Talmud Builders

    Berakhot 22a

    Back to index

    English translation — Berakhot 22a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that a woman who engaged in intercourse and saw menstrual blood is not required to immerse herself, but one who experienced a seminal emission alone, with no concurrent impurity, is required to do so? If so, we must interpret Rabbi Yehuda’s statement in the mishna that one recites a blessing both beforehand and thereafter as follows: Do not say that one recites a blessing orally, but rather he means that one contemplates those blessings in his heart.

    2The Gemara challenges this explanation: And does Rabbi Yehuda maintain that there is validity to contemplating in his heart? Wasn’t it taught in a baraita : One who experienced a seminal emission and who has no water to immerse and purify himself recites Shema and neither recites the blessings of Shema beforehand nor thereafter? And when he eats his bread, he recites the blessing thereafter, Grace after Meals, but does not recite the blessing: Who brings forth bread from the earth, beforehand. However, in the instances where he may not recite the blessing, he contemplates it in his heart rather than utter it with his lips, this is the statement of Rabbi Meir. However Rabbi Yehuda says: In either case, he utters all of the blessings with his lips. Rabbi Yehuda does not consider contemplating the blessings in his heart a solution and permits them to be recited.

    3Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Yehuda’s statement in the mishna should be interpreted in another way. Rabbi Yehuda rendered the blessings like Hilkhot Derekh Eretz , which according to some Sages were not considered to be in the same category as all other matters of Torah and therefore, one is permitted to engage in their study even after having experienced a seminal emission.

    4As it was taught in a baraita : It is written: “And you shall impart them to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9), and it is written thereafter: “The day that you stood before the Lord your God at Horeb” (Deuteronomy 4:10). Just as below, the Revelation at Sinai was in reverence, fear, quaking, and trembling, so too here, in every generation, Torah must be studied with a sense of reverence, fear, quaking, and trembling.

    5From here the Sages stated: Zavim , lepers, and those who engaged in intercourse with menstruating women, despite their severe impurity, are permitted to read the Torah, Prophets, and Writings, and to study Mishna and Gemara and halakhot and aggada . However, those who experienced a seminal emission are prohibited from doing so. The reason for this distinction is that the cases of severe impurity are caused by ailment or other circumstances beyond his control and, as a result, they do not necessarily preclude a sense of reverence and awe as he studies Torah. This, however, is not the case with regard to impurity resulting from a seminal emission, which usually comes about due to frivolity and a lack of reverence and awe. Therefore, it is inappropriate for one who experiences a seminal emission to engage in matters of in Torah.

    6However, there are many opinions concerning the precise parameters of the Torah matters prohibited by this decree. Rabbi Yosei says: One who experiences a seminal emission studies mishnayot that he is accustomed to study, as long as he does not expound upon a new mishna to study it in depth. Rabbi Yonatan ben Yosef says: He expounds upon the mishna but he does not expound upon the Gemara, which is the in-depth analysis of the Torah. Rabbi Natan ben Avishalom says: He may even expound upon the Gemara, as long as he does not utter the mentions of God’s name therein. Rabbi Yoḥanan the Cobbler, Rabbi Akiva’s student, says in the name of Rabbi Akiva: One who experiences a seminal emission may not enter into homiletic interpretation [ midrash ] of verses at all. Some say that he says: He may not enter the study hall [ beit hamidrash ] at all. Rabbi Yehuda says: He may study only Hilkhot Derekh Eretz . In terms of the problem raised above, apparently Rabbi Yehuda considers the legal status of the blessings to be parallel to the legal status of Hilkhot Derekh Eretz , and therefore one may utter them orally.

    7The Gemara relates an incident involving Rabbi Yehuda himself, who experienced a seminal emission and was walking along the riverbank with his disciples. His disciples said to him: Rabbi, teach us a chapter from Hilkhot Derekh Eretz , as he maintained that even in a state of impurity, it is permitted. He descended and immersed himself in the river and taught them Hilkhot Derekh Eretz . They said to him: Did you not teach us, our teacher, that he may study Hilkhot Derekh Eretz ? He said to them: Although I am lenient with others, and allow them to study it without immersion, I am stringent with myself.

    8Further elaborating on the issue of Torah study while in a state of impurity, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira would say: Matters of Torah do not become ritually impure and therefore one who is impure is permitted to engage in Torah study. He implemented this halakha in practice. The Gemara relates an incident involving a student who was reciting mishnayot and baraitot hesitantly before the study hall of Rabbi Yehuda ben Beteira. The student experienced a seminal emission, and when he was asked to recite he did so in a rushed, uneven manner, as he did not want to utter the words of Torah explicitly. Rabbi Yehuda said to him: My son, open your mouth and let your words illuminate, as matters of Torah do not become ritually impure, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). Just as fire does not become ritually impure, so too matters of Torah do not become ritually impure.

    9In this baraita the Master said that one who is impure because of a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Rabbi El’ai, as Rabbi El’ai said that Rabbi Aḥa bar Ya’akov said in the name of Rabbeinu, Rav : The halakha is that one who experienced a seminal emission may expound upon the mishna but may not expound upon the Gemara. This dispute is parallel a tannaitic dispute, as it was taught: One who experienced a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara; that is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda ben Gamliel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: Both this and that are prohibited. And some say that he said: Both this and that are permitted.

    10Comparing these opinions: The one who said that both this and that are prohibited holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan the Cobbler; the one who said that both this and that are permitted holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.

    11Summarizing the halakha , Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The universally accepted practice is in accordance with the opinions of these three elders: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the halakhot of the first shearing, in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to the laws of prohibited diverse kinds, and in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah.

    12The Gemara elaborates: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the first shearing, as it was taught in a baraita that Rabbi El’ai says: The obligation to set aside the first shearing from the sheep for the priest is only practiced in Eretz Yisrael and not in the Diaspora, and that is the accepted practice.

    13In accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is written: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9). Rabbi Yoshiya says: This means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, meaning that while sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously.

    14In accordance with Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to one who experiences a seminal emission is permitted to engage in matters of Torah, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah do not become ritually impure.

    15And the Gemara relates: When Ze’iri came from Eretz Yisrael to Babylonia, he succinctly capsulated this halakha and said: They abolished ritual immersion, and some say that he said: They abolished ritual washing of the hands. The Gemara explains: The one who says that they abolished immersion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira that one who experienced a seminal emission is not required to immerse. And the one who says that they abolished washing of the hands holds in accordance with that which Rav Ḥisda cursed one who goes out of his way to seek water at the time of prayer.

    16The Sages taught in a baraita : One who experienced a seminal emission who had nine kav of drawn water poured over him, that is sufficient to render him ritually pure and he need not immerse himself in a ritual bath. The Gemara relates: Naḥum of Gam Zo whispered this halakha to Rabbi Akiva, and Rabbi Akiva whispered it to his student ben Azzai, and ben Azzai went out and taught it to his students publicly in the marketplace. Two amora’im in Eretz Yisrael, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida, disagreed as to the correct version of the conclusion of the incident. One taught: Ben Azzai taught it to his students in the market. And the other taught: Ben Azzai also whispered it to his students.

    17The Gemara explains the rationale behind the two versions of this incident. The Sage who taught that ben Azzai taught the law openly in the market held that the leniency was due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote dereliction in the study of Torah. The ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira eases the way for an individual who experienced a seminal emission to study Torah. This was also due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote the suspension of procreation, as one might abstain from marital relations to avoid the immersion required thereafter. And the Sage, who taught that ben Azzai only whispered this halakha to his students, held that he did so in order that Torah scholars would not be with their wives like roosters. If the purification process was that simple, Torah scholars would engage in sexual activity constantly, which would distract them from their studies.

    18With regard to this ritual immersion, Rabbi Yannai said: I heard that there are those who are lenient with regard to it and I have heard that there are those who are stringent with regard to it. The halakha in this matter was never conclusively established and anyone who accepts upon himself to be stringent with regard to it, they prolong for him his days and years.

    19The Gemara relates that Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the essence of those who immerse themselves in the morning? The Gemara retorts: How can one ask what is their essence? Isn’t he the one who said that one who experiences a seminal emission is prohibited from engaging in matters of Torah and is required to immerse himself in the morning? Rather, this is what he meant to say: What is the essence of immersion in a ritual bath of forty se’a of water when it is possible to purify oneself with nine kav ? Furthermore, what is the essence of immersion when it is also possible to purify oneself by pouring water?

    20Regarding this, Rabbi Ḥanina said: They established a massive fence protecting one from sinning with their decree that one must immerse himself in forty se’a of water. As it was taught in a baraita : There was an incident involving one who solicited a woman to commit a sinful act. She said to him: Good-for-nothing. Do you have forty se’a in which to immerse and purify yourself afterwards? He immediately desisted. The obligation to immerse oneself caused individuals to refrain from transgression.

    21Rav Huna said to the Sages: Gentlemen, why do you disdain this immersion? If it is because it is difficult for you to immerse in the cold waters of the ritual bath, it is possible to purify oneself by immersing oneself in the heated bathhouses, which are unfit for immersion for other forms of ritual impurity but are fit for immersion in this case.

    22Rabbi Ḥisda said to him: Is there ritual immersion in hot water? Rav Huna said to him: Indeed, doubts with regard to the fitness of baths have been raised, and Rav Adda bar Ahava holds in accordance with your opinion. Nevertheless, I remain convinced that it is permitted.

    23The Gemara relates: Rabbi Zeira was sitting in a tub of water in the bathhouse. He said to his attendant: Go and get nine kav of water and pour it over me so that I may purify myself from the impurity caused by a seminal emission. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Why does my master require all of this? Aren’t you seated in at least nine kav of water in the tub. He said to him: The law of nine kav parallels the law of forty se’a , in that their halakhot are exclusive. Just as forty se’a can only purify an individual through immersion and not through pouring, so too nine kav can only purify one who experienced a seminal emission through pouring and not through immersion.

    24The Gemara relates that Rav Naḥman prepared a jug with a capacity of nine kav so that his students could pour water over themselves and become pure. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda Gelostera said: The halakha that one who experienced a seminal emission can be purified by pouring nine kav was only taught for a sick person who experienced the emission involuntarily. However, a sick person who experienced a normal seminal emission in the course of marital relations, is required to immerse himself in forty se’a .

    25Rav Yosef said: In that case, Rav Naḥman’s jug is broken, meaning it is no longer of any use, as few people fall into the category of sick people who experienced seminal emissions. Nevertheless, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: In Usha there was an incident

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא תימאבמתני' מברך אלא מהרהר:

    עשאן ר' יהודהלברכת המזון:

    כהלכות ד"אשמותר לשנותה בעל קרי כדבריו:

    מה להלן באימהדכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ):

    מכאן אמרוכל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:

    ובועלי נדותאם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה:

    ברגיליותבמשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן:

    שלא יציעבטעמי פירושיהן:

    ואינו מציע את המדרש גרסינןמפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש:

    אזכרותשבמקראות הנדרשים:

    לא יכנס למדרש כל עיקרלא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק:

    הלכות דרך ארץכגון דרכן של ת"ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו:

    מגמגם וקוראבעל קרי היה:

    נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו'ולא גרסינן מסייע ליה:

    משום רבינורב:

    כי הנך תלת סביוכולהו לקולא:

    אינו נוהג אלא בארץבשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע:

    חטה ושעורה וחרצןשלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת:

    לטבילותאדבעלי קריין:

    חד תניבבן עזאי לחשה לתלמידים:

    משום בטול פריה ורביהשהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה:

    שמקילין בהבמרחצאות או בנתינת תשעה קבין:

    שמחמירין בהבארבעים סאה:

    של טובלי שחריןבעלי קריין הטובלין שחרית:

    והא איהו אמר כו'לעיל בריש שמעתין:

    אפשר בנתינהתשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן:

    גדר גדול גדרובמה שהצריכו בארבעים סאה:

    שתבע אשהאותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה:

    אתם מזלזליםלנהוג כרבי יהודה בן בתירא:

    אפשר במרחצאותחמין:

    קאי כוותךדבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות:

    באגנא דמיאגיגית:

    נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו'ולא גרסינן מסייע ליה:

    תקן חצבאליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה:

    לא שנודסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו:

    המרגילוממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו:

    אתבר חצביהאינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח:

    ברכות 22 עמוד א

    1משמשת וראתה נדה אינה צריכה טבילה, אבל בעל קרי גרידא מחייב. לא תימא ״מברך״, אלא מהרהר.

    2ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור? והתניא: בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא קריאת שמע, ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ואוכל פתו ומברך לאחריה, ואינו מברך לפניה. אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מוציא בשפתיו.

    3אמר רב נחמן בר יצחק: עשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ.

    4דתניא: (דברים ד, ט) ״והודעתם לבניך ולבני בניך״, וכתיב בתריה ״יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב״, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע.

    5מכאן אמרו: הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות. אבל בעלי קריין אסורים.

    6רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה. רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה, ואינו מציע את הגמרא. רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו. רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום ר"ע אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר. ואמרי לה: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר. ר' יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ.

    7מעשה ברבי יהודה שראה קרי, והיה מהלך על גב הנהר. אמרו לו תלמידיו: רבינו, שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ. ירד וטבל ושנה להם. אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו, שונה הוא בהלכות דרך ארץ?! אמר להם: אע"פ שמיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי.

    Baraita

    8תניא, ר' יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא. אמר ליה: בני, פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר: ״(ירמיהו כג״, כט) ״הלא כה דברי כאש נאם ה'״, מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.

    9אמר מר. מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא. מסייע ליה לרבי אלעאי, דאמר רבי אלעאי אמר ר' אחא בר יעקב משום רבינו: הלכה, מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא. כתנאי: מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל: זה וזה אסור. ואמרי לה: זה וזה מותר.

    10מ"ד זה וזה אסור כרבי יוחנן הסנדלר, מ"ד זה וזה מותר כרבי יהודה בן בתירא.

    11אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אלעאי בראשית הגז, כרבי יאשיה בכלאים, כרבי יהודה בן בתירא בד"ת׃

    12כרבי אלעאי בראשית הגז דתניא, רבי אלעאי אומר: ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ.

    13כרבי יאשיה בכלאים, כדכתיב: ״(דברים כב״, ט) (כרמך) לא תזרע [כרמך] כלאים רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד׃

    14כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה׃

    15כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה בטלוה לנטילותא מאן דאמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא מאן דאמר בטלוה לנטילותא כי הא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא:

    Baraita

    16תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד תני שנאה וחד תני לחשה׃

    17מאן דתני שנאה משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה ומאן דתני לחשה שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים׃

    18אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו׃

    19אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרין מה טיבן הא איהו דאמר בעל קרי אסור בדברי תורה הכי קאמר מה טיבן בארבעים סאה אפשר בתשעה קבין מה טיבן בטבילה אפשר בנתינה׃

    20אמר רבי חנינא גדר גדול גדרו בה דתניא מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה אמרה לו ריקא יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן מיד פירש׃

    21אמר להו רב הונא לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו אי משום צינה אפשר במרחצאות׃

    22אמר ליה רב חסדא וכי יש טבילה בחמין אמר ליה רב אדא בר אהבה קאי כוותך׃

    23רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא אמר ליה לשמעיה זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי אמר ליה רבי חייא בר אבא למה ליה למר כולי האי והא יתיב בגווייהו אמר ליה כארבעים סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה׃

    24רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין כי אתא רב דימי אמר רבי עקיבא ורבי יהודה גלוסטרא אמרו לא שנו אלא לחולה לאונסו אבל לחולה המרגיל ארבעים סאה׃

    25אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב נחמן כי אתא רבין אמר באושא הוה עובדא׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rav Nissim Gaon

    מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינהפירשו בברייתא דשיעור מקוה שכשר לטבילה מ' סאה ואיתה להא ברייתא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קט) ובעירובין בפרק מבוי (עירובין דף יד): עזרא תיקן להן טבילה לבעלי קריין. זו אחת מי' תקנות שתיקן עזרא ומפרשא בבבא קמא בפ' מרובה (בבא קמא דף פב) ובגמ' דהקורא את המגילה עומד דבני מערבא (הלכה א):

    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 22a

    Berakhot 22a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 746 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא תימא במתני' מברך אלא מהרהר:

    עשאן ר' יהודה לברכת המזון:

    כהלכות ד"א שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו:

    מה להלן באימה דכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ):

    מכאן אמרו כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:

    ובועלי נדות אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה:

    ברגיליות במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן:

    שלא יציע בטעמי פירושיהן:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 22a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה פירשו בברייתא דשיעור מקוה שכשר לטבילה מ' סאה ואיתה להא ברייתא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קט) ובעירובין בפרק מבוי (עירובין דף יד): עזרא תיקן להן טבילה לבעלי קריין. זו אחת מי' תקנות שתיקן עזרא ומפרשא בבבא קמא בפ' מרובה (בבא קמא דף פב) ובגמ' דהקורא את המגילה עומד דבני מערבא (הלכה א):

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 22a · Sefaria

    Rashba

    ובועלי נדות פירוש: בשלא גמר ביאתו, אי נמי בשטבל לקריו, דאי לא היינו בעלי קריין. כך פירש הראב"ד ז"ל.

    אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך מהכא משמע דרבי יהודה בן בתירא לא מצריך אפילו נתינת ט' קבין. והא דאמרינן נהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא בטבילותא לאו למימרא דבטבילותא דוקא קאמר, אלא משום דאינך מצריכי טבילה קאמר הכא בטבילה, ואמרינן נמי בטלוה לטבילותא והוא הדין לנתינת תשעה קבין, ובירושלמי נמי משמע הכין דהני דנהוג להקל אפילו בט' קבין נהוג להקל, דגרסינן התם גבי מתניתין דיום הכיפורים (יומא פ"ח, ה"א): אסור בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור לא כל שכן בתשמיש, כלומר שהרי צריך הוא להתפלל, ושני במקום שאין טובלין ואם איתא דלא אמרו אלא שאין טובלין, אבל בתשעת קבין חייב, אכתי איתא לקושיין ברחיצה אסור לא כל שכן בתשמיש, אלא שאין טובלין ואין נותנין אפילו תשעה קבין קאמר, וכן נהגו בכל מקומותינו. ואיכא למידק כיון דתקנת עזרא היא, היכי אתי רבי יהודה בן בתירא ומבטל לה והא אין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. ויש לומר דאתא עזרא ולא קבילו מיניה, אלא נהוג בה להקל ואתא רבי יהודה בן בתירא ואחזיק בידיהו וקראו על שמו.

    אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד פירוש: אינו חייב משום כלאי הכרם אלא בכך משום דכתיב (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים, דאלמא בעינן כלאים לבד מכרמך, אבל בשני מינין בלבד חייב משום שדך לא תזרע כלאים. ונפקא מינה להתראה שאם התרו בו משום כלאי הכרם אינו חייב ואי משום שדה חייב. ולענין כרם נמי דוקא אינו חייב אמרו, כלומר שאינו חייב מלקות אבל הפירות אסורין, והיינו המעביר עציץ נקוב בכרם. וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא קנבוס ולוף אסורים הפירות מדאורייתא וכדאמרינן במנחות (טו, ב) לא אסרה תורה אלא קנבוס ולוף בלבד, אבל שאר זרעים מדרבנן אסירי, וטעמא משום דכתיב (דברים שם) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, זרע דומה לתבואת הכרם, וקנבוס ולוף אינן עושין אלא לשלש שנים ככרם, והלכך הללו בין שזרען עם החרצן במפולת יד בין שהעביר עציץ נקוב מהם בכרם והוסיפו באחד ומאתים הפירות אסורים, וכדדרשינן בחולין (קטז, א) מדכתיב המלאה אשר תזרע וכתיב הזרע כדאיתמר בפרק אותו ואת בנו (חולין פב, ב ד"ה ולעולם) ושם הארכתי יותר בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Berakhot 22a · Sefaria

    Ritva

    לא תימא מברך אלא מהרהר פירוש דסבר ר' יהודה דאפילו בברכות דרבנן עבדינן מאי דאפשר כמו ק"ש דאורייתא שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה:

    מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו דברי ר' מאיר מהכא שמעינן דאע"ג דאמר ר' מאיר לעיל אחר כונת הלב הן הדברים לא כונה בלבד אלא צריך להוציא בשפתיו דאי לא מה בין בעל קרי לכל אדם דכל אדם נמי יוצא בהרהור ומאי שנא מפני שהוא בעל קרי: ר' יהודה אומר אף מוציא בשפתיו אלמא לית ליה הרהור. אמר רב נחמן עשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ, פירוש אברכות דרבנן קאמר דכל מילי דרבנן עשאן כהלכות דרך ארץ, ואפי' ברכת מזון שהיא מן התורה דמ"מ מטבע שלה מדרבנן ור' יהודה אקצת מאי דאמר ת"ק קאי, ולא איפשר למימר דאק"ש קאי דהיכי אמר רב נחמן שעשאה כהלכות דרך ארץ אלא ודאי אברכות קאי:

    מותרים לקרות בתורה וכו' שהם כחולים ועומדים ברתת ובמורא:

    ר' יוסי אומר שונה משניות הרגילות, הרגילין בפיו ובלבד שלא יציע את המשנה, כלומר שלא יעכב בדקדוק ובפירוש המשנה אלא שונה במרוצה כאדם נבהל:

    ואין מציע את המדרש מפני שיש בו פסוקים ושמא יזכור שם:

    שהיה מגמגם כלומר שלא היה קורא התיבות בצחות אלא בגמגום אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה. משמע מהכא דר' יהודה בן בתירא אפי' נתינת תשעה קבין לא מצריך, והא דאמר רב נחמן לקמן נהוג עלמא כתלת סבי כר' יהודה בן בתירא בטבילה לאו דוקא בטבילה דהוא הדין לנתינת ט' קבין אלא איידי דאמרינן לעיל בצרכי טבילה ואכתי לא מדכרינן ט' קבין קאמר בטבילה אבל ה"ה דנהגו כותיה להקל אף בט' קבין, וכן נהגו במקומות הללו וסמכו על הירושלמי דגרסינן התם בפ' יום הכפורים אסור בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור לא כש"כ בתשמיש פירוש דאסור להתפלל עד שירחץ וכיון שאסור ברחיצה כש"כ שאסור בתשמיש כי איך יתפלל והוא בעל קרי ומשני במקום שאין טובלין. משמע דאפי' בט' קבין נהגו להקל דאי לא תימא הכי אכתי הדרא קושיא לדוכתא ברחיצה אסור לא כש"כ בתשמיש אלא ודאי כדאמרן, ועוד אמרו הנוטל ידיו ומתפלל כאלו טבל כדכתיב ארחץ בנקיון כפי ולא כתיב ארחיץ:

    אמר מר מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש מסייע ליה לר אלעאי. זו גרסת הספרים ורש"י ז"ל גריס א"ר אלעאי א"ר אחא הלכה וכו' ולא גריס מסייע:

    מאן דתני שנאה משום ביטול תורה דקל הוא למצוא תשעת קבין מארבעים סאה ומפני כך שנאה לתלמידים דסתם תלמידי חכמים נקראו חולים כדאמרינן מריעי רבנן:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Berakhot 22a · Sefaria

    Meiri

    טבילה זו שתקן עזרא לבעלי קריין ראו הבאים אחריו שלא פשטה תקנתו בכל ישראל ושלא היו רוב הצבור יכולין לעמוד בה ובטלוה ואע"פ שאין ב"ד רשאי לבטל דברי ב"ד חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין הואיל ולא פשטה גזרתו בכל ישראל ושאין רוב צבור יכולין לעמוד בה רשאין הם לבטל כמו שאמרו אי איכא גוי כלו אין וכו' ולפיכך בטלוה, יש מפרשים הטעם שחא נאמר אין ב"ד יכול לבטל וכו' אלא במה שנתקן מחמת גדר אבל מה שתקן מקראות והם רואים לפרשם בדרך אחרת רשאים, והם מפרשים ענין לבעל קרי שאסור בדברי תורה כלומר מהיכן יצאה לעזרא תקנה זו ואע"פ שאמרו עזרא תיקן כדאמרינן בעלמא דריש והתקין או זו דרש והתקין, והוא דרשה מדכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורים וכו' והם באו לדרשם על המלמד את בנו תורה שהוא כאלו קבלה מהר סיני, וכיוצא בזה רשאין לבטל שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים שבכל דור ודור, וכבר כתבנו כיוצא בה במס' ע"ז במה שראו לתקן מחמת איסור ונמצא שאינו ולפיכך בטלוה, ומכל מקום כדי שלא תעקר מכל וכל העמידוה על נתינת ט' קבין על גופו שכך שיערו שכל הגוף עולה בהם דרך נתינה ואחר כך בטלו גם כן נתינה זו, כלל גדול אמרו אין דברי תורה מקבלים טומאה מכל מקום טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה ומפני זה נהגו לטבול ערב ר"ה ויום הכפורים שהם ימי סליחה ותפלה יתרה ולא עוד אלא שכמה פעמים אדם ניצל מעבירה בסיבתה, בסוגיא זו אמרו מעשה באחד שתבע את האשה לדבר עבירה אמרה לו ריקה יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן מיד פירש, ובתלמוד המערב אמרו עד שהיו מחזירין היכן הן טובלים עברו עוברים ושבים ובטלה העבירה, ויש פוסקים שנתינת ט' קבין לא נתבטלה לתפלה ואין הדברים נראין ואע"ג דבטלוה לנתינה והם הזכירו עיקר התקנה והרי בכלל אמרו אין דברי תורה מקבלים טומאה וכך אמרו מעשה באחד שהיה מגמגם וקורא ר"ל שהיה בעל קרי ולא רצה לקרות בביאור ובחתוך לשון ואמרו פתח פיח וכו שאין דברי תורה מקבלים טומאה והרי לא היתה שם לא טבילה ולא נתינת ט' קבין:

    ראה קרי בליל יום הכפורים הואיל וטבילת בעל קרי בזמן הזה אינה בכלל תקנה אינה נקראת טבילת מצוה ואסור לו לטבול, ומה שאמרו בתלמוד המערב מעשה בר' יוסה שראו אותו טובל בצנעה ביום הכפורים בזמן התקנה היה, ויש חכמים שמתירים בכך שמכל מקום סרך מצוה יש בדבר, ומקצת חכמים ראינו שלחשוה לתלמידיהם בצנעה גדולה, מכל מקום טבילות אינן אלא מנהג ואין מברכין עליהם ומה שנתגלגל כאן בזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת וראתה יתבאר במשנה אחרונה, וכן מה שהביאו כמאן דמהדר אמיא בענין ק"ש ביארנו בפרק שני:

    ראשית הגז אינו נוהג בחוצה לארץ והוא הדין למתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה שאין נוהגות בזמן הזה, וגדולי עולם הורו על מתנות כהונה שנוהגות שלא נאמר בראשית הגז אלא מפני שהוקש למעשר בפסוק אחד ראשית דגנך וכו' וראשית הגז צאנך תתן לו אבל מתנות כהונה נוהגות, וכן נראה דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ודבר זה מתבאר במס' חולין:

    מי שזורע חטה ושעורה בתוך הכרם הנטוע או שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד חייב משום כלאי זרעים (ואין כלאי זרעים נוהגים אלא בארץ, זרע חטה ושעורה וחרצן או שעורה וחרצן גדולי הדורות שלפנינו כתבו שאין לייב כלום אלא שראיתי לגדולי המפרשים שחייב משום כלאי זרעים) ומשום כלאי הכרם ואם היה בארץ לוקה שתים זרע חטה ושעורה לבד חייב משום כלאי זרעים ומכל מקום דין כלאי הכרם אין בו אלא בשני מינים וכרם דכתיב כרמך לא תזרע כלאים, כרמך וכלאים:

    מה שאמרנו שאם זרע חטה וחרצן או מין אחד בכרם יראה מלשון גדולי המחברים שלא נאמר אלא לענין מלקוטת כלומר שאינו לוקה בכך אבל באכילה מכל מקום אסור, ולא עוד אלא שאף בהנאה אסור לדעת קצת והוא שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם קידש, וכן מחיצת הכרם שנפרצה ונתיאש הימנה ולא גדרה קידש, וכן המקיים קוצים בכרם וכן המסכך גפנים על תבואתו של חברו קדש שלמדת מכלם שבמין אחד וכרם הוא נאסר, וכן אמרו במסכת שבת (דף קלט.) כשותא בכרמא עירובא, ויש מתירים בכל אלו בהנאה אלא שאוסרים בכלם באכילה, וקשה לי לדעתם אם כן למה נהגו כר' יאשיה אלא שגדולי הדורות הכריעו שכל שזרע שני מינים בכרם או חטה ושעורה וחרצן שלא במפולת יד אלא בזה אחר זה אסור בהנאה אלא שאינו לוקה על הזריעה, הא מין אחד בכרם או חטה וחרצן מותר אפילו באכילה ובזו אמר שנהגו כר' יאשיה, ושמועת עציץ נקוב יש לפרשה כשיש שם שני מינים ר"ל חטה ושעורה ושאר השמועות כל שאתה יכול לפרשם בשני מינים וכרם מוטב וכל שאין אתה יכול לפרשו כן אתה דוחהו מכח שמועה זו:

    מה שאמרנו בחטה ושעורה הוא הדין לכל שני מינים שמחמשת המינים אבל כל שלא מחמשת המינים אין בו אלא בנבוס ולוף מפני שהם דומים לתבואת הכרם שאינן עושות אלא אחת לג' שנים וכן היא במשניות בשני של כלאים ומכל מקום אסור מדבריהם, ודברים אלו קצרנו בהם כאן מפני שכבר הכרענו בהם בכדי הצורך בראשון של קדושין בע"ה:

    Meiri on Berakhot 22a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    לא תימא מברך אלא מהרהר פירוש דסבר ר' יהודה דאפילו בברכות דרבנן עבדינן מאי דאפשר כמו קריאת שמע דאורייתא שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה:

    מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו דברי ר' מאיר מהכא שמעינן דאף על גב דאמר ר' מאיר לעיל אחר כונת הלב הן הדברים לא כונה בלבד אלא צריך להוציא בשפתיו. דאי לא מה בין בעל קרי לכל אדם דכל אדם נמי יוצא בהרהור ומאי שנא מפני שהוא בעל קרי:

    ר' יהודה אומר אף מוציא בשפתיו אלמא לית ליה הרהור אמר רב נחמן עשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ - פירוש אברכות דרבנן קאמר דכל מילי דרבנן עשאן כהלכות דרך ארץ. ואפילו ברכת מזון שהיא מן התורה דמכל מקום מטבע שלה מדרבנן. ור' יהודה אקצת מאי דאמר תנא קמא קאי. ולא איפשר למימר דאקריאת שמע קאי דהיכי אמר רב נחמן שעשאה כהלכות דרך ארץ אלא ודאי אברכות קאי:

    מותרין לקרות בתורה וכו' שהם כחולים ועומדים ברתת ובמורא:

    ר' יוסי אומר שונה משניות הרגילות הרגילין בפיו:

    ובלבד שלא יציע את המשנה כלומר שלא יעכב בדקדוק ובפירוש המשנה אלא שונה במרוצה כאדם נבהל:

    ואין מציע את המדרש מפני שיש בו פסוקים ושמא יזכור שם:

    שהיה מגמגם כלומר שלא היה קורא התיבות בצחות אלא בגמגום:

    5 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 22a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה אלא לאו רבי יהודה כו' ואי לרבי יהודה לית ליה תקנת עזרא כו' עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך שנראה דוחק גדול לומר דשום תנא לית ליה תקנת עזרא מדמקשה הש"ס לקמן ע"ב בפשיטות ונחזי עזרא היכי תקן משמע שהדבר פשוט הוא אמנם למאי דפרישית בסמוך שפיר מצינו למימר דאף למאי דס"ד השתא אית ליה לר"י תקנת עזרא בד"ת ממש מהנך טעמי דפרישית ומשום הכי מקשי הש"ס מתפלה דדמי נמי לברכות בהנך טעמי כנ"ל אלא דמלשון רש"י לא משמע כן ודו"ק:

    מיהו אכתי איכא למידק אסתמא דתלמודא גופא מאי מקשה מתפלה דמצריך רבי יהודא טבילה דלמא שאני תפלה דחמור טפי לענין הך טבילה תדע שהרי כתבו התוס' לקמן בד"ה ולית הלכתא דאפילו למאי דנהוג עלמא כריב"ב אפילו בד"ת אפ"ה יש מפרשים דלתפלה בעי טבילה וכ"כ כמה פוסקים אלמא דתפלה חמורה אפילו מד"ת ממש מכ"ש דחמיר מברכות דקילי טפי מדברי תורה דהא עיקר אסמכתא דריב"ל דאסמכה אסיני היינו לענין ד"ת ממש ונ"ל ליישב דהא דמחמרינן בסמוך בתפלה טפי מבד"ת היינו לבתר דבטלוה לטבילותא משום ביטול ת"ת דטריחא להו מלתא לבטל מלימודם עד שיבטלו מש"ה כתבו קצת פוסקים שיש להחמיר טפי בתפלה דלענין זה לא בטלו התקנה כיון שיכול לטבול או ליתן עליו תשעה קבין קודם שיתפלל משא"כ השתא בסוגיא דהכא דלענין עיקר תקנת עזרא איירי לא משמע ליה לחלק בין תפלה לברכות כן נ"ל ועדיין צ"ע:

    בגמ' ומי אית ליה לר"י הרהור והתניא ב"ק שאין לו מים לטבול כו'. יש לדקדק לפמ"ש במשנתינו דלפרש"י ותוס' ע"כ צריך לחלק בין יש לו מים לטבול לאין לו מים לטבול כדמפליג בירושלמי וע"כ דלשיטתם תלמודא דידן נמי סבר הכי דאלת"ה הוי מתני' דלא כמאן מהנך תנאי דברייתא דהכא דלא כר"מ ודלא כר"י וא"כ לא הוי מקשה הכא מידי דהא מצינו למימר דהא דאמר ר"י מוציא בשפתיו היינו משום דאין לו מים דעלה קאי. משא"כ במתני' דיש לו מים מש"ה אינו מוציא בשפתיו אלא מהרהר וכ"ש דלא הוי ק"מ מהא דמחייב ר"י טבילה לענין תפלה דמסתמא ביש לו מים איירי דומיא דרישא דוירד לטבול ועוד דלישנא דמתני' גופא הכי דייק מדקתני הזב שראה קרי כו' צריכין טבילה ולא קאמר אסורין להתפלל עד שיטבול כדקתני בכל הנך בבי דרישא אע"כ דביש לו מים איירי ומש"ה קאמר צריכין טבילה א"כ ממילא דר"י נמי בהכי איירי:

    מיהו יש ליישב דלק"מ דנהי דלפרש"י ותוס' מוקמינן מתני' דב"ק ביש לו מים היינו אליבא דר"מ והכי מפרשינן מתני' דבק"ש מהרהר דכיון שיש לו מים אלא שאין מזומנים לפניו בתחלת זמן ק"ש מש"ה סגי בהרהור כדי לקרותה בעיקר זמנה ועם הצבור ואח"כ ירד ויטבול ויוציאה בשפתיו עם הברכות ומש"ה אין צריך להרהר בברכות בראשונה וכן הא דקתני על המזון מברך לאחריו היינו נמי שיהרהר מיד לאחר המזון ואח"כ ירד ויטבול ויוציא בשפתיו כשלא יתעכל המזון במעיו או אפשר דבבה"מ שלאחריו ר"מ נמי מודה דמוציא בשפתיו אפי' בשיש לו מים כיון שהוא מדאורייתא ואפשר שישכח לברך אח"כ עד שיתעכל המזון במעיו. אבל בבה"מ דלפניו קאמר ת"ק דאינו מברך אפילו בהרהור דהרהור זה מה טיבו דאע"ג שיש לו מים אפילו הכי לא שייך לומר שירד ויטבול לאחר האכילה ויברך בה"מ דלפניו שהרי צריך לברכה קודם אכילה דוקא נמצא דכל זה מצינו לפרש במלתא דת"ק. משא"כ במלתא דר"י דאמר מברך לפניהם ולאחריהם ועל בה"מ דלפניו נמי קאי א"כ תו לא מצינו להלק אליביה בין יש לו מים לאין לו מים מה"ט גופא דהא לא שייך בה"מ דלפניו לאחר האכילה כדי שנאמר שיוציאה בשפתיו אח"כ. אע"כ דאפ"ה קאמר ר"י מברך לפניו והיינו שיוציא בשפתיו כדקאמר הכא וא"כ מקשה שפיר ומי אית ליה לר"י הרהור דו"ק:

    שם מעשה בתלמיד אחד כו' א"ל בני פתח פיך כו' שאין ד"ת מקבלין טומאה. וכתבו התוס' בפרק מרובה דריב"ב סובר דלא תיקן עזרא הך תקנה. ועוד תירוצים אחרים ע"ש. ולולי שאיני כדאי היה נ"ל שאין צורך לכך. אלא דריב"ב סובר דעזרא לא תיקן אלא בבריא המרגיל כדמשמע פשטא דמילתא שהטעם משום קלות ראש או שלא יהיה ת"ת מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים משא"כ לאונסו לא תיקן כלום לד"ת. ולפ"ז מצינו למימר דריב"ב היה יודע באותו תלמיד דלאו בריא המרגיל הוה שלא היתה אשתו עמו אלא שראה קרי לאונסו. אלא דאפ"ה היה מגמגם שהיה רוצה לטבול בטבילה ממש או בט' קבין משום נקיות וגדר טומאה מש"ה קאמר ליה ריב"ב שפיר בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין ד"ת מקבלין טומאה. ואפשר דמה"ט גופא קאמר רנב"י דנהוג עלמא כריב"ב בד"ת והיינו לבתר דבטלוה לטבילה ממש משום צינה ומשום ביטול פריה ורביה וביטול תורה כדאמר בסמוך אלא שעדיין היה מן הדין להצריך מיהא ט' קבין משום נקיות וגדר טומאה דבהא לא שייך טעמא דצינה דאפשר בשאובין ומש"ה קאמר רנב"י דבהא נמי נהוג עלמא להקל כריב"ב שאין ד"ת מקבלין טומאה כנ"ל והשתא א"ש מה שנחלקו התוס' בסמוך והפוסקים לענין תפלה דטעם המחמירין משום דלא שייכי הנך טעמי בתפלה כמו בת"ת וטעם המקילין דכיון דעיקר תקנת עזרא היתה לד"ת דאסמכה אסיני דכיון דבטלו עיקר התקנתא דד"ת גופא תו לא שייך להחמיר בתפלה יותר מד"ת כן נ"ל נכון לולי שתוס' בפ' מרובה לא פירשו כן:

    שם אמר ריב"ל מה טיבן כו' הא איהו דאמר ב"ק אסור בד"ת כו' עד אפשר בנתינה. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דלפ"מ דס"ד לעיל מעיקרא דריב"ל דדריש סמוכים היינו מדרשא גמורה וא"כ היאך הוי קאמר הכא דאפשר בנתינה והא נתינת ט' קבין לא רמיזי כלל באורייתא כו' ע"ש. וכבר עלה בלבי ליישב דהא דדריש ריב"ל סמוכים מה"ת היינו לענין בריא המרגיל דבענין זה היה עיקר אזהרה בסיני אל תגשו אל אשה והיינו משום דעיקר טעמא משום קלות ראש. משא"כ הא דקאמר ריב"ל הכא מה טיבן של טובלי שחרית דאפשר בנתינה היינו בבריא לאונסו אלא דעדיין צריך לי עיון כיון דבכל השקלא וטריא דלעיל מתחלת הסוגיא ועד סופו דרמי דר"י אדר"י ולא מפליג בין בריא המרגיל או לאונסו וא"כ משמע דלמאן דמסמיך להך טבילה אסיני תו אין לחלק בין בריא המרגיל או לאונסו כיון דאשכחן בסיני דעיקר פרישה שלשה ימים היה בשביל נשים הפולטות אח"כ וא"כ בהאי שעתא שפולטות סוף ג' ימים תו לא שייך הך טעמא דקלות ראש אע"כ דמאן דמסמיך לה אסיני לאו משום טעמא דקלות ראש לחוד אלא משום חשש טומאה נמי כדאמרינן בפ' ר"ע דמהכא יליף ר"א ב"ע דפולטת ש"ז ביום השלישי שהיא טמאה וא"כ לפ"ז צ"ל למאי דקס"ד מעיקרא דריב"ל דריש דרשא גמורה לא אסיק אדעתיה הא דאמר ריב"ל הכא דאפשר בנתינה וההוא דריב"ל דהכא היינו לפי המסקנא דלעיל דריב"ל לאסמכתא בעלמא קאמר הכי. ומה שאמר אפשר בנתינה היינו בכל ענין בין במרגיל ובין לאונסו דאע"ג דעיקר תקנת עזרא היה בטבילה ממש עכ"פ לבריא המרגיל אפ"ה רצה ריב"ל לעקור טבילה זאת כדאיתא להדיא בירושלמי דביומוהי דריב"ל בקשו לעקור טבילה זאת מפני נשי גליל שהיו נעקרות מפני הצינה ואמר להם רבי יב"ל דבר שהוא גודר את ישראל מן עבירה אתה מבקש לעקור ומייתי נמי ההוא עובדא דריקא אחד שתבע אשה לדבר עבירה דמייתי רבי חנינא בסמוך. והשתא א"ש דנהי דריב"ל לא רצה לבטל טבילה זו מפני הצינה משום גדר עבירה מ"מ הא לא שייך ה"ט אלא לענין בריא המרגיל משא"כ בבריא לאונסו דלא שייך ה"ט דגדר עבירה שפיר ביטל הטבילה כה"ג מפני הצינה ואי משום נקיות אפשר בנתינה כנ"ל:

    שם אמר ר' חנינא גדר גדול גדרו בה נראה שמזה הלשון משמע ליה להרמב"ם דגדר זה גדרו חכמים שאחר תקנת עזרא דהוא לא תיקן אלא לד"ת דלא שייך אלא בתלמידי חכמים והם גדרו אפילו לענין תפלה כדי להרחיק כל בני אדם מגדר עריות ואהא מייתי שפיר ברייתא דמעשה באחד שאמרו לו ריקא כו' ובזה נתיישב תמיהת הכ"מ על הרמב"ם ז"ל שם:

    שם אמר ליה ר"ה לרבנן כו' אי משום צינה אפשר במרחצאות א"ל ר"ח וכי יש טבילה בחמין כו'. לכאורה משמע מהכא דאין להטיל מים תמין לתוך המקוה משום גזירת שאובין אף שהתירו חכמים בכה"ג לכ"ג ביה"כ כדאיתא ביומא דף ל"ד אלא שאין טעם לומר כן דכיון דעיקר הטעם אינו אלא משום שאובין וא"כ לכ"ע בשאובין גופא הא אית ליה תקנתא ברבייה ובהמשכה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי קאמר ר"ח וכי יש טבילה בחמין והא ודאי אשכחן שפיר טבילה בחמין להפיג הצינה ע"י רבייה והמשכה. אע"כ הא דקאמר הכא וכי יש טבילה בחמין היינו משום דטריחא מלתא לעשות כן ומשום הכי היה מזלזלים בטבילה זו. והא דקאמר ר"ה מעיקרא אפשר במרחצאות היינו לישב באמבטאות של חמין במרחצאות דבכה"ג ליכא טירחא כלל שהרי היו רגילין לרחוץ במרחצאות כה"ג בכל יום כדאי' בפ' כירה דאפילו בשבת ראו שאין הדבר עומד והתירו לרחוץ בחמי טבריה אלמא שדבר שכיח ומצוי היה מאד ואהא מהדר ליה ר"ח שפיר וכי יש טבילה בחמין דלישב באמבטי של מרחצאות ודאי לא מקרי טבילה כלל דהא שאובין ממש נינהו וא"כ לפ"ז אין מכאן ראיה כלל לאסור להטיל מים תמין לתוך המקוה ולחלק בין כ"ג לשאר בני אדם דבירושלמי דיומא משמע איפכא דבכ"ג יש להחמיר טפי כנ"ל ועל דרך זו יש ליישב ג"כ הא דקאמר בתענית פ"ק דף י"ג טבילה בחמין מי איכא ומצאתי כן להדיא בספ"ק דתמורה דף י"ב בתוס' בד"ה אין המים שאובין שר"י בעל התוס' מפרש ג"כ סוגיא דתענית על דרך שכתבתי ע"ש ולענין מעשה הארכתי בתשובה ויבואר קצת בק"א:

    Penei Yehoshua on Berakhot 22a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ובועלי נדות אם טבלו לקריין עי' מ"ל פ"ג ה"ג מהל' ביאת המקדש:

    Gilyon HaShas on Berakhot 22a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 22, Amud Aleph, about 746 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “משמשת וראתה נדה אינה צריכה טבילה, אבל…”

    2. Segment 247 words

      Opens “ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור? והתניא:…”

      Named: רבי יהודה, רבי מאיר.

    3. Segment 311 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: עשאן ר'…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    4. Segment 429 words

      Opens “דתניא: (דברים ד, ט) ״והודעתם לבניך ולבני…”

    5. Segment 521 words

      Opens “מכאן אמרו: הזבים והמצורעים ובאין על נדות…”

    6. Segment 669 words

      Opens “רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות, ובלבד…”

      Named: רבי יוסי, רבי יונתן, רבי נתן, רבי יוחנן, רבי עקיבא.

    7. Segment 747 words

      Opens “מעשה ברבי יהודה שראה קרי, והיה מהלך…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 855 words

      Opens “תניא, ר' יהודה בן בתירא היה אומר:…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 960 words

      Opens “אמר מר. מציע את המשנה ואינו מציע…”

      Named: רבי אלעאי, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי חנינא.

    10. Segment 1015 words

      Opens “מ"ד זה וזה אסור כרבי יוחנן הסנדלר,…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יהודה.

    11. Segment 1122 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבי אלעאי, רבי יאשיה, רבי יהודה.

    12. Segment 1214 words

      Opens “כרבי אלעאי בראשית הגז דתניא, רבי אלעאי…”

      Named: רבי אלעאי.

    13. Segment 1325 words

      Opens “כרבי יאשיה בכלאים, כדכתיב: (דברים כב, ט)…”

      Named: רבי יאשיה.

    14. Segment 1417 words

      Opens “כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1532 words

      Opens “כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי…”

      Named: רבי יהודה, רב חסדא.

    16. Segment 1647 words

      Opens “תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה…”

      Named: רבי עקיבא, רבי יוסי בר אבין, רבי יוסי בר זבידא, רבא.

    17. Segment 1721 words

      Opens “מאן דתני שנאה משום בטול תורה ומשום…”

    18. Segment 1818 words

      Opens “אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי…”

      Named: רבי ינאי.

    19. Segment 1931 words

      Opens “אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרין…”

    20. Segment 2026 words

      Opens “אמר רבי חנינא גדר גדול גדרו בה…”

      Named: רבי חנינא.

    21. Segment 2117 words

      Opens “אמר להו רב הונא לרבנן רבותי מפני…”

      Named: רב הונא.

    22. Segment 2216 words

      Opens “אמר ליה רב חסדא וכי יש טבילה…”

      Named: רב חסדא, רב אדא בר אהבה.

    23. Segment 2348 words

      Opens “רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי…”

      Named: רבי זירא, רבי חייא בר אבא, אבא.

    24. Segment 2428 words

      Opens “רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין…”

      Named: רב נחמן, רב דימי, רבי עקיבא, רבי יהודה.

    25. Segment 2514 words

      Opens “אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב נחמן…”

      Named: רב יוסף, רב נחמן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Berakhot 22a · Segment 23 — “…עלואי אמר ליה רבי חייא בר אבא למה ליה…

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Berakhot 22a · Segment 22 — “…בחמין אמר ליה רב אדא בר אהבה קאי כוותך

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Berakhot 22a · Segment 6 — “…הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום ר"ע אומר: לא…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Berakhot 22a · Segment 18 — “אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 22a · Segment 25 — “אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב נחמן כי אתא…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Berakhot 22a · Segment 15 — “כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה בטלוה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Berakhot 22a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026