בוני התלמוד

    מסכת חגיגה דף י׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מלאכת מחשבתשהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת:

    מיכתב כתיבןכדאמרינן לעיל מוחגותם אותו:

    חוגו חגאלהרבות שמחה:

    דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאיוהאי זבחים דקרא לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר לאכול:

    חלב הבא בזמן החגאם באת להקריב קרבנות נדריך ברגל לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר:

    הא כל השנה ילינובתמיה:

    עד הבקר כתיבהיא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה דנפסלו בלינה:

    ומאי כהררין התלוייןגזרה שוה ראייה גדולה היא:

    דברי תורה מקבלה לא ילפינןהלכך רמז בעלמא:

    השליח שעשה שליחותובעל הבית שהיו בידו מעות הקדש ונתחלפו במעותיו ונתנן בשוגג לשליח ואמר לו קח לי מהם חלוק או טלית אם עשה שליחותו בעל הבית מעל וזהו כהררין שיש לתמוה ולומר וכי שליח זה חטא שהוציא מעות הקדש ובעל הבית מתחייב קרן וחומש ולהביא אשם מעילות והרי ידוע לנו בכל הש"ס שאין שליח לדבר עבירה שיהא שולח מתחייב על ידי שלוחו:

    מעילה ילפינן חטא חטא מתרומהלכמה דברים נאמר בתורת כהנים נאמר במעילה וחטאה בשגגה מקדשי ה' (ויקרא ה׳:ט״ו) ונאמר בתרומה ולא תשאו עליו חטא (במדבר י״ח:ל״ב) מה התם שלוחו כמותו דכתיב כן תרימו גם אתם (שם) ואמר מר גם אתם לרבות שלוחכם:

    נזכר בעל הבית כו'ברייתא היא בפ' בתרא דמעילה והכי גרסינן לכדתניא נזכר בעל הבית שהן של הקדש עד שלא יגיע שליח אצל חנוני ולא נזכר שליח והוציאן השליח חייב:

    שליח עניא מאי עבדנהי דבעל הבית פטור דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהא שליח מאי עביד:

    מידי דהוהאשאר כל מוציאין מעות הקדש לחולין בשוגג שימעלו אף זה בשוגג הוציאן דכיון שביטל המשלח שליחותו הוה ליה איהו מוציא:

    הוא מעלדכיון שנתנם לו הוציאן מיד הקדש לחולין:

    וחברו לא מעלבכל שיעשה הוא בה דהא דידיה היא ועליה דהאיך לשלומי להקדש כדכתיב ואשר חטא מן הקדש ישלם (ויקרא ה׳:ט״ז):

    חגיגה י עמוד ב

    1מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומלאכת מחשבת לא כתיבא.

    2חגיגות. מיכתב כתיבן! לא צריכא, לכדאמר ליה רב פפא לאביי: ממאי דהאי ״וחגותם אותו חג לה'״ זביחה? דלמא ״חוגו חגא״ קאמר רחמנא!

    3אלא מעתה, דכתיב ״(שמות ה״, א) ״ויחוגו לי במדבר״, הכי נמי דחוגו חגא הוא? וכי תימא הכי נמי, והכתיב: ״(שמות י״, כה) ״ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות״.

    4דלמא הכי קאמר רחמנא: ״אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי״? לא סלקא דעתך, דכתיב: ״(שמות כג״, יח) ״ולא ילין חלב חגי עד בקר״, ואי סלקא דעתך דחוגא הוא, תרבא לחגא אית ליה?!

    5ודלמא הכי קאמר רחמנא: חלב הבא בזמן חג ״לא ילין״!

    6אלא מעתה: הבא בזמן חג הוא דלא ילין, הא דכל השנה כולה ילין?! (ויקרא ו, ב) ״כל הלילה עד הבקר״, כתיב!

    7דלמא אי מההוא, הוה אמינא: ההוא לעשה כתב רחמנא, האי ללאו!

    8ללאו כתב קרא אחרינא: (דברים טז, ד) ״ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר״. ודלמא לעבור עליו בשני לאוין ועשה!

    9אלא: אתיא ״מדבר״ ״מדבר״. כתיב הכא: ״ויחוגו לי במדבר״, וכתיב התם: (עמוס ה, כה) ״הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר״, מה להלן זבחים אף כאן זבחים.

    10ומאי ״כהררין התלויין בשערה״ דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן.

    11מעילות. מיכתב כתיבן! אמר רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לכדתנן: השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו שליח מעל.

    12וכי עשה שליחותו, אמאי מעל? וכי זה חוטא וזה מתחייב? היינו כהררין התלויין בשערה.

    13אמר רבא: ומאי קושיא? דלמא שאני מעילה דילפא ״חטא״ ״חטא״ מתרומה, מה התם שלוחו של אדם כמותו אף כאן שלוחו של אדם כמותו?

    14אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לכדתניא: נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל. שליח עניא מאי קא עביד? היינו כהררין התלויין בשערה.

    15אמר רב אשי: מאי קושיא? דלמא מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין!

    16אלא אמר רב אשי: לא נצרכא אלא לכדתנן: נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל, נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. מכדי מישקל שקלה, מה לי הוא ומה לי חבירו? היינו כהררין התלויין בשערה.

    17ומאי קושיא? דלמא כדשמואל, דאמר שמואל: הכא׃

    תוספות

    מלאכת מחשבת אסרה תורהפרש"י שאינה צריכה לגופה במין מלאכה זאת שברצונו לא היה בנין זה בעולם ולא יתכן דאם כן בכל מלאכות נמי כגון סותר ע"מ לבנות במקומו למה מיחייב דהא לא ניחא ליה שהיה הבנין בעולם וכן בקורע ע"מ לתפור ג"כ לא ניחא ליה בקרע זה מעולם וקורע הבא באבלו או מחמת טרדא וקורע בחמתו למרמי אימתיה לכן נראה להר"י לפרש שאינו צריך לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע (שבת דף צג:) ולא דמו למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה מכבה משום צורך הפחמין וצידת תחשים וחלזון וכן כולם כיוצא בהן:

    חוגו חגאי"מ לשון מחולות כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז):

    בזמן חג הוא דלא ילין (והתניא) וכו'כי מוקמינן קרא בחגיגה לא שייך לאקשויי בחגיגה הוא דלא ילין הא כל שאר קרבנות ילין הא כתיב כל הלילה עד הבקר ומוקמינן לה לכל העולין על המזבח דהא איכא למימר דלא הוה מוקמינן קרא רק לעולה שהביא כולה כליל כמו עולה אבל שאר קרבנות כגון שלמים וחגיגות שאינם כליל לא:

    ולא ילין מן הבשרואף על גב דמוקמינן לקרא בפרק אלו דברים (פסחים דף עא. ושם) בחגיגה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועוד דבשר כתיב דמשמע אכילת אדם מ"מ מפקינן מיניה תרתי מדכתיב ביום הראשון לבקר ולא כתיב ביום השלישי:

    לעבור עליו בשני לאויןואע"ג דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו כמו שמצינו בריש יבמות (דף ד.) דמוקמינן לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו:

    ויחוגו לי במדברולא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג"ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות:

    מעילות מכתב כתיבי וכו' מקרא מועט והלכות מרובותמתוך פרש"י משמע שהוא פירוש התלויין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה למורי מאי פריך בגמרא מעילות מכתב כתיבי ודאי כתיבי אבל יש בהן הלכות הרבה והיינו מקרא מועט והלכות מרובות ומיהו לפי מה שפירש רש"י תלויות ברמז משמע דסבירא ליה דבהדיא לא כתיבי אך גבי שבת פירש מיכתב כתיבי פי' טובא אזהרות כתיבי בשבת מאי מקרא מועט דקאמר מתני' והכי לא אפשר לי לפרש גבי מעילות וגם משמע דבהדיא קאמר דכתיבי ונראה להר"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשיה היא מקרא מועט וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א"כ משמע דמילתא באפי נפשיה הוא אך בתוספתא (פ"א) תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה ואין להם על מה שיסמכו מכאן היה אומר רבי יהושע צבחר בצבחר ר"ל מקרא מועט ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש"י ופירש כדפרש"י על הא דקאמר מקרא מועט שברמז נתנו:

    נתנה לחברו מעלולא דמי לההיא דנתנה לחנוני דלא מעל דהתם מיירי במזיד ואין מתחלל וחנוני דלא מעל עד שיוציא התם משום דלא עבד מעשה:

    משקל שקלה מה לי הוא מה לי חברויש תימה דודאי שינה הרבה כיון שנתנה לחברו יש לו למעול משום טובת הנאה של שאלה כדאמרינן פרק השואל (ב"מ דף צט.) המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה של חברו וחברו מותר לבקע בו לכתחלה אבל כי לא נתנה אכתי לא נהנה ממנה כלום וי"ל דהכא מיירי שמתכוין להוציא מרשות הקדש ובמנחות (דף קא.) פירשתי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    דאמר ר' אבא החופר גומא ואין כוונתו לגומא אלא ליטול העפר לכסות לו צואה. וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל לגבי הגומא. דתנן כל המקלקלין פטורין. והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה ובבאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה: ירושלמי כתיב ועליהן ככל הדברים מקרא ומשנה ותלמוד הכל נאמרו לו למשה מסיני. אין מורין לא מן ההלכות ולא מן התוספתות ולא מן האגדות אלא מן התלמוד. ר' חנניא בשם שמואל אמר אין למידין מן ההוראה ולא מן המעשה בההוא דאיכא מאן דפליג אבל בהאי דלא פליג עביד: חגיגות מנא לן דהקרבת זבח היא. דלמא הקפה דרך סיבוב הוא כדכתיב יחוגו וינועו כשכור. ודחינן טובא ודברים פשוטין הן. ואסיקנא אלא בג"ש גמיר לה אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר.

    וכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבראי הכי אמאי תנינן כהררים תלויין בשערה הן. ופרקינן דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. מעילות נמי אוקימנא בהא נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח.

    השליח מעלשליח מי הוות ליה ידיעא דאינון מעות של הקדש דלמעול.

    בשלמא מוציא מעות הקדש לחולין אמרינן הות ליה למידק וכיון דלא דק מעל. אבל שליח מי איכא למימר הכי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חגיגה דף י׳ עמוד ב׳

    מסכת חגיגה דף י׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־331 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מלאכת מחשבת שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת:

    מיכתב כתיבן כדאמרינן לעיל מוחגותם אותו:

    חוגו חגא להרבות שמחה:

    דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי והאי זבחים דקרא לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר לאכול:

    חלב הבא בזמן החג אם באת להקריב קרבנות נדריך ברגל לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר:

    הא כל השנה ילינו בתמיה:

    עד הבקר כתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה דנפסלו בלינה:

    ומאי כהררין התלויין גזרה שוה ראייה גדולה היא:

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chagigah 10b · Sefaria

    תוספות

    מלאכת מחשבת אסרה תורה פרש"י שאינה צריכה לגופה במין מלאכה זאת שברצונו לא היה בנין זה בעולם ולא יתכן דאם כן בכל מלאכות נמי כגון סותר ע"מ לבנות במקומו למה מיחייב דהא לא ניחא ליה שהיה הבנין בעולם וכן בקורע ע"מ לתפור ג"כ לא ניחא ליה בקרע זה מעולם וקורע הבא באבלו או מחמת טרדא וקורע בחמתו למרמי אימתיה לכן נראה להר"י לפרש שאינו צריך לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע (שבת דף צג:) ולא דמו למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה מכבה משום צורך הפחמין וצידת תחשים וחלזון וכן כולם כיוצא בהן:

    חוגו חגא י"מ לשון מחולות כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז):

    בזמן חג הוא דלא ילין (והתניא) וכו' כי מוקמינן קרא בחגיגה לא שייך לאקשויי בחגיגה הוא דלא ילין הא כל שאר קרבנות ילין הא כתיב כל הלילה עד הבקר ומוקמינן לה לכל העולין על המזבח דהא איכא למימר דלא הוה מוקמינן קרא רק לעולה שהביא כולה כליל כמו עולה אבל שאר קרבנות כגון שלמים וחגיגות שאינם כליל לא:

    ולא ילין מן הבשר ואף על גב דמוקמינן לקרא בפרק אלו דברים (פסחים דף עא. ושם) בחגיגה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועוד דבשר כתיב דמשמע אכילת אדם מ"מ מפקינן מיניה תרתי מדכתיב ביום הראשון לבקר ולא כתיב ביום השלישי:

    לעבור עליו בשני לאוין ואע"ג דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו כמו שמצינו בריש יבמות (דף ד.) דמוקמינן לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו:

    ויחוגו לי במדבר ולא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג"ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות:

    מעילות מכתב כתיבי וכו' מקרא מועט והלכות מרובות מתוך פרש"י משמע שהוא פירוש התלויין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה למורי מאי פריך בגמרא מעילות מכתב כתיבי ודאי כתיבי אבל יש בהן הלכות הרבה והיינו מקרא מועט והלכות מרובות ומיהו לפי מה שפירש רש"י תלויות ברמז משמע דסבירא ליה דבהדיא לא כתיבי אך גבי שבת פירש מיכתב כתיבי פי' טובא אזהרות כתיבי בשבת מאי מקרא מועט דקאמר מתני' והכי לא אפשר לי לפרש גבי מעילות וגם משמע דבהדיא קאמר דכתיבי ונראה להר"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשיה היא מקרא מועט וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א"כ משמע דמילתא באפי נפשיה הוא אך בתוספתא (פ"א) תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה ואין להם על מה שיסמכו מכאן היה אומר רבי יהושע צבחר בצבחר ר"ל מקרא מועט ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש"י ופירש כדפרש"י על הא דקאמר מקרא מועט שברמז נתנו:

    נתנה לחברו מעל ולא דמי לההיא דנתנה לחנוני דלא מעל דהתם מיירי במזיד ואין מתחלל וחנוני דלא מעל עד שיוציא התם משום דלא עבד מעשה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Chagigah 10b · Sefaria

    רבנו חננאל

    דאמר ר' אבא החופר גומא ואין כוונתו לגומא אלא ליטול העפר לכסות לו צואה. וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל לגבי הגומא. דתנן כל המקלקלין פטורין. והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה ובבאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה: ירושלמי כתיב ועליהן ככל הדברים מקרא ומשנה ותלמוד הכל נאמרו לו למשה מסיני. אין מורין לא מן ההלכות ולא מן התוספתות ולא מן האגדות אלא מן התלמוד. ר' חנניא בשם שמואל אמר אין למידין מן ההוראה ולא מן המעשה בההוא דאיכא מאן דפליג אבל בהאי דלא פליג עביד: חגיגות מנא לן דהקרבת זבח היא. דלמא הקפה דרך סיבוב הוא כדכתיב יחוגו וינועו כשכור. ודחינן טובא ודברים פשוטין הן. ואסיקנא אלא בג"ש גמיר לה אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר.

    וכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר אי הכי אמאי תנינן כהררים תלויין בשערה הן. ופרקינן דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. מעילות נמי אוקימנא בהא נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח.

    השליח מעל שליח מי הוות ליה ידיעא דאינון מעות של הקדש דלמעול.

    בשלמא מוציא מעות הקדש לחולין אמרינן הות ליה למידק וכיון דלא דק מעל. אבל שליח מי איכא למימר הכי.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 10b · Sefaria

    מאירי

    בעל הבית שמסר מעות של הקדש לשליח לקנות לו טלית ועשה שליח שליחותו בעל הבית מעל אע"פ שאין שליח לדבר עבירה ואם העביר על דעתו וקנה לו חלוק השליח מעל נטל אבן או קורה של הקדש על מנת לעכבה לעצמו לא מעל עדין בנטילתו שהרי היא עדין בעין ולא הוציאה ולא שנה בה דבר ולא קבעה בבנין נתנה לחברו הרי הוציאה מרשות לרשות ומעל זה הנותן אבל לא הלוקח שהרי היא חולין בידו יש מי שפוסק שלא נאמר בנטלה על מנת לעכבה שלא מעל אלא בגזבר של הקדש שאע"פ שנטלה הכל עדין ברשות הקדש שהרי היא ברשות מפתח של הקדש ואע"פ שלבו עליה אין כאן מעילה הא אדם אחר יש בו מעילה וכן יראה מן הסוגיא ואף אנו הכרענוה כן ברביעי של נדרים בנה גזבר זה בקורה זו והניחה בגגו הרי הוצרך לשפותה וקנאה באותו שנוי ומעל אע"פ שלא דר שם נשתמש בה בלא שפוי כגון שסתם בה ארובה אין כאן שנוי ולא יצאה לחולין עד שישתמש בה והוא שידור תחתיה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Chagigah 10b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ה"א ההוא לעשה כתב רחמנא האי ללאו כו' ר"ל דכל השנה אינו אלא עשה ובזמן החג נמי ללאו הא דקאמר לעבור עליו בב' לאוין היינו נמי בזמן החג דהא חג כתיב:

    תוס' בד"ה ולא ילין כו' ואע"ג דמוקמינן כו' בחגיגה שנאכלת כו' ועוד דבשר כתיב כו' עכ"ל ר"ל דלא מוקמינן התם בפסול לינת קרבן חוץ למזבח שהוא ליום ולילה אחד כדקאמר הכא אלא מוקמינן ליה התם בלינת בשר הנאכל מן החגיגה ולב' ימים ולילה א' ואהא תירצו דתרתי ש"מ דהך דרשה דהתם ודאי משמע דבשר כתיב דמשמע הנאכל והך דהכא נמי נפקא מדכתיב ביום הראשון לבוקר דהיינו לינת לילה אחד לקרבן חוץ למזבח וליכא לאקשויי למאי דקאמרינן ודלמא לעבור עליו בב' לאוין וליכא חגיגה כלל היאך מוקמינן ליה לקרא התם בחגיגה מדכתיב בשר די"ל דודאי למאי דבעינן למימר דליכא חגיגה כלל הוה מוקמינן דרשה דפסחים בבשר הנאכל אנדרים ונדבות של שלמים הבאים בחג ולמסקנא דהכא דאיכא חגיגה ניחא לן טפי לאוקמי בחגיגה גופה כדאמר התם וק"ל:

    בד"ה ויחוגו לי במדבר לא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג"ש כו' עכ"ל אין זה מדוקדק לכאורה דלגבי קרבן מדבר ויחוגו גופיה אתא ללמד על ג"ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות וכ"כ התוס' גופייהו לעיל דאלשון ויחוגו קסמיך דאי ממדבר הוה אמינא עולה כו' ואפשר משום דלענין קרבן רגל קיימינן הכא נקטו קרא דחלב חגי דמיירי בקרבן חגיגה ברגל ומה"ט נקט ליה רש"י:

    בד"ה משקל שקלה כו' וי"ל דהכא מיירי שמתכוון להוציא מרשות הקדש [עכ"ל פי' והוה] כאילו היה לו טובת הנאה מזה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chagigah 10b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חגיגה, דף י׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־331 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומלאכת מחשבת לא…״

    2. קטע 222 מילים

      נפתחת ב״חגיגות. מיכתב כתיבן! לא צריכא, לכדאמר ליה…״

      חכמים: רב פפא, אביי.

    3. קטע 330 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה, דכתיב (שמות ה, א) ״ויחוגו…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״דלמא הכי קאמר רחמנא: ״אכלו ושתו וחוגו…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״ודלמא הכי קאמר רחמנא: חלב הבא בזמן…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה: הבא בזמן חג הוא דלא…״

    7. קטע 711 מילים

      נפתחת ב״דלמא אי מההוא, הוה אמינא: ההוא לעשה…״

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״ללאו כתב קרא אחרינא: (דברים טז, ד)…״

      חכמים: רב ביום.

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״אלא: אתיא ״מדבר״ ״מדבר״. כתיב הכא: ״ויחוגו…״

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״ומאי ״כהררין התלויין בשערה״ דברי תורה מדברי…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״מעילות. מיכתב כתיבן! אמר רמי בר חמא:…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״וכי עשה שליחותו, אמאי מעל? וכי זה…״

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: ומאי קושיא? דלמא שאני מעילה…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לכדתניא:…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי: מאי קושיא? דלמא מידי…״

      חכמים: רב אשי.

    16. קטע 1638 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רב אשי: לא נצרכא אלא…״

      חכמים: רב אשי.

    17. קטע 177 מילים

      נפתחת ב״ומאי קושיא? דלמא כדשמואל, דאמר שמואל: הכא…״

      חכמים: שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חגיגה דף י׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026