דף ביאור

מסכת חגיגה דף ח׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חגיגה דף ח׳ עמוד ב׳

מסכת חגיגה דף ח׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־314 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב בה לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כ״ג:י״ח):

מתני' אוכלין מרובין בני בית רבים מביא שלמים רבים שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים ועולת ראייה מועטת:

עולות מרובות דכתיב איש כמתנת ידו:

גמ' טופל מעות חולין ומעשר יחד:

אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו בהמה לבהמה מעות למעות לא כחזקיה:

אלא אף טופלין קאמר ליה דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול דוקא מעות למעות אבל בהמה לבהמה לא ואמר ליה איהו הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה כמאן וכו':

לימא ליה הרי אמרו אין טופלין מעות למעות כיון דלמיסר טפילת מעות אתא ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא:

וכי תימא אמוראי הוא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן הוא דפליגי בבהמה ובמעות:

ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chagigah 8b · Sefaria

תוספות

מי שחגיגה באה מהם פרש"י דכתיב לא ילין חלב חגי ומיהו לקמן (חגיגה דף י:) לא מפקינן ליה לפי המסקנא אלא מגזירה שוה דמדבר מדבר ושמא מכל מקום משמעות המקרא משמע חגיגה ולקמן מפקינן ליה ממדבר מדבר שמא אלשון דויחוגו קא סמיך דמשמע חגיגה דאי ממדבר הוה אמינא עולה ושלמים באה מהם וליכא למימר אם כן לא יהו באים שלמי שמחה ממעשר רק על ידי טפילה כמו חגיגה דהא בסיפרי ילפינן ליה מגזירה שוה דכתיב בו שם במעשר וגם בהתודה (מנחות פב.) מדכר גזרה שוה שם שם לשלמים הקשה ה"ר אלחנן לילף שמחה מהר עיבל דכתיב (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ומינה ממעטינן עופות ומנחות וכן דריש רבי יהודה בן בתירא בפסחים (דף קט.) ועוד אמאי לא מוקמינן קרא בבשר חולין דמיקרי שפיר שמחה ותירץ דודאי ילפינן מהר עיבל מה שמחה דלהלן שלמים אף כאן שלמים ובירושלמי איכא אבל לא בעופות ומנחות דכתיב זבח בהר עיבל:

בחגך ולא באשתך. ות"ק דמפיק לה מדרשה ושמחת בחגך מי שחגיגה וכו' י"ל דתרוייהו שמעינן מינה דליכתוב בחג ומיהו מצינו למימר דפליג עליה ולא משמע ליה והא דאין נושאים נשים במועד מוקי טעמא כאידך דהתם:

מי שיש לו אוכלין מרובין בירושלמי אמרינן עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידו מעוטה על זה נאמר כברכת ה' אלהיך עני וידו מעוטה על זה נאמר מעה כסף שתי כסף אין פחות ממעה כסף ואין פחות משתי כסף:

חוזר ומקריב (הוא) ביו"ט שני פרש"י ואינו עובר משום בל תוסיף דרחמנא אמר וחגותם אותו חג חד יומא והוא חוגג שני ימים דהוה ליה תשלומין דראשון אבל בסתם אסור כדמפרש ואזיל ולא שייך לאקשויי כיון דלא הוי חזי בראשון איך הוה חזי בשני הואיל ושמעינן ליה לר' יוחנן בסמוך תשלומין דראשון דהוה חזי בראשון קרינן ביה הואיל ואיכא שם הרבה כהנים שיקריבו אותן בבת אחת ומיהו ר"ח פירש בענין אחר וזהו לשונו אמר ריש לקיש הפריש עשרה בהמות לחגיגתו הקריב חמשה ביו"ט ראשון מקריב חמשה ביו"ט אחרון ואע"ג דאין מקריבין נדרים ונדבות ביו"ט הואיל והללו תחילת הפרשתן לחגיגה היתה מותר להקריבן ביום טוב ורבי יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו חוזר ומקריב ומביא א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש הא דר' יוחנן כגון שהפרישן סתם והקריב ויש לו שהות ביום לשחוט השאר וגם יש לו אוכלים ולא שחטן שיורי שיירינהו ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יום טוב שאין קריבין ודריש לקיש כגון שפירש שאלו הנשארים יקריבם ביום טוב אחרון כגון זה מותר הכי נמי מסתברא דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן הפריש עשרה בהמות לחגיגתו הקריב חמשה וכו' חוזר ומקריב וכו' קשיא אהדדי כו' אלא לאו כו' איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לא שנו דכיון שפסק [שוב אינו מקריב] אלא שלא גמר היום דאמרינן שיורי שיירינהו ונעשו נדרים ונדבות אבל גמר היום חוזר ומקריב כך פירש רבינו חננאל וראייה לדבריו משמע בירושלמי דמכילתין היו לפניו עשרה בהמות הקריב חמשה ביום טוב ראשון והמותר מהו שידחה יום טוב האחרון רבי קריספא אומר איתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אומר דוחה וחד אומר אינו דוחה ולא ידעינן מאן אמר [דא ומאן אמר דא] אמר רבי זירא נפרש מליהון דרבנן מן מליהון דרבי יוחנן דו אמר טופל מעות למעות דו אמר דוחה ריש לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות דו אמר אינו דוחה אמר רב שמן בר אבא בשם ר' יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יום טוב עד שיאמר אין עוד בדעתו להוסיף משמע דלענין דחיית יום טוב מיירי:

Tosafot on Chagigah 8b · Sefaria

רבנו חננאל

מי שחגיגה באה מהן יצאו אלו שאין חגיגה באה מהן רב אשי אמר מושמחת מי שיש בהן שמחה יצאו עופות ומנחות שאין בהם שמחה.

והאי בחגך מיבעי ליה לכדרב דאמר ושמחת בחגך ולא באשתך:

[מתני'] מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובין ועולות מועטין כו' פי' מי שיש לו בני אדם מרובין וכולן רוצים לאכול בשר במועד ואין לו בהמות אלא מעט אמר רב חסדא טופל ומביא פר גדול.

א"ל רב ששת הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה ואתינן למידק מאי אמר רב ששת וכי תימא הכי קאמר ליה לרב חסדא אמאי אמרת טופלין מעות למעות חגיגה וקונה פר גדול מכלל שאין טופל בהמה לבהמה הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה ומקשינן כמאן אמר רב ששת ההיא סברא לא כחזקיה ולא כרבי יוחנן דהא אין אחד מהן אומר טופלין בהמה לבהמה ומעות למעות וכי תימא דחזקיה ור' יוחנן הוא דפליגי אבל מתניתא לא פליגי והוא דאמר כהני מתנייתא והקתני אכילה ראשונה מן החולין כלומר הבהמה הראשונה שיאכל בתחלה תהיה מן החולין. לאו מכלל שטופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות וקונה בהמה אחת.

מאי אכילה ראשונה דקתני בעינן ממעות חגיגה כדי שיעור אכילה ראשונה ממעות חולין א"ר שמעון בן לקיש הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ליו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ליו"ט האחרון של חג ואע"ג שאין מקריבין נדרים ונדבות במועד הואיל והללו תחלת הפרשתן לחגיגה היתה באה מותר להקריבם ביו"ט ור' יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש הא דר' יוחנן כגון שהפרישן בסתם והקריב מהן חמש. ואיכא שהות ביום לשחוט השאר וגם יש לו בני אדם שצריכין לאכלם וכיון שלא שחטם שיירי שיירינהו ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יו"ט שאינן קריבין ביו"ט.

וריש לקיש כגון שפירש ואמר שאלו הנשארים אקריבם ביו"ט האחרון כגון זה מותר הכי נמי מסתברא דכי אתא רבין א"ר יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביו"ט האחרון.

Rabbeinu Chananel on Chagigah 8b · Sefaria

מאירי

המשנה הרביעית מי שיש לו אוכלי' מרובי' ונכסי מועטי' מביא שלמי' מרובי' ועולות מועטות אוכלי' מועטי' ונכסי' מרובים מביא עולות מרובות ושלמים מועטי' זה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמ' איש כמתנת ידו אמר הר"ם פי' כל זה מבואר וכבר קדמו לך עקריו:

אמר המאירי מי שיש לו אוכלין מרובין וכו' כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר שלא כל הקרבנות שוין בכל בני אדם אלא מי שיש לו אוכלים מרובים כלו' שביתו מרובה באכלוסי' ונכסיו מועטין מביא שלמי חגיגה מרובים ושאלו בגמרא הא לית ליה ופירשוה בטופל כלו' שאם אין לו מעות כל כך יביא לו מעות של חולין בכדי קניית שה קטן ויערב עמו דמי מעשרותיו או אף טפילת בהמה לבהמה לדעת קצת כמו שביארנו למעלה ומ"מ בטפילת מעות למעות מיהא דוקא שיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה כמו שביארנו למעלה נכסים מרובין ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטים הואיל ואוכלים מועטים שמא יבאו לבית הפסול זה וזה מועט יביא הכל על הפחות שאפשר לו והוא שיעור שתי כסף ומעה כסף זה וזה מרובה על זה נאמר כברכת יי' אלהיך וכו':

זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

מי שהפריש עשר בהמות לחגיגתו והקריב חמש ביום ראשון ופסק מלהקריב אם פירש בשעת הפרשתו שליום ראשון הוא מפרישם חוזר ומקריב הנשארות במועד בתורת חובה שהרי תשלומין של יום ראשון הוא ואם הפרישם בסתם אם פסק הקרבתו מפני שגמר היום או מפני שאין לו עכשו אכלוסין לאכל חייב לחזור ולהקריב שלא נתיאש מהקרבתן אלא שפסק מפני סוף היום או שלא היו לו אוכלין ואין זה נקרא פוסק ודאי סתמו כמפרש שליום ראשון הפריש הא אם לא גמר היום וכן שהיו לו אוכלין ופסק מלהקריב אינו חייב לחזור ולהקריבם שהרי תשלומי הראשון אין כאן שלא פרשו בהם לראשון יעקר חגיגה בשאר הימים אינה שנחייבהו להביאם הא אם רצה להקריבן מקבלים ממנו כל החג אפי' כמה פעמים כמו שביארנו בעולה ראיה ויש שחולקין שלא לדון בזו חגיגה כראיה ומפרשים שבסתם אינו מביאם כלל משום בל תוסיף ובמפרש מביאם מכיון שפי' ליום א' כלם נעשים לו כיום אחד ולשני פירושין אלו יום טוב שני דקאמר אף מחול המועד הוא אומר כן וי"מ שמועה זו על יום טוב אחרון כלומר שבמפרש הרי הם חגיגה גמורה וחגיגה קרבה כל היום טוב אבל בסתם אין דינם כחגיגה והרי הן כנדרים ונדבות ואין קרבות בי"ט וכן עיקר וכן נראה בתלמוד המערב אלא שחדשו בה דברים והוא שאמרו שם היו לפניו עשר בהמות להקריב הקריב ה' בי"ט ראשון מהו שידחה המותר לי"ט אחרון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מלהון דרבנין מתפרשי' מן מלהון דו אמר טופל מעות למעות ולא בהמה לבהמה אמר דוחה דו אמר בהמה לבהמה ולא מעות למעות אמר אינו דוחה למדנו שבבהמות של טפלה הדברים אמורים שאם טפל מעות למעות דוחה בחגיגה עצמה שהרי יש בכל בהמה מהן צד חולין שהוא עקר חגיגה הא אם טפל בהמה לבהמה אינו דוחה שהרי יש שם בהמה שאין בה עקר חגיגה כלל וביו"ט ראשון הוא שמקריבים אותם מפני שחל עליהם שם חגיגה אבל מאחר ששיירם ולא פי' בהם לראשון דעתו היה לראשון לנדרים ונדבות ואין קריבות ביו"ט והדברים נראין:

Meiri on Chagigah 8b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא מאי אכילה ראשונה שיעור דמי כו' דליכא שהות ביום ואלא דלית ליה אוכלין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מי שחגיגה באה כו' וגם בהתודה מדכר ג"ש דשלמים עכ"ל ר"ל דבפרק התודה הוזכרה נמי הך ג"ש דשם שם ממעשר לגבי שלמים דבאין מן המעשר:

בא"ד הקשה הר"א לילף שמחה מהר עיבל כו' ועוד אמאי לא כו' ותירץ דודאי ילפינן כו' עכ"ל קושיא ב' ודאי מתרצא אבל ראשונה לא מתרצא דהא לא ממעטין עופות ומנחות מדכתיב זבח בהר עיבל אלא מושמחת בחגך ועיין בתוס' פרק ע"פ:

בד"ה חוזר ומקריב כו' וחגותם אותו חג והוא חוגג כו' אתמר נמי אמר רבי שמן כו' עכ"ל וכצ"ל והד"א:

Chidushei Halachot on Chagigah 8b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מִי שֶׁחֲגִיגָה בָּאָה מֵהֶם, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה בָּאָה מֵהֶם.

קטע 2

רַב אָשֵׁי אָמַר: מִ״וְּשָׂמַחְתָּ״ נָפְקָא. יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן שִׂמְחָה.

קטע 3

וְרַב אָשֵׁי, הַאי ״בְּחַגֶּךָ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא, לְכִדְרַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא. דְּאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״, וְלֹא בְּאִשְׁתֶּךָ.

קטע 4

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרוּבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִים — מֵבִיא שְׁלָמִים מְרוּבִּים וְעוֹלוֹת מוּעָטוֹת. נְכָסִים מְרוּבִּים וְאוֹכְלִין מוּעָטִין — מֵבִיא עוֹלוֹת מְרוּבּוֹת וּשְׁלָמִים מוּעָטִין.

קטע 5

זֶה וָזֶה מוּעָט — עַל זֶה נֶאֱמַר: מָעָה כֶּסֶף, שְׁתֵּי כֶּסֶף. זֶה וָזֶה מְרוּבִּים — עַל זֶה נֶאֱמַר: ״אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״.

קטע 6

גְּמָ׳ שְׁלָמִים מְרוּבִּים. מֵהֵיכָא מַיְיתֵי? הָא לֵית לֵיהּ! אָמַר רַב חִסְדָּא: טוֹפֵל וּמֵבִיא פַּר גָּדוֹל. אָמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: הֲרֵי אָמְרוּ טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה!

קטע 7

מַאי קָאָמַר לֵיהּ? אִילֵּימָא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה אֲבָל לֹא מָעוֹת לְמָעוֹת, וְלֵימָא לֵיהּ: אֵין טוֹפְלִין מָעוֹת לְמָעוֹת! אֶלָּא הָכִי אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ אַף טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה.

קטע 8

כְּמַאן? דְּלָא כְּחִזְקִיָּה וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן!

קטע 9

וְכִי תֵּימָא: אָמוֹרָאֵי הוּא דִּפְלִיגִי, מַתְנְיָיתָא לָא פְּלִיגִי. וְהָא קָתָנֵי: אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחוּלִּין.

קטע 10

מַאי אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה — שִׁיעוּר דְּמֵי אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחוּלִּין.

קטע 11

אָמַר עוּלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הִפְרִישׁ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת לַחֲגִיגָתוֹ, הִקְרִיב חָמֵשׁ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן — חוֹזֵר וּמַקְרִיב חָמֵשׁ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֵּיוָן שֶׁפָּסַק, שׁוּב אֵינוֹ מַקְרִיב.

קטע 12

אָמַר רַבִּי אַבָּא, וְלָא פְּלִיגִי: כָּאן בִּסְתָם, כָּאן בִּמְפָרֵשׁ.

קטע 13

הַאי סְתָם הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּלֵיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם לִקְרַב, הַאי דְּלָא אַקְרְבִינְהוּ — דְּלֵיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם.

קטע 14

וְאֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ אוֹכְלִין, הַאי דְּלָא אַקְרְבִינְהוּ — דְּלֵית לֵיהּ אוֹכְלִין.

קטע 15

לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם וְאִית לֵיהּ אוֹכְלִין, מִדִּבְקַמָּא לָא אַקְרְבִינְהוּ, שְׁמַע מִינַּהּ שַׁיּוֹרֵי שַׁיְּירִינְהוּ.

קטע 16

וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִפְרִישׁ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת לַחֲגִיגָתוֹ, הִקְרִיב חָמֵשׁ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן — חוֹזֵר וּמַקְרִיב חָמֵשׁ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי.

קטע 17

אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן בִּסְתָם, כָּאן בִּמְפָרֵשׁ. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 18

אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

מסכת חגיגה דף ח׳ עמוד ב׳

מסכת חגיגה דף ח׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור