה דתיהדר עדות ליגמר מפקדון דמזיד לאו כשוגג א"כ ל"ל ג"ש דתחטא כלל דהא כולה הך מלתא מצינן למילף מבנין אב דליכא שום פירכא לא מפקדון לעדות ולא מעדות לפקדון די"ל דמ"מ פריך שפיר דהג"ש ודאי דלא מגרע מלדמות עדות לפקדון וע"כ איצטריך הג"ש למלתא אחריתא דאין ג"ש למחצה ודו"ק:

    ועוד מקשים בשמעתין לר"ש דבתר דקמה ג"ש נמי אית ליה בפקדון דמזיד לאו כשוגג נילף ביטוי במה מצינו מפקדון לחייב בו מושבע מפי אחרים דמעדות כתבו התוס' לעיל דלא מצינו למילף ביטוי דאיכא למפרך מה לעדות שכן עשה בו מזיד כשוגג אבל הכא מפקדון ליכא הך פירכא לר"ש דס"ל בפקדון נמי לא עשה בו מזיד כשוגג ולא לישתמיט בשום דוכתא למימר לר"ש דס"ל בביטוי דחייב במושבע וי"ל דביטוי לא דמי לפקדון טפי מרוצח דדמי לפקדון באואין שיש עמהן שבועה ודמי לרוצח באואין שאין עמהן תביעת ממון וכה"ג כתבו התוס' דליכא למילף עדות ממעילה ודו"ק:

    תוס' בד"ה כי היכי כו' כל כמה דלא קים ליה ג"ש ע"כ במה מצינו לא מצי כו' עכ"ל דלא ניחא להו כפרש"י דפריך כי היכי דגמר מפקדון היינו בג"ש דתחטא תחטא עכ"ל דהא ברישא דברייתא לא אסיק אדעתיה למילף בג"ש עד לבסוף אלא דברישא דברייתא במה מצינו בעי למילף ואהא קשיא להו כיון דבמה מצינו נמי ליכא למילף נשבע בעדות מפקדון דאיכא למפרך מה לפקדון שכן עשה בו נשים כאנשים ע"כ דאית לן למימר דהפירכא היא ממושבע דהוי בעדות ולא בפקדון ולא נקט ר"ש במלתיה נשבע גבי עדות אלא לרווחא דמלתא כיון שכן הוא לפי האמת לבתר דקים לן גזירה שוה ואם כן מאי קשיא ליה כי היכא דילפת כו' דאימא דר"ש לא יליף כלל נשבע בעדות במה מצינו מפקדון וק"ל:

    ואיך שיהיה ק"ק דנהי דשבועות עדות לא יליף במה מצינו מפקדון אמאי לא תקשי ליה דנילף מושבע כנשבע ומזיד כשוגג בפקדון מעדות ולמאי דמשני נמי בעדות מפקדון לא יליף מבמה מצינו אלא מגופה מפי אחרים חייב מפי עצמו לכ"ש מ"מ אכתי תקשי לן דנילף פקדון מעדות במה מצינו כיון דליכא שום פירכא בדנילף תרוייהו כמ"ש התוס' לקמן דמתרוייהו קפריך וכה"ג כתבו התוס' לעיל דהיכא דאין הק"ו סותר את הבנין אב נילף נמי הבנין אב ויש ליישב דודאי ה"מ למפרך הכי אלא דאלימא ליה לאקשויי מכח ג"ש כדפריך מעיקרא כי היכי כו' וכן בתר הכי מכדי מזיד בעדות מנליה דלא כתיב ביה ונעלם כו' ולמאי דמסיק דמזיד לאו כשוגג ממעילה יליף לה ניחא דה"נ מושבע כנשבע בפקדון ליכא למילף במה מצינו דאיכא למפרך מה לשבועת העדות שכן עשה בו מזיד כשוגג ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Shevuot 34b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מחכו עלה במערבא עי' תשובות רשד"ם חיו"ד סימן רמא:

    Gilyon HaShas on Shevuot 34b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 34, Amud Bet, about 374 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ועדים רואין אותו מבחוץ, מאי?…”

    2. Segment 230 words

      Opens “א"ל רב המנונא: והלה מה טוען? אי…”

      Named: רב המנונא.

    3. Segment 329 words

      Opens “ההוא דא"ל לחבריה: ״מנה מניתי לך בצד…”

    4. Segment 413 words

      Opens “מתקיף לה ר"נ האי דינא פרסאה הוא!…”

    5. Segment 530 words

      Opens “איכא דאמרי, ההוא דא"ל לחבריה: ״מנה מניתי…”

    6. Segment 613 words

      Opens “א"ל רבא לר"נ כל מילתא דלא רמיא…”

      Named: רבא.

    7. Segment 77 words

      Opens “ר"ש אומר: חייב כאן וחייב בפקדון כו'.…”

    8. Segment 85 words

      Opens “מחכו עלה במערבא. מאי חוכא?…”

      Named: רבא.

    9. Segment 911 words

      Opens “דקתני: מה לפקדון, שכן לא עשה בו…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “מכדי מושבע מפי עצמו בעדות, לר"ש מנא…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “ומאי חוכא? דלמא ר"ש בק"ו מייתי לה:…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “אלא חוכא אמזיד כשוגג דקתני: מה לפקדון…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “מכדי מזיד גבי עדות מנא ליה דלא…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אמר להו רב הונא: ומאי חוכא? דלמא…”

      Named: רב הונא.

    15. Segment 158 words

      Opens “והיינו חוכא אדגמר לה ממעילה, נגמר לה…”

    16. Segment 168 words

      Opens “מסתברא ממעילה הוה ליה למילף, שכן מעילה…”

    17. Segment 178 words

      Opens “אדרבה מעדות הוה ליה למילף, שכן ״תחטא״…”

      Named: רבה.

    18. Segment 1812 words

      Opens “מסתברא ממעילה הוה ליה למילף, שכן מעילה;…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “אדרבה מעדות ה"ל למילף, שכן חטא; הדיוט;…”

      Named: רבה.

    20. Segment 203 words

      Opens “אלא מאי חוכא?…”

    21. Segment 2131 words

      Opens “כי אתא רב פפא ורב הונא בריה…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    22. Segment 2215 words

      Opens “ומאי חוכא? דלמא כי פריך מקמי דתיקום…”

    23. Segment 2317 words

      Opens “ולא?! והאמר להו רבא בר איתי לרבנן:…”

      Named: רבא.

    24. Segment 2414 words

      Opens “דלמא מזיד כשוגג פריך, דגמר לה ממעילה,…”

    25. Segment 2525 words

      Opens “ותהדר עדות ותגמר לה מפקדון, מזיד דלאו…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 34b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026