מסכת חגיגה דף י״ד עמוד ב׳

תקופת תמוז הוה דאין דרך להתקשר שמים בעבים:

במזמוטי חתן מיני שחוק שמשחקין לפניהן:

סיפר דברים הללו:

לכת שלישית של כיתות היושבות לפני השכינה:

הרצה דברים דרש במעשה המרכבה:

דארצי וארצו קמיה שהרצה לפני אחרים ואחרים. הרצו לפניו:

דארצי מיהא קמיה מאן דארצי אם לא הרצו אחרים לפניו הוא הרצה לפני מי שחזר והרצה לפני אחרים לכך הוזקק להימנות כאן משום דרבי עקיבא להודיע שהוא הרצה ואחרים הרצו לפניו אבל ר"א לא אחרים הרצו לפניו ולא הוא הרצה לפני מי שהרצה לפני אחרים:

נכנסו לפרדס עלו לרקיע על ידי שם:

נענה מלאך מתוך האש גרסינן ולא גרסינן מלאך המות ובירושלמי מייתי קרא אז ירננו עצי היער:

במזמוטי חתן וכלה ובירושלמי גרס בשמחת חתן והיא היא:

והתניא שלשה הרצאות יש פרש"י דארצי מיהת קמיה מאן דארצי כלומר כיון שחנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבא דארצי לפני ר' יהושע מיחשב כמו דארצי קמיה לאפוקי דר"א בן ערך שהרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי שלא הרצה בפני שום אדם ולא משמע לי כלל דמנא ליה דחשיב כיון דארצי קמיה מאן דארצי כמאן דארצי קמיה דמי ועוד דלא הוי שיטתו לפי תירוצו דלעיל דארצי וארצו קמיה דחשיב והשתא אי הדר ביה הוה ליה למימר אלא כיון דארצי כו' וגם מה שפי' רש"י בשם רבינו הלוי דמשמע ליה לישנא שאדם אחר הרצה לפני חנניא לא יתכן דאם כן ד' הרצאות בהון ועוד מנא ליה הא דהרצה אחר בפני חנניא ואינו מפורש בשום ברייתא על כן נראה להר"י כמו שפירש בספר הישר דארצי וארצו קמיה קחשיב אותן שהצליחו כל כך להרצות בפני רבם הכי ר' יהושע בפני רבו רבן יוחנן בן זכאי ור"ע בפניו שהיה רבו ורבי חנניא בפני רבי עקיבא רבו וחשיב שלשה הרצאות שהלכו בענין זה לאפוקי ר"א בן ערך שלא הרצו בפניו ואפי' הרצה לא הרצה מקמי מאן דארצי ומעיקרא שני ליה כולו אלא שלא הבין המקשה כל דבריו דפריך ליה כיון שלא הרצו מקמי חנניא היה לו למנות ר"א בן ערך כמו חנניא ומשני ליה דארצי מקמיה מאן דארצו שהוא הרצה בפני ר"ע רבו שהצליח בפני ר' יהושע וארצי וארצו קמיה קרינא ליה בר' עקיבא לאפוקי ר"א בן ערך שלא הרצו לפניו ואפי' הרצו לפניו רבן יוחנן רבו לא מצינו שהרצה הלכך לא דמי להאי סידרא ומיהו כשנדקדק פרש"י יש לישבו דה"נ קאמר דארצי מיהא קמיה מאן דארצי אם לא הרצו אחרים לפניו הוא הרצה מיהא מקמי מאן דארצי ומשום ר"ע הוזקק למנותו דארצי וארצו קמיה אבל ר"א למה נחשביה לא הורצו לפניו ולא הורצו מקמיה מאן דארצי:

נכנסו לפרדס כגון על ידי שם ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו וכן פי' בערוך:

לסרוסי כלבא משום שאף מחירו אסור לקרבן שאלו לו טפי מאחריני וכן פרש"י:

בתולה שעיברה מהו לכהן גדול ופרש"י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיחא דשמואל מהימנא וקשה להר"י דהא פרק קמא דכתובות (דף יג.) תנן היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא וכו' רבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין כו' והכא משמע דקבעיא אליבא דכ"ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב [והוא אשה בבתוליה יקח] קרי ביה יקיח נאמנת ולהר"י נראה דטרחינן לבודקה ע"פ חבית כדאיתא בריש כתובות (דף י: ושם) ואי דשמואל לא שכיח לא טרחינן ומוקמה בחזקת בעולה אי נמי קמיבעיא ליה בהך דבדקנוה ע"פ החבית אי חיישינן שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח וכן מסקינן בריש תינוקת (נדה דף סד: ושם) שאני שמואל דרב גובריה אך קשה להר"י דהא מסקינן בכתובות (דף ו: ושם) בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאין בהטייה וי"ל דודאי תחילת ביאה רוב בקיאין בשעת מעשה אבל גמר כדי שתתעבר אי אפשר כי אם לשמואל:

ומפרקינן ל"ק במשא ומתן לא היו אנשי אמנה אבל בדברי תורה לא היו משקרין אלא היו בעלי אמונה. ג' הרצאות הרצו במעשה מרכבה.

ר' יהושע הרצה לפני ריב"ז [חנניא בן חכינאי הרצה] לפני ר' עקיבא הני כולהו ארצו וארצו אחריני קמייהו. אבל ר' אלעזר בן ערך ארצי ולא ארצי אחריני גביה. ת"ר ד' נכנסו לפרדס.

אלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ור' עקיבא אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. פי' כינוהו פרדס מעין ג"ע שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו משתמשין בשמות וצופין בהיכלות ורואין [היאך] משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחרי היכל ולפני' מהיכל וצוה אותם ר"ע כשאתם מגיעין להביט באובנתא דליבא אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שאין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראית והאומר מים נהדף שנמצא משקר ובלשון הזה מפורש בהיכלות רבתי מפני ששומרי היכל פתח שיש מטילין ומשליכין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפי' טפה אחת. א"ר עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומים למים והאומר מים הללו מה טיבן נהדף כו' ואינם עולים בשמים אלא צופים ורואים באובנתא דליבא כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה ובן עזאי הציץ כלומר הוסיף להזכיר בשמות כדי להביט באספקלריא מאירה ומת בן זומא הציץ ונפגע כלומר נטרפה דעתו אחר קיצץ בנטיעות כיון שכינו המקום ההוא פרדס א' קיצץ בנטיעות.

תוס' ד"ה נכנסו וכו' ולא עלו למעלה ממש עי' גיטין דף פד ע"א תוס' ד"ה ע"מ שתעלי לרקיע:

ד"ה בתולה וכו' ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור עיין נדרים דף צ ע"ב ת"י ד"ה חזרו לומר:

לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ. עיין מהרש"א ז"ל שכתב לדעת רבן יוחנן בן זכאי לא היה רבי אלעזר בן ערך עדיין ראוי להודיע לו מעשה מרכבה שלא היה חכם ומבין מדעתו, לכך הקשה אם כן איך כבר לימדו רבן יוחנן בן זכאי דהא אמר לו 'דָּבָר אַחַר שֶׁלִּמַּדְתָּנִי'? ונדחק לתרץ. ועוד יש להקשות יותר דהא באבות (משנה אבות ב, ח) הפליג רבן יוחנן בן זכאי בשבח רבי אלעזר בן ערך שמכריע כל חכמי ישראל? ודוחק לתרץ שדבר זה היה קודם שנתגדל רבי אלעזר בן ערך. ונראה לי בס"ד שבאמת אין מלמדין פרק שלם אלא ראשי פרקים וכמו שאמרו לעיל (דף יג:) ולא במרכבה ביחיד תני רבי חייא: אבל מוסרים לו ראשי פרקים. ולכן כיון דאמר לו 'שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה' דבקש פרק שלם לכך אמר לו ולא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד? ומה שלמדו מכבר לא למדו פרק שלם אלא ראשי פרקים!

מִיָד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִן הַחֲמוֹר, וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן אַחַת תַּחַת הַזַּיִת. נראה לי בס"ד נתעטף בציצית שהוא אור מקיף כמו המתפללין ועל ידי כך נמשך אור שהקיף סביב האילנות וישב על אבן להורות הכנעה שלא יתגאו מן הכבוד הזה הנעשה להם מן השמים והאבן היא מדרס לכל אדם וכמו שאומרים 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. וְיָשַׁב תַּחַת הַזַּיִת שיוצא ממנו שמן על ידי כתישה כן האדם אינו מוצא שמנה של תורה אלא על ידי כתישה שכותש החומר שלו. גם תחת אותיות 'זַּיִת' יש אותיות 'חִכֵּךְ' כי כף דמנצפ"ך הוא אחר אות ת' רמז בזה על מה שאמר הכתוב (שיר השירים ז, י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם שישב תַּחַת הַזַּיִת שיוצא ממנו השמן שרומז לחכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז.) הרואה שמן זית בחלום יצפה לחכמה ורמז בזה על עיקר ההלכה דאין דורשין במעשה מרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם עד כאן דבריו נר"ו.

מִפְּנֵי מַה יָּרַדְתָּ מִן הַחֲמוֹר כלל של 'מִפְּנֵי מַה' ידוע והיינו שיש לפניו שני טעמים ושואל מפני מה? ונראה לי בס"ד הכא נראה לו שני דברים לומר אם ירדת כדי ללמדני כאשר בקשתי ממך תחלה או אם ירדת כדי לשמוע מה שאדרוש לפניך כאשר אמרתי לבסוף? ומה שאמרו פָּתְחוּ כָּל הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה הכונה המלאכים הממונים על האילנות. והנה בפרקי שירה איתא דשירת המלאכים הממונים על האילנות היא פסוק אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר (דברי הימים א' טז, לג), וכמו שאמרו יש אומרים. ונראה לפי דברי תנא קמא שאמרו שירה חדשה שאינה קבועה להם מרוב שמחתם בדבר זה שנעשה באקראי.

וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יש להקשות למה מלאך נענה ולא כולם? ועוד מאי קא משמע לן מתוך האש? ודאי דהוא מתוך האש! ונראה לי בס"ד דזה המלאך אינו ממלאכים שירדו מן השמים דאמר עליהם רבן יוחנן בן זכאי ומלאכי השרת מלוין אותנו אלא הוא מלאך נברא עתה מחדש מן התורה שדרש רבי אלעזר בן ערך. ואמר הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה על דרך מה שהיה המגיד הנברא מן המשנה שהיה לומד מרן ז"ל בעל פה שאומר למרן אני הוא המשנה שלמדתני וכנזכר בספר מגיד מישרים וכן המלאך הזה אמר הן הן מעשה מרכבה שאני נבראתי מהם. ומה שאמר וַדַּאי הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה רמז בתיבת וַדַּאי על האבות דראשי תיבות שלהם הוא מספר ודאי [21] ואמרו רבותינו ז"ל בתיקונים האבות הן הן המרכבה. גם רמז בתיבת וַדַּאי על שם קדוש הנקרא 'ודאי' והוא ראשי תיבות וַ יְבָרֶךְ דָּ וִיד אֶ ת יְ יָ (דברי הימים א' כט, י) שהוא מספר אהי־ה [21] והוא שם הכתר והוא שם המפורש וכמו שכתב מאורי אור. ועיין בשער הכונות דרוש ראש השנה דף ק' בביאור הפיוט של 'הַוַּדַּאי שְׁמוֹ כֵּן תְּהִלָּתוֹ' שביאר רבינו האר"י ז"ל יעוין שם וכאן הזכיר השם הזה לרמוז שהאיר השם הזה על ידי גילוי סודות אלו. ומה שאמר הֵן הֵן בכפל לרמוז על עולמות היושר ועל עולמות העיגולים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הֵן הֵן בכללות ובפרטות. אי נמי בחצוניות ובפנימיות עד כאן דבריו נר"ו.

אֲבָל אַתָּה אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם הקשה מהרש"א ז"ל מאי מְקַיֵּם שייך בזה? עיין שם. ונראה לי בס"ד על דרך מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בענין היחודים דאית בהו תרתי למעליותא שהוא יחוד העולמות וגם עסק התורה יעוין שם. ובזה מובן הכפל של הֵן הֵן מעשה המרכבה ולזה אמר נָאֶה דּוֹרֵשׁ כנגד עסק התורה וְנָאֶה מְקַיֵּם שבזה הדרש עשית קיום לעולמות ביחוד שלהם. ומה שאמר אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ אפשר דרבי אלעזר בן ערך היה מבחינת החסד שאחוז בו אברהם אבינו ע"ה.

וְנִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים נראה לי בס"ד הטעם כי ד' חלקי פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] הם כנגד אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] וכנגד ד' מלואים דשם הוי־ה וחלק הסוד הוא כנגד אצילות וכנגד שם הוי־ה דיודי"ן שהוא ע"ב שעולה מספר חסד [72] ולכן חלק הסוד נקראת תורת חסד דכתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. וידוע כי הענן הוא בסוד החסד לכן ענני כבוד היו בזכות אהרן הכהן ע"ה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ולכן אמר השם יתברך למשה רבינו ע"ה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן (שמות יט, ט) לתת לך חלק הסוד גם כן שהוא בסוד ע"ב. ולכן עתה שהיו דורשים בחלק הסוד נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים וְנִרְאֶה כְּמִין קֶשֶׁת שיש בו שלשה גוונים כנגד התורה הנקראת תלתאי (שבת פח.) וניתנה מן הבריאה שהיא שלישית מתתא לעילא. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִין וּבָאִין כִּבְנֵי אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִין וּבָאִין לִרְאוֹת בְּמִזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה עשה הדמיון בזה של חתן וכלה לרמוז שנעשה על ידי סודות התורה ההם באותה שעה זווג עליון במידות העליונות.

טְרַקְלִין גְּדוֹלִים מוּכָנִים לָכֶם נראה לי בס"ד טְרַקְלִין רמז לשכר של בירור ניצוצי קדושה שהוא שתי פעולות בתחילה ניר רוצה לומר חורש בשדה למעלה ואחר כך לקט מלקט ניצוצי קדושה וזהו אותיות טְרַקְלִין הם אותיות 'ניר לקט'. וּמַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת רמז למצות עסק התורה שהיא נדרשת בשבעים פנים וזהו מַצָּעוֹת אותיות מצות ע'. ומה שאמרו מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית נראה לי בס"ד דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל יש להם חלק לעולם הבא ועוד אמרו בן עולם הבא ועוד אמרו מזומן לחיי עולם הבא, פירש רבינו האר"י ז"ל דיש לו חלק לעולם הבא הוא מדריגה קטנה ולמעלה מזה בן עולם הבא ולמעלה מזה מזומן לחיי עולם הבא. וזהו שאמרו מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית שהוא מדרגת מזומנים לחיי עולם הבא.

תָּנוּ רַבָּנָן אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. הנה בשערי קדושה (חלק ג שער ו) כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל מה שנקרא בתלמוד עליית הפרדס הוא היצירה הנקרא עולם מטטרו־ן ולזה היו שמשים ידועים לפתוח השערים שיש מן עולם השפל והעשיה והיצירה וליחד היחודים והתפילות הנאותים כפי עולם היצירה בעשר ספירות שבה. זהו סוד שמוש פרקי היכלות שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי כנסת הגדולה, ואחר כך נשתכחו גם דרכי השמושים ההם. ועוד אחרת כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים עד זמן אביי ורבא כנזכר בתלמוד (חגיגה דף כה) ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעלית הפרד"ס. ומאז ואילך נשתמשו בשמושי עולם העשיה לבדה, ולהיותו עולם השפל מכולם וגם כי המלאכים שבה מעוטן טוב ורובן רע, ולא עוד אלא שהטוב והרע מתדבקים יחד מאד, לכן אין בו השגה כלל, כי אי אפשר להשיג טוב לבדו ולכן מעורבת ההשגה בטוב ורע, אמת ושקר, עד כאן לישונו עיין שם. ובפירוש פרקי אבות לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל הנדפס בסוף שער מאמרי רבותינו ז"ל (פרק ו) בביאור ברייתא דרבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (משנה אבות ו, א), כתב מה שאמר נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שהוא פשט רמז דרש סוד ונכנסו להבין פנימיות הסוד שהוא יותר רוחני וכו' עיין שם. ובשער מאמרי רבותינו ז"ל (שם) כתב רבינו ז"ל ביאור מאמר זה דגמרא דידן שארבעה חכמים אלו שהיו מופלגים בחכמה והיו צופים ברוח הקודש ובמעשה מרכבה עלה בדעתם לתקן חטא פגם העצום של אדם הראשון ושלשה מהם טעו בסדר התיקון אך טעות אלישע היתה גדולה מכולם ולכך נאחזו בו הקליפות ונטרד שם בר מינן ורק רבי עקיבא תיקן יותר טוב מכולם עיין שם. ולפי זה מה שאמר בביאור פרקי אבות 'שנכנסו להבין ולידע פנימיות הסוד' זו היתה תכלית כונתם אך באו לתקן תחלה חטא אדם הראשון כדי שאחר כך יהיו יכולים להשיג פנימיות הסוד דהא בהא תליא וכיון דלא עלתה בידם תיקון חטא אדם הראשון אז לא השיגו פנימיות הסוד והבן היטב.