Talmud Builders

    Berakhot 33b

    Back to index

    English translation — Berakhot 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1There are conflicting opinions with regard to reciting havdala over the cup of wine after reciting it in the Amida prayer. One opinion holds that it is appropriate to recite havdala a second time, while the other holds that it is prohibited. Ravina said to Rava: What is the halakha ? Rava said to him: The halakha in the case of havdala is like the halakha in the case of kiddush . Just as in the case of kiddush , although one recited kiddush in the Amida prayer he must, nevertheless, recite kiddush again over the cup of wine, so too with havdala , although one recited havdala in the Amida prayer he must recite havdala again over the cup of wine.

    2The mishna states that Rabbi Eliezer says: It is recited in the seventeenth blessing of the Amida prayer, the blessing of thanksgiving.

    3The Gemara cites the conclusion with regard to this halakha by relating a story: Rabbi Zeira was riding a donkey while Rabbi Ḥiyya bar Avin was coming and walking after him. He said to him: Is it true that you said in the name of Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer in the case of a Festival that occurs directly after Shabbat? Since in that case, one cannot recite havdala in the blessing of Who graciously grants knowledge, as it is not included in the Amida prayer on the Festival, there is no alternative but to adopt Rabbi Eliezer’s ruling. He said to him: Yes.

    4The Gemara wonders: Saying that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, indicates that his peers dispute his opinion. Where do we find that dispute?

    5The Gemara rejects this: And don’t they dispute his opinion? Don’t the Rabbis dispute his opinion, as, in their opinion the blessing of havdala is recited in the blessing: Who graciously grants knowledge?

    6The Gemara replies: Say that the Rabbis dispute Rabbi Eliezer’s opinion during the rest of the days of the year, when the option to recite havdala in the blessing: Who graciously grants knowledge exists, but in the case of a Festival that occurs directly after Shabbat, do they dispute his opinion? The Rabbis would agree with him in that case.

    7The Gemara continues: Doesn’t Rabbi Akiva dispute his opinion? He holds that havdala is recited as an independent fourth blessing, in which case there is a dispute.

    8The Gemara responds: Is that to say that throughout the entire year we act in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in this matter, so that now, on a Festival that occurs directly after Shabbat, we will stand and act in accordance with his opinion? What is the reason that throughout the whole, entire year, we do not act in accordance with the opinion of Rabbi Akiva? Because the Sages instituted eighteen blessings, they did not institute nineteen blessings. Here, too, the Sages instituted seven blessings, they did not institute eight blessings. Therefore, Rabbi Akiva’s opinion is not taken into consideration in this case.

    9In response to these questions, Rabbi Zeira said to him that it was not that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer that was stated in the name of Rabbi Yoḥanan, from which one could infer that there was in fact a dispute; rather it was that one is inclined to favor the opinion of Rabbi Eliezer that was stated in the name of Rabbi Yoḥanan.

    10As indeed it was stated that there is a dispute among the Sages in this matter. Rav Yitzḥak bar Avdimi said in the name of Rabbeinu, Rav: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. And some say this statement: One is inclined to favor the opinion of Rabbi Eliezer.

    11Rabbi Yoḥanan said that there is no dispute here, and the Rabbis agree with Rabbi Eliezer. And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that it was established that Rabbi Eliezer’s opinion appears to be correct.

    12With regard to this difference of opinion Rabbi Zeira said: Take this statement of Rabbi Ḥiyya bar Abba in your hand, as he is scrupulous and he learned the halakha well from the mouth of its originator, like the Sage Raḥava from the city Pumbedita. Raḥava was famous for the precision with which he would transmit material that he learned from his teacher.

    13The Gemara cites an example: Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The Temple Mount was a double stav , and there was a stav within a stav . Here Raḥava used his Rabbi’s language in describing the structure of the Temple and the rows of columns it contained, a row within a row; but he did not employ the common term itzteba , portico, but rather stav , as he heard it from his Rabbi.

    14Rav Yosef said the conclusive halakha on this topic: I don’t know this and I don’t know that, but I do know from the statements of Rav and Shmuel they have instituted a pearl for us in Babylonia. They established a version that combines the first blessing of the Festival with the formula of havdala , parallel to the opinion of the Rabbis who include havdala in the first blessing that follows the first three blessings. They instituted to recite:

    15You have made known to us, Lord our God, Your righteous laws, and taught us to perform Your will’s decrees. You have given us as our heritage seasons of joy and Festivals of voluntary offerings. You have given us as our heritage the holiness of Shabbat, the glory of the festival and the festive offerings of the Pilgrim Festivals. You have distinguished between the holiness of Shabbat and the holiness of the Festival, and have made the seventh day holy over the six days of work. You have distinguished and sanctified Your people Israel with Your holiness, And You have given us, etc.

    16MISHNA: Concluding the laws of prayer in this tractate, the mishna raises several prayer-related matters. This mishna speaks of certain innovations in the prayer formula that warrant the silencing of a communal prayer leader who attempts to introduce them in his prayers, as their content tends toward heresy. One who recites in his supplication: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, as You have commanded us to send away the mother before taking her chicks or eggs (Deuteronomy 22:6–7), so too extend Your mercy to us; and one who recites: May Your name be mentioned with the good or one who recites: We give thanks, we give thanks twice, they silence him.

    17GEMARA: Our mishna cited three instances where the communal prayer leader is silenced. The Gemara clarifies: Granted, they silence one who repeats: We give thanks, we give thanks, as it appears like he is acknowledging and praying to two authorities. And granted that they also silence one who says: May Your name be mentioned with the good, as clearly he is thanking God only for the good and not for the bad, and we learned in a mishna: One is required to bless God for the bad just as he blesses Him for the good. However, in the case of one who recites: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, why do they silence him?

    18Two amora’im in Eretz Yisrael disputed this question; Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida; one said that this was because he engenders jealousy among God’s creations, as it appears as though he is protesting the fact that the Lord favored one creature over all others. And one said that this was because he transforms the attributes of the Holy One, Blessed be He, into expressions of mercy, when they are nothing but decrees of the King that must be fulfilled without inquiring into the reasons behind them.

    19The Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabba, and said in his prayers: You have shown mercy to the bird’s nest, now have mercy and pity upon us. Rabba said: How much does this Torah scholar know to appease the Lord, his Master. Abaye said to him: Didn’t we learn in a mishna that they silence him?

    20The Gemara explains: And Rabba too held in accordance with this mishna but merely acted this way because he wanted to hone Abaye’s intellect. Rabba did not make his statement to praise the scholar, but simply to test his nephew, Abaye, and to encourage him to articulate what he knows about that mishna.

    21With regard to additions to prayers formulated by the Sages, The Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabbi Ḥanina. He extended his prayer and said: God, the great, mighty, awesome, powerful, mighty, awe-inspiring, strong, fearless, steadfast and honored.

    22Rabbi Ḥanina waited for him until he completed his prayer. When he finished, Rabbi Ḥanina asked him: Have you concluded all of the praises of your Master? Why do I need all of this superfluous praise? Even these three praises that we recite: The great, mighty and awesome, had Moses our teacher not said them in the Torah and had the members of the Great Assembly not come and incorporated them into the Amida prayer, we would not be permitted to recite them. And you went on and recited all of these. It is comparable to a king who possessed many thousands of golden dinars, yet they were praising him for silver ones. Isn’t that deprecatory? All of the praises we could possibly lavish upon the Lord are nothing but a few silver dinars relative to many thousands of gold dinars. Reciting a litany of praise does not enhance God’s honor.

    23Tangentially, the Gemara cites an additional statement by Rabbi Ḥanina concerning principles of faith. And Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hands of Heaven, except for fear of Heaven. Man has free will to serve God or not, as it is stated: “And now Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God, to walk in all of His ways, to love Him and to serve the Lord your God with all your heart and with all your soul” (Deuteronomy 10:12). The Lord asks man to perform these matters because ultimately, the choice is in his hands.

    24The verse says: What does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God. The Gemara asks: Is fear of Heaven a minor matter that it can be presented as if God is not asking anything significant? Didn’t Rabbi Ḥanina say in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The Holy One, Blessed be He, has nothing in his treasury other than a treasure of fear of Heaven, as it is stated: “Fear of the Lord is his treasure” (Isaiah 33:6). The Lord values and treasures fear of Heaven over all else.

    25The Gemara responds: Indeed, for Moses fear of Heaven is a minor matter. As Rabbi Ḥanina stated: It is comparable to one who is asked for a large vessel and he has one, it seems to him like a small vessel because he owns it. However, one who is asked for just a small vessel and he does not have one, it seems to him like a large vessel. Therefore, Moses could say: What does the Lord your God ask of you other than to fear, because in his eyes it was a minor matter.

    26We learned in the mishna if one repeats: We give thanks, we give thanks, they silence him.

    27Rabbi Zeira said: One who repeats himself while reciting Shema and says: Listen Israel, Listen Israel is like one who says: We give thanks, we give thanks.

    28The Gemara raises an objection: It was taught in a baraita : One who recites Shema and repeats it, it is reprehensible. One may infer: It is reprehensible, but they do not silence him.

    29The Gemara answers: This is not difficult; this case, where although it is reprehensible when one repeats Shema , they do not silence him, is referring to one who recites and repeats each individual word as he says it. In so doing he ruins the recitation of Shema . However, this case, where Rabbi Zeira holds that one who repeats Shema they silence him, refers to one who recites and repeats an entire verse, as it appears that he is worshiping separate authorities.

    30Rav Pappa said to Abaye with regard to this halakha : And perhaps initially he did not focus his attention on the recitation of Shema , so he repeated it and ultimately he focused his attention as he recited it the second time?

    31Abaye said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    One who says..in his Tefillah.

    Your mercy reaches the mother bird..[The Mishnah is referring to] men who present themselves as consciencious in deepening their entreaties to God by saying "you are merciful so that you even extend your mercy to the mother bird, as you command to send away the mother bird.

    Promotes jealousy..by saying that God is concerned for these [birds] but not for his other creations.

    His characteristics..His Mitzvoth. He created his Mitzvoth not out of mercy but to place upon Israel the laws of his ordinances to make known that they are his servants and the keepers of his Mitzvoth and ordinances even in matters that give cause for Satan and idolators to reply to them saying, what need do you have for this Mitzvah.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    ברכות 33 עמוד ב

    1אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי? אמר ליה, כי קידוש: מה קידוש אף על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא, אף הבדלה נמי, אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא.

    2ר' אליעזר אומר: בהודאה.

    3ר' זירא הוה רכיב חמרא, הוה קא שקיל ואזיל ר' חייא בר אבין בתריה. אמר ליה: ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן, הלכה כר' אליעזר ביום טוב שחל להיות אחר השבת? אמר ליה: אין.

    4הלכה מכלל דפליגי?

    5ולא פליגי? והא פליגי רבנן.

    6אימר דפליגי רבנן בשאר ימות השנה, ביום טוב שחל להיות אחר השבת מי פליגי?

    7והא פליג ר' עקיבא!

    8אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר' עקיבא, דהשתא ניקו ונעביד כוותיה?! כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא דתמני סרי תקון, תשסרי לא תקון. הכא נמי, שב תקון תמני לא תקון.

    9אמר ליה: לאו ״הלכה״ אתמר, אלא ״מטין״ אתמר.

    10דאתמר, ר' יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו הלכה, ואמרי לה: מטין.

    11ר' יוחנן אמר: מודים. ור' חייא בר אבא אמר: נראין.

    12אמר ר' זירא: נקוט דרבי חייא בר אבא בידך, דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא.

    13דאמר רחבא אמר ר' יהודה: הר הבית סטיו כפול היה, והיה סטיו לפנים מסטיו.

    14אמר רב יוסף: אנא לא האי ידענא ולא האי ידענא, אלא מדרב ושמואל ידענא, דתקינו לן מרגניתא בבבל.

    15״ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חקי רצונך, ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה, ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל. בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת. הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. ותתן לנו וכו'״.

    Mishna

    16האומר: ״על קן צפור יגיעו רחמיך״ ועל טוב יזכר שמך ״מודים מודים״ משתקין אותו.

    Gemara

    17בשלמא ״מודים מודים״ משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר שמך נמי משמע על הטובה ולא על הרעה ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מ"ט׃

    18פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות׃

    19ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן׃

    20ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי׃

    21ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד׃

    22המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי ואזלת משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו:

    23ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ״(דברים י״, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה׃

    24אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והא"ר חנינא משום ר' שמעון בן יוחי אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר ״(ישעיהו לג״, ו) יראת ה' היא אוצרו׃

    25אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דאמר ר' חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול:

    26מודים מודים משתקין אותו:

    27אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי׃

    28מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה:

    29לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה׃

    30אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה׃

    31אמר ליה׃

    Tosafot

    HE RECITES"WE GIVE THANKS, WE GIVE THANKS," [THEY] SILENCE HIM. Yerushalmee says that this rule about silencing one who repeats modim has been said is true when this happens in a congregation, but in private they the repetitive modim are supplication and they need not be silenced.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    אמר ר' זירא נקוט דר' חייא בר אבא בידך דגמר שמעתתא מפומיה דרביה. איתא בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף לח) מה ענין בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ר' חייא בר אבא דייק שמעתא מפומיה דרביה ר' חייא בר אבא כל ל' יומין הוה מהדר לתלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה ואית דכוותה בפ' כיסוי הדם (דף פו) דשחיטת חולין ובפ' המביא אשם תלוי דכריתות (דף כז):

    מודים מודים משתקין אותובתלמוד ארץ ישראל נתנו הפרש בזה הדבר ואמרו הדה דאיתמר בצבור אבל ביחיד תחנונים הם ובגמ' דמגילה (ירושלמי פרק ד הלכה י) אמרו ודכוותה אמן אמן שמע שמע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 33b

    Berakhot 33b. The full printed text of this folio side — 31 numbered segments, about 587 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    One who says.. in his Tefillah.

    Your mercy reaches the mother bird.. [The Mishnah is referring to] men who present themselves as consciencious in deepening their entreaties to God by saying "you are merciful so that you even extend your mercy to the mother bird, as you command to send away the mother bird.

    Promotes jealousy.. by saying that God is concerned for these [birds] but not for his other creations.

    His characteristics.. His Mitzvoth. He created his Mitzvoth not out of mercy but to place upon Israel the laws of his ordinances to make known that they are his servants and the keepers of his Mitzvoth and ordinances even in matters that give cause for Satan and idolators to reply to them saying, what need do you have for this Mitzvah.

    Rashi on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    HE RECITES "WE GIVE THANKS, WE GIVE THANKS," [THEY] SILENCE HIM. Yerushalmee says that this rule about silencing one who repeats modim has been said is true when this happens in a congregation, but in private they the repetitive modim are supplication and they need not be silenced.

    Tosafot on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    אמר ר' זירא נקוט דר' חייא בר אבא בידך דגמר שמעתתא מפומיה דרביה. איתא בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף לח) מה ענין בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ר' חייא בר אבא דייק שמעתא מפומיה דרביה ר' חייא בר אבא כל ל' יומין הוה מהדר לתלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה ואית דכוותה בפ' כיסוי הדם (דף פו) דשחיטת חולין ובפ' המביא אשם תלוי דכריתות (דף כז):

    מודים מודים משתקין אותו בתלמוד ארץ ישראל נתנו הפרש בזה הדבר ואמרו הדה דאיתמר בצבור אבל ביחיד תחנונים הם ובגמ' דמגילה (ירושלמי פרק ד הלכה י) אמרו ודכוותה אמן אמן שמע שמע:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא דהשתא ניקום ונעביד כתב רבנו האי גאון ז"ל: ואמרו שבא"י עדיין חותמין אותה ברכה רביעית בפני עצמה, ומיהו אנן הא תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל ותודיענו.

    הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבנו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוו יכולין למימרא להו. כתב רב האי גאון ז"ל דהני מילי בתפלה שאין מקלסים בתפלה יותר מדאי, אבל בחוץ מן התפלה כל זמן שאינו טועה יקלס.

    לא קשיא הא דאמר מילתא ותני לה, הא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה. פירש רב האי גאון ז"ל דפסוקא פסוקא מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה, אבל מילתא מילתא סלוקי נמי מסלקינן ליה. ונראה שפירש כן משום דמילתא מילתא הוי כמודים מודים, אבל שאר המפרשים פירשו בהיפך.

    Rashba on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן הלכה כר"א ביום טוב שחל להיית באחד בשבת. משום דליכא אמצעות אומר אותה בהודאה:

    אטו כל השנה כולה עבדינן כרבי עקיבא דהשתא נעביד פי' דכיון דלא עבדינן כוותיה לעולם לא חשבינן פלוגתייהו לכלום ביו"ט אבל אי הוו פליגי רבנן עלי' דר"א כיון דעבדינן כוותייהו כולי שתא חשיב' פלוגת':

    ר' חייא בר אבא אמר נראין דברי ר"א וכ' א"ר יוסף אנן תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל ותודיענו משפטי צדקך. ואתיא כרבנן דאמרי דכוללה בברכה ראשונה [של חול] והכי נמי בתחלת ברכה הסמוכה לשלש ראשונות אמרינן לה וכן הלכה:

    מתני' האומר יברכוך טובים הרי זה דרך צדוקים פי' אותם שהשפעת עליהם טובה והם שבעים מלשון ונשבע לחם ונהיה טובים וזהו דרך צדוקים דמשמע שמפני שאמרה תורה ואכלת ושבעת הוא אומר שהשבעי' יש להם לברך ולא האחרים ואינו כן. ואיכא דלא גרסי הכא יברכוך טובים דהתם במגלה הוא דגרסינן ליה משום דאיירי בדרכי הצדוקים אבל הכא לא איירי אלא מענין תפלה ולא גרסי אלא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' שאומר כך בתפלתו אב הרחמן שהגיעו רחמיו על קן צפור שצוית לא תקח האם על הבנים. ומודים מודים כו' פי' כשהגיע בתפלתו למודים כופלו:

    מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית פי' שאומר שחס על אלו יותר משאר מעשיו. ואיכא דאמרי מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות וכמו שהמלך גוזר ויש על העבדים לעשות כך יש לנו לעשות כל מה שצוה עלינו ואפילו המצות שהם גזירות ולא ידעינן טעמייהו כגון כלאים ופרה אדומה וכיוצא בהן ועוד דטעמא דקן צפור לאו משום חמלה הוא דמאי שנא משחיטה שהותרה בהן ולאכול בשרן הילכך האומר כך טועה הוא:

    אמשול לך משל לה"ד למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף לא גנאי הוא לו. ואמר הרמב"ם ז"ל לא אמר והיו מקלסין אותו באלף דינרי זהב שיהיה המשל בין מועט למרובה אלא החילוק בין כסף לזהב שהם מינין חלוקין לגמרי כך כל השבחים שאנו יכולים לומר אינן כלל ממין שבח ותהלות הבורא יתעלה כי גבהו ויקרו למעלה למעלה מאלה. והני מילי לאדכורי מעין שבחיה הילכך שתיקותא עדיפא לן, אבל לספר נפלאותיו ונסיו וגבורותיו כל המוסיף הרי זה משובח וזהו כל ספר תהלים ותשבחות הצדיקי':

    אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים פי' כל ענין האדם אם יהיה עשיר או עני או ארוך או גוץ אוכם או חיור או חכם או טפש חוץ מיראת שמים, ומצינו סיוע לר' חנינא מדאמרינן בנדה דמלאך הממונה על ההריון כו' כעור או יפה ארוך או קצר ולא אמר צדיק או רשע:

    אטו יראה מלתא זוטרתא היא דקאמר כי אם ליראה את ה' וכו':

    2 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Berakhah Meshuleshet, Warsaw, 1863. · Public Domain

    Meiri

    המשנה השלישית האומר יברכוך טובים וכו' [הגהת המ"ל וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש אבל בגמ' שלנו הגירסא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' וכ"ה הגי' במס' מגילה כ"ה ע"ב] כוונת המשנה לבאר שצריך האדם לדקדק בדברי פיו ולהשמר מחטוא בלשונו ואמר על האומר יברכוך טובים ר"ל השלוים והשקטים נקיים מכל צער כאמרו ונשבע לחם ונהיה טובים ונראה מדבריו שכל השרוים בצער ושכל עניניהם בצער אין להם במה לברך זהו דרך המינות ובגמ' של מגילה במשנה ח' פרשנו בזה ענינים אחרים:

    האומר על קן צפור יגיעו רחמיך לשלח את האם מעל הבנים כך יהיו רחמיך על עמך ישראל משתיקים אותו, ונראה לי מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין ההשגחה בבעלי חיים רק השגחה מינית לבד, וזהו לדעתי מה שאמר בגמ' מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית והקנאה תסור בהיות כל דבר מושגח כפי הראוי ומ"מ נאמר בה שם טעם אחר והוא מפני שהוא עושה מדותיו רחמים ואינם אלא גזירות וזה נראה כנמשך לדעת האומר שפעולותיו נמשכות אחר הרצון, ומכל מקום אפשר לפרשו שאין הכונה לרחם על קן הצפור שאם כן לא היה לו להתיר את השחיטה אלא שהיא גזירה מוטלת על האדם להקנותו מדה טובה כדרך אמרם מה אכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא לצרף בהם את הבריות ר"ל להקנות לעושיהם שלימות המחויב בהם, ובתלמוד המערב הזכירו עוד טעם אחר מפני שהוא נראה כקורא תגר על מדותיו על קן צפור הגיעו רחמיו ועליו לא הגיעו, ר' יוסה אומר כנותן קצבה למדותיו כלומר עד קן צפור הגיעו רחמיך, ואמרו עוד שם הלין המתרגמים בית ישראל כמה דאנא רחמן בשמיא כך תהון רחמין בארעא ותורתא או רחלה יתה וית ברה לא תכסון ביוחא חד, לא עבדין טיבות שהן עושין מדותיו של הקב"ה רחמין, וכן אם אמר על טוב יזכר שמך כלומר שעל הרעה אין כאן ברכה משתקים אותו שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכן אם אמר מודים מודים משתקים אותו דהואיל וכפל הדבר במקום שאין לומר בו שמתוך היאוש הוא עושה שהרי כל אדם מוחזק לכוין כשהוא מגיע למודים יש לפקפק בו שהוא נמשך אחר שתי רשויות משתקין אותו ובגמ' אמרו שהאומר שמע שמע משתקים אותו אם אמר פסוק שלם וכפל אותו לאלתר אבל אם הוא כופל מלה ומלה אין משתקים אותו אלא שהדבר מגונה, ויש מפרשים בהפך, ובתלמוד המערב פירשו דוקא בצבור אבל יחיד תחנונים הם ואם לא כיון חוזר וכופלו, ומכאן סמכו לומר שאף בתוארים כן כמו שנבאר בסמוך:

    זהו פי' המשנה ודברים שבאו עליה בגמ' אלו הן, משה רבינו אמר בתורה האל הגדול הגבור והנורא ובאו אנשי כנסת הגדולה התקינו תיבות אלו בתפלה ואין אדם רשאי להוסיף דבר מעתה, ומי שהרבה לתארו בתארים כמו שיאמר האדיר החזק והאמיץ וכו' וכיוצא בהם אינו אלא טועה ואינו מוסיף אלא גורע, וזהו אצלי מה שאמרו נורא תהלות כלומר שאף להללו אנו יראים כמו שבארנו בפתיחת החבור, והוא שאמרו בההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק והאמיץ וגער בו ואמר סיימתינהו לשבחי דמרך עד שהמשילו הענין למלך שהיו לו אלף אלפי דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף, והפלגת המשל ותוכן ענינו מבואר בספרי חכמינו הגדולים נ"ע, וראשוני הגאונים כתבו דוקא בתפלה אבל בבקשות ותחנונים כל שאינו טועה ירבה בשבחיו כמה שירצה וכן המנהג:

    Meiri on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Wikisource · unknown

    Shita Mekubetzet

    ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן הלכה כר' אליעזר ביום טוב שחל להיות באחד בשבת - משום דליכא אמצעיות אומר אותה בהודאה:

    אטו כל השנה כולה עבדינן כרבי עקיבא דהשתא נעביד פירוש דכיון דלא עבדינן כוותיה לעולם לא חשבינן פלוגתייהו לכלום ביום טוב. אבל אי הוו פליגי רבנן עליה דר' אליעזר כיון דעבדינן כוותייהו כולי שתא חשיבא פלוגתייהו:

    ר' חייא בר אבא אמר נראין דברי ר' אליעזר וכו':

    אמר רב יוסף אנן תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל ותודיענו משפטי צדקך - ואתיא כרבנן דאמרי דכוללה בברכה ראשונה [של חול] והכי נמי בתחלת ברכה הסמוכה לשלש ראשונות אמרינן לה וכן הלכה:

    מתני' האומר יברכוך טובים הרי זה דרך צדוקים פירוש אותם שהשפעת עליהם טובה והם שבעים מלשון ונשבע לחם ונהיה טובים. וזהו דרך צדוקים דמשמע שמפני שאמרה תורה ואכלת ושבעת הוא אומר שהשבעים יש להם לברך ולא האחרים ואינו כן. ואיכא דלא גרסי הכא יברכוך טובים דהתם במגלה הוא דגרסינן ליה משום דאיירי בדרכי הצדוקים אבל הכא לא איירי אלא מענין תפלה ולא גרסי אלא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' שאומר כך בתפלתו אב הרחמן שהגיעו רחמיו על קן צפור שצוית לא תקח האם על הבנים:

    ומודים מודים כו' פירוש כשהגיע בתפלתו למודים כופלו:

    מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית פירוש שאומר שחס על אלו יותר משאר מעשיו:

    ואיכא דאמרי מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזירות - וכמו שהמלך גוזר ויש על העבדים לעשות כך יש לנו לעשות כל מה שצוה עלינו ואפילו המצות שהם גזירות ולא ידעינן טעמייהו כגון כלאים ופרה אדומה וכיוצא בהן. ועוד דטעמא דקן צפור לאו משום חמלה הוא דמאי שנא משחיטה שהותרה בהן ולאכול בשרן הילכך האומר כך טועה הוא:

    6 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Shita Mekubetzet · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא א"ל רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כי קידוש כו' ונראה דהא דפשיטא ליה דקידוש דאע"ג דמקדש בצלותא מקדש אכסא אף ע"ג דשייך ביה נמי האי ספיקא גופא אי הוי ברכה שאינה צריכה או לא כי היכי דמספקא לן בהבדלה מה"ט כדמשמע לעיל בשמעתין. אלא דבקידוש ודאי טעמא רבה איכא דהא קידוש על היין משמע בפ' ערבי פסחים דהוי דאורייתא ואף לשיטת התוס' שם ובפ"ק דנזיר דף ד' דקידוש על היין לאו מדאורייתא ממש הוא מ"מ אסמכתא בעלמא מיהא הוי. ועוד דאכתי ודאי עיקר זכירה הוי מדאורייתא דמה"ט כתבו הפוסקים דאף מי שאין לו יין מקדש אפת כדאיתא בפ' ערבי פסחים ע"ש בתוס'. וא"כ לפ"ז ודאי שייך לקבוע לקדושת היום ברכה מיוחדת בפני עצמה. ומה שתקנו חכמים לקבוע קדושת היום בתפלה בברכה מיוחדת אע"ג דלבתר הכי מקדש אכסא אפ"ה לא מחזי כברכה שאינה צריכה נ"ל משום דצריך להוסיף מחול על הקודש וכל כמה דמקדמינן קדושת היום טפי עדיף מש"ה כיון דתפלה מקמי סעודה היא ובהאי שעתא דתפלה חל עליו קדושת שבת משום תוספת כדמשמע לעיל דף כ"ז בהא דרב מצלי כמ"ש שם התוס' מש"ה צריך להזכיר באותה שעה קדושת היום. ועוד בלא"ה צריך לומר בשבת ויו"ט ז' ברכות שתקנו כנגד ז' קולות כדאיתא לעיל דף כ"ט וא"כ ברכה אמצעית היינו של קדושת היום כדפרישית שם הרי לפנינו דשייך להזכיר קדושת היום בתפילה ועל הכוס מעיקר תקנת חכמים ומש"ה לא הוי כברכה שאינה צריכה משא"כ לענין הבדלה דלא שייך להנך טעמי כלל דהבדלה על הכוס לא אשכחן רמיזא באורייתא ומשום הוספה מחול על הקודש כ"ש דלא שייך ביה דאדרבה כל מה דמאחרינן לה לקדושת היום טפי עדיף וא"כ לפ"ז שפיר יש להסתפק במי שהבדיל בתפלה אם צריך להבדיל על הכוס או לא. והיינו משום דהוי כברכה שאינה צריכה ואפ"ה פשיט רבא שפיר דכי קדוש אית לן למיעבד בהבדלה ומש"ה צריך להבדיל בשניהם בתפלה ועל הכוס והיינו דכיון דסוף סוף יש להבדלה בתפלה תקנה קבועה מדרבנן בתחלת תקנה דאנשי כה"ג כשהענו ולא היה להם יין וכן להבדלה על הכוס נמי תקנה קבועה היא כשהעשירו אח"כ ומש"ה כשחזרו והענו וקבעוה על התפלה והיינו בברכה שאינה מיוחדת אלא שכולל אותה באתה חונן וא"כ מי שיש לו יין צריך להבדיל ג"כ על הכוס בברכה מיוחדת כדמעיקרא ולא הוי כברכה שאינה צריכה משום דיש לנו להשוות הבדלה לקדוש כדאשכחן בכמה דוכתי וכדמשמע בפ"ק דנזיר דף ד' כן נ"ל נכון ודו"ק:

    שם ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר כו' האדיר והעזוז כו' אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך. וכתב הרא"ש ז"ל דהיינו דוקא בתפלת י"ח אסור להוסיף בשבחים יותר ממה שתקנו אנשי כה"ג אבל בינו לבין עצמו לית לן בה וכן כתב הרשב"א ז"ל בשם רבינו האי גאון. אלא דיש לדקדק מה טעם יש בזה לחלק בכה"ג דהא למאי דמסיק רבי חנינא טעמא דמלתא משל למלך בשר ודם כו' דגנאי הוא לו א"כ שייך ה"ט אפי' שלא בתפלת י"ח. ולכאורה היה נראה דדוקא בתפלת י"ח צריך שיהא דומה בעיניו כאילו שכינה שרויה כנגדו מש"ה שייך האי משל למלך שמקלסין אותו בפניו וכל מה שמרבה לספר בשבחו גנאי הוא לו משא"כ שלא בשעת תפלת י"ח לא שייך ה"ט אלא דלכאורה איפכא מסתברא דהא במלך בשר ודם אדרבא בפניו ליכא קפידא כולי האי אם אינו אומר כל שבחו דהא קיי"ל אין אומרים בפניו אלא מקצת שבחו ושלא בפניו כל שבחו. וכ"ש לגבי הקב"ה דמלא כל הארץ כבודו ולא שייך לחלק כלל ונראה לע"ד דודאי עיקר דינא דרה"ג והרשב"א והרא"ש דברים מוכרחים הם דא"א לומר דלעולם יש איסור להרבות בשבחו של מקום אלא לומר האל הגדול הגבור והנורא לחוד ולא יותר דהא מצינו בכמה דוכתי בנביאים ובכתובים שמדברים בשבחים ותוארים אחרים כנגד המקום כגון דוד שאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ואפילו בתורה נמי אשכחן שהרי משה הזכיר י"ג מדות רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וכן במיכה ובכל הנביאים ואע"ג דכולם ברוח הקדש אמרינהו אפ"ה אית לן למילף מינייהו דאין איסור להרבות בשבחו של מקום וממילא לא שייך האי משל למלך דמייתי רבי חנינא. אע"כ דהכל לפי הזמן והעת דלפעמים ולפרקים כשאדם צריך להתפלל ולבקש רחמים באיזה ענין משאלת צרכיו לפי מה שהוא ודאי צריך לו לעורר מדות העליונות הצריכים לאותו ענין ומש"ה יש לו להזכיר השבחים ותארים השייכים לאותן המדות ואח"כ יתפלל והיינו טעמא דמשה שבאותו שעה למדו הקב"ה לומר סדר הי"ג מדות ובמרגלים לא הזכיר משה אלא מקצתן והיינו נמי מה"ט דלא היה צריך לעורר באותו שעה אלא לאותן מדות בלבד וכה"ג בדוד ומיכה ובנביאים שאמרו שבחים ותוארים לעתות ידועים לפי הצורך לעורר אותן שהיו צריכין להם. וכה"ג אשכחן נמי במלך בשר ודם כשאדם מבקש מאתו חסד ורחמים מסדר לפניו שבחו שמלך רחמים הוא וחפץ בחסד ומי שמבקש מאתו דין על חבירו מזכיר לפניו שהוא תקיף ובעל יכולת מלך במשפט יעמיד ארץ וכה"ג הכל לפי הצורך ואין בזה גנאי למלך במה שאומר מקצת שבחו שהרי אינו מזכיר אלא מה שצורך לו באותו שעה ותו לא דמי למשל הקילוס בדינרי כסף לגבי זהב משא"כ בתפלת י"ח שהן תפלות קבועות לעולם בענין א' וכן השאלות צרכים ג"כ בענין א' בכל תפלותיו וכיון שאנשי כנסת הגדולה לא תקנו אלא לומר האל הגדול הגבור והנורא שבאלו השבחים יש די והותר לעורר המדות השייכים לי"ח ברכות ואם כן אין להוסיף יותר על אלו דבכה"ג דומה ממש למלך בשר ודם שמקלסין אותו בשבחים אחרים שאינן לצורך מי שמבקש ממנו אלא דרך חנופה מרבה לספר בשבחו דודאי בכה"ג גנאי הוא לו כיון שא"א להזכיר כל שבחו וכל שכן במלך מלכי המלכים הקב"ה שכל המרבה יותר מתקנת אנשי כנסת הגדולה יש גנאי ואיסור בדבר כנ"ל והרבה יש לדקדק בזה בענין הפיוטים ושבחים ותוארים דשיר היחוד וכיוצא בהם שכבר נחלקו בהם גדולים הקדמונים והאחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה ולפי ה"ט דפרישית אפשר לחלק בכמה גווני אבל מה נעשה הנח להם לישראל נהרי נהרי ופשטי וכמו שאבאר בק"א:

    Penei Yehoshua on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אלא מטין אתמר עיין תשובת דבר שמואל (סימן קיד):

    במתני' האומר על קן צפור ע' זוה"ק פ' אמור על פסוק אדם ובהמה תושיע ה'. ובמדרש רבה פרשת כי תצא (פ"ו):

    Gilyon HaShas on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ בְּאֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי כֶּסֶף, וְהָיוּ לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, וַהֲלֹא גְּנַאי הוּא לוֹ. מקשים אמאי נקיט השינוי א' בכסף וא' בזהב, לימא בתרווייהו בכסף, או בזהב, ויאמר כך משבחין אותו באלף כסף ויש לו אלפי אלפים דינרי כסף? ונראה לי עתה שאמר כסף וזהב אז תיבת גְּנַאי קאי על המשבח, דטיפש הוא ולא ידע להבחין בין הכסף ובין הזהב, מה שאין כן אי הוה נקיט ב' צדדין במין אחד, מוכרח לפרש גְּנַאי קאי על המשתבח וכנגדה בנמשל קשה הדבר.

    אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו, אֶלָּא אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם יש להקשות מה לשלול בזה, ועוד למה אמר בְּבֵית גְּנָזָיו? ונראה לי בס"ד ידוע שיש ב' מיני יראה, א' יראת העונש וזו גרועה, וא' יראת הרוממות וזו משובחת, וזו יראת הרוממות מצויה אצל המלאכים וכל צבא השמים, ולכן תתייחס זו לשמים, ולזה אמר וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם, רצונו לומר יראה שיראים צבא השמים מהקב"ה שהיא יראת הרוממות תהיה עליכם, ואין מי שמכיר בין יראה זו ליראה זו אלא הקב"ה, כי דבר זה מסור ללב, ואפילו המלאכים אין מכירים בלב, ורק הוא יתברך יודע תעלומות לב, ולזה אמר אין להקב"ה בְּבֵית גְּנָזָיו דייקא, כי אליו דוקא נגלה, אלא אוצר של יראת שמים, כלומר יראת הרוממות שהיא נהוגה בשמים. אי נמי אמר בְּבֵית גְּנָזָיו כי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', נמצא הכל נגזר בדיבור ורק היראה נשארה נסתרת ונעלמת, שלא יצאה בגזירתו יתברך מן הכח.

    אַטוּ יִרְאָה מִלְּתָא זוּטְרָתָא הִיא? הא דלא הקשה על הכתוב בעצמו, נראה לי בס"ד דבלאו הכי הוה מפרש מָה שם דבר, שהוא הענוה שנקראת מָה, כמו וְנַחְנוּ מָה, והכי קאמר שֹׁאֵל מִמְּךָ מדת מָה, שתהיה בעל ענוה לצורך היראה, כי השלם במדת ענוה ישיג היראה, ולעולם היראה גדולה היא, אך עתה שאמר הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם וכו' ויליף לה מהאי קרא, נמצא מפרש לקרא הכי מָה שֹׁאֵל מִמְּךָ, רצונו לומר 'דבר מועט' שואל מעמך, ולא דבר מרובה ולהכי פריך אטו.

    Ben Yehoyada on Berakhot 33b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 33, Amud Bet, about 587 words in 31 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 31 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי? אמר…”

      Named: רבא.

    2. Segment 24 words

      Opens “ר' אליעזר אומר: בהודאה״.…”

    3. Segment 333 words

      Opens “ר' זירא הוה רכיב חמרא, הוה קא…”

    4. Segment 43 words

      Opens “הלכה מכלל דפליגי?…”

    5. Segment 55 words

      Opens “ולא פליגי? והא פליגי רבנן.…”

    6. Segment 614 words

      Opens “אימר דפליגי רבנן בשאר ימות השנה, ביום…”

    7. Segment 74 words

      Opens “והא פליג ר' עקיבא!…”

    8. Segment 834 words

      Opens “אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר'…”

      Named: רבי עקיבא.

    9. Segment 98 words

      Opens “אמר ליה: לאו ״הלכה״ אתמר, אלא ״מטין״…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “דאתמר, ר' יצחק בר אבדימי אמר משום…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “ר' יוחנן אמר: מודים. ור' חייא בר…”

      Named: אבא.

    12. Segment 1217 words

      Opens “אמר ר' זירא: נקוט דרבי חייא בר…”

      Named: רבי חייא בר אבא, אבא.

    13. Segment 1314 words

      Opens “דאמר רחבא אמר ר' יהודה: הר הבית…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אמר רב יוסף: אנא לא האי ידענא…”

      Named: רב יוסף, רב ושמואל, שמואל.

    15. Segment 1545 words

      Opens “״ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך ותלמדנו…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “מתני׳ האומר: ״על קן צפור יגיעו רחמיך״…”

    17. Segment 1738 words

      Opens “גמ׳ בשלמא ״מודים מודים״ משתקין אותו משום…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי בר אבין, רבי יוסי בר זבידא, רבא.

    19. Segment 1929 words

      Opens “ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אתה חסת…”

      Named: רבה, רבא, אביי.

    20. Segment 206 words

      Opens “ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי…”

      Named: רבה, אביי.

    21. Segment 2117 words

      Opens “ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל…”

    22. Segment 2260 words

      Opens “המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל…”

    23. Segment 2323 words

      Opens “ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ…”

      Named: רבי חנינא.

    24. Segment 2431 words

      Opens “אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והא"ר…”

    25. Segment 2528 words

      Opens “אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דאמר…”

    26. Segment 264 words

      Opens “מודים מודים משתקין אותו:…”

    27. Segment 2711 words

      Opens “אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע…”

    28. Segment 2815 words

      Opens “מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה…”

    29. Segment 2914 words

      Opens “לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני…”

    30. Segment 3013 words

      Opens “אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא…”

      Named: רב פפא, אביי.

    31. Segment 312 words

      Opens “אמר ליה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Berakhot 33b · Segment 11 — “ר' יוחנן אמר: מודים. ור' חייא בר אבא אמר:…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Berakhot 33b · Segment 7 — “והא פליג ר' עקיבא!

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 33b · Segment 14 — “אמר רב יוסף: אנא לא האי ידענא ולא האי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Berakhot 33b · Segment 1 — “אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי? אמר ליה, כי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 33b · Segment 19 — “…לרצויי למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026