ופרטות באהל מועד — משהוקם המשכן ודיבר עמו מעל הפרוכת שם פירש לו הכתוב כדכתיב ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ובספר תורת כהנים דהיינו ויקרא נתפרשו כל הלכות קרבן וכן דברים הרבה:
ונשנו — פעם שנית וכל מה שנאמר כאן נאמר כאן ואע"פ שלא נכתב:
ונשתלשו בערבות מואב — מפי משה לישראל שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וגו' (דברים א׳:ה׳):
ואי סלקא דעתך עולת סיני עולת תמיד הואי — וחובת הדורות מפי הגבורה:
מי איכא מידי כו' — אלא ודאי עולת ראייה הואי ומאיליהם הקריבוה:
והיא עצמה לא קרבה — והעולה שהקריבו הבכורות עולת ראייה הוה:
ומה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר — לשון תימה ומשמע שלא הקריבו לפי שנזופין היו:
שבטו של לוי — הקריבוה משלהם:
שמחה — אף הם שלמי שמחה אם אין לו בשר שלמים של נדר ונדבה שהתנדב כל השנה שמביאין ברגל ולא מעשר בהמה מביא שלמים משלו או ממעות מעשר שני שלו להיות לו בשר לשובע שאין שמחת החג אלא בבשר:
שחגיגה ישנה לפני הדיבור — אותן שלמים שהקריבו הבכורות אף על פי שלא ברגל הקריבום חגיגה נקראו שבהן נתקיים ויחוגו לי במדבר (שמות ה) שנאמר להם במצרים:
השמחה נוהגת בנשים — דכתיב ושמחת אתה וביתך (דברים יד):
מה שאין כן בשתיהן — דמצות עשה שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן:
הכי גרסינן ורבי ישמעאל מאי טעמא קא מוקמת ליה כבית שמאי אי סלקא דעתך וכו' - ולא גרסינן אמר לך והכי פירושא לאביי פריך דאמר לעיל בית שמאי ורבי ישמעאל כו' מאי טעמא מוקמת לה לרבי ישמעאל דלא כהלכתא דבית שמאי במקום בית הלל אינו משנה משום דשמעת ליה דאמר פרטות לא נאמרו בסיני וקשיא לך אי סלקא דעתך עולת תמיד הואי ומי איכא מידי כו' משום הכי לא הוה לך לאוקמה כבית שמאי:
הא ר' יוסי הגלילי — דשמעת ליה בהדיא דאמר לעיל עולת תמיד הואי ואפילו הכי שמעינן בעולת תמיד דלית ביה הפשט וניתוח:
לפסוקי טעמים — בנגינות אם תאמר שני מינין צריך אתה לפסוק הטעם של ויעלו עולות באתנחתא כמו שאנו קורין אותו או בזקף קטן טעם שמפסיק הדבור ממה שלאחריו ואם מין אחד היה צריך אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע:
לאומר הרי עלי עולה כו' גר' ולא גרסי' כאומר:
נפקא מינה לאומר הרי עלי עולה כאותה עולה — מה יביא פרים או כבשים תיקו:
תנן התם — במסכת פאה:
