Talmud Builders

    Berakhot 38b

    Chapter 6 - Keitzad Mevarchin

    גם: ברכות דף ל״ח ע״ב, פרק ו׳ כיצד מברכין

    English translation - Berakhot 38b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I would have understood that he thereby taught us the meaning of the verse: “Who brought you forth from Egypt,” and he thereby taught us that the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis. However, what did he teach us by reciting motzi ? Everyone agrees that one fulfills his obligation when reciting motzi . The Gemara explains: The son of Rav Zevid did this in order to preclude himself from taking sides in the dispute. He preferred to phrase his blessing in a manner appropriate according to all opinions, rather than teach a novel concept, which is not universally accepted.

    2The Gemara concludes: And the halakha is that one recites: Who brings forth [ hamotzi ] bread from the earth, as we hold in accordance with the opinion of the Rabbis who say that it also means: Who brought forth.

    3We learned in the mishna that over vegetables one recites: Who creates fruits of the ground. The Gemara comments: The mishna taught vegetables together with, and therefore similar to, bread, and from this analogy one may infer: Just as bread is food that was transformed by fire, so too vegetables retain the blessing: Who creates fruits of the ground, after they have been transformed by fire. Rabbenai said in the name of Abaye: This means that over boiled vegetables one recites: Who creates fruits of the ground. From where is this matter inferred? From the fact that the mishna taught vegetables similar to bread.

    4Rav Ḥisda taught in the name of Rabbeinu; and the Gemara remarks incidentally: Who is Rabbeinu? Rav. Over boiled vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. And our Rabbis who descended from Eretz Yisrael, and again the Gemara explains: And who is the Sage with this title? Ulla said in the name of Rabbi Yoḥanan: Over boiled vegetables one recites: By whose word all things came to be, since after they are boiled, they are no longer the same as they were before. Expressing his own opinion, Rav Ḥisda said: And I say that there is an intermediate opinion: Any vegetable that, when eaten in its original uncooked state, one recites: Who creates fruit of the ground, when he boiled it, he recites: By whose word all things came to be, as boiling damages it qualitatively. And any vegetable that when eaten in its original uncooked state, one recites: By whose word all things came to be, because it is not typically eaten raw, when he boiled it, he recites: Who creates fruit of the ground.

    5The Gemara asks: Granted, any vegetable that, when eaten in its original uncooked state, one recites: By whose word all things came to be, when he boiled it, he recites: Who creates fruit of the ground, as you can find several vegetables, e.g., cabbage, chard, and pumpkin which are virtually inedible raw, and boiling renders it edible. However, under what circumstances can you find a case where any vegetable that when eaten in its original uncooked state, one recites: Who creates fruit of the ground, when he boiled it, he recites: By whose word all things came to be, as boiling damages the vegetable qualitatively? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: You can find it in the case of garlic and leeks.

    6Rav Naḥman taught in the name of Rabbeinu; and who is Rabbeinu? Shmuel: Over boiled vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. And our colleagues who descended from Eretz Yisrael; and who is the Sage with this title? Ulla said in the name of Rabbi Yoḥanan: Over boiled vegetables, one recites: By whose word all things came to be.

    7Rav Naḥman remarked: I say this is dependent upon and taught as a tannaitic dispute, as it was taught in a baraita with regard to the halakhot of matza on Passover: One fulfills the mitzva of matza with a wafer soaked in water or with one that is boiled as long that it did not dissolve; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yosei says: One fulfills the mitzva of matza with a soaked wafer but not with one that is boiled even if it did not dissolve. Rav Naḥman concludes that this dispute with regard to boiled matza reflects a larger dispute with regard to boiling in general, whether or not it diminishes the flavor of that which is boiled.

    8This approach is rejected by the Gemara: That is not so; as everyone agrees that over boiled vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. Rabbi Yosei only said the halakha , that one fulfills his obligation of matza if it is soaked but not if it is boiled, there, because in order to fulfill the mitzva, we require the taste of matza , and it is lacking. However, here, even Rabbi Yosei agrees that boiling vegetables does not damage it qualitatively.

    9Ulla’s statement in the name of Rabbi Yoḥanan with regard to boiled vegetables was cited above. The Gemara cites two conflicting traditions with regard to Rabbi Yoḥanan’s statement. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Over boiled vegetables, one recites: Who creates fruit of the ground, and Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Yoḥanan said: Over boiled vegetables, one recites: By whose word all things came to be. Commenting on this, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Ulla established his error in accordance with the opinion of Rabbi Binyamin bar Yefet, which conflicted with the prevailing opinion among the Sages in Babylonia.

    10Rabbi Zeira wondered with regard to Ulla’s approach: What is the matter of Rabbi Binyamin bar Yefet doing in the same discussion with Rabbi Ḥiyya bar Abba? Rabbi Ḥiyya bar Abba was meticulous and learned the halakha from Rabbi Yoḥanan, his teacher; and Rabbi Binyamin bar Yefet was not meticulous. Furthermore, every thirty days, Rabbi Ḥiyya bar Abba reviews his studies before Rabbi Yoḥanan, his teacher, while Rabbi Binyamin bar Yefet does not review his studies. Furthermore, aside from these reasons concerning the difference between a wise and meticulous student like Rabbi Ḥiyya bar Abba and a student like Rabbi Binyamin bar Yefet, one can also bring proof from the custom of Rabbi Yoḥanan, as the lupin is boiled seven times in a pot and eaten as dessert at the end of a meal. They came and asked Rabbi Yoḥanan with regard to the blessing to be recited over this lupin, and he said to them: One recites over it: Who creates fruit of the ground, indicating that one recites that blessing over boiled vegetables.

    11Furthermore, Rabbi Ḥiyya bar Abba said: I saw Rabbi Yoḥanan eat a salted olive, which, halakhically, is considered cooked, and he recited a blessing over it both before and after. Granted, if you say that boiled vegetables remain in their original state and that cooking does not qualitatively damage them, then certainly at the start one recites over it: Who creates fruit of the tree, and at the end one recites over it one blessing abridged from the three blessings of Grace after Meals, just as he would over any of the seven species for which Eretz Yisrael was praised. However, if you say that boiled vegetables do not remain in their original state, granted, at the start, one recites: By whose word all things came to be. However, at the end, what blessing does he recite? There are several opinions that hold that no blessing is recited after eating something whose initial blessing was: By whose word all things came to be.

    12The Gemara rejects this: That is no proof, as perhaps Rabbi Yoḥanan held that on items over which at the start one recites: By whose word all things came to be, at the end he recites: Who creates the many forms of life and their needs, for all that You have created.

    13Rabbi Yitzḥak bar Shmuel raised an objection to the ruling that over both boiled vegetables and raw vegetables one recites the same blessing, from a baraita concerning the halakhot of eating bitter herbs on Passover: Vegetables with which one may fulfill his obligation in the mitzva of bitter herbs on Passover, one fulfills his obligation with both the vegetables themselves as well as with their stalks. However, one may neither fulfill his obligation with pickled vegetables, nor with boiled vegetables nor with cooked vegetables. And if it would enter your mind that they remain in their original state, why are boiled vegetables not fit for use in fulfilling the mitzva of bitter herbs?

    14The Gemara answers: It is different there, as even if we assert that boiled vegetables remain in their original state, we require the taste of bitter herbs, and it is lacking. There is no proof that boiling damages the vegetable qualitatively.

    15The Gemara related above that Rabbi Yoḥanan recited a blessing over a salted olive. With regard to this story, Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: How did Rabbi Yoḥanan recite a blessing over a salted olive after he ate it? Since the pit was removed, i.e., he did not eat it,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אשמעינן טעמא - פירושא דקרא כמו שפירשנוהו ולמדנו פירושו:

    ואשמעינן הלכה כרבנן - דהמוציא דאפיק הוא:

    מאי קמשמע לן - הכל מודים בזו:

    אף ירקות שנשתנו כו' - ואפילו הכי במילתייהו קיימי ומברכין עלייהו בורא פרי האדמה:

    שלקות - כל ירק שלוק:

    דרש רב חסדא - כך:

    משום רבינו - רב:

    שלקות אומר בורא פרי האדמה ורבותינו כו' ומאן נינהו עולא אמר רבי יוחנן שהכל – הרי הדבר במחלוקת:

    ואני אומר - ליישב דבריהם שאינן חלוקין יש מהן פרי האדמה ויש מהן שהכל:

    כל - ירק הנאכל חי שתחלתו ב"פ האדמה שלקו אפקיה ממלתיה לגריעותא ומברך שהכל ולקמן מוקי לה בתומי וכרתי:

    וכל - ירק שאין דרכו ליאכל חי שמתחלתו אם אכלו חי שהכל הוא מברך:

    שלקו - והביאו לדרך אכילתו הוא עיקר פריו ומברך בורא פרי האדמה:

    דרש רב נחמן - כך:

    משום רבינו - שמואל:

    שלקות מברך בורא פרי האדמה וחברינו כו' - רב נחמן חשוב ולא קרי לעולא רבותינו:

    אמר שלקות שהכל ואני אומר - שהם חלוקין בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ודברי שמואל ודברי ר' יוחנן בכל מיני ירקות הן וחלוקין זה על זה שמואל כר"מ דאמר מבושל קאי במלתיה ור' יוחנן קאי כר' יוסי:

    יוצאין ברקיק השרוי - במים ידי אכילת מצה של מצוה וקרינן ביה לחם עוני:

    אבל לא במבושל - דתו לאו לחם איקרי:

    אפילו ר' יוסי מודה - דלענין ברכה במילתיה קאי:

    אמר רב נחמן קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין - עולא שאמר משום ר' יוחנן לעיל שהכל למד וקבע שבושו כרבי בנימין עד שנתקעה בלבו ועכשיו אומר בבית המדרש בשם רבי יוחנן:

    תהי בה ר' זירא - במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש וכי מה ענין להזכיר דברי ר' בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש הרי אינו כדאי לחלוק עליו:

    בר מן דין ובר מן דין - לבר משתי ראיות הללו שאמרתי שאין רבי בנימין כלום אצל רבי חייא יש לנו עוד ראיה שלא אמר רבי יוחנן מימיו שלקות שהכל:

    וא"ל בורא פרי האדמה - אלמא אע"ג דשלקיה קאי במלתיה:

    שאכל זית מליח - שהיה מלוח זה כמה ימים וקי"ל (פסחים עו.) מליח כרותח:

    אבל לא כבושין - בירקות של מרור היא שנויה בפרק כל שעה (פסחים דף לט.) לומר שאין יוצאין בהן שלוקין משום מרור אלמא לאו במלתייהו קיימי:

    שלוק הוי נימוח טפי ממבושל:

    דבעינן טעם מרור וליכא - אבל לענין ברכה שם פרי עליו:

    ברכות 38 עמוד ב

    1אשמעינן טעמא, ואשמעינן דהלכתא כרבנן. אלא דאמר ״מוציא״ מאי קמ"ל ואיהו דעבד לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

    2והלכתא ״המוציא לחם מן הארץ״, דקי"ל כרבנן, דאמרי דאפיק משמע.

    3ועל הירקות אומר וכו'. קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה ע"י האור, אף ירקות נמי שנשתנו ע"י האור. אמר רבנאי משמיה דאביי: זאת אומרת שלקות מברכין עליהן ״בורא פרי האדמה״. (ממאי? מדקתני ירקות דומיא דפת).

    4דרש רב חסדא משום רבינו, ומנו רב: שלקות מברכין עליהם ״בורא פרי האדמה״. ורבותינו היורדין מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן ״שהכל נהיה בדברו״. ואני אומר: כל שתחלתו ״בורא פרי האדמה״, שלקו ״שהכל נהיה בדברו״. וכל שתחלתו ״שהכל נהיה בדברו״, שלקו ״בורא פרי האדמה״.

    5בשלמא כל שתחלתו ״שהכל נהיה בדברו״ שלקו בפה"א משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא, אלא כל שתחלתו בפה"א שלקו ״שהכל״, היכי משכחת לה? א"ר נחמן בר יצחק: משכחת לה בתומי וכרתי.

    6דרש רב נחמן משום רבינו, ומנו שמואל: שלקות מברכין עליהם בפה"א וחברינו היורדים מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן ״שהכל נהיה בדברו״.

    7ואני אומר במחלוקת שנויה. דתניא: יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי ר"מ ור' יוסי אומר: יוצאים ברקיק השרוי, אבל לא במבושל, אע"פ שלא נמוח.

    8ולא היא, דכ"ע שלקות מברכין עליהן בפה"א ועד כאן לא קאמר ר' יוסי התם, אלא משום דבעינן טעם מצה, וליכא, אבל הכא אפי' רבי יוסי מודה.

    9אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: שלקות מברכין עליהם בפה"א ור' בנימין בר יפת א"ר יוחנן: שלקות מברכין עליהם ״שהכל נהיה בדברו״. א"ר נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפת.

    10תהי בה ר' זירא: וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא? ר' חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק. ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה, ור' בנימין בר יפת לא מהדר. ועוד, בר מן דין ובר מן דין, דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה, אתו ושאלו לר' יוחנן, ואמר להו: מברכין עלויה ״בורא פרי האדמה״.

    11ועוד, אמר ר' חייא בר אבא: אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח, ובריך עליו תחלה וסוף. אי אמרת בשלמא שלקות במילתייהו קיימי בתחלה מברך עליו ״בורא פרי העץ״, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש. אלא אי אמרת שלקות לאו במילתייהו קיימי, בשלמא בתחלה מברך עליו ״שהכל נהיה בדברו״ אלא לבסוף מאי מברך?

    12דילמא ״בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא״.

    13מתיב רב יצחק בר שמואל: ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח יוצא בהן ובקלח שלהן, אבל לא כבושין, ולא שלוקין, ולא מבושלין. ואי ס"ד במילתייהו קאי שלוקין אמאי לא?

    14שאני התם, דבעינן טעם מרור, וליכא.

    15אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח? כיון דשקילא לגרעיניה׃

    Tosafot

    On le trouve dans toumî et karti (ail et poireaux) - Et si tu demandes : « Mais cela est visible à l'œil que la cuisson les améliore! » On pourrait répondre que c'est à cause de la viande et du sel qu'ils contiennent. Et il semble que toute chose qui est aussi bonne cuite que crue – et crue que cuite – comme certaines légumineuses ou les pommes, a une bénédiction initiale qui reste la même, car il n'y a pas de différence significative entre l'état cuit et cru. Pour cette raison, on récite aussi Boré Péri HaGafen sur du vin cuit, car il est aussi bon après cuisson qu’avant. Cependant, pour des légumes comme la courge, la betterave et le chou, qui sont meilleurs cuits que crus, on récite Shehakol lorsqu’ils sont crus et Boré Péri HaAdama lorsqu’ils sont cuits. De même, les châtaignes et les coings, qui ne sont pas consommables crus comme ils le sont cuits, ont une bénédiction initiale de Shehakol à l’état cru et Boré Péri HaEtz à l’état cuit. Toutefois, les châtaignes appelées Lombardes ont toujours la bénédiction de Boré Péri HaEtz, même crues. Mais tout aliment qui se détériore par la cuisson – comme toumi (ail) et karti (poireaux) et autres – lorsqu’il est cru, on récite Boré Péri HaAdama, et lorsqu’il est cuit, on récite Shehakol. C’est ainsi que le voyait Rabbénou Yehouda. Cependant, le Rif a tranché que pour les aliments cuits (chalakot) qui s’altèrent négativement par la cuisson, on récite Boré Péri HaAdama, suivant l’avis de Rav Na’hman qui dit qu’on récite cette bénédiction sur des légumes cuits. De plus, Rabbi ‘Hiya bar Abba est aussi en accord avec lui sur tous les légumes cuits, y compris ceux qui se détériorent par la cuisson, car la Guemara oppose son avis à celui de Rabbi Binyamin bar Yéfet. Enfin, une noix frite dans du miel garde la bénédiction de Boré Péri HaEtz, car la noix reste l'élément principal.

    License: unknown

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והלכתא המוציא - ואם תאמר מאי שנא מבורא פרי הגפן דלא מברכינן הבורא. ומיהו בירושלמי (בפרקין ה"ה) איכא מאן דאמר הכין דלדעתיה דרבי נחמיה מברך בורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן מברך הבורא [פה"ג]. אבל גמרא דילן לא משמע הכין, ופוק חזי מה עמא דבר, דבהמוציא אסיקנא הילכתא המוציא, ובבורא פרי הגפן מברכינן בורא ולא מברכינן הבורא. אבל בירושלמי סברא אחרת שאמרו (שם) דטעמא דרבנן בהמוציא כדי שלא לערב ראשי אותיות, והקשו מעתה המן הארץ כדי שלא לערב ראשי אותיות ולא העלו בו תירוץ. ונראה דבמקום שאפשר, חששו לערוב האותיות כגון בהמוציא, אבל במקום שאי אפשר כגון בלחם מן הארץ, דאי אמרינן לחם המן הארץ לא משתמע מידי, לא חששו דהיכא דלא אפשר לא אפשר, ולא ניחא להו נמי לתקוני המוציא מן הארץ לחם, שאין כן נוסח של ברכות להזכיר את החפץ שמברכין עליו באחרונה, שאין אומר בורא מן העץ פרי ובורא מן האדמה פרי, כך נראה לי. ולפי דברי הירושלמי הא דפליגי בגמרין בהמוציא אי דאפיק משמע או דליפוק משמע, הכי קאמרינן רבנן סברי דאפיק משמע, וכיון שאפשר לומר כן, איכא למיחש לערוב ראשי האותיות. ור' נחמיה סבר דליפוק משמע, ואי אפשר כאן למיחש לעירוב ראשי האותיות שאלו היה אפשר אף ר' נחמיה היה חושש לכך.

    קתני ירקות דומיא דפת - פירוש: ולאו דוקא דומיא, דאילו בפת דוקא בשנשתנה על ידי האור, הא לא נשתנה על ידי האור בורא פרי האדמה, ואילו בירקות אף בשנשתנה, וכל שכן בשלא נשתנה.

    ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל, וכל שתחלתו שהכל שלקו בורא פרי האדמה. מסתברא דלאו דוקא כל שתחלתו בורא פרי האדמה, וכל שתחלתו שהכל, דאם כן כי קאמרינן בשלמא כל שתחלתו שהכל משכחת לה בסילקא קרא וכרובא, אלא שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל היכי משכחת לה, מאי קא קשיא ליה וכי לא משכח ירקות דמברכין עליהן בורא פרי האדמה בתחלתן, ואיהו דקא משני משכחת לה בתומי וכרתי, אטו כלהו שאר ירקי בר מתומי וכרתי מי מברכינן עליהו שהכל, והא רב חסדא גופיה הוא דקאמר בפ' בתרא דפסחים (קיד, ב) היכא דליכא שאר ירקי מברך אמרור בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור, אלמא אפילו אמרור מברכין בורא פרי האדמה בתחלתו. אלא ודאי הכי קאמר כל שתחלתו בורא פרי האדמה, כלומר, שאין דרכו ליאכל אלא בחיותו ואין דרכו לישלק, ולפיכך עיקר ברכתו בתחלתו אם כן כי שליק ליה פגים ליה, ולא מברכין עליה אלא שהכל ולא משכחת לה אלא תומי וכרתי, וכל שעיקר אכילתו בשליקתו ומשום הכי לא מברכין על תחלתו אלא שהכל, אם כן כי שליק ליה אשבוחי משבח ליה ולפיכך מברכין עליה בורא פרי האדמה. והוא הדין לכל שאינו נפגם בשליקתו וראוי בחיותו ובשליקותו שמברכין עליו בורא פרי האדמה דבמלתיה קאי, והיינו דלא קאמר תחלתו בורא פרי האדמה היכי משכחת לה, אלא הכי קאמר תחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל היכי משכחת לה, כלומר שיהא שבחו בחיותו ונפגם בשליקתו היכי משכחת לה. כך נראה לי. אבל הראב"ד ז"ל כתב דלרב חסדא אפילו לא פגים להו כיון דאישתני מפרי האדמה מברך עליה שהכל.

    לא היא עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא גבי מצה דבעינן טעם מצה וליכא. וטעמיה דרבי מאיר לאו משום דלא בעי איהו טעם מצה, דהא מודה רבי מאיר (פסחים לט, ב) בירקות שאינו יוצא בהן לא בכבושין ולא בשלוקין ולא במבושלין, וטעמא משום דבעינן טעם מרור וליכא, ובכריכת מרור נמי חיישינן דילמא אתי מרור דרבנן ומבטל טעם מצה דאורייתא (שם קטו, א), אלא דרבי יוסי סבר מצה כי מבשל לה בטיל לה טעמא, ורבי מאיר סבר דלא בטיל טעמא, אבל במרור ושאר ירקות כולהו מודו דבטיל להו טעמייהו בבישול. כתב רב האי ז"ל דאיכא מאן דגריס ולא היא בוא"ו, ולמאן דגריס הכי ר"נ גופיה הוא דקאמר ליה כלומר אני אומר שיש לומר במחלוקת שנויה ואלא מיהו לא היא. ואיכא מאן דגריס לא היא בלא וא"ו ותלמוד הוא דקא דחי לה, ומיהו מסתבר טפי דלא גריס ולא בוי"ו דכיון דאמר ר"נ ואני אומר במחלוקת שנויה היכי קאמר איהו גופיה ולא היא, ואפילו גרסינן ליה, תלמודא הוא דקאמר הכי.

    אמר רב נחמן בר יצחק קבעה עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת - פירוש: דקים ליה לרב נחמן דרבי חייא ורבי בנימין פליגי, ורבי זירא דקא תהי בה, היינו דתהי היאך שנו מחלוקת בההיא בבי מדרשא בין רבי חייא ובין רבי בנימין, דלא חשיב רבי בנימין למעבד שמעתיה פלוגתא ברבי חייא, וכי מותיב רב שמואל בר רבי יצחק מלא כבושין ולא שלוקין לרבי חייא הוא דקא מותיב ולסיועה לרבי בנימין, דלרבי בנימין כולהו שלקות לאו במילתייהו קיימי. וכן מצאתיה בירושלמי בהדיא דגרס התם (בפרקין ה"א): רבי חייא [בר ווא] בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ, רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו, אמר רבי שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין אם בעינן הם אדם יוצא ידי חובתן בהן בפסח, אמר רבי זעירא מאן ידע משמע מן רבי יוחנן יאות רבי חייא בר בא. ע"כ גרסת ירושלמי. אלא שאני תמה למה להו למעבדה פלוגתא ולשוויה לעולא משתבש ולדחיה לההיא דרב חסדא דאמר כל שתחלתו שהכל שלקו בורא פרי האדמה, וכל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל. ולפיכך מסתבר לי דרב נחמן בר יצחק בלחוד הוא דסבירא ליה דפליגי ותלי ליה לעולא בשבושא, אבל רבי זירא דתהי בה הכי קאמר היכי אפשר דעולא שביק אסהדתיה ושמעתיה דרבי חייא ונקיט דרבי בנימין בר יפת, אלא ודאי לא פליגי דרבי חייא בשנשתנה לעלויה כתרמוסא וכזית כבוש, ואי נמי דלא אישתני לגריעותא ככולהו שלקות, ורבי בנימין בר יפת בדאשתני לגריעותא כתומי וכרתי. ובירושלמי נמי איכא מאן דאמר הכי גבי הא דרבי חייא ורבי בנימין בר יפת, דגרסינן התם (שם): אמר רבי יוסי ברבי בון ולא פליגין זית ע"י שדרכו להאכל חי אפילו כבוש בעינו הוא ירק כיון ששלקו נשתנה. ונראה דטעות יש בגרסא זו והכין הוא, זית על ידי שאין דרכו להאכל חי אפילו כבוש בעינו הוא וכסברתיה דרב חסדא ממש, והיינו נמי דמשמע לכאורה לקמן (ברכות לט, א) גבי פרמי זוטרי דליפתא דאי לאו רב יהודה דאמר דהאי דפרמינהו טפי כי היכי דנימתוק טעמיהו, הוה סלקא דעתך למימר דלא מברכינן בהו בורא פרי האדמה אלא שהכל משום דקא סלקא דעתך דמיפגם פגמינהו, דאלמא כל מידי דמיפגים בשלקיה מגרע גרעיה בברכתיה, ולהדין סברא תומי וכרתי חיין בורא פרי האדמה שלוקים שהכל דמפגם פגים להו. וכללא דכאיל רב פפא לקמן (ברכות לט, א) מיא דכלהו שילקי ככלהו שילקי, לאו כללא הוא לכלהו ירקות שתהא ברכתן בשליקתן כמו בחיותן, (ואף על פי שהראב"ד ז"ל כתב כן), אלא משום דכלהו לא מפגמי שליקתן אלא תומי וכרתי הוא דקאמר הכין, ועוד דהתם לאו למפסק הלכתא בשלקות אי בורא פרי האדמה אי שהכל קאתי אלא למימר דמיא דידהו כגוף השלקות והאי כדיניה והאי כדיניה. ותדע לך דהא לבתר דקאמר רב פפא פשיטא לי מיא דכולהו שלקי ככלהו שלקי בעי רב פפא מיא דשיבתא מאי. וכן נראית דעת רבותינו בעלי התוספות בתומי וכרתי, אלא שרב האי גאון ז"ל ורב אלפסי והראב"ד ז"ל לא כתבו כן. ולענין פרי עץ הנשלק כחבושים ואגסים יש לומר גם כן דבמלתיהו קיימי דאשבוחי משבחי כזית, אבל פירות אחרים שנפגמין כגון פר"ניש וכיוצא בהן מברך שהכל לדברי הכל. וכן נראה מדברי התוספות שפירשו בשם אחד מן הגדולים בהא דאמרינן בסמוך (לט, א) הביאו לפניהם פרגיות וכרוב ודורמסקנין, דורמסקנין פר"וניש, והא דלא בריך עליהו תחלה דהא פרי העץ חשוב טפי משום דמיירי בשנתבשלו הדורמסקנין ואין מברכין עליהן אלא שהכל. ומיהו אין עיקר פירושם מחוור, אלא עשב הוא כמו שפרש"י ז"ל, וכן נראה מן הירושלמי (בפרקין ה"ב) דגרסינן התם: אייתיהו קמיהו פרגין ואחוונין וקפליטין, אמרו נברך על קפליטא הוא פטר אחווניתא ולא פטר פריגתא, נברך על אחווניתא לא פטר לא דין ולא דין.

    כיון דשקל ליה לגרעינתיה בצר ליה שיעוריה - יש לפרש: בצר ליה שיעוריה דאורייתא ודלא כמאן דאמר (לעיל ברכות כ, ב) והם דקדקו עד כזית, אלא דאפילו כזית הוי דאורייתא. ויש לפרש בצר ליה שיעוריה דרבנן, דאילו מדאורייתא אינו חייב לברך אלא בכדי שביעה, אלא דמדרבנן דקדקו וחייבו אפילו עד כזית ברכה, כעין ברכה דשיעור דאורייתא. ומיהו נראה דבין להדין פירושא בין לפירושא קמא כל שאין בו כזית אינו חייב לבסוף ברכה כלל, חדא דהא אמרינן הכא כיון דבצר ליה שיעוריה לא מברכינן בסופיה, ומשמע דאפילו למה דדחינן ואוקמינן דבסופיה בריך בורא נפשות רבות קא מתמה רבי ירמיה, ואפילו תאמר דכיון דלרבי זירא קא מקשה לה למאי דסבירא ליה בהא דרבי זירא קא בעי, כלומר למאי דסבירא לך דרבי יוחנן בסופיה בריך על העץ ועל פרי העץ, כי שקלת ליה לגרעיניתיה בצר ליה שיעורא ולא אפשר לברוכי עליה ברכה כשל תורה, אבל לעולם בורא נפשות מברכין עליה, אפילו הכי לאו סברא הוא שנשתנית ברכתו מחמת שיעורו שאין שנוי הברכות אלא בשנוי המין, אי נמי במין אחד בשנשתנית צורתו דהוה ליה כמין אחר כגון שנשתנה מחטה לקמח ומקמח לתבשיל או לפת, אבל שתהא הברכה משתנת מרבוי למיעוט הא לא אשכחן. ופת הבאה בכסנין דאמר רב הונא לקמן (ברכות מב, א) כל שאחרים קובעין עליה סעודה צריך לברך, כלומר שמברך לפניו המוציא ולאחריו שלש ברכות, וכי לא אכל אלא פחות מכאן אין מברך לפניו רק בורא מיני מזונות דאלמא הברכות משתנות בשנוי השיעורין. לא היא, דפת הבאה בכסנין כי לא מברכינן עליה המוציא אפילו על אכילת כזית היינו משום דחשבינן ליה כמשתנה ממינו. ותדע לך שהרי בפת דעלמא מברכין עליה המוציא בכזית ובפת הבאה בכסנין לא מברכין אלא מיני מזונות, אלא דכשקובע עליו סעודה עשאו כפת דעלמא, ואפילו לא קבע סעודה עליו אלא שאוכל כדי קביעות אחרים גם כן הרי הוא עושה אותו כפת דעלמא שאוכלין ממנו הרבה כדי שביעה, והוה ליה לדידיה כמי שלא נשתנה ממינו. ותדע לך שאם אין אתה אומר כן למאן דאמר (לעיל ברכות כ, ב) והם דקדקו עד כזית ועד כביצה היאך לא שינו את הברכה כיון דבצר ליה שיעורא דאורייתא, ועוד אם לא רצו לשנות בברכות מה ראו שלא לשנות מכדי שביעה עד כזית וכביצה ושינו לפחות מכזית ולפחות מכביצה. ועוד דהא משמע ודאי דלפחות מכזית או מכביצה ליכא ברכה כלל מדאמרינן אני כתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והם דקדקו על עצמן עד כזית ועד כביצה, ואי איתא לימא והם דקדקו על עצמן בכל שהוא, וממאן דסבירא ליה הם דקדקו על עצמן נשמע למאן דאמר דכולהו שיעורי דאורייתא, כך נראה לי. וגם בתוספות סוברין כן שאין פחות מכשיעור טעון ברכה כלל בסופו, אבל בתחלתו ודאי אפילו כל שהוא טעון ברכה לפי שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. וכן נמי משמע מהא דהכא דהא לא קשיא ליה אלא בסופיה מאי מברך כיון דבצר ליה שיעוריה, אבל ברישא ניחא ליה, ולכאורה נמי משמע לי דאיכא למידק מהא דבתחלתו מברך בורא פרי העץ ואף על פי שאין בו כזית, דהא משמע דרב ירמיה לרבי זירא קא מקשה למאי דסבירא ליה לרבי זירא דרבי יוחנן תחלה וסוף בירך עליו כעין ברכתו ממש ואפילו הכי לא קשיא ליה אלא סופיה מאי מברך, וזה כפי הסברא שכתבתי דאין נוסח ברכה משתנית בין כשיעור לפחות מכשיעור. ומינה לאוכל פת פחות מכזית שמברך עליו המוציא, וכן נראה לכאורה מן הירושלמי דגרסינן התם בפרקין דהכא (ה"א) תני כל שאומר לאחריו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אומר לאחריו שלש ברכות אין אומר לפניו המוציא, התיבון הרי פחות מכזית הרי אין אנו אומרים לאחריו שלש ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ. רבי יעקב בר אחא לשאר מינין נצרכה. כלומר לא אתא למעוטי אלא שאר מינין כגון אורז ודוחן ומעשה קדרה דכיון שאין מברכין אחריו שלש ברכות אין מברכין לפניו המוציא, הא פחות מכשיעור דפת של חמשת המינין מברכין לפניו המוציא אף על פי שאין אנו מברכין לאחריו שלש ברכות, ומה שאמרו בירושלמי הרי פחות מכזית שאין אנו מברכין לאחריו שלש ברכות. לאו למימרא דשלש אין מברכין הא מעין שלש מברכין דכלל כלל אין מברכין לאחריו אלא דלישנא דמאן דתני לה נקט. וכסברא הזאת מצאתי לרמב"ם ז"ל שכך כתב בפרק ג' מהלכות ברכות שלו (הי"ב): אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר האוכלים והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל עכ"ל. גם הרב אלפסי ז"ל כתב כן בפירוש משמועה זאת וזה מבואר כדברינו וזכינו להסכים לדעתו בכל. וזה שלא כדברי הרב ראב"ד ז"ל שכתבתי למעלה בשמעתא דחביצא (לעיל ברכות לז, ב).

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 38b

    Berakhot 38b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 449 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 38b

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026