מסכת חגיגה דף כ״ב עמוד ב׳

לעצמו טהרנו הוא יאכלם שהרי החברים בדלין מהן וממגען ובלאו הכי מאכלו טמא:

טהרת לך ולו שמא תשאלנו ותשמש בו:

אשה לשה בעריבה בעלייה זו:

כלום משגיח עליך לפיכך טהרו לו ב"ש אוכלין ומשקין וכלי חרס שאין להן טהרה אלא שבירתן ואם באת לאוסרן עליו לא ישמע לך אבל בכלי שטף ישמע לך ויטבילנו:

מטבילין להו שמא הטבילם כלי בתוך כלי:

ואטבילה לא מהימני דאמר השואל ממנו צריך להטביל:

בגופו מהימן:

והתניא בניחותא:

כלום משגיח בך פרש"י אבל כלי שטף ישמע שפיר ויטבול ותימה היא למה ישמע בזה טפי מבאוכלים ומשקין ואי משום דלית להו טהרה במקוה משקין מאי איכא למימר הרי יכול להשיקן ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו ואי לצורכן למה יטבול להו טפי מכלי חרס אלא נראה לפרש כלום משגיח בך לפיכך לא ישאול לעולם אבל לא על כלי שטף שישאלם מהם ולעולם טמאין לחברים:

טמא מת הזאה ג' ושביעי בהני דלעיל דקאמר כי שיילינן מטבילין ודנפלה מעפורת ממנו ובבנות כותים (נדה דף לג: ושם) שטבל ודרס אבגדי חבר דלא טמאו אלא משום עם הארץ ולא חיישינן אטומאת מת כיון דלא שכיחי לא גזרינן ליה:

ואטבילה לא מהימני והתניא נאמן עם הארץ לומר כו' פרש"י כיון דאמר השואל ממנו צריך להטביל אלמא לא מהימן אטבילה וקשיא להר"ר אלחנן מאי פריך ליה ממתני' דנאמן אטומאת מת הא ע"כ לא קאמר השואל צריך להטביל רק טומאת ערב אבל טומאת ז' לא קאמר דכלי לז' לא מושלי אינשי כדמסיק ותירץ מורי דקאי אהא דקאמר נהדרו ב"ה לב"ש דמטבילין לכלים ומסיק דלא דמי דכיון דמטמא בית שמאי מטעם שאין כלי חרס מציל מטומאת אהל א"כ בעי הזאה ג' וז' ואם נשתמש בכליהם נאמן שהם נאמנים להציל על הכל שלא נטמאו במת ואמטו להכי פריך אטבילת טמא מת לטהרת כליו בטבילה ממגע טמא מת דקאמרת שבשאר טומאות מטבילין לפי שהוא טומאת ערב אבל הכא בעי הזאה לכך לא אהדרי תו ב"ה לב"ש דלא מהני מידי טבילה לדברי ב"ש דחיישינן בכלים שלא הציל עם הארץ אותו מטומאת אהל ולהכי פריך למימרא דלא מהימן לומר שהצילם מאהל והא תניא נאמן כו':

מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו הקלת עליו בסופו פירש רש"י תחילתו הזאתו סופו טבילה ולא יצטרך עוד לחזור ולטבול וצ"ע דנילף מק"ו מה כלים שאין נאמן על טבילתן נאמן על הזאתן גופו שנאמן על טבילתו אינו דין שנאמן על הזאתו ואמר מורי דעד כאן לא מהימן בהזאת כלים אלא כשבא לפנינו ואמר שלא נטמאו במת דלא שכיח אבל אם בא להזות אינו נאמן אפי' בלא גופו ותניא נמי הכי בתוספתא ע"ה שבא להזות מזין עליו ועל כליו אחר ג' ימים י"מ תחילתו בא להזות סופו אומר הזיתי אך היה להם למיגרס טהרת מת ואילו בתוספתא תניא טבילת מת:

כלי שנטמא אחוריו במשקין דמדאוריית' אין אוכל ומשקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה כדאיתא בנדה (דף ז:) ועבוד ביה רבנן היכירא לגביה כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים כדאמרינן פרק אלו מומין (בכורות דף לח. ושם):

מקום שנקיי הדעת צובעין פרש"י חוקקין בשולי הקערה בית קיבול והגובה סביב ונותנין בתוך הקיבול חומץ וחרדל והקשה הר"ר אלחנן א"כ לתרומה תטמא כולה כיון דאיטמי החקק מי גרע מתוך תוכו וצריך לדחוק ולומר דהכי פי' המתני' אחורים ותוך הצביטה אם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא אחוריו א"כ לפירוש זה רב יהודה אמר שמואל ורב אסי חלוקין הן בפירוש המשנה וצ"ע:

והלא טהרתן אוכלין ומשקין שבתוכו לימדו דמטבלינן להו ופריק התם לא יכלי למימר דמטבילין להו משום דבטומאת מת פליגי דלאו טבילתו מטהרתו אלא צריך נמי הזאה שלישי ושביעי וכלים לשבעה יומי לא מושלי. זה שהיה רבי יהושע אומר בוש אני מדבריכם ב"ש שהיו אומרים אין כלי ע"ה טהור אלא לגבי אוכלין ומשקין וכלי חרס בלבד אבל כלי ע"ה הנוגע בו טמא מכלל שהכלי עצמו טמא.

נמצא אשה שלשה בכלי ע"ה האשה והכלי טמאין והבצק טהור נמצאו דברים הללו בלא טעם וכשפירש לו אותו תלמיד ב"ש טעם ב"ש ואמר לו כי טעמן של ב"ש מפני שכל כלי ע"ה בחזקת טומאה הן ואע"פ שהן צמיד פתיל וכלי שטף בתוכן כלי מתכת וכיוצא בהן שנמצא זה הכלי כיון שהוא צמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה אינו מציל דכיון דבחזקת טומאה הוא קיי"ל אין כלי טמא חוצץ וכי תאמר אי הכי אפילו אוכלים ומשקין נמי ליהוו טמאין.

אמר לך ב"ש אוכלין ומשקין דלעצמן הוא מפני שהוא צריך לאכול אתם אם תאמר לו אינם טהורין אינו מקבל ממך שאני (אני) וכליי טהורין מכם הלכך אוכלין ומשקין דלעצמו הן שאין חבר מתארח אצל ע"ה ואינו אוכל ממטעמיו ואם אוכל אתם והם טמאין דינו מסור לשמים אבל בכלים שאנו שואלים מהם חיישינן ומחזקינן להו בחזקת טומאה דע"ה לא מהימן בטהרות.

חזר ר' יהושע ואמר נעניתי לכם עצמות ב"ש כו' ומקשינן וכי ע"ה אם יאמר כי אני הטבלתי הכלים הללו אינו נאמן דאמרת כי שאלינן מינייהו מטבלינן להו.

והתנן נאמנים ע"ה על טהרת טבילות טמא מת ופריק אביי כי תניא ההיא דנאמן בגופו וכי אמרינן דאינו נאמן בכליו.

רבא אמר הא והא בכליו והא דתניא נאמן בדאמר לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם וכי האי שאלינן מינייהו לתרומה. אבל אם אמר הין כלי בתוך כלי הטבלתים והוה בפי הכלי רוחב כב' אצבעות שוחקות כי האי גוונא לא מקבלינן מיניה אפילו בתרומה.

וכדתניא נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו כלל כלומר לא ניתנו עליהן מים מעולם אבל אין נאמנים לומר הוכשרו אבל לא נטמאו הכא נמי נאמן לומר לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם [אבל] לומר הטבלתי כלי בתוך כלי שפיו רחב כשפופרת הנוד אינו נאמן. ואקשינן ואגופיה מי מהימן.

והתניא חבר שבא להזות ואמר היום יום שלישי הוא לטומאתי מזין עליו מיד. ע"ה שבא להזות אין מזין עליו עד שיעשה שלישי ושביעי בפנינו.

מתוך מה שביארנו בהצלת כלי זה על אוכלי' ומשקי' ושאינו מציל על דבר אחר למדנו שאם היה בעליה לגין של מתכת מלא משקין הלגין טמא טומאת ז' ומשקין שבתוכו טהורים וכן אשה לשה בעריבה של עץ אשה ועריבה טמאי' טומאת ז' ובצק טהור שאם תאמר שיחזור הכלי ויטמא העסה אם כן הרי הוא כאלו לא הציל ומ"מ בסדר טהרות התבאר שלא נשמר מחזרת טומאה על ידי כלי או האשה אלא כשעמד על עמדו אבל אם פרשה האשה מללוש ואח"כ חזרה ולשה טימאה את הבצק ואף אם פנה את הבצק או המשקין מכלי שהם בתוכם ופנן לכלי שטף אחר שבעליה נטמאו על ידי הכלי השני:

אע"פ שעם הארץ טמא בעיני חברים ונזהרין על מגען בטומאת יום והערב השמש אם נטמא במת נאמן אצלנו לומר טבלתי ואפי' בכליו שנגעו במת נאמן לומר הטבלתי ולא הטבלתי כלי בתוך כלי ומטבילין אותו מטומאת עם הארץ לבד ובהערב השמש אבל לא מטומאת מת להטעינו הזיה אבל אם אמר הטבלתי כלי בתוך כלי אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנאד אינו נאמן שאינו מדקדק כל כך מ"מ אם נטמא עם הארץ במת ובא להזות בשלישי שלו אין מאמיני' בו שהוא שלישי שמא נחפז הוא לצאת מטומאתו ואין מאמיני' בו עד שיספור לפנינו מתחלת ז' ומזין עליו שלישי ושביעי לחשבון המנוי בפנינו ומ"מ אם אמר טהור אני והזיתי וטבלתי נאמן שמתוך חמר שהחמרת עליו בתחלתו ר"ל כשהוא בא לפניך בתחלת טומאתו שלא להאמינו בהזאה הקלת עליו בסופו שכל שאמר כבר עשיתי הכל נאמן ויש חולקין בזה ובסדר טהרות התבאר שאם לקח כלי סתם מעם הארץ ולא אמר לנו שטהור הוא מטומאת מת חוששין עליו מן הסתם ומזין עליו שלישי ושביעי:

מן התורה אין אכל ומשקה מטמא כלי וחכמים גזרו בכך במשקה מחשש משקה זב וזבה ר"ל רקו ומי רגליו ואם נטמא כלי מאחוריו במשקין שהיא טומאת סופרים אחוריו טמאים אבל אזנו או אגנו או ידיו טהורים וכן תוכו כמו שהתבאר במשנה במעלה שניה:

בד"ה כלום משגיח בך פרש"י כו' ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו ואי לצורכן למה כו' עכ"ל נראה שהם ב' קושיות חדא כי מסיק בדשיילינן מנייהו כלי שטף דמטבלינן להו ואם ישמעו לנו להטביל הא ודאי כבר טבלו ע"ה ומה לנו להטביל ועוד אי לצרכן קאמרי ב"ש לטמאו דמשגיח עליך ע"ה ויטבלו למה יטבילו כיון דלא ישמע בכלי חרס וישתמש בו בטומאה גם לא יחיש להטביל כלי שטף וק"ל:

תוס' בד"ה ואטבילה לא מהימני כו' דחיישינן בכלים שלא הציל ע"ה אותו מטומאת אהל ולהכי כו' עכ"ל צ"ע לפי זה מאי קמשני רבא אידי ואידי בכליו כו' ויש ליישב הסוגיא בדוחק ודו"ק:

בד"ה מתוך חומר כו' וצ"ע דנילף מק"ו מה כלים כו' ואומר מורי כו' עכ"ל לא ידענא דקארי להו מאי קארי להו דכי היכא דפשיטא להו בכלים דאין נאמן על טבילתן ונאמן על הזאתן היינו מהא דכי שיילינן מטבילין ולא חייש לטומאת מת הא דומיא דהכי אגופו נמי נאמן כההיא דבנות כותים שטבל ודרס אבגדי חבר דלא חייש לטומאת מת דלא שכיח כמ"ש לעיל ולא קאמר הכא דאין נאמן על הזאתו אלא בא להזות וצ"ע:

בד"ה מקום שנקיי כו' א"כ לפי' זה כו' חלוקין הן בפי' המשנה כו' עכ"ל ולאפוקי לפירוש הערוך דצובעין: