עוקבין — אורבין:
מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי — חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ. שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ:
ומ"ש מציעאי דמקרבי — ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן:
בין לדעת בין שלא לדעת — בין שברח שם לדעת קליטה בין [שלא] ברח שם (שלא) לדעת [קליטה] שלא היה יודע שהיא קולטת:
פרוודהא — כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב:
וערי מבצר — כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי הצדים צר וגו':
ערים הללו — ערי מקלט:
טירין קטנים — לפי שאין מזונות מצויין שם:
ולא כרכים גדולים — שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו:
כגון סליקום — עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה:
ואם אין שם מים — כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים:
במקום שווקים — שימצאו מזונות לקנות:
במקום אוכלוסין — שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:
כלי זיין — שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג שאם יביא כלי זיין ממקומו ירגישו בו:
וכלי מצודה — אף בהם הורגין חיות:
מאי קרא — דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו:
לתלמיד שאינו הגון — שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה דאמרי' לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא ברשעים:
לימנות בהצלה תחלה — שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה:
הזרח שמש לרוצחים — להכין להם חיותם כגון הנך מילי דלעיל:
הזרחת שמש לרוצחים — בהבדלה זו ויפה עשית:
ללמד בהמון — לדרוש ברבים:
שכל תבואה שלו — שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות:
ורבנן ואיתימא רב מרי אמרי מי אוהב בהמון וגו' האוהב ת"ח לו תבואה. התורה מחזרת עליו ועל זרעו כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) האי מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן:
[יהבו רבנן עינייהו ברבה — שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים ת"ח]:
רב אשי אמר כו' — בדרב אשי גרסי' ללמוד בדרבינא גרסי' ללמד:
ללמד בהמון — עם חברים רבים:
נואלו שרי צוען — נשאו שרי נוף. אלמא הנואל נשא לחטוא:
ללמד בהמון — מרבה תלמידים:
לו תבואה — לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם:
בשעריך — בשביל שעריך:
מאלף עולות כו' — מקרא כתוב אלף עולות יעלה שלמה וגו' (מלכים א ג׳:ד׳):
