בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד א׳

    מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־409 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    הפאה לא נתנה בו תורה שיעור ואע"פ שאין לפאה שיעור נתנו בו חכמים שיעור אחת מששים:

    וכן הבכורים ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו:ב׳) ולא נאמר כמה:

    והראיון לקמן מפרש:

    אמר רבי יוחנן כסבורין היינו לפרש האי אין לו שיעור דקתני הכא:

    אין להן שיעור למעלה שיביא כמה שירצה:

    אבל למטה יש לו שיעור שלא לפחות ממעה כסף כמו ששנינו במשנתינו והיינו סבורין דשיעור דאורייתא הוא:

    עד שבא ר' אושעיא ברבי ולימד ברבי גדול בדורו:

    ולימד שאין לו שיעור לא למטה ולא למעלה מן התורה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chagigah 7a · Sefaria

    תוספות

    והבכורים אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה הדר פריך בירושלמי רבי ברכיה בעי למה לא תנינן עפר לסוטה אפר פרה רוק יבמה דם צפור של מצורע א"ר יוסי לא אייתינן במתני' אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה ואלו אע"פ שמוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה:

    גמילות חסדים בירושלמי הדא תימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור וביקור חולים דאין לו שיעור כדאיתא בנדרים (דף לט:) הוי בכלל גמילות חסדים:

    כסבורין אנו לומר דיש לו שיעור למטה וסבירא ליה כאידך תנא בירושלמי דחשיב פאה דיש לה שיעור למטה:

    רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה דכיון דאייתי בראייה חדא זימנא מיפטר בכך אם ירצה או יביא כמו שירצה אבל ראיית פנים בקרבן יש לו שיעור דסבירא ליה לרבי יוחנן מעה כסף ושתי כסף דאורייתא והכי איתא בירושלמי דמסכת פאה מתני' בראייה אבל בקרבן יש לו שיעור דא"ר יוחנן מעה כסף שתי כסף דאורייתא ועוד אמר במכילתין רבי יוחנן כדעתיה דאמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני ואמר מעה כסף ושתי כסף דאורייתא וריש לקיש דמוקי לה בראיית פנים בקרבן סבירא ליה כר' (יהושע) דאמר מעה כסף שתי כסף דרבנן וכן אמר התם לא יראו פני כל שהוא אבל חכמים נתנו להם שיעור מעה כסף שתי כסף ומיהו הש"ס שלנו לא נחית להכי אלא להך לישנא קמא משמע דבעי למימר דמתניתין מיירי אף במועד הלכך לא מצי לאוקמי בראיית קרבן דאז לא מיחייב כלל להביא אבל בראיית פנים מיחייב לבוא חדא זימנא ומשם (זה) והלאה אין לו שיעור וריש לקיש אמר דמתני' נמי בראיית פנים בקרבן דמיחייב להביא ומ"מ צריך לומר דסבירא ליה כרבי יהושע כדפירשתי כדי שלא יהא שיעור כלל ולאידך לישנא דאתא ואייתי בו ביום קאמר דלא מקבלינן משום בל תוסיף כיון דכבר נפיק אבל למחר וליומא אוחרא מצי להביא אם ירצה והא לא פטר ליה קרא מה אני בחנם רק בחיובא אבל אי מייתי שפיר מקבלינן וכן משמע לישנא דלעיל דאתא ולא אייתי בשאר יומי ולא פליג רבי יוחנן רק דלא מיחייב לאתויי אבל אי מייתי מקבלינן שפיר וריש לקיש לא איתותב אלא משום דמיחייב ולא מחייב ליה קרא ולא דמי האי יש לו שיעור לההיא דירושלמי דהתם מלמטה מיירי (ודחי) הקרבן אבל הכא קיימינן שיעור בהבאתו ואם נבוא להשוותם יחד הא לקרבן יש לו שיעור למטה כדאיתא בירושלמי וה"נ דין הוא שיש לו שיעור בהבאתו אי בעי מייתי אי מקבלינן מיניה או לא ומיהו לפי לשון הירושלמי לא ידענא היכי מוקי לה מתני' בראיית פנים בעזרה ולא בקרבן משום שיש לה שיעור כרבי יוחנן והא חשיב פאה שיש לה שיעור למטה ושמא דאיבעי ליישבו למתני' כדברי הכל אף כתנא דאמר פאה אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה ומתוקמא בראיית פנים לחוד לרבי יוחנן כן נראה לי הפירוש דהך שמעתתא:

    Tosafot on Chagigah 7a · Sefaria

    רבנו חננאל

    תנן התם אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון כו'.

    א"ר יוחנן בא ר' אושעיה ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. אבל חכמים אומרים הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף.

    מאי הראיון ר' יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה כלומר ביאתו ויציאתו בעזרה כמה פעמים אין לה שיעור.

    ר"ל אמר ראיית פנים בקרבן.

    ואמרינן בעיקר הרגל כלומר בתחלת הרגל בעת בואו להקביל פנים בעזרה דברי הכל ראיית [פנים] בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל וכל עידן דמייתי ועייל כ"ע לא פליגי דמקבלין מיניה כי פליגי היכא דאתא בשאר ימות הרגל ולא אייתי ר' יוחנן אומר עייל דלא צריך לאתויי כל זמן דעייל ור' שמעון בן לקיש [אומר] לא עייל אלא אי מייתי קרבן בהדיה. ומותיב ר"ל והכתיב ולא יראו פני ריקם. ופריק ר' יוחנן ההוא בעיקר הרגל כי קאמרינן דלא צריך היכא דאייתי בעיקר הרגל ולא אייתי בשאר ימות הרגל.

    איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ובמנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה כו' ופריק רבי יוחנן ההיא בעיקר הרגל וכן בהא דר' יוסי ב"ר יהודה והדר ר' יוחנן ומותיב ליה לר"ל כתיב יראה וקרינן יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם.

    ופרקינן אלא לעולם בעו לאתויי דהא כתיב ולא יראו פני ריקם וכל היכא דאתא ולא אייתי אע"ג דעבר כ"ע לא פליגי דעייל בעזרה ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי בעיקר הרגל.

    ר' יוחנן אומר תוב לא מייתי דראיית פנים בעזרה הוא דאין לו שיעור וכל אימת דאתי עייל אבל ראיית קרבן יש לה שיעור וכיון דאייתי אי מייתי אחריתי לא מקבלינן מיניה ומותיב ר' יוחנן והכתיב הוקר רגלך מבית רעך כלומר אל תרבה להראות לו פניך ופריק ר"ל התם בחטאות ואשמות כלומר הזהר בעצמך ואל תחטא בכל יום ולהביא חטאת ואשם וכדר' לוי דאמר כתוב אחד אומר אבוא ביתך בעולות וכתוב אחר אומר הוקר רגלך מבית רעך ומשני לא קשיא הא בעולות ושלמים אבוא ביתך והא דכתב הוקר רגלך בחטאות ואשמות.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 7a · Sefaria

    מאירי

    יש דברים שאין להם מן התורה שיעור למטה וחכמים נתנו שיעור בקצתן וכלן יש בהוספתן מצוה עד שאין להם ג"כ שיעור למעלה ואלו הן הפיאה שאין לה שיעור מן התורה אלא שחכמים נתנו בה שיעור אחד מששים והבכורים שאין להם שיעור כלל והראיון ר"ל קרבנות ראיה שאין להם שיעור מן התורה אלא שחכמים נתנו שיעור לראיה וחגיגה שתי כסף ומעה כסף וזהו שאמרו בתלמוד המערב אמר ר' יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה ור' יוסה תני ראיה כל שהוא וחכמים הוא שנתנו שיעור מעה כסף ושתי כסף וי"מ שיעור שבמשנתנו תורה כר' יוחנן ובעקר הרגל ומשנת פאה שלא בעקר הרגל ואין נראה כן וגמילות חסדים ופי' בתלמוד המערב גמילות חסדים של גופו הא של ממונו הרי אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובלבד מן הריוח ותלמוד תורה שלמטה אף בקריאת שמע שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה ואין צריך לומר שאין לה שיעור למעלה ואמרו עליה בתלמוד המערב שאלו לר' יהושע מהו ללמד את בנו חכמה יונית אמר להם כתיב והגית בו יומם ולילה צא וראה אי זו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה כלו' ואך אפשר בכך מעתה יהא אסור ללמדו אומנות והא תני ר' ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות א"ר יוחנן מפני המסורות ופירשוה חכמי נארבונאה שלא אסרה ר' יהושע אלא מפני המסורות שלא יהו בקיאים בה וכמו שאמרו בפרק מרבה פ"ב ב' על אותו זקן שלעז להם בלשון יוני ולמדו מכאן שחכמת רמיזה בלבד הוא שאסרו ושנו עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן מותר ללמד את בתו תורה מפני שתכשיט הוא שמע שמעון ברבא אמר בגין דו בעי מילפא לבנתיה תלי ליה בר' יוחנן יהא עלי אם שמעה מר' יוחנן ולא נחשב באלו כבוד אב ואם מפני שיש בה גבול שאם אמרו לו עבור על דברי תורה אינו רשאי וכן תרומה אע"פ שחטה אחת פוטרת את הכרי יראה לי הואיל ומ"מ בדברי נביאים נתן בה שיעור אחד מששים וחכמים הוסיפו על מדת בנונית אחד מחמשים כמו שיתבאר במקומו לא מנאה כאן:

    ובתלמוד המערב נשנו דברים אחרים שאין להם שיעור אלא שאין בהוספתן מצוה והם עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור של מצורע אף בתרומה פי' לשם טעם אחר והוא שאמרו למה לא תני עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור של מצורע אמר ר' יוסה לא תנינן אלא דברים שאם מוסיף עליהן יש בעשייתן מצוה ולמה לא תני תרומה א"ר אמי מפני המחלוקת ופירשו קצת מפרשים בענין זה שיש חולקין לומ' שאין מוסיפין עליה וכמו ששנינו בתרומות המרבה בתרומה ר' אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר כלו' שעד כאן תרומתו תרומה אבל ביתר מכן לא ר' ישמעאל אומר מחצה ר' עקיבא אומר עד שישייר שם חלין והלכה כדבריו והילכך כל המרבה בתרומה הואיל ושייר שם חלין הרי זו תרומה הא אם אמר כל הפירות יהו תרומה לא אמר כלום ומ"מ הואיל ויש בהוספתה מחלוקת לא שנאה ולא עוד אלא שאף לר' עקיבא יש לה שיעור והוא שאמרו שם אמר ר' יוסה עושה אדם כל שדהו בכורים ואין אדם עושה כל שדהו תרומה [כלומר] ואינך צריך למחלקת שהרי כלם מודים שאין עושה כל שדהו תרומה שצריך הוא שיהיו שיריה נכרים והקשו שם ואמרו התיבון הרי פיאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה ותניתה א"ר [יוסי] קצירת שבולת ראשונה דומה למרוחו עד שלא קצר שבולת ראשונה לא נתחייב שדהו פאה משקצר נתחייב ועושהו כלו פאה ברם בתרומה משנתמרח נתחייב כריו תרומה ואם בקש לעשות [כל] כריו תרומה אינו עושהו זהו לשונם וביאור הדברים פיאה זו שאמרו שאין אדם עושהו כלו פאה הוא מפני שאין דין פאה עד שיתחיל לקצור הא משבא לכלל חיוב פיאה ר"ל משקצר שבולת ראשונה עושהו כלו פאה אם ירצה אבל תרומה משבא לכלל חיוב תרומה והוא משנתמרח ונעשה כרי אי אפשר לו לעשות כל גרנו תרומה:

    כשם שביארנו שאין לערך הקרבנות שיעור כך ראיית פנים שלו הן בקרבן הן שלא בקרבן אין לו שיעור ר"ל אע"פ שהביא ראייתו וחגיגתו ביום ראשון אם רצה להראות לשם בכל יום ויום הן בהקרבת קרבן פעם אחת בכל יום כשיעור שהזכרנו הן שלא בהקרבת קרבן רשאי ואין כאן משום בל תוסיף והוא ששאלו בגמרא מאי הראיון ר' יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה וכו' ולענין ביאור מיהא אתה צריך לשאול היאך שאלו מאי הראיון והרי נתפרש בסמוך שהוא נאמר לדמי ראיה וכמו שאמר אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף וכו' ונראה לי לפרש שמתוך שמלת ראיון מורה על ראייה תמידית וראייה של משנתנו לא נאמרה אלא בראיית יום ראשון שהוא עקר הרגל ועליו בררנו ששיעורו מעה כסף אם מדברי סופרים אם דבר תורה כל אחד לשיטתו חזר ושאל בשאר הראיות שבשאר הימים שכלם נכללות במלת ראיון ושאין לו שיעור לאיזה ענין נאמר בראיית שאר הימים ואין לה שיעור ופירש בה ר' יוחנן בראיית פנים בעזרה שכל שרוצה ליכנס יכנס הן בקרבן הן שלא בקרבן אלא שמ"מ אם הביא שיעורו במעה כסף כשיעור שהזכרנו בעקר הרגל נמצא שראיית פנים אין לו שיעור הא ראיית פנים בחיוב קרבן יש לו שיעור דוקא ביום ראשון והוא עקר הרגל וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן שכל שיראה לשם חייב בקרבן בכל יום שיראה שם שאין לראיית פנים בחיוב קרבן שיעור והקשו לר' יוחנן ממה שאמרו ולא יראו פני ריקם בזבחים וכו' אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים נאמר חגיגה להדיוט וכו' מה חגיגה בהדיוט בראוי לה ר"ל שלמים אף ראיה לגבוה בראוי לה ר"ל עולות ומעתה מה חגיגה שבעה אף ראייה שבעה ותירץ לו שלא נאמר אלא על עקר הרגל שאף עקר חגיגה אינה אלא ביום ראשון והקשו לריש לקיש ממה שאמרו יראה [יראה] מה אני בחנם אף אתה בחנם עד שחזרו ואמרו כל היכא דאתא ולא אייתי כלהו הודו דרשאי כי פליגי דאתא ואייתי ר' יוחנן אמר ראיית פנים אין לה שיעור הא בקרבן יש לו שיעור ואין מקבלין הימנו ור' שמעון בן לקיש אמר אף בקרבן אין לו שיעור אלא אם ירצה (יבא) [יביא] ונמצא דעת ריש לקיש ללשון אחרון הוא דעת ר' יוחנן ללשון ראשון ופסקנו כדעת ר' יוחנן שבלשון ראשון שאין לראיית פנים שיעור בין בקרבן בין שלא בקרבן ואע"פ שבכל התלמוד אנו פוסקין כלשון אחרון בזו נראין הדברים כדעת ראשון שהרי אמרו הוקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים כלו' חטאות ואשמות שהם באים על חטא הוקר רגלך כלו' שלא תרגיל בעצמך לחטוא כנסמך על הקרבן אבל עולות ושלמים שמהם באים נדבה אין להם שיעור:

    עולה ראיה שזכרנו יש אומרים שאינה באה אלא מן הבהמה כשלמי חגיגה ושלמי שמחה וכן שטת הגמרא מוכחת בכאן ממה שאמרו אתה אומר בזבחים ר"ל קרבן בהמה שהוא קרבן הזבוח או אינו אלא בעופות ומנחות נאמ' חגיגה להדיוט ר"ל וחגותם אותו וראייה לגבוה ר"ל ולא יראו פני ריקם מה חגיגה בזבחים שהרי אין שלמים אלא בבהמה אף ראיה בזבחים ומגדולי המחברים פסקו שהיא באה אף מן העוף וכן מצאנוה במדרש מכלתא שאינו גורס בשמועה שבכאן או אינו אלא בעופות ומנחות אלא או אינו אלא בכספים ולא למעט עופות אלא למעט כספים שלא יביאם בעזרה ומ"מ בירושלם מביא כספים והוא שכתבו גדולי המחברים שמי שאין בידו עולות יביא עמו כסף אבל לא יבא לשם בלא כסף ואפי' יש בידו שוה כסף שכך אמרו בבכורות פרק בכור לנחלה כל הנפדין נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים ומעשר והראיון כלו' דהנהו דוקא בכסף שקלים דתנן מצרפין שקלים דרכונות מפני משוא הדרך מעשר דכתיב וצרת הכסף ראיון שמא (יבא) [יביא] סיגה לעזרה:

    כבר ביארנו במשנה שאפי' היו כמה בבית אחד כלן חייבין בראיה וכן ביארנו למעלה שהמקמץ והמצרף נחשת והבורסקי חייבין וא"כ זו שאמרו כאן אין נראין לחצאין אם ללמד שאין אחד שבבית פוטר את האחרים לא הוצרכה שאין לו לאדם לעשות קצת בניו פושעים וקצתם זריזים ואם למעט מצרף ומקמץ ובורסקי וקורא אותם חצאין מצד שאין יכולין להתחבר עם חבריהם מפני הריח שלהם אין הלכה כן כמו שהתבאר:

    Meiri on Chagigah 7a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה מאי הראיון ולא תני הראיה דלהוי משמע דמי עולה [כו' עכ"ל פי' דמי עולה] לחוד אלא תני הראיון דמשמע במצות ראיית פנים ומשמע נמי דמי עולה בו' דהא ר"י גופיה קאמר לעיל כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור כו' עד שבא ר' אושעיא כו' ודו"ק:

    תוס' בד"ה רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה כו' אבל ראיית פנים בקרבן כו' דסבירא ליה לר"י מעה כסף כו' דאורייתא כו' עכ"ל יראה דכל זה פירש לשיטת הירושלמי דלאו לענין שיעור הבאה קאמר אלא לענין דמי עולה וכמ"ש דהכי איתא בירושלמי כו' ותלמוד שלנו לא נחית להכי כו' לענין שיעור דמי עולה אלא לענין שיעור הבאה דללישנא קמא כו' דהשתא לר"י דמצינן למימר שפיר לענין דמי עולה דאין לו שיעור אף למטה וכמ"ש בס"ד ולא דמי האי יש לו שיעור לההיא דירושלמי כו' אבל מ"ש כאן ללישנא קמא ור"ל אמר דמתני' נמי בראיית פנים בקרבן דמחייב להביא ומ"מ צ"ל דס"ל כרבי אושעיא דפי' כו' הוא אינו מדוקדק כיון דלא דמי האי יש לו שיעור דלענין הבאה ליש לו שיעור לענין דמי עולה לרבי יוחנן ה"נ מצינן למימר לר"ל ומצי שפיר סבר אף דלענין הבאה אין לו שיעור לענין דמי עולה יש לו שיעור אף למטה ואולי שכתבו כן הכא לפי מה שכתבו בם"ד דאם נבא להשוותם יחד כו' והא בהא תליא לרבי יוחנן ה"נ אית לן למימר לר"ל דאין לו שיעור לענין הבאה ואין לו נמי שיעור לענין דמי עולה:

    Chidushei Halachot on Chagigah 7a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא כל היכא דאתא כעין זה שבת דף נ ע"א ועיין בתוספות שם ד"ה אלא אי אתמר:

    Gilyon HaShas on Chagigah 7a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא, מיתביה ולא יראו פני ריקם בזבחים כו' מיתיבי ריב"י אומר כו' לא זכיתי להבין מה נזכר בברייתא יותר מהקרא דלא יראו פני ריקם, ובא הברייתא לפרש מהו ריקם וא"כ אם מגופא דקרא ליכא קושיא גם מברייתא אין קושיא, ומה הוספת קושיא מהברייתא יותר מהקרא עצמו:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chagigah 7a · Sefaria

    בן יהוידע

    רַבִּי לֵוִי רָמִי, כְּתִיב (משלי כה, יז) "הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ", וּכְתִיב: (תהלים סו, יג) "אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת". הקשה הרב עיון יעקב ז"ל דהוה ליה למימר ברישא כתיב 'אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת' דתהילים קודם משלי עיין שם. ונראה לי בס"ד הקדים קרא דמשלי מפני שהוא בלאו הכי מוקשה מעצמו כיון דקרבנות הם מצוה וכבוד שמים אמאי קאמר 'הֹקַר רַגְלְךָ' ולא הביא קרא דתהלים? אלא כדי להגדיל הקושיא דמצינו בהאי קרא דמשתבח בקרבנות. ועוד נראה לי בס"ד דמעיקרא ליכא קושיא מקרא אקרא דמנא ליה לפרושי קרא ד'הֹקַר' בקרבנות אדרבה פשטיה דקרא בבית רעהו וחבירו משתעי וכן מוכח מסיפיה דקרא אך מה שנתעורר רבי לוי בקושיא זו הוא משום דהוא הוה יתיב ודריש בהאי קרא ד'הֹקַר' ופירש אותו בדרשתו דקאי על הקרבנות ולכך על פי דרשתו נתעורר להקשות מפסוק דתהלים ולכך נקיט קרא ד'הֹקַר' ברישא דביה הוה משתעי ובדרשה דהבאת קרבנות אוקים ליה ובא להקשות עליו מקרא דתהלים ליישב הדרשה שלו דאוקים ליה בקרבנות.

    Ben Yehoyada on Chagigah 7a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חגיגה, דף ז׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־409 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה.…״

    2. קטע 241 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּסְבוּרִין אָנוּ לוֹמַר, הָרֵאָיוֹן…״

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״מַאי הָרֵאָיוֹן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רְאִיַּית פָּנִים…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״בָּעִיקָּר הָרֶגֶל, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּרְאִיַּית…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: רְאִיַּית פָּנִים בָּעֲזָרָה, דְּכׇל…״

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: ״וְלֹא יֵרָאוּ…״

    7. קטע 735 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ: ״וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״ — בִּזְבָחִים.…״

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״וּמָה הֵן זְבָחִים — עוֹלוֹת. אַתָּה אוֹמֵר…״

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״וְכֵן בְּדִין: שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּלְחָנְךָ מָלֵא, וְשׁוּלְחַן…״

    10. קטע 1039 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״יֵרָאֶה״ ״יִרְאֶה״…״

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא: כֹּל הֵיכָא דַּאֲתָא וְלָא אַיְיתִי —…״

    13. קטע 1332 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: רְאִיַּית פָּנִים בָּעֲזָרָה —…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ: ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ״. הָתָם בְּחַטָּאוֹת…״

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״כִּדְרַבִּי לֵוִי. דְּרַבִּי לֵוִי רָמֵי, כְּתִיב: ״הֹקַר…״

    16. קטע 1647 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ״…״

    17. קטע 1719 מילים

      נפתחת ב״וְאֵין נִרְאִין חֲצָאִין כּוּ׳. סָבַר רַב יוֹסֵף…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת חגיגה דף ז׳ עמוד א׳ · קטע 17 — “…חֲצָאִין כּוּ׳. סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: מַאן דְּאִית לֵיהּ…

    לשון המקור

    הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּסְבוּרִין אָנוּ לוֹמַר, הָרֵאָיוֹן אֵין לוֹ שִׁיעוּר — לְמַעְלָה, אֲבָל יֵשׁ לוֹ שִׁיעוּר — לְמַטָּה, עַד שֶׁבָּא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי, וְלִימֵּד: הָרֵאָיוֹן אֵין לוֹ שִׁיעוּר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.

    מַאי הָרֵאָיוֹן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רְאִיַּית פָּנִים בַּעֲזָרָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: רְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן.

    בָּעִיקָּר הָרֶגֶל, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּרְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן. כִּי פְּלִיגִי בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל: כׇּל הֵיכָא דַּאֲתָא וְאַיְיתִי — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּמְקַבְּלִינַן מִינֵּיהּ, כִּי פְּלִיגִי דַּאֲתָא וְלָא אַיְיתִי.

    דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: רְאִיַּית פָּנִים בָּעֲזָרָה, דְּכׇל אֵימַת דְּאָתֵי לָא צָרִיךְ לְאֵתוֹיֵי, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: רְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן, דְּכׇל אֵימַת דְּאָתֵי צָרִיךְ לְאֵתוֹיֵי.

    אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: ״וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״! אֲמַר לֵיהּ: בְּעִיקַּר הָרֶגֶל.

    אֵיתִיבֵיהּ: ״וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״ — בִּזְבָחִים. אַתָּה אוֹמֵר בִּזְבָחִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעוֹפוֹת וּמְנָחוֹת? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה חֲגִיגָה לַהֶדְיוֹט, וְנֶאֶמְרָה רְאִיָּיה לַגָּבוֹהַּ. מָה חֲגִיגָה הָאֲמוּרָה לַהֶדְיוֹט — זְבָחִים, אַף רְאִיָּיה הָאֲמוּרָה לַגָּבוֹהַּ — זְבָחִים.

    וּמָה הֵן זְבָחִים — עוֹלוֹת. אַתָּה אוֹמֵר עוֹלוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלָמִים? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה חֲגִיגָה לַהֶדְיוֹט, וְנֶאֶמְרָה רְאִיָּיה לַגָּבוֹהַּ. מָה חֲגִיגָה הָאֲמוּרָה לַהֶדְיוֹט — בְּרָאוּי לוֹ, אַף רְאִיָּיה הָאֲמוּרָה לַגָּבוֹהַּ — בְּרָאוּי לוֹ.

    וְכֵן בְּדִין: שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּלְחָנְךָ מָלֵא, וְשׁוּלְחַן רַבְּךָ רֵיקָם. אֲמַר לֵיהּ: בְּעִיקַּר הָרֶגֶל.

    אֵיתִיבֵיהּ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בָּרֶגֶל: בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת. וְאֵין נִרְאִין חֲצָאִין, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל זְכוּרְךָ״, וְאֵין נִרְאִין רֵיקָנִים, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״! אֲמַר לֵיהּ: בְּעִיקַּר הָרֶגֶל.

    אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״יֵרָאֶה״ ״יִרְאֶה״ — מָה אֲנִי בְּחִנָּם, אַף אַתֶּם בְּחִנָּם.

    אֶלָּא: כֹּל הֵיכָא דַּאֲתָא וְלָא אַיְיתִי — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּעָיֵיל וּמִתְחֲזֵי וְנָפֵיק, כִּי פְּלִיגִי דַּאֲתָא וְאַיְיתִי.

    רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: רְאִיַּית פָּנִים בָּעֲזָרָה — רְאִיַּית פָּנִים הוּא דְּאֵין לָהּ שִׁיעוּר, הָא לְקׇרְבָּן — יֵשׁ לָהּ שִׁיעוּר. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: רְאִיַּית פָּנִים — בְּקׇרְבָּן, דַּאֲפִילּוּ קׇרְבָּן נָמֵי אֵין לוֹ שִׁיעוּר.

    אֵיתִיבֵיהּ: ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ״. הָתָם בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.

    כִּדְרַבִּי לֵוִי. דְּרַבִּי לֵוִי רָמֵי, כְּתִיב: ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ״, וּכְתִיב: ״אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, כָּאן בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ״ — בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי״ — הֲרֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ״ — בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    וְאֵין נִרְאִין חֲצָאִין כּוּ׳. סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: מַאן דְּאִית לֵיהּ עֲשָׂרָה בָּנִים, לָא לִיסְּקוּ הָאִידָּנָא חַמְשָׁה וּלְמָחָר חַמְשָׁה.