מסכת הוריות דף ג׳ עמוד א׳

זאת תורת העולה היא העולה זאת היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטי חד פרט לנשחטה בלילה וחד פרט לנשפך דמה וחד פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים שאם עלתה על גבי המזבח תרד דלא הויא עולה חשובה והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.):

ז' שבטים דהוו רוב שבטים מביאים שבעה פרים דקסבר ר' יהודה דשבט א' איקרי קהל והן מביאין ולא ב"ד:

הוראה תלויה בב"ד דכתיב ונעלם דבר דהיינו שהורו לעבור מעיני הקהל דהיינו ב"ד:

ב"ד משלים לרוב צבור דעשו עם מעט צבור והשלימו לרוב צבור:

[צבור מייתי] ור' מאיר פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כדאמרי' לקמן רבי מאיר אומר שבעה שבטים שחטאו בית דין מביאין עליהם פר והן פטורין ואי קשיא הא אמרי' בכל התורה אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והיכי אמרי' אלו ג' מיעוטין דממעטינן אותם בירושלמי מפרש ה"מ היכא דליכא אלא ב' מעוטין אבל הכא דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא כולהו אתו למעט וכן בל"ב מדות מצאתי:

אותו השבט חייב להביא פר דקסבר שבט אחד אקרי קהל:

רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו של ר' מאיר והא מתניתא מפרש לקמן:

אמר רב אסי ובהוראה דקיי"ל כי הורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם שמביאים פר:

אית ספרים דגרסי דתנן ר' יהודה אומר י"ב שבטים שחטאו מביאין י"ב פרים וכן נראה דהכי תנן ברישא דמתני' ובתר הכי תני ו' שבטים כו' ולא שביק רישא דמתניתין למנקט סיפא:

ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור תימה מאי דוחקי' לכך דלמא ר"מ ס"ל דדוקא יחיד שעשה חייב אבל שנים ושלשה שעשו פטורים ולית ליה ברייתא דועדיין אני אומר כו' דבלא"ה לית ליה דברייתא אית לה יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ור"מ אית ליה דפטור ומיהו כיון דלא מצינו תנא דמחלק בין א' לשנים דחיק למימר הכי:

קהל גדול מלבוא חמת אע"ג דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן הא הוי גילוי מילתא בעלמא:

מועטין ונתרבו מאי פרש"י (בעלמא) [בעיין] דהני לאו בני קרבן כמו משיח ונשיא אבל מרובין ונתמעטו כבר הוו בני קרבן. ולא נהירא דאפי' מרובין ונתמעטו כי נתמעטו לאו בני קרבן נינהו אם לא דבתר חטאה אזלינן אבל התם תרוייהו בני קרבן נינהו אלא מש"ה מבעיא ליה במועטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי' ר"ש מודה דפטור כדפי' ואזיל:

הורו ב"ד שחלב המכסה את הקרב כו' תימה דאמרי' לקמן (הוריות ד.) אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין ובשלמא חלב שעל הדקין דאתי מריבוי' (חולין מט) ניחא דאין הצדוקין מודין בו אלא חלב המכסה את הקרב וכן דם מאי איכא למימר מיהו לפי התוספ' דמכילתין ניחא דתנא לקיים מצות חייבין כיצד יש חלב ודם בתורה אבל אין חייבין אלא על הקרב לשלמים. ואע"ג דדם חיה נאסר. שמא הצדוקים אומרים דגם הוא קרב:

וחזרו והורו שדם מותר הא דקתני כה"ג דמשמע דוקא משום שידעו בינתים שטעו בחלב דהא אפי' לא ידעו נמי מצי למבעי כדקאמר משום דשני מינים הם דם שוה בכל ולא חלב אלא נקטי' אגב אחריני. והא דלא פשיט מההוא דלעיל עד שיהיו כולן בשגגה אחת. דהכא כיון דתליא בב"ד הוי שגגה אחת:

והורו שעבודת כוכבים מותרת צ"ע מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוין אם יביאו קרבן עבודת כוכבים וגם דחלב או לא וגם צ"ע אי דוקא מיבעיא דמעיקרא הוי מיעוט וכן בסוף אבל אי הוי רובו בסוף לא איצטרכי למיעוטא שיתכפר בפר לההוא מיעוטא. א"ד ל"ש אבל הא ודאי אי הוי מתחלה רובא ולבסוף מיעוטא אין מיעוט מצטרף לרובא כיון שכבר נתחייבו רובא בקרבן:

אלא כי תיבעי לך כו' צ"ע אי הוי מצי למבעיא נמי למ"ד ב"ד מייתי אם מתו מיעוט צבור הראשונים ולא נודע כי אם אל אלו החיים מי אמרי' ב"ד [חייבי'] דמ"מ הם הורו שלא כדת או לא והא דנקיט מת ב"ד ולא נקיט הורו ב"ד אחר דלא אפשר כי אם בסנהדרי גדולה:

ופליג רב נחמן עליה דרב יהודה משמא דשמואל ואמר זו דברי ר"מ פי' זו המשנה ר"מ היא. אבל חכ"א יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. מאי ר"מ ומאי רבנן דתניא הורו ב"ד ועשו ר' מאיר פוטר וחכמים מחייבין. מאן עשו אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי והתניא בספרא יכול הורו ועשו פי' הן הורו והן עשו ולא הקהל יכול יהו חייבין פר ת"ל ועשו אחת מכל מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד אלא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל מ"ט דר"מ דפטר אלא לאו הורו ב"ד ועשו מיעוט הקהל פי' ומאי חייבין כל אחד ואחד חטאת ובהא [קמפלגי] ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וחכמים סברי חייב.

אמר רב פפא כולי עלמא פי' בין ר"מ ובין רבנן דההיא דאייתית ראיה מינה. יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. פי' ומאי עשו עשו ב"ד כגון שחצי הקהל עשו בהוראתן של ב"ד ועשו ב"ד עמהן. ר"מ סבר אין ב"ד משלימין לרוב צבור [ורבנן סברי ב"ד משלימין לרוב צבור] איבעית תימא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל ומאן חכמים ר' שמעון דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי. פי' ופוטר דקתני ר"מ אצבור. ומחייבין דקתני [רבנן] נמי אצבור. והא דר' שמעון מפרש לקמן ואית דאמרי בשבט שעשה בהוראת ב"ד מיירי ומאן חכמים ר' יהודה דתנן. בסיפא דפרקין הורו ב"ד של א' מן השבטים כו' עד דברי ר' יהודה. אי בעית תימא כגון שחטאו ו' שבטים והן רובן של קהל או ז' אע"פ שאינן רובו של קהל ומאן חכמים ר' שמעון בן אלעזר דתניא לקמן רשב"א אומר משמו של ר"מ חטאו ו' כו' פי' הך דתני משמיה דר' מאיר בעי רובה בשבטים ובמנין. ולא איתוקמא דרב נחמן וקי"ל כרב יהודה אמר שמואל דמתניתין רבי יהודה סתימתאה ולית הלכתא כוותיה אלא כדרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב:

אמר רב אסי בהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל פי' אם עשו רוב יושבי א"י לא תחוש ליושבי חוצה לארץ. דיושבי א"י ניהו דאיקרו קהל שנא' ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת וגו'. מכדי כתיב כל ישראל אמאי כתיב תו מלבוא חמת עד נחל מצרים פי' דהוא תחום א"י לומר לך הני דא"י איקרו קהל דחוצה לארץ לא:

פשיטא לן דהיכא דהוו קהל רובה כשעשו ונתמעטו קודם שיודע להם היינו חלוקת רבנן ור"ש בפרק כהן משיח שחטא דתנן כהן ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות פי' ומביאין כשבה או שעירה. ר"ש אומר אם נודע להן עד שלא נתמנו אז חייבין קרבן הדיוט ואם אחר שנתמנו נודע להן פטורין דקבעי חטאה וידיעה. לרבנן מייתי פר לר' שמעון פטורין. ס"א פשיטא מרובין ונתמעטו חייבין פירוש לדברי הכל ולאו דסמכא דאע"ג דאמר ר' שמעון בסוף זה הפ' אין צבור מתין הני מילי כשנודע להן ואז מת מהן:

כי קא מיבעיא לן היכא דהוו מיעוט בשעת מעשה ואותן שלא עשו מת מהן אחר כך עד שנעשו אלו רוב ונודע להן [מי] פליגי בה ר"ש ורבנן. ר"ש דאזיל בתר ידיעה מחייב ורבנן דאזלי בתר שעת החטא פטרי לה. ודחינן ותסברא אימר דשמעי' ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה פי' דבעי שיהא החטא והידיעה בענין אחד ידיעה בלא חטא מי שמעת ליה:

דאם כך היה לייתו כדהשתא פי' יביאו הכהן המשיח פר והנשיא שעיר דהשתא בני כך נינהו מדפטרינהו [ר"ש] אלמא בתר תרוייהו אזיל הלכך לדברי הכל מועטין ונתרבו אין מביאין פר. ומאי הוא מייתי כל חד מנייהו כשבה או שעירה דקי"ל כרבנן דאמרי אין בית דין מביאין עליהן בהוראה הא הן חייבין וכן הלכתא:

איבעיא להו הורו צבור שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל פי' ופסקה ההוראה שלא פשטה בקהל יותר אבל לא נודע לב"ד תו הדרו והורו פעם שניה כי החלב מותר ועשו מיעוט אחר והוו להו תרי מיעוטי רובה מהו כיון דשתי הוריות נינהו לא מצטרפי וכל חד באנפי נפשה קיימא וליכא פר אלא כל חד מייתי חטאתו או דלמא כיון דאידי ואידי חלב היא מצטרף [את"ל כיון וכו' מצטרף] מיעוט בחלב שעל הקיבה.

ס"א על הקרב [ומיעוט בחלב שע"ג דקין] פי' הורו בהוראה ראשונה דחלב שעל הקיבה מותר. ובשניה הורו שחלב שעל גבי הדקין מותר. מהו הכא ודאי כיון דמתרי קראי קא אתו לא מצטרפי פי' דקא טעו בהאי קרא דכתיב חד את החלב המכסה את הקרב וגו' (והכי קאמר) [ותניא בספרא] אשר על הקרב. ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר להביא חלב שעל הקיבה ר' עקיבא אומר להביא חלב שעל הדקין והתם מפרש דמעל הכסלים נמי איתרבו חלבים אחריני ותניא נמי כוותה בתוספתא שחיטת חולין (ספ"ט) וליכא פר. או דלמא שם חלב אחד הוא ומצטרפי את"ל שם חלב אחד הוא מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו הכא וודאי כיון דתרי איסורי נינהו לא מצטרפי או דלמא כיון שאיסורן שוה פי' דאיסו' תרוייהו באכילה ובקרבנן שוה דאיבעי כשבה מייתי ואיבעי שעירה מייתי מצטרפי את"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרפי מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים מהו. הכא ודאי אין איסורן שוה פירוש דאין איסור עבודת כוכבים לענין אכילה ואין קרבנן שוה.

בהמת קדשים שנשחטה בלילה או שנשפך דמה או שיצא דמה חוץ לעזרה אפילו עלתה לראש המזבח ליקרב תרד שנאמר היא העולה מה עולה שהיא ראויה לאישים אף כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד הא כל שאינו ראוי לאישים אם עלה ירד ויש לך פסולים אחרים שאם עלו מ"מ לא ירדו ויצא לנו כן ממה שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש כגון קדשים שלנו או שנפסלו במחשבת זמן או מקום או שקבלו וזרקו טמאים את דמו או שנשחטו בדרום והרבה כיוצא באלו שכל שפסולן בקדש הקדש מקבלן כמו שיתבאר במקומו:

קרבן זה הבא בשגגת מעשה שעל ידי הוראת בית דין לא משל בית דין הוא בא אלא משל צבור שנאמר ועשו כל העדה וכו' ובשגגת ע"ז והקריב הקהל וכבר ביארנו שמכל שבט ושבט היו מביאים לשגגת ע"ז כדינה ולשגגת שאר עבירות כדינה כמו שהקדמנו במשנה:

סנהדרין עצמם שעשו על פי הוראתם חייבין בקרבן עצמם כשאר יחידים ולא עוד אפילו טעו מעוט הקהל אחריהם אינם מצטרפים עמהם להשלים לרוב עד שישגו רוב הקהל בזולת הבית דין:

בית דין של אחד מן השבטים שהורה וטעה אותו השבט על פיו דנין אותם בקרבנות יחידים ואין דנין פר העלם אלא ברוב צבור ובהוראת בית דין הגדול של שבעים ואחד כמו שיתבאר אבל כל שחטאו רוב קהל אע"פ שאינן רוב שבטים או רוב שבטים אע"פ שאינם רוב קהל הרי הם בדין קרבן צבור ומנשה ואפרים יתבאר למטה שהם שבט אחד לענין זה:

עשו רוב יושבי ארץ ישראל על פיהם אפילו לא היה אלא שבט אחד ושיש רוב צבור בחוצה לארץ הרי הן בדין קרבן צבור שאין יושבי חוצה לארץ בכלל קהל שנאמר ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים מכדי כתוב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים למה לי הני הוא דאקרי קהל אידך לא:

עשו רוב קהל על פי הוראתם ובשעת ידיעה מתו מהם עד שנעשו מעוט קהל הולכין אחר מעשה ודינם בקרבן צבור וכן אם היו מועטין בשעת מעשה ונתרבו בשעת ידיעה כגון שמתו מן האחרים עד שנעשו עכשו אלו מרובין הולכין אחר מעשה ודינם בקרבן יחיד וכן כהן משיח ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ובשעת ידיעה נתמנו הולכין אחר מעשה ודינם בקרבן הדיוט כמו שיתבאר:

הורו בית דין שחלב הקיבה מותר ועשו מיעוט קהל על פיהם ונודע להם שחטאו וחזרו ושכחו והורו כהוראה ראשונה ועשו מעוט אחר על פיהם עד שנעשו עכשו רוב הרי אלו מצטרפין אע"פ שיש ידיעה מחלקת בנתים ולא סוף דבר בזה שהחלב אחד אלא אף אם הראשונה בחלב שעל הקיבה והשניה בחלב שעל הדקין ואע"פ שמכח שני מקראות הם באים שחלב הקיבה יוצא ממקרא האמור החלב המכסה את הקרב מפני שהוא קרב בכלל חלב שעל הקרב וחלב הדקין יוצא ממקרא האמור ואת כל חלב והוא שיעור אמה משהתחילו הדקין לצאת מן הקיבה ולא עוד אלא אף הראשונה בחלב והשניה בדם הואיל ואסורן וקרבנן שוה:

היתה הראשונה בחלב והשניה באיסור ע"ז יראה שהדבר ספק וגדולי המחברים כתבו שאף בזו מצטרפים ונראה טעם שלהם שאין גורסין כאן תיקו אלא שמשיבין שאלה זו עם שאלה שאחריה באם תמצא לומר כלומר אם תמצא לומר אידי ואידי כרת הוא הורו בית דין ומתו וכו' וכבר ידעת כל שבאם תמצא לומר הלכה היא ברוב מקומות ויש לך לדון מ"מ שאם הורו שתי הוראות ביחד אחת בחלב ואחת בע"ז וטעו מיעוט אחד בחלב ומיעוט אחד בע"ז שמצטרפין ודינם בקרבן ציבור ומ"מ צריך אתה לשאול בכל שאתה אומר לצרף הוראת חלב עם הוראת ע"ז איזה קרבן הם מביאין אחר שאין קרבנם שוה שהרי חלב בפר לכל שבט וע"ז בפר ושעיר לכל שבט ודבר זה ראיתי בו מחלוקת גדולה בין המפרשים יש אומרים שדנים אותם כאלו כלם חטאו בחלב וכלם בע"ז ומביאים פר על החלב ושעיר על הע"ז וגדולי המפרשים פי' שהם מצטרפין להוציא את כלם מדין קרבן הדיוט ופוטרין אותם לגמרי ואין הדברים נראין כלל ויראה לי עיקר הדבר שהם מצטרפין לקרבן חלב שהרי הוא גם כן בע"ז כענין האמור בדיני ממונות יש בכלל מאתים מנה ומביאין פר לכל שבט שהרי בע"ז גם כן דינו בפר ואין מביאין שעיר שהרי לא חטאו רובם להיותם בני שעיר:

גמרא זאת תורת העולה היא הרי אלו שלשה מיעוטין כו' ומתניתא מני רבי שמעון בן אלעזר כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה וב"ד משלים כו' ר"מ פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כו' עכ"ל צ"ע לפירושו דאם כן בלאו משלים לרוב צבור הוה מצי לאשכוחי פלוגתייהו בפשיטות כדבעי למימר מעיקרא בהורו ב"ד ועשו רוב קהל וטעמא דר"מ דפוטר צבור משום דב"ד קא מייתי וחכמים מחייבין צבור דאין ב"ד מייתי אלא דע"כ לא ניחא ליה לאוקמא הכי דא"כ בהיפך נמי ר"מ מחייב ב"ד וחכמים פוטרין ב"ד וראיתי מי שהגיה והשלימו לרוב צבור הס"ד ואחר כן מ"ה צבור מייתי כו' ור"מ פוטר צבור כו' וקאי אשנויא דלקמן דחכמים מחייבים היינו ר"ש דמחייב צבור ומחייב ב"ד ור"מ דפוטר היינו צבור משום דקא מייתי כו' וק"ל:

בד"ה רשב"א אומר כו' דהא מתניתא מפרש לקמן כו' עכ"ל משום דכינוי משמו אינו מפורש הכא רק לקמן דקאי אדר"מ דאיכא תרי תנאי אליבא דר"מ קאמר דמתניתא דהכא מפורש לקמן דע"כ איכא תרי תנאי אליבא דר"מ ודו"ק:

בד"ה כי השתא כו' בהוראת ב"ד הס"ד ואח"כ מ"ה או דלמא כו' דחלב סתם איקרי הס"ד ואח"כ מ"ה כיון דתרי איסורי נינהו דחלב אינו שוה כו' כצ"ל ועוד נראה מתוך פרש"י להגיה בגמרא דכן היה גרסתו הכא ודאי דתרי איסורי נינהו כיון דאין איסורן שוה לא מצטרף או דלמא כיון דקרבנן כו' ואת"ל כיון דקרבנן כו' ודו"ק:

בד"ה א"ד כיון דאילו צבור אכלו כו' שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתי כל חד כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דבהוראה גופה הוה קרבנן שוה דבין אכלו רוב צבור חלב ובין אכלו דם בהוראה מייתו פר משא"כ בעבודת כוכבים דמייתו פר ושעיר אלא דניחא ליה לאתויי משגגת מעשה דהוי דומה טפי לדהכא דברוב צבור מצטרף דקרבנם שוה וק"ל:

גמ' מיעוט בחלב ומיעוט בדם בתוס' יש להן הגירסא וחזרו ב"ד בהן והורו בדם:

רש"י ד"ה וב"ד משלים וכו' ואי קשיא זה שייך לעיל דף ב' ע"ב ברש"י ד"ה אם נפש: