יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם — דחגיגה חלב כתיב בה לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כ״ג:י״ח):
מתני' אוכלין מרובין — בני בית רבים מביא שלמים רבים שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים ועולת ראייה מועטת:
עולות מרובות — דכתיב איש כמתנת ידו:
גמ' טופל — מעות חולין ומעשר יחד:
אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו בהמה לבהמה מעות למעות לא — כחזקיה:
אלא אף טופלין קאמר ליה — דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול דוקא מעות למעות אבל בהמה לבהמה לא ואמר ליה איהו הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה כמאן וכו':
לימא ליה הרי אמרו אין טופלין מעות למעות — כיון דלמיסר טפילת מעות אתא ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא:
וכי תימא אמוראי הוא דפליגי — חזקיה ורבי יוחנן הוא דפליגי בבהמה ובמעות:
אבל מתנייתא — דאייתינן לעיל תניא כוותיה דמר ודמר:
לא פליגי — במעות אלא בבהמה דהך דקתני אם רצה לערב הוא דקאמר מעות דוקא אבל אידך מתניתא ס"ל בין מעות בין בהמה ורב ששת כברייתא בתרייתא סבירא ליה:
והא קתני אכילה ראשונה מן החולין — וקא סלקא דעתך דסעודה הבאה ראשונה על השולחן בעי כולה מחולין:
דמי אכילה ראשונה — כלומר אכילה ראשונה סתמא קתני דאית ליה בין בהמה עצמה בין מעות שיעור אכילה ראשונה:
חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני — ולא אמרינן עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו חד יומא ותו לא דהנך נמי דחד יומא הוא ושני תשלומין דראשון:
בסתם — אם הפרישן סתם אינו חוזר ומקריבן כדמפרש ואזיל:
כאן במפרש — דאמר בהדיא ליום ראשון אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן שאינו אלא תשלומי ראשון:
האי סתם — דאמרת אסור להקריבן היכי דמי:
משום דלא הוה ליה שהות הוא — ומסתמא ליום ראשון הפרישן:
שיורי שייר — שהיה בדעתו לחוג שני ימים:
ה"נ מסתברא — דמודה ר' יוחנן בדמפרש:
איתמר נמי — דהיכא דמוכח מילתא דלא היה בדעתו לחוג שני ימים מודה ר"י:
