אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר — דהיינו שני:
אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה — דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו:
אתאן לרבי מאיר דתניא וכו' — עבר דברייתא לא דמי לשעבר דמתניתין:
רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי — בחדא סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן:
רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא — דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה:
ופליג עליה בחדא — דאילו רבי מאיר סבר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות כדתנן אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות:
ונוטל חלק בראש — אע"פ שאינו מקריב:
ומשמש בח' כלים — וההדיוט בד':
וכולם נוהגין במשיח שעבר — דהיינו שני:
חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה — דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה:
מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון:
ת"ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו ולא על משיח חבירו — למעוטי משוח מלחמה דאין מקריב אונן אבל כהן גדול מקריב אונן בין מרובה בגדים ובין ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני שהן בכלל כהונה [גדולה] לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא:
ואחר שחלקו הכתוב — למשוח מלחמה שאינו מקריב אונן ככהן גדול יכול לא יהא מצווה על הבתולה:
אלא שעבר מחמת קריו — דהוי כהן גדול מעליא שהרי חוזר לעבודתו הוא:
עבר מחמת מומו — דאינו חוזר לעבודתו מפני המום מנין שמצווה על הבתולה תלמוד לומר והוא:
משיח שנצטרע — כלומר כהן גדול שנצטרע מהו באלמנה:
מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה:
עבר מחמת מומו מנין תלמוד לומר והוא — דאפילו עבר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה ושמעי' מינה דאפילו הכי אסור באלמנה:
למטה למטה ממש — דהיינו בשפת חלוקו:
למעלה למעלה ממש — בצואר בשפה במפתח חלוקו:
למטה מקמי שפה — שקורעין למטה משפה לפיו שהוא למטה מבית הצואר:
למעלה מקמי שפה — שקורעין בית הצואר ממש:
כיון דבעלמא הוי קרע — דאם רצה אינו מבדיל אלא קורעין למטה משפה ויצא ידי קריעה אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרום:
אינו אלא קרע של תפלות — דבעלמא לא יצא ידי קריעה הלכך מותר בכהן גדול:
בראש ובגד של סוטה — דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח) ותנן במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו:
שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה — דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע של תפלות:
ופליג עליה בחדא — דאילו רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר ושמואל סבר דפורם מלמטה למטה מקמי שפה:
למה לי למכתב אשר לעולת התמיד — אלא לכל דתדירא בכל מקום היא קדמה דזה בנה אב דבכל מקום תדיר קודם דמשמע אשר לעולת התמיד שהיתה כבר:
לפתוח ראשון — לקרות בתורה:
ולברך ראשון — בזמון:
