בוני התלמוד

    מסכת הוריות דף י״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דהיינו לפר כהן משיח למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון:

    וכפר בעדווהדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר דעבודת כוכבים הוי עולה:

    חסירא אל"ףלמימרא דעולה קדמה:

    כמשפט כתיב ביהבפר דעבודת כוכבים דבתר כתיבה אזלינן ועולה ברישא כתיבא:

    שעיר יחיד קודם לכבשת יחידכגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה:

    שכן נתרבתה באליהדעז אינה טעונה אליה:

    בגין יוםבגלל יום כבש גלל עומר וכבשים בגלל שתי הלחם:

    מתני' עומדים בקלקלההאיש למשכב זכור:

    גמ' אמו קודמת לכולםדאית לה זילותא טפי:

    [חכם קודם למלך ישראלשאין כל ישראל ראוין לחכמה אבל מלך כל ישראל ראוין למלכות]:

    מלך קודם לכהן גדולמדאמר מלך לכהן גדול קחו עמכם מעבדי אדוניכם [וע"כ אנפשיה קאמר] אלמא מלך עדיף:

    אמרכלאשממונה על כולם ואין משיבין על דבריו:

    גזברהממונה על האוצרות שבמקדש:

    איבעיא להו לענין טומאהליטמא למת מצוה סגן ומשוח מלחמה אי זה מהם קודם:

    להחיותוהוא קודם לסגן משום דצבור צריכים לו למשוח מלחמה לצורך מלחמה טפי מסגן:

    דכתיב ויבדל אהרןאלמא כהן עדיף מלוי:

    [בכלל ארורכנען לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד לאחיו מכאן שכל עבד הרי הוא בכלל ארור]:

    הכל רוצין לישא גיורתשמתרצין לישא גיורת מלישא משוחררת:

    משוחררת לא היתה בחזקת שמורדסתם שפחה מופקרת לשון אחר גיורת בעיא לאיגיורי ומשמרת עצמה לפי שבדעתה להתגייר אבל שפחה אין בידה לשחרר עצמה ואינה משמרת עצמה:

    מפני מה הכל מושלין בעכבריםכלומר מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים שנרדפין תדיר תדיר:

    אמר להם מפני שסורן רעשיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמר (ב"מ דף נט:) בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא:

    מאי היאהיכי הוי סורן רע:

    אמר רבא אפילו גלימידלאו מאכל ולית בהו הנאה אפי' הכי גייצי להו:

    גייצינושכין:

    הוריות 13 עמוד א

    1פר כהן משוח ופר עדה כו'. מנא הני מילי? דת"ר (ויקרא ד, כא) ״ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון״, מה ת"ל ״הראשון״? שיהא ראשון, קודם לפר העדה בכל מעשיו.

    ברייתא

    2ת"ר פר כהן משיח ופר העדה עומדים פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. הואיל ומשיח מכפר, ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים המכפר למתכפר, וכן הוא אומר: (ויקרא טז, יז) ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.

    3פר העלם דבר של צבור קודם לפר של עבודת כוכבים מ"ט האי חטאת והאי עולה, ותניא: (ויקרא ה ח) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל אם ללמד שתהא חטאת ראשונה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב שיהו כל חטאות קודמות לעולות הבאים עמהם וקיי"ל דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה׃

    4פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים אמאי האי חטאת והאי עולה אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי חטאת עבודת כוכבים חסירא אל"ף (במדבר טו, כד) לחטת כתיב ״רבא אמר״: כמשפט כתיב ביה׃

    5שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא מ"ט האי צבור והאי יחיד שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד מ"ט האי מלך והאי הדיוט׃

    6שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד והא תניא כבשת יחיד קודמת לשעירת יחיד אמר אביי תנאי היא מר סבר שעירה עדיפא שכן נתרבתה אצל עבודת כוכבים ביחיד ומר סבר כבשה עדיפא שכן נתרבתה באליה׃

    7עומר קודם לכבש הבא עמו שתי הלחם קודמים לכבשים הבאים עמהם זה הכלל דבר הבא בגין ליום קודם לדבר הבא בגין לחם:

    מתני׳ · משנה

    8האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי בזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה:

    גמ׳ · גמרא

    9ת"ר היה הוא ואביו ורבו בשבי הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו אמו קודמת לכולם׃

    10חכם קודם למלך ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות׃

    11מלך קודם לכהן גדול שנאמר ״(מלכים א א״, לג) ויאמר המלך (אליהם) [להם] קחו עמכם (או מעבדי) [את עבדי] אדוניכם וגו'׃

    12כהן גדול קודם לנביא שנאמר ״(מלכים א א״, לד) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים צדוק לנתן ואומר (זכריה ג, ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך וגו' יכול הדיוטות היו ת"ל (זכריה ג, ח) כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נביא שנאמר ״(דברים יג״, ב) ונתן אליך אות או מופת׃

    13משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן׃

    14סגן קודם לאמרכל מאי אמרכל אמר רב חסדא אמר כולא אמרכל קודם לגזבר גזבר קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם לכהן הדיוט׃

    15איבעיא להו לענין טומאה סגן ומשוח מלחמה איזה מהם קודם׃

    16אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן ת"ש דתניא סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכים בדרך ופגע בהם מת מצוה מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן שאם יארע בו פסול בכהן גדול נכנס הסגן ומשמש תחתיו והתניא משוח מלחמה קודם לסגן אמר רבינא כי תניא ההיא להחיותו:

    מתני׳ · משנה

    17כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

    גמ׳ · גמרא

    18כהן קודם ללוי שנאמר ״(דברי הימים א כג״, יג) (ובני) [בני] עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן (להקריב) [להקדישו] קדש (הקדשים) [קדשים] לוי קודם לישראל שנאמר ״(דברים י״, ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (מתוך) וגו'׃

    19ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס ממזר קודם לנתין זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה נתין קודם לגר זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה גר קודם לעבד משוחרר זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור:

    20אימתי בזמן שכולן שוין כו': מה"מ א"ר אחא ברבי חנינא דאמר קרא ״(משלי ג״, טו) יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים׃

    ברייתא

    21תניא רשב"י אומר בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה אלא זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור׃

    22שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת אמר להם זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור דבר אחר זו היתה בחזקת שמור וזו לא היתה בחזקת שמור׃

    23שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח האוכל עכבר עצמו עאכ"ו׃

    24שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע מאי היא רבא אמר אפילו גלימי גייצי.

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    פר משיח ופר העדה עומדין ליקרב כבר ביארנו שפר משיח קודם לכל מעשיו וכן הדין הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר הבא על המצות לצבור כבר ביארנו שהוא קודם לפר הבא על ע"ז מפני שפר העלם דבר של צבור חטאת ופר הבא על ע"ז עולה וחטאת קודם לעולה בכל מקום שנאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד אם ללמד שתהא חטאת קודם לעולה הרי כבר אמור ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא להיות זה בונה אב שתהא חטאת קודמת לעולה בכל מקום ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ולא סוף דבר בהקרבה אלא אף בהפרשה מפריש חטאת תחלה וזהו שאמרו ביולדת שנאמר בה אחד לעולה ואחד לחטאת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אין הכונה בה לקריאת השם כמו שפירשו רבים אלא לקריאת הפסוק לבד ומ"מ קרבנות החג קרבים על סדר הכתוב בתורה פרים תחלה ואילים אחריהם וכבשים אחריהם ושעירים אחריהם אע"פ שהשעירים חטאות ושאר הקרבנות עולות מפני שכתוב בהם כמשפט כלומר כמשפט הכתוב בהם:

    פר ע"ז קודם לשעיר שלה אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת מפני שכתוב בו גם כן כמשפט שעירי ע"ז קודמין לשעיר נשיא שזה צבור וזה יחיד וצבור קודם ליחיד שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד שזה מלך וזה הדיוט שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד ואע"פ ששניהם חטאת מפני שהשעירה ראויה לבא על הכרתות שמביאים עליהם חטאת והכבשה אינה באה אלא על שגגת ע"ז עומר קודם לכבש הבא עמו ושתי הלחם קודם לשני כבשים הבאים עמהם שכל הבא בשביל היום קודם לבא בשביל הלחם:

    יש דברים בענין זה שלא נתפרשו בכאן והוא שמנחת האיש קודמת לשל אשה של חטים לשל שעורים של חוטא לשל נדבה מנחה ליין יין לשמן שמן ללבונה לבונה למלח מלח לעצים חטאת קודמת לאשם חוץ מאשם מצורע שקודמת לחטאתו אשם קודם לתודה ואיל נזיר תודה ואיל נזיר לשלמים והתודה לאיל נזיר שלמים לבכור בכור למעשר בהמה מעשר בהמה לעופות עופות למנחות ומ"מ אם היו שם חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה מקריב חטאת ואחריו עולה ואחריו מעשר וכל שהיו שם קרבנות הרבה ממין אחד פרים קודמין לאילים ודברים אלו כלם בשבאו כאחד אבל אם לא באו כאחד הבא ראשון קודם וכל הקודם בהקרבה קודם באכילה ויש דברים שהבחירה בידו להקדים איזה שירצה כגון מנחת נדבה ומנחת חוטא וכן במה שאמרו שדם חטאת קודם לדם עולה ואברי עולה קודמין לאמורי חטאת היו שם דם חטאת ואיברי עולה איזה שירצה יקדים וכן דם עולה ואימורי חטאת או דם עולה ודם אשם וכן מה שאמרו שהתדיר קודם לשאינו תדיר וכן שהמקודש קודם לשאינו מקודש באו לפניו תדיר ומקודש יקריב איזה שירצה ודברים אלו ארוכים ומסתעפים לכמה ענפים יתבארו במקומם בע"ה:

    כבר ביארנו שבבני אדם גם כן קודמין קצתם לקצתם לפי מדרגתם מעתה מי שהיה הוא ורבו ואביו בבית השבי הוא קודם לרבו שאדם קרוב אצל עצמו ורבו קודם לאביו ובלבד ברבו מובהק כמו שביארנו במציעא ואמו קודמת לכלם:

    חבר קודם למלך שחכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות מלך קודם לכהן גדול שנאמר בדוד ויאמר להם קחו את עבדי אדוניכם הרי שקרא עצמו אדון אצל צדוק כהן גדול קודם לנביא שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים כהן לנביא ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך שמא תאמר הדיוטות היו תלמוד לומר כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר ונתן אליך אות או מופת כהן משיח קודם לכהן מרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת שאירע לו פסול ר"ל קרי ושעבר מחמת פסול הואיל ויש לו טהרה קודם לשעבר מחמת מום ושעבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן והוא כהן שהיו ממנין שיהא מזומן אם יארע פסול לכהן גדול והוא כמו משנה לכהן גדול והוא הנקרא ממונה ועומד תמיד לימין כהן גדול וכל הכהנים תחתיו סגן קודם לקתיקול ואע"פ שלא הוזכר קתיקול כאן כך הוא בסדר התמיד והוא שהיו ממנין שני כהנים להיותם לסגן כסגן לכהן גדול קתיקול קודם לאמרכל ואמרכל הוא שהיו ממנין שבעה כהנים להיות מפתחות העזרה בידם ואין פותחין עד שיתקבצו כולם אמרכל קודם לגזבר וגזבר הוא שהיו ממנין שלשה כהנים גזברים לגבות כל ההקדשות ולפדות הראוי לפדות מהם ומוציאין אותם לדברים הראויים להוצאה גזבר קודם לראש המשמרה וענין המשמרות כבר ביארנוהו במסכת תענית וכל משמר היו ממנין אחד מהם על ראש כלם ראש המשמרה קודם לראש בית אב וכבר ביארנו ג"כ במסכת תענית ענין בתי אבות שהמשמרה היתה מחלקת עצמה לשבעה בתי אבות בית אב לכל יום וכל בית אב ממנין עליהם אחד להיות להם לראש ראש בית אב קודם לכהן הדיוט:

    אע"פ שהקדמנו לענין זה משוה מלחמה לסגן דוקא להחיותו או שאם היה בבית השבי לפדותו תחלה וכן לכל ענין שבמעלה וקדושה אבל לענין מה שהותר בכל כהן ליטמא למת מצוה מטמא משוח מלחמה ולא סגן והוא שאמרו סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכין בדרך ופגע בהם מת מצוה מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן שמא יארע פסול לכהן גדול ונכנס סגן ומשמש תחתיו:

    אף אלו שביארנו במשנה שקודמין זה לזה אע"פ שהדבר מבואר בעצמו יש בכלם רמז או מן המקרא או מן הסברא כהן גדול ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים לוי קודם לישראל שנאמר הבדיל י"י את שבט הלוי ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס ממזר קודם לנתין שזה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה נתין קודם לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה גר לעבד משוחרר שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני לפנים:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת הוריות דף י״ג עמוד א׳

    מסכת הוריות דף י״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־738 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דהיינו לפר כהן משיח למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון:

    וכפר בעדו והדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר דעבודת כוכבים הוי עולה:

    חסירא אל"ף למימרא דעולה קדמה:

    כמשפט כתיב ביה בפר דעבודת כוכבים דבתר כתיבה אזלינן ועולה ברישא כתיבא:

    שעיר יחיד קודם לכבשת יחיד כגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה:

    שכן נתרבתה באליה דעז אינה טעונה אליה:

    בגין יום בגלל יום כבש גלל עומר וכבשים בגלל שתי הלחם:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Horayot 13a · Sefaria

    מאירי

    פר משיח ופר העדה עומדין ליקרב כבר ביארנו שפר משיח קודם לכל מעשיו וכן הדין הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל:

    פר הבא על המצות לצבור כבר ביארנו שהוא קודם לפר הבא על ע"ז מפני שפר העלם דבר של צבור חטאת ופר הבא על ע"ז עולה וחטאת קודם לעולה בכל מקום שנאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד אם ללמד שתהא חטאת קודם לעולה הרי כבר אמור ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא להיות זה בונה אב שתהא חטאת קודמת לעולה בכל מקום ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ולא סוף דבר בהקרבה אלא אף בהפרשה מפריש חטאת תחלה וזהו שאמרו ביולדת שנאמר בה אחד לעולה ואחד לחטאת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אין הכונה בה לקריאת השם כמו שפירשו רבים אלא לקריאת הפסוק לבד ומ"מ קרבנות החג קרבים על סדר הכתוב בתורה פרים תחלה ואילים אחריהם וכבשים אחריהם ושעירים אחריהם אע"פ שהשעירים חטאות ושאר הקרבנות עולות מפני שכתוב בהם כמשפט כלומר כמשפט הכתוב בהם:

    פר ע"ז קודם לשעיר שלה אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת מפני שכתוב בו גם כן כמשפט שעירי ע"ז קודמין לשעיר נשיא שזה צבור וזה יחיד וצבור קודם ליחיד שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד שזה מלך וזה הדיוט שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד ואע"פ ששניהם חטאת מפני שהשעירה ראויה לבא על הכרתות שמביאים עליהם חטאת והכבשה אינה באה אלא על שגגת ע"ז עומר קודם לכבש הבא עמו ושתי הלחם קודם לשני כבשים הבאים עמהם שכל הבא בשביל היום קודם לבא בשביל הלחם:

    יש דברים בענין זה שלא נתפרשו בכאן והוא שמנחת האיש קודמת לשל אשה של חטים לשל שעורים של חוטא לשל נדבה מנחה ליין יין לשמן שמן ללבונה לבונה למלח מלח לעצים חטאת קודמת לאשם חוץ מאשם מצורע שקודמת לחטאתו אשם קודם לתודה ואיל נזיר תודה ואיל נזיר לשלמים והתודה לאיל נזיר שלמים לבכור בכור למעשר בהמה מעשר בהמה לעופות עופות למנחות ומ"מ אם היו שם חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה מקריב חטאת ואחריו עולה ואחריו מעשר וכל שהיו שם קרבנות הרבה ממין אחד פרים קודמין לאילים ודברים אלו כלם בשבאו כאחד אבל אם לא באו כאחד הבא ראשון קודם וכל הקודם בהקרבה קודם באכילה ויש דברים שהבחירה בידו להקדים איזה שירצה כגון מנחת נדבה ומנחת חוטא וכן במה שאמרו שדם חטאת קודם לדם עולה ואברי עולה קודמין לאמורי חטאת היו שם דם חטאת ואיברי עולה איזה שירצה יקדים וכן דם עולה ואימורי חטאת או דם עולה ודם אשם וכן מה שאמרו שהתדיר קודם לשאינו תדיר וכן שהמקודש קודם לשאינו מקודש באו לפניו תדיר ומקודש יקריב איזה שירצה ודברים אלו ארוכים ומסתעפים לכמה ענפים יתבארו במקומם בע"ה:

    כבר ביארנו שבבני אדם גם כן קודמין קצתם לקצתם לפי מדרגתם מעתה מי שהיה הוא ורבו ואביו בבית השבי הוא קודם לרבו שאדם קרוב אצל עצמו ורבו קודם לאביו ובלבד ברבו מובהק כמו שביארנו במציעא ואמו קודמת לכלם:

    חבר קודם למלך שחכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות מלך קודם לכהן גדול שנאמר בדוד ויאמר להם קחו את עבדי אדוניכם הרי שקרא עצמו אדון אצל צדוק כהן גדול קודם לנביא שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים כהן לנביא ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך שמא תאמר הדיוטות היו תלמוד לומר כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר ונתן אליך אות או מופת כהן משיח קודם לכהן מרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת שאירע לו פסול ר"ל קרי ושעבר מחמת פסול הואיל ויש לו טהרה קודם לשעבר מחמת מום ושעבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן והוא כהן שהיו ממנין שיהא מזומן אם יארע פסול לכהן גדול והוא כמו משנה לכהן גדול והוא הנקרא ממונה ועומד תמיד לימין כהן גדול וכל הכהנים תחתיו סגן קודם לקתיקול ואע"פ שלא הוזכר קתיקול כאן כך הוא בסדר התמיד והוא שהיו ממנין שני כהנים להיותם לסגן כסגן לכהן גדול קתיקול קודם לאמרכל ואמרכל הוא שהיו ממנין שבעה כהנים להיות מפתחות העזרה בידם ואין פותחין עד שיתקבצו כולם אמרכל קודם לגזבר וגזבר הוא שהיו ממנין שלשה כהנים גזברים לגבות כל ההקדשות ולפדות הראוי לפדות מהם ומוציאין אותם לדברים הראויים להוצאה גזבר קודם לראש המשמרה וענין המשמרות כבר ביארנוהו במסכת תענית וכל משמר היו ממנין אחד מהם על ראש כלם ראש המשמרה קודם לראש בית אב וכבר ביארנו ג"כ במסכת תענית ענין בתי אבות שהמשמרה היתה מחלקת עצמה לשבעה בתי אבות בית אב לכל יום וכל בית אב ממנין עליהם אחד להיות להם לראש ראש בית אב קודם לכהן הדיוט:

    אע"פ שהקדמנו לענין זה משוה מלחמה לסגן דוקא להחיותו או שאם היה בבית השבי לפדותו תחלה וכן לכל ענין שבמעלה וקדושה אבל לענין מה שהותר בכל כהן ליטמא למת מצוה מטמא משוח מלחמה ולא סגן והוא שאמרו סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכין בדרך ופגע בהם מת מצוה מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן שמא יארע פסול לכהן גדול ונכנס סגן ומשמש תחתיו:

    אף אלו שביארנו במשנה שקודמין זה לזה אע"פ שהדבר מבואר בעצמו יש בכלם רמז או מן המקרא או מן הסברא כהן גדול ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים לוי קודם לישראל שנאמר הבדיל י"י את שבט הלוי ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס ממזר קודם לנתין שזה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה נתין קודם לגר שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה גר לעבד משוחרר שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני לפנים:

    Meiri on Horayot 13a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' ראשון קודם לפר עדה בכל מעשיו ותנו רבנן פר כהן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Horayot 13a · Sefaria

    בן יהוידע

    שֶׁנֶּאֱמַר וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא (מלכים א א, לד). קשא מנא ליה דכהן גדול עדיף, דילמא שוים הם אך כיון דשנים הם מוכרח להזכיר אחד קודם חבירו? ועוד קשא למה לא הביא מפסוק שקדם לזה דכתיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא (מלכים א' א, לב)? ונראה לי בס"ד חדא מתרצא בחברתה כי באמת בהזכרת שמם בזה את זה ליכא ראיה כיון דמוכרח להזכיר אותם זה אחר זה אף על גב דהם שוים ולכן לא הביא מפסוק הראשון ד'קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן' אך מפסוק השני שפיר איכא הוכחה דאי איתא דשוים הם הוה ליה להזכירם בפסוק השני נתן קודם צדוק דאז בזה ידעינן דשוים הם כיון דבמקום אחד הזכיר צדוק קודם ובמקום אחר הזכיר נתן קודם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק (שמות ו, כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר הֳ' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וכיון דפעם מקדים לאהרן ופעם מקדים למשה ללמדך דשקולים, והכא נמי הוה ליה להזכיר בפסוק שני נתן קודם לצדוק ללמד דשקולים ושוים הם, אלא ודאי שמע מינה דכהן גדול עדיף מנביא.

    מִפְּנֵי מָה הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ פירש הרמ"ה ז"ל האי קונו דאמר הכא אינו רצונו לומר 'בוראו' אלא רצונו לומר 'בעליו' כדכתיב יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ (ישעיה א, ג) וכן אמר הכתוב וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ (ויקרא כה, נ) וכן הדרך שהכלב מכיר את בעליו והולך אחריו לכל מקום שהוא הולך ומשמרו מה שאין כן בחתול עד כאן דבריו. והנה הכרת הכלבים לבעליהן ותוקף החברה והאהבה שביניהם רבו הסיפורים בהם וכולם פלאות המה פלאי פלאות ובספר תולדות הטבע הביא כמה סיפורים על זאת ובכלל הביא דבר אחד פלא על זמן היינריך מלך צרפת שהיה אוהב כלבים הרבה ויבחר בשלשה כלבים קטנים להיות הם שומרי ראשו והם אהבו מאד את אדונם ולימדום לעמוד על המשמר כאנשי חיל אצל מטתו של המלך והיה שם מונח כלי מראה השעות שהיה בו פעמון המכה בכל שעה ושעה וכאשר האחד עומד על משמרתו אז האחרים ישנים ובעת שמכה הפעמון יבא זה המקיץ ונושך לאט באוזן חבירו הנרדם להודיעו כי הגיעה עתו על פי הסדר לעמוד אחריו על המשמר וכן על זה הדרך ככה המה עומדים על משמרתם כל הלילה חליפות עד הבוקר ומעולם לא היה למלך שומרים נאמנים כמוהם. ויהי היום ויבא כומר גדול להרוג את המלך בסתר ויבא אל חדר המלך למסור לידו מכתב אחד אשר זה היה לו כסות עינים למחשבתו הרעה ותרמית לבו וקם הכלב מן שלשה הכלבים הנזכרים העומדים בחדר המלך וישתער על הכומר ממקום משמרתו לגלות חטאתו הצפונה בלבבו והיה דבר זה לפלא כי הכלב הזה תמיד לא עשה רעה לכל איש הבא חדרה אל המלך והנה עתה התמרמר פתאום בחמה שפוכה התגעש וחרץ לשונו. והמלך לא הרגיש להתבונן בחדוש הזה ולא שם לב מה זה ועל מה זה עשה הכלב ההוא ככה אלא אדרבה אמר לסגור את הכלבים בחדר השני כדי שימתיק סוד עם הכומר הבא אליו ולא תבלבלהו נביחת הכלב ההוא וכן עשה עבד המלך הוליך הכלבים ההם לחדר השני וסגר בעדם אך עם כל זה חמת הכלב ההוא לא שככה ויוסף לנבוח בקול גדול ולא יסף ומה דבני ובני בעת ההיא עשה הכומר מגמת לבבו ודקר את המלך בחרבו פעמים ויפול שדוד מתגולל בדמו עד כאן. ועל זה הדבר הנפלא שנמצא בהרגשת הכלב אמרתי כמה גדולים דברי רבותינו ז"ל שאמרו 'כֶּלֶב - כֻּלּוֹ לֵב' שהרגיש מרתיחת דם פני הכומר שבעבור שפוך דם נפש אדוניו המלך הוא בא ולכך עשה מה שעשה בהשתערותו על הכומר ובחריצת לשונו כדי שירגיש המלך ברעה הבאה אליו מאת הכומר וישמר ממנו. ועוד יספר בספר הנזכר בכלל הסיפורים המדברים בנאמנות הכלבים ואהבתם לאדוניהם ובהרגשתם ושקידתם לטובת אדונם כי השר אויבר'י היה ידיד המלך קארל החמישי ויקנא בו שר אחד משרי המלך וישנא אותו בלבבו ויהי היום וילך השר אויבר'י לשוח ביער עם כלבו וירדפהו השר ההוא על סוס קל ויהרגהו, אמנם כלב הנרצח לא עזב את היער ולא חדל מנבוח ולזעוק זעקת שבר עד 'כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ' לשוב פאריזה אל בית אחד מאוהבי אדונו השר הנרצח ואך אכל שם לשובע נפשו שב שנית היערה ככה היה עושה הכלב ההוא כמה ימים עד אשר שמו אנשים לבם ללכת בעקבותיו וימצאו את גוית אדונו המת ביער ההוא. ויהי מקץ ימים ויפגוש הכלב ההוא את השר המרצח בהיותו עומד בין צבא חיל המלך ויתמרמר אליו בחמת רוחו וינשכהו ומהרו כל הנצבים להבריח את הכלב ולהכותו אולם לא במהרה הניסוהו ויהי מהיום ההוא ומעלה הלוך הלך הכלב ההוא לבקש את הורג אדוניו בכל מקום ויחרוץ לו לשונו וינשכהו, אז החל החשד להתעורר בלבות אנשים כי אמרו לא דבר ריק הוא ובודאי זה השר הוא אשר רצח אויבר'י אדון הכלב ההוא והשמועה באה אל המלך ויצוה המלך את השר ההוא להתיצב בין אנשי חילו ונתן אומר להביא את הכלב ההוא ויהי בבואו ויבקש את השר המרצח וישתער עליו בחרון אפו. ויאמר המלך אל השר ההוא תן תודה והגד נא לי מה עשית? ויקשה את לבו וימאן להתוודות ואז חרץ המלך משפטו ויצוהו להלחם עם הכלב ברחוב העיר נפש מול נפש ובצאת השר ההוא המרצח למלחמה היה לבוש שריון ובידו שוט, והנה רגעים אחדים התהלך הכלב מסביב בעל ריבו חרץ לשונו ויהמה בקול יליל נורא ובפתע פתאום השתער בסופה ואחז בעורף אויבו בכל תעצומות עוזו וישליכהו ארצה ויתן השר ההוא את קולו בבכי ויתחנן למלטהו מן הכלב האכזרי המבקש נפשו לספותה ויודה על פשעו בקהל עם ואחרי אשר התודה חטאתו המיתוהו שמה על פי מאמר המלך לעיני כל העם עד כאן. ויספר עוד ספורים נפלאים בהכרת הכלבים ונאמנותם באהבת אדוניהם לנקום נקם מאוייבי אדוניהם. על כן יפים ונכונים ונבונים דברי התלמידים של רבי אלעזר שאמר ' הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ ' שהוא רצונו לומר 'בעליו' על פי ביאור הרמ"ה ז"ל הנזכר לעיל. אמנם אומרם ' שֶׁאֵין הֶחָתוּל מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו ' הוא דבר תימה על פי הסיפורים אשר יספר בספר תולדות הטבע הנזכר על החתולים בהרגשתם ואהבתם וחברתם עם בעליהם ואזכיר בזה כאן סיפור אחד וממנו תדע והוא כי שם מביא מעשה אחת אשר ספר החוקר הנכבד בספרו הנקרא 'למודי טבעי נפש חיה' והוא בבית אחד מריעיו היה חתול יפה מראה אשר גדלו בנו הבכור ודאג לספק כל מחסוריו וידבק החתול מיום ליום באותו הבן ואהבהו עד מאד וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל באהבה אפילו אם הילד ההוא מרר ועצב את רוחו ולא היה נפרד מן הילד ההוא כל היום כי אם רק איזה רגעים אחדים למען עשות עבודתו לצאת ידי חובת הצידה של העכברים המוטלת עליו והיו שנים אחדות אסורים בכושרות אהבה אותו הילד והחתול. ויהי היום והילד ההוא חלה מחלת האבעבועות וגם אז לא מש החתול מאהובו החולה עד אשר בראות קרוביו התגברות החולי עליו לקחו החתול וסגרוהו בחדר לבדו ואחר איזה שעות מת הילד בר מינן והחחול נמלט ביום השני מן החדר המוסגר בו ויחפוז אל מטת רעהו אשר קוה למצאו שם ובראותו כי הנער איננו אז רץ בהול ומשמים בכל הבית ויעורר זעקת שבר עד בואו אל פתח החדר אשר שמו גוית המת בו כמנהנם לעכבו כ"ד שעות קודם קבורה, וישכב החתול אצל המת דומם ומתאבל עד אשר באו ולקחוהו בחזקה ויסגרוהו שנית. ויהי אך נקבר הילד והחחול שולח חפשי ויצא מן הבית בחפזה ויתעלם וישב לבית אחר י"ד יום דל ורע תואר מאד וימאן לאכול שמה ויברח שנית בקול מר צורח אכן כאשר הצקהו הרעב היה בא יום יום לבית לעת מאכל הצהרים וישוב ללכת תמיד אחרי אכלו ולא ידע איש את מקומו עדי נמצא פעם אחת אצל קבר הילד ההוא בתוך החור אשר עשה לו לבדו בקיר החומה של הקבר וככה נתאבל על אוהבו ולא שכחו אשר עד בצאת אבות הילד המת לגור בעיר אחרת אחרי חמש שנים לא שינה את מגורו ולא רחק מקבר אוהבו לשבת במקום אחר זולתי כאשר גבר עליו מאד קור וחורף עד כאן. והנה לפי הסיפור הזה ושאר סיפורים כיוצא בו מוכח שגם החתול מכיר את בעליו ואין לו שכחה ממנו ואיך יאמרו כאן שהחתול אינו מכיר את קונו? על כן נראה דטעמו של רבי אלעזר הוא אמת דסיבת שכחת החתול שאינו מכיר את קונו הוא מפני שאוכל עכברים ולכן כל חתול שאינו אוכל עכברים אלא אוכל משלחן בעליו בשר בהמה וחיה ועוף ודגים אשר יתן לו בעליו בכל יום בעת הסעודה ואינו אוכל העכברים אלא צד אותם ומשליכם אין לו שכחה מכל דבר שבעולם ותלמידי רבי אלעזר בן צדוק לא אמרו אלא על חתול האוכל בשר עכברים.

    מִפְּנֵי מָה הַכֹּל מוֹשְׁלִים בְּעַכְבָּרִים נראה דקאי על החתולים למה כל החתולים שולטים בעכברים דאפילו חתול קטן שולט בעכברים רבים? והשיב מפני שסורן רע ואם לא היה נותן הקדוש ברוך הוא שליטה גדולה וחזקה עליהם מצד החתולים לא היו בני אדם יכולים לדור בעולם מפני רשעתם של עכברים וכאשר יספר בספר תולדות הטבע הנזכר מעשה שהיה בארץ הודו שלא נמצא בארץ ההיא חתול והיו חייהם קשים ומרים מחמת רשעת העכברים עד שבא אחד גר מארץ אחרת וחתולו בידו ובזה ניצולו וכו'.

    Ben Yehoyada on Horayot 13a · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת הוריות, דף י״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־738 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 130 מילים

      נפתחת ב״פר כהן משוח ופר עדה כו'. מנא…״

    2. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״ת"ר פר כהן משיח ופר העדה עומדים…״

    3. קטע 357 מילים

      נפתחת ב״פר העלם דבר של צבור קודם לפר…״

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא מ"ט…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד והא תניא…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״עומר קודם לכבש הבא עמו שתי הלחם…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ת"ר היה הוא ואביו ורבו בשבי…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״חכם קודם למלך ישראל חכם שמת אין…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״מלך קודם לכהן גדול שנאמר (מלכים א…״

    12. קטע 1255 מילים

      נפתחת ב״כהן גדול קודם לנביא שנאמר (מלכים א…״

    13. קטע 1331 מילים

      נפתחת ב״משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה…״

    14. קטע 1429 מילים

      נפתחת ב״סגן קודם לאמרכל מאי אמרכל אמר רב…״

      חכמים: רב חסדא.

    15. קטע 1510 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו לענין טומאה סגן ומשוח מלחמה…״

    16. קטע 1646 מילים

      נפתחת ב״אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן ת"ש…״

      חכמים: רב נחמן.

    17. קטע 1737 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל…״

    18. קטע 1838 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ כהן קודם ללוי שנאמר (דברי הימים…״

    19. קטע 1944 מילים

      נפתחת ב״ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו…״

    20. קטע 2023 מילים

      נפתחת ב״אימתי בזמן שכולן שוין כו': מה"מ א"ר…״

      חכמים: רבי חנינא.

    21. קטע 2128 מילים

      נפתחת ב״תניא רשב"י אומר בדין הוא שיקדים עבד…״

    22. קטע 2240 מילים

      נפתחת ב״שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק…״

      חכמים: רבי אלעזר ברבי צדוק.

    23. קטע 2328 מילים

      נפתחת ב״שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    24. קטע 2419 מילים

      נפתחת ב״שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: הוריות דף י״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026