Talmud Builders

    Sukkah 20a

    Chapter 1 - Sukkah

    גם: סוכה דף כ׳ ע״א, פרק א׳ סוכה

    English translation - Sukkah 20a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And this is what the mishna is saying: With regard to a large mat of reeds, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity, and one may not roof a sukka with it. The reason is that one produced it specifically for the purpose of lying upon it; however, by inference, a mat that one produced without designation becomes as a mat produced for roofing, and one may roof a sukka with it. With regard to a small mat of reeds, if one produced it for roofing, one may roof a sukka with it. The reason is that one produced it specifically for roofing; however, by inference, a mat that one produced without designation becomes as a mat produced for the purpose of lying upon it, and one may not roof a sukka with it. And Rabbi Eliezer comes to say that both a small mat and a large one produced without designation are fit for roofing.

    2Abaye said to him: If so, if their dispute is only with regard to a small mat, then instead of saying: Rabbi Eliezer says: Both a small mat and a large mat, the mishna needed to say: Both a large mat and a small mat. In a phrase with the format: Both this and that, one typically mentions the more obvious item first. Why then, does Rabbi Eliezer mention the small mat first, if it is with regard to the small mat that they disagree?

    3And furthermore, there is proof that when they disagree, it is with regard to a large mat, and Rabbi Eliezer’s opinion is a stringency and not a leniency, as it is taught in a baraita : In the case of a reed mat, with a large mat one may roof a sukka . Rabbi Eliezer says: If it is not susceptible to ritual impurity, one may roof his sukka with it. Apparently, Rabbi Eliezer holds that without designation, one may not roof his sukka with a large mat.

    4Rather, Rav Pappa said: Rava’s proposed resolution is rejected. Rather, with regard to a small mat, everyone agrees that if it was produced without designation, presumably it is for the purpose of lying upon it. When they disagree, is with regard to a large mat: The first tanna holds that a large mat produced without designation is presumably for roofing, and Rabbi Eliezer holds that a large mat produced without designation is also presumably for the purpose of lying upon it.

    5What, then, is the meaning of: If one produced it for the purpose of lying upon it, that Rabbi Eliezer states? This is what he is saying: Making mats without designation is also for the purpose of lying upon it, until one makes it specifically for roofing.

    6§ The Sages taught in the Tosefta : In the case of a mat [ maḥatzelet ] woven of papyrus or bulrushes, if it is a large mat, one may roof a sukka with it, as it is not typically produced for the purpose of lying upon it. If it is a small mat, one may not roof a sukka with it, as it is typically produced for the purpose of lying upon it. However, with regard to a mat produced of ordinary reeds or reeds specifically used for plaiting, if the mat is plaited with a large, coarse weave, one may roof a sukka with it, as it was certainly not produced for the purpose of lying upon it. If it is woven with a small, fine weave, one may not roof the sukka with it, as typically mats of this sort are woven only for the purpose of lying upon them.

    7Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: Both with this plaited mat and with that woven mat, one may roof a sukka , as without specific designation otherwise they are not produced for the purpose of lying upon them, and therefore they are ritually pure. And likewise, Rabbi Dosa would say in accordance with his statement.

    8We learned in a mishna there: All types of ḥotzalot can become ritually impure with impurity imparted by a corpse. Since their legal status is that of a vessel, they become a primary source of ritual impurity. This is the statement of Rabbi Dosa. And the Rabbis say: They become impure with the impurity imparted by treading. If a zav lies or sits on one of the ḥotzalot , they become a primary source of ritual impurity, like a chair or bed of a zav .

    9The Gemara asks: Impurity imparted by treading, yes; impurity imparted by a corpse, no? But didn’t we learn in a mishna: Any item that becomes ritually impure with impurity imparted by treading also becomes ritually impure with other types of impurity, including impurity imparted by a corpse, although the reverse is not necessarily so. The opinion of the Rabbis is difficult. The Gemara explains: Emend the mishna and say: They become ritually impure even with the impurity imparted by treading. These mats are not merely nondescript vessels, which become primary sources of ritual impurity through exposure to a corpse, they are vessels designated for sitting and lying upon them, and therefore they also become primary sources of ritual impurity if a zav sits or lies upon them.

    10The Gemara asks about the term used in the mishna: What is the meaning of ḥotzalot ? Rav Avdimi bar Hamduri said: They are marzovelei . The Gemara is unfamiliar with the term and asks: What is the meaning of marzovelei ? Rabbi Abba said: They are called mezablei in Babylonia. They are leather sacks used by shepherds to feed their animals. Shepherds place them under their heads when lying down. Rabbi Shimon ben Lakish says: Ḥotzalot are a different term for actual mats.

    11The Gemara notes: And Reish Lakish follows his line of reasoning stated elsewhere, as Reish Lakish said: I am the atonement for Rabbi Ḥiyya and his sons, as initially, when some of the Torah laws were forgotten from the Jewish people in Eretz Yisrael, Ezra ascended from Babylonia and reestablished the forgotten laws. Parts of the Torah were again forgotten in Eretz Yisrael, and Hillel the Babylonian ascended and reestablished the forgotten sections. When parts of the Torah were again forgotten in Eretz Yisrael, Rabbi Ḥiyya and his sons ascended and reestablished the forgotten sections. This expression of deference toward Rabbi Ḥiyya introduces the halakha that Reish Lakish is citing in his name. And so said Rabbi Ḥiyya and his sons: Rabbi Dosa and the Rabbis did not disagree concerning the soft mats of Usha,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והכי קאמר - עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואם אנו יכולין לומר בה שהיא לסיכוך והיכי דמי כגון דלא פריש מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ובגדולה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לסיכוך דבין תנא קמא ובין ר' אליעזר תנא גדולה ואמרינן דסתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה תנא קמא שיירה לקטנה ולא תנייה משום דסבר גדולה הוא דאמרת בה סתמא לסיכוך הא קטנה סתמא לשכיבה:

    ואתא ר' אליעזר למימר - קטנה כגדולה דאם עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואם יש לומר בה שהיא לסיכוך והיכי דמי כגון שעשאה סתם מסככין בה ואין מקבלת טומאה:

    אי הכי - דרבי אליעזר קטנה כגדולה אתא לאשמועינן אחת גדולה ואחת קטנה בתמיה דכי תנא הכי משמע דגדולה כקטנה אתא לאשמועינן כך כתובה הגירסא ולי נראה איפכא דגרס במתני' אחת קטנה ואחת גדולה והכי פריך אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה דאי כדגרסינן לה לא ידענא פירכא מאי היא דאחת גדולה ואחת קטנה משמע קטנה כגדולה דהכי משמע אחת היא הגדולה ואחת היא הקטנה כלומר כמוה היא ואינה חלוקה לדין שני וכן דרכי התנאים בכל מקום דההיא דפשיטא ליה תנא ברישא ואותו השני כשבא להשמיענו שהוא שוה לו הוא שונה אחריו כדתנן בר"ה (דף כט:) אחד יבנה ואחד כל מקום כו' ובבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה כו' ובמסכת סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש וטובא תנן התם גבי מערכי המלחמה הכי:

    אם אינה מקבלת טומאה - כלומר אם בפירוש עשאה לסיכוך אין אי לא לא אלמא לתנא קמא סתם גדולה לסיכוך ולר' אליעזר סתמא לשכיבה:

    אלא אמר רב פפא כו' - ומאי עשאה לשכיבה דקתני במילתיה דרבי אליעזר הכי קאמר עיקר עשייתה לשכיבה עד דעביד ליה לסיכוך כו' ומילתיה דתנא קמא הכי מיפרשא כדאוקימנא מעיקרא רישא בגדולה כדקתני בהדיא וסיפא בקטנה והכי קאמר ואם קטנה היא ועשאה בפירוש לסיכוך מסככין בה הא סתמא לשכיבה ואתא ר' אליעזר למימר אף גדולה שוה היא לקטנה דכי עביד לה סתם הוי עשאה לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל עשאה בפירוש לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה:

    שיפה - פווי"ל:

    גמי - יונ"ק דהן רכין הלכך סתם קטנה יש בהן לשכיבה לא שנא גדולה מעשה שרשרות שהיא עבה ואינה חלקה לא שנא ארוגה שהיא חלקה והיינו דקתני גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ואין חילוק בין גדולה לארוגה אבל של קנים הן קשים וכן של חילת לשק"א והקלח שלה עב:

    גדולה - מעשה עבות וקליעה מסככין בה אפי' קטנה דאינה לשכיבה לפי שהיא עבה ואינה חלקה ועץ שלהן קשה:

    ארוגה אין מסככין בה - דסתמא לשכיבה דלא היו רגילין לאורגה אלא לשכיבה שתהא חלקה ונוחה:

    כל חוצלות - לקמן מפרש מאי היא:

    מטמאות טמא מת - כלומר כלי הם מן הסתם ומקבלות טומאה והאי דנקט טמא מת משום דבעי אפלוגי במדרס שהוא אב הטומאה נקט נמי טמא מת שהוא אב הטומאה והכי קאמר החוצלות כלי הם לטומאה אבל אינם מיוחדות לשכיבה שהן נעשות אב הטומאה במדרס הזב ואין אתה מוצא שיהו אב הטומאה אלא ע"י המת עצמו שיהיו הן טמאות מת דברי ר' דוסא:

    וחכמים אומרים טמאות מדרס - על ידי מדרס נעשות אב הטומאה לפי שעשויות לשכיבה:

    מדרס אין טמא מת לא - בתמיה:

    והתנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת - והוא הדין לכל הטומאות כגון נוגע בשרץ ובנבילה והאי דנקט טמא מת משום דבאב הטומאה מיירי והכי קאמר כל הנעשה אב הטומאה על ידי מדרס נעשה אב הטומאה כשהוא טמא מת דאין לך מיטמא מדרס אלא המיוחד לשכיבה וכיון דשוי לתשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למדרס מיטמא בכל טומאה ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן ליה בק"ו במסכת שבת (דף פד.) מפץ במת מנין ודין הוא כו' וסיפא דההיא משנה ויש שהוא מטמא טמא מת ואינו מטמא מדרס והיינו מה שהוא כלי אבל אינו מיוחד לשכיבה דמטמא בכל טומאות חוץ מטומאת מדרס שאם שכב עליו הזב ולא נגע בו טהור דלגבי מדרס מיוחד לכך בעינן כדאמרי' יצא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

    אימא אף במדרס - שכלי הן ועשויין לשכיבה:

    מזבלי - בולו"ס ועשוי לרועה להניחן תחת ראשו ולשכב:

    הריני כפרת - יסורין הבאין עלי לכפרתו של ר' חייא ובניו יהיו ולשון כבוד הוא זה כשהוא מזכיר אביו או רבו לאחר מיתתו צ"ל כן:

    כשנשתכחה תורה מישראל - לא נשתכחה כולה קאמר אלא הלכות שכוחות מבני בתירא שהיו ראשי ארץ ישראל כדאמרי' בפסחים באלו דברים (פסחים דף סו.):

    עלה הלל הבבלי - שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו היתה ישיבה מצויה בבבל:

    סוכה 20 עמוד א

    1והכי קאמר: מחצלת הקנים גדולה, עשאה לשכיבה מקבלת טומאה, ואין מסככין בה. טעמא דעשאה לשכיבה, הא סתמא נעשה כמי שעשאה לסיכוך, מסככין בה. (קטנה, עשאה לסיכוך מסככין בה. טעמא דעשאה לסיכוך, הא סתמא נעשה כמי שעשאה לשכיבה, ואין מסככין בה). ואתא ר' אליעזר למימר: אחת קטנה ואחת גדולה, סתמא כשרה לסיכוך.

    2אמר ליה אביי: אי הכי, ר' אליעזר אומר: אחת קטנה ואחת גדולה, ״אחת גדולה ואחת קטנה״ מיבעי ליה!

    3ועוד: כי פליגי, בגדולה הוא דפליגי ורבי אליעזר לחומרא. דתניא: מחצלת הקנים בגדולה, מסככין בה, ר' אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה.

    4אלא אמר רב פפא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה כי פליגי בגדולה ת"ק סבר סתם גדולה לסיכוך ורבי אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבה׃

    5ומאי עשאה לשכיבה דקאמר הכי קאמר סתם עשייתה נמי לשכיבה עד דעביד לסיכוך׃

    Baraita

    6ת"ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה׃

    7רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בה וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו׃

    8תנן התם כל החוצלות מטמאין טמא מת דברי ר' דוסא וחכמים אומרים מדרס׃

    9מדרס אין טמא מת לא והא אנן תנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת אימא אף מדרס׃

    10מאי חוצלות אמר רב אבדימי בר המדורי מרזובלי מאי מרזובלי אמר ר' אבא מזבלי ר' שמעון בן לקיש אומר מחצלות ממש׃

    11ואזדא ריש לקיש לטעמיה דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי חייא ובניו שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה וכן אמר רבי חייא ובניו לא נחלקו רבי דוסא וחכמים על מחצלות של אושא׃

    Tosafot

    אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה - פירש בקונטרס דאיפכא גרסינן ובמתניתין גרסינן אחת קטנה ואחת גדולה ופריך דאחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה דדרך התנאים בכל מקום דההוא דפשיטא ליה תני ברישא כדתנן בר"ה (דף כט:) אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין ובבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה ובמסכת סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש וטובא תנן התם גבי מערכי מלחמה ונראה דאין ראיה מבור ובונה לכאן דהכי נמי תנן בסנהדרין (דף לב.) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ותנן נמי בפ' החולץ (יבמות מא.) גבי הבחנה אחד בתולות (ואחד קטנות) ואחד בעולות ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נג:) אחד המערה ואחד הגומר ובפרק המפקיד (ב"מ דף מ:) תניא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים ומפרש התם כי היכי דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל פקטים בכל הני מזכיר הפשוט באחרונה אבל ההיא דיבנה ראיה היא דלפי תנא קמא שאמר אין תוקעין אלא ביבנה קא מהדרי ליה אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין וכן ביבמות פרק האשה (דף קטז.) דקאמרי בית הלל לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להו ב"ש אחת באה מן הקציר ואחת באה מן הזיתים וה"נ הזכיר ת"ק מחצלת גדולה ועל זה שייך לאהדורי אחת היא גדולה ואחת היא קטנה כלומר כמוה היא הקטנה ואינה חלוקה לדין שני:

    של שיפה ושל גמי - בסיפא פליגי ר' דוסא ורבנן בשל קנים ושל חילת משמע בשל שיפה ושל גמי לא פליגי ולא אשכחן בהדיא דפליגי בשל גמי לענין מדרס והא דלא תני ליה הכא למאן דאמר מאי חוצלות מזבלי ניחא דאין זה מחצלת ואפילו לריש לקיש דאמר מחצלת ממש לא תני לה הכא משום דלא איתשיל הכא אלא לאשמועינן במה מכסין ובמה אין מכסין:

    ושל חילת - בקטנה מיירי:

    תנן התם כל החוצלות - משנה במסכת עדיות פרק שלישי מיטמא טומאת מת בדאית ליה גדנפא מוקמי לה דחשיב בית קיבול ואע"ג דפשוטי כלי עץ הרחבים העשוים להניח עליהם דבר כדף של נחתומין מטמאין מדרבנן כדאמר פרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו. ושם) הכא היכא דלית להו גדנפא עשוין לסיכוך:

    עלה הלל מבבל ויסדה - שלמד משמעיה ואבטליון כדאיתא בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף סו:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כלומר דין הקטנה כדין הגדולה סתם לסיכוך - ועוד הא אשכחן בהדיא דרבי אליעזר לחומרא הוא דתניא מחצלת קנים גדולה מסככין בה.

    ר' אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה [מסככין בה].

    אלא אמר רב פפא בקטנה כ"ע לא פליגי דסתמא לשכיב' - כי פליגי בגדולה. ת"ק סבר סתם גדולה לסיכוך. ור' אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבה. והכי קתני ר' אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה סתם עשייתן לשכיבה עד שיפרש לשם סיכוך:

    תנו רבנן מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה - קטנה אין מסככין בה. ושל קנים ושל הילף גדולה מסככין בה. ארוגה אין מסככין בה.

    ר' יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בהן - וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו.

    תנן התם כל החוצלות טמאות טמא מת דברי ר' דוסא וחכ"א אף מדרס. כדתנן במס' נדה כל המטמא מדרס מטמא טמא מת מאי חוצלות א"ר אבא מזבלי. פי' עושין כמין יריעות קצרות ואח"כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין. ר"ל אמר מאי חוצלות מחצלות ממש דאמר הריני כפרת ר' חייא ובניו שבתחלה נשתכחה תורה מישראל.

    עלה עזרא מבבל ויסדה - חזרה ונשתכחה עלה ר' חייא ובניו ויסדוה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 20a

    Sukkah 20a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 273 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 20a

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026