Talmud Builders

    Shevuot 12b

    Chapter 1 - Shevuot Shetayim Kamma

    גם: שבועות דף י״ב ע״ב, פרק א׳ שבועות שתים קמא

    English translation - Shevuot 12b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1They would bring from them dessert, like white figs, for the altar. The Gemara asks: Are white figs ever offered on the altar? But isn’t it written: “For any leavening or fruit honey you shall not cause to go up in smoke as a fire-offering to the Lord” (Leviticus 2:11)? The term “fruit honey” includes all tree fruits. The Gemara answers: Rav Ḥanina teaches: The supplementary offerings are to the altar like white figs for a person.

    2The Gemara discusses what may be used for the supplementary offerings: Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: One does not supplement the offerings of the altar with a bird burnt-offering. Rava said: This ruling is an absurdity [ burkha ]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: What is the absurdity? The ruling has a basis. I said this ruling to Rav Naḥman, and said it to him in the name of Rav Shimi of Neharde’a, as Rav Shimi of Neharde’a says: The surplus lambs that were consecrated for the daily offerings are allocated for communal gift offerings, and there is not a bird burnt-offering that is offered by the community.

    3The Gemara notes: And also Shmuel holds in accordance with this statement of Rabbi Yoḥanan, who taught that Rabbi Shimon holds that lambs consecrated for the daily offering that were not used are brought as supplementary offerings, even though they were not originally consecrated for that purpose, as Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to communal offerings, their consecration serves only to define which general category of offering they are included in, e.g., whether they are a sin-offering or burnt-offering, but it is the purpose for which they are ultimately slaughtered with a knife that defines what their precise nature is.

    4The Gemara notes: This is also taught in a baraita with regard to sin-offerings: And Rabbi Shimon concedes with regard to a goat consecrated to be used as part of the additional offerings on the pilgrimage Festivals that if it was not sacrificed on a pilgrimage Festival it can be sacrificed on a New Moon, and if was not sacrificed on a New Moon it can be sacrificed on Yom Kippur, and if it was not sacrificed on Yom Kippur it can be sacrificed on a pilgrimage Festival, and if it was not sacrificed on this pilgrimage Festival, it can be sacrificed on another pilgrimage Festival. This is because from the outset, by virtue of its consecration, it came only to atone by having its blood presented upon the external altar, but its precise nature is defined only by the purpose for which it is ultimately slaughtered.

    5Another baraita teaches the same ruling: It is taught: The sin-offering was consecrated only to atone by having its blood presented upon the external altar.

    6§ The mishna teaches: And for cases in which the defiling of the Temple or its sacrificial foods was carried out intentionally, the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur, and Yom Kippur itself, atone. The Gemara asks: From where are these matters derived?

    7The Gemara answers: They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita : The verse states with regard to the High Priest sacrificing the internal goat of Yom Kippur: “And he shall effect atonement upon the Sanctuary from the impurities of the children of Israel and from their acts of rebellion, for all their sins” (Leviticus 16:16). The verse is referring to two categories of sin. The first category is acts of rebellion [ pesha’im ]; these are the rebellious sins, and so the verse states that King Jehoram of Israel said to King Jehoshaphat of Judah: “The king of Moab rebelled [ pasha ] against me” (II Kings 3:7). And the verse states with regard to a rebellion against Judah: “Then Libnah rebelled [ tifsha ] at that time” (II Kings 8:22). The second category is sins [ ḥataot ]; these are unwitting sins, and so the verse states: “If an individual person shall transgress [ teḥeta ] unwittingly” (Leviticus 4:2).

    8§ The mishna teaches: For all other transgressions that are stated in the Torah, whether they are the minor ones or the major ones, whether they were intentional or unwitting, whether one became aware of them before Yom Kippur or did not become aware of them until after Yom Kippur, whether they involve a positive mitzva or a prohibition, whether the transgressors are subject to excision from the World-to-Come [ karet ], or to one of the court-imposed death penalties, the scapegoat sent to Azazel on Yom Kippur atones.

    9The Gemara notes that the mishna appears repetitious: Minor ones are the same as a standard positive mitzva and prohibition, major ones are the same as transgressions that are subject to karet and to court -imposed death penalties, transgressions that one became aware of are the same as intentional transgressions, and transgressions that one did not become aware of are the same as unwitting transgressions.

    10Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: For all other transgressions that are stated in the Torah, whether they are the minor ones or the major ones, whether they were performed unwittingly or whether they were performed intentionally, they each have their own halakhot . For those that were performed unwittingly, in cases where there was an uncertainty whether the act was forbidden at all, atonement is effected whether the uncertainty with regard to the transgressions became known to him before Yom Kippur or whether the uncertainty with regard to them did not become known to him until after Yom Kippur. And these are the minor ones the mishna is referring to: A standard positive mitzva and a prohibition. And these are the major ones it is referring to: Transgressions that are subject to karet and to court -imposed death penalties.

    11The Gemara asks: What are the circumstances of this positive mitzva in the mishna? If it is a case where he did not repent, the offering cannot atone for him, as the verse states: “The sacrifice of the wicked is an abomination” (Proverbs 21:27). If he did repent, then why is the mishna referring to Yom Kippur? He will achieve atonement on any other day as well, as it is taught in a baraita : If one transgressed a positive mitzva and repented, he does not move from there until he is forgiven.

    12Rabbi Zeira said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קיץ כבנות שוח למזבח - כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ כדכתיב (שמואל ב ט״ז:ב׳) הלחם והקיץ לאכול לנערים:

    וכל דבש - וכל מיני פירות האילן בכלל:

    אין מקיצין בעולת העוף - אין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף:

    הא בורכא - דבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא:

    לנדבת צבור אזלא - כדרבנן דפליגי עליה דר"א:

    ואין עולת העוף בצבור - דתניא בת"כ והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאין עוף:

    להא דר' יוחנן - דאמר לעיל תמידין שלא הוצרכו לר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה מקיצין בהן את המזבח בגופן ואין צריכין רעיה:

    סכין מושכתן למה שהן - סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו וכגון עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד:

    מודה ר"ש כו' - ומסקנא דטעמא שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון אלמא אהא הוא דקפדינא שיקרב על מזבח החיצון לכפר מקצת דבר שהוקדש לו חטאת דטומאת מקדש תקרב לטומאת מקדש ואע"פ שאין כפרתן שוה ה"נ לעולה שהוקדש לעולה יקרב:

    וכפר על הקדש - בשעיר הפנימי כתיב:

    היינו קלות היינו עשה ולא תעשה - כלומר הי ניהו קלות עשה ולא תעשה אמאי תני להו תרתי:

    היינו זדונות היינו הודע - קס"ד הודע שידע ועשה דהיינו מזיד דהא ליכא למימר הודע שנודעה לו שגגתו כדפרשינן ליה בכל דוכתי דא"כ הוה ליה חטאות ואשמות ודאין ותנן במס' כריתות (דף כה.) חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא אחר יוה"כ:

    אמר רב יהודה כו' - סיפא דמתניתין מפרשא ליה לרישא וכולהו פירוש דקלות וחמורות הוא:

    בין כשעשאן בשוגג - האי שוגג דהכא ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי כגון אכל אחת משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזה אכל:

    בין שנודע לו ספיקן - שנודע לו שבא לידי ספק חלב:

    בין שלא נודע לו - לפני יוה"כ שאכל ספק חלב אין צריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי והכי נמי תנן בכריתות (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין ויליף לה התם מקראי:

    האי עשה - דמכפר עליה יוה"כ:

    ה"ד אי דלא עשה תשובה - שאינו תוהא על חטאו:

    הא כתיב זבח רשעים תועבה - והיכי מכפר עליה קרבן יוה"כ:

    ואי דעבד תשובה - למה לי יוה"כ כל יומא נמי תשובה מכפרא עליה דתניא לא זז משם עד שמוחלין לו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבועות 12 עמוד ב

    1קיץ כבנות שוח למזבח. והכתיב: ״(ויקרא ב״, יא) ״כי כל שאור וכל דבש וגו'״! תני רב חנינא: כבנות שוח לאדם.

    2דרש ר"נ בר רב חסדא: אין מקיצין בעולת העוף. אמר רבא: הא בורכא! א"ל ר"נ בר יצחק לרבא: מאי בורכתא? אנא אמריתה ניהליה, ומשמיה דרב שימי מנהרדעא אמריתה ניהליה דאמר רב שימי מנהרדעא: מותרות לנדבת צבור אזלי, ואין עולת עוף בצבור.

    3ואף שמואל סבר להא דר' יוחנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן.

    Baraita

    4תניא נמי הכי: ומודה ר"ש בשעיר, שאם לא קרב ברגל יקרב בר"ה ואם לא קרב בר"ח יקרב ביוה"כ ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל, ואם לא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר; שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון.

    5(תנא: לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון).

    6"ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים כו'". מנהני מילי?

    7דת"ר (ויקרא טז, טז) ״וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו'״; פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר: (מלכים ב ג, ז) ״מלך מואב פשע בי״, ואומר: (מלכים ב ח, כב) ״אז תפשע לבנה בעת ההיא״. חטאות אלו השגגות, וכן הוא אומר: (ויקרא ד, ב) ״נפש כי תחטא בשגגה״.

    8"על שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות כו'".

    9היינו קלות היינו עשה ולא תעשה! חמורות היינו כריתות ומיתות ב"ד הודע היינו מזיד! לא הודע היינו שוגג!

    10אמר רב יהודה, ה"ק על שאר עבירות שבתורה בין קלות בין חמורות, בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד. אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן, בין לא נודע לו ספיקן. ואלו הן קלות עשה ולא תעשה, ואלו הן חמורות כריתות ומיתות ב"ד׃

    11האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה (משלי כא, כז) ״זבח רשעים תועבה״! אי דעבד תשובה כל יומא נמי, דתניא: עבר על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו!

    12אמר רבי זירא:

    Tosafot

    כבנות שוח לאדם - משמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג׳:ו׳) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדמשמע בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם א"נ בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וקשה לר"ת דבפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) משמע דלא חזו לאכילה כל כך דקתני גבי שביעית הוסיפו עליהן אלכסוסין ואיצטרובלין מוכסוסין ובנות שוח אבל מעיקרא לא הוה בהו שביעית משמע דגריעי ותירץ ר"ת דלאו משום דגריעי אלא ששנינו במס' שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושין לג' שנים וכשהפרי נחנט בשביעית אינו נגמר עד שנה שניה של שמיט' והשתא מעיקרא סבור דאזלינן בתר לקיטה ובסוף סבור דאזלינן בתר חנטה ועוד תירץ ר"ת דגרס בפ"ק דע"ז (שם) מוכסוסין בנות שוח בלא וי"ו ופרי אחת הוא והוא גרוע ואינו אותו ששמו בנות שוח גרידא וכן משמע בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דשנים הם דהא אמר הזאב והארי לג' שנים וכנגדן בבנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו שום חבר וי"א מוכסוסין בנות שוח ומיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) משמע דבנות שוח הן גרועין שלא נחשדו עליהן עמי הארץ דחשיב להו גבי קלין שבדמאי ושמא פרי הוא שגדל ביערים כמו עוזרדין דחשיב בהדייהו ולפי שמצוי להן מן ההפקר לא נחשדו שלא לעשר הגדל בגנותיהן ובפרדסותיהן ולא מפני שהוא גרוע:

    הא בורכא - תימה היכי ס"ד דמקיצין בעוף האמר זה מדרש דרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ומותר אשם יהא לנדבת עולה משום דכתיב (ויקרא ה׳:י״ג) לה' לכהן איזהו דבר שהוא לה' ולכהן הוי אומר זה עולה שבשר עולה כולה לה' והגיזה והעור לכהן ובעוף אין לכהן חלק בו וי"ל דהתם במותר מעות כגון הפריש מעות לחטאת ואשם כדכתיב (מלכים ב י״ב:י״ז) כסף אשם כסף חטאת והכא כשנתותר גוף אשם:

    ואין עוף בצבור - משום דכתיב ביה נפש דמשמע ביחיד דוקא וא"ת והאמר בפ' טרף בקלפי (יומא דף מא: ושם) אי זבן פרידה אחת אי עולה זבן עולה אזלא לנדבה וי"ל דאין לקנות עוף במעות שנתותרו אך אם כבר בא עוף לפנינו מקיצים בו דמה יעשה ממנו [וע"ע תוס' תמורה כג: ד"ה וששה]:

    ואף שמואל סבר לה - פי' בקונטרס להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטת סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים (דף ג. ושם) מוכח דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ואמאי דגרס בסמוך תניא נמי הכי קשה דמתני' ה"ל לאיתויי ונראה כפירוש הערוך דפי' סכין מושכתן למה שהם אם תמידים אם מוספין סכין מושכתן להיות כן דטרם משכן לסכין אין לומר איזה תמיד איזה מוסף אלא תלויין ועומדין בתנאי לב ב"ד דאף ע"פ שאמרו שהן תמידים אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה סכין לשחיטת תמיד הרי הוא תמיד ואם למוסף מוסף והוי סייעתא לר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי רבנן נפדין תמימים שהרי עדיין לא משכן לסכין ול"ג תניא נמי הכי אלא תניא וי"מ תניא נמי הכי אדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן דקתני אם לא קרב ברגל כלומר בפסח יקרב בר"ח כו' ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל פירוש בסוכות ואם לא קרב ברגל זה של סוכות יקרב ברגל אחר היינו שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו אבל טפי מרגל אחר דהיינו בפסח הבא לא מצי לאקרובי לגופיה דה"ל תרומה ישנה ולא להקיץ בגופו לפי שמתחלתו לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון כלומר לכפר בחטאת וא"א לשנותן בנדבה אלמא אין מקיצין בגופן אלא בדמיהן אבל קשה דאמאי נטר עד הכא לעיל ה"ל לאיתויי:

    שמתחלה לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון - אע"ג דבמתני' מפרש משום דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו תרתי בעינן מקדש וקדשיו ומזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי ואע"ג דמשמע לעיל דאי לאו משום גזירה אטו לפני כפרה היו מקיצין אפילו במותר חטאת הפנימית היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאת צבור לעולה:

    ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו - אין זה ב' כפרות אלא מה שקרבן אחר מכפר כדפ"ל א"נ כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:

    לא זז משם עד שמוחלים לו - ואף על גב דתנן במתני' בפרק בתרא דיומא (דף פה: ושם) על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת ואמר נמי במס' חגיגה (דף ה.) כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו מיד אפי' בשאר עבירות אינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במצות עשה מוחלין לגמרי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    קייץ למשבח כבנות שבע שהן תאני חוורתא לאדם שאוכלין אותן בקינוח סעודה:

    דרש רב נחמן ב"ר חסדא אין מקיצין צעולת העוף כדרב שימי דאמר מותרות לעולת נדבת צבור אזלי. ואין עוף בקרבנות צבור:

    ואף שמואל סבר להא דאמר ר' יוחנן דאמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן. כתומר לב ב"ד מתנה עליהן ואין נקבעין בזבח ידוע אלא בשעת שחיטתן. שעד זמן השחיטה אע"פ שאמרו עליהן כי הם תמידין רשאין לשחטן לשום זבח אחר שכך מתנה עליהם לב ב"ד שאם ירצו להקריבם לשם זבח אחר רשאין.

    תניא נמי הכי כר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימין. דתניא מודה [ר"ש] בשעיר שלא קרב בר"ח יקרב ברגל ושלא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר שתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון:

    מתני' על שאר עבירות שבתורה כו' - תירצה רב יהודה למתני' הכי עבירות הקלות עשה ולא תעשה. והחמורות שהן כריתות ומיתות ב"ד בין שעשאן בשגגה בין שעשאן במזיד. ואותן שעשאן בשגגה. בין שנודע לו ספיקן בין לא נודע ספיקן שעיר המשתלח מכפר.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 12b

    Shevuot 12b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 289 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 12b

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026