הפאה — לא נתנה בו תורה שיעור ואע"פ שאין לפאה שיעור נתנו בו חכמים שיעור אחת מששים:
וכן הבכורים — ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו:ב׳) ולא נאמר כמה:
והראיון — לקמן מפרש:
אמר רבי יוחנן כסבורין היינו לפרש — האי אין לו שיעור דקתני הכא:
אין להן שיעור למעלה — שיביא כמה שירצה:
אבל למטה יש לו שיעור — שלא לפחות ממעה כסף כמו ששנינו במשנתינו והיינו סבורין דשיעור דאורייתא הוא:
עד שבא ר' אושעיא ברבי ולימד — ברבי גדול בדורו:
ולימד שאין לו שיעור לא למטה ולא למעלה — מן התורה:
אבל חכמים כו' — כלומר שיעור מעה כסף ושתי כסף האמור במשנתינו בראייה ובחגיגה מדברי חכמים הוא אבל אמרו חכמים גרסינן:
מאי הראיון — ולא תנא הראייה דליהוי משמע דמי עולה דאלו השתא לאו בדמים משמע אלא במצות ראיית פנים:
רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה — כמה פעמים שהוא חפץ בא ומראה עצמו בעזרה ואין צריך להביא קרבן בכל ראייה וראייה:
ראיית פנים בקרבן — וצריך להביא קרבן על כל פעם ופעם:
בעיקר רגל — ביו"ט ראשון:
בזבחים — צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת:
נאמרה חגיגה ברגל — למאכל הדיוט:
ונאמרה ראייה לגבוה — דהא לא יראו פני דכתיב משמע לצורכי אני שואל:
מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים — של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר (שמות כ״ג:י״ח) במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר:
ואין נראין חצאין — מפרש לקמן:
בחטאות ואשמות — שלא תחטא ותזקק להביא חטאת ואשם:
מבית רעך — מבית אוהבך הקב"ה שקרא ישראל רעים שנאמר למען אחי ורעי (תהילים קכ״ב:ח׳):
סבר רב יוסף למימר כו' — דאי לאו הכי מאי אין נראין חצאין דיליף מבכל זכורך אי שלא יהיו חציין עולין מזכורך נפקא שהרי כל הזכרים בכלל זכורך:
