הראשונים — שהוזכרו ראשון בכל זוג וזוג היו נשיאים:
גמ' עד זומם — שלא הוזם אלא הוא לבדו:
עד שיהרג הנדון — קודם הזמה ואחר כך הוזמו שהיו דורשין נפש בנפש האמור בעדים זוממין אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים ולמה נאמר נפש בנפש שאין נהרגין עד שיגמר הדין של נידון קודם שהוזמו:
ואין לוקין — אם העידוהו שחייב מלקות בכולהו גרסי' עד שיזומו שניהן ובמסכת מכות יליף לה מקראי והנה עד שקר העד ואמר מר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים:
אלא בפני שמעון — שאם יטעה ילמדהו:
היינו דקא מורה הלכה בפני שמעון — דמדקאמר מיד קיבל כו' שמע מינה דעד השתא אורי בפניו:
ומאי קיבל — לאו דעד השתא הורה דודאי לא הורה בפניו מימיו וכשהרגו לעד זומם לא היה שמעון שם:
לא מצטריפנא — לישב בדין אלא בהדי שמעון:
סיריקון — לבוש בגדי מלכות:
אינה אלא משום שבות — דתנן אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה (ביצה דף לו:) והאי נמי משתמש בבעלי חיים הוא שסומך עליה בכל כחו כדאמרינן לקמן:
שבות דמצוה — נמי תנינא במתני' ומאי אשמעינן רבי יוחנן:
לאפוקי ממאן דאמר — במסכת ביצה (דף כ.) בסמיכה עצמה פליגי ומאן דאסר לאו משום שבות אסר אלא משום דסבירא ליה דשלמי חובה לא בעו סמיכה דכי כתב וסמך בשלמי נדבה כתיב וחובה מנדבה לא גמרינן קא משמע לן רבי יוחנן דטעמא משום שבות הוא וסמיכתן לעולם מצוה:
שמע מינה — מדאוקי רבי יוחנן טעמא משום שבות סמיכה דקדשים בכל כחו בעינן והוה ליה משתמש בבעלי חיים:
דבר אל בני ישראל — אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וכתיב בההוא עניינא וסמך:
אבא אלעזר — כך שמו:
אקפו ידייכו — לשון וקפא הקילו ידיכם אקפו לשון דבר הצף ואין מכביד כדמתרגמינן ויצף הברזל וקפא ברזלא (מלכים ב ו׳:ו׳):
שמע מינה — מדרבי יוחנן דאוקי טעמא משום שבות צדדין אסורין ואע"ג דגבי שבות רכיבה אמרינן. הוא הדין לכל שימוש ואפילו במקום שאינו עשוי להשתמש כגון צידי הבהמה והוא הדין צידי האילן ופליגי אמוראי בהא מילתא במסכת שבת בפרק בתרא (דף קנד:):
לסמוך — דהא ראש הבהמה כצדדין דמי:
