מלאכת מחשבת — שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת:
מיכתב כתיבן — כדאמרינן לעיל מוחגותם אותו:
חוגו חגא — להרבות שמחה:
דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי — והאי זבחים דקרא לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר לאכול:
חלב הבא בזמן החג — אם באת להקריב קרבנות נדריך ברגל לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר:
הא כל השנה ילינו — בתמיה:
עד הבקר כתיב — היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה דנפסלו בלינה:
ומאי כהררין התלויין — גזרה שוה ראייה גדולה היא:
דברי תורה מקבלה לא ילפינן — הלכך רמז בעלמא:
השליח שעשה שליחותו — בעל הבית שהיו בידו מעות הקדש ונתחלפו במעותיו ונתנן בשוגג לשליח ואמר לו קח לי מהם חלוק או טלית אם עשה שליחותו בעל הבית מעל וזהו כהררין שיש לתמוה ולומר וכי שליח זה חטא שהוציא מעות הקדש ובעל הבית מתחייב קרן וחומש ולהביא אשם מעילות והרי ידוע לנו בכל הש"ס שאין שליח לדבר עבירה שיהא שולח מתחייב על ידי שלוחו:
מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה — לכמה דברים נאמר בתורת כהנים נאמר במעילה וחטאה בשגגה מקדשי ה' (ויקרא ה׳:ט״ו) ונאמר בתרומה ולא תשאו עליו חטא (במדבר י״ח:ל״ב) מה התם שלוחו כמותו דכתיב כן תרימו גם אתם (שם) ואמר מר גם אתם לרבות שלוחכם:
נזכר בעל הבית כו' — ברייתא היא בפ' בתרא דמעילה והכי גרסינן לכדתניא נזכר בעל הבית שהן של הקדש עד שלא יגיע שליח אצל חנוני ולא נזכר שליח והוציאן השליח חייב:
שליח עניא מאי עבד — נהי דבעל הבית פטור דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהא שליח מאי עביד:
מידי דהוה — אשאר כל מוציאין מעות הקדש לחולין בשוגג שימעלו אף זה בשוגג הוציאן דכיון שביטל המשלח שליחותו הוה ליה איהו מוציא:
הוא מעל — דכיון שנתנם לו הוציאן מיד הקדש לחולין:
וחברו לא מעל — בכל שיעשה הוא בה דהא דידיה היא ועליה דהאיך לשלומי להקדש כדכתיב ואשר חטא מן הקדש ישלם (ויקרא ה׳:ט״ז):
