מסכת חגיגה דף ט״ו עמוד א׳

יכול אני לבעול שהיה בקי בהטייה וזו נמי נבעלת כן:

באמבטי כלי שרוחצין בו כל הגוף וי"ל שהטיח שם אדם שכבת זרע ונכנס במעיה:

מעיקרא כשיצאת מן האדם:

מאין ולאין מאין תבא ואין לבך טרוד:

צופה הייתי מתבונן הייתי במעשה בראשית:

ואין ביניהן במקום חיבורן מקום קשרי כיפת הרקיע בקרקע:

גודא דגמלא כשמסדרין לווחין של גשר זו אצל זו אי אפשר שלא תהא ריוח בינתים וכן גלימי וכן כסי:

סחופין כפופין:

ומחיוהו שיתין פולסין להודיע לו שאין יכולת למטטרון יותר מאחריני:

שובו בנים שובבים בירושלמי מפרש למה אירע לו כך ואיכא טפי מקראות שדורש והיה הורג דוברי דברי תורה ואמר כל תלמיד דהוה חמי ליה הוה קטיל ולא עוד דהוה על לבית ועדא הוה חמי טליא קמיה סופרא ואמר מאן אלו עבדין הכא כו' כיון דהוו שמעין ליה שבקין ואזלין וקאמר ליה ר"מ מאי דכתיב (וה' בירך) את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מב) ואמר לו שכפל לו ממונו והוא השיב שר"ע דריש ליה בזכות מצות ומעשים טובים ברך מראשיתו ומייתי ליה טוב אחרית דבר מראשיתו ודריש ליה ר"מ לאדם שהוליד בנים בילדותו ומתו ובזקנותו הוליד ונתקיימו ואמר לו ר"ע רבך לא כך דרש אלא טוב אחרית דבר שהוא טוב מראשיתו [ובי] הוה המעשה אבויה אבי הוה מגדולי ירושלים וביום שבא למהולי קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר"א ולר' יהושע במקום אחר מן דאכלין ושתין שרין מטפחין ומרקדים אמרי עד דאלין עסקין בדידהו נעסוק בדידן ישבו ונתעסקו בדברי תורה ירדה אש מן השמים והקיפה אותן אמר לון אבויה אבא גברין מה באתם לשרוף ביתי אמרו לו ח"ו אלא יושבין היינו וחוזרין דברי תורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני לא באש נתנו אמר הואיל וכך כחה של תורה אם יתקיים הבן הזה לתורה אני מפרישו ולפי שלא היתה כונתו לשמים לפיכך לא נתקיימו בו ובמקום שיש בגמרא שלנו אחורי הפרגוד יש לשם מאחורי בית קדשי הקדשים עוד איתא התם שהיה רוכב ביוה"כ שחל להיות בשבת ושמע כו' ומייתי ההוא דפרק קמא דקדושין (דף לט:) שראה אחד שנטל הבנים ושילח את האם וכי אייתי נפל ומת ולא היה דורש כר' יעקב כדמייתי התם ועוד איתא שראה לשון רבי יהודה הנחתום נתון בפי כלב והיינו גברא רבה דקדושין ורבי נתן אומר כשהיתה אמו מעוברת ממנו עברה לפני ע"ז והריחה מאותו המין ואכלה והיה אותו המין מזדעזע בגופה כעכנא ולבסוף חלה מתנונא ואמרו לו לר"מ רבך אבאיש אזל גביה לבקרתי' וא"ל חזור בך אמר אי הדרנא מתקבלין אמר ליה והכתיב (תהלים צ) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם בכה אלישע ונפטר א"ר מאיר דומה שמתוך תשובה נפטר וכי מן [דקברוניה] ירדה אש מן השמים ושרפה אותו וא"ל לר"מ הא קבר דרבך [אוקיד אתא] וקא פריס גלימיה עליה ואמר ליני (פה) הלילה וגו' (רות ג) ליני פה בעולם הזה שדומה ללילה והיה בבוקר לעולם הבא אם יגאלך טוב יגאל זה הקדוש ברוך הוא שנאמר טוב ה' לכל (תהלים קמה) יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי אמרו ליה אין [אמרין] לך בההיא עלמא למאן את בעי למקרבה קדמייתא לאבוך או לרבך אמר לון מיקרב לרבי קדמוי ובתר כן לאבא א"ל ושמעינן לך א"ל ולא כן תנינן מצילין תיק הספר עם הספר מצילין אלישע בזכות תורתו:

כלומר דיבר כלפי למעלה דכיון דחזא למטטרון דאתייהבא ליה רשותא הדא שעתא למיתב למכתב זכותא דישראל אמר גמירי דלמעלה באותו מקום אין שם ישיבה שמא שתי רשויות הן.

יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר שגלוי וידוע לפניו שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם. שאילו היה חוזר לא היה נטרד שאין הפרגוד ננעלת בפני בעלי תשובה מיד מחיוה למטטרון שתין פולסי דנורא. ח"ו שיש עליו דין אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו וזה שאמר אחר משום ר' עקיבא כי רשע מתייסר בגיהנם חלקו וחלק הצדיק והצדיק זוכה בג"ע חלקו וחלק הרשע ואסמכוה אקרא זה לכן בארצם משנה יירשו ומשנה שברון שברם. ד"א לאו דסמכא הן וקרא מדרש הוא ולא עיקר.

מיהו אית לן למימר שהמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ועונו גדול מאד הוא ועליו ועל כיוצא בו נאמר ומשנה שברון שברם.

למה נמשלה תורה לזהב וזכוכית דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית מפני שדברי תורה קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית ועוד מה כלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף תלמידי חכמים אע"פ שסרחו יש להם תקנה:

בד"ה ומחיוהו שיתין פולסי להודיע לו שאין יכולת למטטרון כו' עכ"ל לא ידענא למה לקחו לעצמם דרך אחרת דהא בגמרא קאמר טעמא משום דכי חזיתיה לא קמת מקמיה וצ"ע:

גמ' וחיישינן שמא באמבטי עיברה עיין משנה למלך פט"ו מהל' אישות הלכה ד ופי"ז מהל' א"ב הל' יג:

אָמַר לוֹ מֵאַיִן וּלְאַיִן בֶּן זוֹמָא. כתב מהרש"א שחשדו שלא קם מחמת גאוה ורמז לו שיזכור מאין בא ולאן הולך (משנה אבות ג, א) ודחוק הדבר הזה לומר שיחשוד אותו צדיק לאותו צדיק בכך! ונראה לי בס"ד שהבין מדעתו שהוא עסוק בכונת יחוד העולמות והספירות וידוע שבכל עולם יש עשר ספירות מכתר הנקרא אין עד המלכות הנקראת אני בסוד אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן (ישעיהו מד, ו) ומלכות עולם זה תהיה בחינת כתר הנקרא אין בעולם שתחתיו ואם כן היחוד של העולמות יהיה מן בחינת אין שהוא סוד הכתר אל בחינת אין וכן על זה הדרך בכל העולמות. וזהו שאמר מאין ולאין בן זומא אם אתה טרוד ועסוק ביחוד העולמות שהוא מן בחינת אין לבחינת אין ולכך לא שמת לבך אלי.

צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה, אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד דִּכְתִיב: "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם". נראה לי בס"ד דמפיק לשלש מדכתיב (בראשית א, ב) וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, דשם אלקים [86] פ"ו ומספר מים [90] תשעים וכין דאמר עַל פְּנֵי הַמַּיִם אם כן תוציא ממספר אחד שמרחף עליו רוח אלקים נשאר פ"ט והפרש שיש בין מספר פ"ט למספר פ"ו הוא שלשה רמז לשלשה אצבעות! ובדרשות על התורה פרשתי בס"ד מים עליונים הוא חלק הסוד ומים תחתונים חלק הנגלה וההפרש שיש ביניהם הוא דחלק הסוד צריך ללמדו בלחישה ובקיצור ראשי פרקים וחלק הנגלה בפרסום ובהרחבה והסיבה של הפרש זה שיש ביניהם הוא מפני דעולמות בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה] עדיין לא נתקנו לגמרי ועודם דין ולכך יש תגבורת הקליפות וממילא יש פחד בגילוי הסודות מה שאין כן לעתיד בגמר התיקון דבי"ע לא יש שום פחד מגילוי הסודות. ועל זה כתיב כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם (ירמיהו לא, לג) דהתינוקות לומדים סוד תורה כמו המקרא. וזהו שאמר צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים שהוא חלק הסוד וּמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים שהוא חלק הפשט וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה רוצה לומר סיבה שעושה הפרש בין זה לזה אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד רמז לג' עולמות בי"ע שעדיין לא נשלם תיקונם הם גורמים שיהיה הפרש בין זה לזה בלימוד. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע מה שכתוב בעץ חיים שער מ"ד ומ"ן [מיין דוכרין ומיין נוקבין] בצורת אות אל־ף דיו־ד העליונה היא בסוד מ"ד ויו־ד התחתונה מ"ן והוא־ו שבנתיים הוא הפריסה הנזכר בזוהר הקדוש אשר המ"ד יורדין עד ההוא פריסו והמ"ן עולים עד ההוא פריסו יעוין שם. וידוע שזו הפריסה שהיא סוד וא־ו הנזכר חלוקה לשלשה שהם סוף תוך ראש. וזהו שאמר צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים הוא סוד מ"ד אשר ביו־ד העליונה לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים הם מ"ן שהם ביו־ד התחתונה ואין ביניהם אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שהוא אות וא־ו שהוא סוד הפריסו שנחלק לשלש שהם סוף תוך ראש.

אִתְיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמִמְחַק זַכְוְתָא דְּאַחֵר יש להקשות מה חידוש קא משמע לן בזה פשיטא כיון דיצא לתרבות רעה כל כך ודאי ימחקו זכיותיו? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן אף על גב דקמי שמיא גליא שסופו להתקן ויכנס לגן עדן וכדאמר לקמן אם כן אין מן הראוי שימחקו זכיותיו אלא ישארו כתובים ותלויים ועומדין בפנקס עם כל זה ניתן לו רשות למחוק. אי נמי קא משמע לן אפילו זכיות שלו הכתובים בפנקס צדיקים אחרים שהם תלמידיו שלימדם תורה ומוכרח שיהיה נזכר בהם שמו גם כן בזכיות התורה שלימדם וזה קשה להם לעשות מחקים בפנקסם עם כל זה אתיהיב ליה רשותא בזה.

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, חוּץ מֵאַחֵר הנה ודאי קראתו אַחֵר על שם שדבק באל אחר ונפרד מן הקדושה ששם הכל אחד. ועוד נראה לי בס"ד דכל חכם מאירים בו אחוריים של שם מ"ה דאלפין פשוטים ומלאים שהם ע"ב וק"ל שעולה מספרם רב בסוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל עָ־ב קַ־ל (ישעיה יט, א) ולכן החכם נקרא רב וכיון שפקר נסתלקה הארה זו ממנו ואם תסיר מספר רב [202] מן מספר אלישע [411] ישאר מספר אחר [209] לכך קראתו אחר.

נָפַק אַחֵר לְתַרְבּוּת רָעָה אַשְׁכַּח זוֹנָה תְּבָעָהּ. הטעם דעבירה ראשונה שעבר בגלוי היתה בזונה נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב הקדוש מהרש"ם ז"ל שיש קליפה רעה ממונה על ניאוף ונקראת זבוב ועל ידי עסק התורה מתבטלת עיין שם. ובזה פירשתי קהלת (קהלת י, א) זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט ודוק. ולכן אחר שיצא לתרבות רעה שעזב עסק התורה שהיה מבטל קליפת הזנות על כן עתה חטא בזנות שמצא זונה ותבעה.

עָקַר פּוּגְלָא מִמִּשְׁרָא בְּשַׁבָּת נראה לי בס"ד הטעם שנזדמן לידו חטא זה שנרמז בו עיקר הסיבה שגרמה לו להיות נדחה אל הקליפות שעל ידי כך יצא לתרבות רעה והוא כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בענין הטעות שלו בעלייתו לפרדס שהמשיך הגבורות לבדם ועל ידי כך גברה הקליפה עליו בר מינן ונמשך אליה ונרמז בפוגלא על הגבורות כי פּוּגְלָא [120] מספר ק"ך והגבורות הם סוד שם אלקים שיש בו ק"ך צרופים והיא עקר הפוגלא שהוא סוד הגבורות לבדם ולכן נדחה אל הקליפה ויצא לתרבות רעה. אי נמי הפוגלא הוא צנון שעיקר הפרי הוא מכוסה בקרקע וזה הפך שאר פירות וירקות ונרמז על סיבת נפילתו בשביל שעלה לראות דבר המכוסה שאינו ראוי לראותו.

לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לֶאֱגוֹז? לוֹמַר לְךָ מָה אֱגוֹז, אַף עַל פִּי שֶׁמְּלֻכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה, אֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס, אַף תַּלְמִיד חָכָם, אַף עַל פִּי שֶׁסָּרַח, אֵין תּוֹרָתוֹ נִמְאֶסֶת. הנה נודע שיש כמה פירות כיוצא בו כגון בטנים שקדים אפרקסים ועוד ועוד אך בחר לדמות דברי תורה לאגוז מפני שבאותיות אגוז יש רמו לתורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם זוג אך הם אחד וכן אגוז למפרע זוג א'. וגם רמז בזה שתלמיד חכם לא נאה ללמוד לבדו אלא עם חבירו שיהיו זוג אך צריך שיהיו באהבה זה בזה כגוף אחד ונפש אחת. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש אגוז [17] גימטריא טוב [17] וגם הוא בגימטריא חֵט [17] כמו שכתב מור״ם בהלכות ראש השנה רמז שעל ידי התורה הנקראת טוב יתהפך חט להיות טוב דהיינו זכות ולכך המשילה לאגוז עד כאן דבריו נר"ו.

תַּקְפֵיהּ וְעַיְלֵיהּ בֵּי מִדְרָשָׁא קשא איך תקפיה כיון ששמע שאמרה בת קול חוץ מאחר? ונראה לי בס"ד דרבי מאיר הוה מפרש דברי בת קול הכי שׁוּבוּ בָנִים אף על פי שאתם שׁוֹבָבִים בתשובה כלומר אף על פי שאתם שבים תשובה מיראה גם כן אקבל אתכם חוּץ מֵאַחֵר שאין אני מקבלו בתשובה כזאת שהיא מיראה או בשביל איזה סיבה אבל אין הכי נמי אם שב מאהבה אקבלנו כי על תשובה מאהבה נאמר אין לך דבר עומד בפני התשובה (ירושלמי פאה א, ה). ורבי מאיר עשה לו טעמים והוכחות לפרש דברי בת קול בהכי ולא כאשר היה מבין אחר מקודם אך אחר לא היה מודה בפירוש זה של רבי מאיר אלא מפרש חוּץ מֵאַחֵר בכל גוונא איני מקבלו והכריחו בראיות והוכחות שעשה לפירושו ונתרצה בתנאי ליכנס עמו לבית המדרש לשמוע איזה דבר מפי התינוקות שיאמרו פסוקים לפי תומם שבהם יתברר אם האמת כרבי מאיר או כאלישע.