Talmud Builders

    Shevuot 12b

    Back to index

    English translation — Shevuot 12b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1They would bring from them dessert, like white figs, for the altar. The Gemara asks: Are white figs ever offered on the altar? But isn’t it written: “For any leavening or fruit honey you shall not cause to go up in smoke as a fire-offering to the Lord” (Leviticus 2:11)? The term “fruit honey” includes all tree fruits. The Gemara answers: Rav Ḥanina teaches: The supplementary offerings are to the altar like white figs for a person.

    2The Gemara discusses what may be used for the supplementary offerings: Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: One does not supplement the offerings of the altar with a bird burnt-offering. Rava said: This ruling is an absurdity [ burkha ]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: What is the absurdity? The ruling has a basis. I said this ruling to Rav Naḥman, and said it to him in the name of Rav Shimi of Neharde’a, as Rav Shimi of Neharde’a says: The surplus lambs that were consecrated for the daily offerings are allocated for communal gift offerings, and there is not a bird burnt-offering that is offered by the community.

    3The Gemara notes: And also Shmuel holds in accordance with this statement of Rabbi Yoḥanan, who taught that Rabbi Shimon holds that lambs consecrated for the daily offering that were not used are brought as supplementary offerings, even though they were not originally consecrated for that purpose, as Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to communal offerings, their consecration serves only to define which general category of offering they are included in, e.g., whether they are a sin-offering or burnt-offering, but it is the purpose for which they are ultimately slaughtered with a knife that defines what their precise nature is.

    4The Gemara notes: This is also taught in a baraita with regard to sin-offerings: And Rabbi Shimon concedes with regard to a goat consecrated to be used as part of the additional offerings on the pilgrimage Festivals that if it was not sacrificed on a pilgrimage Festival it can be sacrificed on a New Moon, and if was not sacrificed on a New Moon it can be sacrificed on Yom Kippur, and if it was not sacrificed on Yom Kippur it can be sacrificed on a pilgrimage Festival, and if it was not sacrificed on this pilgrimage Festival, it can be sacrificed on another pilgrimage Festival. This is because from the outset, by virtue of its consecration, it came only to atone by having its blood presented upon the external altar, but its precise nature is defined only by the purpose for which it is ultimately slaughtered.

    5Another baraita teaches the same ruling: It is taught: The sin-offering was consecrated only to atone by having its blood presented upon the external altar.

    6§ The mishna teaches: And for cases in which the defiling of the Temple or its sacrificial foods was carried out intentionally, the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur, and Yom Kippur itself, atone. The Gemara asks: From where are these matters derived?

    7The Gemara answers: They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita : The verse states with regard to the High Priest sacrificing the internal goat of Yom Kippur: “And he shall effect atonement upon the Sanctuary from the impurities of the children of Israel and from their acts of rebellion, for all their sins” (Leviticus 16:16). The verse is referring to two categories of sin. The first category is acts of rebellion [ pesha’im ]; these are the rebellious sins, and so the verse states that King Jehoram of Israel said to King Jehoshaphat of Judah: “The king of Moab rebelled [ pasha ] against me” (II Kings 3:7). And the verse states with regard to a rebellion against Judah: “Then Libnah rebelled [ tifsha ] at that time” (II Kings 8:22). The second category is sins [ ḥataot ]; these are unwitting sins, and so the verse states: “If an individual person shall transgress [ teḥeta ] unwittingly” (Leviticus 4:2).

    8§ The mishna teaches: For all other transgressions that are stated in the Torah, whether they are the minor ones or the major ones, whether they were intentional or unwitting, whether one became aware of them before Yom Kippur or did not become aware of them until after Yom Kippur, whether they involve a positive mitzva or a prohibition, whether the transgressors are subject to excision from the World-to-Come [ karet ], or to one of the court-imposed death penalties, the scapegoat sent to Azazel on Yom Kippur atones.

    9The Gemara notes that the mishna appears repetitious: Minor ones are the same as a standard positive mitzva and prohibition, major ones are the same as transgressions that are subject to karet and to court -imposed death penalties, transgressions that one became aware of are the same as intentional transgressions, and transgressions that one did not become aware of are the same as unwitting transgressions.

    10Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: For all other transgressions that are stated in the Torah, whether they are the minor ones or the major ones, whether they were performed unwittingly or whether they were performed intentionally, they each have their own halakhot . For those that were performed unwittingly, in cases where there was an uncertainty whether the act was forbidden at all, atonement is effected whether the uncertainty with regard to the transgressions became known to him before Yom Kippur or whether the uncertainty with regard to them did not become known to him until after Yom Kippur. And these are the minor ones the mishna is referring to: A standard positive mitzva and a prohibition. And these are the major ones it is referring to: Transgressions that are subject to karet and to court -imposed death penalties.

    11The Gemara asks: What are the circumstances of this positive mitzva in the mishna? If it is a case where he did not repent, the offering cannot atone for him, as the verse states: “The sacrifice of the wicked is an abomination” (Proverbs 21:27). If he did repent, then why is the mishna referring to Yom Kippur? He will achieve atonement on any other day as well, as it is taught in a baraita : If one transgressed a positive mitzva and repented, he does not move from there until he is forgiven.

    12Rabbi Zeira said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קיץ כבנות שוח למזבחכאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ כדכתיב (שמואל ב ט״ז:ב׳) הלחם והקיץ לאכול לנערים:

    וכל דבשוכל מיני פירות האילן בכלל:

    אין מקיצין בעולת העוףאין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף:

    הא בורכאדבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא:

    לנדבת צבור אזלאכדרבנן דפליגי עליה דר"א:

    ואין עולת העוף בצבורדתניא בת"כ והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאין עוף:

    להא דר' יוחנןדאמר לעיל תמידין שלא הוצרכו לר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה מקיצין בהן את המזבח בגופן ואין צריכין רעיה:

    סכין מושכתן למה שהןסכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו וכגון עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד:

    מודה ר"ש כו'ומסקנא דטעמא שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון אלמא אהא הוא דקפדינא שיקרב על מזבח החיצון לכפר מקצת דבר שהוקדש לו חטאת דטומאת מקדש תקרב לטומאת מקדש ואע"פ שאין כפרתן שוה ה"נ לעולה שהוקדש לעולה יקרב:

    וכפר על הקדשבשעיר הפנימי כתיב:

    היינו קלות היינו עשה ולא תעשהכלומר הי ניהו קלות עשה ולא תעשה אמאי תני להו תרתי:

    היינו זדונות היינו הודעקס"ד הודע שידע ועשה דהיינו מזיד דהא ליכא למימר הודע שנודעה לו שגגתו כדפרשינן ליה בכל דוכתי דא"כ הוה ליה חטאות ואשמות ודאין ותנן במס' כריתות (דף כה.) חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא אחר יוה"כ:

    אמר רב יהודה כו'סיפא דמתניתין מפרשא ליה לרישא וכולהו פירוש דקלות וחמורות הוא:

    בין כשעשאן בשוגגהאי שוגג דהכא ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי כגון אכל אחת משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזה אכל:

    בין שנודע לו ספיקןשנודע לו שבא לידי ספק חלב:

    בין שלא נודע לולפני יוה"כ שאכל ספק חלב אין צריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי והכי נמי תנן בכריתות (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין ויליף לה התם מקראי:

    האי עשהדמכפר עליה יוה"כ:

    ה"ד אי דלא עשה תשובהשאינו תוהא על חטאו:

    הא כתיב זבח רשעים תועבהוהיכי מכפר עליה קרבן יוה"כ:

    ואי דעבד תשובהלמה לי יוה"כ כל יומא נמי תשובה מכפרא עליה דתניא לא זז משם עד שמוחלין לו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    שבועות 12 עמוד ב

    1קיץ כבנות שוח למזבח. והכתיב: ״(ויקרא ב״, יא) ״כי כל שאור וכל דבש וגו'״! תני רב חנינא: כבנות שוח לאדם.

    2דרש ר"נ בר רב חסדא: אין מקיצין בעולת העוף. אמר רבא: הא בורכא! א"ל ר"נ בר יצחק לרבא: מאי בורכתא? אנא אמריתה ניהליה, ומשמיה דרב שימי מנהרדעא אמריתה ניהליה דאמר רב שימי מנהרדעא: מותרות לנדבת צבור אזלי, ואין עולת עוף בצבור.

    3ואף שמואל סבר להא דר' יוחנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן.

    Baraita

    4תניא נמי הכי: ומודה ר"ש בשעיר, שאם לא קרב ברגל יקרב בר"ה ואם לא קרב בר"ח יקרב ביוה"כ ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל, ואם לא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר; שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון.

    5(תנא: לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון).

    6"ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים כו'". מנהני מילי?

    7דת"ר (ויקרא טז, טז) ״וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו'״; פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר: (מלכים ב ג, ז) ״מלך מואב פשע בי״, ואומר: (מלכים ב ח, כב) ״אז תפשע לבנה בעת ההיא״. חטאות אלו השגגות, וכן הוא אומר: (ויקרא ד, ב) ״נפש כי תחטא בשגגה״.

    8"על שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות כו'".

    9היינו קלות היינו עשה ולא תעשה! חמורות היינו כריתות ומיתות ב"ד הודע היינו מזיד! לא הודע היינו שוגג!

    10אמר רב יהודה, ה"ק על שאר עבירות שבתורה בין קלות בין חמורות, בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד. אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן, בין לא נודע לו ספיקן. ואלו הן קלות עשה ולא תעשה, ואלו הן חמורות כריתות ומיתות ב"ד׃

    11האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה (משלי כא, כז) ״זבח רשעים תועבה״! אי דעבד תשובה כל יומא נמי, דתניא: עבר על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו!

    12אמר רבי זירא:

    Tosafot

    כבנות שוח לאדםמשמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג׳:ו׳) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדמשמע בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם א"נ בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וקשה לר"ת דבפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) משמע דלא חזו לאכילה כל כך דקתני גבי שביעית הוסיפו עליהן אלכסוסין ואיצטרובלין מוכסוסין ובנות שוח אבל מעיקרא לא הוה בהו שביעית משמע דגריעי ותירץ ר"ת דלאו משום דגריעי אלא ששנינו במס' שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושין לג' שנים וכשהפרי נחנט בשביעית אינו נגמר עד שנה שניה של שמיט' והשתא מעיקרא סבור דאזלינן בתר לקיטה ובסוף סבור דאזלינן בתר חנטה ועוד תירץ ר"ת דגרס בפ"ק דע"ז (שם) מוכסוסין בנות שוח בלא וי"ו ופרי אחת הוא והוא גרוע ואינו אותו ששמו בנות שוח גרידא וכן משמע בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דשנים הם דהא אמר הזאב והארי לג' שנים וכנגדן בבנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו שום חבר וי"א מוכסוסין בנות שוח ומיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) משמע דבנות שוח הן גרועין שלא נחשדו עליהן עמי הארץ דחשיב להו גבי קלין שבדמאי ושמא פרי הוא שגדל ביערים כמו עוזרדין דחשיב בהדייהו ולפי שמצוי להן מן ההפקר לא נחשדו שלא לעשר הגדל בגנותיהן ובפרדסותיהן ולא מפני שהוא גרוע:

    הא בורכאתימה היכי ס"ד דמקיצין בעוף האמר זה מדרש דרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ומותר אשם יהא לנדבת עולה משום דכתיב (ויקרא ה׳:י״ג) לה' לכהן איזהו דבר שהוא לה' ולכהן הוי אומר זה עולה שבשר עולה כולה לה' והגיזה והעור לכהן ובעוף אין לכהן חלק בו וי"ל דהתם במותר מעות כגון הפריש מעות לחטאת ואשם כדכתיב (מלכים ב י״ב:י״ז) כסף אשם כסף חטאת והכא כשנתותר גוף אשם:

    ואין עוף בצבורמשום דכתיב ביה נפש דמשמע ביחיד דוקא וא"ת והאמר בפ' טרף בקלפי (יומא דף מא: ושם) אי זבן פרידה אחת אי עולה זבן עולה אזלא לנדבה וי"ל דאין לקנות עוף במעות שנתותרו אך אם כבר בא עוף לפנינו מקיצים בו דמה יעשה ממנו [וע"ע תוס' תמורה כג: ד"ה וששה]:

    ואף שמואל סבר להפי' בקונטרס להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטת סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים (דף ג. ושם) מוכח דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ואמאי דגרס בסמוך תניא נמי הכי קשה דמתני' ה"ל לאיתויי ונראה כפירוש הערוך דפי' סכין מושכתן למה שהם אם תמידים אם מוספין סכין מושכתן להיות כן דטרם משכן לסכין אין לומר איזה תמיד איזה מוסף אלא תלויין ועומדין בתנאי לב ב"ד דאף ע"פ שאמרו שהן תמידים אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה סכין לשחיטת תמיד הרי הוא תמיד ואם למוסף מוסף והוי סייעתא לר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי רבנן נפדין תמימים שהרי עדיין לא משכן לסכין ול"ג תניא נמי הכי אלא תניא וי"מ תניא נמי הכי אדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן דקתני אם לא קרב ברגל כלומר בפסח יקרב בר"ח כו' ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל פירוש בסוכות ואם לא קרב ברגל זה של סוכות יקרב ברגל אחר היינו שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו אבל טפי מרגל אחר דהיינו בפסח הבא לא מצי לאקרובי לגופיה דה"ל תרומה ישנה ולא להקיץ בגופו לפי שמתחלתו לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון כלומר לכפר בחטאת וא"א לשנותן בנדבה אלמא אין מקיצין בגופן אלא בדמיהן אבל קשה דאמאי נטר עד הכא לעיל ה"ל לאיתויי:

    שמתחלה לא בא אלא לכפר על מזבח החיצוןאע"ג דבמתני' מפרש משום דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו תרתי בעינן מקדש וקדשיו ומזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי ואע"ג דמשמע לעיל דאי לאו משום גזירה אטו לפני כפרה היו מקיצין אפילו במותר חטאת הפנימית היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאת צבור לעולה:

    ועל זדון טומאת מקדש וקדשיואין זה ב' כפרות אלא מה שקרבן אחר מכפר כדפ"ל א"נ כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:

    לא זז משם עד שמוחלים לוואף על גב דתנן במתני' בפרק בתרא דיומא (דף פה: ושם) על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת ואמר נמי במס' חגיגה (דף ה.) כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו מיד אפי' בשאר עבירות אינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במצות עשה מוחלין לגמרי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    קייץ למשבח כבנות שבע שהן תאני חוורתא לאדם שאוכלין אותן בקינוח סעודה:

    דרש רב נחמן ב"ר חסדא אין מקיצין צעולת העוף כדרב שימי דאמר מותרות לעולת נדבת צבור אזלי. ואין עוף בקרבנות צבור:

    ואף שמואל סבר להא דאמר ר' יוחנן דאמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן. כתומר לב ב"ד מתנה עליהן ואין נקבעין בזבח ידוע אלא בשעת שחיטתן. שעד זמן השחיטה אע"פ שאמרו עליהן כי הם תמידין רשאין לשחטן לשום זבח אחר שכך מתנה עליהם לב ב"ד שאם ירצו להקריבם לשם זבח אחר רשאין.

    תניא נמי הכי כר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימין. דתניא מודה [ר"ש] בשעיר שלא קרב בר"ח יקרב ברגל ושלא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר שתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון:

    מתני' על שאר עבירות שבתורה כו'תירצה רב יהודה למתני' הכי עבירות הקלות עשה ולא תעשה. והחמורות שהן כריתות ומיתות ב"ד בין שעשאן בשגגה בין שעשאן במזיד. ואותן שעשאן בשגגה. בין שנודע לו ספיקן בין לא נודע ספיקן שעיר המשתלח מכפר.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 12b

    Shevuot 12b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 289 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קיץ כבנות שוח למזבח כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ כדכתיב (שמואל ב ט״ז:ב׳) הלחם והקיץ לאכול לנערים:

    וכל דבש וכל מיני פירות האילן בכלל:

    אין מקיצין בעולת העוף אין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף:

    הא בורכא דבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא:

    לנדבת צבור אזלא כדרבנן דפליגי עליה דר"א:

    ואין עולת העוף בצבור דתניא בת"כ והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאין עוף:

    להא דר' יוחנן דאמר לעיל תמידין שלא הוצרכו לר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה מקיצין בהן את המזבח בגופן ואין צריכין רעיה:

    סכין מושכתן למה שהן סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו וכגון עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כבנות שוח לאדם משמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג׳:ו׳) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדמשמע בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם א"נ בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וקשה לר"ת דבפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) משמע דלא חזו לאכילה כל כך דקתני גבי שביעית הוסיפו עליהן אלכסוסין ואיצטרובלין מוכסוסין ובנות שוח אבל מעיקרא לא הוה בהו שביעית משמע דגריעי ותירץ ר"ת דלאו משום דגריעי אלא ששנינו במס' שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושין לג' שנים וכשהפרי נחנט בשביעית אינו נגמר עד שנה שניה של שמיט' והשתא מעיקרא סבור דאזלינן בתר לקיטה ובסוף סבור דאזלינן בתר חנטה ועוד תירץ ר"ת דגרס בפ"ק דע"ז (שם) מוכסוסין בנות שוח בלא וי"ו ופרי אחת הוא והוא גרוע ואינו אותו ששמו בנות שוח גרידא וכן משמע בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דשנים הם דהא אמר הזאב והארי לג' שנים וכנגדן בבנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו שום חבר וי"א מוכסוסין בנות שוח ומיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) משמע דבנות שוח הן גרועין שלא נחשדו עליהן עמי הארץ דחשיב להו גבי קלין שבדמאי ושמא פרי הוא שגדל ביערים כמו עוזרדין דחשיב בהדייהו ולפי שמצוי להן מן ההפקר לא נחשדו שלא לעשר הגדל בגנותיהן ובפרדסותיהן ולא מפני שהוא גרוע:

    הא בורכא תימה היכי ס"ד דמקיצין בעוף האמר זה מדרש דרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ומותר אשם יהא לנדבת עולה משום דכתיב (ויקרא ה׳:י״ג) לה' לכהן איזהו דבר שהוא לה' ולכהן הוי אומר זה עולה שבשר עולה כולה לה' והגיזה והעור לכהן ובעוף אין לכהן חלק בו וי"ל דהתם במותר מעות כגון הפריש מעות לחטאת ואשם כדכתיב (מלכים ב י״ב:י״ז) כסף אשם כסף חטאת והכא כשנתותר גוף אשם:

    ואין עוף בצבור משום דכתיב ביה נפש דמשמע ביחיד דוקא וא"ת והאמר בפ' טרף בקלפי (יומא דף מא: ושם) אי זבן פרידה אחת אי עולה זבן עולה אזלא לנדבה וי"ל דאין לקנות עוף במעות שנתותרו אך אם כבר בא עוף לפנינו מקיצים בו דמה יעשה ממנו [וע"ע תוס' תמורה כג: ד"ה וששה]:

    ואף שמואל סבר לה פי' בקונטרס להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטת סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים (דף ג. ושם) מוכח דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ואמאי דגרס בסמוך תניא נמי הכי קשה דמתני' ה"ל לאיתויי ונראה כפירוש הערוך דפי' סכין מושכתן למה שהם אם תמידים אם מוספין סכין מושכתן להיות כן דטרם משכן לסכין אין לומר איזה תמיד איזה מוסף אלא תלויין ועומדין בתנאי לב ב"ד דאף ע"פ שאמרו שהן תמידים אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה סכין לשחיטת תמיד הרי הוא תמיד ואם למוסף מוסף והוי סייעתא לר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי רבנן נפדין תמימים שהרי עדיין לא משכן לסכין ול"ג תניא נמי הכי אלא תניא וי"מ תניא נמי הכי אדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן דקתני אם לא קרב ברגל כלומר בפסח יקרב בר"ח כו' ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל פירוש בסוכות ואם לא קרב ברגל זה של סוכות יקרב ברגל אחר היינו שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו אבל טפי מרגל אחר דהיינו בפסח הבא לא מצי לאקרובי לגופיה דה"ל תרומה ישנה ולא להקיץ בגופו לפי שמתחלתו לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון כלומר לכפר בחטאת וא"א לשנותן בנדבה אלמא אין מקיצין בגופן אלא בדמיהן אבל קשה דאמאי נטר עד הכא לעיל ה"ל לאיתויי:

    שמתחלה לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון אע"ג דבמתני' מפרש משום דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו תרתי בעינן מקדש וקדשיו ומזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי ואע"ג דמשמע לעיל דאי לאו משום גזירה אטו לפני כפרה היו מקיצין אפילו במותר חטאת הפנימית היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאת צבור לעולה:

    ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו אין זה ב' כפרות אלא מה שקרבן אחר מכפר כדפ"ל א"נ כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:

    לא זז משם עד שמוחלים לו ואף על גב דתנן במתני' בפרק בתרא דיומא (דף פה: ושם) על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת ואמר נמי במס' חגיגה (דף ה.) כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו מיד אפי' בשאר עבירות אינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במצות עשה מוחלין לגמרי:

    Tosafot on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    קייץ למשבח כבנות שבע שהן תאני חוורתא לאדם שאוכלין אותן בקינוח סעודה:

    דרש רב נחמן ב"ר חסדא אין מקיצין צעולת העוף כדרב שימי דאמר מותרות לעולת נדבת צבור אזלי. ואין עוף בקרבנות צבור:

    ואף שמואל סבר להא דאמר ר' יוחנן דאמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן. כתומר לב ב"ד מתנה עליהן ואין נקבעין בזבח ידוע אלא בשעת שחיטתן. שעד זמן השחיטה אע"פ שאמרו עליהן כי הם תמידין רשאין לשחטן לשום זבח אחר שכך מתנה עליהם לב ב"ד שאם ירצו להקריבם לשם זבח אחר רשאין.

    תניא נמי הכי כר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימין. דתניא מודה [ר"ש] בשעיר שלא קרב בר"ח יקרב ברגל ושלא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר שתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון:

    מתני' על שאר עבירות שבתורה כו' תירצה רב יהודה למתני' הכי עבירות הקלות עשה ולא תעשה. והחמורות שהן כריתות ומיתות ב"ד בין שעשאן בשגגה בין שעשאן במזיד. ואותן שעשאן בשגגה. בין שנודע לו ספיקן בין לא נודע ספיקן שעיר המשתלח מכפר.

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קרבנות הצבור סכין מושכחתן למה שהן פירש רש"י ז"ל: דאליבא דר"ש קאמר, כלומר שאם מתחלה עולה (עולה) חובה לסוף עולה נדבה ואין צריכין רעיה, וה"ק סכין השוחטו סתם מושכתו לקרבן שהופרשו מתחלה לכך, ואפי' אין זה אותו קרבן עצמו כגון עולה תמיד לעולת קיץ, וכן פי' גם הרב ר' יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל ללשון אחר, ואיו מחוור אלא אליבא דרבנן דר"ש דאית להו נפדין תמידין קאמר, וכדגרסי' בפ"ק דזבחים (ו, ב) דגרסינן התם אמר ר' זירא שאני קרבנות צבור דלב ב"ד מתנה עליהם כדשמואל, דאמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכחתן למה שהן, והכי נמי מוכח הכין מדאמרינן ואף שמואל סבר לה להא דר' יוחנן דאמר ר' יהודה אמר שמואל (ל)קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן, ור' יוחנן כרבנן אית ליה דלב ב"ד מתנה עליהם, אלמא שמואל נמי לרבנן דר"ש קאמר. ור"ח ז"ל פירש מושכן למה שהן עכשו, כלומר שאין הקדש התמידין מושכן להיות תמידין, ולא הוקבעו לכך, אלא הסכין הוא שמושכן וקובען למה שהן, שעד שעת השחיטה יכול לשנותן ולפדותן אם לא הוצרכו לצבור, דלב ב"ד מתנה עליהם וכדר' יוחנן קמית', ול"ג תניא נמי הכי ואמתני' קאי, וגם כן פי' הרב ר' יוסף הלוי ז"ל בא' מן הלשונות והוא הנכון, וכן פי' בתוס'.

    Rashba on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    כבנות שוח לאדם פי' דברייתא לישנא כלילא דכבנות שוח לאדם כך הם אלו קייץ למזבח והקשה ר"ת ז"ל דהכא משמע דבנות שבע משובחות הן ואלו בתוספתא תניא ומייתינן לה בפ"ק דע"ז הוסיפו עליהן אלכוסין ומוכוסין ובנות שוח אבל מעיקר' לא משום דגריעי כדפי' רש"י ז"ל וכן בפ' כיצד מברכין דמוני להו במתניתא גבי החלין שבדמאי שלא נחשדו עליהם עמי הארץ. ומשמע לפי שהן גרועין ואין חסין עליהם מלעשרן ותי' דההיא דשביעית לא מפני שהן גרועות אלא מפני שהן מתבשלות להיות להן גמר פרי עד ג' שנים והחונטות בשביעית אין נלקטת עד שנה שנייה לשמיטה וכדתנן התם בנות שוח שביעית שלהן שנייה לשמיטה ומעיקרא סבור דאזלינן בהו בתר לקיטה ולכך אין בהם משום שביעית ולבסוף אמור דאזלינן בתר חנטה וההיא דהקלין שבדמאי לאו משום דגרועות אלא שהיו מצויין הרב' וכמו שאמרו בירושלמי שגדלין בגנותיה' ובפרדסותיהן הרבה ואפשר שאף ביערים הם מצויות וכעין עוזרדין דמני התם בהדייהו ויש מתרצין דתרי מיני בנות שוח הן יש מהם גרועות ויש מהם חשובות תדע דבפ"ק דע"ז אמרי' דבנות שוח הן תאיני חוורתא ואלו במס' נדרים דתאיני חוורתא ובנות שוח שני מינין הם:

    דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מקייצין בעולת העוף אמר רבא האי בורכה תמיהא מילתא במאי קמפלגי הני אמוראי דהא היינו פלוגתא דר"א ות"ק במתני' ואשם שמתו בעליו וכו' ואוקימנא פלוגתא דידהו בנדבת עולת העוף בחד לישנא דהתם וכדכתיבנא לעיל ואי רבא כר"א ס"ל לא הול"ל האי בורכא וי"ל דרבא משמע ליה דכיון דפסיק ואמר רב נחמן אין מקייצין בעולת העוף מכלל דס"ל דהא דכ"ע היא וליכא בה פלוגתא דאי לת"ק דהתם קאמר לא הו"ל למימר הכי בהדיא ומשום דרבא סבר כלישנא בתרא דהתם דהא פלוגתא דתנאי היא להכי אמר האי בורכא ורב נחמן בר יצתק אמר דלאו בורכתא היא דאיהו אמרה ניהליה דס"ל דפלוגתא דת"ק ור"א אינו בלישנא קמא דהתם דבנדבת יחיד פליגי דאלו בנדבת עולת העוף לא פליגי כלל ויהיב טעמא למלתיה משום דמותרות לנדבת צבור אזלי ואין עוף בצבור והא דאמרינן אין עוף בצבור פי' רש"י ז"ל דנפקא ליה מדתניא בספרי והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין צבור מביאין עוף וא"ת ולרבא וכן לההוא לישנא בתרא דאמרי' דעולת העוף איכא בינייהו ההיא דספרי מאי אמרי בה וי"ל דלא שמעת להו א"נ בשאר נדבות דלאו הוו ממותרות ואידך סבר דההיא סתמא היא בכל דבר והקשה הרב ר' משה מאיברא ז"ל ותיפוק ליה ממדרש יהוידע דבמסכת שקלים דאמרי' כתוב א' אומר כחטאת האשם הוא וכתוב א' אומר אשם הוא אשום אשם לה' עד שבא יהוידע ודרש כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו ממותר חטאות ואשמות יקחו בהם עולות הבשר לה' והעורות לכהנים ויתקיימו ב' המקראות ומעתה אין מקריבין ממותרות אלו עולת העוף דא"כ היאך יתקיימו ב' המקראות שהרי אין עור בעולת העוף ותי' דמוקמי לה להא דהכא במותרות שמנים וסלתות ושאר המותרות השנויין במס' שקלים שמקייצין בהם את המזבח ולא כמותרות חטאות ואשמות ומשום הא אצטריך הכא טעמא דאין עולת עוף בצבור ונכון הוא ומיהא ההיא מתניתא דאשם שנתכפרו בעליו קשיא לר"א לההיא לישנא דאוקמי פלוגתייהו בעולת העוף וי"ל דלההיא לישנא לית ליה לר"א מדרש יהוידע א"נ דההוא במותרות אחרות של אשם אבל נתכפרו בעליו באחר או שמתו בעליו דהלכתא גמירי לה שתהא רועה הכי גמירא לה דתהוי אפי' בעולת העוף כנ"ל:

    ואף שמואל סבר לה להא דר"י דאמר ר' יהודה אמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן פי' רש"י ז"ל סבר לה לדר"י דאמר לעיל דלר"ש תמידי שלא הוצרכו מקייצין בגופן ממש בלא רעיה דאמר שמואל אליבא דר"ש קרבנות צבור שלא הוצרכו סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרשה מתחלה ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו כגון עולת תמיד לעולת קייץ המזבח אם אינו ראוי לתמיד והקשו עליו דא"כ מאי למה שהן למה שהיו מבע"ל ועוד סכין מאי עביד בהא ועוד דבפ"ק דזבחים מוכח בהדיא דהא דשמואל לרבנן היא ולא לר"ש דאמרינן התם א"ר זירא שאני קרבנות צבור דלב ב"ד מתנה עלייהו כדשמואל דאמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן ואלו ר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה לכן הנכון כמו שפי' ר"ח ז"ל דהא דר"י היינו דר"י קמייתא דריש שמעתין דאמר בתמידין שלא הוצרכו לרבנן נפדין תמימים והיינו דשמואל קרבנות צבור שלא הוצרכו סכין מושכתן למה שהן בסופן והיינו מטעמא דפריש תלמודא לעיל לדר"י דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לא יהיו לדמיהן נמצא שלא נולד עיקר הפרשתן עד שעת שחיטה שהסכין מושכתן למה שהן בשעת שחיטה אם לעולת תמיד אם לעולת קייץ דאע"ג דההיא דר"י רחוקה היא מסוגייא דהשתא הא לא קשיא דכולה סוגיין על ההיא דר"י גרידא והיא עיקר השמועה:

    הא דגרסי מוקצת נוסחי תניא נמי הכי כבר פירשתיה לעיל לשיטת רש"י ז"ל ועוד יש לפרשה לפי אותה שיטה דסייעתיה מדאריך טובא בהא מתניתא מה יעשו משעיר זה ולא אישתמיט לומר שיקייצו בגופם מכלל דשעירי חטאת אין מקייצין בגופן ומיהו העיקר דלא גרסי' ליה וכדכתיבנא לעיל:

    הא דתנן ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר פנימי מכפר ולעיל תנן שהוא מכפר גם על שגגת מקדש וקדשיו לא תיקשי לן הא דדרשינן לעיל בפרקין כפרה א' מכפר ואינו מכפר שתי כפרות דהא פרישנא לעיל ואוכחנא מדוכתה דההיא לא איתמרא אלא למימר שאינו מכפר על כפרתו ועל מה שאחרים מכפרים כגון אדחיצון או אדציץ ודכוותיה אבל אדידיה מכפר הוא כמה כפרות והכא הא כתיב עליה ומפשעיהם לכל חטאתם שהוא כולל הזדון והשגגות דפשעים אלו המרדים וחטאות אלו השגגות כדאתמר בגמ' וגדולה מזו שהיו רוצים להביא אף ג' טומאות חמורות אי לאו דמעטינהו קרא. ה"ג אלא שהפר מכפר ולא גרסינן שדם הפר דהא אין הכפרה בדם לחוד אלא עם וידויו כדאמרינן בגמרא לר' יהודה דאוקימנא מתני' כוותיה:

    היינו זדונות היינו הודע פי' רש"י ז"ל דליכא לפרושי דהודע היינו שנודע לו לבסוף שחטא כדכתיב בקראי או הודע אליו חטאתו אשר חטא דא"כ הו"ל חייבי חטאות ודאין שאין יו"הכ מכפר עליהם כדתנן במשנת כריתות וכדכתיבנא לעיל בפרקין להכי פרישנא היינו שהודע לו ספיקו דהיינו אשמות תלויות שיו"הכ תולה עליהן ופטורין כדאיתא התם:

    Ritva on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg, 1827 · Public Domain

    Meiri

    כל שבחטאת מתה באשם רועה וכל שאמרו עליו לרעות ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה וכל נדבה האמורה בענינים אלו פי' עולה לקיץ המזבח והיא עולת צבור ואין בעליה סומכים עליה ונסכיה קרבים משל צבור ומה שאמ' ר' יהושע יביא בדמיו עולה פי' שיביאה בעליה בתורת עולת יחיד לסמוך עליה ולהקריב נסכיה משלו ואין הלכה כן אלא לנדבת צבור ומעתה אין לוקחין בדמים אלו עופות שאין צבור מקריבין עולת העוף כך אמרו בתורת כהנים היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף ומאחר שפסקנו שהתמידין שלא הוצרכנו נפדין תמימים על הדרך שביארנו למדת שקרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן כלומר שהשחיטה גומרת ענינם ולא הקדשתן או הפרשתן שאין קדושתן מוחלטת בהקדשתן או בהפרשתן הואיל ואפשר ליפדות תמימים ואין הקרבתן מתבררת וגדולי הרבנים פרשו בו ענין אחר:

    Meiri on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לנדבת צבור אזלא כרבנן דפליגי עליה דר"א עכ"ל דס"ל לעיל ימותו ור' יהושע דסבר לעיל דאזלי לנדבת יחיד היינו במותר אשם של יחיד שמתו בעליו או כו' אבל הכא במותרות של צבור ר"י נמי מודה דאזיל לנדבת צבור ויש לדקדק לעיל דמפרש מה דבין דברי ר"י לדברי חכמים כו' אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו לדברי חכמים הכל באה לנדבת צבור ואין מקיצין בעולת עוף דאין עולת עוף בצבור ולר"י מותר אשם יחיד לנדבת יחיד אזלא ומצי לאתויי עולת עוף וי"ל דאפי' לר' יהושע נדבת יחיד מ"מ לא מצי לאתויי עולת העוף דאין לכהן חלק בו מדרשא דיהוידע הכהן כמ"ש התוס' ודו"ק:

    תוס' בד"ה הא בורכא כו' דרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ומותר אשם כו' עכ"ל מותר חטאת היינו לר"ש אבל לר"י אין לך מותר חטאת הבא לנדבה אלא מותר אשם מדרשא דיהוידע ועיין בתמורה פ' ולד חטאת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ואין וכו' דמה יעשה ממנו עיין נזיר דף כז ע"א תוס' ד"ה וכ"ת:

    Gilyon HaShas on Shevuot 12b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 12, Amud Bet, about 289 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “קיץ כבנות שוח למזבח. והכתיב: (ויקרא ב,…”

      Named: רב חנינא.

    2. Segment 241 words

      Opens “דרש ר"נ בר רב חסדא: אין מקיצין…”

      Named: רב חסדא, רב שימי, רבא.

    3. Segment 317 words

      Opens “ואף שמואל סבר להא דר' יוחנן, דאמר…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    4. Segment 440 words

      Opens “תניא נמי הכי: ומודה ר"ש בשעיר, שאם…”

      Named: רב ברגל, רב בר, רב ביוה.

    5. Segment 58 words

      Opens “(תנא: לא הוקדש אלא לכפר על מזבח…”

    6. Segment 611 words

      Opens “"ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה…”

    7. Segment 748 words

      Opens “דת"ר (ויקרא טז, טז) ״וכפר על הקדש…”

    8. Segment 89 words

      Opens “"על שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות…”

    9. Segment 918 words

      Opens “היינו קלות היינו עשה ולא תעשה! חמורות…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “אמר רב יהודה, ה"ק על שאר עבירות…”

      Named: רב יהודה.

    11. Segment 1132 words

      Opens “האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה…”

    12. Segment 123 words

      Opens “אמר רבי זירא:…”

      Named: רבי זירא.

    Sages named on this page

    • Rav Shimi of Nehardea · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Shimi of Nehardea was an Amora of the fourth generation, appearing as a contemporary or colleague of Rava.

      Source: Shevuot 12b · Segment 2 — “…אמריתה ניהליה דאמר רב שימי מנהרדעא: מותרות לנדבת צבור…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shevuot 12b · Segment 3 — “ואף שמואל סבר להא דר' יוחנן, דאמר רב יהודה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Shevuot 12b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026