בוני התלמוד

    מסכת חגיגה דף י״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דכל היכא דמנחהאפילו מקמי הכי ברשותיה מנחה הלכך כל כמה שנטלה לא שנייה מידי דתיפוק מידא דהקדש:

    שנויי שנייהכשקבעה בבנין וקנייה בשנוי שמסתתה וקובעה:

    שהניחה ע"פ ארובהלפקוק הארובה וכל שעה שירצה נוטלה ולא שנייה מידי:

    כדרבאנזכר בעל הבית כו:

    היינו כהררין התלויין בשערהבסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג:

    דינין מיכתב כתיבןמפורשין יפה ומתניתין קתני יש להן סמיכה משמע שאינן מפורשין:

    לא נצרכא כו'כלומר יש בהן דברים שאינן מפורשין בפירוש כגון זה וכיוצא בה:

    דכתיב נפש תחת נפשאם אסון יהיה שמתה האשה יתן ממון דמי האשה ליורשיה שאין עליה חיוב מיתה שלא נתכוון לה אלא לחברו נתכוון דכתיב וכי ינצו אנשים יחדיו קסבר רבי נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ממון:

    נתינה למעלהלענין דמי וולדות כתיב ונתן בפלילים (שמות כא):

    נתינה למטהונתתה נפש תחת נפש ממון ומאי נפש דמי הנפש:

    והקריבו זו קבלת הדםאע"פ שהוא לשון הולכה. אינה אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אלא אם כן קיבל הדם:

    והקריב הכהן את הכלגבי אברים כתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה:

    זו הולכת אברים לכבשדאילו הקטרה בהדיא כתיב בקרא והקטיר המזבחה:

    לא תפקיה מכלל קבלהלכל דבריה ואע"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלין את הקרבן במחשבתה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל:

    במיםנקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב מים חיים (ויקרא טו) מכלל דשאר טמאין לאו מים חיים בעו ומיהו במים במים המיוחדין במקוה אע"פ שהן גשמים:

    בהםכל הנוגע בהם:

    מהםכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא:

    חומטאומר אני שהוא מין שרץ שקורין לימג"א הגדל בקליפה ההולכת ומעגלת תמיד כל כמה שגדל ותחילת הניצר כקליפה של עדשה היא:

    כזנב הלטאהלפי שמפרכסת לאחר שנחתכה והיינו מקצתו שהוא ככולו שיש בו חיות:

    חגיגה 11 עמוד א

    1בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן, דכל היכא דמנחה ברשותא דידיה מנחה.

    2אלא מסיפא: בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. מכדי שנויי שנייה, מה לי דר ומה לי לא דר, היינו כהררין התלויין בשערה?

    3ומאי קושיא? דלמא לכדרב. דאמר רב: כגון שהניחה על פי ארובה. אי דר ביה אין, לא דר ביה לא.

    4אלא לעולם כדרבא. ודקא קשיא לך: מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין, התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש, איבעי ליה לעיוני. הכא מי ידע! היינו כהררין התלויין בשערה.

    5מקרא מועט והלכות מרובות. תנא: נגעים ואהלות, מקרא מועט והלכות מרובות. נגעים מקרא מועט? נגעים מקרא מרובה הוא! אמר רב פפא, הכי קאמר: נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות, אהלות מקרא מועט והלכות מרובות.

    6ומאי נפקא מינה? אי מסתפקא לך מילתא בנגעים עיין בקראי, ואי מסתפקא לך מילתא באהלות עיין במתניתין.

    7דינין. מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא לכדרבי׃

    8דתניא: רבי אומר: (שמות כא, כג) נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון:

    9עבודות: מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא להולכת הדם דתניא (ויקרא א, ה) והקריבו זו קבלת הדם׃

    10ואפקה רחמנא בלשון הולכה דכתיב ״(ויקרא א״, יג) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש׃

    11למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה:

    12טהרות: מיכתב כתיב״ן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא (ויקרא טו״, ו) ורחץ (את בשרו) במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה:

    13טמאות: מיכתב כתיב״ן לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא דתניא (ויקרא יא״, לב) בהם׃

    14יכול בכולן תלמוד לומר מהם יכול במקצתן ת"ל בהם׃

    15הא כיצד עד שיגיע במקצתו שהוא ככולו שיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה רבי יוסי בר' יהודה אומר כזנב הלטאה:

    16עריות: מיכתב כתיב״ן לא נצרכא״׃

    תוספות

    בגזבר המסורות לוואפילו למ"ד שליחות יד אין צריכה חסרון הכא שאני דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא קאי:

    עד שידור תחתיה בשוה פרוטהולא נפקא לחולין רק אותה פרוטה וכן גרסינן בערכין (דף כא. ושם) וכיון דדר ביה נפיק (ביה) שכר לחולין וגם רש"י פירש כן דדוקא שכר ולא כולא ביתא וכן פי' הר"י ההיא דהמשאיל קרדום של הקדש לחברו בקע בו וחזר חברו ובקע בו כולן מעלו והיכי דמי הא תנן אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת אלא ודאי בגזבר המסורות לו קרדומות של הקדש ולא מכוין להוציאן לחולין רק כנגד בקועה לפיכך כולן מעלו ובקדושין פ"ב (דף נה. בד"ה אין) ובמנחות פרק המנחות והנסכים (מנחות דף קא. בד"ה אע"ג) פירשתי:

    לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא ונתתה נפש תחת נפש ממוןורבי יוחנן דאמר חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין מוקי לה לאידך דרבי דתניא ונתת עין תחת עין דלא פליג אסתם משנה דהכא:

    והקריבו זו קבלת הדםובהולכה לא מוקמינן ליה כפשטא דקרא דהא בתר שחיטה כתיב וקבלה היה מיד והיינו עבודה ראשונה כך פרש"י אך לא משמע לי דהכי נמי וזרקו כתיב בתריה והולכה מקמי זריקה הוי מיד לאפוקי קבלה דהולכה בינתיים ועוד קשה לר"י דאמרי' שילהי פ"ק דזבחים (דף יג.) והקריבו זו קבלה אתה אומר זו קבלה או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור משמע דהוה מוקמינן לה בזריקה אי לאו דכתיב קרא ואע"ג דלא בתר שחיטה הויא ומיהו י"ל דלא ניחא ליה לאוקמי קרא בהולכה לפי שאינה עבודה חשובה שאפשר לבטלה ויכול לשחוט בראשו של מזבח:

    לא נצרכא אלא לשיעור מקוהלא הוה מצי למימר [לבעלה] דלא כתיב כדפירש בה"ג דלא נפקא לן אלא בק"ו דהשתא לטהרות כתיב ורחץ לבעלה דכרת לא כ"ש דהא לאו מילתא היא דמהאי ק"ו לא מצי נפיק דק"ו פריכא הוא דהא כמה חציצות וכוונה דבפרק ב' דחולין (דף לא.) מצינו לטהרות ולא לבעלה אלא מהאי קרא נפקא דכתיב (ויקרא טו) (ותהי נדתה עליו ואחר תטהר) בנדתה תהא עד שתבא במים כדדריש ר"ע בפ"ו דשבת (דף סד:) וכן פר"ת דמהתם נפקא לן טבילת נדה הלכך הוה ליה כמו כתובה:

    במי מקוהפרש"י נקודתו בפתח לאשמועינן מים המיוחדים לאפוקי מים שאובין ולא יתכן דהא מים שאובין לאו מהכא נפקא אלא מאך מעין ובור מקוה מים וגו' (ויקרא יא) ודרשינן בת"כ מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ועוד היכי משמע מקוה לאפוקי שאובין הא עיקר קרא משמע שאובין אי לאו דסמכיה למעין כדפי' ונראה לפרש מי מקוה היינו אשבורן כדאמרינן מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן (שבת דף סה:):

    אמה על אמהשאדם מחזיק אמה בעובי עם מלבושים וכן מוכח בשמעתין דכוכין בפ' הפירות (ב"ב דף קא.) שאינו מחזיק עם עובי הארון כ"א אמה והשתא יתכן דלא תקשה היכי טבל אמתא באמתא:

    ברום ג' אמותואע"ג שאדם מחזיק ד' אמות קומה כדמוכח בשמעתין דכוכין דאורך הכוך ד' אמות קומת האדם אינו אלא ג' אמות לבד הראש ומצי להרכין את ראשו מן הצד והא דנקט ד' אמות משום עובי צידי הארון ואע"ג דמצינו בפ"ק דב"ב (דף ב:) גבי היזק ראייה שיעור ראייה ד' אמות היינו שיכול להגביה עצמו על ראשי אצבעותיו עד שיציץ ד' אמות וכן מוכח בעובדא דבני המן בתרגום של מגילת אסתר שנסדר על פי המדרש שגובה קומתן ג' אמות לבד הראש דקחשיב ואזיל על רום חמשים אמות לפי תליית כל העשרה והיו נהרגים כבר קודם התלייה וכן משתעי קרא בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן משמע שבכלל הריגה היו וגם הפייט יסד בסליחה אדם בקום חיש בשלש אמות והרביעית (וחמישית) אויר מגולה:

    הא כיצדפי' איזה מהם שהוא כהם הקשה הר"ר אליעזר ממיץ דהכא מוקמינן כוליה קרא בחד ענינא ואילו בפ' דם הנדה (נדה נו.) אמר כתיב בהם בכולן וכתיב מהם במקצתן לא קשיא כאן בלח כאן ביבש אלמא בתרי ענייני מיירי קרא ושמא תרתי שמעינן מינה ולמורי נראה תרי קראי כתיבי כל הנוגע בהם במותם מהם במותם אשר יפול מהם אל תוכו ואל תטמאו בהם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    היינו דתנן מעילות כהררין תלויין בשערההדינין דכתב רחמנא ונתת נפש תחת נפש ואמור רבנן ממון.

    עבודות זו הולכת הדםטהרות שיעור מי מקוה דלא כתב שיעורו בתורה.

    ושיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש הן מ' סאהטמאות טומאת שרץ ששיערו חכמים בכעדשה. ר' יוסי אומר כזנב הלטאה. עריות בתו מאנוסתו דלא כתיבא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חגיגה דף י״א עמוד א׳

    מסכת חגיגה דף י״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־309 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דכל היכא דמנחה אפילו מקמי הכי ברשותיה מנחה הלכך כל כמה שנטלה לא שנייה מידי דתיפוק מידא דהקדש:

    שנויי שנייה כשקבעה בבנין וקנייה בשנוי שמסתתה וקובעה:

    שהניחה ע"פ ארובה לפקוק הארובה וכל שעה שירצה נוטלה ולא שנייה מידי:

    כדרבא נזכר בעל הבית כו:

    היינו כהררין התלויין בשערה בסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג:

    דינין מיכתב כתיבן מפורשין יפה ומתניתין קתני יש להן סמיכה משמע שאינן מפורשין:

    לא נצרכא כו' כלומר יש בהן דברים שאינן מפורשין בפירוש כגון זה וכיוצא בה:

    דכתיב נפש תחת נפש אם אסון יהיה שמתה האשה יתן ממון דמי האשה ליורשיה שאין עליה חיוב מיתה שלא נתכוון לה אלא לחברו נתכוון דכתיב וכי ינצו אנשים יחדיו קסבר רבי נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ממון:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chagigah 11a · Sefaria

    תוספות

    בגזבר המסורות לו ואפילו למ"ד שליחות יד אין צריכה חסרון הכא שאני דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא קאי:

    עד שידור תחתיה בשוה פרוטה ולא נפקא לחולין רק אותה פרוטה וכן גרסינן בערכין (דף כא. ושם) וכיון דדר ביה נפיק (ביה) שכר לחולין וגם רש"י פירש כן דדוקא שכר ולא כולא ביתא וכן פי' הר"י ההיא דהמשאיל קרדום של הקדש לחברו בקע בו וחזר חברו ובקע בו כולן מעלו והיכי דמי הא תנן אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת אלא ודאי בגזבר המסורות לו קרדומות של הקדש ולא מכוין להוציאן לחולין רק כנגד בקועה לפיכך כולן מעלו ובקדושין פ"ב (דף נה. בד"ה אין) ובמנחות פרק המנחות והנסכים (מנחות דף קא. בד"ה אע"ג) פירשתי:

    לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא ונתתה נפש תחת נפש ממון ורבי יוחנן דאמר חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין מוקי לה לאידך דרבי דתניא ונתת עין תחת עין דלא פליג אסתם משנה דהכא:

    והקריבו זו קבלת הדם ובהולכה לא מוקמינן ליה כפשטא דקרא דהא בתר שחיטה כתיב וקבלה היה מיד והיינו עבודה ראשונה כך פרש"י אך לא משמע לי דהכי נמי וזרקו כתיב בתריה והולכה מקמי זריקה הוי מיד לאפוקי קבלה דהולכה בינתיים ועוד קשה לר"י דאמרי' שילהי פ"ק דזבחים (דף יג.) והקריבו זו קבלה אתה אומר זו קבלה או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור משמע דהוה מוקמינן לה בזריקה אי לאו דכתיב קרא ואע"ג דלא בתר שחיטה הויא ומיהו י"ל דלא ניחא ליה לאוקמי קרא בהולכה לפי שאינה עבודה חשובה שאפשר לבטלה ויכול לשחוט בראשו של מזבח:

    לא נצרכא אלא לשיעור מקוה לא הוה מצי למימר [לבעלה] דלא כתיב כדפירש בה"ג דלא נפקא לן אלא בק"ו דהשתא לטהרות כתיב ורחץ לבעלה דכרת לא כ"ש דהא לאו מילתא היא דמהאי ק"ו לא מצי נפיק דק"ו פריכא הוא דהא כמה חציצות וכוונה דבפרק ב' דחולין (דף לא.) מצינו לטהרות ולא לבעלה אלא מהאי קרא נפקא דכתיב (ויקרא טו) (ותהי נדתה עליו ואחר תטהר) בנדתה תהא עד שתבא במים כדדריש ר"ע בפ"ו דשבת (דף סד:) וכן פר"ת דמהתם נפקא לן טבילת נדה הלכך הוה ליה כמו כתובה:

    במי מקוה פרש"י נקודתו בפתח לאשמועינן מים המיוחדים לאפוקי מים שאובין ולא יתכן דהא מים שאובין לאו מהכא נפקא אלא מאך מעין ובור מקוה מים וגו' (ויקרא יא) ודרשינן בת"כ מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ועוד היכי משמע מקוה לאפוקי שאובין הא עיקר קרא משמע שאובין אי לאו דסמכיה למעין כדפי' ונראה לפרש מי מקוה היינו אשבורן כדאמרינן מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן (שבת דף סה:):

    אמה על אמה שאדם מחזיק אמה בעובי עם מלבושים וכן מוכח בשמעתין דכוכין בפ' הפירות (ב"ב דף קא.) שאינו מחזיק עם עובי הארון כ"א אמה והשתא יתכן דלא תקשה היכי טבל אמתא באמתא:

    ברום ג' אמות ואע"ג שאדם מחזיק ד' אמות קומה כדמוכח בשמעתין דכוכין דאורך הכוך ד' אמות קומת האדם אינו אלא ג' אמות לבד הראש ומצי להרכין את ראשו מן הצד והא דנקט ד' אמות משום עובי צידי הארון ואע"ג דמצינו בפ"ק דב"ב (דף ב:) גבי היזק ראייה שיעור ראייה ד' אמות היינו שיכול להגביה עצמו על ראשי אצבעותיו עד שיציץ ד' אמות וכן מוכח בעובדא דבני המן בתרגום של מגילת אסתר שנסדר על פי המדרש שגובה קומתן ג' אמות לבד הראש דקחשיב ואזיל על רום חמשים אמות לפי תליית כל העשרה והיו נהרגים כבר קודם התלייה וכן משתעי קרא בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן משמע שבכלל הריגה היו וגם הפייט יסד בסליחה אדם בקום חיש בשלש אמות והרביעית (וחמישית) אויר מגולה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Chagigah 11a · Sefaria

    רבנו חננאל

    היינו דתנן מעילות כהררין תלויין בשערה הדינין דכתב רחמנא ונתת נפש תחת נפש ואמור רבנן ממון.

    עבודות זו הולכת הדם טהרות שיעור מי מקוה דלא כתב שיעורו בתורה.

    ושיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש הן מ' סאה טמאות טומאת שרץ ששיערו חכמים בכעדשה. ר' יוסי אומר כזנב הלטאה. עריות בתו מאנוסתו דלא כתיבא.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 11a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה לא נצרכה אלא לכדר' כו' ור"י דאמר חייבי כו' עין כו' לא פליג כו' עכ"ל מלתא דר"י בפרק אלו נערות:

    בד"ה אמה על אמה כו' אמתא באמתא עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה ברום ג' אמות כו':

    בד"ה ברום ג' אמות כו' והא דנקט ד' אמות משום עובי צידי הארון כו' היינו שיכול להגביה כו' עכ"ל לעובי צידי הארון ודאי דלא הוו צריכי אמה אלא עם הצואר וראש קאמרי וכ"ה בתוספות פרק המצניע וכן בהך דיכול להגביה היינו עם צואר וראש ע"ש בתוס' ודו"ק:

    בא"ד איש בשלש אמות והרביעית וחמישית אויר מגולה עכ"ל אבל בנוסחא שלפנינו בפיוט סליחה והרביעית אויר מגולה ולא כתוב בה והחמישית מיהו אפשר לפרש כך הרביעית אויר מגולה מכל צד של כל אחד דה"ל ה' אמות לכל אחד אבל לפ"ז לא ה"ל מקום בעץ חמשים לתלות גם המן ובקרא מפורש שנתלה ג"כ בעץ החמשים והתוספות פרק המצניע ובפרק המוכר פירות הביאו ראיה מן התרגום פרשנדתא אצטליב על תלת אמין כו' המן אצטליב כו' ואם נפרש הנוסחא בסליחה שלפנינו שלא היה מגולה אלא הרביעית דהשתא ה"ל מ' אמות לי' בני המן ובי' הנותרים נתלה המן והנותר אפשר שהיה נעוץ בארץ והיה אויר מגולה למעלה כעין שיטת התרגום אבל הנוסחא בסליחה שהיה לפני התוס' צ"ע:

    Chidushei Halachot on Chagigah 11a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה לבתו מאנוסתו וכו' ואין עונשין מדין ק"ו ד"מ עיין ב"ק דף ב ע"א תוס' ד"ה ולא זה ושם ד ע"ב תוס' ד"ה ועדים:

    Gilyon HaShas on Chagigah 11a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חגיגה, דף י״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־309 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן, דכל…״

    2. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״אלא מסיפא: בנאה בתוך ביתו הרי זה…״

    3. קטע 319 מילים

      נפתחת ב״ומאי קושיא? דלמא לכדרב. דאמר רב: כגון…״

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״אלא לעולם כדרבא. ודקא קשיא לך: מידי…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 533 מילים

      נפתחת ב״מקרא מועט והלכות מרובות. תנא: נגעים ואהלות,…״

      חכמים: רב פפא.

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״ומאי נפקא מינה? אי מסתפקא לך מילתא…״

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״דינין. מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא לכדרבי…״

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״דתניא: רבי אומר: (שמות כא, כג) נפש…״

      חכמים: רבי אומר.

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״עבודות: מיכתב כתיבן! לא נצרכא אלא להולכת…״

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״ואפקה רחמנא בלשון הולכה דכתיב (ויקרא א,…״

    11. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה:…״

    12. קטע 1242 מילים

      נפתחת ב״טהרות: מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור…״

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״טמאות: מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכעדשה…״

    14. קטע 149 מילים

      נפתחת ב״יכול בכולן תלמוד לומר מהם יכול במקצתן…״

    15. קטע 1521 מילים

      נפתחת ב״הא כיצד עד שיגיע במקצתו שהוא ככולו…״

      חכמים: רבי יוסי.

    16. קטע 165 מילים

      נפתחת ב״עריות: מיכתב כתיבן לא נצרכא…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חגיגה דף י״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026