מסכת מכות דף י׳ עמוד א׳

עוקבין אורבין:

מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ. שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ:

ומ"ש מציעאי דמקרבי ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן:

בין לדעת בין שלא לדעת בין שברח שם לדעת קליטה בין [שלא] ברח שם (שלא) לדעת [קליטה] שלא היה יודע שהיא קולטת:

פרוודהא כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב:

וערי מבצר כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי הצדים צר וגו':

ערים הללו ערי מקלט:

טירין קטנים לפי שאין מזונות מצויין שם:

אמר אביי בגלעד שכיחי רצחנים שנאמר גלעד קרית פועלי און עקובה מדם.

א"ר אלעזר שהיו עוקבים להרוג נפשות.

ובשכם נמי שכיחי רצחנים שנאמר דרך ירצחו שכמה חבר כהנים שהיו מתחברים גדודים להרוג כחבורת כהנים על הגרנות בחילוק תרומה. ואסיק' אלו שש ערי מקלט קולטות לדעת ושלא לדעת והאי דכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר אינן קולטות אלא לדעת.

חברון היתה עיר מקלט ושדה העיר וחצריה נתנו לכלב.

וקדש עיר מקלט הואי והכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת [וגו'] וקדש ואדרעי. ושנינן תרתי קדש הוו.

ואין עושין בערי מקלט דברים שגורמין להיות רגלו של גואל הדם מצויה שם.

תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. א"ר זירא מיכן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.

א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו איני שרב גולה והאמר ר' יוחנן מנין לדברי תורה שקולטין שנאמר את בצר במדבר וכתיב וזאת התורה.

שלא לדעת פי׳ כגון שנכנס ישן בכתף אחרים או על גבי בהמה או שלא היה יודע שהיא עיר מקלט:

לא כרכין גדולים י"א לפי שאם יבא שם גואל הדם לא ירגיש בו. ויש אומרים לפי שהכל נקבצים שם ותהא רגל גואל הדם מצויה שם וכן פי׳ רש"י ז"ל: ואם אין שם מים מביאין שם מים פי׳ רש"י ז"ל אם אין שם מים בתחלתן כשבוחרין אותם. ויש לפרש בה"ה אם נפסק המעין שלהם אח"כ וכדאמרינן לקמן גבי נתמעטו אוכלוסיהן. מביאין להם כהנים לוים וישראלים. פי׳ הר"ם הלוי ז"ל לפי שיש בהם מדות ענוה ורחמנו׳ ולא יהיו שופכי דמים וגם לא ימסרו את הרוצח ביד גואל הדם. א"נ אם הוצרכו לסמוך שם ב"ד שימצאו שם כשרים לסמוך. גרס׳ רש"י ז"ל אין מוכרין שם כלי זיין וכלי מצודה. ופירש"י ז"ל שמא יבא שם גואל הדם בלא כלי זיין כדי שלא ירגישו בו וסומך שיקנ׳ שם כלי זיין להרוג ולכך גזרו אפילו בכלי מצודה. ויש גורסים בדין וכלי צודה כלומר דברים חשובים כדי שלא יהא רגל גואל הדם מצויה שם אגב הבאין שם לקנות הדברים אלו שאין נמצאין בכל מקום מגלין רבו עמו. פי׳ ואע"פ שיש ישיבה בערי מקלט שלא מן הכל ואדם זוכה ללמוד כדאמרינן במס׳ ע"א מנין לדברי תורה שהן קולטין פי׳ קס"ד דבעי לומר שבית מדרשו קולטו ואם הרגו שם גואל הדם להרג עליו כאלו הרגו בעיר מקלט: למי שכל המבואה שלו. שבקי בכל מקרא ומשנה הלכו׳ ואגדו׳ ואע"ג דכתי׳ לא תבואה באל"ף בוי"ו קרינן כמו בכל צרתם לא צד. ואינו נכון מדלא מסליק בהדיא במסורת ולא אתיוה במסכת סוטה ופיר׳ של פסו בדרך אתמהא ומי אוהב ללמוד ולדרוש בהמון מבלי שיהא לו כל תבואה:

ארבעים ושתים עיר שבאו לחלק הלויים על אותן השש שהובדלו כלן קולטות שנאמר ועליהם ר"ל מלבד אותן השש תתנו ללויים ארבעים ושתים כל הערים אשר התנו ללוים ארבעים ושמנה עיר הוקשו כלן זו לזו לקליטה א"כ מה הפרש בין השש שהובדלו לאותן ארבעים ושתים שאותן שהובדלו ונתיחדו לכך קולטות אפי' שלא לדעת ר"ל שנכנס שם במקרה שלא בכונת קליטה או שהוא סבור שהיא עיר אחרת ושאר ערי הלוים אין קולטות אא"כ נכנס שם לדעת קליטה ויש ביניהם עוד הפרש אחר יתבאר למטה והוא שבשש ערים לא היה הרוצח צריך להעלות שכר לדירתו ובשאר הערים מעלה שכר:

ערים הללו ר"ל ערי מקלט אין עושין אותן עיירות קטנות מפני שאין מזון מצוי שם ויסכן זה בעצמו לצאת ולא כרכים גדולים שיהו שיירות שממקום אחר רגילות לבא שם שמא יבא שם גואל הדם בהבלע שיירות ויהרגנו אלא עיירות בינוניות ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים שיהו מזונותיהם מצויין ליקח וכן אין מושיבין אותן אלא במקום מים ואם לא היה שם מים בשעת חלוק הארץ היו מביאים שם אמת המים מן הנהרות וכן הדין אם היה שם מים ונתיבש המקום שמשיבין שם אמת המים מן הנהרות ואין מושיבין אותם אלא במקום אכלוסין ר"ל גבורי חיל לשמור העיר שמא יבאו הרבה גואלי דם בחיל ואם נתמעטו אכלוסיהן מוסיפין עליהן ואם נתמעטו דיוריהן והם המון שאר העם מכניסין לתוכה כהנים לויים וישראלים ורשאים לעשות בתוכן בית הבד ובית הבצירה אע"פ שהוא אומנות של כתפים והדיוטות שפגיעתם מצויה ואין חוששין שמא יכונו להרוג את זה אבל אין פורסין לתוכן מצודות שבעלי צידה מלומדי חרב הם וכל שמצודות מצויות שם כלי זין מצויים שם ושמא יבא גואל הדם בהתנכרות ויקח לשם כלי זין מפני שידמה בעצמו שאם יבא ממקומו בכלי זין ירגישו בו וכן אין מפשילין שם חבלים למצודות מטעם זה ואין עושין לתוכן כלי זכוכית ושאר חפצים שאין מצויין בכל מקום שמא בסבתם תהא רגל גואל הדם מצויה לשם:

תלמיד שגלה לעיר מקלטו מגלין רבו עמו שנאמר וחי השלם לו חיותו מכאן לרב שלא ישנה לתלמיד שאינו הגון וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו שאין לו חיים בלא ישיבה לפי דרכך למדת שאף הרב שהרג בשוגג גולה ולא אמרו דברי תורה קולטין אלא לקליטה מן המיתה הגמורה והוא שאמרו קולטין ממלאך המות וכן למדת שאין לו לאדם לעסוק בתורה ביחידי והוא שאמרו חרב על הבדים ונואלו חרב על צוארן של תלמידי חכמים העוסקים בתורה ביחידי והוא שדרשו ומי אוהב בהמון לא תבואה מי שרוצה ללמוד בהמון הוא זוכה לתבואה והוא משל על רוב ידיעה:

מקרא זה דרשוהו גם כן על פנים אחרים שלא יקפוץ מי שאינו ראוי לדבר בדברי תורה לפני גדולים ממנו אא"כ הוא שלם וחכם והוא שאמרו ומי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו וכן מי ימלל גבורת י"י למי נאה למלל גבורת השם למי שיכול להשמיע כל תהלתו ר"ל כל מה שאפשר להשמיע ממנה וכן דרשו שהאוהב תלמידי חכמים ומכבדן בין שאר העם לו תבואה ר"ל שתורה מחזרת בו ובזרעו וכמו שאמרו דרחים רבנן הוו ליה בני רבנן:

חביבין דברי תורה מכל שאר דברים אפי' מהקרבת קרבנות הוא שאמר הקב"ה לדוד טוב לי יום בחצריך מאלף טוב יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני וזכותה עומד לאדם יותר על כל שאר מצות דרשו רבותינו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מה גרם לנו שעמדו רגלינו במלחמת שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם בתורה:

גמ' כי הא דרב חסדא עיין שבת דף ל ע"א:

רש"י ד"ה רב אשי וכו' גרסי' ללמוד רצה לתרץ דלמה הקדים ראשון דברי רב אשי לדרבינא הא רבינא קשיש מיניה לזה כתב רש"י דדברי רב אשי ללמוד ודרבינא ללמד מש"ה נקט כסדר ללמוד ואח"כ ללמד:

הַלָּלוּ קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת, הַלָּלוּ אֵין קוֹלְטוֹת אֶלָּא לְדַעַת (במדבר לה, ו). נראה לי בס"ד טעם נכון בזה והוא דידוע שבכל תפלה יהיה בירור גדול מן ניצוצי קדושה ולא מבעיא מתפלת צבור אלא אפילו מתפלת יחיד וידוע דתפלות חובה שתיקנום שלשה אבות הם 'שחרית מנחה וערבית' ובאו אנשי כנסת הגדולה ויסדו להם נוסח שכל ישראל יהיו שוים בו לאומרו ומאחר דשלשה תפילות אלו של שמונה עשרה הם חובה קיימא לן בהו כרבי יוסי דסבירא ליה אפילו אם לא כיון בהם יוצא ידי חובתו יען דעל דעת בית דין אשר תיקנום ויסדום הוא מתפלל ועל כן כיון דיוצא בהם ידי חובתו אפילו שלא בכונה בדין הוא שגם בענין הבירור הם קולטות ניצוצי קדושה אף על פי שלא כיון בתפילתו דקדושת האבות זיע"א שתקנום וקדושת אנשי כנסת הגדולה שהיו נביאים שתקנו הנוסח בהם יועילו לקלוט על ידם ניצוצי קדושה אף על פי שלא נתכוון בהם האדם. וכל זה בשלשה תפילות של שמונה עשרה שהם חובה ומתפללים אותם על דעת בית דין הם האבות ואנשי כנסת הגדולה אבל תפילות נדבה הן של ציבור הן של יחיד אין קולטות ניצוצי קדושה אלא אם כן מכווין בהם ולכן כנגד שלש תפילות הבדיל שלש ערים שהם קולטות בין לדעת בין שלא לדעת כי השלש דינייהו הכי שקולטות ניצוצי קדושה לדעת שהתפללו בכונה בין שלא לדעת וכנגד שאר תפלות שהם של נדבה בין לציבור בין ליחיד שאין קולטים ניצוצי קדושה אלא לדעת הבדיל מ"ב עיר של מקלט דאין קולטין אלא לדעת כן נראה לי נכון בעזרת השם יתברך. ונראה לי מה שהיו מ"ב עיר כנגד שם מ"ב שכחו גדול להעלות ניצוצי קדושה וכמה תיקונים תלוי וכנגד שם מ"ב זה הקריב בלעם ובלק מ"ב קרבנות.

מַאי 'עֲקֻבָּה מִדָּם' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיוּ עוֹקְבִים לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת (הושע ו, ח). קשא למאי הוצרך להביא להא דרבי אלעזר? ונראה לי בס"ד דבלאו הכי היינו מפרשים 'עֲקֻבָּה מִדָּם' מלוכלכת כמו שאמרו בירושלמי אם יש בו עקבת היין אסור ואמר שם מאי עקבת היין מלוכלך דכתיב 'עֲקֻבָּה מִדָּם' עיין שם, וכן הביא בשרש ז"ל עיין שם. או היינו מפרשים 'עֲקֻבָּה' לשון עקלקלות כמו וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר (ישעיהו מ, ד) וכמו שהובא בשרש. ולפי זה קשה והלא פסוק זה איירי בהורגים במזיד ומאי מייתי מיניה לענין השוגג? לכך הביא דברי רבי אלעזר דמפרש 'עֲקֻבָּה' לשון ערמה ומרמה ולפי זה אין הורגים בגלוי כדי שיהיו נהרגין בבית דין כיון דהורגין בסתר במרמה וערמה על כן מוכרח מזמין להם השם יתברך בני אדם שיהרגום בשוגג כמו שאמרו לקמן דזה שהרג במזיד ישב תחת הסולם ויפול עליו אדם ויהרגנו ואם כן כמו שרבו המזידין כן ירבו השוגגין.

מַאי חֶבֶר כֹּהֲנִים שהיו מתחברים להרוג נפשות ככהנים. הא דהוצרך להביא הא דרבי אלעזר דמפרש מלת חבר כהנים היינו משום דאיכא למידק והלא קרא ד'יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה' (הושע ו, ט) איירי ברוצחין מזידין ועיר מקלט היא לשוגגין דוקא, ומה שייכות יש להורגי מזיד כאן? ולכך הביא דברי רבי אלעזר לפרש חבר כהנים שהרוצחין נקבצין חבורות חבורות כשהורגין וכיון דההורג הוא אחד מן החבורה לא יהיה עליו עדים כשרים להעיד עליו דמעשיו יהיו מכוסים דאלו חביריו הם ומחפים עליו וכיון דהורגין מזידין ואין נהרגים בבית דין דאין עליהם עדים מוכרח שיזמין להם הקדוש ברוך הוא בני אדם שיהרגום בשוגג ולכך אצטריכי ערי מקלט טפי לנוס שם בני אדם אלו שהרגו בשוגג דלפי רבוי הרוצחין במזיד ירבו ההורגין בשוגג.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ (דברים ד, מב). דקדק מהרש"א אמאי לא קאמר הכא מכאן שלא ישנה אדם מן רב שאינו הגון כדנקיט גבי תלמיד שגלה? ומה שתירץ דוחק דודאי לא ימצא חכם כרבי מאיר דלא חש להא אלא תוכו אכל קליפתו זרק (חגיגה טו:). ונראה לי בס"ד דמה שאמר 'תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ' הם דברי תנא דברייתא ושפיר יש לומר למידין דבר מדברי התנא אבל 'רַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ' הם דברי רבי יוחנן שהוא אמורא ואין דרך להוציא הוכחות לעניינים מדברי אמורא דאמר מלתא מסברה דנפשיה. ועוד נראה לי בס"ד דדבר זה דאין לשנות לתלמיד שאינו הגון אתמר בחולין (חולין דף קלג.) משמיה דרב דאמר כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם ועוד אמר כאילו זורק אבן למרקוליס, ואתא רבי זירא למייתי סייעתא לדברי רב מדברי הברייתא וחדוש קא משמע לן בזה לסיועי לרב אך דבר זה שלא ילמד אדם מן רב שאינו הגון אתמר בחגיגה (חגיגה טו:) משמיה דרבי יוחנן עצמו ויליף לה מפסוק כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וכו' (מלאכי ב, ז) ולמאי יצטרך תלמודא למילף מילתא דאמר רבי יוחנן מן דברי רבי יוחנן, הלא אדרבה האי מלתא אמרה רבי יוחנן גופיה ודייק לה מקרא ופשוט. ועוד נראה לי בס"ד אם יצטרך הרב לגלות אחר תלמידו ודאי גרעון גדול איכא בזה להרב ולהכי שפיר משיא לו עצה טובה שלא ילמד לתלמיד שאינו הגון כדי שלא יתבזה אבל התלמידים גולין ונגררים אחרי רבם למקום שגלה אין זה בזיון וגרעון לתלמידים אלא רבותא וחשיבות להם לרדוף אחר לימוד תורה וכמו שאמר התנא הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה (משנה אבות ד, יד) ולכן לא נקט תלמודא עצה זו לתלמידים.

כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא הֲוָה יָתִיב וְגָרִיס בְּבֵי רַב מקשים אמאי הביא הוכחה לזה מדור האמוראים חכמי התלמוד ולא הביא הוכחה מדוד המלך ע"ה דקדים טובא דהוה ליה כהאי גוונא כנזכר בשבת (שבת דף ל:) שהיה יושב ביום שבת וגורס בתורה ולא הוה יכיל מלאך המות למקרב ליה עד שעשה לו סיבה להשתיקו מדברי תורה ויכיל ליה, שמע מינה דברי תורה קולטין ממלאך המות? ובשלמא מן עובדא דרבה בר נחמני דהוה ליה כהאי גוונא כנזכר במציעא (בבא מציעא פו.) אין להקשות דמאי רבותא דעובדה דרבה בר נחמני מעובדא דרב חסדא דתרווייהו חשיבי בזמן אחד אך מעובדא דדוד המלך ע"ה דקדים טובא היה לו להוכיח! ונראה לי בס"ד דעובדא דרב חסדא אית ביה רבותא טפי דהיה בדורות אחרונים ועם כל זה דברי תורה קלטו אבל דוד המלך ע"ה היה נביא ורבן של כל בעלי רוח הקודש והיה אחד משבעה כורתי ברית, אין כל כך רבותא בתורה דיליה אם קלטו ממלאך המות דיש לומר אין דברי תורה קולטין אך כאן בצירוף זכותו ומעלתו של דוד המלך ע"ה קלטו דברי תורה ממלאך המות. ועוד נראה לי בס"ד דיש לומר דוד המלך ע"ה דמלך דינו כרבים והוה ליה תורה של ציבור ולכך קלטו מה שאין כן תורה של יחיד. אי נמי הוה אמינא הא דדוד המלך ע"ה שאני שהיה הענין ביום שבת וגם בארץ ישראל ולכן צירוף זכות קדושת ארץ ישראל וקדושת שבת הגינו וקלטו דברי תורה ממלאך המות. ועוד נראה לי בס"ד דתלמודא הביא הוכחה מעובדא דרב חסדא מפני שהיא קצרה ועובדא דדוד המלך ע"ה ועובדא דרבה בר נחמני ארוכה יותר וצריך להאריך בה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דעובדא דדוד המלך ע"ה ידעו אותה על ידי נביאים שהגידו דהכי הוה עובדא וכן על רבה בר נחמני נודעה על ידי אליהו זכור לטוב שגילה לחכמים דהכי הוה עובדא אבל עובדא דרב חסדא הוה בפומבי בבית המדרש לפני כל החכמים עד כאן דבריו נר"ו.

סָלִיק וְיָתִיב אֲאַרְזָא דְּבֵי רַב אין לפרש דקאי על רב חסדא דמה סיבה היה לו לקום ממקומו ולישב על הארז דבשלמא בעובדא דדוד המלך ע"ה בשבת (שבת ל:) מפורש שם הסיבה דסליק בדרגא אך כאן למה סליק ויתיב אארזא, ואם לזה סיבה הוה צריך לפרש לה תלמודא כאשר פירש הסיבה גבי דוד המלך ע"ה וגבי רבה בר נחמני? על כן צריך לפרש סליק ויתיב אארזא קאי על מלאך המות דיתיב אארזא להפקיעו ולשברו והשמיע קול בשבירת הארז וחרד רב חסדא על שבירת הארז ושתיק. ונראה לי הטעם שהחרידו על ידי הארז ולא באילן אחר לרמוז לו אתה צדיק גמור שדומה לארז דכתיב בצדיק כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה (תהלים צב, יג) וכבר השלמת תיקון שלך ונתמלאת בשלימות עילוי הנפש שלך ומה לך עוד בעולם הזה. או יובן רמז לו אתה יש לך בנים חכמים ממלאים מקומך כארז זה שגזעו מחליף על כן לא תצטער מפטירתך. אי נמי אֶרֶז [208] גימטריא רַ ב חִ סְדָּא [208] שהוא ראשי תיבות רַב חִסְדָּא.

מִפְּנֵי מַה זָּכָה רְאוּבֵן לְהִמָּנוֹת בְּהַצָּלָה תְּחִלָּה נראה לי בס"ד על פי הכלל של 'מִפְּנֵי מַה' דאתמר בתלמודא והוא האחד בשביל שהוא הבכור והגדול והשני הוא טעם דקאמר רבי תנחום מפני שפתח בהצלה.

הַזְרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים (דברים ד, מא) נראה לי בס"ד רמז לו על 'רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי' כנזכר בדברים (דברים ד, מג) ואין אות א' יוצא במבטא אלא רק אותיות 'רמת' [640] שהיא מספר שֶּׁמֶשׁ [640] וזו היא אחת משלש ערים ורמז לו עליה משום דשם שכיחי רוצחים טובא ולזה אמר 'הַזְרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים' זו ראמת בגלעד.