דכל היכא דמנחה — אפילו מקמי הכי ברשותיה מנחה הלכך כל כמה שנטלה לא שנייה מידי דתיפוק מידא דהקדש:
שנויי שנייה — כשקבעה בבנין וקנייה בשנוי שמסתתה וקובעה:
שהניחה ע"פ ארובה — לפקוק הארובה וכל שעה שירצה נוטלה ולא שנייה מידי:
כדרבא — נזכר בעל הבית כו:
היינו כהררין התלויין בשערה — בסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג:
דינין מיכתב כתיבן — מפורשין יפה ומתניתין קתני יש להן סמיכה משמע שאינן מפורשין:
לא נצרכא כו' — כלומר יש בהן דברים שאינן מפורשין בפירוש כגון זה וכיוצא בה:
דכתיב נפש תחת נפש — אם אסון יהיה שמתה האשה יתן ממון דמי האשה ליורשיה שאין עליה חיוב מיתה שלא נתכוון לה אלא לחברו נתכוון דכתיב וכי ינצו אנשים יחדיו קסבר רבי נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ממון:
נתינה למעלה — לענין דמי וולדות כתיב ונתן בפלילים (שמות כא):
נתינה למטה — ונתתה נפש תחת נפש ממון ומאי נפש דמי הנפש:
והקריבו זו קבלת הדם — אע"פ שהוא לשון הולכה. אינה אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אלא אם כן קיבל הדם:
והקריב הכהן את הכל — גבי אברים כתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה:
זו הולכת אברים לכבש — דאילו הקטרה בהדיא כתיב בקרא והקטיר המזבחה:
לא תפקיה מכלל קבלה — לכל דבריה ואע"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלין את הקרבן במחשבתה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל:
במים — נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב מים חיים (ויקרא טו) מכלל דשאר טמאין לאו מים חיים בעו ומיהו במים במים המיוחדין במקוה אע"פ שהן גשמים:
בהם — כל הנוגע בהם:
מהם — כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא:
חומט — אומר אני שהוא מין שרץ שקורין לימג"א הגדל בקליפה ההולכת ומעגלת תמיד כל כמה שגדל ותחילת הניצר כקליפה של עדשה היא:
כזנב הלטאה — לפי שמפרכסת לאחר שנחתכה והיינו מקצתו שהוא ככולו שיש בו חיות:
